כמו בגיל 45, כמו אם חד הורית, או זוגיות לא תקינה, או דלות כספית, או מגורים באיזור מסוכן, או ילד יחיד, או ילד מספר 20.. ועוד ועוד (מקצינה, אל תתחילו להיתפס לדוגמאות ולהיעלב בבקשה. אני בעצמי עונה על חלק מהקריטריונים הנל)
כמו אלו שמנסים שוב אולי יבוא להם בן\בת (כמוני)
כמו הפרש גדול בין ילדים
אנחנו לא מביאים ילדים למציאות מושלמת , אף אחת מאיתנו.
הרצון להביא ילד הוא אנוכי, הוא בשבילנו (בסדר, ניהלתי את הויכוח הזה פה בפורום הרבה פעמים ואני לא הולכת לפתוח את זה שוב. מי שמביאה ילדים לעולם נקיה מכל רצון אישי מלבד לקיים את רצון ה נטו נטו, מצוות פרו ורבו ולהוריד נשמות לעולם בשביל בן דוד אשריה מה טוב חלקה)
כל עוד את יודעת שאת בריאה ובע"ה בדרך הטבע צפויות לך מספיק שנים לאהוב ולגדל את הילד שלך ולהביא אותו לבגרות, לדעתי צאי לדרך וה יברך אותך בע"ה
<אישית הייתי ממש מנסה ללכת על שתיים כי לגדול לבד זה לא כזה כיף ולא חשוב מה גיל ההורים>
כל השיקולים של גיל מבוגר -
כמה שנים תחיי לגדל אותו (למי יש הבטחה בדיוק? חסר אנשים שנפטרו עם ילדים צעירים?)
אם יהיה לך כח לרוץ אחריו (יש גם הורים נכים\עצלנים\לא מוכשרים בלרוץ\כאלו שבאופן קבוע הילד הולך לגינה עם בייביסטר)
האם תביני את העולם שלו (חסר אימהות צעירות למתבגרות שלא מבינות מה לעזאזל קורה?)
מלהגיע לאסיפות הורים בגיל 60 (מה הבעיה בזה? מכירה כמה כאלו, ולי נולדה עכשיו ילדה ואני גם אגיע כנראה בגיל 60 עדיין לאיספות הורים. אז מה? זה יהיה מעצבן ומשעמם בדיוק כמו היום)
מילד שיתבייש בהוריו המבוגרים (ילדים תמיד מתביישים בהורים בגיל מסוים. שלהם. לא של ההורים. זה חלק מתהליך ההתבגרות. ואם את לא מבוגרת הוא יתבייש באיך שתתלבשי, או בצבע שיער שלך, אולי במבטא שלך, אל תדאגי הוא ימצא במה להתבייש. ואז זה יעבור לו. ככה זה ילדים)
מהפערים הגדולים בין הדורות (ככתוב לעיל, גם חצי מגילך זה פער. לא מבינה בשום אופן לפעמים מה הן רוצות ממני, ככה זה הורות)
מהמעמסה של ילד יחיד להורים מבוגרים(כל ילד יחיד , ההורים שלו יתבגרו מתי שהוא, ויהיה לו מעמסה מעצם זה שהוא ילד יחיד. מצד שני הי, הוא יהיה יורש יחיד!
תסתכלי על הצד החיובי!)
באופן אישי מכירה מישהו שנולדו לו ילדים בגיל 50, והוא היום מתקרב למאה, בריא כשור נהנה מהילדים מהנכדים ומהנינה(!!) שלו ומאד מאד מאושר.
מאחלת לך גם 