ואני לא מוסמכת להשיב עלי'ה. גם תלוי בהקשר.

אבל בתקציר- תורת כלל.

עי' במדרש רבה לבראשית, ו"זהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישרא-ל ולא חכמה כחכמת ארץ ישרא-ל. כותב על זה הרב ריינס, אם ישמור זכרון הכללים יהיו הפרטים שמורים מאליהם וזהו מה שדרשו שם "וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל" דהם עשו כללים כללים כידוע דרכי הירושלמי בזה.

 

לכאורה האידיא-ל של השילוב בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה בא"י ותורתה, בלשון הרב זצל, יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים, ובגילוי מהארץ. וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה, מסודרים בכל סדריהם, מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה ניצה, ומתחברת לתורה שבכתב בכל שיעור קומתה.
וקצת יותר בחריפות, בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקת ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב... מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים, הבא מתוך הפרוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת, אין תורה כתורת ארץ ישראל. כמו כן באגרת, (מחילה שלא זוכרת את מקורה) הבדל עצום ונשגב בין תורת א"י לתורת חו"ל. בארץ ישראל שפע רוח הקודש מתפרץ לחול על כל ת"ח שמבקש ללמוד תורה לשמה, וק"ו על קיבוץ של ת"ח, והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה.

וכלל נקרא רק בא"י, רשי להוריות ג:, דאותן שבחוצה לארץ אינן מן המנין. כנל על ברכת חכם הרזים, ברכות נח, אמר עולא: נקיטינן: אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.

 

אם מסתכלים בפן אחר, תורת כלל זה לא רק תורה ש הכלל א-לא תורה שהיא בעצמה כלל כי יפלא ממך דבר, יש מחלוקת בבלי ירושלמי האם זה הלכה או אגדה, רק בא"י אפשר לשלב וללמוד תורה שמשלבת זה גם זה. אווירא דא"י מחכים. עי' אורות א"י ד' הא'. קובץ ו רפא, באוירא דארץ ישראל אפשר להתהלך במחשבה מופשטת, להניח 13 להשכל והציור לעשות את פעולתו במנוחה, והננו בטוחים, שמאחר וכונת החושב רצויה, ועיניו ולבו לשמים, שרק ממקור הקודש יערה עליו הרוח, ואחר כך מוצאים כל ההגיונות מאירים באותיותיה של תורה שבכתב ושבעל פה. אבל בחוץ לארץ מוכרחת המחשבה להגדר, והאותיות של תורה צריכים להיות בוני המחשבה, ואז יש תקוה כי קדושת אוירא דארץ ישראל תופיע על המחשבה, להוסיף פרי קודש ממכון החביון, והאור הצפון ישלח ברקיו.

(אבל אם תשא-ל באמת? אז קבלה, כתיב, נבואה. אורות זרעונים ב. חכם עדיף מנביא, אם אפשר ללמוד באמת)

פשוט ראיתי שכתבת על זה באיזה שרשור.

האמת היא שפעם אבא אמר לי שכששאלו את רב אברום "מהי תורת ארץ ישראל", הוא היה אומר "תורה שלומדים בארץ ישראל"... ליטוואקעס

ומהרב שרקי שמעתי שתורת ארץ ישראל, כמו שרמזת קצת בסוף, היא הנבואה, וכשאין נבואה - תורת הקבלה (אבל מה יעשה מי שמורכב לו לקבל אותה? בעייתי משהו)
וידוע שאפשר לקבל נבואה רק בא"י למעט מקרים מיוחדים כמו שנזכר בכוזרי ובמכילתא דרשב"י.

ומעניין לעניין. לומדת גם קבלה? הגיע הזמן לכאורה

ולגבי מה שכתבת, לא ברור איך נעשה איחוד ההלכה והאגדה וכו'. מכירה את הכיוון של הרב יהושע ויצמן ממעלות? על זה את מדברת?

לכאורה כשאין נבואה מדובר על חכמת הקבלה. כי הנבואה היא הקבלה (בעצם, לכאורה להפך, הקבלה היא הנבואה)
זא, ביודע אני שהוא מקובל וכו,
(מזא מורכב להבין אותה?)

הגיוני שעניין קבלת נבואה רק באי או בעבורה פשוט מבחינת הצורך בידיעת כל התורה, זא, כמו שצריך, איחוד שנעשה רק כאן. זכור לי שדנו בעבר בקבוצת תלמידי הרב שרקי האם אדם יכול להתנבא בלי ללמוד קבלה ותורת כלל, המסקנה היתה די חד משמעית שלא, ו אממ בצדק לכאורה.


לא, אמנם בהחלט הזמן מבחינה דורית וכללית, וב"ה כן יש התקדמות בעניין הזה, לי עדיין לא, ברוך ד',


לא מכירה את שיטתו, לפחות לא בשמה (אשמח לשמוע), לכאורה הכיוון של הרב זצל הוא של הקבלה (ברמה כלשהי, אפשר גם לטעון ניגוד בין ההפכים) בין תורת אי - תורת כלל - נבואה - עבודה מאהבה - גאולה (מול תורת חול [מנותקת] - תורת פרטים - חכמת הקבלה - עבודה מיראה - גלות), וד"ל.

ככה הם חושבים כלומר.
מורכב לקבל את אמיתותה. צריך לדון... הבעיה היא שהרבה מהמקובלים חיים בסרט ומתעלמים מהמחקר והרבה מהחוקרים אומרים שטויות ולכן קשה להגיע לחקר האמת.

אולי בגלל זה. אין לי מושג. בכל מקרה, נביא לפי הרמב"ם ושוללי הקבלה המאוחרים יכול לקבל נבואה גם בלי קבלה כמובן (אע"פ שלשיטת רמב"ם צריך לעסוק בעניינים עליונים וכו', שזה עניין הקבלה פחות או יותר).

ידוע שסרו הרבה מההגבלות על לימוד פנימיות.

הרב ויצמן נשמע מעניין. לא יצא לי לשמוע שיעורים אבל ממה שהבנתי בשיעורים (בגמרא) הוא משלב זוהר וכאלה.

לא חושב שהרב רצה לשלב את תורת חו"ל כ"כ. יותר להיפטר ממנה. זה לא אומר שהוא צדק, אבל נראה לי שזו דעתו.
גם פרטים קשורים לתוא"י פשוט מתוך הכלל וכו' וכו'

אם אין נביאים הן בני נביאים הן. כך שכן שואפים לשלמות
לכאורה מקובל הוא נביא. לומד קבלה - יש הרבה שכל מה שיש להם בראש זה שטויות. נתקלתי בכמה. ויש כא-לו שהם קדושי עליון, ומהם ראוי ללמוד.
(גם יש עניין שלא מפורסם, ע"ע הרצי"ה)

עפ"י הרמב"ם צריך להיות חכם ובקי בכל תחומי התורה. פנימיות התורה זה חלק מרכזי מאוד בה. אפשר, כמובן, להתעלם - אבל אז אי אפשר לדעת באמת. הרב אשכנזי (מניטו) אומר שהתפקיד של הפרשנים (רש"י) הוא לכסות את הפשט, כי אי אפשר להבין אותו כמו שצריך בלי פנימיות התורה, בלי חכמת הקבלה (שכשמה כן היא).

נכון. ובכז. לכאורה ראוי ללימוד בפירוש... לפחות אחר חתונה. וד"ל.

הממ. זוהר זאת סוגיא מורכבת. הוא גם לא ספר קבלה, א-לא ספר על קבלה.
(אולי כי אי אפשר לכתוב ספר קבלה)

לכאורה הוא רצה להפטר מהדקדקנות המוגזמת במצוות ומההתעסקות בטפל, אבל לא ע"י זריקה א-לא ע"י שילוב, של לחבר את כל הפרטים לכללים.

שקשה לבדוק מה מידת האמת שם כי קשה לדעת מי עסק בבירור הזה ברצינות (בלי טיעוני סרק של "מעל השכל ולכן זה נכון" ושאר מרעין בישין ולא נפרט) וצריך לחפש אנשים שאפשר לברר איתם.

 

"[...] ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד. אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו. ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר" (יסודי התורה ז א)

 

 

בסדר, צע, יש אנשים שסומכים עלי'הם ואפשר להתייעץ איתם. זכור לי שבאחד מהשיעורים על קול הנבואה התדיינו בנוגע לזה (לא הקשבתי לשיעורים, אבל, בידוע וכו)


ובכז, ניתן לטעון מראש הי'ה בדרגה מספקת, לראי'ה, הרב זצל אומר שבזמן מתן תורה ד' 'הוריד' את הדרגה הנצרכת כדי לקבל נבואה, שהעם ישמע את קולו, והם עדיין לא הצליחו להתמודד עם זה כי לא היו בדרגה מספקת.

בקול הנבואה כותב על חיבור הזוהר, הוא בעצמו עוסק בשאלה. יש לו שם הרבה הפניות למאמרים של חוקרים, גם למאמר חשוב של הרב צייטלין הי"ד ("קדמות המסתורין בישראל").

אתה יודע באיזה מאמר?

זא, לא לכרגע, אבל, ככלל

אבל לא קשה למצוא את זה בגלל שהספר מסודר לפי השתלשלות היסטורית. די בהתחלה של החלק הזה של הספר (סקירה על מחשבת ישראל. לא זוכר את השם שהוא נתן)

תודה

אשכרה.