שלוש מילים שיגדירו אותי כשאני לא מצליחה, כשאין לי רוח. רוח בתוכי.
אכזבה, פחד, עייפות.
וואו כמה אני עייפה, כמה אני רוצה לישון. כמה כמה הכל מסובך.
רק אל תמותו אנשים.
אני רוצה שמחר אחת המילים תהיה תקווה

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת