קשה מאוד לענות על השאלה הזאת.

עצם זה שיש בעולם שלנו רע אז יש גם טוב.

אם לא היה דבר שנקרא רע אז לא היה יכולה להיות מציאות של טוב, כי רע זה ביחס לטוב בהכרח.

האמת היא שכל רע מוביל לטוב.

והאמת היותר עליונה היא שגם הרע הוא טוב בעצמו (איכשהו).

(וכידוע מה שפירשו המפרשים את ההבדל בין התלמיד לרב - בין 'גם זו לטובה' דנחום, ובין 'לטב עביד' דר"ע).

ומכיון שבניגוד לכל זה, הרגשת הרע היא כ"כ נגישה ומוחשית, ובמציאות מאוד קשה לבא אפילו להכרה שכלית של הדרגה העליונה, וכל שכן להרגשה שלה, לכן מידי פעם אדם מקבל 'צ'ופר' מהקב"ה כשהוא רואה במציאות איך שהרע הוביל לטוב, וזה יכול לשמש מעין מצע ומבוא טוב ללמידה ולבסוף גם להרגשה שהרע הוא לא רע.

אם הצ'ופר הזה לא היה לפעמים, האמירה ש'גם זו לטובה' היתה כאות מתה וכאמירה דקלרטיבית גרידא, ללא קליינטים ממשיים.

זה בפשט.

לפי עומקם של דברים יש כאן התכתבות עם המוטיב של ה'שעשוע' של הקב"ה שנזכר כמה פעמים בהקשרים דומים, שהוא הנהגת 'הפוך על הפוך', הפיכת חושך לאור ומתוק ממר, מימד ההפתעה, החידוש, הרבותא, ההומור והאירוניה האלוקיים וכו'. גם זה עצמו טעון בירור, לדעת מה זה ועל מה זה. ובגדול אפשר לומר שהטוב (כמושג מושאל כרגע) הוא יותר שלם ככל שהוא כולל כמה שיותר חלקים מחלקי המציאות. וטוב שהוא רק טוב, הוא מצומצם כי הוא מתעלם מחלק הרע (כנ"ל), וטוב אמיתי, אלוקי, או שלימות אמיתית, הם הרגשת תענוג מהטוב ומהרע ביחד. ויש עוד כיוונים, ותן לחכם.

ְּוהוא בזוהר (פרשת תצוה דף קפד.), ז"ל: לֵית נְהוֹרָא אֶלָּא הַהוּא דְּנָפִיק מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, דְּכַד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא דָּא, אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִתְיָיקָּר בִּיקָרֵיהּ. וְלֵית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, וְלֵית טוּבָא אֶלָּא מִגּוֹ בִּישָׁא. וְכַד עָאל בַּר נָשׁ בְּאוֹרַח בִּישָׁא, וְשָׁבִיק לֵיהּ, כְּדֵין אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ, וְעַל דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, טוֹב וָרָע כַּחֲדָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא לְבָתַר בְּטוֹב, וְלֵית טוֹב אֶלָּא הַהוּא דְּנָפַק מִגּוֹ בִּישָׁא. וּבְהַאי טוֹב, אִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ, וְדָא אִיהוּ פּוּלְחָנָא שְׁלִים. ע"כ.

משמע מדבריו שההתחככות עם הרע היא לא בדיעבד והיא לא תחנה בדרך ליעד, אלא היא מטרה בפני עצמה - כדי לייצר שלימות.

משמע שבמקור זה נועד להיות רע, ורק בסוף התהפך לטובה.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה