(https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1146332#12181018)
באותו ערב כשהם חוזרים מהחתונה מוריה עייפה ונכנסת מיד לישון. יוסף משתהה קצת, לוקח גמרא, פותח את המקרר, סוגר, מתיישב בשולחן, פותח את הגמרא וסוגר חזרה. הוא לא זוכר איפה הוא. הוא נאנח והולך לחדר, מחפש את המזרון המיותר שלהם, נשכב עליו ותוהה לעצמו מה עובר עליו. ארבע שעות אחר כך כשהוא מתעורר ובראשו מהדהדת הקריאה, מה עם שמע, הוא הולך ליטול ידיים ומתפלל ביחידות. הוא מקפל את הטלית, מסיט את השרוול לעבר תפילין-של-יד שלו והולך לקחת את נעמי, שהתעוררה והתחילה לבכות.
נעמי בוכה ובוכה ויוסף לא יודע מה לעשות. איפה המוצץ שלה? הוא נזכר שתמיד יש אחד בעגלה. מחפש למעלה, בסל למטה, הנה הוא. למה הוא בתוך טיטול? הוא מושיט לה והיא זורקת אותו. נפל מתחת לארון. איך יוציא אותו כשהיא בידיו? מוריה התעוררה וקוראת לו, יוסף, בוקר טוב. תתן לה בקבוק, יש במקרר, תוסיף לו מים רתוחים. היא מתהפכת לצד השני ונרדמת מיד. כל כך מוקדם? מוריה מתעוררת עוד לפניו בדרך כלל. טוב. ילך להביא לנעמי בקבוק, מגיע למוריה לישון. היא עובדת קשה כ"כ במהלך היום, ועוד בהריון מתקדם.
נעמי גומעת את המים בשקיקה ועיניה הגדולות מביטות ביוסף. את צמאה, הוא לוחש לעצמו. את צמאת ומצאת. מה איתי?
**
ההורים של מוריה באים בערב, והדבר מכביד מעט על מוריה שלא מרגישה טוב ועל יוסף שמנסה להתמודד עם לסדר את הבית ולהשגיח על נעמי וגם ללמוד קצת, כי הוא לא הגיע היום לישיבה. הוא מסדר את הסלון, שוטף את הכלים, וכשהוא באמצע לקרוא שמו"ת ההורים של מוריה דופקים בדלת בעדינות.
שלום עליכם, יאיר, שירה, מה שלומכם. שלום שלום, מה, רב יוסף, אתה לומד זבחים? בעיון? ויוסף קולט פתאום שהוא השאיר את הספרים בחוץ. בסדר ערב, הוא ממהר להישיב, בבוקר ובצהריים סנהדרין. בהפסקה חגיגה. ויאיר מהנהן ואומר, שכוייח, שכוייח, ושואל, איפה מוריה?
בחדר, עונה יוסף, היא לא ממש מרגישה טוב. אבל היא בסדר. שירה ויאיר מחליפים מבטים, ויאיר אומר, תשמע, יוסף, רציתי לדבר איתך. שירה נעמדת והולכת לחדר השינה שלהם, יוסף מתכווץ קצת. כשבחרו את הארונות לחדר, שירה דברה הרבה על כמה שחשוב לה שחדר השינה יהיה מסודר. זה משפיע על כל הבית, טענה. כשאדם יודע שהחדר שלו מסודר הוא מתנהג אחרת, זה משפיע עליו. עכשיו המזרון שלו עדיין בחוץ מהבוקר והוא לא סדר את הנטלה ועל השולחן המחשב פתוח. לא נעים.
תראה, חשבנו, פותח יאיר, קצת בהססנות, גם קצת בנחישות. אנחנו מעריכים את הלימוד שלך. מאוד. יוסף מחוויר מעט ויאיר שם לב, וממהר להגיד, אנחנו לא עומדים לבקש ממך לעזוב את הישיבה. חלילה. פשוט, אממ, דברתי עם מוריה, היא אמרה ש אתה קצת מרגיש לפעמים שאין בזה מספיק תכלית, מספיק למעיישה.
(יוסף תוהה לרגע למה מוריה אמרה, ואז נזכר שהיא בקשה להתייעץ עם אבא שלה, והוא הסכים. לא חשב שיקרה מזה משהו בפועל)
יוסף מהנהן קלות, וחש צורך להסביר את עצמו, ואומר, זה לא שאין בזה תכלית, קודם כל הדרך עצמה היא תכלית, כמו שאומר הרב על עץ פרי עושה פרי-עץ פרי זה הדרך, רק בטיול יש ערך בדרך בעולם חסר שכזה, לכן הליכה בגן עדן נקראת טיול, ו, מה יותר גן עדן מלזכות לשבת וללמוד תורה כל היום, פשוט, קשה לי קצת, שבסוף, אני לא יודע, אני לא יודע.
ויאיר מקשיב ואומר, זהו, בנוגע לזה, חשבנו, אולי, שמענו שפותחים מחזור חדש בכולל רבנות, בישיבה, יכול להיות שכדאי לנסות, אתה מוכשר לזה, ויוסף תוהה מה בין יאיר לרב אפרים שפנה אליו אתמול וביקש ממנו להצטרף, הכולל צריך אנשים חריפים כמוך, טען, והוסיף ודיבר על מאמרי הרב בשבח לימוד ההלכה ובאיך רואים את הלימוד מתגלה בחיים, וחזר ואמר, רב יוסף, צריכים אותך. ויאיר אומר וחוזר, רב יוסף, צריכים אותך.
(יוסף שותק)
באותו ערב כשהם חוזרים מהחתונה מוריה עייפה ונכנסת מיד לישון. יוסף משתהה קצת, לוקח גמרא, פותח את המקרר, סוגר, מתיישב בשולחן, פותח את הגמרא וסוגר חזרה. הוא לא זוכר איפה הוא. הוא נאנח והולך לחדר, מחפש את המזרון המיותר שלהם, נשכב עליו ותוהה לעצמו מה עובר עליו. ארבע שעות אחר כך כשהוא מתעורר ובראשו מהדהדת הקריאה, מה עם שמע, הוא הולך ליטול ידיים ומתפלל ביחידות. הוא מקפל את הטלית, מסיט את השרוול לעבר תפילין-של-יד שלו והולך לקחת את נעמי, שהתעוררה והתחילה לבכות.
נעמי בוכה ובוכה ויוסף לא יודע מה לעשות. איפה המוצץ שלה? הוא נזכר שתמיד יש אחד בעגלה. מחפש למעלה, בסל למטה, הנה הוא. למה הוא בתוך טיטול? הוא מושיט לה והיא זורקת אותו. נפל מתחת לארון. איך יוציא אותו כשהיא בידיו? מוריה התעוררה וקוראת לו, יוסף, בוקר טוב. תתן לה בקבוק, יש במקרר, תוסיף לו מים רתוחים. היא מתהפכת לצד השני ונרדמת מיד. כל כך מוקדם? מוריה מתעוררת עוד לפניו בדרך כלל. טוב. ילך להביא לנעמי בקבוק, מגיע למוריה לישון. היא עובדת קשה כ"כ במהלך היום, ועוד בהריון מתקדם.
נעמי גומעת את המים בשקיקה ועיניה הגדולות מביטות ביוסף. את צמאה, הוא לוחש לעצמו. את צמאת ומצאת. מה איתי?
**
ההורים של מוריה באים בערב, והדבר מכביד מעט על מוריה שלא מרגישה טוב ועל יוסף שמנסה להתמודד עם לסדר את הבית ולהשגיח על נעמי וגם ללמוד קצת, כי הוא לא הגיע היום לישיבה. הוא מסדר את הסלון, שוטף את הכלים, וכשהוא באמצע לקרוא שמו"ת ההורים של מוריה דופקים בדלת בעדינות.
שלום עליכם, יאיר, שירה, מה שלומכם. שלום שלום, מה, רב יוסף, אתה לומד זבחים? בעיון? ויוסף קולט פתאום שהוא השאיר את הספרים בחוץ. בסדר ערב, הוא ממהר להישיב, בבוקר ובצהריים סנהדרין. בהפסקה חגיגה. ויאיר מהנהן ואומר, שכוייח, שכוייח, ושואל, איפה מוריה?
בחדר, עונה יוסף, היא לא ממש מרגישה טוב. אבל היא בסדר. שירה ויאיר מחליפים מבטים, ויאיר אומר, תשמע, יוסף, רציתי לדבר איתך. שירה נעמדת והולכת לחדר השינה שלהם, יוסף מתכווץ קצת. כשבחרו את הארונות לחדר, שירה דברה הרבה על כמה שחשוב לה שחדר השינה יהיה מסודר. זה משפיע על כל הבית, טענה. כשאדם יודע שהחדר שלו מסודר הוא מתנהג אחרת, זה משפיע עליו. עכשיו המזרון שלו עדיין בחוץ מהבוקר והוא לא סדר את הנטלה ועל השולחן המחשב פתוח. לא נעים.
תראה, חשבנו, פותח יאיר, קצת בהססנות, גם קצת בנחישות. אנחנו מעריכים את הלימוד שלך. מאוד. יוסף מחוויר מעט ויאיר שם לב, וממהר להגיד, אנחנו לא עומדים לבקש ממך לעזוב את הישיבה. חלילה. פשוט, אממ, דברתי עם מוריה, היא אמרה ש אתה קצת מרגיש לפעמים שאין בזה מספיק תכלית, מספיק למעיישה.
(יוסף תוהה לרגע למה מוריה אמרה, ואז נזכר שהיא בקשה להתייעץ עם אבא שלה, והוא הסכים. לא חשב שיקרה מזה משהו בפועל)
יוסף מהנהן קלות, וחש צורך להסביר את עצמו, ואומר, זה לא שאין בזה תכלית, קודם כל הדרך עצמה היא תכלית, כמו שאומר הרב על עץ פרי עושה פרי-עץ פרי זה הדרך, רק בטיול יש ערך בדרך בעולם חסר שכזה, לכן הליכה בגן עדן נקראת טיול, ו, מה יותר גן עדן מלזכות לשבת וללמוד תורה כל היום, פשוט, קשה לי קצת, שבסוף, אני לא יודע, אני לא יודע.
ויאיר מקשיב ואומר, זהו, בנוגע לזה, חשבנו, אולי, שמענו שפותחים מחזור חדש בכולל רבנות, בישיבה, יכול להיות שכדאי לנסות, אתה מוכשר לזה, ויוסף תוהה מה בין יאיר לרב אפרים שפנה אליו אתמול וביקש ממנו להצטרף, הכולל צריך אנשים חריפים כמוך, טען, והוסיף ודיבר על מאמרי הרב בשבח לימוד ההלכה ובאיך רואים את הלימוד מתגלה בחיים, וחזר ואמר, רב יוסף, צריכים אותך. ויאיר אומר וחוזר, רב יוסף, צריכים אותך.
(יוסף שותק)
- לקראת נישואין וזוגיות