אני אעלה פה מידי פעם קטעים על אנשים שונים שיצא לי להכיר מקרוב, אנשים שבדרך כלל אין בנו מקום להסתכל עליהם מהצד בלי דיעות קדומות וסרטים בראש
אני אשמח ממש לתגובות, פחות על הכתיבה יותר על הנושא
תודה לכם, אני אשתדל שזה יהיה קצרצר ונעים לקריאה
להלן הקטע הראשון, תהנו ותנו למוח שלכם קצת לחשוב על זה, טוב?
היא הולכת דבוקה לקירות, שלא יראו אותה. שלא יראו.
לא כל כך קשה להסתיר אחת כמוה. עור ועצמות. וצמות.
תמיד צמות, ארוכות, בהירות. הדוקות. דקות.
ושאל שחור. היא אוהבת את השאל, הוא המגן שלה, הוא הצניעות שלה, הוא ההסתר. הוא הגילוי הפנימי שלה. הוא סמל הנשיות שלה.
מילים מנוגדות, סותרות.
היא לא שמה לב, היא רק אוהבת. אוהבת לעשות מה שאבאל'ה רוצה ממנה, אוהבת להיות בת מלך. פנימה.
אמצע תמוז וחם נורא.
היא רטובה, רטובה מים של קדושה. ים של צניעות.
מי זוכר בכלל שאנשים בעולם הזה קוראים לזה זיעה. היא רטובה, רטובה מוויתור, מהבלגה, מכבישת הרצון.
הם אומרים שהיא חסרת דיעה, שאין לה מושג, שהיא חילול הקודש ושהיא חולה בנפש.
והיא, היא רק רטובה.
ואולי זה נכון, ואולי.
אבל נראה לי שאם יאספו אחת לאחת את זיעותיה ואת ערימות הבגדים שעליה וישימו על כף מאזניים, אף דבר שישימו בכף שכנגד לא יוכל להכריע.
לא יוכל להכריע.
טיפות של קדושה.
- לקראת נישואין וזוגיות