@קול געגועים (אין אישה שאי אפשר להתגרש ממנה...לפחות לא מתוך "רחמנות" )

שהוא רחמן בזה שהוא לא מתגרש מאשתו ה"לא אהובה ולא מושכת"

הוא בעצם אכזר גדול

ומתישהו הבלון הזה יתפוצץ לשניכם בפרצוף

וחבל, כי ככל שעובר הזמן נוצר קשר עמוק יותר, אולי לא ריגשי ומיני. אבל בהחלט משפחתי.

במיוחד לאור העובדה שנשמע שאתה מעריך ומכבד אותה. (כלומר היא לא נשמעת שנואה...)

וחמוד שאתה מגונן עליה ככה

אבל בכל אישה טמונים כוחות חזקים וחבל שאתה לא מאמין בה מספיק שהיא תוכל להתמודד עם גירושים.

אתה כולא את עצמך. 

ובדיוק כמו שאמרת, יש שלב מסוים שהילדים פחות צריכים כבר את ההורים

ואז מה תהיה הסיבה? איך תשרוד?

לא תצליח. 

ואז השבר יהיה גדול יותר.

בקיצור,

יפה שעה אחת קודם.

תאזור אומץ. אם הצלחת למצוא מאהבת, והצלחת לגרור את שניכם למעשים לא הכי ראויים, אז בתוכך חבוי גם אומץ לכנות בזוגיות הזאת!

לא אמרתי להתגרש אבל לפחות לשים דברים על השולחן

"אני מכבד אותך, מעריך אותך, אין אמא כמוך, אבל אהבה כבר הרבה זמן שאין"

היא חייבת לשמוע את זה!

זה שפתחת שרשור על זה, זאת התחלה של תהליך. מצוין.

עכשיו תמשיך לשלב הבא

בהצלחה!

שורה תחתונה אתה חייב לאשתך את האמת

מה היא תחליט לעשות עם זה אח"כ- בחירה שלה נטו והתמודדות שלה נטו

אתה תקבע לה איך היא תתמודד ואיך היא תמשיך את חייה?

כי זה מה שאתה בעצם עושה. קובע בשבילה שהיא לא תוכל לעמוד בפני האמת. 

הייתי מייעצת לך ללכת למקום שיעזור לך להתבונן קצת על עצמך

ולהבין מה טוב בשבילך

אם אשתך אוהבת אותך, היא תעריך את זה שאתה כנה איתה ועושה מה שטוב בשבילך

כי זה לא נורמלי להישאר עם מישהו שאין לך משיכה (ועוד ברמה שאתה רושם שהיא בכלל לא הטעם שלך, כאילו, מה נסגר?!?.)

מילא היית אומר שהיה משהו לתקופות. מילא היית אומר שבהתחלה כן הייתה התלהבות. משהו. משהו..

אבל כלום.

לא מפחיד אותך, עד כמה שחקן טוב אתה? לא מפחיד אותך לחיות בשקר? מאיים עליך? מעיק עליך? מלחיץ ומטריד אותך?

אולי במקום לחשוב על "לחיות בשקר לחיות בשקר לחיות בשקר" ולטמון את הראש באדמה

תהיה יצירתי ותחשוב איך לשמח אותה בדרכים אחרות. אולי אחרי הגירושים תשארו ידידים טובים ותעזור לה למצוא מישהו אחר?

לך תדע.

תחשוב יצירתי. 

לך למישהו מקצועי שיעזור לך להעביר את המסר בצורה רגישה, עדינה ומתאימה לאשתך.

ומצחיק שאתה לא אוהב אותה, אבל מרחם עליה. אולי אם היית אוהב אותה, היית מבין שאתה עושה איתה עוול ומתאכזר אליה

אני חושבת שאתה ראשית צריך ללכת לטיפול עם עצמך.

משהו חוסם אותך לאהוב אותה באמת ולהימשך אליה.

מה שכן, אני חושבת שזה באמת יהיה אכזריות לשטוח את הכל בפניה.

יותר טוב שתציג את הדברים בפניה כבעיה עכשווית מאשר שתדע שכ"כ הרבה שנים חיה עם אדם שלא באמת רצה אותה, זה יכול לגמור אותה לחלוטין.

הרבה כוחות ובהצלחה.

אם אתה באמת מכה על חטא ובאמת אוהב אותה-

התיקון שלך יהיה כזה:

להתגרש ממנה

ולהסכים לכל (אבל כ-ל!) מה שהיא תבקש מבחינת מזונות, כתובה וילדים.

כלומר,

אם יש כתובה ע"ס 50 אלף- אתה נותן!

אם היא רוצה את המשמורת- אתה נותן!

אם היא רוצה מזונות גבוהים (שעדיין נחשבים בטווח הנורמלי)- תיתן!

למה? כי אתה בגדת בה.

ולכן עליך לשלם.

אתה אולי חושב "לטובתה"... מאמין שיותר טוב לה כך (האומנם?)

אבל יש סיפור אחר בתמונה, שאולי אתה מפחד להודות בו.

הגירושין, מאיימים עליך.

זה אומר שכבר לא תהיה נשוי שיכול להתפלק לו מהצד.

זה אומר שנשים יסתכלו עליך בעיניים אחרות לגמרי.

תהיה פחות מבוקש- בהרבה!

ותהיה עם נטל המזונות עליך

ותחיה עם העובדה שאתה אבא ברבע משרה.

אתה אומר שאתה לא רוצה להתגרש לטובתה

אבל אולי זה לטובתך?

תהיה כנה.

האם העובדה שאתה לא מתגרש היא כי יש לך רווח מהמצב הזה?

עזוב שלחיות ללא אהבה זו טרגדיה קשה.

אבל לך הבחירה!

ובחרת לבגוד.

ולכן קח על עצמך את האחריות.

תגיד לה מה קורה.

ואם באמת אתה כזה אכפתי כלפיה-

תסכים לכל תנאי שלה בגירושין.

כך באמת תפצה אותה.

ולא, להמשיך לחיות איתה בשקר,

וכביכול לרחם עליה,

זה לא לדאוג לה.

זה לאמץ את המצב הנוח הזה,

כדי שלא תצטרך לשאת בכל ההשלכות של הגירושין.

אתה משקר לעצמך !

בטוחה אני שכן היתה שם משיכה כל שהיא, אפילו קלה, אחרת לא היית מתחתן איתה.

העניין של המאהבת עשה לך ועדיין עושה לך רע

כמו שאתה כותב זה רגע "קסום" אך מקולל.

זה רודף אותך יום יום.

אתה שונא את עצמך על הרגעים האלה שפשעת לאשתך. שבגדת בה.

אתה יודע שהיא אישה טובה ונאמנה.

אישה שמגדלת את ילדיך.

אישה שדואגת ומסורה אליך.

אישה שלא בגדה בך.

אישה שאוהבת אותך ואתה אותה!

קשה לך לראות את האישה הנאמנת הזו מולך.

ולדעת שאתה מהתל בה ומשקר לה והיא לא יודעת דבר וממשיכה לדאוג ולחיות איתך ולאהוב אותך.

קשה לך לחיות בצל השקר עם אישתך כשבעצם נפלת עם אישה אחרת.

אז אתה עוטף את זה בכך שלא היתה משיכה או אהבה.

ייתכן וקצת השתעממת מחיי האהבה שלך וחיפשת ריגוש.

נפלת.

ואתה אכול רגשות אשם.

בעיקר שהיא -אישתך לא מודעת לכלום.

שקוף מהכתיבה שלך שחוסר המשיכה אליה כביכול נובעות מרגשות האשם שיש לך על נפילתך.

אתה נשמע אדם טוב.

חבל עליך!

חבל על הזוגיות שלך, על הילדים שלך, על האישה המקסימה שלך. על העתיד שלך.

קח את עצמך בידיים תיגש לטפל בעניין המסויים הזה.

איך לדבר איתה על הנפילה שהיתה לך.

איך לבנות מחדש אימון.

איך לחזור ולאהוב.

כי תמיד יש תקוה , ותמיד אפשר לתקן.

"כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן"

בנתיים שב עם עצמך ותרשום כל יום 5 תכונות שאתה אוהב בה , במשך שבוע.

מבטיחה לך הרגש יתחיל לחזור!

זוגיות מחייבת השקעה!

ואם אין השקעה היא שוקעת.

אל תשלול אופציה של טיפול.

תנסה.

אם לא יועיל לא יזיק.

ולדעתי יועיל גם יועיל.

פעם אמר הרב קוואס "אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך"

תשב עם עצמך ותכתוב.

מה מפריע לך, מה אתה רוצה מעצמך, מאישתך. בעצם את כל תהיותך...

אולי יעזור לך ליישר קו. להבין את עצמך.

אני חושבת שעצם זה שאתה מגיב כאן לכל תגובה גם כשאתה מותקף, מראה שאתה אדם טוב, ואדם שמחפש פיתרון.

אז תנסה.

אחרי הכל זו בחירה שלך, אתה בחרת בה.

מוזר לשמוע שהסברת לרב שאין משיכה והרב הפציר בך להמשיך לחתונה.

יש רק זן אחד בארץ שמתחתנים בלי משיכה או אהבה. אם אתה משוייך אלייהם.

אני מבינה.

אבל אם לא.

זו בחירה שלך. ולא קשור לשום רב.

ולגבי המאהבת לא הבנת את כוונתי- היתה לך בעיה, וחוסר סיפוק מחיי הזוגיות -אהבה עם אישתך. ולכן התחלת לפזול...ונפלת.

את יודעת כמה פעמים אני נשברתי. ולא ממש קבלתי תמיד תמיכה אם לא להפך

אז מה שהוא מתאר פעמים אשתו נשברה והוא ריחם עליה. הלוואיייי עלי

כאילו מה אשתו חושבת בטח? שהוא מאוהב בה בטירוף. אחרת לא יכולה להסביר איך בעלי ראה אותי נשברת ולא ריחם

אם במילא כל מה שתעשה כבר אתה יודע מראש שלעולם לא תאהב?

היא היתה מוכנה אולי להתאמץ אבל שתרגיש משהוא אליה. אתה מראש חוסם כל מאמץ

אישה שיש לה תפיסה מסוימת בראש (במשך שנים כן?) שבעלה אוהב אותה וחושק בה והכל טוב

והזוגיות שלה טובה ויציבה

יהיה לה מאוד קשה פתאום לשמוע משהו אחר. זה באמת יכול לזעזע את כל העולם הפנימי שלה

ונקודה נוספת, שאולי היא באמת אישה רגישה מאוד.

ותוסיף לזה ביחד שאתה מגן עליה בצמר גפן רעיל אז ממש חגיגה... 

אם מתחילת הזוגיות, עזוב זוגיות, מתחילת הקשר! הייתם רגילים לשיח כנה ואמיתי בינכם, כל זה היה נמנע ואולי אפילו הייתם מחליטים ביחד שעדיף לא להתחתן.

אתה מונע ממנה הרבה טוב. חבל. 

ומה שרשמתי לך שזה אכזריות, זה בגלל שיש רחמנות שהיא בעצם אכזריות. לפעמים צריך תרופה מרה כדי להתרפא, ולפעמים אפילו ניתוח... 

אז היא תבכה, אולי תתעלף, אל תישבר, זה מה שטוב לה ונכון לה לתהליך. אולי כרגע אתה לא תהיה מסוגל להכיל את זה, זה באמת קשה...אבל תאמין בה שיש לה כוחות. שהיא חזקה, שעם הזמן הכל יתרפא, ושניכם תצאו לדרך חדשה וטובה. ואולי זאת גם הזדמנות שלך לתקן את הקשר שלך עם בורא עולם. 

אני מרחמת עליה כל כך. כל כך...

גם עליך. אבל עליה יותר. 

אין נורא מאדם שחיי באשליה שאוהבים אותו והקרקע יציבה כביכול תחת רגליו

יש אנשים שמטבעם יש להם רחמים עצומים על האחר, גם בלי ממש סיבה ממשית

והם מסוגלים לקחת על עצמם הרבה דברים (פגיעה של האחר לדוג') רק כדי שהשני לא יסבול

לא אומר בכלל שיש שם אהבה

כן יש אהבה שהיא לא רומנטית או מינית. אהבה לבן אדם, במיוחד שהוא גר איתך ועושה למענך, ואם ילדיך... 

כן נשמע שיש שם אווירה טובה, ושהיא אישה טובה

ושוב, אף אחד לא אמר שחייב להתגרש...

אבל כן חייב לדבר ולהציף את הבעיה

יש צד אחד של תחזוקת הנישואים עם סיכון שרק הוא ייפגע בו. סיכון, אך בצידו סיכוי גדול והזדמנות.

ויש צד שני של גירושים עם ודאות שהוא, ילדיו ואשתו ייפגעו בו.

@די שרוט מציע לך בחום לקרוא את זה: "לא פופולרי, אבל מישהו צריך להגיד: נשים שנמצאות בזוגיות בינונית, בלתי מספקת, ומחזיקות משפחה שלמה - הן לביאות שצריך לקוד להן. גברים שנמצאים בזוגיות בלתי מרגשת, לא מעצימה, ומתאמצים לשמור על הקיים - הם רבי־אלופים שצריך להצדיע להם. זוגות שנשארים יחד כפשרה, כן, רק למען הילדים - הם מודל של הורים מצוינים." 

https://www.israelhayom.co.il/article/597287

אבל השרשור הזה הכעיס אותי כמו שמזמן לא כעסתי ואני הולכת להגיד לך כמה דברים בוטים בפנים.

אתה לא באת לכאן לקבל עצות, או יותר נכון באת לכאן כדי לקבל רק את העצות שמתחשק לך לשמוע. על הדרך אתה גם מרוויח מלא ליטופי אגו ואנשים שאומרים לך איזה אדם טוב ומתחשב אתה, מה שעוד יותר אוטם לך את האוזניים ואת הלב מלהקשיב לקולות האחרים שעולים פה ולעשות את מה שאתה חייב לעשות עכשיו:

להתגבר על הפחדנות וההצטדקויות הטרחניות שלך ולספר לה את האמת. אתמול. 

יהיה לה קשה? ברור. היא כנראה תתפרק לרסיסים. היא תבחר לא להתגרש? יכול בהחלט להיות, לפי מה שאתה מתאר כאן. אבל זו תהיה בחירה שלה, אמיתית, על סמך המציאות. אתה לא יכול להמשיך להונות אותה ככה. ארור מכה רעהו בסתר, מכיר? אתה כאילו לא רוצה להרוס לה אבל אתה הורס פי מאה. זו לא רחמנות, זו לא דאגה, זו לא התחשבות. זו אנוכיות שנוח לה להתחפש לכל אלה. עשית טעות לפני 11 שנה ואתה מסרב לשלם את המחירים עליה אז אתה מספר לעצמך סיפור יפה של לב רך. 

יש היום בעולם קטע כזה של מודעות עצמית מאוד גבוהה, ניתוחים לאורך ולרוחב של התכונות שלי, הבחירות שלי, כל הצדדים האפלים והמסובכים של כל אדם עם עצמו. זה לכאורה דבר חיובי כי מי שמודע לבעיות שלו יכול לתקן אותן. הבעיה היא שבתנועת הנפש הזאת זה לרוב לא מוביל לתיקון אלא להתפלשות עצמית בחיסרון. שים לב כמה פעמים פה בשרשור אמרת שאתה יודע שאתה לא בסדר, אתה יודע שאתה פחדן, אתה יודע שזה לא באמת להיטיב איתה, ועדיין אתה אומר שלא תגיד לה בגלל שזה יהרוס אותה. כלום, כלום, כלום בעולם לא יהרוס אותה כמו הבחירה המעוותת והנוראית הזאת שלך לחיות בשקר. תראה כמה היא כבר הרסה אצלכם.

אז גם אם אתה צריך טיפול רק בשביל לקבל את האומץ לדבר, תעשה את זה. תעשה כל מה שצריך כדי להפסיק לאמלל אותה (וגם אותך, אבל אפילו אם זה היה רק אותה היית צריך לעשות את זה). אם היית נותן פתח לשינוי ביחס שלך אליה אולי הייתי פחות נחרצת, אבל אתה חוזר שוב ושוב על זה שאין סיכוי שדברים ישתנו. אז או שתשנה את התפיסה הזאת ותגבה אותה במעשים - ייעוץ, טיפול, תהליך נפשי כלשהו מגובה באיש מקצוע כדי לדעת שניסית באמת,

או. שתלך. ותספר. כבר. 

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)