לא כתבתי לה להמשיך איתו. לא כתבתי לה שהיא צריכה לבכות בלילה כי הוא בוגד בה.
כתבתי, והתכוונתי לומר שאם היא מרגישה שהמבטים האלה גורמים לה לא לסמוך עליו, זה לא שווה את זה.
היא צריכה להרגיש בטוחה בו. ובאמת זה לא משנה מה הרמה של הפזילה.
הקושי שיש בדבר, הוא משהו שאת לא יכולה להבין.
מזה שאת כותבת "אבל אין ברירה" - אני מבין שאת לא מבינה.
הברירה קיימת - אבל את לא תאהבי אותה כל כך.
חשבו עליה. היא קיימת בעולם מקביל אלינו, באיזורים חרדים, או מוסלמים דתיים מסויימם.
אין נשים ברחוב, אין נשים באיזור. לא מסתכלים על נשים?
מבאס אותך לשמוע?
באסה!
תאפשרי לבעלך ללכת ברחוב, או שתחפשי גבר שזה הדבר היחיד שיש לו בחיים.
המציאות היא כזאת שהלכות הצניעות לא מאפשרות לגבר ללכת ברחוב ולשמור על העיניים שלו.
יש כל מיני דמויות רבניות שכן שומרות על העיניים ומסתובבות במקומות כמו הרובע היהודי שמלא בנשים לא צנועות.
את רוצה שבעלך ילך איתך לקניון? יבוא איתך לקנות בגדים? יעבוד בהייטק? יהיה מורה בבית ספר? מהנדס בחברה?
יהיו נשים!
יש הבדל בין לראות לבין להסתכל.
ואני חוזר לנקודה המקורית שלי.
אם זה גורם לך להרגיש בגידה באמון - שום דבר לא יעזור ולא משנה מה הוא יעשה.
אם זה לא בוגד באמון - אין בעיה. עוד ישמע בהרי יהודה.
מזל טוב לכולם!
אסביר - "אני מסתכל" - אני רואה.
אין אפשרות לא לראות. מוסב כלפי כל מה שכתבתי.
(למעט מה שכתבתי על רבנים שמסתובבים ברובע, שהם רואים, ולא מסתכלים)
"טבע הגבר" - הוא מה שגורם לאדם להפנות מבטו ולבהות ולא שום דבר אחד.
אני צריך לעשות תשובה?
נכון.
תודה על התזכורת. אשריך!
משפיל - מעניין - אני אברר אצל אשתי למה את מתכוונת, שתסביר לי לעומק למה את מתכוונת, אולי אני לא מצליח לראות על מה את מדברת.
[עריכה: ביררתי - היא אמרה שהיא מתחברת עם מה שאת כותבת שזה משפיל מהצד שלך, אבל היא לא הרגישה מושפלת כי לא הסתכלתי
טוב, אז לפחות יש לי סנגור אחד טוב.]
"ודי כבר להגיד שזה בלתי אפשרי אלא אם כן נשים ישארו בבית שלהם. טוב?
מכירה גברים (מעטים אומנם) שמדברים איתי בלי שאני מרגישה שהם רואים אותי כאישה - וכך הם גם מעידים על עצמם.
אם הם יכולים, כולם יכולים. רק שיש כאלה שבוחרים להיות לוזרים מלכתחילה. וזאת הבעיה שאני מדברת עליה."
זה כמו לומר שדי כבר לומר שמה שמעניין אישה זה איך היא נראית, ודי כבר לומר שלוקח לך הרבה זמן לבחור שמלה, ודי כבר לומר שאישה צריכה שיגידו לה שהיא יפה, ושרק בעלה יסתכל עליה, וכו וכו' מענייני דברים כאלה של נשים בלבד. יש ודאי דוגמאות מדוייקות יותר זה מה שעולה לי עכשיו.
אני שומע מדבריך שככה הבנת אותי.
תוכל להסביר לי איך בבקשה.
אזורים מוסלמים - כי הייתי באיזה מוסלמי במזרח ירושלים, ואחרי כמה זמן אשתי אומרת לי שהיא לא ראתה אישה ברחוב.
אין קשר בין רמת הדתיות או איפה אתה גר לרמת הבנות ברחוב.
אם הצלחתם לדבר ביניכם והוא פתח בפנייך את הקושי הזה בשמירת העיניים - תדעי לך שאתם במקום נהדר!
את שואלת "אם הכל בסדר חוץ מזה עלי לקבל את זה?" - ואני אומר לך חד משמעית שכן.
הרבה מאוד כאן מכניסים אותך לסרטים,
תזהרי, תתרחקי מזה כמו מאש, תברחי וכו'.
לעניות דעתי, כל עוד לא מדובר על בחור פלרטטן, שקרן וכו'
אלא ההפך - הוא משתף אותך בכאב שלו ובקושי שלו!
(אם הוא טוען שזה לגיטימי, ושאין לך זכות להתלונן "כי הוא גבר וככה גברים עושים" - אז ברור שזה בעייתי. זה לא נשמע שזה הסיפור)
מה שאת מתארת טבעי לחלוטין, במיוחד בתקופת האירוסין-שנה ראשונה (לפעמים קצת יותר מזה)
ואין מה להלחץ מזה, ואסביר את כוונתי.
להסביר לאישה את הדחף של הגברים להסתכל ולתור אחרי העיניים זה דבר בלתי אפשרי.
זה דחף שתבוע בגברים ויש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב, ברגע שביטלו את היצר הזה לא נמצאה שום ביצה בעולם.
וכידוע את הביצים התרנגולות מטילות, משמע שביטול היצר בצד הגברי של העולם - מבטל אותו גם בצד הנשי!
אני לא יודע בן כמה המאורס שזכה באוצר היקר מכל בעבורו,
אבל תחשבי שכבר כמה וכמה שנים הוא מורגל לתור ולחפש את אהבת חייו.
גם אם הוא לא מפרש את זה ככה, זה הצורך הנשמתי שדוחף אותו לכך, הצד החיובי שביצר הזה.
אילולא הוא היה "מעוניין בנשים" - גם את לא היית מרגישה רצון חזק להתחתן איתו.
מהרגע הזה שהתארסתם בשעה טובה, מתחילה העבודה - של שניכם לתעל את כל היצר הזה לקדושה ולטהרה.
הבעיה הגדולה קורה כשזוגות מסתכלים על זה "כבעיה של הבעל", ואז שומעים לרוב אחת משתי הטענות הבאות -
שניהם אלו קיצוניות נוראיות שהורסות כל חלקה טובה בבית היהודי.
ישנה גמרא ידועה ועמוקה מאוד:
"רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא."
[בתרגום על פי הרב שטיינזלץ: רבי חייא היתה מצערת אותו אשתו [אף על פי כן] כשהיה מוצא [דבר טוב] היה צורר אותו בסודרו ומביא לה. אמר לו רב: "והרי [היא] מצערת את אדוני [ומדוע אתה משתדל להנות אותה?]" אמר לו: דיינו שמגדלות [הנשים את] בנינו, ומצילות אותנו מן החטא]"
אפשר ללמוד ולהתעסק הרבה בגמרא הזו על המאמץ של רבי חייא לשמח את אשתו על אף שהייתה מצערת אותו,
אבל אני רוצה לדבר דווקא על החלק של אשתו בסיפור, על ה4 מילים האחרונות "שמצילות אותנו מן החטא"
התפקיד העצום של האשתו זה להבין את ליבו של בעלה, ולעזור לו להציל אותו מן החטא.
זה נשמע נורא ואיום, הרי לכאורה זו אחריות של הבעל!
אך לא כך. ברגע שמבינים שברית האוהבים היא ברית משולשת, שמרוכזת בברית שבין איש לאישתו ובין הברית של האדם עם אלקיו, האחריות היא משולבת ומשותפת.
כמובן, אני חוזר ואמר - בעל שמסיר אחריות, לא רוצה להתאמץ, טוען שיש לו בעיה ו"קבלי אותו ככה", זה נורא ואיום.
זה אדם שלא עובד על עצמו, ואין סיבה שאשתו (או ארוסתו) תעבוד ותתאמץ בשבילו.
אבל ברגע שהאשה מבינה שיש לבעלה דחף מיני חזק - היא יכולה להיות בטוחה שברגע שהוא יעבוד על עצמו הראשונה שתרוויח מזה זו תהיה היא! ולא, אני לא מדבר רק על השמחה שבמצוות הקרבה שבין איש לאשתו.
בעל שמצליח לעבוד על עצמו מתקיים בו ובאשתו "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".
הקרבה שלו לאשתו הרבה יותר חזקה, הוא הרבה יותר מפייס, הרבה יותר מחזר, הרבה יותר מפגן, אוהב, תומך וכו'.
וכן, גם בקודש הקודשים של הבית, בקשר הכי עמוק וחזק שבין איש לאשתו - אם יש ביניהם שפה משותפת, הבנה הדדית ורצון להטיב זה עם זה, גם שם הקרבה והשמחה גדולים לאין-ערוך.
אם אכן ארוסך (או בעלך אם את אחרת שנתקלת בשאלה הזו) משתף אותך בקשיים שלו,
תביני שזה רק מעיד כאלף עדים (ויותר מזה) על אהבתו אלייך! הוא סומך עלייך! הוא רוצה להשתוקק רק אלייך!
אבל קשה לו, והוא מבקש שתעזרי לו.
אמנם לעולם לא תצליחי להבין אותו, אבל הוא זקוק לעזרתך. הוא זקוק שתצילי אותו מן החטא!
מה הדרך? נקודות למחשבה:
זהו... סליחה שיצא ארוך....
מקווה שנתתי כיוון מזווית אחרת שכדאי לחשוב עליו 
בהצלחה ענקית,
שיהיה בניין עדי עד.
בית של קדושה, של טהרה, ושל ברית אהובים ואוהבים,
לעד ולעולמי עולמים!
אני לא מכיר את הגבר שיהיה מספיק "גבר" לבוא בשלב הארוסין ולהצהיר "שמעי, יש לך בן זוג דפוק, שקשה לו בשמירת העיניים, הוא גם נואף בשעות הפנאי, רק שתדעי".
אבל זה שהוא גבר, וכן - הוא מספיק גבר, וכנה, ואמיתי. הוא לא מטאטא את זה מתחת לשטיח.
הוא לא אומר "תעזבי, זה רק היה משהו נקודתי, ספציפי, בקטנה. תתעלמי - זה לא יקרה שוב".
כי הוא היה יכול לטעון את זה, והיא גם היתה מאמינה לו.
הוא בא, ואמר שקשה לו. הוא פתח בפניו את ליבו ואמר שהתחום הזה כן מאתגר אותו. וזה אומץ.
כי הוא יודע שהיא יכולה להעיף אותו מכל המדרגות - הרי זה מה שכולם פה מייעצים לה לעשות.
ועדיין. הוא בטח בה. הוא קיווה שהיא תבין. לא תתן לזה לגיטימציה! הוא לא חיפש לגיטמציה, אף פעם!
וד"א, אם מישהו או מישהי פה חיים בסרט שאין גבר שאין לו התמודדות עם התחום הזה,
אז היא פשוט מסכנה ומסכן בעלה שחייב לשדר את זה לאשתו במקום להיות פתוח לעבוד על זה ביחד.
מעטי מעטים היו, ובדורות הקודמים, שהגדירו אותם כקדושים שלא טעמו טעם חטא.
זה עזר לי להבין קצת יותר את הצד השני. תודה @נתנאל וייס
ההסתכלות לצדדים לא מציקה לי באופן מאוד מאוד משמעותי (אבל מבחינה עקרונית ותחושתית, קצת). למה? כי יש לי אמון מלא בו. יש לנו אכן קשר פתוח ולא מוסתר ויכול להיות שזו אחת התופעות הנלוות לו: הסתכלות באופן גלוי בנוכחותי ובהעדרי.
למרות זאת, יש לי תחושה אמביוולנטית כי כמו ש @סוסה אדומה ציינה, המצב מורכב ולא חיובי על פניו. יחד עם זאת, לא נכון להתעלם מעובדות נוספות שיכולות להשפיע על ההסתכלות שלו כמו הפרעת קשב (וגם ציינו את זה כאן) שאולי אלו מועדות לסלחנות והכלה ולא פסילה מיידית.
לבחור חשוב מאוד נראות חיצונית, ואני ב''ה עונה לצרכים שלו אבל למה בכל זאת הסביבה הנשית עדיין מעסיקה אותו? הוא מודע לכך (ומוכן לעבוד על זה). לאור הטיעונים של שניכם, על סמך מה אני אמורה להכריע?
תודה לשאר העונים
עם הדברים שכתבת אני יכול מאוד להסכים.
יש צדק בדברייך, ואת זה צריך לבחון גם בנקודות אחרות בתיפקודו של הארוס.
רק שאני ממליץ לא להגדיר את זה כ"בעיה של דחיית סיפוקים" - כל עוד שלא ברור שזו בעיה.
ואסביר.
לענ"ד צריך לבחון את המקרה בשלוש נקודות.
לצמוח ולהצמיחמה שכן, שימי לב שהתשובה של הבחור "שלך" לשעבר שונה לחלוטין מהתשובה שהיא קיבלה.
משמע מההוא שאת יצאת איתו שמבחינתו זה לגיטימי, ואלמלא התורה הוא היה עושה הכל...
הבחור שלה מבין שזה לא לגיטימי, הוא לא רוצה בזה בכלל והוא נופל בזה. זה אחרת.
לשון הרע את אומרת לפעמים?
מה הסיבה שאת משתדלת לא לומר לשון הרע?
כי התורה אומרת לך שלא, ואם היה מותר היית מפקירה את לשונך ומדברת כל מה שבא לך על כל אחד,
או שאת מבינה שזה דבר נורא ואיום ללכלך על אנשים מאחורי הגב, את לא רוצה בזה, את מבינה שיש לזה רק הלכה שאמורה לעזור ולתת לך הדרכה שלא לדבר - ועדיין את נופלת בזה מידי פעם?
אשה שלולדעתי תתייעצי עם מישהו שמכיר אתכם.. אבל לא הייתי לוקחת את הסיכון
עדיף עכשיו כמו שכתבו פה ולא אחכ...
האישה?
מה זה אומר באמת?
מישהו יכול לעשות קצת סדר?
נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח
יש גם גברים שחווים אלימות.
יש אפשרות לפנות לעזרה.
ונניח שתדע שזה זה
מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??
ההבדל זה בעיקר בתוצאות.
ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.
(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).
אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.
הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.
ברקוביץ'
איצקוביץ'
ישראלוביץ'
או ביץ'. אלה הכי מפחידות.
בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.
וגם הבושה לדבר על זה.
לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.
גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.
אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.
אבל
1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.
2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.
מהי אלימות רגשית ומילולית
בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.
זה פוגע מאוד לכל גבר
הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.
וגבר ניזון מהערכה.
אין הקלות לא לגברים ולא לנשים
אין שום ציפייה מגבר לספוג
יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.
הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה
אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר
אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו
(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)
ואיך תדע אם אתה חווה את זה?
אתה מורגש מושפל על ידה?
היא מקטינה אותך?
מזלזלת בך?
וכו'
תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה
וזה בעיה שלי
איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?
גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.
אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.
בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.
לזלזול /הקטנה אין מקום..
מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...
אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.
זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו
כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו
כזה שמעלה את האייקיו.
לא?
זה גם מה שהיא אומרת לי.
אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.
מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.
אישה לא אמורה לזלזל בבעלה
אלא להעריך ולכבד אותו
חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..
ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)
הולך הרבה זמן עם הרגשה שלא מספיק ניצלתי את הישיבה.
למדתי במקום נחשב מאוד, אבל היום אני מבין שלא באמת התקדמתי שם [גם מבחינת הקו של הישיבה היתה תחושה של להעביר את הזמן, לא איזה אסטרטגיה של צמיחה].
ממש רוצה לעשות את המסלול הזה שוב, והפעם במקום שבאמת מצמיח ומגדל אותך, אישיותית ותורנית, וגם קצת נפשית.
זה שייך?
אם כן, תנו המלצות על ישיבות
לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...
בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.
כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.
אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא.
נסה ותראה ישועות
אגב, מה עם תורת החיים?
אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.
משפחה עם 3 ילדים. רכב אחד. בעיקר אצל החברה שצריכה לאסוף ולפזר ילדים.
בעלה של החברה קנה לאחרונה אופניים חשמליים. הם היו צריכים ליסוע לאיזה מקום ביחד (זוג) והיא ממש מספרת לי שהיא נעלבה מזה שהוא העדיף להישאר עוד כמה דקות בבית בטלפון ואחר כך ליסוע באופניים שלו לבד.
לפני שבועיים היא כמעט עשתה תאונה עם רוכב קורקינט משוגע והיא מפחדת מהכלי, וגם מזה שהוא התחיל ליסוע עם הילדים עליו. אתמול הוא קנה קסדה לבת הקטנה שלהם כדי שתוכל ליסוע איתו.
היא (והאמת שגם אני) רועדות מפחד מהרעיון הזה של ילדה בת 3 על הכביש בכלי כל כך פגיע. מצד שני, זה לא שיש להם חניה או כסף לעוד רכב.
מה דעתכן?
מה חכם להגיד לה?
זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?
כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...
העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר.
גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.
הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.
אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.
ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.
נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!
הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.
ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!
ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.
אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך
מה עושים?
ולא נשאר כסף לטיפול
שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ?
באיזה הקשר?
האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי
בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.
אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.
אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...
אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור
יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.
קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה.
לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.
אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.
ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי
מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.
שווה לפנות אליהם.
מסובסד.
ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.
כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.
לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.
בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.
והם ממש מעולים ומקצועים
להורים שלי אף פעם לא היה יותר מידי כסף.
גם היום אנחנו לא מקבלים כמעט עזרה.
לא חשבתי שאני עדיין סוחב את זה.
לאחרונה כמה פה העלו את הנושא הזה וזה הציף בי הרבה כאב.
מה אומרים? שתפו
זה בעיות כלכליות 😬
למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים...
וממילא זה נכתב בחצי הומור...
אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.
עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.
רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.
זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.
יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.
המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'
יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.
אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.
ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?
לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.
היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,
ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך
ואין יכולת תמיכה מהההורים.
או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.
עוד נקודה
האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?
יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית
והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר
איך זה היה אצלך?
נכנסתי לפורום נשואים טריים
רציתי לקרוא איך אתם רבים
ואיזה כיף למי שהוא כמוני
גרוש
וככה להתעודד קצת.
ואני חייב לציין שממש איכזבתם
שום מריבה שום כלום
אתם לא צריכים להסתיר
זה לא רשת חברתית פה
תכתבו את האמת הקשה
נתמודד איתה
מים קרים על נפש עייפה ב"ה
משהאחרונהנשואים כבר כמה שנים טובות
קשה לי מאוד
בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל
ולי פשוט נמאס
בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.
ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!
אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!
פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות
לא מצליחה לסמוך עליו
עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה
ולא רק צודק או לא צודק
מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?
כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.
אפילו דירה הם מוכנים לתת.
יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.
יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.
אני גם הייתי מתחרפנת מהתנהגות כזאת.
אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.
כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.
אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.
אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.
