אני רוצה, כלכך רוצה. ולא נעים לי שזה יפול עליו, ולא נעים לי מאף אחד, אז סותמים.
ונשארים לבד עם כאב פיזי וכאב נפשי, שמרסקים אותי עם השילוב הלא מוצלח שלהם.
אני שוכבת במיטה של האולפנא ומתפתלת מכאב. ורוצה לבכות, להוציא קצת, וכלום. ותמונות רצות במוח בלי יכולת להשתלט עליהן, אפילו לרגע אחד. לנטרל את הכל ולא לחשוב לאלחשוב.
איך אפשר שלא, תגידו לי. איך אפשר.

(הכאב זועק לי מכל פינה בגוף. מתי כבר מתי כבר.)

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.