אז אלף ונון הם שני הדתיים שלומדים איתי (מתוך שלושה דתיים. השלישי חרדי)

שניהם גרים ממש לידי וכנראה שאסע איתם לשיעור (אלוקים אוהב אותי)

במהלך הנסיעה למדתי עליהם המון.

קודם כל, הם הולכים נורא מהר. הלכתי אחריהם בקושי. רבע שעה של הליכה מהירה כדי להגיע לאיפה שהם חנו, ואז עוד רבע שעה כדי לחפש את האוטו!!!

"חניתי מתחת לעץ..." נון אומר לי בחיוך מתנצל. אני מביטה סביב. החניון עשוי משורות של שדרות עצים.

האוטו הוא של נון, אבל אלף הוא זה שהוביל אותנו. בלי להסתכל אחורה בכלל. הוא הלך בביטחון מוחלט למרות שגם לו לא היה בכלל מושג איפה האוטו.

הם שניהם די מחזיקים מעצמם, הם לא דיברו איתי בכלל. אולי אני נראית בנאדם שלא כיף לדבר איתו. בכל מקרה, הם לא קיבלו את הטיפ הנהדר של לשמור סיכה בגוגל מפות שתוביל אותם לרכב. שיחפשו.

אלף הוא קרח ומגולח. גבות עבות ומכווצות. הוא בגובה שלי (שניהם בגובה שלי ) יש לו משקפיים מרובעות עם מסגרת שחורה ועבה.
הוא לובש בגדים קשיחים נורא, חולצה מכופתרת ונעליים מצועצעות.
הרקע בפלאפון שלו הוא ברירת המחדל של שיאומי, והפלאפון לא חדש כל כך, כלומר הוא לא משקיע מאמץ בדברים קטנים. זה לא חשוב בעיניו.
יש לו הומור חד ושנון. הוא צחק על המורה המון. עם המורה כן? הכל בקטע טוב. אבל לא. סתאאאם כן. אבל באמת, לא.

נון אדם איך לומר? רך יותר. הוא לובש סריגים. יש לו זקן מסודר מאד ושיער שלא תזיק לו תספורת. לא באמת סביון, אמנם, אבל כן ארוך למדי.
יש לו ס' וצ' רפויות, והוא נראה אדם ממש נחמד, אבל אל תתעסקו איתו.
כי הוא לא.
הפלאפון מחובר לו לשמשה. הוא מדבר בטלפון בלי הפסקה בכלל. הוא שולח מיילים, שומר אנשי קשר, מקליט ומתכתב תוך כדי נהיגה. שלוש פעמים כמעט נתקענו ברכב ממול. אני לא יודעת איך הוא רואה את הדרך. הוא דיבר עם איש קשר אחד, שיקר לאיש קשר שני ואז חזר לראשון להתפאר על השקר המוצלח. כל הזמן הזה אלף יושב לידו ונותן הערות. גם הוא בפלאפון.
אבל הרקע של נון בפלאפון זה תמונה יפה של אישה עם שני ילדים על רקע הים. כל חצי שעה מתקשר איש קשר בשם "אשתי האהובה" והוא עונה לה בשם חיבה ואומר לה שהוא בדרך, כן הוא מגיע, כן נאכל ארוחת ערב יחד. ואז מנתק לה וממשיך להתכתב עם אנשים ולדבר בפלאפון.

אני יודעת במה הם עובדים. זה כל כך אירוני שלא תדעו אם לצחוק או לבכות, אבל אני לא יכולה לכתוב כאן.

וזה מדהים איך מרחוק הם נראים אחרת, וכשיושבים מקרוב מגלים דברים שבחיים לא חשבנו שנדע.

משיחות הטלפון למדתי כל כך הרבה, הצטערתי שאין לי אוזניות כי זה לא יפה להקשיב. בפעם הבאה אביא. זה היה כמו עוד שלוש שעות שיעור, אבל שיעור במציאות.

זה מדהים כמה כל אחד מחבב סגנון אחר.
אני יודעת שחלק מהאנשים פה יחבבו יותר את א' (בעיקר בנים) וחלק יחבבו יותר את נ' (בעיקר בנות) אבל זו הכללה גסה.

בכל מקרה, זה לא כל מה שרציתי לכתוב, אבל הייתי חייבת לשפוך את זה איפשהו.
סליחה על האורך.
לא באמת מתנצלת. אל תקראו אם אתם לא רוצים!

הצחקתם אותי...