יש לי קשר דפוק עם הבן שלי והוא רק בן 3.
אני יודעת שזה נשמע רע,
אבל ככה אני מרגישה.
אני יוצאת אישור ובשעות אחר הצהריים וגם בבוקר לקחת אותו לגן.
אני אמא משקיענית משחקת איתם, מקריאה סיפורים,, מחבקת וצוחקת.
בעלי מגיע מאוחר לרוב נמצא רק בשעות הערב ומצטרף למשפחה כשאנחנו כבר באמצע שעת משחק וסיפור.
לרוב יההיה בפלאפון ולא עם הילדים.
בן השלוש בפרוש מעדיף את בעלי (סיפור לדוגמה: אמצע הלילה אם בורח לו ואני באה להחליף לו יצרח שהוא רוצה את אבא ולא מסכים שאני אגע בו)
אני כל פעם מתוסכלת מזה מחדש.
קשה לי להבין למה הוא פשוט לא מסתדר איתי
זה פוגש אותי כל פעם מחדש בסיטואציות קטנות שפשוט מבאסות אותי בטירוף.
אני מרגישה שאני כל הזמן מולו רק בעמדה המחנכת, הקשוחה.
ובגלל שהוא מאוד אוהב את בעלי הוא בוחר אותו לכל הרגעים הכפיים- מסיבות בגן, קניות.
ברור שאני יכולה להחליט שאני הולכת אבל הוא ייתן לי תחושה שאני לא רצויה,
אני פשוט אובדת עצות.
מסביבי יש מלא בנים גדולים שבקשר גרוע עם האמהות שלהם.
ואני לא רוצה, אני רוצה שיהיה לי קשר טוב לילדים שלי.
באמת שאני עושה הכל בסדר,
אבל משו לא מסתדר בקשר בנינו
אני יודעת שזה נשמע רע,
אבל ככה אני מרגישה.
אני יוצאת אישור ובשעות אחר הצהריים וגם בבוקר לקחת אותו לגן.
אני אמא משקיענית משחקת איתם, מקריאה סיפורים,, מחבקת וצוחקת.
בעלי מגיע מאוחר לרוב נמצא רק בשעות הערב ומצטרף למשפחה כשאנחנו כבר באמצע שעת משחק וסיפור.
לרוב יההיה בפלאפון ולא עם הילדים.
בן השלוש בפרוש מעדיף את בעלי (סיפור לדוגמה: אמצע הלילה אם בורח לו ואני באה להחליף לו יצרח שהוא רוצה את אבא ולא מסכים שאני אגע בו)
אני כל פעם מתוסכלת מזה מחדש.
קשה לי להבין למה הוא פשוט לא מסתדר איתי
זה פוגש אותי כל פעם מחדש בסיטואציות קטנות שפשוט מבאסות אותי בטירוף.
אני מרגישה שאני כל הזמן מולו רק בעמדה המחנכת, הקשוחה.
ובגלל שהוא מאוד אוהב את בעלי הוא בוחר אותו לכל הרגעים הכפיים- מסיבות בגן, קניות.
ברור שאני יכולה להחליט שאני הולכת אבל הוא ייתן לי תחושה שאני לא רצויה,
אני פשוט אובדת עצות.
מסביבי יש מלא בנים גדולים שבקשר גרוע עם האמהות שלהם.
ואני לא רוצה, אני רוצה שיהיה לי קשר טוב לילדים שלי.
באמת שאני עושה הכל בסדר,
אבל משו לא מסתדר בקשר בנינו
