כתבתי פה שאני לא מבין למה חוגגים את י"ט כסלו אנשים שאינם חב"דניקים, אמנם אני עדיין לא מבין אבל זה הוציא אותי ליום של מחקר וקריאה בעיקר סביב השאלה למה לעזאזל בשלושים השנים האחרונות יש פריחה מטורפת בעולם הציונות הדתית בכל הנוגע לחסידות.
אז מה יש לנו?
1) לדעתי אחד המרכיבים הבולטים ביותר זה ריאקציה לתנועת ישיבות המוסר. עולם הישיבות בארץ הושפע רבות לאחר השואה מעולם ישיבות המוסר. העולם הזה בנוי לאליטה דתית, דורש קפדנות וקשיחות עם המתחנכים בשיטה הזו ואני משוכנע שהחסידות במובן רב היא ריאקציה, היא לא בנויה רק לאליטה אלא פונה לכולם, היא לא קשוחה וקפדנית אלא מחבקת ומכילה.
2) שבירת הרעיון הגדול והעלייה של האקזיסטנציאליזם, יש איזו יציאה מהרעיון הגדול, לא סתם הגות הרב פרחה יותר בזמן הזה על חשבון ההגות של הרב קוק והמהר"ל במובן הזה החסידות שהטיפה לחשיבה הקיומית ולפשטות פרחה
בעיקרון צריך לנסח טוב יותר וחד יותר אבל אלו שתי ריאקציות שנשמעות די סבבה בגדול
