מתי השלב בו מדברים על הבדידות כתופעה לגיטימית?

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

מתי השלב בו מדברים על הבדידות כתופעה לגיטימית?מאיר.

אני די בודד אף על פי שאני לא לבד...הרב כותב על זה לא מעט.

משום מה, בחוגי הציבור לא ראיתי באמת התייחסות טובה לתופעה..

נראלי העניין פשוט יותר משנדמה לימאיר.

האדם בודד כי הוא סופי וכשהוא עומד מול העולם והאל האינסופיים הוא מתמלא פחד. הפחד הזה חייב להיות אישי כי כל בנאדם הולך לסוף בעצמו. יהיה לחולה סופני את הסביבה התומכת ביותר והמשתתפת ביותר, תהום פעורה ביניהם שכן הוא זה ההולך למות.

אם נרצה, כשאברהם ויצחק הולכים לעקידה הם הולכים אחד ליד השני, אבל אינה דומה ההליכה של זה להליכתו של זה. אז מה עושים עם הפחד הזה שסופו מוביל לבדידות?
הרב קוק דיבר על השתתפות בכלל, אתה שותף לרעיון גדול, הרעיון לא מת וככה גם אתה לא באמת מת...משהו ממך תמיד נשאר. עקרונית זה הסבר מעניין אבל...האדם עדיין ירגיש את הבדידות וגם הרעיון סופו לדעוך.
דרך דומה יש לבריסקרים. הם מאבייקטים את המוות בפרט ופחד בכלל ומכניסים אותו לכלי ההלכה האובייקטיבים..
נו נו..בשביל להסתדר ככה צריך להיות בריסקער..
בקיצור מה עושים? וואלק לא יודע, חיים את הבדידות כנראה

זיהית בדיוק את הנקודה. המאבייקט הוא זה שבודדטאטע הושיעניאחרונה

כלומר זה שמעבד את המציאות

לוקח את מה שמתרחש סביבו ומכניס

לכור המצרף של ההגיון המכליל

ואז מתייחס רק לאידאות ולצד הכללי בתור

העולם העובדתי שלו

מה הפלא שהוא בודד?

הוא הרי מנותק, מנוכר.

כמעט ואין מקום בחייו לאימננטי, לאינטימי,

לישיר, לרגעי, לחולף.

התנועה של החסידות, למשל, היא ההפוכה.

תעצור את שטף הגילויים והחזיונות שדורשים

ממך להתעבד מפרטים לכדי כללים

תתמלא מהחד פעמיות

תעיין במקום הסובייקטיבי להחריד בו נתונה נפשך

ברגע זה ממש

ותגלה את האחדות והתוכן

דווקא בתוך מה שנדמה - במבט ראשון -

למכונסות הגדולה ביותר

ולבדידות הגדולה ביותר.

הבדידות לא קשורה לכמה אנשים מקיפים אותךבוז

הבעיה שלי עם השאלות שלך זה שתמיד זה מרגיש לי כמו דבר תורה ואז אין לי מושג מאיפה לגשת לזה.

ואם כבר מבחינה דתית, הרי שהיהודי לעולם איננו לבד, כי הקב"ה איתו.

לא מכירה את כל מה שהרבנים אומרים על בדידות. אצלנו לא מדברים על זה.

מה פירוש לגיטימי? זה מצב שקורה. אדם רוצה אנשים שיהיו איתו, יחוו איתו תהליכים. לא סתם כל כך נפוץ היום לשתף את כל העולם במה שעובר עליך. אתה לא רוצה להיות בזה לבד.

בקיצור תכתוב ממוקד יותר, כי לא הבנתי מה שאלת ולא הבנתי מה עניתי

ההתייחסות שאני ראיתי מהרבי מליובאוויטש לנושאפנסאי

היא שיהודי אף פעם לא לבד כי הקבה איתו...

אולי צריך לחזק את הקשר לקב״ה כדי לא להרגיש לבד...

לא האדם בודד אלא האינטלקטואל והדכאוניטאטע הושיעני

האדם הוא יצור חברתי

כל עוד אין לו משהו טוב יותר לעשות

הוא נמצא עם אנשים

כי הוא תלוי בהם בין כך ובין כך

הבדידות נוצרת היכן שהאדם

מעמיד חומות בצורת קירות החדר

או בצורת תיווך טקסטואלי בין אינדיבידואל למשנהו

מכאן