חלמתי.
חלמתי על משפחה אהובה כזאת
ששרה שירי חנוכה
ושמחה
וגדולה
ומחבקת
ושהאחים מחבקים אחד את השני
לא, לא חלמתי על ה'משפחה המושלמת'. לא צפיתי למשהו גדול.
ציפיתי פשוט לאהבה.
למשפחה עם מלא אור בעיניים.
על זה חלמתי.
חלמתי, פעם.
------
החלום שלי התפוגג,
הנר הזה כבר נכבה.
הדלקת נרות עם אבא ואמא
כל אחד מהאחים במקום אחר בארץ
אבא ישר חוזר למחשב
ושום תחושה חמימה
אפילו המזגן מכובה וקר לי
נמאס לי להתאכזב
להתגעגע
לכסוף
לחום
למשפחה.
יצאתי לי לבד להדליק את הנרות שבחוץ.
ואז בירכתי
ברוך
אתה
ה'
אלוהינו
מלך העולם
שהחיינו
וקיימנו
והגיענו
לזמן הזה
----
תודה ה'
שנתת לי חיות
וזכות
להתקיים
להיות חייה
חיות של זוהר
של עיניים בורקות
עד הרגע הזה.
עד נקודת האור הזאת
חנוכה
תודה.
הלכנו לטייל. ואז אוריה הייתה לידי ואמרה, יואו, יפה כאן להחריד.
וזה היה ככ נכון
היה שם יפה
עד שנחרדתי
לא ידעתי איך לעכל את זה
וזה גם עשה לי לא טוב
לקנא ממש באנשים שגרים על הנוף הזה.
יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים
אתה ספרדי?
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
