22:25

זה לא הגיוני שעבר רק שבוע מאז, הוא היה אחד השבועות הארוכים שהיו לי, וזה שביטלתי את הנסיעה היה רק לפני שבועיים, הזמן לא זז בזמן האחרון. ולא בקטע טוב.

והגעתי להחלטה הזאת, עכשיו צריך רק להגיד לעולם
רק, זה בכלל לא רק, וזאת הסיבה היחידה שהיה לי אומץ לקבל את ההחלטה הזאת רק עכשיו.
להתחיל משתי הילדות האלה, שאם לא קיבלתי עד עכשיו את ההחלטה בקטע טוב אבל זה היה בזכותן, ואני ממש מפחדת שזה ידפוק אותן ואוף.
ואז לאנשים שצריך להודיע להם מתוקף תפקידם שיהיו מבואסים והגיוני שגם קצת יכעסו ובצדק
ואז לאבאמא שהם סתם יהיו מאוכזבים ממני
ומשם כבר כולם שאר העולם ידע ואני אאטום את עצמי ואתעלם מהתגובות.

מילים מילים מילים


אני לא מאמינה שהכי השבוע שעבר אני מרשה לעצמי שדברים זוטרים כאלה הם מה שידאיגו אותי.


אני פשוט אדם צבוע ורע

אז להן אמרתי

אבל איך אני אגיד גם לה? ואני חייבת לעשות את זה עוד היום... אוף
ואז גם להגיד להן, והן יתבאסו, ואני לא אדע אם זה אמיתי, או בכאילו, ואוף ואוף ואוף.

באלי להקיא את עצמי ולהתחיל הכל מהתחלה
בלי המחוייבות שכבר יש לי בחיים, בלי מה שאנשים חושבים עלי, בלי מה שאני חושבת עליהם, בלי כלום.



אני לא יכולה ללכת לישון לפני שאני מודיעה להן. אני צריכה להתנסח איכשהו, איך לעזעזל? כנראה שבמייל יהיה לי הכי קל, ואני צריכה את ההכי קל עכשיו.
ומדהים איך אפאחד לא יודע כלום, אני די טובה לפעמים בלא לדבר.


למה הסכמתי לזה מחר? לא נראה לי שאני אשרוד יום רק עם שניהם, והם יכריחו אותי לדבר ולא באלי.

אאאאאאא