וזה עוד יום שבסופו אתה חוזר
לחדר הקר וחושב על היום שעבר.
אתה שם כדי להושיט יד ולעזור,
אך לפעמים לא מצליח לשמור.
כל יום כל שעה אנחנו שם,
שולחים יד מרגיעה, מלטפים, מעודדים,
שומעים, מקשיבים ומחייכים,
אומרים שהכל יהיה בסדר וכך באמת,
גם מתפללים ומקווים! אך בלב תמיד
יש נקודה, שלא נותנת מנוחה,
מפחדים שהמצב ידרדר ויחמיר,
כי המצב קצת "שביר".
פעם תאונה ופעם ילד עם פציעה,
או איזו גברת עם חולשה.
ויש את ההוא שפעם נפגע
והיום המצב השתנה. וכמובן מסביב
גם את המשפחה, המשפחה, שלו, ושלה.
רואים אנשים בכל מיני מצבים,
עם כל מיני סיפורים, וחושבים
שבתכלס זה לא כל כך חיים.
חושבים לעצמנו, שאחרי כל מה
שהם עוברים, יש אנשים שעם
כוחות נשארים. זה דבר שאי אפשר
לצפות, ובלב אתה חושב "כמה כוחות".
הם פתאום אומרים שדווקא ממנו
כוחות הם צריכים, ולהביא להם מהיכן,
אנו לא יודעים. ופעמים שמולנו הם
מתפרקים, ולפעמים רק יד חמה הם
מבקשים. שנשמע ונקשיב למה שיש להם
לספר, כי כבר אין מי שיקשיב ויתקשר.
ועוד פעם, בכל זמן ושעה, בלי שום
הכנה ושום התראה. יש עוד קריאה, צריך
לצאת לעזור ולטפל, בכל מזג האוויר ובלי הבדל.
ולפעמים הכוחות נגמרים,
בסוף יום כשכולם ישנים אנחנו עדיין ערים.
עושים זאת בשמחה ואהבה,
ובסוף מבינים שזאת הצלה והגשת עזרה.
אנחנו שם כי אין אף אחד שיעשה את
העבודה הזאת, אבל בתכלס זאת באמת זכות.
אך גם לנו לפעמים המקרים הם קשים
ולא תמיד להתמודד יודעים. לפעמים
הטיפול לא מצליח, והעזרה שרצינו לתת
לא עזרה ולא השפיעה. וצריכים להבין שיש
אחד והוא זה שקובע, הוא שמנהיג את הבירה
ורק בידו התשובה, התשובה לכל שאלה,
וכמובן שבסוף גם ההחלטה.
לחדר הקר וחושב על היום שעבר.
אתה שם כדי להושיט יד ולעזור,
אך לפעמים לא מצליח לשמור.
כל יום כל שעה אנחנו שם,
שולחים יד מרגיעה, מלטפים, מעודדים,
שומעים, מקשיבים ומחייכים,
אומרים שהכל יהיה בסדר וכך באמת,
גם מתפללים ומקווים! אך בלב תמיד
יש נקודה, שלא נותנת מנוחה,
מפחדים שהמצב ידרדר ויחמיר,
כי המצב קצת "שביר".
פעם תאונה ופעם ילד עם פציעה,
או איזו גברת עם חולשה.
ויש את ההוא שפעם נפגע
והיום המצב השתנה. וכמובן מסביב
גם את המשפחה, המשפחה, שלו, ושלה.
רואים אנשים בכל מיני מצבים,
עם כל מיני סיפורים, וחושבים
שבתכלס זה לא כל כך חיים.
חושבים לעצמנו, שאחרי כל מה
שהם עוברים, יש אנשים שעם
כוחות נשארים. זה דבר שאי אפשר
לצפות, ובלב אתה חושב "כמה כוחות".
הם פתאום אומרים שדווקא ממנו
כוחות הם צריכים, ולהביא להם מהיכן,
אנו לא יודעים. ופעמים שמולנו הם
מתפרקים, ולפעמים רק יד חמה הם
מבקשים. שנשמע ונקשיב למה שיש להם
לספר, כי כבר אין מי שיקשיב ויתקשר.
ועוד פעם, בכל זמן ושעה, בלי שום
הכנה ושום התראה. יש עוד קריאה, צריך
לצאת לעזור ולטפל, בכל מזג האוויר ובלי הבדל.
ולפעמים הכוחות נגמרים,
בסוף יום כשכולם ישנים אנחנו עדיין ערים.
עושים זאת בשמחה ואהבה,
ובסוף מבינים שזאת הצלה והגשת עזרה.
אנחנו שם כי אין אף אחד שיעשה את
העבודה הזאת, אבל בתכלס זאת באמת זכות.
אך גם לנו לפעמים המקרים הם קשים
ולא תמיד להתמודד יודעים. לפעמים
הטיפול לא מצליח, והעזרה שרצינו לתת
לא עזרה ולא השפיעה. וצריכים להבין שיש
אחד והוא זה שקובע, הוא שמנהיג את הבירה
ורק בידו התשובה, התשובה לכל שאלה,
וכמובן שבסוף גם ההחלטה.
