כל התורה היא תורת ארץ ישראל, "משפט אלהי הארץ" (מל"ב יז) כפי שהאריך גם הרמב"ן הידוע בסוף אחרי מות בדבר הציבי לך ציונים.
שפינוזה בתעיות סיבוכיו אחז בנקודה זו וראה ביהדות חוקת המדינה, וקדמו בזה בעל מקבים ב (ענייני דיומא) שהושפע מעט ממקורות ותפיסות ממקור יוון.
בשורש העניין עומדת אמונתנו בייחודו המוחלט יתברך, וממילא הוא ורצונו חד (וסליחה על הדילוג הקליל מעל משוכת התארים החיוביים והשליליים, הכוונה כפי שאנו תופסים את זה), וודאי שרצונו חד. אם כן לא יכול להיות שהתורה היא אוסף של רצונותיו כלפינו, כי אם רצון אחד בסדר שלם, שיכול להתקיים במלואו רק בשעה שישראל יושבים על אדמתם בכל סדריהם.
כל זה על הקיום. ההשפעה על הלימוד משמעותית מאוד על פי תורת אחדות הדעה והרצון כפי שמבואר באריכות במקומות רבים באורות התשובה. אמנם ודאי שרצינו לקיים את התורה כולה גם בגלות, אבל ככל שהדברים יותר למעשה, והמניעות יותר קטנות והדברים פחות רחוקים, הם מאירים על ההבנה, והתורה מופעיה כרצון אחדותי.
ממילא בחוץ לארץ אי-אפשר לתפוס את התורה בכלליה, כי התבוננות כוללת תראה לי תמונה מעוותת. וממילא שהראת השכינה, שהיא גילוי רצון ה' והשגחתו פחות שייכת בלימוד של חוץ לארץ, ולכן איחוד הנסתר והנגלה בתורת הארץ.
ולכן מובנים דברי החת"ס בתשובות, שמתפלל שתורתו תגיע לארץ ותיהפך לתורת ארץ ישראל, וברורה תשובת ר' אברום לשאלה, וברור מדוע קשה השיטה המתאמצת לחבר ולשלב בשם הדגל הזה באופן מלאכותי, במקום ללמוד ולהחיל את התורה על כל החיים, עד שהיא ממילא תתחבר כולה, והיה המשכן אחד.
- לקראת נישואין וזוגיות