דופקים הופעה והולכים.
ניקים מעוררי כבוד שכאלה.
ויש את אלה שנהנים לבלות כאן,
לא משעמם להם בחיים,
ומביאים ממנו לכאן.
ויש גם את אלה
שחסר להם.
אולי חסר להם יחס,
ואולי חסרה משמעות,
ואולי סיפוק זה מה שחסר להם.
בודדים שכאלה.
אבל השהייה כאן לא תמלא,
לא מספיק.
זו רטיה, אולי פלסבו.
ונגררים.
ונגררים.
והשעה מאוחרת.
ועוד שרשור,
ועוד תגובה,
ועוד רענון,
ללא תגובה.
עד ש.
עד שתגיע השעה,
או השיעמום,
או ההבנה.
לילה טוב.

מי מהן לומדת פסיכולגיה?) פעם למאיר





