גם לי היתה סכרת הריון 3 פעמים ובהריון האחרון-  מתחילת ההריון!!! (דיאטה של שלושה חודשים זה הרבה יותר קל)

לפעמים אני מתגעגעת לתקופה הזאת, הארוחות מסודרות, התזונה בריאה יותר וממילא אין צרבות, אין חוסר ברזל, אין התכווצויות שרירים, הגעתי ללידה הרבה יותר חזקה ובלי שומנים מיותרים והורדתי את המשקל בתוך שבוע מהלידה...

ואגב, מותר לך לפרגן לעצמך מידי פעם משהו מתוק, זה יעזור לך להמשיך לשמור ולא להתיאש., צריך לדעת איך לעשות את זה (הדיאטנית תסביר לך)

ולא, ממש לא מחייב ניתוח קיסרי) אצלי הייתה סוכרת קשה ממש והלידה הייתה קלה במיוחד

מאחלת לך בהצלחה ואת יכולה להתיעץ תמיד..

והאמת שבהתחלה זה היה נורא כי הייתי אצל דיאטנית נוראית שהורידה לי בערך כל דבר אפשרי מהתפריט (כולל עגבניות!!).

כשנשברתי וזה היה כי הייתי ככ רעבה עברתי לדיאטנית פרטית ואז הבנתי כמה כל ההנחיות שקיבלתי היו גרועות.

מה שהכי חשוב זה לא להיות רעבים!! אחרת הגוף נכנס ללחץ ורמות הסוכר בגוף עולוץ

אז נראלי שזה קצת מרגיע

בגדול הייתי צריכה להקפיד לאכול כל 3 שעות ביום (סה"כ 6 ארוחות- 3 מתוכם בינתיים) והיה לי מותר אפילו שורה של שוקולד מריר ביום.

הקושי היה בלהמנע מקמח לבן וכל הנלווה שאני מאוד אוהבת אבל הייתי ממש צמודה לתפריט ובסופו של דבר סיימתי את ההריון רק עם דיאטה, בלי כדורים ובלי אינסולין

ולגבי הלידה, הייתי אמורה לעשות זירוז. הגעתי לבי"ח והיתה פתיחה שלוש וחצי בלי שהרגשתי כלום!!

אז לכי תדעי.... חח

והדיאטנית שלי הסכימה איתי, לא עשיתי בדיקות בשבת ונשארתי מאוזנת...

קמח מתפרק לסוכר בגוף. יש לך בעיה עם פחמימות כרגע...

אני למשל הופתעתי מזה שפיתה קטנה עם חומוס ופסטרמה גרמה לסוכר להשתולל!

גם בחלב יש סוכר וצריך לצרוך ממנו בזהירות.

ההנחיות שאני קיבלתי: לאכול מיד לאחר הקימה (פרי או כוס חד"פ פצפוצי אורז ללא סוכר עם מעט חלב)

אחרי שעתיים כריך מקמח מלא/ כוסמין עם חלבון וירקות בשפע

ארוחת צהריים אותו עקרון חלבון+ ירקות(חיים או מבושלים. לא כולל תפו"א ובטטה)+ מנה קטנה של פחמימה.

אחהצ פרי נוסף

ארוחת ערב

משהו לפני השינה (פריכיות אורז,סלט, יוגורט לא ממותק)

אני הייתי ממושמעת וב"ה ילדתי עובר קטן בלידה טובה ועבר... ועדיין משתדלת לאמץ את אורח החיים הזה.

הפחתת סוכר היא גמילה לכל דבר ועניין.

אחרי כמה ימים תראי שהחשק פוחת.

אתחיל מהסוף: 

אין כל קשר בין קיסרי לסוכרת הריונית. את יכולה בשלום ללדת קיסרי גם אם אבחנו לך סוכרת.

דבר אחר חשוב לדעת: סוכרת הריונית לרוב חולפת עם ההריון, אך היא מעידה על כך, שיש לך נטייה לסוכרת. סטטיסטית, רוב הנשים שחוו סוכרת הריונית במוקדם או במאוחר חלו בסוכרת סוג2.

זאת לא אומרת שצריך להיכנס לסרטים, זאת אומרת, שחשוב ביותר לשמור על דיאטה.

הבה פעמים מספיק לשמור דיאטה כדי לאזן סוכרת הריונית וגם כדי להימנע מהתפתחות סוכרת סוג2 בהמשך.

את לא יודעת מה לאכול? - יש לך גישה למחשב. תימצאי לך טבלה של אינדקס גליקמי. יש שם 3 סוגים: אינדקס נמוך, בינוני וגבוה.

כל מה שנמוך - תאכלי ללא הגבלה.מה שבינוני - תאכלי בהגבלה, גבוה - מומלץ לא לאכול כלל. זה הכול.

אפשרות אחרת - לעבור לתזונה טבעונית ולאכול את הכול במסגרת תזונה זו.

לגבי מעקב ובדיקות. זה מאד חשוב. לא רק עבורך, גם עבור תינוקך.  לכן עשי מאמץ ותקפידי על המעקב וכל הבדיקות המומלצות בעניין.

לגבי דקירה עצמית - יש הרבה אנשים שזה מפחיד אותם בהתחלה, אך בסופו של דבר אין בזה שום דבר באמת מפחיד או קשה, ואנשים מתרגלים.

לגבי לא כיף - נו, כל החיים זה לא כייף, כפי שאמרו חז"ל עדיף היה לו לאדם שלא יוולד. אבל אין מה לעשות. צריך לחיות עם מה שיש ולהשתדל לעשות זאת בכבוד.

אז אל תפחדי!

תחשבי, כמה טוב שגילו את זה בזמן!! זה מה חשוב.

בסכרת מותר לאכול חלבונים - בשר דגים ביצים - חופשי.

ולעומת זאת פחמימות ממש ממש בהגבלה, וחלק גדול מאוכל טבעוני כמו למשל, לחם, אורז, תפוחי אדמה, קטניות שונות - זה פחמימות. והאינדקס הגליקמי עוזר לאיזון, אבל לא משנה את גודל המנה וכמה מותר לאכול ממנה.

למי שיש סוכרת עדיף לאכול לחם מלא, אבל עדין היא יכולה לאכול רק פרוסה אחת, בדיוק כמו לחם לבן. כנל כל פחמימה אחרת. 

מכיון שבסכרת אוכלים מעט פחמימות אז רעבים, ותזונה טבעונית תהיה מאד מאד מאד קשה. 

בוודאי שלא כדאי בדיוק בתקופה הזו שרעבים ומותר לאכול חלבונים מן החי חופשי שימלאו את הרעב של אשה בהריון- לעבור בדיוק אז לתזונה הזו.

נראה שיש לך קצת בלבול . סכרת זה כמובן קשור לסוכר. אבל סוכר נמצא בכל דבר, בעיקר פחמימות

קצת סדר עד שתלכי לדיאטנית - 

ירקות - חופשי. שמן - אגוזים, אבוקדו טחינה וכל סוג שמן אחר- חופשי. 

חלבונים - בשר ביצים דגים טונה מוצרי חלב (לא ממותקים) וכו - חופשי.

מה מוגבל- מתוק, ופחמימה.

מתוק, ממש לעיתים רחוקות ובמידה.

פחמימות - לחם, אורז, תפוחי אדמה, פירות (כן, פרי זה פחמימה)

את מחלקת את הארוחות שלך ל6. שלוש עיקריות, שלוש ביניים

בארוחות עיקריות מותר לך שתי מנות פחמימה - למשל שתי פרוסות לחם.

בארוחות ביניים פחמימה אחת- למשל, פרי.

את הפחמימה רצוי מאד לאכול עם משהו מקטגורית שמן, שמאט את ספיגת הסוכר בגוף

למשל- לחם מרוח בטחינה או אבוקדו

למשל - פרי עם חופן שקדים 

זה הכל בראש, אין שום סיבה שתהיי רעבה

דוגמאות לארוחות

ארוחת בוקר יכולה להיות ביצה, טונה, שתי פרוסות לחם עם טחינה, סלט גדול, גבינה (טוב זה המון , בקשר למשקל תדאגי לבד. אבל מבחינת סכרת- מותר לך לאכול את כל זה)

ארוחת צהרים- רבע עוף , כף הגשה של אורז, ירקות מוקפצים, סלט גדול

ארוחות ביניים - פרי+ יוגורט + חופן שקדים

פרוסת לחם אחת + פרוסה גבינה צהובה

שתי קוביות שוקולד מריר + כמה שקדים (טיפ, להמיס שוקולד מריר ולטבול בו שקדים)

בקיצור, אפשר לאכול המון עם הסוכרת כל עוד מקפידים על פיזור פחמימות בצורה מתונה לאורך היום.

הדיאטנית תסביר לך מתי לדקור ואיך לאכול יותר לעומק, אבל אחרי שבוע -מתרגלים

בונוס- מסיימים את ההריון עם ממש מעט עודף משקל, אם בכלל. וחוזרים מהר לצורה שלפני.

בקשר לעוגה שכתבת לילדים, אמנם טוב וראוי לשמור על תזונה טובה לכולם אבל לא הכי הגיוני לצפות מילדים שעכשיו לא יאכלו מתוק כי קשה לך. תנסי לחשוב על דברים שאת פחות אוהבת אולי חטיפים במקום עוגה. אבל אין מה לעשות. צריך להתאפק.

מה שיעזור לך חוץ מאימת הקיסרי (אני קיסרית, אז הפחד שלך מוצדק. תנסי לא להגיע לשם)

זה לזכור שעשו מחקרים ויש השפעות על העובר גם אם לא מגיעים לקיסרי , כשאמא לא מאוזנת.

זה משפיע על השמנה שלו בעתיד

אז כמו שאת לא שותה אלכוהול או קפה או מעשנת- למי שיש סכרת, סוכר זה כמו עישון. אסור. פוגע בעובר.

ברגע שמפנימים את זה, זה נהיה הרבה יותר קל.

בהצלחה!!!

ממש עוזר שיש אתכן!!!

אמנם לא הצלחתי להגיב לכל אחת, אבל קראתי את כל התגובות פה כמה פעמים ועזר לי מאוד!

האמת שעדיין קשה לי נפשית ממש ממש ממש עם כל ה"גזירות" אבל אני מאוד מקווה שיהיה לי קל יותר בהמשך, כפי שכתבתן שאפילו אימצתן חלק מההרגלים גם להמשך אח"כ...

מרגישה שחפרתי פה המון וכבר לא נעים לי...

אז אני הולכת להתחפר במיטה בינתיים ולקוות שהבאסה תעבור לי עם הזמן.

תודה על הכל!!

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

שזה בעיקר עניין של אמונה וביטחון

כי מי שמאמין עד הסוף

גם לא מפחד למות בדרך לשם

את יהודיה כשרה?

משתדלת לשמור מצוות?

מאמינה בה'?

אז למה שיקרה לך משהו?

וגם אם נמות לפני הגאולה נגיע לעולם הבא מלאים בזכויות

העולם הזה מלא בכל כך הרבה רע

ששווה למות אם הגאולה תבוא וכל הרע יגמר

הנשמה היא ניצחית בכל מקרה

אבל בעיקרון אין סיבה שנמות

מי שימות אלה הרשעים

מבטיחה לך שאת לא רשעית

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

הלכות מלכים ומלחמותיהם

אני לא זוכרת את כולם

אבל בשלב הראשון- עולם כמנהגו נוהג- לא יהיה שינוי דרמטי (עדיין יעבדו ויתנהגו רגיל)

השינויים המשמעותיים יהיו בשלב השני

ובשלב השלישי . 

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

ממליצה לך לחזור לנביאים עצמם.

אחרי שלמדתי אותם (בזכות פרויקט 'הנ''ך היומי' של הרב פרנקו), דברים הרבה פחות מפחידים.

גם לפותחת.

אני חושבת שהפחד הוא תוצאה של חוסר ידע.

אתה מפחד כשאתה לא יודע מה יהיה.

אבל אפשר ללמוד.

ואני כשלמדתי הוארו עיני. וזה תהליך מדהים וקסום.

ההבנה שהכי יושבת לי נכון זה שכרגע אני בעיקר גוף וקצת נשמה,

מהבחינה של את מי אני מרגישה כ'אני'.

כשתהיה גאולה אני יהיה בעיקר נשמה וקצת גוף. ה'אני' שלי יהיה הנשמה,

ולכן הכל יהיה אחרת מבחינת התחושות.

ולכן אם נחיה או נמות לא כזה מאים עלי. 

וגם אם ישתנה מלא דברים. הכל יהיה פרספקטיבה אחרת לגמרי.

ל'אחד מעיר ושניים ממשפחה'?

לפי הפשט, מדובר על שיבת ציון, כלומר- או שזה  קרה לקראת בניין בית שני, או בזמן השואה.

ואני מכירה גם פירוש שעמ''י נגאלים רק בזכות 'אחד מעיר ושניים ממשפחה' כלומר, נגאלים בזכות צדיקים בודדים.

שוב, ממליצה ממש ללמוד כאדם בוגר את הנביאים שמדברים על הגאולה.

ממש פוקח עיניים ונותן כוחות להתמודד עם התקופה הזו.

לא את מה שכתבת

יש בזה הכל

ציפייה

לא נודע

בדידות (כי רק אותי זה מפחיד)

אפוקליפסה

עונש על התנהגות לא טובה.

כילדה הייתי בחרדות מזה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה וכל רעש של משאית היה נשמע לי בואו של משיח, הייתי ממלמלת תהילים ומבטיחה שאחזור בתשובה, עד הפעם הבאה.

היום האמונה שלי פחות אדוקה, פחות משיחסטית מבעבר, ואני לרוב מצליחה לחיות עם זה.

אבל מה שאת מתארת מובן לגמרי

ממש זה

פעם בקורונה הייתי בטוחה ששמעתי שופר

הזיעה שכיסתה אותי והפחד אני לא אשכח לעולם

איך אפשר לחכות למשהו שכ"כ מפחדים ממנו?

ברור שלא.

ממש מוזר אם מישהו ככה מרגיש ועדיין באמת מחכה למשיח, זה לא הגיוני ולא טבעי

בתור ילדה היו מושמעות בבית שלי כל היום קלטות של רב מאוד מסויים ויש שם דבר אחד שעד היום אני זוכרת, ואפילו זוכרת איפה בדיוק עמדתי כששמעתי את זה, ועד היום כשעוברת שם יש לי הבזק של זה.

הרב אמר שכשמשיח יבוא השמש תהיה כמו המנורה של היתושים וכל מי שעשה עבירות אז ככה בשנייה היא תפגע בו.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מפחדת מאוד מאוד מהמשיח כי בטוח השמש תצלה אותי בשנייה כי יש לי עבירות.

מאז עברתי הרבה גלגולים ולמדתי כמה משיח יהיה טוב וכייף וכדאי לחכות לו, ועדיין אני לא מצליחה לשכוח את החרדה שלי מהשמש כשהמשיח יבוא.

אז אני חושבת שהכל תלוי במה זה משיח מבחינתך ומה יהיה אז.

אם אין לך מושג אז זה בדיוק הזמן ללמוד על זה ןלחקור מה זה המשיח ומה יהיה אז.

וכל כך הרבה כתבו פה יפה ועדיין לא יודעת למה זה לא מניח לי לשניה

מחכה כבר לעבןר את מחר

מצד שני בסוף הוא יבוא…

אני רוצה לחכות מתוך אהבה והבנה 🩷 

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד

יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?

בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.

בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.

לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת

נתחיל מהסוף- בע"ה הכל יהיה בעיתו ובזמנו בצורה מדוייקת ביותר. כמו שה' הביא לכם נשמה להביא לעולם, ככה ימצא דרך שתקבלו את הסיוע המדויק שאתם צריכים עם הילדים והכל....

ובפרקטיקה - תפילות!!

ולדעתי לבקש מקרוב משפחה לבוא... גיס/ה רווק... סבא /סבתא....

בטוחה שחשבת על זה... בע"ה אם זה לא מתאים, זה פשוט להתפלל מתוך אמונה שה' ישלח את מה שאתם בול צריכים

מאחלת לידה קלה בעיתה ובזמנה, ושיסתיים בידיים מלאות!! 

אני לא רוצה לבקש מהמשפחה שיסעו כמה שעות כדי להיות עם הילדים, למרות שיש מי שמוכן לבוא

(אבל אז גם "יתקעו" אצלנו כמה ימים ולא בטוחה שזה יהיה טוב לבעלי)

באמת מה שיש לי זה רק להתפלל

זה שיש ממד זה כבר טוב ב''ה.

וזה שיש את הבייביסיטר במצב הזה זה אפילו נס שמצאת מישהי שמוכנה!

כשתצטרכי ללדת תסעימעם בילך. אחרי הלידה - בעלך יחזור הביתה..

ומחילה שאומרת -את יכולה להשאר לבד באשפוז ומקסימום לחזור מוקדם יותר. להעזר באחיות ובתינוקיה.

אני אגב ככה בכל הלידות כי אין משפחה שתשמור אף פעם ..

ובמצב כמו עכשיו הילדים צריכים את אבא שלהם בעיני יותר ..

מכירה מצוין וסך הכול הילדים ממש רגועים ואין להם בעיה להישאר איתה שעות

הבעיה יותר היא אצלי, שאני לא אדע מה איתם

נראה  לי לא פייר לבקש ממישהו מהמשפחה לסכן את עצמו בדרכים (זאת עיקר הבעיה,  יש דרך ארוכה בלי שום מקום לעצור להתגונן)

יש לך קרובי משפחה שיוכלו להיות איתך אחרי האשפוז?

איך הלידות שלך בד"כ? אם הם טובות באופן כללי, וגם הפעם בי"ה הכל ילך חלק, כדאי לשקול שחרור מוקדם אחרי 24 שעות.

אפשר מראש להשאיר את הילדים לישון בממד, אם היא אחראית הרוגע שלב זה הכי חשוב.

מיד אחרי שאת עולה לאשפוז שבעלך יחזור אליהם וישאר ויבוא אליך רק לשחרור עם התינוק.

נראה לי שבסופו של דבר זה יכול רק להפריע לי

בכל מקרה לא אבקש מאף אחד שיסע שעתיים פלוס במצב של אזעקות

כנראה שמה שבאמת יקרה זה שהוא יהיה איצי רק בלידה ובשחרור,  גם אם ירצה לבוא עוד אבקש ממנו שלא

הלידות שלי לרוב בסדר אבל יכולות להיות ארוכות וזה החשש העיקרי שלי, שהילדים יהיו המון שעות בלעדי ובלי אבא שלהם וגם לא נהיה כל כך זמינים בזמן הזה

ובגלל מצב רפואי קבוע שלי אף פעם לא משחררים אותי מוקדם, בדרך כלל משאירים אותי לפחות עוד יום.  מקןוה שאולי בגלל המצב כן ישחררו הפעם

לפחות בבתי חולים שאני מכירה. אז בעז"ה תשתחררי מהר וזה לא יהיה הרבה זמן

לדעתי עם כל הקושי, עדיף שבאשפוז תהיי לבד... זה באמת קשה מנשוא, אבל זה יותר הגיוני מזה שבעלך יעזוב את הילדים בכל פעם ויעשה את הדרך הזו. (עברתי את זה בלידה בקורונה, שרגע אחריה כולם במשפחה חלו, והייתי חמישה ימים לבד... זה היה לא קל בכלל, אבל אפשרי. עשינו כמה פעמים מפגשים בזום...)

ולגבי הלידה עצמה - אולי יש אפשרות כבר עכשיו לנסוע לקרובי משפחה ולהיות אצלם עד הלידה, ואז הם ישמרו על הילדים כשתלכו ללדת?

(וכן, זה לא היה קל. למזלי היה לי ביקור פעם אחת של אחי, וזה קצת הפיג את הבדידות. אבל בשאר הזמן פשוט ביליתי עם התינוקת...)

תתפללי שהכול יהיה על הצד הטוב ביותר!❤️

שהכל יעבור בקלות ובשמחה!
כמה שיותר רגוע ונעים!!