עזרה בנושא משפחתי בהול: אבא שלי מבזבז את כל הכסף שלו על תרומjon_snow

שלום רב לכולם. 
יש לי שאלה קצת ארוכה אבל אשמח מאוד לעזרתכם, זה עניין קריטי למשפחה שלי! 

 

תקציר: 
אבא שלי תורם יותר מדי כסף בחודש עד למצב שעוד מעט לא ישאר לו כסף כי הוא מאמין שזה פדיון בשביל הילדים, ואני מחפש טיעונים הלכתיים להראות לו שהוא טועה ושהוא צריך להפחית. 

 

אבא שלי אדם מאמין. בנוסף, יש לו מחלה נפשית כבר הרבה זמן.

יש לו ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה, וכך יוצא שהוא מקבל תקציב חודשי. 
התקציב החודשי הוא יותר ממה שהוא צריך, אבל התקציב הולך להגמר בעוד 10 שנים (פנסיה). הורי גרושים, ואנחנו 5 אחים, הבכור בן 28. אין נכסים או כסף למשפחה. 

 

בנוסף, הוא גר במקום עם הרבה מאוד עניים שכולם הולכים אליו והוא תורם לכולם. הוא תורם באיזור 3000-4000 ש"ח בחודש. בנוסף הוא מלווה המון, גם למשפחה שלו אבל לא רק. הלוואות של עשרות אלפי שקלים שלא חוזרות אליו והוא מוותר על זה לאנשים (מטוב לב, מבחינתו). זה לא תרומות בסגנון של הקש בדלת, אלא ממש אנשים קבועים במסווה של חברים שמגיעים אליו ובוכים לו והוא מביא להם כסף. בהרבה פעמים עוקצים ומנצלים את תום ליבו. 

 

המצב בעוד 10 שנים: 
- מכל ההכנסות הוא הולך לקבל 3,000 ש"ח סה"כ, שזה לא סכום שמספיק להתקיים ממנו. במילים אחרות, הוא הולך להיות עני.

אני מנסה לשכנע אותו לחסוך: לשים כסף בצד כל חודש, בשביל שתהיה לו אפשרות לכלכל את עצמו בעוד 10 שנים. 

מבחינתו, הקב"ה הוא זה שעוזר לו והוא סומך עליו ב100% שהוא יעזור לו גם בעוד 10 שנים שיגמר לו התקציב. 

 

הוא פעם ניסה לעשות חסכון פנסיוני, אבל ביטל את זה מהסיבה ש
"לעשות חיסכון זה אומר שהוא לא מספיק מאמין באלקים"

הוא מאמין בכל ליבו שזה שהוא תורם 3000-4000 ש"ח לחודש זה מה שעוזר למשפחה. 

הוא טוען שהוא לא מסוגל להגיד לעניים שבאים שאין לו לתת. 

עכשיו, ברור שהמצב הזה ממש לא תקין ושכל אדם לא משנה כמה הוא צדיק מבין זאת. 

 

אבל מבחינתו: 
- אין לו אופציה להפסיק לתרום אלפי שקלים בחודש
- הצדקה הזאת זה מה שמציל את המשפחה
- הוא סומך על בורא עולם ולא מעוניין לעשות חסכונות, כי אז זה יראה שהוא לא סומך על בורא עולם
- רק בורא עולם הציל אותו במהלך השנים ודאג לו לתקציב (ולא הביטוח אובדן כושר עבודה)

בקיצור, אני מחפש *** כל טיעון הלכתי *** שיוכל לעזור לי, בסגנון: 
"עניי ביתך קודמים לעניי עירך", ודברים כאלה. כך שאוכל לבוא לתת לו את הטיעונים "בשפה שלו". 

בבקשה תעזרו לי ולמשפחתי. תודה רבה!
 

אם יש לו מחלה נפשית וכו אז תפנו לגורמי מדינה תספרו להםסוג'וק

או לבנק או למי שצריך

ושהם יגבילו את יכולתו

אני לא חושב שיש אופציה כזאת. גורמני המדינה מודעים, והכסף שלוjon_snow

 

תודה על התגובה ! 

 

גורמי המדינה יודעים שהוא חולה נפשית ולכן הוא מקבל תקציב, אבל הם לא יכולים להגביל אותו בגלל שזה בסוף כסף שעובר לו בבנק... אני מחפש טיעונים הלכתיים. 

הגורמים יודעים שהוא מבזבז?סוג'וק

הוא צריך אפוטרופוס על הכסף

לא אבל זה לא עניינם.jon_snow

לביטוח לאומי לא אכפת מה אנשים עושים עם הכסף שהם מקבלים. 

 

לאיזה גורם בדיוק ניתן לפנות שיהיה אכפת לו..? 

 

אמנם יש לו מחלה נפשית אבל להרבה אנשים יש מחלות נפשיות, והם עדיין יכולים לקבל את הכסף שמגיע להם

תברר. ברור שיש לזה פתרון מסודרסוג'וק

אולי דרך רופא שלו שגם כדאי שידע. בטח יש לזה הגדרה פסיכיאטרית גם. הם טובים בלהגדיר כל שטות...

יש הליך של מינוי אפטרופוס...אדם כל שהוא

עד כמה שהצלחתי להבין, זה דרך בית משפט.

כמובן צריך לחשוב האם הנסיבות מצדיקות את זה, או שאפשר להסביר ולשכנע. מהמעט שכתבת, זה נשמע לי שהמצב מצדיק את זה, אבל אי אפשר לקבוע בנחרצות בצורה הזו. אם יש פסיכיאטר שמטפל בו, כדאי לדבר איתו, ולשאול האם הוא ממליץ על מינוי אפוטרופוס, או שיש לו פתרון אחר.

אני חושב שזה קצת OVERKILL, אנחנו רק התחלנו ללחוץ עליוjon_snow

אני מאמין שעם הטיעונים הנכונים אנחנו נצליח לשכנע אותו. הרעיון זה לפתוח קופת חסכון שאליו יעביר כל חודש סכום כסף שתהיה רשומה על אחד האחים, ואז בהמשך אנחנו נוכל לכלכל אותו מהקופה הזאת

אתה מכיר אותו, לא אני...אדם כל שהוא

אם בסופו של דבר במצב שאפשר לדבר אליו בהיגיון, והא ישתכנע ויפעל בצורה הגיונית, אז זה כמובן עדיף.

[למרבה הצער, בחלק מהמקרים של בעיות נפשיות, אי אפשר לשכנע בטענות הגיוניות, או לחילופין, גם אם האדם מסוגל להבין ומשתכנע, הוא לא מצליח לשנות את ההתנהגות שלו.]

מעשר כספיםכלנית1

...וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לו -

מהדרין- לתת חומש (20%).  שו"ע יו"ד רמט, א

                             **  אפילו אצל המהדרין, אם היה מדובר בדאורייתא, לא צריך יותר מחומש

מידה בינונית- מעשר (10%)

לפי פניני הלכה/ הרב מלמד-  עני פטור לגמרי ממעשר כספים, ורק כשירחיב ה' את גבולו, יתחיל להפריש מעשר מרווחיו

רוב המפרשים סבורים שזה מנהג ולא דאורייתא ולכן- עני לא חייב במעשר אלא יתן מתנה קטנה למי שעני ממנו (פניני הלכה)

לגבי הילדים- אם הם קונים בגדים זולים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיב את הילדים כעניים, וממילא אפשר להחשיב את מה שמסייעים להם ככסף של מעשר (פניני הלכה)

 

שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן קצה)- וזה פשוט אצלי שכל אדם שהוא בעל חוב לאחרים וע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו

אדם שבמצב כלכלי דחוק או שיש לו חובות- מתשובתו של הרב זילברשטיין (לרגון פעמונים)-

מה ניתן לעשות עם מעשר כספים בכל זאת?

  • אפשר לצאת ידי חובת מצוות מעשר גם בסכום נמוך יותר, שאיננו 10% בדיוק מסך ההכנסות.
  • לפי רוב הפוסקים גם הוצאות על חינוך הילדים ניתן לשלם מכספי המעשר, כך שאפשר לבדוק מהו הסכום שאנו משלמים על חינוך ילדים ולהפחיתו מסכום המעשר.
  • נתינת צדקה לא בכסף ממש, אלא בדרכים אחרות – התנדבות בארגון ונתינת מעשר בשעות התנדבות; בישול ארוחות למשפחות נצרכות וכד'.
  • אפשר לרשום את סכומי המעשרות כ"חוב" ולשלם את החוב הזה לאחר סיום תשלום החובות האחרים שהם נושאי ריבית.

 

 

ממש תודה! משפטים מעולים! כמה שאלות על המשפטיםjon_snow

 

לא הבנתי את: 

"שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן קצה)- וזה פשוט אצלי שכל אדם שהוא בעל חוב לאחרים וע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו" 

 

זה פשוט פירוש? מה המשפט המקורי שאותו המשפט הזה בא להסביר? 

אני מנסה להבין מאיפה המסקנה ש"ע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו" ומה זה בעצם אומר.

 

 

בעל חובכלנית1

(לעניות דעתי, לפי ההמשך שלו)- אם אדם בעל חוב הוא מוריד מהתשלום לחוב בזה שהוא משתמש בכסף למטרה אחרת וכמו כן, הוא יצטרך לשלם ריבית בעתיד בגלל שנתן מהכסף שאין לו

המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריותנאור97
כתובות נ.
והובא בבית יוסף וברמ"א ביודה דעה סימן רמט סעיף א
''המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות''ימ''ל
אסור להוציא יותר מחמישית מהנכסים. מי שנותן צדקה וע''י זה מגיע למצב שהוא יצטרך צדקה לא עושה מצווה אלא עבירה.
מעולה זה משפטים טובים. תודהjon_snow


בשמחהימ''ל
לגופו של עניין - אני ממליץ לכם לא לנסות לשכנע אותו כי מבחינתו אתם בעלי אינטרס שנוגד את הדת ולכן ההתנגדות שלכם רק תכניס אותו למגננה אפילו אם תבואו עם טיעונים תורניים, עדיף לכם לקחת אותו לרב שהוא סומך עליו שהוא יסביר לו למה ההתנהלות שלו לא נכונה.
ועוד לגבי המקרה עצמוכלנית1

מאחר שמדובר באדם מיוחד (אולי גם רגיש לכאב של אחרים, למרות הבעיה האישית שלו), כדאי ללכת בדרך שלו. בנוסף ליעוץ מקצועי, כדאי לתת לו להחליט את ההחלטות שלו. רק אז הוא יוכל לקבל אותן בלי התנגדות-

להכין טבלה ובה ההכנסות שלו, הסכום המדוייק של מעשר כספים לפי המצב (10% שמצב שהוא רווק ואין לו חובה לפרנס את אשתו וילדיו...), כך שקודם כל תצאו מהמצב של 90%

 

ועל מי שמבזבז יותר מחומש (שאת לא המלצה לתת חומש ולא מעשר, אלא הגבלה)-

המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות - גמרא, כתובות דף נ עמ' א

 

 

אז בעצם הסכום המדוייק זה מעשר לפי לפי פניני הלכה/ הרב מלמד?jon_snow


בנוסףjon_snow

אחת מהבעיות איתו זה שהוא "לא מצליח להגיד לו" כאשר אנשים באים אליו. 

הוא אומר שהלב שלו "יוצא" אל הורים לילדים שבאים אליו ואומרים להם שאין להם כסף. אז זה גם משהו שהמעשר לא בטוח יפתור. 

קודם לדאוג לעצמו- המקורכלנית1

חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם. ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר: "וחי אחיך עמך" - חייך קודמין לחיי חברך       טור, יורה דעה רנא

 

ומהתנ"ך-

האשה הצרפתיה אמרה לאליהו הנביא "ועשיתי לי ולבני", כלומר, קודם כל היא תדאג לעצמה ואחר כך לבנה!! והוא הסכים איתה וענה "לך ולבנך תעשי באחרונה" (מלכים א פרק יז)

 

 

 

(לגבי שו"ת שבט הלוי- אין לי מקור מדוייק בבית, אבל הרבה מפרשים מביאים אותו)

לפנות בשאלת רבכלנית1

תתקשרו לרב שאפשר לסמוך עליו שהוא יודע את המקורות ולתת לו כמה פרטים חשובים

ואחר כך להפנות אותו לאותו רב:

 

הרב יהודה עמיחי- מכן התורה והארץ

רב מארגון פעמונים (אפשר לנסות לבקש פגישה עם ארגון פעמונים גם אם לא נראה

שהוא יעמוד בתנאים שלהם)

 

(אני יוצאת מתוך הנחה שעזרה מקצועית לא עזרה לכם עד כה, כי בודקים טוב טוב לפני שנותנים קיצבה)

 

בהצלחה!

 

הגשתי שאלה באתר שלו, והגשתי עוד שאלות רב לרבנים שמצאתי. תודהjon_snow


שו"ע יו"ד סי' רמ"טאוא"ר
כמה חייב ליתן וכיצד יתננה. ובו ט"ז סעיפים:שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה)...
לשאול עוד לגבי אפוטרופסות.העני ממעש
לפי דעתי מקורות זה לא הענייןמישהו כל שהוא
אם במקרה קל אז סמכות תורנית שהאב מכבד יכולה להועיל
אם לא אז צריך לחשוב איך לקחת אחריות על הכסף שלו...
אני מניח שהאבחנה שקיבל אינה שגויה ולכן כנראה שצריך להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך בעניין
זה קשה ולא נעים אבל יתכן ואין ברירה

למה אתה חושב שלא הקב"ה שלח לו את הביטוח וכו'?בניאלאחרונה

אז מי שלח לו?

 

אתה מנסה להציג אותו כחולה נפש ואת חבריו כרמאים - אולי זו האמת, אבל לנו אסור להאמין בזה בלי סייג.

 

3000 שקל זה בהחלט תקציב שאפשר לחיות ממנו בגיל הזקנה ולכן זה לא נכנס לגדר "להזדקק לבריות" של השו"ע.

 

וגם יש גמרא מפורשת: מי שיש לו מה לאכול היום ודואג מה יאכל למחר - הרי זה מקטני אמנה. לכן מי שבוחר לא לעשות חסכון אינו משוגע לגמרי.

 

כמובן שאם בני ביתו הקטנים עדיין יהיו זקוקים לעזרה בעוד 10 שנים, זו שאלה מאוד לא פשוטה והדעת נוטה שהוא צריך לוותר על חלק מהצדקה ולחסוך.

 

 

לפרשת שמות-למה משה מספר לפרעה תירוץ דתי ולא לאומי?קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ד בטבת תשפ"ו 18:21

ה' מצווה את משה "לעבוד" על פרעה ולספר לו שמטרת שילוח את העם דתית - לעבוד את ה' במדבר (כנראה קשור גם למתן תורה "תעבדון את האלוקים על ההר הזה"), ולא לספר לו על התכנית האמיתית של יציאת מצרים התכנית הלאומית לצאת מעבדות לחירות ולעבור ממצרים לארץ ישראל.

 

השאלה למה ה' מסדר שזה התירוץ שנאמר לפרעה, למה ההסבר שניתן לעם ישראל הוא לאומי,ואילו לפרעה ההסבר דתי?


 

אפשר כמובן לתת תשובה טכנית ולומר שאם פרעה היה יודע על הסיבה האמיתית אז לא היה משלח.


 

אז השאלה למה התורה כתבה את זה? ולמה היא טורחת לאמר לנו בפירוט בכל מכה מה רמת השילוח הדתית שפרעה מאשר "לכו זבחו לאליקכם בארץ" "לכו נא הגברים ועבדו את ה' " "לכו עבדו את ה' רק מקנכם יוצג גם טפכם ילך אתכם". אם במילא כל זה תירוץ "שקרי" (כלומר חלקי ולא כל האמת) ליציאת מצרים ולא מספרים את כל האמת לפרעה?

שאלת חכם - חצי תשובהשלג דאשתקד

שאלתך הראשונה, למה משה עובד על פרעה. זו השאלה והיא מספיק מעניינת מצד עצמה.

בספר "הרוחות מספרות", שואל את השאלה הזו, ועונה שבגלל שפרעה רימה את עם ישראל (הבה נתחכמה לו), רימו אותו בחזרה.


שאלתך השנייה, מה הקטע עם המשפטי קישור - רק צאנכם ובקרכם יוצג, לכו עבדו.. בארץ, לכו נא הגברים.

אני חושב שהכל טמון בפרשת השבוע (ויחי), שכשהלכו לקבור את יעקב "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן", לכן פרעה מציע שיעשו כך עוד פעם.

עדיין נשארת השאלה למה חשוב לציין את זה, הן בפרשת ויחי והן בפרשת וארא, ואז זה אשאיר לשאר חכמי הפורום

זו שאלה, יש פירוט מאוד נרחב:קעלעברימבאראחרונה
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ד בטבת תשפ"ו 19:47

 

 

התורה ממש טורחת לכתוב את דבר הרמאות ואת הפירוט המפורט על ההתמקחות של פרעה על טיעון שקרי זה :"לכו זבחו לאלוקיכם בארץ" "לכו נא הגברים" "גם טפכם ילך" והתמקחות משה איתו בכל פעם "הן נזבח את תועבת מצרים", "בנערינו נלך כי חג ה לנו" "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה עד בואנו שמה".


 

 

אפשר לשים לב שלכל מכה יש סוג התמקחות אחרת , לערוב, לארבה, לחושך. קשה לומר שהתורה סתם מפרטת.

 

כל תשובות משה הן תשובות דתיות-שקריות (או חצי אמת, כי באמת הברית בהר סיני נעשתה עם זביחת שלמי פרים. וכפסוק בתהילים "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח") לא נזבח במצרים פן יסקלונו, החג הוא לגברים לנשים ולטף, אנחנו צריכים את כל סוגי הבהמות לזביחה . ולא מספר לפרעה את האמת הלאומית.
 

גם עניין המקנה מאוד חשוב לפי התורה, מכת בכורות באה לכאורה רק בשביל המקנה שהרי בחושך פרעה אישר לכולם לצאת חוץ מהמקנה. ונראה שהכאת בכור אדם ובהמה, וקידוש פטר רחם בכור באדם ובבהמה בישראל, קשור לעניין שילוח המקנה יחד עם העם.


 

המובאה של ויחי ביא חידוש מעניין שלא שמתי לב אליו, יישר כוח 🙂 זה רק מעמיק את השאלה חגבי העניין הדתי פולחני.

 

לגבי העניין הלאומי - אני חושב שלא הרי יציאת עם ללא רכוש גשמי כהרי יציאה עם רכוש גשמי. ובחינת החסידות - שגם הכוחות הבהמיים הנפש הבהמית יצאה לחירות מהטומאה. ולא רק הנשמה. אילו רק הנשמה היתה יוצאת לחירות זה היה מסר נוצרי שרק ההשמה יכולה להגאל אך לא הגוף.

בסוף אומה עם בהמות , האווירה של הבהמות נותנת טבעיות ורגליים על הקרקע לאותו עם, לעומת עם ללא בהמות.

 

ואולי יש לזה קשר לדברי הרב קוק על הפסוק "הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה" והמדרש האומר "זרע בהמה לחוד, וזרע אדם לחוד" שם הרב קוק מסביר שקודם כל תהיה תחיית הכוחות הגשמיים בישראל בעת הגאולה - זרע בהמה. ואחר כך תחיית הכוחות הרוחניים - זרע אדם.


 

 

 

קשר סגולי בין יהודה לדן?שלג דאשתקד

בפרשת ויחי, מברך יעקב את דן: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", רש"י מבין שהכוונה לדימוי מהמיוחד שבשבטי ישראל, שהוא יהודה (די מזכיר את הגישה של רשי בפרשנות לפסוק "כמעט שכב אחד העם את אשתך", שהכוונה למיוחד שבעם).

השאלה היא במה דן נהיה דיין מיוחד כמו יהודה? הרי מכל השבטים צמחו שופטים ונביאים (סוכה כז: ). ובכלל, מהו באמת הדימוי המיוחד בין יהודה לדן.

 

כהמשך לשאלה, אציין עוד כמה קישורים בולטים בין יהודה לדן:

1. בוני המשכן היו בצלאל מיהודה ואהליאב מדן.

2. יהודה ודן נמשלו לתנוחות המלכותיות של אריה, והודגש הביטוי גור אריה: "גור אריה יהודה.. כרע רבץ כארי", "דן גור אריה, יזנק מן הבשן" (גם גד נמשל לאריה, "כלביא שכן", אבל הביטויים וההקבלות בין יהודה לדן בולטות יותר).

3. במדבר שבט יהודה הוא הגדול ביותר והוא ההולך ראשונה, ושבט דן הוא השני לו (אם נוציא לרגע את שבט יוסף המאוחד) והוא המאסף לכל המחנות.


 

האם יש סוד בדבר?!

תוסיף גם את זה שנחלת דן צמודה ליהודה,קעלעברימבאר

שבית שמש מוזכרת גם בערי דן וגם בערי יהודה. ושצרעה אשתאול ואיילון ערי דן ביהושע הפכו להיות ערי שבט יהודה אחרי ששבט דן הלך לעיר דן (מובא בדברי הימים בביצורי רחבעם את ערי יהודה).

וגם את הקשר בין שמשון לזקני יהודה שמובא בסיפור שמשון.

ועל פי המדרש אמו של שמשון היא הצללפוני שמוזכרת בדברי הימים משבט יהודה.

והמדרש על מנוח ובועז-אבצן.

 

אין לי רעיון למה (רק זוכר משהו שהרב שרקי קישר ונדמה לי שאמר שיהודה הוא הלוחם הממלכתי ודן לוחם הגרילה שמשלים אותו (כמו שמשון, והיחס של זקני יהודה אליו) )

 

מצד שני רחל קראה שמו דן והוא ראשון "בניה" ויתן לי בן. ודן בסוף הולך עם ממלכת אפרים ובסמוך לנפתלי ועגלי ירבעם בדן.

(הודעה נכתבה בטעות)גבר יהודי

מחוק

כמה תוספות לדיון:שלג דאשתקד

1. מקורות נוספים שמצביעים על הקשר בין יהודה לדן: רמב"ן, בעל הטורים (הפירוש הקצר) וכלי יקר, על הפסוק "דן ידין עמו".

2. עוד דוגמה לקשר מעניין בין יהודה לדן, בתוספות גיטין נה: ד"ה ביהודה, שביום קבורתו של יעקב, חושים בן דן היכה את עשו ונשרו עיניו, אבל עשו "לא מת באותה הכאה עד שעמד עליו יהודה והרגו".

2 מזכיר את זה ששמשון התחיל להכות בפלשתים אבל דודקעלעברימבאר

סיים את העבודה.

 

שמשון "והוא *יחל* להושיע את ישראל מיד פלשתים".


 

דוד בסוף "ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ויכניעם".

 

באופן כללי שמשון  הוא השופט הלפני האחרון, כבר ממש מבשר על תקופת המלוכה שבה בסוף המעבר יהיה משילה לירושלים,מאפרים ליהודה

מעניין מאוד!שלג דאשתקד
אחד המפרשים שציינתי, מזכיר את זה ששמשון הוא הראשון שהתחיל במלחמה עקבית ומשמעותית מול פלשתים. וההמשך שלך נותן כיוון מאוד יפה!
בסוף גם נראה שהפלשתים היו זרז למלוכה בישראל,קעלעברימבאר

נראה שמעבר תפקיד השופט לשושלת הכהנים הגדולים של עלי, היה ניסיון לייצר משהו דומה למלוכה שושלתי, אבל לא מלוכה ממש שהרי זה כהן גדול. אחרי כשלון המלוכה של אבימלך.

 

כל זה כנראה מהאיום של הפלשתים שהיה להם רכב ברזל ופרשים והיו איום בטחוני גדול יותר משאר העמים, ולכן עם ישראל רצה מלך שיגן עליהם. ובסוף דרש מלך משמואל.


 

אמנם שמואל אומר "ותראו כי נחש מלך עמון בא אליכם ותאמרו לא כי מלך יהיה לנו" , אבל נראה שזה הזרז הנקודתי, בעוד שהפלשתים הם הזרז כרקע לכל זה.


 

שמשון מתחיל את המאבק בדרך למלוכה. ייתכן גם שדרך הלוחמה שלו הוא ערעור מעמד השופט כמנהיג ריכוזי, כדי להכין את מעמד המלוכה (ודווקא זקני יהודה לא אוהבים את האנרכיה ששמשון יוצר)

כדי למנוע מחשבה שבני השפחות פחות חשוביםטיפות של אור

וללמד שלהקב"ה לא אכפת מייחוס

 

(רדק: 'דן ידין עמו - אמר כי מדן יהיה שופט כמו מאחד שבטי ישראל. והוצרך לומר זה מפני שהיה בן השפחה, על פי כן יהיה כאחד שבטי ישראל בגדולה. וכן היה ראש דגל ושפט את ישראל'. אבן עזרא: 'דן ידין עמו - רמז שהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות, והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות'. רשי: 'ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים. לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל')

ברור!שלג דאשתקד
השאלה שלי היא לא דווקא דן מאוד בולט בסיטואציות האלה, ולא דווקא ביחס ליהודה
בכור השפחות? (ולכן ראש הדגל)טיפות של אור
מענייןשלג דאשתקד
נקודה למחשבה!
😊טיפות של אוראחרונה
דן גם קשור ליוסף ובנימין,קעלעברימבאר
עגלי ירבעם שבדן. דן ראשון "בני" רחל. דן ונפתלי בני שפחת רחל, שבטי הצפון בממלכת ישראל. דן מקבל נחלה בין יוסף ליהודה כמו בנימין בן רחל
מה הקטע עם ה"אמורי"?שלג דאשתקד

יעקב מתאר ליוסף את הנחלה שהוא נותן לו: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרדי ובקשתי". בסוף ספר יהושע ברור שהכוונה לאזור שכם (ובאופן אירוני, זב בכלל "בחלקת השדה אשר קנה יעקב ... במאה קשיטה").

רש"י מסביר את ההקשר לאמורי, שהתקבצו האומות להילחם ביעקב ובניו, או שהכוונה שיעקב קנה טת ארץ ישראל מעשו שעושה מעשי אמורי. האבן עזרא והחזקוני מסבירים בתיאור כללי, שהאמורי נחשב לשבט הכי חזק ממשפחות כנען (וגם הראשון שנלחמו בו - סיחון מלך האמורי), ככתוב: "ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים".


מה שלא יהיה, לא ברור הקשר לאמורי כאן, ולא רק כאן:

1. עובדתית, שכם היה חיוי (שזו לכאורה משפחה אחרת ממשפחות כנען), וכנראה תושבי העיר וסביבתה היו מאותו שבט. אז לפי פשוטו, המלחמה לא הייתה עם האמוריים אלא עם אומה אחרת.

2. עשו עשה דווקא מעשי האמורי? ולמה בכלל יש מושג "דרכי האמורי", מה מיוחד בשבט הכנעני הזה?!

3. עוד מילה על האמוריים. מי שמוצא כלי בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו, "מפני שיכול לומר לו של אמוריים". שוב, מה מיוחד באמוריים?

אמורי לעיתים זה כינוי לכל עממי כנען , אניקעלעברימבאראחרונה

לא זוכר ציטוטים מדויקים אבל יש "כמעשה האמורי אשר ישב עשיתם" "בואו הר האמורי". כשם שלעיתים כל יושבי כנען נקראים הכנעני.


לזכרוני עיקר ורוב יושבי ההר היו אמורים ורוב יושבי המישור היו כנענים(פיניקים ודומיהם "והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן"). 5 המלכים שנלחמו עם יהושע ביהודה נקראים 5 מלכי האמורי. ביהושע ובמרגלים האמורי מתואר כיושב ההר יחד עם החיתי היבוסי והחיוי.


מבחינה מחקרית - יש כמה דעות אבל לזכרוני רוב החוקרים רואים בחיתים של כנען ובחיתים של טורקיה אותם חיתים ("וילך האיש ארץ החיתים", "כי שכר מלך ישראל עלינו את מלכי החיתים") אלא שהחיתים רובם ישבו בטורקיה וצפון סוריה, ורק מיעוטם כמושבות ישבו בכנען. כנ"ל הרבה מהחוקרים וגם הרמבן טוענים שהחיווים זה כינוי לחורים, ורוב החורים ישבו במזרח טורקיה ורק מיעוטם כמושבות ישבו בכנען. בעוד שהאמורים היו רוב יושבי ההר.


לא בטוח שסביבת שכם היתה חיוית, למרות שהעיר עצמה כן. לפי המחקר העיר שכם שלטה על שטחים נרחבים מאוד בשומרון.


2. ייתכן שעם ישראל למד מעשים רעים וע"ז משאריות האמורי יושבי ההר, שם ישראל גרו, ולא מהכנענים יושבי העמק, שם עם ישראל לא גר (לא במישור החוף ובעמק יזרעאל גרו רק אחרי שהורישו את יבין מלך כנען וסיסרא "וישב בית יוסף בהר כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" ציטוט לא מדויק.


3. אולי סתם כינוי. ואולי גם בגלל שעם ישראל בעיקר ישב בהר ולא בעמק, איפה שיש אמורים ולא כנענים

אם יששכר תלמידי חכמים, למה נמשלו לחמור שהוא חמרי?קעלעברימבאר

אם יששכר תלמידי חכמים ואנשים מאוד דתיים (כמו שרואים אצל האשה השונמית, ושונם מערי יששכר. או בעשא משבט יששכר שאולי כיבד ת"ח ולכן אולי ניצח את אסא (שזרק את הנביא למהפכת ושעשה אנגריא בת"ח) בזכות זה).


 

אז למה נמשל לחמור שהוא חיה טמאה וחומרית וארצית (חמור נקרא כך מלשון צבע חום-אדום, כצבע האדמה והחימר-חומר. כמילה אחמר בערבית שהיא אדום מלשון אדמה. וגם חמר יין הוא אדום).

נכון שאומרים שכמו שחמור נושא משא כבד, כך יששכר נושא עול תורה.

אבל חמור עושה כך מפני חוזקו הגשמי. והיה אפשר להמשיל יששכר הת"ח לחיות אחרות , או להמשיל שבטים אחרים לחמור (אשר מעבד את הקרקע כמו חמור וכו')?

ברור שהנחת היסודשלג דאשתקד

היא שיש ישויות מוחלטות, אבל אני לא בטוח שיש עצם שהוא במהותו מוחלט.

אני הק' צריך להכיר קבלה יותר טוב כדי להביע בזה דעה

מה אתם אומרים על הציטוטים הנ"ל?קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בטבת תשפ"ו 20:15

 

 

סערת "הדור": כששמירת נגיעה הופכת לבעיה

זה נגד ערך האהבה הקבועה. שהיאקעלעברימבאר
נספח של ערך החסד. זוגיות שמראש לא קבועה נוגדת את ערך האהבה הקבועה. לכן היא לא מוסרית.


לגבי קשיים של אנשים כאלו - ודאי שראוי שיפנו לפסיכולוגים. אבל זה לא קשור לשאלת המוסריות של הדבר

השנות החלום פעמיים - זה אומר שממהר האלוהים לעשותו?הודעה1

קשה מאד

הרי כשיוסף חלם פעמיים - כבר 13 שנה לא התגשם??

בחלום יוסף זה 2 עניינים שונים כוכבים ואלומות.קעלעברימבאר
אצל פרעה הפרות והשיבולים זה על הרעב. והוא חלם באותו לילה.


בעוד שהכוכבים אצל יוסף מרמזים על כפיפות האחים ליוסף גם ללא קשר לרעב. וזה לא קרה באותו לילה. ובכוכבים יש שמש וירח,בעוד שבאלומות זה רק 11 אחים. ללא הורים

מהרז"ו על מדרש רבה עונה על זהמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ז' בטבת תשפ"ו 19:49

בבראשית רבה פרשה פט אות ה' - סוף המדרש כתוב "אמר רבי יוחנן, כל חלום שהוא סמוך לבוקר מיד הוא בא"

 

על פי זה מפרש, שמה שיוסף הוכיח מהשנות החלום זה רק "כי נכון הדבר מעם האלוקים" 

הכוונה, שחתום וגמור שזה מה שהולך לקרות.

 

ומה שאמר "וממהר האלוקים לעשותו", זה לא מהשנות החלום אלא ידע את זה מכך שפרעה חלם את זה ממש לקראת הבוקר

 

 

ישר כחהודעה1

מצאתי גם אור החיים: ואומרו וממהר האלהים וגו'

פירוש מה שבא החלום כפול בלילה אחת ולא בא בב' זמנים מרוחקים, לומר אליו שהזמן קרוב הוא.

אולי זה הפוךנוגע, לא נוגע

כלומר מזה שהחלום של פרעה היה סמוך לבוקר ובא מיד, למד ר' יוחנן ש"כל חלום שהוא סמוך לבוקר מייד הוא בא".

כלומר זה לא מידע שהיה ליוסף ולא על זה הוא התבסס.

לא נראה לי מסתברמבקש אמונה

וכי בגלל מקרה אחד שחלום סמוך לבוקר התקיים מיד ר' יוחנן יגיד מדעתו שזה נכון לגבי כל חלום?  מניין לו?

יש עוד כאלה שאפשר לומר שזה כלל לכל החלומות?

 

בנוסף, אם אינני טועה, יוצאים מנקודת הנחה שליוסף נתגלה כל המהות של חלומות. ולא היה מידע שחסר לו

אז מאיפה ר' יוחנן יודע שזה ככה?נוגע, לא נוגע
מה *ההכרח* לומר זאת על יוסף?


בפשטות מה שיוסף ידע זה לפתור חלומות, כלומר לקשר בין סמלים למשמעות באופן שתואם לכל מקרה ספציפי

להבנתי הוא קיבל שכך האמת ולא מלימוד עצמאי מהפסוקמבקש אמונה

אני לא מונח בכמה יוסף ידע, אבל כמדומני שכך הוא הלימוד מיוסף.  כלומר הוא מקור המידע על פיתרון חלומות

ראיתי עכשיו בלקח טוב-נוגע, לא נוגע

א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. שכן חלום פרעה היה סמוך לבקר נאמר ותפעם. אבל נבוכדנאצר ראהו בחצי הלילה. לכך נאמר ותתפעם רוחו ושהה לבוא.


משמע שהלימוד של ר' יוחנן הוא מכך שפרעה חלם סמוך לבוקר והתורה תיארה את זה בצורה אחרת מהחלום של נ"נ- "ותפעם" ולא "ותתפעם".

תודה. מעניין...מבקש אמונה

אז מה עונים על השאלה שזה רק פעם אחת? איך ניתן ללמוד מזה

שהלימוד הוא מזה שהתורה שכתבה כאן ותפעםנוגע, לא נוגע
ואצל נ"נ ותתפעם, וככה לימדה אותנו שיש הבדל בין חלום שסמוך לבוקר לבין חלום של לילה
אבל זה מורה על ההבדל לגבי החולמיםמבקש אמונה

סערת הרוח שהייתה להם מהחלום

לא בהכרחנוגע, לא נוגע
נניח רשי בדניאל כותב- ותתפעם רוחו" - בפרעה נאמר ותפעם רוחו (בראשית מא) שלא נעלם ממנו אלא פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גם החלום נכפלה הלשון ותתפעם לשון פעימה והלימה ובחומש פירש"י ז"ל לשון נקיפה.


כלומר ההבדל בין ותפעם- ותתפעם הוא לאו דווקא במידת הסערה מהחלום. 

אבל ההתפעמות היא התוצאה, והלימוד הוא - בעקבות מהמבקש אמונה

להבנתי, "ותתפעם" או ותפעם" מספר לנו את רמת הסערה שהייתה לחולם - לאחד רגילה ולשני סערה כפולה

וחז"ל למדו מה גרם לזה... 

 

אבל לא שמילה כזאת יכולה ללמד סתם על חלום שעומד להתגשם מהר או לאט

כי אין קשר בין המילה הזאת לעניין הזה

 

 

אני לא חושב שהכוונה היא שיש הבדל ברמת ההתפעמותנוגע, לא נוגע

רש"י רק מסביר למה המילה נכתבה עם עוד ת'.

ראית מישהו שכותב שהכוונה שהיה הבדל ברמת ההתפעמות?

אני אעתיק את המפרשים ונראה ביחדמבקש אמונה

יפה תואר על בראשית רבה פ"ט:ה':א'

ולהלן חלמא ופתרוניה. ואע"ג דשם בפסוק ג' כתיב ותפעם רוחו. י"ל כי הוא בקש מהחרטומים רק להגיד לו החלום לבד. 

ולר' נחמיה בקש מהם רק על חלום אחד. ולכן לא הגיד להם רק פעימה אחת. אבל באמת היו לו שתי פעימות:

 

יפה תואר על בראשית רבה פ"ט:ה':ג'

ליתן גדולה לד'. לכן היתה ההתפעמות בו יותר חזקה כדי להבהילו יותר ותצא הטובה לד'

 

עץ יוסף על בראשית רבה פ"ט:ה':ו'

שהוא בא מבערב דכתיב שם ושנתו נהיתה עליו דמשמע שאחרי החלום ישן עוד ושנתו היתה נשברה עליו שרוחו היה מתפעם כל הלילה. לכן כתיב שם ותתפעם פעימות הרבה:

 

 

מה שאני מבין מזה, שהתפעמות = לשון הלימה ונקיפה - כפירוש רש"י, כמו "לבו נוקפו"

זה שהלב חסר מנוחה לדעת מה זה החלום.  ואצל נבוכדנצר היה שתי התפעמויות בו זמנית, ואצל פרעה רק אחת.  

אני חושב שממילא אם יש לאדם יותר דברים שטורדים אותו, הוא יותר נסער

 

 

 

אתה צודקנוגע, לא נוגעאחרונה

אז חזרנו לשאלה שלך, איך לומדים את זה מפעם אחת.

לפי מה שכתוב בלקח טוב לעיל: "א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. שכן חלום פרעה היה סמוך לבקר נאמר ותפעם. אבל נבוכדנאצר ראהו בחצי הלילה. לכך נאמר ותתפעם רוחו ושהה לבוא"- אפשר לומר שלומדים את זה לא רק מיוסף אלא גם מנ"נ, כלומר זה שנ"נ ראה בחצי הלילה והפתרון שהה לבוא, מוכיח גם את הצד ההפוך- שאם זה לקראת הבוקר הפתרון לא שוהה לבוא.

השאלה היא איך ר' יוחנן למד את זה מהמילים ותפעם- ותתפעם, כי הלימוד שלו לא נראה קשור למידת ההתפעמות.

זה לא כ"כ מדוייקנוגע, לא נוגע
גם חלומות יוסף התחילו להתגשם די מייד. כי סמוך אליהם קרתה הסיטואציה שהביאה להתגשמות החלומות- מכירת יוסף. וכל הזמן שבינתיים זה כדי לבנות את המסגרת שבגינה יעלה יוסף עד לתפקיד המשנה למלך מצרים.



אמונת חכמיםכל קול קן כן
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בטבת תשפ"ו 19:57

ישנו ויכוח שקט שמתנהל בכמה בתי מדרש

בהקשר לרב... שליטא לבין אחד הבנים של הרב... זצל

מכיוון שמניח שלא כולם מכירים את הסיפור אז אחסוך מכם.

אומנם הסיפור של הרב... ידוע אך הסיפור לא על אותו מקרה מוכר אלא על מי שיצא עליו

ועל מה שלכאורה עשה או לא עשה, חלקם רואים את זה כמידה כנגד מידה חלקם אומרים שזה פוליטיקה 

ויש את אלו שכמובן נחלקו למחנות ולא מעניין אותם האמת.

השאלה היא מה התחושה שעוברת עליכם כשאתם מגלים שאיזה רב שנחשב לרב טוב אולי אפילו צדיק בעיני אנשים מסויימים 

מואשם בדבר כזה או אחר?

מתנערים ואומרים לא ענייני, דנים אותו ישר לכף זכות.

ראיתי מקרה שבו אנשים מסויימים חזרו בשאלה או פשוט איבדו את הדרך בעבודת ה' בגלל שגילו שרב שהקשיבו לו מואשם בדבר חמור

ואותי אישית זה מבלבל, הרי גם אם אותו אחד לא עשה כלום יש כמה שיתקשו להתחבר אליו שוב ואם הוא אכן עשה משהו אז אלו שהולכים אחרים

הולכים כעיוורים אחר מנהיג לא מנהיג שלא נאמר עבריין.

 

 

שייך לבקש מנהיג כמשה רבינו או שמא עדיף שהבורא יגאל מנהיג וידריך בכבודו ובעצמו?

תוהה...

זהירות בתגובות טיפות של אור
אחד הכללים היחידים שנאכפים בפורומים בעקביות זה כבוד תלמידי חכמים. אפשר להתייחס לשאלה הכללית
אנמ הקטן חושבשלג דאשתקד

שהבעיות מתחילות בחיבור שאתה ואחרים עושים בין "רב" ל"מנהיג". אולי ניתן לתת הסברים היסטוריים וקצת ציטוטים מהכוזרי ונישות ספרות מסוימות שתומכות בתפיסה הזו, אבל לעניות דעתי זה באמת מתחיל מטרמינולוגיה חרדית שנכנסה למחוזותינו, והיא רעה חולה ביסודה ובוודאי בהשלכות שלה.

מבחינתי, רב, במשמעות לא מאוד רזה של ההגדרה, הוא אדם מאמין, ירא שמים, שלומד ויודע הרבה תורה ומקיים אותה במידה זו או אחרת.

אני לא חושב ששום רב לא מועד ולא שוגה וברור לי גם שהוא טיפש והוא יודע שהוא חוטא. כולנו חוטאים ויודעים שאנחנו חוטאים. כל עוד זה בגבול הזה זה לא טוב אבל לגמרי צפוי. כשזה מתפרסם צריך לשאול את השאלה הזו שוב, כי יש הרבה משתנים שמתגלים. יש סיפורים יותר חמורים ויש פחות, וגם מידת הוודאות ואופי התגובה של הרב ואנשיו, מאוד משתנים ומאוד משמעותיים.

לגבי מנהיג, אם מדובר על מנהיג דתי - מה שלפעמים נהוג לכנות "צדיק", כאן לדעתי הסיפור קצת שונה, אבל חשוב להבין שהשאלה היא לא רק על הצדיק אלא גם על מי שבוחר להאמין בצדיקים (לצורך הדוגמה, הקב"ה לא מאמין בצדיקים בחייהם...). מי שרוצה לחשוב שאיזה אדם הוא צדיק ומושלם, זה כבר שאלה למה ככ חשוב לו להשאיר את העבודה האישית שלו לאדם אחר (בשביל ברכה וקבלת פני רבו וכמה עצות, הייתי מסתפק לגמרי במי שאני מגדיר "רב"), ולפי מה הוא בוחר את הצדיק שלו ומהו תפקיד הצדיק וכו'. לדעתי זו שאלה בעיקר פסיכולוגית, איזה תפקיד ממלא קיומו של "צדיק" בחייו של אותו אדם.

כך שהשאלה היא לא רק מה דעת האדם, אלא גם מה סולם המדידה שלו.


נב, אין לי שמץ של מושג על איזה סיפור ספציפי מדובר בפתיחת השרשור.

מואשם זה סיפור אחר מחטאשם פשוטאחרונה

סביר שרב חטא מתישהו בחייו לכאורה.

אמונת חכמים זה להבין שלתורה יש דעת. קוראים לזה דעת תורה.

אדם "צדיק" שכל החיים שלו שקוע בתוך תורה, גמרא, הלכה, מוסר, אולי חסידות, הראייה שלו היא ראייה אחרת משלנו.

זאת ראיה גבוהה יותר.

אנחנו מסתכלים על המציאות דרך העיניים הגשמיות שלנו, אינטרסים, דרך מנעד הרגשות שלנו, הדמיון.

החכם "הצדיק" מסתכל על המציאות דרך המשקפיים של ה' ושל תורה. זאת אמת.

להקשיב לו זה להקשיב לתורה שהוא מדבר.

אם חטא מישהו או לא, אז אני עדיין אוכל "להשתמש" בו בשביל לקבל ממנו דעת תורה גם אם האשימו אותו.

יש מצב שאנשים שנופלים כל כך חזק ממקרה כזה או אחר הם אנשים שעבדו עבודת אלילים.  

צריך להזהר ולדעת לסנן.

אם אתה מרגיש שלא נוח לך אל תעשה כמו השיטה הקדושה דהיינו שוואנצונעס.


נ.ב. בהקשר למקרה שדיברת עליו וגם למקרים אחרים אולי כדאי פחות לניייעס על זה, זה מלכלך לך את הנשמה. וחבל להתעסק כל כך הרבה במה שאנשים אומרים, תתעסק יותר בעצמך. 

ממש לדיבורים האלה בסרטוןיוני.ו.



הייתי קורא "מחרבי הדת".

הזדעזעתי.

 

הערה: אני לא מכיר את המוסרטת, לא עוקב אחרי התכנים שלה. בטוח שיש לה הרבה יותר זכויות ממני. לא מדבר לגופו של אדם. אולי זה חלק מסרטון יותר ארוך שמציג את הדברים באור אחר, אבל מישהו בחר להוציא סרטון "short" כזה שלדעתי זאת טעות מרה, ואני כנראה כמו רבים אחרים נתקלתי בו.

אם לדון לתוכן הדיבורים בסרטון: מה דעתכם? אתם מתחברים? יש מישהו שזה מחזק אותו?

..הרמוניה

העפתי מבט בדף הבית של יוצרת הסרטון, ובסרטונים אחרים נראה שהיא לא לבושה בצניעות כך שאי אפשר לסמוך על הבסיס שלה. היה שם גם משהו עם הכותרת "קבלה מודרנית" וזה גם חשוד. אז אין ציפיות...

 

בנוגע לתכנים- מבחינה מסוימת עד כמה שידוע לי זה נכון. האמונה מתחילה כשנגמר השכל. ניסיון להבין ולתפוס בשכל לא מביאים לשום מקום. מבחינה אחרת, השלב המקדים לזה שמפעילים את האמונה הוא הוכחות שכליות לאמיתות ונצחיות התורה. ואז כבר מקבלים את כל מה שכתוב בה... אז זה לא שלא צריך את השכל, חייב אותו. אבל האמונה עצמה היא שביל נפרד שהוא לא ברגש ולא בשכל.

 

והזכרת לי סרטון שורטס אחר

אני מת על האנשים האלהשלג דאשתקד

הפשטות שבה מצטטים את הרמבם ולא יודעים שיש לו כמה נוסחות וגם יש לא מעט שחולקים עליו...

כאן תמיד מתחיל ההבדל בין מסיונרים (לרוב- חרדים) שכל ההיסטוריה והמדע הם כלים כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ובין רוב ההוגים (לרוב- דתלים) שמוכנים לשמוע שני צדדים ומציגים את מה שבאמת נראה להם נכון.


סתם אני נזכר שפעם קראתי באתר של ערכים, כתבה שלמה שנועדה לעשות צחוק מאיזה מבקר מקרא. ואז בהשתלשלות הדיון עם אחד המגיבים, הם כותבים לו "מה אתה מקשקש שארבעת המינים מגיעים ממנהג פגאני. ארבעת המינים זו המצאה מאוחרת מימי שיבת ציון". באמת לא ידעתי אם לבכות או לבכות 🤣🤣

אין לי בעיה שתחלקו על הדת או תסכימו איתה, רק תהיו אובייקטיבים ונאמנים לדרך שלכם. כשאתם מציגים את הדת בצורה נלעגת ומטומטמת (אני יכול להביא לזה עוד המון המון דוגמות), אתם לא רק מגחיכים את הדת אלא בעיקר מזלזלים באינטליגנציה שלכם ושל הצופה.

לול, המשפט "איפה שהשכל נגמר שם מתחילה האמונה"צדיק יסוד עלום
עבר עריכה על ידי צדיק יסוד עלום בתאריך ה' בטבת תשפ"ו 7:21

זה משפט של התאולוגיקן הנוצרי תומאס אקווינס

טפי יא בת עמלק

 

עריכה: טעיתי והטעיתי טעות כפולה ומכופלת!!! לא רק שזה משפט שאמר ר' נחמן ולא אקווינס, אלא שמכל ההוגים הנוצרים אקווינס הוא האחרון שיציג כך את ההפרש שבין אמונה ושכל

יש במשפט נקודת אמת, השאלה למה קוראים שכל.קעלעברימבאר

האמונה עצמה כבר לא במימד של הלוגיקה, אבל גם לא סותרת אותה

או השאלה למה קוראים *אמונה*?יוני.ו.

ואני מבין מאיזה מקום בחרת לשאול דווקא על השכל. אין פה חוסר דיוק מצידך.

השאלה בכותרת התגובה מתייחסת להגדרה שנפוצה בדור הזה, בעולם שלנו, שהולך וחוזר עליה באותו שימוש לציבור הכללי.

לכן לדעתי יותר מעשית.

כי בוא נגיד שכשהצבת את השאלה שלך אתה כבר יודע שלחלק נכבד ממה שאתה קורא "בגדר השכל" ה"המון" יקרא לו "אמונה סתמא בעלמא"

 

אמונה=ידיעה וודאית ומוחלטת שהדבר אמיתיקעלעברימבאר
סליחה, תקרא את ההודעה הערוכהיוני.ו.
ידעתי שתקפוץ.
לא כל כך הבנתי.קעלעברימבאר
שכל שהאמונה מעליו הכוונה לוגיקה (למרות שהיא יכולה להיות כלי עזר).


שכל של האמונה הכוונה ידיעה וודאית (ולא רגש), כשם שוודאי לי שאני קיים

שוב בחרת ליפול למלכודת דוגמת הקצה של אני קייםיוני.ו.

וחבל, כי אתה משאיר פתח עצום לטעות ולתהות לגבי איכות הידיעה שלך לגבי כל דבר אחר. ויש המערערין.

אני אשאל ככה, אליבא דידך, יש כזה דבר "שכל של האמונה" שאומר יותר מ"וודאי לי שאני קיים"?

כלומר האם אתה יכול לטעון בכלל שאתה מאמין  (=יודע ידיעה וודאית מוחלטת) מלבד זאת?

תן לבן אדם שבך לענות, לא רק לפילוסוף, כי לא תצא מזה.

יש ליקעלעברימבאר

ידיעה מוחלטת וודאית באמונה בה', בהשגחה, בחיים נצחיים לאחר המוות, ובעובדה שבסוף הכל יהיה טוב לגמרי.

 

ידיעה וודאית באותה רמה שוודאי שאני קיים.


 

בגלל שמאוחר אפרט מחר.

 

זה לא פילוסופיה קרה, אלא חווית חיים חיה וקיימת 

אין צורך לפרט (אם יבקשו אז שיהיה לתועלת)יוני.ו.

הידיעה הזאת אתה לא קורא לה אמונה, אתה קורא לה שכל (בהקשר לתגובה הראשונה שלך). והא ראיה, שאתה יכול להסביר ולפרט (בשכל).

ולכן *אתה* אולי יכול להגיד או להבין יותר מאחרים משפט כיוצא ב"במקום שהשכל נגמר וכו'". או להרהר באמונה שמעל השכל.

מה שניסיתי להסביר לך תגובה קודם, שלכל הדוגמאות שטרחת להביא, וברמה האישית אני אולי מאמין לך, אנשים לא קוראים לזה "ידיעה" ולא "שכל" אלא "אמונה" גרידא.

יש חסרון וייתרון בלכנות שכל כזה בשםקעלעברימבאר
אמונה.


מצד אחד זה נכון כי השכל הוודאי הזה הוא דבר פנימי ועדין, שכל אחד מאיתנו לא יכול להעביר לזולת, אלא רק לתת לו כלים למצוא אותו בעצמו פנימה. לכן מוצדק לכנות זו בשם אמונה ולהבדילה מ"הוכחה" שהיא כינוי בדרך כלל למשפט לוגי יומיומי כמו "תביא לי הוכחה שהעולם עגול". ולא לוודאות המגיעה מעצמות החיים.


מצד שני לכנות את השכל בשם אמונה גורם לאנשים לחשוב בטעות שאמונה היא רגש, או תביעת אמון עיוורת על בסיס הימור, או השערה לא וודאית. כדוגמת הביטוי המוטעה - "אני לא יודע, אני מאמין".  בעוד שאמונה היא דבר וודאי יותר מהוכחה לוגית, ווודאית כמו שברור לי דאני קיים. והיא לא עניין רגשי או השערתי או מתן אמון עיוור.

יתרון וחסרון מבחינת כמה הוא חוטא למשמעות זה לאיוני.ו.

מה שמשנה פה. 

אני מדבר מציאותית.
היא משתמשת בשפה של רוב האנשים המסורתיים וכנראה גם הדתיים, שאומרים "אני מאמין בה'/ אלוהים הקב"ה. אני מאמין בהשגחה, אני מאמין בחיים נצחיים לאחר המוות, ווכו' וכו'" (גם כשהם לא בדיון ברומו של עולם, וזה פשוט שככה הוא הנכון ולכתחילה גמור אצלם), הם לא עושים או לא למדו לעשות את החילוקים האלה שאתה עושה אוטומטית.
וככה הם תופסים את זה.
כשאנשים רואים דיבורים כאלה- בצורה בוטה וללא הסתייגויות, אותי אישי זה מזעזע. לא פחות.
ואני אגיד לך יותר מזה, זה מרחיק מאד את החושבים (משכילים) החילונים, מגחיך אצלם את עיקר האמונה. ואני לגמרי מבין למה. לא פעם ולא פעמיים יצא לי להיתקל בחילוניים כאלה, שהציגו להם ככה את התפיסה הדתית (או האמונית) וזה הפך אצלם לכסילות גדולה. גם אם כשהם מכבדים את "האמונה" של חברם, זה מתוך שהם חושבים שהוא נגוע משהו באותה כסילות.

תלוי לאיזה קהל הסרטון מופנה.קעלעברימבאר
לא כזה מבין במה רצוי חינוכית.


באופן כללי דיבורים שטחיים על אמונה ואלוקים , אם הם מופנים למשכילים, מרחיקים אותם. (הרב קוק צווח על זה מליון פעם בערך).


לא ראיתי את הסרטון אז לא יכול להביע דעה

תחשוב: לקהל שנמשך אחר סרטון כזהיוני.ו.

ולא צריך להיות מבין גדול במה רצוי חינוכית, לא תתפלא שגם עבדך הנאמן לא גדול הדור לא בחינוך ואצ"ל בתורה.
הסרטון הוא רק אנקדוטה ודוגמא לשיח שקורה יחד עם ה"טרנד" הדתי החדש, שאני חושב שיש בו הרבה טוב והרבה פוטנציאל, חפש לך עוד ותמצא (לא אתה ספציפית, תישאר ב"בית המדרש" אבל ראוי לך להיות מודע לתופעה).
ומה שהפריע לי כל כך עד שהשתמשתי בביטוי שהשתמשתי הוא הברור מאליו, שאם נשארים בדברים כאלה, מלמדים ומבבסים דברים כאלה, אפילו אצל קהל היעד הזה, אני מפחד שיוצא מזה יותר רע מטוב. ויוצא שכרם בהפסדם.
תחשוב כי קהל היעד חשוף מול כל סרטון קצר או שניים עם תוכן כזה (מאוד דומה כשהולכים לאן שהרוח נושבת), הוא ייחשף גם לסרטון קצר הפוך לגמרי בתוכן אך שמשתמש באותם כלים (סגנון) לשבות לו "קהל מאמינים". והצופה מדלג משם לפה ופה לשם.
אמרתי קודם שראוי לך להיות מודע, כי אני חושב שדווקא עכשיו ולאור תנועות וטרנדים כאלה, האחריות להדגיש שיש עומק, ולדבר דיבורים עמוקים שמתקבלים על הלב, היא אחריות אישית של כל אחד ואחד. (למשל אני כמו שהבאתי שנתקלתי באותם חילונים ששמתי לב מה היחס שלהם, אני לא רוצה להחזיר אותם בתשובה, לא "להדית" אותם, רק לא להשאיר אותם בבורותם). עאכו"כ אנשים שמדברים על להמשיך את התורה\האמונה\ השי"ת, מלמעלה איפה שהם אמיתיים אבל עדיין לא מספיק ארציים אל ה"מלכות" ממש, ודי לחכימא ברמיזא.

ראיתי אתהסרטון רק 12 שניותקעלעברימבאר
הראשונות אבל זה נתקע לי.


נשמע לי שיש פער בין מה שהיא מתכוונת באמת לבין איך שזה נשמע בסרטון.


אני מסכים שכמו איך שזה נשמע זה גורם נזק. אבל יש גם סוג אנשים שזה ידבר אליהם ויבינו מה הכוונה (והם לא יפרשו זאת כאמונה בתור רגש), וזה יועיל להם. אבל נראה לי שבגדול זה עושה יותר נזק מתועלת

ראיתי את הסרטון המלא,באמתקעלעברימבאר
נשמע כאילו היא מתכוונת יותר לתחום שאנו לא מבינים את דרכי ה' כמו ש @טיפות של אור אמר
אבל יש משפט כזה לרבי נחמן מברסלב נראה ליהרמוניה
😬😬😬😬😬😬😬צדיק יסוד עלום

לזרוק אותי לכלא

תיקון: מדובר בקירקגור, מוזמנים לתת לי כאפת שטותצדיק יסוד עלום

חיל ורעדה - “Faith begins precisely where thinking leaves off.”

תרגום:

האמונה מתחילה בדיוק היכן שהשכל עוזב


ספר אחר שלו מ1846 - “If I am able to grasp God objectively, I do not believe; but precisely because I cannot do this, I must believe.”

תרגום:

אם אני מסוגל לתפוס את אלוהים אובייקטיבית - אני לא מאמין. אבל בדיוק מפני שאני לא מסוגל לעשות זאת, אני מוכרח להאמין

מה דעתכם על הביטוי "אילו ידעתיו - הייתיו"שלג דאשתקד

אני לא זוכר כרגע מה מקור הביטוי, אבל דומני שזה מהפילוסופיה של יוון הקלאסית, ומצוטט המון בספרי יהדות.

בכל מקרה לקוצר הבנתי זה משפט שאומר שהאדם מוגבל בהבנת המניעים והתהליכים שעוברים על האל. זה לא אומר שלאדם אין שום תפיסה באל והאמונה היא עיוורת לחלוטין 

לענ"דצדיק יסוד עלום
הכוונה פשוטה - הבורא הוא אין סופי ולית מחשבה תפיסה ביה כלל מצד עצמותו. היחס שלנו איתו הוא סובייקטיבי, ואנחנו מכירים "אותו" כמו ילד קטן שחושב ששמה הפרטי של אמא שלו הוא "אמא" ומופתע שיש לה קיום עצמי.


אם היינו משיגים באמת את עצמותו היינו אלוהים בעצמנו. ועיין בקנאת ניטשה באלוהים...

לא שייך לומר "אילו היינו משיגים את עצמותו" כאילוקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בטבת תשפ"ו 11:38

 

 

 

יש לנו בכלל יכולת לדמיין על מציאות עצמותו.

 

אפילו הביטוי "עצמותו של אלוקים" הוא ניצוץ סובייקטיבי קטן ובטל ממה שהוא באמת. וגם "מה שהוא באמת" הרי הוא כלום לעומת מה שלמעלה מכל השגה למה שהנשמה כוספת למעלה מהכל ואומרת לו "אלוקים".

 

או כמו שכותב הרב קוק במאמר ייסורים ממרקים:

 

"עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.

אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו *האלהות עצמה* ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה".

 

כלומר גם לומר על אלוקים "אני רק תופש סובייקטיבית אבל אלוקים הוא עצמותו" זה גם הגדרה מצמצמת. כי בסוף גם כשאתה אומר "אילו היינו יודעים את עצמותו" זה תפישה סובייקטיבית שלך לגבי דמיון עצמותו

כהרגלך אתה מתחכם ומסבך בלי סיבה 💁🏻‍♂️צדיק יסוד עלום
האם יש לו עצמות? כן, כמו לכל דבר. האם אנחנו יודעים לשער שהיא קיימת? כן. האם זה רלוונטי להכרה שלנו? לא.


זה בערך כמו המילה "אינסוף". אנחנו יודעים שאינסוף קיים, ואפילו יש לנו סימן מגניב לסמן infinity במשוואות מתמטיות, ועדיין אין לנו השגה של "אינסוף". מבחינתנו, חווייתית, "אינסוף" = ממש ממש ממש הרבה. אנחנו מסוגלים ברוב קטנותנו להגיד "כמעט אינסופי", בעוד שההפרש בין אינסוף ובין כמעט הוא הפרש טוטלי ולא יחסי.


לטענתך אין לנו יכולת אפילו לדבר על כך שיש עצמות. בעוד שאנחנו אכן כן יכולים 💁🏻‍♂️

לא נכון!!! (מחילה על החריפות 🙂)קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בטבת תשפ"ו 13:06

 

 

עצם האמירה "לאלוקים יש עצמות כמו לכל דבר אחר" חוטאת לכל רוממותו מעל כל הגדרה. ( אמירתך שמה אותו בטעות כיצור ויישות מבין שאר היישויות, אלא שהנברא לא יכול לתפוש אותה, אבל "איפשהוא" היא נתפשת).


 

מבחינה רדיקלית: גם לומר יש אלוקים וגם לומר אין אלוקים שניהם שקר. כי אלוקים הוא מקור היש ומקור האין, ולכן  כלל לא נמצא בהגדרות אלו.

אי אפשר לומר "יש אלוקים". אפשר לומר "אלוקים מתגלה אלינו".


 

הסיבה שיש לנו יכולת לדבר על זה שיש לו עצמות. כי גם הדיבור הזה הוא סובייקטיבי. בסוף *אנחנו* הם התופש שיש לו עצמות, וגם מושג העצמות נמצא בראש שלנו כשאנו מדברים עליו. וההבדל היחיד בין הדיבור על "התגלותו" לבין "עצמותו" זה דניהם גילויים סובייקטיבים, אלא שהשני טרנצנדנטי יותר, בחינת אור מקיף ולא פנימי.


 

היחס היחיד שלנו ל"עצמותו" האמיתית של אלוקים (שגם זה כינוי מושאל למגמה האובייקטיבית שאדבר עליה מייד) זה דרך ההשתוקקות והערגה שלנו לעצמותו של אלוקים. לא דרך שום ביטוי או הגדרה.

אנחנו לא יכולים לומר "עצמותו" אנחנו כן יכולים להשתוקק אליה. הרב קוק אומר זאת מפורשות.


 

ההבדל בין אינסוף מתמטי לאינסוף איכותי הוא עצמו הבדל אינסופי.  וגם התיאור "אינסוף" לאלוקים הוא מושאל. הוא גם תואר שולל (שוללים מה' את הסוף והגבול וההגדרה), וגם תואר חווייתי חיובי (אנחנו משתוקקים לאינסוף שלמעלה מכל הגדרה).


 

האם זה אומר שהקשר שלנו לאלוקים מת ולא חי? לא. כי *מבחינתנו* אלוקים מתגלה דרך ביטוי רצונו , הן ברצונו לברוא ולהשגיח, הן ברצונו לצוות והן ברצונו לשפוט אותנו על מעשינו.

לכן תיאור אלוקים כבעל רצון (שזה עצמו תיאור סובייקטיבי ולא את עצמותו) כל כך מהותי. וזה עיקר ההבדל בין חכמי ישראל לאריסטו, האם לאלוקים יש רצון או לא.

 

 

או בניסוח פשוט יותר: אם יש "יישות ויצור" ששמו אלוקים, והיצור הזה ברא את שאר הייצורים. אז:

 

א.  איך היצור הזה קיים בלי שאף אחד ברא אותו. הוא קיים במקרה? למה הוא קיים?

ב. למה שיהיה אכפת לי מייצור כזה? למה שאוהב אותו וארא ממנו וארצה לדבוק בו? מה אכפת לי אם קיים יצור שהוא סיבה ראשונה או לא? הרי הוא סך הכל עוד ייצור מבין שאר הייצורים, אלא שהוא המנכל והיוצר של הכל, אז לנה שיהיה לי אכפת ממנו יותר מאשר שאכפת לי מהעולם? למה שאקיים את מצוותיו? 

ובכלל אם הוא עוד "יישות" אז הוא כבר לא מושלם.כי כל "יש" זה כבר הגדרה מצמצמת.

 

אבל אם אלוקים הוא מלמעלה מיש ואין, אז כל זה נפתר

 

אבל זה ערבוב של שני דיונים נפרדיםצדיק יסוד עלום

אני גם לא יכול להשיג את העצמות של כיסא או שולחן כי אני יצור סובייקטיבי. אין טעם לדבר על מחשבות אובייקטיביות כיצורים סובייקטיביים, ותמיד נהיה מוגבלים בדיבור על האובייקטיבי, כי אנחנו יצורים שמתוכנתים לחשוב מצד החוויה שלנו את העולם. יש לנו רק חמישה חושים שדרכם אנחנו פוגשים את האובייקטים, בעוד שלהם יש אינסוף אפיקי התבטאות תאורטיים......


עדיין יש עצמות, ה' קיים מצד עצמו טרם וחרף כל ההתפרטות. זה קיים. אין לזה נפקא מינה עבורי כמו שאני יכול לכתוב על הדף "אינסוף" אבל לא לחוות אינסוף... אבל מדעית ברור שזה קיים וזה נכון 💁🏻‍♂️


אתה אומר משהו אחר, שהערגה שלנו היא למה שמכל למילים ולאותיות, ושהעצמות מתבטאת בערגה חסרת המילים הזו וחסרת התואר הזו. אני מסכים לגמרי אבל זה לא הופך את האמירה *שיש עצמות* לאמירה לא נכונה. בוודאי שיש עצמות, פשוט האפיק לחיבור איתה הוא לא שכלי ומדעי אלא של געגוע אל הנשגב........

-

אגב, בחיים לא טענתי שאני יודע להגיד משהו על העצמות. אני לא חושב שאלוהים הוא מישהו... אין לי בעיה להגיד שהוא הכל, או נשיאת הפכים בלתי מוגדרת. עדיין זה בסדר להגיד שיש לו עצמות, כי הוא קיים......

ההבדל בין חוסר השגת יכולתקעלעברימבאר
דולחן לבין אלוקים שונה. בראשון זה מפני היותי סובייקט. אצל אלוקים זה בגלל שהוא מקור היש ומקור האין, ולכן לא נכלל בהגדרות "יש" ועצמות.


כמובן שלא תטעה - אני לא אומר "אין אלוקים" או "היחס שלנו אליו מת".


אלוקים אינו מישהו, אינו משהו, ואינו הכל. כל אלו הגדרות. כשאמרתי שהוא לא ייצור או יישות התכוונתי גם למשהו (דווקא מוטב לומר עליו שהוא מישהו מאשר משהו. למרות ששניהם לא נכונים)


אבל הוא מתגלה אלינו כ"מישהו" מבחינה סובייקטיבית. כלומר כבעל רצון.


מה הכוונה "מדעית ברור שזה קיים"?

מדעית = פילוסופית, מחויב המציאותצדיק יסוד עלום
אם יש סיבות מוכרחת להיות סיבה ראשונה, etc...
אבל זה לא ההוכחה לאלוקים.קעלעברימבאר
זה רק כלי עזר.


הרב קוק אומר שהאמונה היא לא רגש ולא שכל. במילא לא מגיעה מאמירה כמו "לכל סיבה יש מסובב"


ההוכחה לאלוקים זה דרך זה שיש משמעות לחיים ולעולם, עובדה למשל שאושר עדיף מסבל ומוסר עדיף מרשע באופן וודאי. ווודאות משמעות זו מגיעה מה"אני" של כל אחד ואחד, לא מהוכחה אונטולוגית (מקווה שאני זוכר שזה המושג הנכון).


חווית המשמעות מכילה בתוכה את חווית השלימות. מכיוון שהעולם מוגבל ולא מושלם, אז במילא הציור הסובייקטיבי בתודעה שלנו את אלוקים  - הוא בתור מקור השלימות החיצונית לעולם המצטייר בתודעתינו כבעל רצון. אמנם זה "הסיבה הראשונה" במילים אחרות, אבל זה רק סובייקטיבי, כלומר זה רק ציור בתודעה שלנו, בעוד שאלוקים הוא מעל הגדרת "יצור שמהווה סיבה לשאר היצורים"

זה לא שהאדם מוגבל, אלא כל נברא הואקעלעברימבאר

מוגבל מעצם זה שכל נברא התפיסה שלו סובייקטיבית , מצד המקבל ולא מצד עצם הדבר (עיין הקדמת המהרל לגבורות ה' בהתחלת ההקדמה) ולא יכולה לתפוש עצמות של דבר.

 

ומעבר לזה - הקב"ה כלל לא שייך להכניסו לשום תבנית הגדרתית. בין מובנת על ידי האדם ובין אם לא.

 

או כדברי פתח אליהו "סתימא דכל סתימין טמירא דכל טמירין. לית מחשבה תפיסא בך *כלל* (ולא רק על ידי בני אדם או נבראים)"

אתה מכיר את ההקדמה של רוזנצווייג לכוכב הגאולה?צדיק יסוד עלום
שמעתי עליה טיפונת. חוץ מזה לא מכיר.קעלעברימבאר
רק יודע שהוא אומר שאלוקים בורא (יחס אלוקים לעולם) ומצווה (יחס אלוקים לאדם). אבל לא משם לקחתי את דבריי
הלכתי לראות את הסרטון המלאטיפות של אור

אני מבין את החרדה מהביטוי "וזה היופי באמונה, שאין בה שכל, אין בה היגיון". הוא מסוכן גם מכיוון שהוא יכול להתפרש בצורה רעה (אותה צורה שהחבר בכוזרי נזעק נגדה), וגם מכיוון שהשכל הוא כלי שמונע הגעה למקומות רעים (כתות וכדומה)

 

אבל הדוברת מתכוונת למשהו אחר (היגיון במובן של "אני מבינה את החשבונות של הקב"ה" או משהו באזור). היא לא מדברת תאולוגיה אלא פסיכולוגיה/עזרה עצמית/נפש. וגם קהל היעד שלה הוא אחר


 

(לא חשוב לי לסנגר עליה או משהו - מעולם לא שמעתי עליה. אני מתייחס לדברים שלה as is)

תודה על זהיוני.ו.
עבר עריכה על ידי יוני.ו. בתאריך ה' בטבת תשפ"ו 13:46

אם כבר תרחיב את הסלידה ל"זה היופי וכו' אין בה אחיזה" , "~אמונה אוחזת (היינו מתוך ידיעה והבנה) היא גאווה" , "~ענווה = אני לא יודע כלום".

תודה ששמת את הדברים בהקשר (הדיון, הקהל יעד).

להפך, אני חושב שחשוב לדון לכף זכות.

לא יודע אם זה היה רעיון שלה, או של העורכים שלה, להוציא את הסרטון short הזה. הוא כנראה הצליח ברמה של צפיות ותגובות (שראיתי על המקום, לא מעודדות במיוחד בהקשר של הדיון הזה) וזה חלק מאוד משמעותי בהגדרת ההצלחה של יוצרי תוכן כאלה. אבל אם אכפת להם מאמת ומדיוק ומהנזק מול תועלת שכגון זה גורם, -לא היה צריך לקרות לדעתי.

כן זה חיזקמחפש שם
והדרך שאתה מתייחס אליה/לדברים שהיא אומרת מלמדת בעיני שבדיוק אליך היא מדברת, מה זו הוודאות הזו בעצמך והביטול שלה? גם בעיני אמונה קשורה לענווה, למוכנות להקשיב למשהו שמעבר אליך.
מסכימה חלקית.מרגולאחרונה

אמונה זה איפה שאין לי איך להוכיח שהיא קיימת.

ויש בזה יתרון, כך האמונה יכולה להיות לנצח.

אם היינו מוכיחים אותה בדומה לתיאוריה מדעית, ייתכן שבעתיד ימצאו הוכחה שמפריכה את התיאוריה, ואז מה נשאר?


זה אגב, נכון בעיניי גם על אמונות אחרות שלי (בדברים של העולם הזה, לאו דווקא דתיים). 

אולי יעניין אותך