שיר מזמור להנקה ולגוף.
ניסיתי להמשיך, אבל מכורח הנסיבות חייבים להפסיק,
האמת שזה גם בא אוטומטי , החיים עמוסים, מדלגים על ההנקה היחידה שנשארה ביום, ואיכשהו נגמר החלב.
ניסיתי ללחוץ, לשאוב, לסחוט, אני יודעת להוציא חלב, ולא.
יצא 2 טיפות , כאב לי אח"כ יומיים.
יצאו גם 2 דמעות.
זהו.
במקום להתאבל על זה,
מודה על זה.
תודה לגוף שלי שעשה את זה מדהים שנה וחצי ,
סחב את זה גם בתקופות עמוסות וארוכות, לעולם לא אכזב גם כששתיתי כמויות של תה, קפה, פטרוזיליה, קולה וכל דבר אחר. שהביא את החלב הכי מתוק וחמים לפה של הקטנצ'יק, מילא לו מאגרי אנרגיה, היה המפלט שלי בימים שנסענו ולא היה אוכל טחון זמין, שקיצר את ההנקות משעה וחצי ל3 דקות כל צד, ובהמשך 3 דקות משני הצדדים. שפיתח אצלי אהבה מהי, כמה אהבה יש בלתת ממני לילד, להסתכל לו בעיניים שנעצמות מהחום של החלב, שמרגיע ילד חולה משיניים, שמילא לו נוגדנים בחורף וקירר אותו בקיץ.
עד גיל שנה לא ידענו חום מהו וחולי היה דבר רחוק.
ברור לי שזה בגלל ההנקה.
יכלתי לכעוס עלייך, גוף יקר, שאפשר גם הריון וגם הנקה, גם עבודה עמוסה וגם הנקה, שאפשר גם הקאות פסיכיות וגם הנקה.
אבל לא.
הגוף מתעסק במשהו אחד, הרצון שלי זה לתת לו את הכוחות. וגם לעצמי.
אז
תודה גוף יקר שלי,
תודה שייבשת את החלב מהר, שלא שאלת אותי כי התשובה בטח היתה לא, שלא היה לי גודש פעם אחת גם ביום השלישי ללידה. תודה שייצרת חלב במהירות שבחדר לידה זו היתה אחת ההנקות המדהימות. שגרמת לי להרגיש אמא במלוא מובן המילה.
תודה שהצלחת לייצר לעוד נשמה בעולם הזה מזון מדהים, הלוואי והיינו יכולים להמשיך.
אבל בסדר, עוד 7 חודשים שוב. תתכונן;)
ניסיתי להמשיך, אבל מכורח הנסיבות חייבים להפסיק,
האמת שזה גם בא אוטומטי , החיים עמוסים, מדלגים על ההנקה היחידה שנשארה ביום, ואיכשהו נגמר החלב.
ניסיתי ללחוץ, לשאוב, לסחוט, אני יודעת להוציא חלב, ולא.
יצא 2 טיפות , כאב לי אח"כ יומיים.
יצאו גם 2 דמעות.
זהו.
במקום להתאבל על זה,
מודה על זה.
תודה לגוף שלי שעשה את זה מדהים שנה וחצי ,
סחב את זה גם בתקופות עמוסות וארוכות, לעולם לא אכזב גם כששתיתי כמויות של תה, קפה, פטרוזיליה, קולה וכל דבר אחר. שהביא את החלב הכי מתוק וחמים לפה של הקטנצ'יק, מילא לו מאגרי אנרגיה, היה המפלט שלי בימים שנסענו ולא היה אוכל טחון זמין, שקיצר את ההנקות משעה וחצי ל3 דקות כל צד, ובהמשך 3 דקות משני הצדדים. שפיתח אצלי אהבה מהי, כמה אהבה יש בלתת ממני לילד, להסתכל לו בעיניים שנעצמות מהחום של החלב, שמרגיע ילד חולה משיניים, שמילא לו נוגדנים בחורף וקירר אותו בקיץ.
עד גיל שנה לא ידענו חום מהו וחולי היה דבר רחוק.
ברור לי שזה בגלל ההנקה.
יכלתי לכעוס עלייך, גוף יקר, שאפשר גם הריון וגם הנקה, גם עבודה עמוסה וגם הנקה, שאפשר גם הקאות פסיכיות וגם הנקה.
אבל לא.
הגוף מתעסק במשהו אחד, הרצון שלי זה לתת לו את הכוחות. וגם לעצמי.
אז
תודה גוף יקר שלי,
תודה שייבשת את החלב מהר, שלא שאלת אותי כי התשובה בטח היתה לא, שלא היה לי גודש פעם אחת גם ביום השלישי ללידה. תודה שייצרת חלב במהירות שבחדר לידה זו היתה אחת ההנקות המדהימות. שגרמת לי להרגיש אמא במלוא מובן המילה.
תודה שהצלחת לייצר לעוד נשמה בעולם הזה מזון מדהים, הלוואי והיינו יכולים להמשיך.
אבל בסדר, עוד 7 חודשים שוב. תתכונן;)
)