זה לא שהאושר שלך תלוי בדבר אחד וכשיש אותו נגמרו ההתמודדויות, ולחילופין זה לא שעד שתמצאי מה שאת מחפשת ותאהבי החיים שלך הם סבל (לא בהכרח על כל פנים). לכולם גם טוב וגם קשה, כולם חווים גם אושר וגם סבל - מי יותר ומי פחות.

התמודדות יהיו תמיד לכולנו, כל אחד ומה שה' מזמן לו, ואכפתיות וחמלה אלו מידות שיהיו בך גם אחרי שתמצאי ותאהבי ויהיה לך טוב בע''ה.

אבל הם חיים בציפיה והמתנה וחוסר וודאות. זה סוג של סיוט במקום מסוים.

וכן אני חושבת שהחיים שלי ישתנו 180 מעלות אחרי שאמצא אותו.. אני כמעט בטוחה שאהיה מאוד מאושרת..

זה חיים אחרים לא יעזור כלום... 

ולפעמים אני ממש עסוקה אז פחות מתעסקת בזה, ואז הרבה יותר קל...

זה בעיקר תקופות האמת...

אבל זאת ההרגשה הכללית.

ציפיה למשהו.

אני גם סקרנית וזה לא מוסיף טוב למשוואה הזאת חח

שהחיים משתנים מאוד, גם כי טכנית צורת החיים משתנה (בית משלך, שיתופיות ברוב ככל תחומי החיים) אבל בעיקר כי זוגיות ואהבה הם דברים שמאוד משמעותיים מבחינה רגשית.

אבל הטוטליות של "עכשיו החיים הם סוג של סיוט ואחרי אהיה מאוד מאושרת" היא לא נכונה (כלומר שמצבי הדיספוריה והאופוריה האלו הם מלאכותיים - הקצנה רגשית, גם אם כאמור יש לה בסיס בגלל החיסרון הנוכחי והמילוי שלו בעתיד), ויותר מזה גם לא בריאה (לא עכשיו כי עצם תחושת סבל וכאב היא לא בריאה וגם כי זה יכול ליצור חוסר איזון ביחס לחיפוש אחרי השלמת החיסרון, ולא בעתיד כי אופוריה עלולה להוביל לניתוק מהמציאות ולחוסר שימת לב לאתגרים ולמוקשים וגם בהקצנה שאין לה אחיזה במציאות מה שעלול להוביל להתרסקות).

חשבתי שאני מדבר בנקודות אבל בסוף חפרתי

אז הגיוני שזה יהיה מוזר בהתחלה.
עם הזמן מאמינים בזה יותר ורואים יותר ויותר איך זה משפיע על המציאות.
זו ממש לא רק סיסמא - תחשוב טוב יהיה טוב...
וגם כשמצליחים להיות בזה, להאמין ולראות את הטוב, יש נפילות ששוב לא מאמינים..
אבל לאט לאט ובהתמדה תזכי להפוך את הטוב הזה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך!
בהצלחה!

דברייך מזכירים לי שיש עקרון חשוב מאוד שלומדים בעו"ס על יחסי מטפל - מטופל.

תמיד חייב להיות 'דיסטנס' ביחסים כאלה. אחרת זה לא טוב לא למטפל (שהוא מתחיל לסבול מהמטופל) ולא למטופל, כי עצם הפגיעה במטפל גורמת לו לקבל טיפול פחות טוב.

אולי זה כיוון למחשבה למה שאמרת גם אם זה לא יחסים של מטפל ומטופל.

שני עקרונות שאני רואה כחשובים לבירור מתוך דבריך-

1. מהו היחס הנכון בין אדם לחברה שבה הוא נמצא.

2. מה היחס לקשיים. הרי בלי קשיים החיים שלנו היו משעממים

לגבי 2 - אפשר לומר שהשמחה הכי חזקה זאת השמחה הנובעת מתוך התמודדות ישירה עם הקושי. קושי זה לא דבר שהוא 'דיעבדי'. לכן זה בהרכח לא דבר שהוא מעציב אלא להיפך. זאת הסתכלות קשה אך נכונה לדעתי.

קשה לחשוב על זה, כי זה קושי שאני איתו כבר תקופה ארוכה...

(ומה יגידו אלו שחיים עם זה אפילו יותר שנים..)

תודה על התגובה.. הצלחת להוציא מהשרשור דברי חוכמה.. 

קושי זה תמיד באה מתוך עשייה. כל עשייה מורכבת טומנת בתוכה קושי.

קושי להכיל את המצב המורכב שאני נמצא בו עכשיו.

קושי להתמודד ולהסתכל בעין טובה על דברים שאני חווה לקחת את ההסתכלות כלפי החייים למקום שגורם לצמוח ולהתקדם ולא להיפך.

חוסר לעומת זאת הוא חוסר... הוא לא חיובי מצד עצמו.

התמודדות עם חוסר - זה קושי

התמודדות עם מצב מורכב זה דבר מבורך.

קושי תמיד מכריח אותנו לצמוח.

תודה על הפידבק.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"