איך אתן מסתדרות בשבתות אצל הצד השני? עצות או סתם פריקהאמא שלה.
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:22
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:14
ולא לראשי בבקשה
אתחיל ואומר שהם מקסימים ונהדרים
הם אוהבים אותנו מאד,
וכנראה הבעיה בי
אבל קשה לי שם בשבתות.
לא נוח לי, זה לא הבית שלי, צריכה כל הזמן להיות לבושה ומאורגנת מא ועד ת.
להיות נחמדה חייכנית וחברותית, לשבת בשולחן שבת שעות!!!! גם בערב שבת, בשעות שבשבת בבית או אצל ההורים כבר מזמן ישנה ונחה. להתאפק לשירותים כל השבת כי אני מתפדחת לתפוס אותם יותר מדי זמן (עצירות, הריון וזה), או להתאפק כל הלילה כי למי יש כח להתלבש וכיסוי ראש והכל בשביל פיפי.
וגם כי כל האחיינים (כמות מכובדת בלי עין הרע) שבגמילה בהווה או בעבר משתמשים איתנו באותם שירותים, וזה קצת מגעיל אותי (אסטניסטית?)
ואז הבטן נפוחה וכואבת וכל השבת אני בתהיות אם ראו ו"עלו עלי" (עוד לא סיפרנו לאחים)

אין לי כח, אני עובדת ממש קשה. רביעי חמישי הם השיא. ובשבתות שאנחנו נוסעים לשם, לא מעודד שתכף שבת.

אני חייבת את המנוחה שלי. רוצה להיות בסביבה הטבעית שלי

ואנחנו נוסעים לשם המון, פעם בחודש בערך.
הם (ובעלי) מצפים שנהיה שם בדיוק כמו אצל המשפחה שלי..שמה לעשות, זה לא אותו דבר.
עושה מה שנוח לי.miki052
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 14:01
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:54

 

מזדהה עם כל מילה (כמעט)!!!אנונימיות
אין לי פתרון. גם אני יודעת שרב הבעיה כנראה בי.
אמנם אין אליינים אבל השירותים במרכז הבית ושומעים הכל אז לא נעים ולא נעים לתפוס להרבה זמן. ואני בחיים לא אצא ואפתח מקרר ואקח לעצמי מה שאני רוצה :-/.
באמת בעיה. אשמח גם לשמוע עצות
בעניין האוכלאמא שלה.
קבוע לוקחת ביסקוויטים בתיק..
כי גם אני לא אקח לעצמי מהמטבח.
גם אני מהמזדהות, ממש תארת כמעט כל מה שקשה לימק"ר
ועוד קצת
בהתחלה ממש הרגשתי צורך לכבד וללכת לשם הרבה, היום אני מבינה שגם השפיות שלי חשובה, הורדנו תדירות, ועדיין קשה לי כל פעם, אבל הי, זה פחות פעמים בשנה...
(ועכשיו בכלל מי רואה אותם )
חח אולי זה הפתרון..אמא שלה.
היינו שם לפני 3 שבועות. ביקשו שנבוא השבת גם.
צריכה אויררררר
תמצאי סיבה למה לא לבוא מק"ר
יש לכם כבר ילדים? סליחה שלא זוכרת..
ילדה וחצי ;)אמא שלה.
והיא בעיקר סיבת הגעגועים שלהם כמובן
אז הילדה יכולה להיות תירוץ במקרה כזה ;)נרות
כשהסעודה בערב כבר ארוכה לך מדי, את הולכת להשכיב את הילדה בחדר, מתאווררת קצת ונשארת לנוח כמה שאת צריכה.
ממש מזדהה! זה לא פשוט.. גם אצלי היה ככה בהתחלה, לאט לאט משתחררים.. ועדיין לא מרגישה שם לגמרי בבית🤷🏻‍♀️
העלית נושא רציני אמא חדשהה
נראלי להרבה נשים לא קל אצל הצד השני (בעלי תמיד שואל למה מצד הגברים שומעים פחות תלונות בנושא)
יש לי כמה רעיונות נקודתיים אבל באופן כללי מבחנה אותך ממש..
ממליצה להביא דברים לקרוא אם את אוהבת.. לשמור משו שממש בא לך לקרוא לשבת הזאת
ליזום יציאות עם בעלך תוך כדי השבת- אחרי הסעודה בערב, לפני או אחרי הסעודה בבוקר.. ואז קצת לצאת רק שנייכם להתאוורר
אפשר להביא אוכל שווה שבא לך שאפשר לשים בתיק או לחילופין להכין משו לכולם- אני גיליתי שכשאני מביאה משו זה הרבה יותר מחבר אותי
להביא בגד נוח שיהיה אפשר לצאת מהחדר גם באמצע הלילה- כובע נוח, חצאית קלה ונגיד לדאוג שהחולצה של הפיג'מה תהיה צנועה . להתאפק זה ממש לא אופציה נחמדה . ולגבי שירותים ארוכים- למצוא אולי זמן שכולם נחים? או לעשות וזהו? הם גם צריכים לפעמים בעצמם.. לדעתי האי נוחות שזה גורם יותר גרועה מהפאדיחה. באמת לא נעים עם האחיינים אבל אפשר לנקות שניה לפני או אם זה מגעיל אותך אולי בעלך ינקה?

נראלי הנקודה היא- שבעזרת השם לשנים רבות הם המשפחה שלך, וכדאי למצוא את הדרך הכי טובה איך יהיה לך נעים שם.. ומכטן החשיבה שלכם כזוג איך הופכים את זה להכי נסבל מבחינתך..
אם יש שם רק חדר שירותים אחד זה באמת מאתגר...רינת 29
אני דווקא נהנית מהמנוחה ביום שישי שלא צריך לבשל. אמנם יש נסיעה ארוכה אבל אני לא נוהגת.
מספרים על הריון מיד אחרי שרואים דופק ואז זה חוסך הרבה אנרגיות על הסתרה. אם אני עייפה בטירוף אני מרשה לעצמי בתחילת הריון להתנצל ולפרוש לפני סוף הארוחה.
עונה לךהמקורית
קודם כל, כל הכבוד על זה שאת נוסעת כל חודש. ועוד עם ילדים!
זה בהחלט פחות נוח מהבית אין מה לעשות, וקודם כל אני ממליצה לך לדבר עם בעלך. האם נח לו לנסוע כל חודש? האם אכפת לו להוריד תדירות?
סופו של דבר זו החלטה של שניכם ויכול להפריע לו אם זה לא שוה בשווה בין המשפחות.
במידה ולא, הייתי שוקלת להוריד תדירות ולהגיד להם שגם לצד שלך אתם נוסעים פחות. כל עוד ההורים שלך ושלו לא גרים באותה שכונה לא תהיה להם דרך לדעת (אלא אם כן וחמתך בלשנית שתבדוק עם הילדים). ואז אין מקום לציפייה ואכזבה.

לגבי חוסר הנוחות, באמת שזו הקרבה. אבל זה משו שאת עושה בשביל בעלך. בשביל ילדייך שיחוו את הסבא והסבתא. וזה מחיר אבל זה לא בלתי אפשרי. תנסי להקל על עצמך כמו להביא בתיק ספריי מים ואקונומיקה ואז לפני שאת נכנסת לשירותים תשתמשי בו ותנגבי עם נייר טואלט את האסלה וכבר פתרת לך בעיה אחת.
לגבי כיסוי ראש וכו - אין לי הרבה רעיונות רק ללבוש רחב או למצוא כיסוי שיהיה לך נח לשים לזמן שאת שם.

על עצמי יודעת לומר שאני כבר לא נוסעת לשבתות מחוץ לבית בכלל. מעדיפה אמצע שבוע ביקור קצר או ביקור לארוחה אחת בשבת אם גרים קרוב להורים ופתרתי לעצמי את כל הדילמות שעלולות לצוץ.
הגזמת...רינת 29
מן הסתם בעלה מתקשר בימי שישי להגיד להורים שבת שלום ואז הם שואלים איפה הם בשבת. ברור שלא לשקר במצב כזה.
בעיניך זו הגזמה. בעיני זה 'לשנות מפני השלום'המקורית
את מצפה שבעלה ישקר להורים שלו?רינת 29
אני לא מצפה לכלום. את קצת לוקחת את הענייןהמקורית
קשה מדי לדעתי.
החיים הם לא שחור או לבן ואנשים כל היום משקרים לגבי כל מיני סיטואציות ולא בהכרח בשביל השלום.
במקרה הנל, זה נהנה וזה לא חסר. כלומר היא נשארת בבית ומרויחה את המנוחה וההורים לא יודעים שהם לא רוצים לבוא אז זה לא פוגע בהם.
זה הכל.
סליחה, אבל זה שקראורי8
ולא בריא לבנות חיים על שקרים. ולא משנה שכל מיני אנשים משקרים. זה לא הופך את זה לבסדר. שקרים בתוך משפחה זה מתכון לחוסר אמון ומריבות עמוקות. חוץ מזה שמאוד קל לעלות על זה, אלא אם כן תוסיפי שקר על שקר וביום שישי תשקרי לגבי מקום הימצאך, ואחר כך תלמדי גם את הילדים לשקר ולא לספר שהינו אצל הסבתא השניה.
תראי את זה איך שאת רוצה. אני רואה אחרתהמקורית
לא הצלחת לרדת לסוף דעתי וזה בסדר לא כולם חייבים לקבל מכולם
שכל אחת תעשה מה שטוב
לא צריך לשקר. זה פשוט לא עניינםאודי-ה
אפשר להגיד שקשה בתקופה הזו לבוא הרבה.
נראה לך שהם ידעו כמה הם נוסעים לצד השני? לא חייבים לדווח כל דבר להורים.
בעיניי זה גם די הגיוני שלפעמים מעדיפים לנסוע לצד השני יותר. אני מקווה שבתור חמות לא אהיה חטטנית וצרת עין שאתערב לילדים שלי בחיים שלהם.
וואי אני מזה מבינה אותךחדשה ישנה
את נשמעת בדיוק מה שהרגשתי בשנים הראשונות.
עכשיו, ב''ה יש ילדים ואני הרבה יותר השתחררתי.
כן, לפעמים המטפחת מרושלת, העיקר השיער מכוסה. מותר לי גם להסתובב יחפה. אם באים פעם בחודש צריך ללמוד להרגיש בבית.
שנים לא העזתי לפתוח את המקרר והייתי מסוחררת בשבת בבוקר , היום אני כבר מעיזה להכין קפה, טוב לא אקח עוגה לבד, אבל קפה זה גם משהו

ובשביל הילדים אני כן מבקשת לקחת להם אוכל לפני הסעודה וכד', אז כבר במקום לשגע את חמותי שתוציא להם מהסירים אני כבר אומרת- אני לוקחת להם אוכל ובגלל שאני מחטטת בסירים אז אני כבר מרגישה יותר בבית...

וחוצמיזה, שאני עוזרת לפנות, להגיש , להכין סלטים , לשטוף רצפה במוצש אז זה עוזר לי להרגיש יותר בבית. וגם להם. אל תחשבי, גם חמותי עד לא מזמן הייתה מתוקתקת כל השבת ולמדה לצאת עם פיג'מה כי הרגישה שאני יותר מרגישה בבית . גם היא 'כלואה' כשיש כלה בבית. ..
כאילו אני כתבתי את זהGBF

אני גם לא אוהבת לנסוע לחמותי מהסיבות שהעלת, נוסעת אחת לחודשים ושיתפוצצו.

בהתחלה הם היו מתעצבנים עכשיו הם נרגעו.

 

לגבי האוכל, בעלי כל בוקר מגיש לי לחדר קפה ומלאי עוגות שיהיה לי עד הסעודות.

כמו כן, אני מביאה במזוודה שקית מופצצת חטיפים, פיצוחים שוקולדות וכו'.

 

ולגבי השינה, גם אצל חמותי הסעודות מאד ארוכות, פשוט לקוחת את הילד להרדים אותו ונחה בחדר עם ספר. שיגידו שאני סנובה, אני לא צריכה לשבת על השולחן במשך כמעט 4 שעות.

מבינה אותך ממש!הריון ולידה2
אני גם ממש קשה לי ללכת לחמותי שגרה ממש רחוק ובכלל נורא משעמם שם האחים שלו רובם לא דתיים וכמעט לא מגיעים .. בעלי רצה שנלך יותר כי היא אלמנה אבל ממש קשה לי ברמה שאני לחוצה עוד שבוע לפני שאני יודעת שנוסעים.. אז משתדלים לסוע פעם בחודשיים אני הסברתי לו שאני לא יכולה יותר מזה גם הנסיעה נורא ארוכה לשם וגם מאוד קשה לי לא מרגישה בנוח כל כך במשפחה שלו.. לצערי..
דהה לגמרי אבל רוצה להוסיף את הצד השני..באר מרים
שנים סבלתי משבתות אצל חמי וחמותי בדיוק מהסיבות שאת מתארת ויכולה להוסיף רבות אחרות..
ושוב, הם ממש אנשים טובים ומארחים ממש בשמחה אבל כמו שאמרת זה לא המשפחה שלי, ההרגלים שלי, לא נעים וכו..

אבל..

עם השנים והמשפחה שגדלה אנחנו מגיעים אליהם הרבה פחות..
ופתאום אני מסתכלת על זה אחרת...

כיום אין לי אפשרות לקחת חופש משבת ולנסוע להתארח. כמה שהיה לי קשה שם הגעתי בלי להביא כלום. האוכל מושקע ומגוון.. שפע עוגות ורצון טוב. היום כמה שארצה אין לי את האפשרות לנסוע אליהם עם כולם. המקסימום אפשר לשלוח אליהם 2-3 ילדים. ממש בא לי לפעמים את ההרפיה של לא להכין שבת ולהתארח..

והאמת, בסוד, (ואל תגלו לחמותי.. ) היום אני קצת מתחרטת ומתביישת שהייתי כל כך ביקורתית אליהם.
באמת השקיעו ורצו לשמח מכל הלב, לא תמיד בצורה שאני ציפיתי..

ובתור אמא לבנים מתבגרים.. מוצאת את עצמי לא פעם כבר חושבת איך בע"ה אארח את הכלות שלי והזוגות הצעירים ותוהה עד כמה אצליח לדייק את הרצונות והצרכים שלהם..

אז בכלל לא מפחיתה מהקושי.. ובכל זאת..
בול מה שחשבתי!רינת 29
תמיד מציגים את החמות כמרשעת אבל אולי אנחנו הכלות גם צריכות להתגמש ולקחת דברים יותר בקלות. תחשבו שיום אחד אתן תהיו חמותות בעצמכן ושום מאמץ שלכן לא ירצה את הכלה.
דווקא לא הוצגה כאם החמות כמרשעתמק"ר
בכל אופן אני לא חושבת שחמותי כזאת... מחכים לנו מאוד, אבל כמו שכבר כתבו פה, זה לא הבית שלי, לא ההרגלים (רגילה ובונה על לישון צהריים שבת, ושם אים כזה דבר, מתחילים סעודה מאוחררר והיא נמשכת עד בלי סוף, גם בקיץ... לא תמיד נעים לחתוך באמצע כי חמותי נעלבת... אי אפשר לצאת לשרותים באמצע הלילה, כלומר אפשר אבל מסובך ועוד... הרבה סיבות שיקשו על ההנאה משבת, מזדהה גם עם השירותים הלא נקיים ועוד).

וחושבת לעצמי שהתגובה של באר מים תגובה חשובה, אני אקרא אותה שוב
מגיבה לך ולבאר מריםאמא שלה.
אני לא חושבת שאיפשהו בהודעה שלי השתמע שחמותי היא מרשעת ונוראית, להיפך, כתבתי שהיא מקסימה ונעימה.
גם ההצעות שקיבלתי, לבוא עם אקנומיקה בתיק ממש לא רלוונטיות כי הבית שלהם נקי ונעים.
לא היתה שום כוונה להוציא עליהם כמשפחה או כיחידים או כבית שום רע.

אבל,
להתארח פעם בחודש שבת שלמה בבית שהוא לא שלי, עם הרגלים שונים משלי, זה לא נוח לי. אין לי את המנוחה שאני זקוקה לה בשבת בבית.
וזה לא משנה כמה הם יוצאים מגדרם לארח ושהאוכל יהיה טעים והמצעים והחדר מוכנים.
כמו שכתבתי, הבעיה היא בי,
בחוסר שחרור, במבוכה (וברור שעם השנים זה משתפר, ועדיין)
יש מי שיגידו, מה הבעיה לפתוח את המקרר של חמותי. אז אני לא מסוגלת. ומי שיגידו, מה הבעיה ללכת שם עם פיגמה,צנועה, ואני לא יכולה. ומי שתלך אצל חמותה בלי כיסוי ראש ומי שלא תתבייש לפרוש לישון באמצע הסעודה.... אז אני לא כל אלה. מקסימום נימוס. מינימום הנחות לעצמי, וזה מתיש.
ממש ממש לא בביקורת כלפיהם
את מקסימהרינת 29
לא התכוונתי אלייך באופן ספציפי אלא לכל מיני שרשורים בפורום הזה ובכלל לאווירה חברתית שקיימת בעולם.
הלוואי שתלמדי להרפות ולשחרר או למצוא דרך להנות איכשהו.
אז אולי את צריכה לטפל בעצמך?אורי8
להיות קצת פחות פרקפציוניסטית? קצת משוחררת יותר ופחות מנומסת? לא מכירה אותך ולא יודעת אם את חווה את זה בעוד דברים בחיים. אבל הקושי להרגיש בבית אצל חמותך נראה לי די אוניברסלי, הרבה חוות את זה בעוצמות שונות. אבל באופן טבעי לאחר כמה שנות נישואין ( כשהחמות נעימה ) נראה לי שרוב הנשים מרגישות בנח לפתח מקרר , ללכת לשרותים לכמה זמן שצריך או לשים חלוק צנוע בבית החמה. פסלת כאן כמעט כל הצעה, אפילו להביא חומר ניקוי ולנקות אחרי האחיינים כשאת מתפנה.
מציעה לחשוב, האם את חייבת להראות פיקס ולהיות שיא המושלמת תמיד בחיים? אפילו בבית של חמותך אחרי כמה שנים? אולי כדאי לשקול יעוץ כלשהו שיעזור להשתחרר קצת , להרשות לעצמך להיות פחות מושלמת. אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך, אז סליחה ואל תתיחסי, פשוט עלה לי ממש חזק ממה שכתבת.
אולי, לאיזה סוג של טיפול את מתכוונת?אמא שלה.
פעם חשבתי על זה באמת ביחס לקשר איתם. מאד הייתי רוצה להרשות לעצמי להיות קצת יותר משוחררת איתם ופחות נבוכה.
הם נורא נורא נורא מוצלחים כאלה (פעם כתבתי על זה פה, אני חושבת),
נורא גאים בילדים שלהם, המוצלחים החכמים היפים....
זה השדר שם כל הזמן, הילדים שלנו הם משהו מיוחד (אני מפרשת את זה: איזה מזל יש לכם, חתנינו וכלותינו)
הם כולן שם קטנות מימדים במיוחד ומשום מה זה גם הפך לאיזשהי גאוות יחידה, (אולי איזה אפליה מתקנת שיצרו לעצמם) זה נותן לי להרגיש שם מגודלת 🤔 למרות שאני בכלל ממוצעת מינוס.
אז אני גם לא אוכלת שם טוב ומתבישת.
אולי בגלל הנחיתות העצמית צריכה להרגיש איזשהי שליטה ודיוק בשאר התחומים שם.
אולי יעוץ כלשהו יעזור.
למרות שזה פוגש אותי רק שם, בשאר תחומי החיים אני לא ככה בכלל.
מאד משוחררת, קשובה לעצמי..
טיפול רגשי כלשהואורי8
שיעזור לך לשחרר, לא להרגיש מולם נחיתות, להעיז להיות מה שאת , בלי לעשות חשבון.
איפה היא אמרה שחמותה מרשעת?כי לעולם חסדו
היא לא רוצה להיות במקום שהיא צריכה להיגעל מהשירותים
נראה לי לגיטימי...
בדיוק מה שחשבתי, מה זה התגובות פה? אין לכן בנים??מיואשת******

אתן כל כך בטוחות שתהיו אחרות ומושלמות?

לא ברור לכן שיום אחד תרצו לראות את הבן שלכן והילדים שלו ולארח אותם ולהיות איתם

ואז הכלה לא יהיה לה נוח אז היא תקצץ בתדירות

אולי תשקר לכם

תלך יותר להורים שלה

תרים את האף על כל שטות

ועוד ועוד תיאורים שיש פה

 

וואו

מה זה יש פה תגובות מוגזמות, מגעילות, מתנשאות, ושוכחות לגמרי שההורים של הבעל הם ההורים, הסבא וסבתא של הילדים שלכן! ושגם לכן יש או יהיו בנים ולא, זה לא יהיה אצלכם אחרת . יהיה בדיוק אותו דבר כי זה טבע העולם גלגל סובב לו ולא כל כלה תאהב את האוכל שלכם, כולן תסבונה מחוסר פרטיות וכיסוי ראש, ולא בטוח שיהיה לכם שירותים נפרד בבית להקדיש לה.

 

שרשור מבאס ברמות אחרות. אבל ממש.

חח מיואשת אל תתבאסי, תשמחי על הבנות!אורוש3
ברוח טובה נשמה! מקווה שזה ברור לך!!
אבל בכלל לא זה הכוונה, אולי היו פה תיאורים של בנות ממקום אישמק"ר
בתור אחת שמאוד לא נוח לה אצל ההורים של בעלה, אבל מאוד... ועדיין אני הכלה שהכי הרבה מתארחת שם (יותר אפילו מהבנות שלהם, ומתארחת בלשון עבר...), יש דברים שמאוד מקשים עלי את השהות שם שבת שלמה, מאוד. ואף אחד לא רואה עלי ולא שומע ממני כלום בשעת האירוח. רק את בעלי שיתפתי, ורק איתו הגענו למסקנה על הורדת התדירות... (היינו שם כמעט כל שבת שניה).
כי מה לעשות ושם לא מקובל לקום באמצע הסעודה בכלל בכלל, ברמה שחמי קרה לי פעם לחזור לשולחן! ומה לעשות שהסעודות מתמשכות שם עד ועד בכלל... ומה לעשות שאוהבים להתווכח בסעודות על הכללל, ומילא להתווכח, זה נעשה בצעקות וצרחות והם נהנייםם עד הגג ואני לא יכולה לשמוע טונים גבוהים, זה עושה לי כאב ראש...
ועוד הרבה דוגמאות.... (למשל שלא מסכימים לנו בכלל בכלל שנעזור לארגן את החדר שלנו לפני, בכלל! ניסנו לבוא בהפתעה מוקדם וכ'ו ולא עזר, חמותי לא הסכימה. אבל באותה נשימה לא מארגנים לנו אותו ואני יודעת שהם לא חייבים לי כלום, אבל דמי בנפשך את הסיטואציה הבאה: 2 תינוקות, זוג הורים מותש, מגיעים כחצי שעה לפני שבת, לא נותנים לנו להכנס לחדר, כי אתם אורחים ואתם לא תארגנו לכם וכ'ו... אז הכל מחכה בחוץ, רק אחרי הדלקת נרות חמותי נותנת רשות להעלות הכל למעלה לחדר ואז את מגלה (בחושך וכבר הדלקת נרות) שהחדר הפוךךך, מה זה הפוך? ערמות של כביסה נקיה לא מקופלת על כל המיטה, ומה שאין מקום על המיטה ב3 סלים על הרצפה. רצפה דביקית ומלאה בפיצוחים וחבילות של חטיפים זכר ללילה אחד השבוע שגיסי הבחור ישן שם ואני אעצור כאן את התיאור... ואז להתחיל לארגן ולסדר הכל, ואם הקטנים לא נתנו לי אז זה רק בחצות הלילה אחרי הסעודה הארוכה ביחד עם בעלי... (חמי לא נותן לי אפילט להשכיב את הקטנים לישון בחדר באמצע הסעודה, שארדים אותם בעגלה...).
ניסנו בשבת האחרונה שלנו שם להתגנב לחדר בין החזרה מהתפילה בליל שבת לבין תחילת הסעודה לנסות לארגן את החדר, לקחנו מצעים מהארון (בעלי לקח, הוא יודע, בכל זאת חי שם...) ואני לא רוצה לתאר לכן את הכעס של חמותי כשגילתה. אתם עושים לי בושות, הכלה שלי לא תעבוד, וכמה שאני אסביר לה שבכיף ואני רוצה שגם לה יהיה מנוחה... לא עוזר (בכל מקרה אנחנו מסדרים בסוף, רק שזה באמצע הלילה).

וואו פרטתי פה יותר משרציתי. וההורים של בעלי אנשים מקסימים עם לב רחב וענק ואוהבים אותנו מאוד. ויש להם את הבאגים שלהם כמו לכל בני האדם...! גם ההורים שלי לא מושלמים וגם שם יש לי הרבה דברים של נוחים לי, אבל גדלתי שם, אני רגילה לזה וזה הבית שלי!

אני חושבת שההרגשות והתאורים פה של הבנות נומרליים ומוכנים מאוד, ואפשר להתמודד איתם בצורה יפה ומכובדת.
זה מה שפותחת ביקשה, עיצות איך להתמודד עם זה בצורה יפה.
אויש איזה קשה זה כשזה בא ממקום טובבאורות
אבל בסוף רק יוצר מועקה
אבל זהו בדיוק שהיא ביקשה עצות איך להתמודדמיואשת******
וכתבתי ״יש פה תגובות״
לא כולן
אבל יש פה תגובות שלא נותנות שום עצות רק מתלוננות ומתלוננות כמה שגם לה קשה ותבואי פחות. ועוד תגובות ממש לא יפות כל אחת על ההורים של בעלה

תכלס לכולנו פחות נול אתל ההורים של בעלים.
עצות אפשר לתת כמו שאני נתתי ועוד כמה. פרקטיות ומועילות.
תגובות של תבואי פעמיים בשנה ועוד כל מיני זה לא עצות.
סהכ הפותחת לא תיארה שום דבר חריג. אפשר לתת לה עצות ואפשר לעשות מזה איכסה ההורים של הבעל אל תלכי אליהם כמעט בכלל איזה מסכנות כולנו בקושי הולכות וכו.
תקראי עוד פעם תגובות ותראי איזה מנגינה עולה מחלק מהן.



ובנימה אישית למה שכתבת-1. הפותחת לא תיארה שום דבר דומה לזה בכלל. היא תיארה קשיים רגילים ונורמליים בבית שלא שלה. גם את תרצי שהבן שלך יבוא עם הילדים ביחד עם הבת שלך וילדיה כדי שהם יהיו ביחד ואז יהיו כמה ילדים קטנים שהולכים לשירותים וכו. חיים נורמליים של משפחה גדולה.
2. לגבי מה שאת מתארת אין כזה דבר לא נותנים לי להשכיב את הילדים או לקום מהשולחן. ב״ה חמים שתלטניים בצורה קיצונית כמו שאת מתארת הם לא נחלת הכלל ולא בעייתן של רב הבנות שהגיבו פה.
ממש מסכימה, שרשור מבאסאורי8
מאתמול במחשבות איך אני משפצת ומוסיפה עוד שרותים בבית( יש כבר 3) ואיך אנקה כל השבת את השרותים כשיהיו כלות , ומה אעשה שיהיה להן נח , העיקר שירצו לבוא. לא מסוגלת לחשב שלא אראה את הבנים שלי כמעט בגלל שלכלה קשה לבוא. וממש מבינה את הקושי, חווה אותו גם. אבל התשובה של תבואו פחות ( פחות מפעם בחודש ) קשה וכואבת לי.
המסקנה שלי שונה- החלטתי שצריך לחנך את הבנות שלנומיואשת******
ואני אחנך את שלי
שההורים של הבעל חשובים מאד
והקשר חשוב מאד
ושילמדו להקריב קצת נוחות
ולא להיות צעירות מפונקות שיתפכחו רק כשיהיו להם בנים גדולים אלא מההתחלה לבוא בגישה מעריכה ומכבדת יותר להורים של הבעל. לפעמים אני משתגעת מה שרשורים פה של מתי לגלות לאמא שלו או כמו השרשור הזה. כאילו האמא של הבעל היא סחבה. ילדה, גידלה חינכה, עכשיו הוא שלי ותלכי את לעזאזל
כן אני חריפה
אבל סליחה בנות יקרות, זה מה שחושב מי שקורא אתכן
ומי שחושבת שזה לא יבוא עליה בגדול כשלה בעצמה יהיו בנים טועה בענק.
אבל בענק
יום אחד תלכו לבקש מהחמות שלכן סליחה בדמעות.
אני אעשה כל שביכולתי שהבנות שלי לא יהיו כאלו.
תגובה מהממת!!לפניו ברננה!
אין עלייך. פשוט אוהבת לקרוא אותך. כל מילה בסלע.
נראה לי קצת הגזמת...באורות
להכנס לבית שונה זה קשה, ממש.
ודוגרי- גם לבעלי קשה בבית של ההורים שלי. כמה שאנחנו מרגישים שם בנח אני עדיין יודעת שקשה לו להיות שם הרבה. ככה שזה לא קשור רק לבנות, וזה גם לא קשור לפינוק- זה עניין של באסה להיות הרבה במקום שרק בחדר סגור אתה מרגיש בנח וממה שנראה פה יש כאלה שגם את זה אין להן.
השרשור הוא בין השאר תגובות פריקה ומותר לאנשים לא להרגיש בנח, זה לא ממש בשליטה. וכמו שאפשר לראות יש הרבה הורים שיוצרים את זה בעצמם. אז אולי טוב שבאמת נהיה מודעות לעתיד אילו דברים יכולים ממש להעיק על הכלות שיהיו בעז"ה ולנסות ליצור להן אווירה טובה כמה שאפשר.
נראה לי שזה צריך לבוא משני הכיוונים..לפניו ברננה!
אני בתור כלה צריכה לבוא פתוחה ולא עם ציפיות ואף מורם, לקבל אותה באהבה והערכה כי בזכותה יש לי את בעלי, ובתור חמות להיות רגישה ומתחשבת...
נכון, לגמריבאורות
אבל מפה ועד זה שכולן פה "מגעילות ומתנשאות..."
להגיד שהשירותים והאוכל מגעילים בעיני מישהי, זה לא התנשאות. זה פשוט קיים. אי אפשר לשלוט בתחושה, זה לא בא ממקום של עליונות אלא ממקום של סטנדרטים שונים. חלק מהתיאורים פה הם ממש מבאסים. וגם אם זה על הדברים הפשוטים לפעמים התסכול נובע דווקא בגלל הרצון להרגיש שזה בית שני שלך וכשאת עדיין מרגישה זרה ואורחת אחרי כמה שנים זה מאוד מעייף ומתסכל.
השאלה מה עושים עם התחושות הטבעיות האלה...אוריה12345
גם אני לא אוהבת להיות אצל חמותי, אוכל לא טעים לי, יש שם בעלי חיים ושערות בכל מקום ועוד ועוד. אבל אז מה? אלו ההורים של בעלי. זכותו להיות בבית הוריו וזכותם לראות את הבן והנכדים שלהם. כל עוד אין משהו דרמטי שפוגע באופן אמיתי לדעתי אין שום שאלה, בולעים כל צפרדע ובאים... (אחרי לידות יש הנחות...)
ברור נכוןמיואשת******
אבל את יכולה להיות חמות מאד רגישה ומתחשבת ויחד עם זאת יש לך בבית רק שתי שירותים. מה תעשי???
תעברי דירה בגלל זה במאות אלפי שקלים?
ואת יכולה להיות חמות מה זה רגישה ומתחשבת ולמלא מקרר במאכלים שהכלה אוהבת אבל אם היא מתפתחת לפתוח מקרר מה את אשמה
ואם בלילה היא מתבאסת ללכת לשירותים איל זה אשמתך ואם אצלך אוהבים סעודות ארוכות אז את יכולה לומר לה שמי שעייף ילך לישון אבל אם זה לא נעים לה לקום מה תעשי?
מאד מאד חשוב להיות חמות טובה (הו, הלוואי והיתה לי!!)
ויחד עם זאת צריך להבין שהבית של החמות אף
פעם לא כיף ונוח כמו הבית שגדלנו בו אבל בדרך כלל זה לא אשמתה, זה פשוט ככה... (ואך מילה על ליל הסדר... )
וואי ליל הסדר איזו נקודה רגישה😅באורות
אבל הנה נניח בדוגמאות שהבאת,
נניח לפתוח את זה מול הכלה- אני יודעת שזה קשה בבית חדש עם מסורת אחרת, והארוחות אצלנו ארוכות, תרגישי בנח לפרוש לספה אם קשה לך.
ליל הסדר צריך שרשור נפרד, חכי, נעשה בקרוב 🤣מיואשת******
וואי ליל הסדר זו תיבת פנדורה חחחאני זה א
אני איתךמק"ר
יש הבדל בין לומר אני לא מרגישה נוח לבין להמליץ לא להגיעמיואשת******
גם אני לא מרגישה נוח
נראה לך שלא? גם כתבתי את זה בתגובה שלי.
מותר לפרוק ולומר כמה לא נוח כל עוד זה לא מגיע עם המלצה של - תבואי פחות, תשקרי להם שגם לצד השני את לא מגיעה, וכו. כמו שהיו פה

לא נוח. ממש לא. אז יש תגובות מעשיות של איך להפחית את האי נוחות. ויש תגובות מגעילות ומתנשאות (לא כולן, כתבתי את זה מלכתחילה )
ולכן החינוך הזה צריך להיות גם לבנות וגם לבניםדפני11
חשבתי שאת באה להגיד משהו אחראמא שלה.
(לחנך את הבנות להיות רגישות
למי שנכנסת הביתה
למשל, היום בבית הורי, אנחנו נמצאים כרגע בחדר נוח מאד עם שירותים צמודים
ואני מודעת לכך שברגע שתגיע כלה ונגיע ביחד לשבת, אעיף את עצמי (אם אמא שלי לא תיזום ותבקש מעצמה) לאיזור חדרי השינה עם השירותים המשותפים לכולם.
כדי שיהיה לה נוח.
זה לא משהו שקורה שם למרות שגם שם יש חדר כזה. הבנות מקבלות אותו.

אצל ההורים שלי אני אתקע את השירותים (וגם בעלי, מה לעשות בנים פחות מובכים מזה) ולא אתפדח מזה,
ובכל מקרה אהיה במודעות לנקות אחרי הפעוטות הגמולים שלי ולא אשאיר אחריהם עקבות שמישהו אחר יצטרך לנקות או להגעל מהם.)

בכל מקרה
כתבתי פה כבר כמה פעמים
אני לא באה בטענות לחמותי, חלילה.
אני לא רואה את עצמי מפונקת וממש לא מתנשאת.

שבת בשביל כולנו היא מקור הכוח לכל השבוע אני חושבת.
וכל אחת שואבת את הכח שלה מדברים אחרים, אחת לא תבשל בשישי, תתארח בשבת ומבחינתה זה יהיה סוף השבוע המפנק בעולם,
ולשניה כל השבת להיות בעמדת אורחת, זה מתיש מדי.
ואותה אחת תטרח כל חמישי ושישי, ובשבת תקרוס בפיגמה בביתה-מבצרה, ומבחינתה זה מעין עולם הבא.

שבת היא לא תמיד הפתרון. אנחנו לא נצמצם שבתות בקרוב, אבל מי שמתאפשר לה להגיע יותר פעמים באמצע השבוע במקום שבתות, לא בטוח שזה רעיון כל כך גרוע. יש פתרונות יפים ומכובדים שיהיה נוח לכולם. אל תכעסי כל כך.
בעיני זה יכול להיות מובן גם לחמים, כמה וכמה פעמים הזמנו אותם אלינו לשבת ומעולם הם לא היו אצלנו, ותמיד בסוף אנחנו הגענו, כי חשוב לנו לראות אותם?

זה שאני חוזרת משם מותשת במוצאי שבתות זה לא מבחירה...ברור הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
בנות מתארות, שהמתח שהידיעה שהן שם בשבת גורם למריבה עם הבעל, ואני מזדהה, בהתחלת הנישואין כמעט לפני כל שבת אצלם הייתי מתעצבנת עליו נורא ומפתחת מריבה. עד שקלטתי שזה המתח הזה. והיום תודה לאל אני במקום אחר,
ויודעת לזהות את המתח הזה לפני שהוא הופך לפיצוץ על בעלי ללא-עוול-בכפו,
ולומדת, ומחפשת את הדרכים לנסוע לשם בלב שמח וקליל יותר
לא כתבתי את זה אלייך בכללמיואשת******
את ביקשת עצות וכתבת יפה, היו תגובות נורמליות שנתנו לך עצות נורמליות
והיו תגובות הרבה פחות נורמליות לדעתי.
ועל זה אני כועסת
אמצע שבוע זה סבבה. אבל זה לא מאפשר לכמה ילדים להיות ביחד ובהחלט זה חשוב להורים שילדים שלהם יהיו ביחד בשבתות. את
לא רואה שלאמא שלך למשל זה חשוב? היא לא רוצה שאחים שלך יגיעו?
תחשבי על אמא שלך אם אחים שלך יפסיקו להגיע לשבתות כי לכלות לא נוח.
איך היא תרגיש?

את צודקת שהעלית גם את הנקודה להיות רגישות יותר לכלה שמגיעה לבית של ההורים. פשוט אין לי בנים אז לא חשבתי על זה. נקודה טובה וחשובה מאד.
לקחתי לתשומת ליבי.

לי במשך שנים היה מאד לא נוח אצל ההורים של בעלי מכל הסיבות שפירטת ויותר.
וחוץ מזה אני שונאת לצאת לשבתות מהבית אפילו להורים שלי.
זה לא בדיוק שכיף וטוב לי ואני באה ממקום של חוסר הבנה. השבתות האלו קשות מאד. כתבתי לך את זה גם בתגובה למטה
ובכל זאת חלק מהתגובות שנכתבו לך מאד מאד מקוממות , מזלזלות בהורים של הבעל ומגיעות בגישה שגויה ובעיני, מרתיחה ממש.
כאילו ההורים של הבעל זה חובה שצריך לסמן וי וכדאי כמה שפחות ואין שום חשיבה על האמא שלו שרוצה לראות את כל הילדים ביחד ואת הנכדים שלה ועל הגבר שרוצה להיות בבית של ההורים שלו וכו. שום הבנה . כך בעיני זה נראה
מגיבה לך ולכל המתנגדותהמקורית
קודם כל, אמליץ לכן לקרוא שוב את התגובה הראשונית שלי. לא המלצתי לה לא להגיע המלצתי להפחית תדירות. ובסדר הדברים כתבתי את זה כאופציה אחרונה אחרי שנתתי עוד כמה אופציות מה שאומר מבחינתי לפחות - שאם אין ברירה אחרת וכל האופציות האחרות לא יעזרו לה, זו גם אפשרות. ומי שמתעצבנת על זה - בסדר גמור מבחינתי. זו דעתי. ויש פה מקום לכל הדעות.
דבר שני, לא התכוונתי להפחית תדירות רק בהקשר של החמות אפילו שכך אולי הבנתן מדבריי. אצלנו בכלל הפחתנו תדירות בנסיעה להורים שלי עד שהפסקנו לנסוע לחלוטין בשבתות וזה מאחר ואפילו חדר לישון אין שם וישנו בסלון על הרצפה משפחה שלמה אני בעלי תינוק בן שנה ובטן הריונית של שבעה חודשים בשמירת הריון עד שהחלטתי שדי. נכון שזה לא המקרה של הפותחת ולעומתי אפילו יכול להיות שהיא 'מפונקת' אבל כל אחת מותחת לעצמה את הגבול. זה היה הגבול שלי ואולי מה שהיא חווה זה הגבול שלה.
מאחר והוריי עלולים להיפגע מכך שאנחנו יותר אצל הצד שני מאחר ואין להםאיך לארח אותנו בצורה סבירה (כי להגיד לאחד האחים שלי לצאת מהחדר ללילה אחד זה לא בא בחשבון אפילו שאנחנו שומרים שבת והם לא) אז אני לא אומרת להם כל פעם שאני אצל חמתי מבחירה והחלטה וידיעה ברורה שזה מפחית להם את המצפון. ואני שלמה עם זה וזה כיבוד ההורים שלי.

בשורה התחתונה - התגובה שלי לא נבעה מתוך שנאת חמות מובהקת ורצון חהרחיק את הבעל מההורים חלילה. אני בעצמי משלמת מחיר על נסיבות כאלו ואחרות ומשתדלת לתמרן על הצד הטוב ביותר כדי לאפשר שהות עם 2 המשפחות, גם במחיר של יום חופש מהעבודה כדי לנסוע.
אל תשפטו ותחליטו שאתן יודעות מאיפה כל אחת מדברת.


וואו! את מדהימה ובאמת לא הכל שחור או לבן בחיים 😏כי לעולם חסדו
תודה רבה לא התכוונתי להגיב בשבילהמקורית
המחמאות אף על פי שזה ממש כיף, אלא כדי שאנשים יבינו שלא צריך להתלהם ולהגזים ולשפוט אחרים. וגם קצת להגדיל ראש בשביל הנוחות, כן.
אני מחכה לשבתות עם בעלי שחבל על הזמן. לנוח ולהנות ולהיות ביחד אחרי שבוע מפרך של עבודה. בעיניי לנסוע ולהתארח זה תיק גם בלי כל החוסר נוחות. רק לארוז ל4 אנשים ולפרוק אחרכך בשבילי זה כאב ראש. אז אני מוכנה להזיז דברים כדי שיהיה לי נוח ולא באלי להתנצל על זה.
לא חייב להיות בשבת אצל ההורים מבחינתי. ועוד אמרתי להפחית תדירות לא - לא ללכת בכלל כמו שאני עושה.
כמו שהשקר שלי או כמו שאני קוראת לו - השינוי בדיבור שלי, כל אחת איך שהיא רוצה לקרוא לזה, עושה את העבודה ועוזר לי לכבד את ההורים ולהעביר שבתות בכיף ובנחת , כל אחת תחליט לעצמה אם כן או לא כמובן עם הבעל והאם זה מספיק קיצוני בעיניהם או שווה בייניהם או לא. זו אופציה ולפעמים זה עובד ואף אחד לא מת מזה זה הכל.
סליחה שהגבתי לך על זה פשוט אני מרגישה שהשרשורפלצת הזה יצא מכלל פרופורציה. מכל מה שאמרתי (ואמרתי עוד דברים) נתפסו רק על זה.
ו
לא נתפסתי רק עלייך בכלל. וכל מה שאמרת על הקושימיואשת******
נכון גם לגבי
אני מחכה לשבתות עם בעלי בדיוק כמוך
ולנסוע להתארח בעיני זה ציק בדיוק כמו שאת מרגישה
ועדיין אני חושבת שהגישה שלך שגויה. זאת דעתי. אל תכנסי את כל הקושי לעצמך זה נשמע כאילו את חושבת שלכולם קל וכיף.
את מוזמנת לשנות דיבור ולשקר בשביל הכיף שלך, אני לא חושבת שזה יפה.
ובנוגע לכל אחת והגבול שלה, מקווה שתזכרי את המשפט הזה כשהבנים שלך יבואו פעם בחצי שנה להתארח ויסבירו לך שהגבול של הכלה עובר בזה שלא נעים לה לפתוח את המקרר אצלך. כל אחת והגבול שלה.
סליחה עד עכשיו הבנתי את הודעותיך וגישתך בצורה שונה, אבל אם נראה לך נורמלי לכתוב שאת משקרת להורים בשביל הכיף שלך ולא רואה צורך להתנצל, אז כנראה דעותינו בנושא שונות כל כך שאין על מה להמשיך דיון.
אין לי בעיה להמשיך לא להתדיין איתךהמקורית
כי גם את לא הבנת את דבריי מתחילתם ועד סופם ולכן את מגיבה ככה. גם בתגובה הקודמת לא הבנת .
מעדיפה לא להיכנס לפסים אישיים בסגנון של הכלה שלי או הכלה שלך.
הצביעות של ההיתפסות על השקר היא כלכך גדולה שזה לא ייאמן. מי ישמע ללכת למקוה שאישה הולכת היא לא משקרת למי שצריך? מי אמר שבשביל נוחות וכיף זוגי ומשפחתי אסור?? אין תדירות הלכתית מומלצת לשבתות אצל ההורים שאםשר לבוא ולהגיד אוי ואבוי.
ועזבי שזה לא באמת המקרה שלי כי זה לא שאני משקרת בשביל לבלות בבית אלא כי באמת מדובר בכלל בהוריי ובמקרה קצת אחר ולא בחמתי שאנחנו נמצאים אצלה הרבה יותר מאשר אצל הוריי אבל באופן היפותטי כנגזרת מהמקרה שלי -
זו הגישה שלי וזו משנתי. אחת תעדיף להגיד אמת ולסבול בשבת אחת ל3 במקום אחת ל4 או 5 ואני בכלל חושבת שעדיף להוריד תדירות ולשלם על זה ביום חופש באמצע שבוע .כל אחת והמחיר שהיא מוכנה לשלם .
תהיי החמות שאת יודעת וחושבת שצריך להיות בעז'ה ואני אהיה מי שאני יודעת להיות.
וטוב לי ככה לגמרי.
את מבינה שאמרו בפירוש שמותר לשקר בשביל מקווה?מיואשת******
מזה את משליכה על זה שמותר לשקר בשביל כיף זוגי ונוחות לא לארוז?

ושוב, מלכתחילה בכלל לא הגבתי אלייך מלכתחילה יש פה עוד המון תגובות מרגיזות בשרשור הזה ואני כתבתי את דעתי בכלליות על הנושא וחלק מהתגובות שעלו פה.
אני מבינה ומבחינתי זה דיון לגופו שלהמקורית
עניין ולא לגופו של אדם.
בוודאי שאני מבינה את העניין של המקווה לעומת זה אבל אני חושבת שבחיים צריך ללמוד לתמרן וכל אחת, כמו שאמרתי, מותחת לעצמה את הגבול.
כאופציה אחרונה כמו שציינתי כבר לפני במידה ואישה לא מצליחה להתגבר על הקושי על אף כל הטיפים וכו אז אני כן חושבת שיש לזה מקום. להפחית תדירות אם הבעל מסכים וללכת באמצע שבוע במקום וכן, כדי לא לפגוע בהם, או לצער אותם שהם לא באים, כן לשקר. מניין הבאתי את זה? אני לא פוסקת ולא נעליים אבל בהלכות כיבוד הורים יש עניין גם שלא להגיד להם דברים שעלולים לצער אותם. מבחינתי ולעניות דעתי זה נכנס לשם. אם אישה מרגישה שקשה לה בבית חמיה וחמותה ושוב, כאופציה אחרונה מבחינתי, אז כן. וזה לגמרי נכנס לקטגוריה של נוחות.
ועזבי שמבחינת אחת לשים כיסוי ראש או ללכת בצניעות זה כלום מבחינת נוחות לעומת אחרת, כן? אני מדברת על כל אחת והקושי שלה. ואני לא באה לחנך אף אחת ולהגיד לה - זהמה שקשה לך?? לעומת כיבוד הורים?? לא. זה סובייקטיבי. אני למשל הייתי צוכנה לסבול הרבה יותר וזה היה בסדר לאחרת יכול להיות שלא.
יפה מצידך מיואשת******
אני לגמרי כן אגיד למישהי- לשים כיסוי ראש בלילה שניה זה מה שקשה לך? לכן לא ללכת להורים של בעלך ולסבא וסבתא של הילדים שלך???
בהחלט. אגיד גם אגיד.
לא חייבים להקשיב לי
אבל זאת לגמרי יציאה מפרופורציות וחוסר הבנה של מה זה הורים של הבעל ובכלל לא בקטע של כיבוד הורים, בקטע של הבנה בסיסית שאשה שהיא אמא לבן אמורה לחשוב קצת מה יהיה בעתיד שלה ואיך היא תרגיש אם יעשו לה ככה. (ולי אפילו אין בן וזה עדיין בלתי נתפס בעיני. אתבייש בילדות שלי אם בגלל כזה דבר לא תלכנה להורים)

לא כל דבר הוא סובייקטיבי. יש נורמת התנהגות בסיסית.
לישון על רצפה בהריון זה לא נורמלי
לשים כיסוי ראש דקה בלילה זה כן נורמלי.
יש באמצע כל מיני דברים אבל זה די בקצוות. וכן, לפעמים צריך לומר (לא לך ולא לפותחת, באופן בכללי) לדעתי- זה מוגזם. זה מפונק , זה לא מידות טובות ולא מה שהיית רוצה שיעשו לך. ואין לי בעיה לומר את זה
אני אוהבת את הגישה שלך מאודהמקורית
ומסכימה איתה, רק שהניעור הזה לא עובד אצל כולם לצערי. עדיין יש נשים שירגישו שזה נורא בשבילן, וכשמדובר בחמות אז בכלל.. ויעידו כל התגובות שהיו פה.
ואשריהן כל בנות ישראל שעדיין הולכות למרות הקושי.
אני פשוט חושבת שאם התדירות יותר נמוכה בשבתות או בחגים שצריך ללון אז כן יותר קל להקריב את חוסר הנוחות.
או שתפני אותן למה שהגבתי יכנסו לשוקהמקורית
ויגידו "מה המשוגעת הזו חושבת לעצמה?? "
ומיד יזמינו את עצמן לשבת אצל החמות חחחח
חחחחמיואשת******
בגלל התגובות של הבנות פה כתבתי את הניעור הזה
ברור לי שהוא לא יעבוד לכולן ולא קסם או משהו
אבל מספיק שלפחות תחשובנה על זה.
שימי לב שכל מי שיש לה מתבגרים פה חושבת דומה לי... אלא אם כן פיספסתי משהו.
אני מבינה מזה שכשהילדים מתבגרים וגם אנחנו, מקבלים יותר פרופורציות על הנושא. אז אולי אני יוצאת זקנה מטיפה כזו, אבל לפעמים כדאי לחשוב על דברים מזוית אחרת אולי זה ישנה למישהי את התפיסה ואת החשיבה אפילו טיפונת.
כל הכבוד לך על מה שאת עושה אבלמיואשת******
תקראי גם את את התגובה שלך שוב
לא הסברת כל מה שאת מסבירה עכשיו, אלא המלצת לפותחת- שהיא לגמרי במצב נורמלי ושונה מאד משלך, המלצות קיצוניות כמו לשקר להורים, על בסיס הסיפור האישי שלך ובלי לפרט למה ומאיפה זה בא.
אז לא פלא שהתגובה שלך נשמעת ומרגישה מאד שלילי.

כל הכבוד על מה שאת עושה, השמע באמת מקרה לא פשוט, וממש לא קושי סטנדרטי של שבת אצל חמות או הורים. באמת כל הכבוד!!!זה מדהים וראוי להערכה שמצאת את הדרך המתאימה לכבד הורים ולהיות איתם בלי שאך אחד יפגע.

אבל לתת לפותחת שממש לא תיארה משהו כזה עצות יחסית קיצוניות לדעתי על סמך הסיפור שלך, זה לא הכי מתאים.
אני עדיין עומדת מאחורי דבריי. כל אחת והגבולהמקורית
שלה.
מסכימה!!אניאני1
מאוד מסכימה. גם לי המוווון דברים לא נוחיםחדשה ישנה
ולא נעימים אצל חמי וחמותי.
אני לא אפרט בכלל אאוטינג.
אבל לרגע לא חשבתי לא להגיע כי לא נח,
כשנוסעים להורים לא נוסעים לנופש. נוסעים לפגוש את מי שילד אותנו וגידל אותנו כל חיינו, להיות איתם יחד. ובשביל משפחה וגיבוש וכחבוד הורים צריך להתאמץ. לפעמים יותר ולפעמים עוד יותר
ועוד נקודה חשובה- כיבוד הורים זה לא רק כלפי חוץ- להגיע , לסדר, לעזור. זה בעיקר כלפי פנים -לחוש הערכה וכבוד אליהם.
הנקודה האחרונה בנוגע לכיבוד הורים ממש חשובהבאורות
מסכימה עם כל מילהדפני11
אבל ממש

ב"ה אני זכיתי ואמא שלי מאוד חינכה אותי לזה ובכל מיני שלבים בחתונה ובחיים העירה לי גם במקומות שהיה נראה לה שאני צריכה להיות יותר טובה אליהם.... הבעיה שלא כולן גדלו ככה ולא לכולן יש מי שידריך ויראה את הדברים בפרופורציות נכונות. ואז כשיש קשיים (ויש..) לא מצליחים להתמודד בצורה טובה ואז הפתרון הוא לבוא פחות... לצערי.
מצד שני אם באמת אין הדרכה נכונה זה כנראה הפתרון הטוב ביותר...
ולכן המסקנה שהגעת אליה היא היא המסקנה הכי טובה. ניסוח מדוייק ניסחת!
תודה מיואשת******
חיזקת אותי לחנך את הבנות
חייבת לומר לך שציפיה של פעם בחודש זה המון. כתבת כמה פעמים..לפניו ברננה!
לא שאלתי את אמא שלי, אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים, מבחינתי זה המון. אנחנו נוסעים להורים בסביבות הפעם בחודש וחצי ולא מתחשבנים על זה מדי (מזמן לא נסענו אז ניסע. כן משתדלים לשמור על איזון- פעם פה ופעם שם.) אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים אומר להיות בבית שבת כן- שבת לא. ואם רוצים לנסוע גם להורים או לחברים או שיש שבת חתן במשפחה זה יוצא פשוט לא להיות בבית בשבתות. לא מאפשר את הנחת שלנו בבית שלנו ולבנות את השבת שלנו... וכמה שזה מבאס לא לפגוש את ההורים שלי (וגם שלו..) גם לנו וגם להם, הזה פשוט מדי הרבה, זה לא מאפשר לבנות משפחתיות בבית שלנו.
(נשואה 3.5 שנים, שני ילדים.)
אני שומרת על קשר עם אמא שלי בטלפון וגם הילד שיודע לדבר מדבר איתה. הייתי מתקשרת גם לחמותי אבל בעלי חושב שזה מטריד ומעיק.. זו אמא שלו אז אני מכבדת את דעתו.. גרים קצת רחוק אז לא נוסעים לבקר באמצע שבוע, השירשור הזה עורר אותי שאולי כן חשוב לעשות את זה.
ממש מבינה שכשההורים גרים בערים שונות קשה לבוא פעם בחודשאורי8
מבאס אותי לחשוב על זה( כאמא) אולי הפתרון הוא ליסוע או להזמין אותם יותר באמצע שבוע?
מסכימה עם חדשה ישנהשריקה

ראיתי את מה שכתבת למעלה,

 

לחשוב על זה לא תראי את הבן שלך חודש - זה קשה כשאת חושבת על בחור או על נשוי צעיר.

כשיהיו לך כמה ילדים נשואים, ולכ אחד מהם יהיו בעז"ה כמה ילדים - את חושבת שתוכלי לארח כל אחד מהם בתדירות של פחות מפעם בחודש?

זה דורש המון המון כוחות.

 

וגם בשביל הזוג,

כזוג צעיר - הגיוני ליסוע יותר.

אבל חשוב לבנות את ההווי של שולחן שבת בבית.

את ההווי השבתי שלנו.

פעם בחודש לזוג עם כמה ילדים - זה המון.

זה אומר שהילדים גדלים עם סבא וסבתא,

אבל הם גם גדלים על השולחן שבת שלהם. ולא על השולחן שבת שההורים שלהם בנו.

ובעיני זה פספוס ממש גדול.

באמת כזה פספוס?באורות
מה הבעיה אם זה מתחלק ששתי שבתות בחודש הם בבית על שולחן השבת של ההורים שלהם?
אצלי בילדות ועד שלב יחסית מאוחר היינו נוסעים המון לסבים מצד אמא, ברמה של באמת פעם בחודש גם כשכבר הייתי בתיכון. הקשר שלנו עם סבא וסבתא האלה הוא חסר תחליף. ובאמת שהשנים עם הסבים ככ מוגבלות שמבחינתי לנצל אותן כמה שרק אפשר.
מארחים כמה זוגות ביחד. זה חלק. הכיףמיואשת******
אחרת האחים בקושי נפגשים והבני דודים וכו.
וללכת להורים פעם בחמישה שבועות נגיד משאיר לך 3-4 שבתות בבית לשולחן שבת
הלוואי שהילדים שלי היו גדלים על שולחן השבת של סבא שלהם יותר
וכמובן שאפשר לארח
כשיש הרבה זוגות וההורים מתבגריםשריקה

לא תמיד זה רק כיף.

לפעמים זה הרבה עול.

 

ולארח כמה זוגות ביחד - עוד יותר קשה להורים.

ואם יש 6-7-8 זוגות, זה יכול לצאת שכל שבת יש 2-3 זוגות, זה יכול לביות ממש הרבה.

 

 

ובחודש יש 4 שבתות

שבת אחת אצל כל צד משאירה שתי שבתות

 

אם זה עול להורים זה משהו אחרמיואשת******
אבל אם הם רוצים בעיני זה חובה לכבד ולבוא
ולא אמשיך להסביר כי אין לי כח
מי שמבין מבין
ומי שלא, תבין עוד איקס שנים (סליחה שזה נשמע מתנשא. אז יצאתי מתנשאת. לא קורה לי הרבה אבל התעייפתי )
שנים נסענו פעם ב3 שבועות בערךאורי8
2 שבתות בבית, אחת אצל סבא וסבתא( שניהם, הם באותה עיר). וב"ה בנינו לעצמנו שולחן שבת משלנו.
אנחנו בתור ילדים בילינו הרבה שבתות אצל ההורים של אמא שלייעל מהדרום
לק"י

(הסבתא מהצד השני נפטרה לפני שהורי התחתנו, והסבא כמה שנים אחרי).
ועד היום את ליל הסדר וראש השנה המשפחה שלי חוגגת שם, וכשאנחנו אצלם (עושים שנה שנה) אנחנו גם שם (אצל הדודים, כי גם הסבא והסבתא האלה נפטרו).

ובמשך תקופה עשינו כל שבת עם הבית של סבא וסבתא (זה היה בנסיבות מסויימות).
לא מרגישה שום פספוס.
לא יודעת, אולי להורים זה שונה.
אבל לא חושבת שהם הרגישו פספוס לנסוע לשבת-שתיים בחודש.

ועד היום הקשר שלי עם הדודים האלה הוא ממש טוב.
בחורף יש מוצאי שבתות ארוכותמיואשת******
אנחנו מזמינים או נוסעים להורים שלי
ישנים טוב בשבת
ונוסעים להורים במוצש

בקיץ לפעמים בימי שישי
מצריך מאמץ והתארגנות אבל אם רוצים עושים וזה מהדר
לפעמים בימי שישי ארוכים נפגשים בפארק
עם מחשבה והשקעה מוצאים דרך
ובכל זאת אין תחליף לשבת
לילדים לשמוע זמירות של סבא
לאכול אוכל של סבתא
לספר להם פרשת שבוע
זה נכס
אתם גרים קרוב יחסית?כי לעולם חסדו
שעה נסיעה כל צדמיואשת******
יכול להיות.. דורש שיח פתוח עם אמא..לפניו ברננה!
וגם, כאמאאמא שלה.
להיות גמישה גם את עם הילדים, לשאול אם מתאים שתגיעו אליהם איזה ערב,
היום ההורים שלנו יותר עסוקים ועובדים אולי מאשר הסבים והסבתות שלנו.
אבל אני מרגישה שמבחינתם, כמה שהם רוצים לראות אותנו ולהפגש, זו ציפיה של- תגיעו, אנחנו רוצים לראות אתכם!
הם מבחינתם לא יסעו במיוחד אלינו, מרחק של פחות משעה נסיעה. וזה חבל.
עם ילדים קטנים, להוציא החוצה, לנסוע שני כיוונים ולחזור בשעה סבירה, לא נרוויח יותר מדי זמן מהביקור.
ולעומת זאת אם ההורים יגיעו, גם אם יצאו בשעה ארבע ויגיעו בחמש, נוכל להינות האחד מהשני בכיף עד שבע וחצי, ומיד כשיצאו להתפנות להרדמת הילדים)
(ולא מדברת על הוצאות הנסיעות שלרוב ההורים יכולים
לעמוד בה יותר בקלות מאשר זוגות צעירים)

אז נכון, זו לא נסיעה שתתרחש פעמיים בשבוע הלוך-חזור, כי החיים עמוסים, אבל אם ההורים יעשו את המאמץ לקפוץ לביקור גם הם ערב אחד בחודש, בנוסף לשבת שנגיע אליהם, זה כבר יצמצם את החוסר במפגש.

לי מרגיש (משני הצדדים אצלנו, גם ההורים שלי, גם שלו) שהציפיה שנפגש תלויה רק בנו, אם נגיע או לא לשבת. וזו טעות.
ניסית להזמין אותם והם סירבו?מיואשת******
ולהסביר את מה שאמרת עכשיו ? כי את בהחלט צודקת.
הם לא רוצים?
^^^ כי הורים לא יזמינו את עצמם בדר"כיעל מהדרום
וואי אני. רק חושבת על תגובה לחמות שמזמינה את עצמהמיואשת******
היו פותחים פה שרשור של חצופה חסרת התחשבות!
גם אני הייתי מתה עם חמותי היתה מזמינה את עצמה וזה גם תמיד יוצא באיזה ערב הכי לא נוח בית מבולגן אימים או ליל טבילה
כן, בדיוק כמו שכתבתיאמא שלה.
הם עמוסים, עובדים (זוכרת שכתבת על זה פעם משהו, על העומס של ההורים בעבודה, נכון? זו היתה את?) אין זמן, נפגש בשבת...
וממש חבל לי.
בתור ילדה היינו רואים את סבא וסבתא לפחות פעם בשבוע, הבת שלי זוכה הרבה פחות.

ולמה בעצם זה נקרא להזמין את עצמם?
אם שואלים מראש, מתאים שנקפוץ איזה ערב השבוע? אנחנו הילדים שלהם...(זה קרה פעם אחת ויחידה עם חמותי, מאז שהילדה שלי נולדה, והיה ממש נחמד, הבת שלי היתה בעננים! עם ההורים שלי בכלל לא....)

וגם אם לא נעים "להזמין את עצמך", להגיד, אנחנו מתגעגעים, חשבנו להגיע לאיזורכם ולהפגש בפארק/פיצה/גימבורי.. ולתת לילדים לזרום או להזמין הביתה.
קצת יצירתיות ויוזמה, זה הכל...

אבל כרגע גם בהזמנה זה לא עובד לי, וקצת התיאשתי מזה... אז נוסעים לכל אחד מהם פעם בחודש, וזה מה יש, לצערי
נראה לי שלהציע לקפוץ לערב זה לא כמו לשבתיעל מהדרום
לק"י

לי אין בעיה שיציעו לבוא, וכמובן ידעו שאולי הם יקבלו סירוב.
אבל לרוב נראה לי שהורים נזהרים יותר לא "להדחף".
את כזו חמודהמיואשת******
סתם אני חייבת באמצע השרשורפלצת הזה לעצור ולומר לך שאת מקסימה. ואת רוצה ואת מנסה מה שאת יכולה ואת מעריכה את ההורים של שתיהן והקשר איתם וזה מרגש בעיני! ממש!!

עכשיו למציאות, אני אנסה קצת לכתוב עבור ההורים, אני מבינה שהם צעירים אם הם עובדים, אז תחשבי שהם עובדים, ובטח חייבים את זה לפרנסה ואולי עזרו לכם בחתונה או דירה, ויש עוד ילדים בבית? יש מתבגרים שהם צריכים לטפל בהם? השאלה אם באמת יש להם זמן או שבאמת הם עמוסים מאד מאד בטרדות החיים של אנשים מבוגרים עם ילדים מבוגרים ואת הרי ״מסודרת״ ומה לעשות שחייבים לדאוג לילדים שבבית לפני הקשר עם הנכדה...
אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי אבל רק מנסה להראות מהצד שלהם. אולי באמת זה קשה ועמוס ובמצב כזה הורים מצפים מזוג צעיר יחסית שיש לו פחות על הראש שישתדל יותר. כל החיים הם דאגו לך והם מצפים שאת תקחי יותר אחריות על הקשר עכשיו. שבי ותחשבי לעצמך בכנות האם באמת את יותר עמוסה מהם?

בקשר למה שהעלית שזה פחות תועלתי זה ממש נכון. הקטנים נרדמים בנסיעה, זה פחות מוצלח, בית שהם לא מכירים הכל נכון. אבל אם זו האופציה היחידה אז בכל זאת. תשקיעי.
אני אומרת את זה מכל הלב כי עם השנים והתבגרות ההורים מבינים כמה שאין לזה תחליף
ואת יודעת גם אם הקטנים פחות מוצלח, את בעצמך רואה את ההורים שלך וזה בפי עצמו חשוב כל כך

אפשר בהחלט לחשוב מה יכול לעזור בהזמנה שזה יקרה ייתר. אולי להיפגש בפארק כמו שהצעת אבל באמצע הדרך אליהם, אולי לומר הכנתי לכם ארוחת ערב חגיגית יעשה להם יותר חשק לבוא ? לפעמים צריך קצת יצירתיות.
אבל באמת חשוב לחשוב לפעמים איך זה נראה ומרגיש מהצד שלהם.

בקשר ללהציע, תשמעי אני לא אוהבת ששואלים כי אני בחיים לא אגיד לא להורים שלי ולפעמים זה כל כך לא נוח!!! אבל אין מצב שאסרב
לכן אני מעריכה שלא מבקשים אלא מחכים שאני אזמין.
מסכימה איתך ואת ממש מתוקה!כי לעולם חסדו
זה כל כך נכון שהקשר בין נכדים לסבא וסבתא הוא מאוד חשוב ובאמת אין לו תחליף. אשרייך על המאמץ והרצון!
שואלת אותך ואת הנשואות הוותיקות יותר, בלי קשר לנושא השרשורמק"ר
סתם מתעניינת, אתן באמת באות היום עם 8 ילדים פעם בחודש להורים???(שבת, להורים משני הצדדים)
כי במשפחה שלי וגם של בעלי הנשואים הוותיקים בקושי מראים פניהם בשבתות, ואני די מבינה את זה, יותר קל לארח מאשר לארוז ל10 נפשות ולנסוע ולהתארח עם כולם.
גם אצלנואמא שלה.
אנחנו מגיעים הכי הרבה, גם יותר מהבנות שלהם שנשואות קצת יותר מאתנו (ואף אחת עדיין לא הגיעה ל8 ילדים😅)
חחח גם במשפחה שלי לא מק"ר
סתם הניק אורי8 הביא לי את המספר 8... אבל גם 3 ו4 ילדים כבר מורידים תדירות, אפילו פעם ב4 חודשים באים
לסבא וסבתא שלי היינו מגיעים לשבת כל הבני דודיםכי לעולם חסדו
והיו גם כאלה עם 8 ילדים.
סה"כ לפעמים היינו גם 20++ ילדים בשבת/חג בבית לא ענק, אבל בהחלט נערכו לזה מראש. אם זה מבחינת שירותים נקיים כל הזמן (אני זוכרת את אמא שלי מנקה אחרינו), כבוד לזמן של כל אחד, סבתא שלי (שתהיה בריאה עד 120♡♡) הכינה מלאאא אוכל ואם היא ידעה שכלה מסוימת לה אוהבת מאכל מסוים, אז היא הכינה לה משהו אחר.

אבללל זה באמת ליגה אחרת ואני בטוחה באלף אחוז שרוב החמות ברבים 😅 או האימהות לא יעשו את זה.

לנו יש ילדה אחת בינתיים, ברוך השם ועדיין באופי שלי אני מממש אוהבת לארח ומעדיפה פחות להתארח. מוכנה בכיף לבשל וממש לא עוזר לי שמבשלים בשבילי אם אני לא מרגישה בבית. הכי כיף בבית!
פעם בחודש? הייתם באים ככה?מק"ר
לא. יותר מארחת כי לאמא שלי כבר קשהמיואשת******
אבל במשך ממש הרבה שנים באנו פעם בחודש או מקסימום חמישה שבועות. כן. היה מתיש מאד
ברגע שההורים עצמם לא רוצים זה כבר משהו אחר
והאמת הדירות המדויקת פחות חשובה בעיני מאשר הגישה באופן כללי וההבנה של רצון ההורים וההסתכלות על אמא של בן שלא עלינו רוצה לראות אותו מדי פעם בדיוק כמו אמא של בת...
ברגע שיש גישה נורמלית הכל משתנה
התדירות לא משמה עד שאת מגיעה לאמא שלי מק"ר
מצידה כל יום כל היום שיהיו אצלה, היא מתה על זה (אבל היא לא עובדת ויותר פנויה לארח, וגם יותר משעמם לה, הנכדים ממלאים אותה).
אנחנו כבר עם 9 ילדיםאורי8
גילוי נאות- ההורים שלנו באותה עיר, כך ששבת אחת מכסה את שניהם, ובכל זאת אנחנו מנסים לשמור על איזון באיפה ישנים. כשהיינו עם 3-5 ילדים נסענו שבת בערך פעם ב3 שבועות, לשניהם יחד. ולפעמים הם קפצו באמצע שבוע, או אנחנו( חצי שעה נסיעה). בשנתיים שלוש האחרונות קשה להם לארח את כולם, וגם לנו קשה ליסוע הרבה לשבתות, הילדים מדריכים בסניף, לבעלי יש תפקיד משמעותי בבית הכנסת, אנחנו עדיין באים לשבתות מידי פעם, לא יודעת לומר תדירות, כשמסתדר.
אבל שמנו לב שזה יוצר מצב לא טוב שלא מתראים הרבה והחלטנו להשתדל שלא יהיה מצב שלא ראינו אותם יותר משבועיים. או שמזמינים אותם לשבת/ אמצע שבוע, או שאנחנו קופצים עם הילדים. או שבאים לשבת אם זה נח לנו ולהם.
אני מודעת לזה שלי קל יותר כי יש לי עיר אחת ליסוע אליה.
פשוא כשאני מסתכלת מצד האמא , לא מסוגלת לחשוב שאראה את הבנים שלי רק פעם בחודש ואני לוקחת בחשבון שמה שאעשה מול ההורים שלי/ חמותי יש סיכוי רב שאקבל חזרה. חמותי וחמי נוסעים כל שבוע לביקור לאמא של חמי( מעל 90) . סבתא שלי ז"ל גרה צמוד אלינו כשהיתי ילדה, הלוואי שאצליח לכבד את הורי וחמותי כמו שהם כיבדו את הוריהם. אני גדלתי עם סבתא צמודה, אין את זה לילדים שלי, לפחות שהסבתות והסבים יהיו חלק מחייהם פעם בשבועיים.
מהמם! האמת שאני חשבתי שהפתרון בשלב זה זה להגיעמק"ר
באמצע שבוע, ברור שההורים שלי רואים את כולנו לפחות פעם בחודש (לדעתי לפחות פעם בשבועיים), אבל באמצע שבוע.
אז אם היית רוצה להיות אצל כל אחד מהם פעם ב3 שבועותשריקה

והם לא גרים באותה עיר?

 

זה אומר להיות בבית פעם ב3 שבועות.

שזה כלום.

 

 

וממילא יוצא שברגע שיש ילדים תדירות הנסיעות לשבת נמוכה יותר.

כמובן שאפשר גם באמצע שבוע - אבל זה תלוי במרחק.

 

 

זה היה אחד השיקולים שלנו בבחירת מקום מגוריםאורי8
במהלך השנים היו לנו מחשבות לעבור לכל מיני מקומות ושיקול המרחק מההורים היה משמעותי בהחלטה. לא רציתי לגור רחוק מידי בגלל שהיה לי קשה נפשית להיות רחוקה באופן שבו כל נסיעה היא פרויקט וחשבתי גם על העתיד, כשיזדקנו , בעזרת ה' ויצטרכו את עזרתנו, להגיע ממרחק רב, מאוד קשה.
וואי אני כל כך איתךמיואשת******
הגיוני כששני ההורים גרים באותה עירשריקה

לפעמים הם גרים רחוק ממש זה מזה...

 

בכל מקרה,

מעריכה ממש את הגישה שלך!

זה ממש מרגש שזה חלקאני זה א
מהשיקולים שלכם. אני מאוד רוצה להיות קרובה לאמא אבל לצערי יש סיבות שלא תלויות בי ולא מאפשרות. כילדה גם גרנו רחוק מסבא וסבתא אבל היינו נוסעיםמדי םעם לא הרבה שבתות אבל כן היינו ועדין בקשר מעולה. כשבגרנו היינו באים אפילו שבתות לבד בלי ההורים. ועד היום יש נכדים נשואים שמגיעים אליהם לשבתות..
עוד משהו שאני זוכרת שכשסבתא שלי היתה מגיעה(בתחבורה ציבורית) זו היתה ממש חגיגה..
לצערי אנחנו גם לא מגיעים המון לשבתות אבל כן נפגשים באמצע שבוע ומדברים בטלפון הרבה (גם הנכדים) הילדים מאוד אוהבים את ההורים שלי אפילו יותר מההורים של בעלי(כמובן שאני מלמדת אותם לכבד גם אותם) שגרים בחצר שלהם ומתראים יותר.. (למרות שלםעמים לא רואה את חמתי שבוע שלם עד שישי, נדיר כן אבל קורה) ואנחנו מזמינים אותם אלינו אחת לשבועיים לחמתי כבר קשה לארח והוחכים אליהם מדי פעם לסעודה כשכל האחים נמצאים..
את מתארת מצב שבו אתם גרים חצי שעה נסיעה מהם.כי לעולם חסדו
זה מאוד משמעותי בעיניי.
מנסה לענות..באר מרים
בהתחלה באמת באנו בתדירות יחסית גבוהה, והיינו כמה אחים/גיסים ביחד. וחגים או בחופש היינו נשארים כמה ימים.. ממש נופש.. (ואז גם הרשיתי לעצמי לקטר ולסבול מהאירוח..)

בהמשך הגענו על פעם משפחה אחת לשבת, ואז היה חדר להורים וחדר לילדים והאירוח היה קצת יותר ברווח. (זה השלב שהתחלתי להרגיש בבית ופחות במתח מהאירוח..)

היום כבר נהיה ממש קשה גם להם וגם לנו כשבאים.
מגיעים אולי פעם בשנה.. (וזה השלב שאני קצת מתגעגעת לאירוח של פעם ומבינה איזה פינוק זה היה..)

כיום:
בחגים אנחנו מזמינים אותם אלינו.
אבל נפגשים גם אמצע שבוע אצלם או אצלנו. לא פעם בחודש אלא פחות.. אבל מתאמצים. לפעמים אנחנו יוזמים ולפעמים הם.
ומשתדלים 3-4 פעמים בשנה לארגן מפגש משפחתי של כווולם כל פעם בבית אחר או במקום ציבורי.

גם הם הזדקנו וגם לנו קשה מאוד לארוז את עצמנו (יש לי יותר משמונה ילדים, ב''ה..)
אוי אני איתך לגמרי!!!!!!הלו??אתן עייפות י אתן בונות ביתשאלתהריון
ומגדחות ילדים!!ומה בסוף?את רוצה שהבן שלךתלא יבוא אליך.לשבת?רק ביקור קצר כי חייב??לא נותן חשק לגדל ילדים ולטרוח...
ממש מבינה את הקושיאורי8
אז ככה- חמותי אישה מקסימה , לא מתערבת בכלום. אבל בכל זאת באופן טבעי יותר נעים לי בבית שלי או אצל ההורים שלי ויש שם דברים שלא נוחים לי, במיוחד ,בתקופות עמוסות שרוצים את השבת בשביל לנוח. ובאמת לפעמים מתבאסת כשאנחנו ישנים שם.
מה שאני יכולה להציע שעוזר - זה לשחרר , להביא בגדים נוחים וצנועים שאפשר להסתובב איתם, לא חייבת להיות מתוקתקת כל הזמן, כובע נח, לצאת לשירותים. אולי את לא חייבת לשבת שעות בארוחה? אולי לנסות לחשב מה יעזור לך להרגיש שם נח יותר? שמיכה מהבית? ללכת לנוח הרבה זמן בצהריים? ולהפסיק להתפדח! תהיי בשרותים כמה שאת צריכה , תלכי לנוח כשאת צריכה, תנסי להתנהג שם יותר טבעי.

האמת , מתחילה להסתכל על זה קצת מהצד השני, כאמא לבנים( יש לי יותר בנים מבנות) מתבגרים, קשה לי המחשבה שהבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש לשבת כי לכלתו יהיה לא נעים אצלנו. ממש בא לי לבכות מזה, אוף.
נראה לי שכשאהיה חמות, אני מוכנה להוריד את הירח כדי שלילדים שלי ובני זוגם יהיה נח אצלי, שירגישו בבית וירצו לבוא. תראי , הם , בעזרת ה' המשפחה שלך לעוד הרבה שנים, אולי אפשר לנסות לחשב מה אפשר לשנות שם כדי שתרגישי בנח. מאוד קשה וכואב לי עם ההצעות של - תבואו פחות. פחות מפעם בחודש? רק מהמחשבה שבעוד כמה שנים הבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש נהיה לי דיכאון. משפחה וקשר עם סבא וסבתא זה דבר ממש חשוב בחיים. בשבעל זה את מגדלת ילדים? כדי שאחר כך בקושי יבואו ותישארי לבד?
אנחנו כבר ב"ה משפחה גדולה, באים פחות מפעם לשבתות להורים , אבל משתדלים להשתדל לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם, נראה לי שלהיפגש פחות מפעם בשבועיים זה קשר מאוד דליל עם סבא וסבתא.( כולל מפגשי אמצע שבוע).
טוב קודם כל חייבת להתוודותאני זה א
שלי אין נסיעות לצד שני. אנחנו גרים ביחידה בחצר של חמתי וגם בעבר גרנו בשכירות אבל באותה העיר.
פעם כל שבת היינו אוכלים אצלם בערב ולאט לאט התחלנו לאכול בבית ולפעמים לבוא אחיהם או להזמין אלינו. בהתחלה נורא נעלבו אבל הסברנו שאנחנו מעדיפים בבית.
ולענייננו גם להורים שלי פחות נוח לנו לנסוע לבעלי כמובן יותר קשה ממני אז פעם היינו נוסעים יותר.
אמא שלי נורא משתדלת להתחשב גם בבעלי וגם בגיסות/גיסים האחרים אבל באמת לוקח זמן לשני הצדדים להתרגל. תנסי למצוא את הטוב שבזה אולי להביא איתך חלק מהאוכל ואז יהיה לך יותרנוח לקחת גם לבד מאכלים.. ואפשר גם להגיד שקשה לכם לבוא בתדירות גבוהה ולקפוץ באמצע שבוע אם גרים קרוב יחסית. הרבה חיבוקעם ובהצלחה
מנסה לעזוררות א

יכולה ממש להבין אותך למרות שב"ה אצלי אין את הבעיה הזאת..(גרים ליד ההורים משני הצדדים)

 

חשבתי שאתם יכולים לבקש מהם למצוא בשבילכם דירה לשבת- אני לא יודעת אם זה מקובל איפה שהם גרים, אבל בהרבה מקומות מקובל לבקש דירה משכנים שנוסעים. ככה תהיו בדירה משלכם ותוכלי להתנהל יותר בנחת מבחינת השירותים והלבוש. (אני גם יודעת שלהיות בדירה זרה זה גם לא תמיד הכי כיף, אבל יכול להיות שזה יהיה לך עדיף מאשר לישון אצלם בבית)

 

אם את חושבת שהם יעלבו אולי אפשר שבעלך יאמר בעדינות שממש טוב לכם אצלם וזה לא אישי, פשוט בגלל שיש הרבה עומס של אנשים אתם רוצים דירה. 

 

עוד עיצה- שוב לא בטוח שזה רלוונטי לך, אבל אולי תבררו במשך השבע מי מגיע להורים שלו ואז תבואו בשבת שרק חלק נמצאים, ופחות עמוס. אני מניחה שגם בעלך רוצה לפגוש את האחים שלו אבל אם קשה לך בגלל העומס הוא בטח יבין. 

 

בהצלחה!! מאחלת לך שבמשך הזמן הדבר ישתנה ותרגישי שם יותר בנוח

מסכימה ממש לגבי הדירהאוהבת טבע
אנחנו היינו ממש מתאמצים למצוא דירה קרובה לשבת בה היינו אמורים להתארח. זה פותר את בעית הלילה, השירותים, וגם באופן כללי - למשל בבוקר, עד שהייתי באה.... כבר הייתי אחרי קידוש ומזונות שהבאתי מהבית, נמנום עד שעה מאוחרת... וכן הלאה ..
אשמח לייעוץ בהקשר הזהאניאני1
אני ממש מזדהה עם כל מה שנכתב על הקושי! גם לי זה אחד האתגרים הגדולים בזוגיות שלי-לבוא להורים שלו שבת.... אני גם נגעלת מהבית, המיטה לא נוחה לי ואני לא ישנה כמעט בלילות שם... ושלא לדבר על השירותים... בדיוק מה שכתבתן!!! מזדהה כל כך!!!

ניסינו כמה פעמים את הפתרון של לבקש דירה מהשכנים כשהם נוסעים. זה עבד לנו בחגים מעולה כי הם באמת מבוגרים ונסעו לילדים...
אבל בשבתות רגילות לא תמיד זה יוצא שהשכנים לא בבית כשאנחנו מגיעים...
ובעלי אומר לי שזה לא יפה לתזמן את השבתות שנגיע עם שבתות שהשכנים לא נמצאים, ורק אם זה יוצא במקרה נעים לו לבקש מאמא שלו את הדירה.
לי זה ממש ממש קריטי אבל מצד שני אני מבינה אותו שלא רוצה לפגוע בהורים שלו, במיוחד שאמא שלו היא אישה לוחצת ומאוד אוהבת שכולם נמצאים אצלה וסביבה כמה שיותר...
מה הייתן עושות?
מבקשות דירה למרות שזה יכול לפגוע??


ולגבי מי שכתבה על זה שהיא מגדלת ילדים לא כדי שאח״כ היא לא תראה אותם אני חושבת שזאת לא תפיסה נכונה... את מגדלת ילדים כדי שיהיה להם טוב!
ברור שאת משקיעה בשבילם עכשיו את כל כולך והיית רוצה שהם יהיו איתך לעולמים, אבל אם תחשבי על זה, זה הבריאות שבחיים שהילד פורש כנפיים ומקים בית חדש!! ואת רוצה שיהיה לו טוב עם אשתו ולכן מה שיעשה להם טוב זה גם מה שיעשה לך טוב!
וכן אם זוג מגיע בתדירות גבוהה מדי להורים שה צריך להדליק נורות אדומות כי זה גם לא מצב בריא...
לכן לדעתי צריך איזון לפי הצרכים של כל זוג. והתפקיד של החמות הוא מאתגר אבל ככל שהיא תשחרר יותר ותעצים את הבן שלה לעשות מה שנכון וטוב לו ככה הילד שלה יהיה קשור אליה ויעריך אותה יותר...
מה חמות רוצה שהילד שלה יקרע בין הרצון שלה לבין הרצון של אשתו? זה בררור שזה נןרא!!!
למה חמותך צריכה לדאוג לכם לדירה?אוהבת טבע
תמיד זה אנחנו דאגנו לעצמנו... לא חושבת שיפה לבקש ממנה לטרוח גם בשביל זה...
אני מאמינה שזוהי עיר ילדותו של בעלך, ומטבע הדברים הוא מכיר אנשים/שכנים/חברים ויכול לדאוג לדירה לבד
כי היא אוהבת להיות בשליטה...אניאני1
היא ממש תעלב אם פשוט נגיד לה שנישן בדירה של חבר או משהו... אני ממש הייתי רוצה...
אבל כשהיא משיגה דירה של השכנים זה בדכ כשבעלי שואל בעדינות אם משפחת ... לא בבית ונוכל לישון אצלם... וגם זה היא הבינה רק אחרי תקופה ארוכה שזה לא נגדה...
לא הבנת למה התכוונתיאורי8
וודאי שאני רוצה שיהיה לילדי טוב ושתהיה להם זוגיות טובה. ומבינה שילד פורש כנפיים, וזה מה שהם עושים,3 הגדולים שלי כבר ב- שרות לאומי, ישיבה ואולפנא עם פנימיות, ואני ממש מתגעגעת אבל מקבלת שהן נמצאים איפה שטוב להם. אבל לבוא פחות מפעם בחודש? נשמע לי הזוי. וכן, יש גם כיבוד הורים בעולם. לא רק הצרכים שלנו .
אם ממש קשה שבת, אפשר ליסוע פעם בשבועיים, באמצע שבוע ולבוא פחות שבתות, להזמין אליכם לשבת או אמצע שבוע,שכל אחד ימצא מה שנח לו. לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל תסתכלי עליהם ותחשבי בעוד X שנים( אצלי זה ,בעזרת ה', יכול להיות לא הרבה) אני אראה את בני היקר פעם בחודשיים וגם זה בקושי, כי לאשתו לא יהיה נעים אצלי, לי זה עצוב.
וחוץ מזה גם לילדים יש רווח עצום מקשר קרוב עם סבא וסבתא. והפסד גדול כשבקושי מכירים אותם. ואני ממש , ממש מבינה גם את הצד של הכלה, גם לי לא נח כ"כ אצל חמותי, ולאורך השנים תמיד הקפדנו להשתדל שיהיה שוויון, כמה שהצלחנו. הנכדים של ההורים שלי ושלהם באותה מידה.
את צודקתאניאני1
התכוונתי שלהשאיר את המחוייבות שצריך לבוא איקס שבתות בחודש זה לא מתאים לכל אחד...
אבל את צודקת שאפשר למצוא דרכים נוספות לשמור על קשר ולהיפגש! הלוואי שחמותי היתה מבינה את זה ולא מכריחה רק לבוא אליה לשבתות לא משנה כמה פעמים ביקרנו אותה באמצע השבוע!
לבוא פעם בחודש לשבת זה ממש הרבה.אוריה12345
אפשר וצריך להתאמץ על מפגשים באמצע שבוע אבל ממש לא מצליחה לחשוב על משפחות שנוסעות כל שבועיים לאחד הצדדים. לדעתי זה די חריג וציפיה לא ראלית.
(ואם יש לך ילדים גדולים אז אולי כדאי שתתכונני נפשית לזה שזאת לא ממש גישה רווחת)
מבינה שליסוע כל שבועיים לשבת זה קשהאורי8
מצד שני , תסתכלי על הילדים שלך ותאמרי לעצמך שבעוד x שנים תראי אותם פעם בחודש, לי זה מביא דיכאון( ואני אמא שמשחררת לפנימיה, אם הילד רוצה, ש"ל רחוק וכו. .), אני יכולה לבכות מלחשוב על זה.
אולי הפתרון הוא ביקורים הדדיים באמצע שבוע/ לא לגור רחוק מידי כדי שאמצע שבוע יהיה אופציה.
והאמת, לא נעים לי לומר, אבל כשהיינו זוג צעיר , זה היה פחות הראש שלי, זוכרת שסבתא שלי ניסתה לומר לי שלא כדאי לגור רחוק מידי, ושמשפחה זה חשוב ולא ממש הבנתי, היצי עסוקה בלבנות את הנפרדות שלנו כזוג.
היום כשיש לי כבר ילדים גדולים ( וגם קטנטנים). אני רואה את זה אחרת, בעבר חיפשתי להתרחק מאמא שלי כדי לבנות את המשפחה שלי באופן עצמאי, היום אפילו קצת חבל לי שאנחנו לא גרות באותה עיר, מה שהיה מאפשר קשר קרוב יותר.
למה באמת לשלוח לפנימייה זה לא מפריעl666
אבל לזוג את הפרטיות שלהם בסוף שבוע זה דיכאון?
גם חמותי ככה. בשבילי היה רווק לא הפריע לה לראות ממש פעם ב..., אבל כשהתחתן התחילו צרחות איך הוא עזב אותה, למה גר רחוק וכו'...
לדעתי זאת פשוט קנאה. היום יש טלפון , יש שיחות ווידאו בחינם אבל צריך להכריח זוג לבוא לשבת גם כשהם לא רוצים. זה באמת נעים לארח מישהו שלא רוצה לבוא?
אני חושבת שביעיה היא לא שירותים. אלא מסר. כאילו אימא רוצה לראות את הבן שלה אז בסדר היא מארחת גם את הכלה ואפילו משתדלת להיות נחמדה אבל היא בעצם רוצה לראות דווקא את הבן. בגלל זה כלות לא מרגישות בנוח.
וזה יכול להיות גם לאמהות של בנות ומול חתן
לא מתכוונת להכריח ולא מדברת על קיצוניותאורי8
א. לא שלחתי לפנימיה- איפשרתי למי שרצה מאוד ללכת.
ב. ברור שאין ציפיה שיבואו כל שבת
ג ברור שאין עניין להכריח, זה אף םעם לא טוב. יש עניין שיהיה קשר נעים וקרוב ולראות ילד שלך פעם בחודש זה עצוב( מוצר להיפגש גם באמצע שבוע)
ד חמותי אוהבת אותי ורוצה לראות אותי, אני יודעת את זה ובכל זאת לא תמיד נעים לי לישון אצלה, למה? ככה. אז מוצאים פתרונות. אבל להמעיט בקשר , זה פתרון עצוב וכואב
אז אולי זאת באמת הסתכלות שמשתנה עם הגילשריקה

אבל אם כחמות תזכרי איך את כשהיית צעירה רצית לבנות את הנפרדות שלך ולבנות את המשפחה שלך באופן עצמאי,

תוכלי לשמוח כאמא (ולא סותר את הקושי ואולי גם את הדמעות) על זה שהבן שלך נשוי וטוב לו,

על זה שהוא רוצה להיות בשבתות בבית עם אישתו, כי זה זמן איכות הכי מהמם בעולם

 

ברור שלחתן ילדים זה גם לא קל,

אבל אני יודעת מאמא שלי, שהיא שמחה שהילדים שלה בונים את המשפחות שלהם

שהם עצמאיים

שהם מסתדרים.

שטוב להם בבית שלהם! כמה זה יפה שזוג נהנה משבת בבית!

 

(סתם דוגמא, יש לנו מישהו במשפחה שנשוי 4 שנים ופשוט לא יודע לעשות שבתות לבד,

הם עדיין נמצאים אצל ההורים שבוע-שבוע, ופעם בכמה חודשים עושים שבת בבית.

אישית, אם הבן שלי היה מגיע אליי בכזאת תדירות זה היה או מדאיג אותי לגבי הזוגיות שלהם, או (וזה לדעתי המצב אצלינו במשפחה) מדאיג אותי מבחינת העצמאות של הבן שלי כאדם בוגר שיודע להחזיק את עצמו ואת המשפחה שלו.)

 

 

אז נכון שכצעירים צריך להגיע מספיק,

לכבד גם נפשית באמת בלב, כמו שכתבו פה, להעריך,

וגם בביקורים ובהתיעצויות וטלפונים וכו'

אבל גם ההורים צריכים לזכור איך הם רצו את השבתות שלהם ואת הזמן שלהם, ולשמוח שהילדים בונים את עצמם ואת המשפחות הנפרדות והחדשות. את הדור הבא.

אבל למה את לא חושבת שזה צריך לעבוד הפוך?מיואשת******
אולי כזוג תעיר להקשיב לנקודת מבט של אמא ולדעת שעוד כמה שנים (זה טס מהר) תרגישי כמוה גם?
אני בהחלט מקשיבה לאמא שלישריקה

ששמחה שהילדים שלה באים אליה

וגם שמחה מאד לראןת אותם נהיים עצמאיים

מכינים שבתות 

וכו'

 

 

ואני יודעת (יש מעלי כמה וכמה זוגות והייתי רווקה כשכבר היו כמה נשואים)

שזה קשה לה מאד שזוגות עם כמה ילדים מתנהגים כמו זוג צעיר שהרגע התחתן ומגיעים לשבתות בתדירות גבוהה.

 

אחיות שלי עם 3-4-5 ילדים -

אלו שגרות במרחק הליכה באןת לסעודה פעם בחודש+ 

אחת שגרה רחוק יותר - מגיעה לשבת פעם בכמה חודשים.

ההורים שלי מתארחים אצלה או שנפגשים ביום חול. או שהילדים באים לבד.

אבל לבוא לשבת פעם בחודש?

אמא שלי תתמוטט מזה.

אם כל אחד יבוא לשבת פעם בחודש?

סליחה, זאת הזיה.

אלא אתם מדברים על משפחות של 2-3-4 אחים. (מתכוונת למספר הילדים הנשואים)

 

זה גם תלוי בכמה האורחים עוזרים....יעל מהדרום
לק"י

יש כאלה שמביאים מצעים ושמיכות/ מסדרים בעצמם.
מביאים חלק מהאוכל.
עוזרים לסדר ולערוך שולחנות וכו'.

וכמובן, שזה תלוי גם בכוחות של ההורים. וכמה הם מעדיפים וצריכים שקט בשבתות.
נכוןשריקה

ועדיין,

אצל ההורים שלי אין פינוקים לנשואים

כולם עוזרים המון

 

ועדיין.

 

לא נשמע לי הגיוני שאמא שלי תארח כל שבת, למשך שבת שלימה משפחה או שתיים שלכל משפחה יש 3-5 ילדים.

והיא בכלל לא מבוגרת.

 

ברור שזה צריך להתאים לאמא שלךמיואשת******
כל אחת ומה שנוח להורים שלה
כל מה שאני מדברת זה על מצב שההורים כן רוצים והילדים לא באים כי לא נוח.
כל עוד התדירות מתאימה להורים וזה מה שנוח להם, אז מעולה. לא על זה דיברתי בכלל.

מה שקורה זה שדווקא כשיש 2 ילדים וקל עדיין להורים לארח, זה השלב בחיים שהזוג מחפש עצמאות בצורה חריפה קצת וזה גם שלב שהכלה בהריון ועם קטנים וקשה לה... באמת קשה. גם לי היה נורא קשה.
אז אני חושבת שגם ההורים צריכים לכבד עצמאות וגם הילדים צריכים לזכור שהזמן אס וההורים אוהבים ולבוא גם כשקשה ולהבין שיום אחד גם הם ירצו את הילדים שלהם בשבתות.
איזון, הקשבה, תיאום ציפיות והבנה לצד השני.
כמה אחים נשואים אתם?רינת 29אחרונה
אנחנו ארבעה וכולם נשואים ב"ה.
אח אחד מגיע רק בחגים (נגיד ליל הסדר פעם בשנתיים, סוכות וכדו') ועוד 2-3 שבתות בשנה.
השאר מגיעים בערך פעם בחודש וחצי (לפעמים ביחד) כך שרוב השבתות ההורים שלי לבד וזה ממממש מבאס אותם! הרבה פעמים היא עושה לי "רגשי" שאנחנו לא באים יותר.
עוד x שנים הם יהיו מבוגרים בע"ה, יהיו להם משפחות וילדים משלהאוריה12345
השיקולים משלהם. אני מתכננת להיות סבתא מעורבת, כמו הסבים והסבתות של הילדים שלי ולראות את הנכדים הרבה בע"ה. אצלנו גם עוזרים השוטף וחמי שכבר לא עובד מוציא את הילדים פעם בשבוע, בא מעיר אחרת במיוחד וזה מהמם. אבל לא מצפה מהם פעם בחודש לבוא אליי לשבת. אנחנו מאד מכבדים וקשורים להורנו אבל זה סטנדרט שלא היינו עומדים בו. ובאמת שלא רואה סביבי משפחות שנוסעות ככ הרבה.
מבינה ומזדהה קשות..ישועת ה' כהרף

הורדתי תדירות מההתחלה..

הסברתי לבעלי בפרוט רב את הקשיים שלי.. שאני עובדת קשה מאוד כל השבוע וזקוקה למנוחה הזו בשבת.. זה מה שנותן לי כח להתחיל את השבוע.. הוא ראה שאני סובלת (אפילו היה נתפס לי הגב מהמיטה שם.. זקוקה למיטה טובה...).

לא יכולתי להתנהל אחרת..

לא עמדתי בתדירות של פעם בחודש..

אצל הורי היינו בערך פעם בשבועיים.. אצלם, פעם בכמה חודשים..

הוא הבין את זה, לא היה על זה ויכוחים גדולים..

הוויכוחים הם בחגים.. שאז רוצה להגיע הרבה.. בזה אני מוותרת קצת.. יודעת מראש שהולך להיות לא קל (רק בגללי!! הם אנשים מקסימים, הרבה יותר מהמשפחה שלי.. רק התנאים בסיסיים.. )..

ואני לא מתחברת לצורך בשוויון שבנות מציגות כאן.. 

בגדול (יש יוצאי דופן לשני הכיוונים)- יש הבדל בין אשה לגבר, בין הצרכים של אשה לגבר, בין התנאים שאשה צריכה בכדי להרגיש בנוח לבין התנאים שגבר צריך, בהבדל כמה קשורים לבית ההורים..

לדוגמא (אצלי בכל אופן)- בעלי לא היה כ"כ קשור לביתו לפני החתונה, יצא מהבית בגיל מוקדם ולא חזר אליו (בגיל 12.5 יצא לישיבה ומשם המשיך עד לגיוס.. וישיבה גבוהה לאחר מכן..). גם בחגים לא הגיע הרבה.. פתאום, אחרי החתונה, צריך להיות שוויון בביקורים?! בגדול הוא רצה.. אך לאט, לאט, הוא ראה שזה הרבה פחות נוח לי.. ואני ממש סובלת.. וזה מכניס הרבה כעסים לזוגיות ומתחים והרפה..

וגם אני עושה ממש השתדלות להיות נחמדה, פחות לריב לפני ביקורים שם (לא באופן מודע, לקח לי שנים להבין שזה מה שאני עושה), להיות פחות ביקורתית כלפי התנהלות שונה משלי ולנסות לשחרר..

ואז.. ב"ה יש יותר ילדים.. ופחות נח ללכת.. (והם עדין נחמדים כ"כ ומזמינים אותנו הרבה יותר מהורי לדוגמא..)

אני אוהבת אותם!!

אבל, אצלי בבית.. בתנאים שלי..

מזמינה אותם כשאפשר ואז אפשר ללכת פחות כי כבר התראינו..

בהצלחה!

אולי אפשר למצוא דירה ריקה קרובה?נטע י.
שתהיה אסטתית ונקיה?
אני מארגנת לעצמי דירה ליד חמותי וכולם מרוצים.
נשואה עשור ולא ישנתי פעם אחת אצלם...
אבל הם לא נעלבים אצלך שאת לא רוצה לישון אצלם?אניאני1
איך הצלחת להסביר את עצמך בלי שייקחו קשה?
אצלם מאד צפוף ואין ככ מקום מיותרנטע י.
האמת שהם אנשים מאד טובים ומקבלים כל אחד כפי שהוא.
זה הגיוני להסביר שמדובר בזוג שצריך קצת פרטיות (ראו למשל סיפור השירותים).
אני חושבת שזו יכולה להיות סיבה מובנת. לא?
גם אצלם מאוד צפוףאניאני1
אבל מבחינת חמותי כל עוד לכל זוג יש חדר זה אומר שיש מקום בשפע... אפילו אם כל הילדים ישנים בצפיפות בסלון... ויש שירותים אמבטיה אחד לכולם!
היא קצת בהכחשה של זה שהבית שלה קטן...
אל תסבירי את עצמך.לפניו ברננה!
שבעלך ידבר עם ההורים שלו ויסביר אותך..
כבר בתור התחלה זה נשמע אחרת. (תחשבי על משהו שאמא שלך אומרת ומה יקרה אם חמותך תגיד אותו דבר. אותו רעיון..)
ושיסביר שזה לא הם אלא את.. ושקשה לך עם הרעש/זה שילדים נכנסים לקחת דברים מהחדר/ כל סיבה אחרת שתהיה מספיק טובה בלי להעליב.
אצלנו זה לא אופציהאמא שלה.
אולי לאחרות כן. תודה!

(ושוב אני מדגישה, הבעיה היא לא שהבית לא נקי!! הם אנשים נקיים ממש - גם יותר מאיתנו.. פשוט כשאנחנו חולקים חדר שירותים עם מליון ילדים מגיל שנתיים ועד גיל בית ספר, זה כבר פחות נעים.)
אז הבעיה בכלל עם הגיסים/ותאו ר
נראה שקושי משמעותי זה השירותים. אז צריך להעלות את זה להורים. מי שיש לו ילדים קטנים שלא מנקים בעצמם צריך להיכנס אחריהם לשירותים ולנקות!!! זה לא ברור מאליו?? וחוץ מזה כשאני נכנסת אצל הורים שלי אפילו אחיינים גדולים אז אני מנקה אפילו שלא כזה מלוכלך בכלל.
גם אצל חמי וחמותי זה ככהבאורות
הם ממש נקיים, פשוט בשבת עם מלא אחיינים השירותים נהיים דוחים ברמה מזעזעת.. (ברמת הקקי על האסלה, ההורים של האחיינים לא שמים לב, לא ברור לי איך)
אני לוקחת בדיסקרטיות את האקנומיקה ופשוט מנקה לי ולילדים שלי לפני כל שימוש. משתדלת במוצש גם לנקות להם.
ואגב פתרון נוסף טוב- מגבוני ניקוי, קל יותר לנקות איתם בשבת..
וואו כל כך כל כךךך מבינה אותךאנונימית לרגע1

מזכיר לי שפעם הלכנו לחמי וחמותי שבת,

והייתי בשירותים

ופתאום מישהו פתח את השירותים- כנראה אחד הילדים (גם אצלנו כמות גדולה של נכדים וכו)

והשאיר פתוח

ולא שמתי לב (לא משנה כרגע איך...)

ונשאר ככה פתוח

ואני בשלי.................

 

 

מצד שני, נשמע שאצלכם הם ממש רוצים שתבואו

אז מציגה לך את הצד שלי

אצלנו לרוב מסרבים

ולא משנה כמה אנחנו מספרית

גם כשהיינו זוג

וגם עכשיו עם כמה ילדים ב"ה, אותה תשובה לרוב- לא.

ולא משנה שאנחנו מציעים לעזור בהכנות וכו, לא עובד..

ומתבאסת שאין לי את האפשרות לשחרר, להגיע לשבת בלי לחץ

לאכול אוכל טוב ומושקע

אעפ שכשאני שם אני מרגישה שאני "עובדת" יותר קשה

משהו בלשחרר ולהתאוורר נורא חסר..

וברור שאי אפשר כלכלית בכל פעם לשלם עבור שבתות מחוץ לבית

אז כן- יש רצון לזה, למרות הקושי..

כך שמבינה אותך,

אבל גם מציגה לך את הצד השני

לדעתי יהיה הכי טוב אם תרווחו את זמני ההגעה שלכם

עוד מעט בע"ה תתרחבו- וזה יכול לקרות מהר מחשבת

ואז בכלל לא בטוח שהיא תוכל לארח בכזו קלות וביד כל כך פתוחה

פשוט תגיעו אחת לשלושה -ארבעה חודשים

תמיד אפשר להסביר בכך שאת עייפה, חלשה וכו..

לאט לאט ירפו מכם ותגיעו מתי שנח.

 

מבינה אותך, אבל מציגה לך אור אחר על המציאות הזו..

 

בהצלחה בכל החלטה שהיא!

צודקתבשורות משמחות
אבל מרגע שלמדתי מה לא לאכול כדי לא להגיע או להיתקע במצבים המביכים האלה.. אני פשוט לא סובלת מזה כבר, ולא אני לא מתביישת להגיד לחמותי א'-ב' שאת מכינה לצערי אני לא אוכלת ולא נותנת הסבר למה.
כדאי לך לנסות להתרוקן בשישי לפני שאתם יוצאחם לדרך ככה זה מפחית את הסבל בדבר באמת!
ועוד אפשר להתפנות באמצע הלילה כשכולם ישנים ואף אחד לא מודד לך כמה זמן את בשירותים, אני תמיד מסתובבת עם בקבוק מים גם אצל ההורים של בעלי ככה שאני בהריון אני בתכיפות בשירותים לקטנים אז כשיש גדולים באמצע הלילה אף אחד לא מתעורר כי מישהו פתאום קם לשירותים באופן מוזר.. התרגלו..
להגיע פחות או ללמוד לשחרר ולנהוג יותר בטבעיותrivki
אפשר לישון עם חלוק או טרנינג, אז צריך רק כיסוי ראש כדי לקום לשירותים. אפשר לשבת עם כולם רוב הסעודה, אח'כ להגיד יפה 'לילה טוב' וללכת לישון.
לא קראתי הכל, אבלפיג'מה
ההורים של בעלי הם חלק ממנו.
הם גידלו אותו, הוא מי שהוא היום הרבה בזכותם.
בדיוק כמו שאני רוצה לסוע הרבה להורים שלי, ככה גם הוא רוצה לסוע להורים שלו, לבית שלו, למשפחה שלו.
וזה ברור ומובן לי. ולכן, גם אם קשה (וואי, כמה קשה לפעמים), אני עושה מאמץ גדול לסוע לשם בשמחה ובכיף, כי אני רואה איך זה ממלא לו את המצברים, מוסיף לו שמחה, איך הוא נהנה להיות שם וכו'.
מעבר לזה, ההורים שלו לא צעירים, וחשוב לי שהם יזכו להנות כמה שאפשר מהילדים שלנו, וגם שהילדים שלנו 'ירוויחו' אותם. אז כן, חשוב לי להשקיע בשביל זה.
אז אני מנסה למצוא סיבות למה כיף לי לסוע לשם, ולמה כיף שם בשבת, ומנסה לתאם שנבוא לשבת כשגם הגיסות שאני אוהבת נמצאות, זה הופך את השבת ליותר כיפית כמובן.
ושלא תביני לא נכון - לא קל לי שם בכלל. קשה לי עם האוכל (תמיד במוצא''ש אני רעבה ממש), קשה לי עם הכלב שמסתובב בין הרגליים בבית ורק לי זה מפריע, קשה לי מההשוואה בין הבנות שלי לבני דודים שלהן, קשה לי עם הארוחות האינסופיות וכו'.
אז כן, לפעמים אני מתפרקת באמצע השבת. אז נכנסת לחדר, נושמת קצת, שותה קצת וממשיכה.
ובעלי יודע על הקושי שלי, ומאד מעריך את זה שאני מציעה לסוע, שאנחנו נוסעים בשמחה וכו. ההערכה שלו גם מאד עוזרת לי מראש ותוך כדי, כשקשה לי.
אז עם כל הקושי, שמתווסף לזה כמובן האי נוחות לצאת לשירותים בלילה, או השירותים שהם לא הכי נקיים, כי כל הנכדים משתמשים בהם וכו', זה שווה לי.
ולמדתי להרפות. לאפשר לעצמי להסתובב עם כובע של בית וכפכפים כמו שאני הולכת בבית. להביא את הנוחות שלי אליהם, ולאפשר לעצמי להרגיש כמה שיותר בנוח.
תכלס, בדיוק כמו שאמא שלי רוצה שהכלות שלה ירגישו בנוח אצלה, גם חמותי (המהממת, אגב) רוצה את זה. וזה מרגיש יותר בנוח לכולם שאני מרגישה זם בנוח... להכין שתיה, לפתוח מקרר ולקחת קוביית שוקולד וכו'.
מאז שהבנתי את זה, הרבה יותר קל לי ולנו.
כל הכבוד לך, חיזקת אותיאביול
אוי.ב"ה. תגובה מאלפת, ירבו כמוך בישראלמיואשת******


תעשי מה שאת.צריכה בלי לעשות חשבוןאביול
עבר עריכה על ידי אביול בתאריך י"ב בטבת תש"פ 10:29
עורכת כי היה נשמע קצת תוקפני.
אבל הכוונה שלי היא , שאת צריכה לעשות מה שנוח לך. צריכה לשירותים? אדרבה, זכותך לתפוס אותם לכמה זמן שאת צריכה, כמו כל אדם אחר שלא עושה חשבון לאחרים כמה זמן הוא בשירותים.
צריכה נלפרוש באמצע הארוחה? לגיטימי, תסבירי שאת מאוד עייפה ולא יכולה יותר...
את לא צריכה להצטדק כל הזמן, יש לך את הקשיים שלך ואת יכולה לדרוש אותם.
ואם עדיין קשה, מציעה אולי לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם אליכם.
בהצלחה!
דברי על זה עם בעלך עוד הערב...לפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"א בטבת תש"פ 22:03
שידאג להביא לך אוכל מהמקרר, לשאול אם את רוצה תה. להקל עלייך במה שאפשר. להרגיש שהוא לא שוכח אותך כשהוא שם. זה כבר ישנה לך את כל התחושה לגבי הנסיעות אליהם גם אם אובייקטיבית הדברים נשארו אותו דבר. (לא בביקורת.. ספרי לו על הקושי שלך ושאת ממש צריכה ומבקשת שלמרות שהוא מתגעגע למשפחה שלו ורוצה להיות איתם ידאג לך שלא תרגישי רע..) הייתי השבוע בשיעור על זוגיות וזה היה הדיבור שם.. גם אם לא קשור לקשיים שלך את צריכה יותר תמיכה שם כי את לא מרגישה בבית והוא כן.
לגבי שירותים אני לא דופקת חשבון. כמה שצריך. מה אכפת לי אם אתפוס. לא הולכת לשירותים שבאמצע הבית אלא בקומה למעלה. שתן באמצע הלילה- בכלל. זה מסוכן להתאפק, את לא רוצה דלקת!! אני ישנה עם חולצת שלושת רבעי ולרוב גם עם חצאית ייעודית לכך (שתהיה נוחה ולא תכביד) ואז שניה זורקת על עצמי כובע או את המטפחת אבל רק מצליבה אותה בלי לקשור. (ותלוי מי נמצא ובאיזה חדר אנחנו ישנים אבל לפעמים גם ישנה עם חזיה..)

לגבי המשפט האחרון, חייבת לומר לך- עכשיו תקראי אותו כאילו בעלך אמר אותו. תביני שזה צורך שלו, כמו שצורך שלך להגיע להורים שלך. לא יודעת אם הוא מרגיש לא נעים אצל הורייך, אבל הצורך שלו להיות אצל הוריו הוא צורך אמיתי, לא פחות מהצורך שלך. אולי תחליטו בהחלטה משותפת להוריד מינון של נסיעות להורים... כן, אנחנו עשינו את זה 😏

אנחנו היינו מתארחים המון (קצת שונה כי לי אין ממש משפחה)תפוחים ותמרים
ככל שהמשפחה התרחבה זה הפך למורכב יותר עד בלתי אפשרי. הם אנשים מקסימים, ולמרות שהיום, אחרי הרבה שנים, אני רואה גם את הצדדים היותר קשים - אני אוהבת אותם, ומבחינתי הם משפחה שלי.

וכן, למרות שהם כאלה מקסימים..... גם לי לקח זמן להיכנס בנחת לשירותים/לפתוח מקרר וכיוצא באלה. זה תהליך טבעי של בושה והסתייגות כלפי מי שאינו מוכר, עד שהוא הופך למוכר.

היה לי מאד קשה בהתחלה. הרגשתי כלואה שם. לא התחברתי להרגלים שלהם, למנטליות, לסוג השיח.
אבל-
לי למעשה אין משפחה מורחבת שנפגשת. אחות אחת. אמא שחיה לבד (הורים גרושים) - כלומר, אני אימצתי את החום, הקרבה, המשפחתיות של הצד שלו והלכתי לחלק מהמשפחה. אצלי זה מלא חסר עצום בנשמה. כך גם המסורת שלמדתי מהצד שלו (אצל אמא שלי ראש השנה הוא ערב החג בלבד וגם זה עונש בשבילה....).
נבניתי איתו ובזכותו, ובכלל זה המשפחה שלו.
מעניין שכולן מציינות את הקטע של לפתוח את המקרר לבדמק"ר
חשבתי שאני המוזרה היחידה
במיוחד שאף אחד לא מבין למה לא נעים לי, אין שם עוד כלות חוץ מאחת שכבר 12 שנה כלה שם אז היא כבר מרגישה יותר בבית.
עכשיו הצטרפה כלה חדשה ואנחנו חולקות ביחד את החשש
מאוד מבינה אותך. מאווווד!חדשה111111
חמי וחמתי אנשים טובים מאוד, מאוד! אני בקשר מעולה עם חמתי,מדברות המון בטלפון, הודעות.. ממש חברות.
מרגישה פתוח איתה ב"ה,ממש אמא שניה שלי.
אבל.....
פחות אוהבת ללכת לשם שבת מהמון סיבות
אני אוהבת להכניס שבת מוקדם (10 דקות לפני) ושם מכניסים מאוד מאוחר, תמיד יש עוד מה לעשות אף םעם לא מגיעים לשם ויש נחת ורוגע ואווירת שבת,וכיף ושמחה.
את נכנסת ישר לצעקות, לחץ ובלאגן.... וזאת הסיבה שאנחנו מגיעים 10 דקות לפני שבת.
(היו פעמים שהגענו מהבוקר לעזור ועדיין .... משהו בהתנהלות שם תקוע.)
השירותים לא נקיים בכלל, המצעים לא מחליפים, האוכל פחות אכיל בשבילי מוצאי שבת קבוע אנחנו בבית קפה הולכים לאכול.
ועוד.....
והם אנשים מדהימים! מדהימים! כלכך אוהבת אותם וכיף לי אצלם
אבל אז הולכת לשירותים ורואה מה הולך שם ונגעלת להתפנות ומרגישה צורך לבכות וללכת לבית בזה הרגע.

בעלי מדהים, קלט כמה קשה לי שם לבד והחלטנו שאחת לחודש וחצי נוסעים וגם בזה בתנאים מסוימים.
עוגות וקניוחים תמיד הבאתי איתי, תמיד. לפעמים מביאה גם סלטים שחמתי מבקשת שאעזור לה בהם.
בזמן מחזור לא נוסעים כי פשוט אין לי איפה לזרוק את הפדים כל הזמן, הפח או לא נמצא, או עמוס בצורה מטורפת!
בזמן מותרים גם לא.. אין דלתות בחדרים.(לא שבונים על משהו אבל לא באלי שיראו אותי ישנה עם בעלי מחובקים).
יוצא שרק בשבעה נקיים אנחנו יכולים לנסוע, אז תמיד זה סביב גם עם עבר יותר מחודש וחצי.
במזנים של היריון זה חודש וחצי בדיוק.

לגבי מקרר, אני םותחת חופשי כי פשוט נשאבים לזה... תמיד צריך שם עזרה בבישולים גם שמגיעים 10 דקות לפני.
השבת שהייתה היינו שם והיה כבר עשרה ל5 והחלות עוד היו בתנור.. ככה שתביני. (אין עליה חמתי ,תמיד רוצה שהכל יהיה לנו טרי וטוב)
פיגמה אני מרשה לעצמי לשים שם, כי תמיד צריך לעזור ולנקות ולפנות ולשטוף כלים וכו..

בעיקרון הבנת פחות או יותר. גם שם לא קל... אבל החלטנו שלא יותר מחודש וחצי וגם זה בתנאים מאוד בסיסיים .
מחזור, עבודה בשישי, ועוד...
אין דלתות??עלה למעלה
אצלנו זה הפוך. בבית של ההורים שלי אין דלתותבת מלך =)
גם אני וגם בעלי כבר צוחקים על זה. למרות שזה מטריד ומעצבן.

ואין מצב לא ללכת לשם..
אין דלתות??? אשרייך שאת נוסעת בכלל!באורות
בחיים לא הייתי מצליחה לישון בבית של חמי וחמותי בלי קצת פרטיות
יש דלת אבל הם לא נסגרות, כולם שבורות...חדשה111111
אנחנו ישנים עם דלת שרובה פתוחה.
היתה תקופה שישנו בלי דלת.
וואי תקשיבידפני11
את מדהימה!!!!
ואיזה הערככהוהתפעלות כלפי חמותך יש לך למרות כל התנאים.... שאזכה ללמוד ממך!! מרגשת!
כי חמתי מיוחדת...חדשה111111
היא כלכך משקיעה בילדים שלה ,בכלות והחתנים... שלא נשאר לה כסף להתייחס לאיך הבית נראה.
איך אפשר לכעוס או להתעצבן עליה?
בהתחלה היה לי מאוד קשה מאוווווד(!!!) רק אחרי 6 שנות נישואין הגישה שלי אחרת לגמרי,
בעלי "אכל" ממני בהתחלה הרבה מרור לצערי על זה.
כי פשוט לא יכולתי, וזה לא פשוט
באתי מבית ההפך לגמרי בהכל.
אבל למדתי להתייחס לנפשות שבבית, יותר מאשר לאוכל ,ולחוסר ניקיון שיש שם.
שטויות... אז אני מביאה עוגות וקינוחים, וחטיפים בתיק וזהו.
יש אווירה טובה, דיבורים,צחוקים, שירי שבת... זה כיף!
כל הכבוד לך, באמת ללמוד מזהבאורות
נשמע קשה נוראאמא שלה.
והפוך לגמרי מהמקרה שלי..
כל הכבוד לך. בהצלחה!!
אבל הם מדהימיםחדשה111111
באמת! חמתי אישה כלכך טובה שעושה למענינו רק טוב.. אני מתרגשת לדבר עליה! היא משהו מיוחד.. אני לומדת ממנה המון בהתנהלות הזוגיות שלה, ובחיים בכלל..
תיארת בדיוק מה שאני חווההריון ולידה2
תודה לך על פתיחת השירשור!

כתבו לך הרבה דברים יפים
יש לי הצעה לא שיגרתית לעניין השירותים בלילה
שנתיים הייתי מתוסכלת ומתאפקת בלילה עד שהתחלתי פשוט לעשות בחדר בכוס שתיה חמה גדולה בבוקר שופכים וזהו
יודעת שזה יגעיל חלק מכן אבל מאז שעושה ככה הוקל לי כל כך!

דבר נוסף , ממליצה מאוד ללכת פעם ב5,6 שבועות ולא יותר.. לנו זה עזר מאוד
וואי תקשיבי! אני גם חשבתי לעשות את זהההאניאני1
והתביישתי אפילו להגיד לבעלי!

איך את עושה את זה?
בעלך לא נגעל מזה? וזה לא עושה ריח?
חח אז את חייבת לנסותהריון ולידה2
בעלי לא נגעל מכלום בערך.
ולא עושה בכלל ריח..

לאט לאט אני מנסה להיות יצירתית ככה ממשיכים ללכת ולכבד ואני לא סובלת..
בעניין השירותים יש לי את הבעיה הזאת בכל מקום ממש לא רק שם..
ואווו...חדשה111111
עד כדי כך?
הייתה תקופה שחמתי בדיוק שיפצה את השירותים... ולא היה עדיין דלת שמו רק וילון כזה וביקשו מכל מי שנכנס שישים סימן או משהו בכניסה שידעו שיש שם מישהו.
ועדיין קמתי לשירותים בלילה...
לא יודעת.
אולי אני קיצונית אבל ככה אניאניאני1
זה ממש ממש מפריע לי ברמות קשות... ועוד שהבית פיצי וגם מהסלון רואים את השירותים ותמיד יש כאלה שישנים בסלון אז זה פשוט עושה לי רע...!!!
כיף לך שאת זורמת ולא עושה עניין מזה
הלוואי הייתי ככה
הכל בסדר כל אחת ואיך שהיא.חדשה111111
לא זורמת, בכלל לא..
שאנחנו קובעים ללכת לשם שבת אני עושה המון הכנות ביני לבין עצמי.
בתחילת הנישואין זה היה כמה ימים שהייתי עצבנית, ובשישי קבוע רבים, ובמוצאש רוצה לעוף מיד.
עשיתי המון עבודה עם עצמי... המון.
ולמדתי להכניס לעצמי לראש 24 שעות וניפגש עוד חודש פלוס... וזהו.
יש רגעים שאני בוכה בשבת על כמה קשה.. אבל מצד שני אני מרגישה כפוית טובה כי הם מאחרים מכל הלב... והנשמה! וכיף לי איתם.
בקיצור... התשגעתי
וואי וואי איזה תסביך דלתותבאורות
בלי דלת בשירותים אפילו??😱
חחח כן..חדשה111111
צחקנו על זה בדיוק לפני כמה ימים...
מה נעשה.. מסתדרים.
בהחלט מסתדרים 🤣תפוחים ותמרים
אני אשכרה צוחקת פה בקול... טירוף!חדשה ישנה
נו מה, אנשים, תביאו דלת מהבית! כל כך קשה??מיואשת******
חחחח איזה רעיון מעולהץ..חדשה111111
בדיוק בשיםוץ אצלנו לפני הכניסה לבית אולי אקח את הדלתות אליהם...

חחחח, עזבו שטויות.. זכיתי באמת!
רוצות לראות עד כמה?
על הבוקר מקבלת מחמתי הודעה
" מה שלום הנכדים המתוקים שלי? מבקשת לא לשלוח למסגרות קר מאוד בחוץ וחמים בבית
אוהבת,
סבתוש"
מתה עליה,מתה!!!!! היא נשמה טובה!!!
חחח את חמודהאורוש3
מתוקהאמא שלה.
היא, ואת!
לי זה נשמע גרוע יותר מלהתפנות בשרותים הכי מסריחים שישאורי8
מה את עושה עם הכוס אחר כך?היכונו
זה כוס חד פעמית כמובן לשתיה חמההריון ולידה2
שופכת בבוקר שקמה לפני שהבית קם..
די עד כדי כך?באורות
למה זה ככ מביך אתכן לקום לפיפי? גם לי זה לא נח אז אני פשוט מראש מביאה לי כובע נח, הולכת לישון עם חולצת פיגמה צנועה יחסית ושמה מראש חצאית רחבה ליד הדלת שאוכל לשים מעל המכנסיים. אנשים לא כזה בוחנים מה קורה אצל אחרים בלילה, זה הכי לגיטימי בעולם לקום לפיפי...
נכון, ככה אני עושה גם .מיואשת******
הרגעת אותי...היכונו
מה חשבת שהיא עושה עם זה בדיוק?כי לעולם חסדו
חחחחהיכונו
מנסה להבין...רינת 29
מה מפריע לך ללכת בלילה לשירותים?
זורקים משהו על הראש ונגמר הסיפור.
^^^ קושרת סתם מטפחת. לא מתחילה לעצב אותהיעל מהדרום
לי יש ללילה כאלו שבאות עם גומי שזה נראה כמו קשורמיואשת******
ולא צריך לעשות כלום. זה פשוט מעולה לבית/לילה
עצות פרקטיותמיואשת******

לא אכביר במילים על למה, כי זה בסיסי בעיני. זה ההורים שלך בעלך. לו זה לא אותו דבר אצל ההורים שלך, ולך יותר קשה אצלם. ואת אשה, מובן שקשה לך יותר פרטיות וצניעות. ובכל זאת זה ההורים שלו והבית שלו , ואם יש לך בנים או אם את רוצה כאלו, תנסי לחשוב קצת מכיוון אמא של בן מה תרצי שהוא יבוא.

זה מבחינת למה

 

עצות מעשיות- להביא אוכל במזוודה. כולל צלחות חד פעמיות, בקבוק שתיה שאת אוהבת, מפיות, כל מה שבא לך. אולי אפילו פינוק מיוחד שוקולד שווה נגיד שאת קונה אך ורק כשנוסעים להורים של בעלך (ולא שלך) שיפצה אותך.

צניעות- תקני חלוק פתוח מקדימה שכורכים סביב הגוף ונסגר עם חגורה ואז את ישנה בפיגמה הנוחה ורק כורכת אותו סביבך כשהולכים לשירותים. כנל מטפחת פושטית ונוחה.

 

שירותים- יש מגבונים לאסלה , נראה לי של סנו או משהו כזה . מגבוני אקונומיקה. יש כל מיני דעות איך להשתמש במגבונים בשבת אבל זה אפשרי כל אחת והנוהג שלה.

יש גם כיסויי אסלה חד פעמיים שקונים בחבילות. הכי קל. קחי ותשימי לך.

 

בקשר לשולחן שבת זה משהו שאת צריכה לעבוד על עצמך להרגיש יותר בנוח, לקום ללכת לספה, או לחדר, ולחזור אחרי זמן מה שנחת או קראת ספר. לקח לי גם זמן לעבוד על עצמי בקטע הזה . זכותם לעשות סעודה ארוכה זכותך שזה קשה לך, תתחילי לאט לאט לקום לפרקי זמן יותר ארוכים ולשלב בין הדרך שלהם לנוחות שלך.

בהצלחה!

מה שאני מצאתי שקצת עוזרקופלה
זה קניתי לי מכנס אלדין כזה שזה כמו חצאית רק נסגר סכומי בסוף הרגליים ככה זה ממש נוח יש לי אחד דק אחד לחורף. מסתובבת אחרהצ עם כובע פשוט נעים כזה ולא עם מטפחת..
מבינה אותךבוקר אור
אבל כמו שכמה בנות כאן אמרו- זה ההורים של בעלך..
אני גם לא תמיד מסתדרת שם, הם גם אמריקאים ורוב הארוחה מתנהלת באנגלית ואני ג ר ו ע ה באנגלית. לא אוהבת את האוכל שלהם, לא אוהבת להתלבש לשירותים, הנסיעה אליהם ארוכה ומעייפת. אבל מה שאני מצאתי שעוזר לי זה שחוזרים הביתה במוצ"ש מכינים אוכל שווה, וגם אם זורם לך אפשר לנצל את זה שיש בייביסיטר ולצאת עם בעלך לסיבוב נשמע לי ממש שווה;)
דברו מספיק על כל הזוויות. מוסיפה עצות פרקטיותאורוש3
אני הבאתי קופסת נעליים ומצאתי איפה לשמור שם. יש בה מברשות שיניים, דאטדורנט, מסרק קרם פנים ןכו'. מקל על האריזה ונח ונותן תחושה של בית.
בנוסף להביא ספריי לשירותים (רסס נגב של סנו, מרססים, מנגבים עם טישו ונקי).
אולי לשקול לפתוח עם האמהות לפעוטות שישימו לב אחריהם. באופן נעים.
חצאית נוחה וקלילה וכובע שקל לתקוע וללכת בלילה (תסלחו לי, לעשות בכוס??? במקום שניה לתקוע משהו וללכת נורמלי?).
מה העניין עם המקרר בנות?? צאו מזה. תתחילו לפנות ולהגיש ולעזור, תנסו להשתחרר ולהרגיש בבית. לא מדברת על דקה אחרי החתונה. מה עם ילד רעב לא תחפשו לו מה לאכול?? ברור שכן!
ללכת להשכיב אן להניק ולהרדם ולנוח באמצע, לרדת לספה, לקשקש עם הבעל, עם הגיסות בארוחה.
להכין מאכל שאוהבים. גם עוזר וגם טעם של בית.
אני מאמינה שעם רצון טוב וכבוד אפשר לחשוב יצירתי איך להנות יותר ולסבול פחות לרוב (לא מדברת על הסיפורים של החם שלא מרשה לקום מהשולחן ועל אין דלת בשירותים, מדברת על הדברים שהם כן בגדר הסביר והנורמלי).
אנחנו נוסעים המון. יש לזה מחירים בהחלט שכרגע לא הנושא אבל יש בזה כל כך הרבה טוב וקשר ואהבה! בשני הצדדים. באמת.
ולמי שממש נשואה טרייה חייבת להוסיף עידוד. מתרגלים!! אני התרגלתי לאוכל שונה מאוד, מבנה שבת שונה, שפה אחרת. באתי עם המון רצון טוב. ידעתי שזה סופר חשוב לבעלי מלכתחילה. הלב שלי היה פתוח. והיום אני אוהבת דברים שאם הייתן שואלות אותי לפני כמה שנים לא הייתי מוכנה לדמיין את עצמי אוכלת או עושה!
אני יודעת שזכיתי במשפחה מדהימה גם (בצד של בעלי) אז אולי זו לא חוכמה גדולה אבל מאמינה שזה גם מושפע מהגישה שאיתה מגיעים.
אלופה איזה תגובה מקסימה!וואוו
תודה מותקאורוש3
מצטרפת לזה שהעזרה מאוד משחררת ועוזרת להרגיש בנוחנועה נועה
לנו היתה תקופה שהיינו עם ילדה אחת ולא היתה לה מסגרת בימי שישי, אז היינו יוצאים מהבית בחמישי ועוזרים לחמותי (וגם לאמא שלי...) בימי שישי. אחרי שעוזרים לבשל ולאפות, וגם להוריד ולהגיש בשבת כמובן, כבר לא מתביישים לפתוח מקרר
כל-כך צודקת!חדשה ישנה
עם רצון טוב וכבוד אפשר!!
מזדהה עם הלב הפתוח 💜 זה כל כך חשובתפוחים ותמרים
אני נקלטתי במשפחה מאדדדדד שונה מזו שבאתי ממנה (בהכל בערך), מברכת ומודה על זה המון.
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

מבינה אותך מאודמולהבולה

ומסכימה עם זה שלא הלכת

אני הלכתי ונדבקו

😱😱השקט הזהאחרונה
וואוו
ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

האמת לא זוכרת כמעט סיטואציהטרכיאדה

שהענשתי ילדים. ענישה היא דרך מאד מאד בעייתית לחנך, בטח אם זה כדרך חיים.

ברור שיוצא שאני כועסת/גוערת/מעירה/מסבירה

אבל להעניש? לא יודעת, לא זכור לי שיצא לי.

גם לי לא יוצא הרבהכורסא ירוקה

אבל כשצריך לדעתי אני עושה את זה. אולי זה גם תלוי מה את מגדירה עונש, אבל גם אם לא,  אם זה עובד אצלכם ואף פעם אין צורך בענישה - נהדר..

מניחה שגם ההודעה השניה שלך מכוונת אליי - זה בסדר גמור שזו הגישה שלך, הגישה שלי שונה, ואני רואה שזה מה שנכון לעשות אצלנו.

גם לא יודעת מה את מדמיינת, זה לא שאני לוקחת יום ויושבת עם הילד בחדר עד שיסכים לומר סליחה, אבל כן מדברת, מוודאת הבנה גם אם הוא לא מסכים להודות בזה, ואם הוא מבקש משהו אקסטרה, אז כן אסרב עד שיאמר סליחה.

בעיניי זה גם לפעמים עוזר להם לרדת מהעץ 

חינוך זה תהליךטרכיאדה

גם אם חשוב לך מאד בקשת סליחה והכרה בטעות, התעקשות על כך לא תוביל למקום הזה!

הוא בן 6 בסך הכל, יש לו מספיק שנים ללמוד להכיר בטעות ולבקש סליחה, להתעקש

ולהתווכח ולעמוד על כך במשך שעות, בודאי לא יוביל לתוצאה המבוקשת.

לאט לאט, בנועם, בדיבורים ולא בוויכוחים ובטח לא בעונשים- זה יגיע

עריכה, הגבתי לפותחת.קודם כל יפה מאוד שלא כעסתנעומית

 ואת מפעילה שיקול דעת עכשיו.

אני חושבת שיש הרבה דרכים לבקש סליחה, אפשר לבקש סליחה ואפשר להגיד לו: ''לאחותך היה לא נעים לפני כן, תעשה משהו שנעים לה, לדוג' תביא לב את הספר/ אוכל/ משחק שהיא אוהבת, תשיר לה שיר מצחיק, תעזור לי לגרוב לה גרביים/ להחליף טיטול''

הוא בעצם עושה מעשה כהכרה על זה שעשה משהו לא נעים, אבל לא מבקש סליחה באופן חיצוני ומעושה.

ולומד שהוא יכול בפועל לתקן טעויות ואיך.


 

ואת גם נותנת לו דוגמאות, אז הוא יכול לבחור. ו

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

יש סיפור מקסים של אמונה אלון - "איך מבקשים סליחה"תהילה 4
בעיני משקף מאד יםה את הקושי של בקשת הסליחה מצד הילד הפוגע ואת הרווחה כאשר מצליחים.


יכול להיות שאולי אן תספרי לו את זה ותעשו דיון סביב הסיפור על הילד ולא עליו זה יוכל לתת כלים לפעמים הבאות 

מה זה סליחה?אפונה

אם סליחה היא תשלום שצריך לתת לצד הנפגע תמורת הפגיעה שפגענו בו -

אז את צודקת.

פגעת - תשלם.


בעיני זה פספוס מהות של הסליחה.

(ולפעמים הילדים בעצמם מציפים את זה - "לא סולח!")

סליחה זה רגש

כמו הודיה

וככל שאנחנו מחנכים את הילדים לנפק "סליחה" ו"תודה" לפי דרישה - ככה החיבור שלהם לתחושות האלה ילך ויתרופף.


נכון שאנחנו צריכים גם לחברת את הילדים, ולהשתמש במילים כאלה בין השאר כקוד נימוסין, אבל לשים לב על מה אנחנו שמים את הדגש.


ילד בריא וטוב רוצה להיטיב, רוצה לפייס אם פגע. ואם זה לא המצב כנראה שחסר לו חלק בפאזל (לא מבין את האירוע, מרגיש פגיעות ואשמה שגדולים עליו, מגננות מכל מיני סוגים) ואם נטפל במה שצריך הסליחה תעלה מבפנים.


ואיך כן לעודד את הילד לתקשר את הסליחה? מצא חן בעיני - כמעט בטוחה ששמעתי מרותי דריאל - "אם אתה מרגיש שיש לך סליחה על קצה הלשון - אתה יכול לגלגל אותה החוצה".

לא עברתי על הכל אז אולי חוזרת על מה שנאמרקופצת רגעאחרונה

לדעתי אין שום טעם לנסות לחנך ילד שנסער כי הוא רעב. מבינה אותך שאת רצית לראות שהוא מצטער ורוצה לתקן,

אבל מנסיוני ארועים כאלה, שנכנסים לאיזה 'מלחמה ראש בראש' עם הילד כשהוא ממילא נסער בגלל משהו פיזי רעב/עייף/צריך שרותים, עלולים להביא להחרפה לא רצויה במצב. לדעתי תפקיד המבוגר האחראי הוא למצוא את הדרך לרדת מהעץ, לטפל בצרכים הפיזיים, ולהמשיך את החינוך אחרי שהילד נרגע.


בהקשר הזה אזכיר גם את 'להכות בברזל בעודו קר', שהרבה פעמים יהיה עדיף לנהל שיחה, ואפילו להעניש אם נראה שיש צורך, אחרי שכולם כבר נרגעו, אין חובה להגיב להתנהגות השלילית דווקא באותו הרגע( כמובן אם זו התנהגות מסוכנת או מפריעה מאוד צריך להפסיק אותה. אבל לא חובה לעבור ישר לשלב ההשלכות, להפך, הרבה פעמים עדיף דווקא לתת לכולם להרגע ואז לחזור לנושא ). 

תעזרו לי להגיע להחלטהשושנושי

הציעו לי בעבודה תפקיד אחר,

מדובר בקידום גם בסוג התפקיד וגם בשכר (עלייה של כ 3 אלף שח שעבורי זה משמעותי, יותר ימי חופשה, רק 8 שעות תקן ועוד).

תפקיד במחלקה אחרת לגמרי, אני לא צריכה את האישור של המנהלת הישירה אבל בגלל ששתי המחלקות עובדות ביחד היה לי חשוב לעדכן אותה בתהליך.

מה גם שהמנהלת במשרה החדשה אמרה שאחת מאיתנו הרי תהיה חייבת לדבר איתה אז העדפתי שאני זאת שתעשה את השיחה.

מדובר במשרה שהם מנסים לגייס אליו כבר מספר חודשים ללא הצלחה.

שיתפתי את המנהלת בקטע הכי טוב שיש שחשוב לי לשמור על שקיפות ולעדכן אותה בזה שאני מועמדת, זה ממש לא סופי למרות שיש לי יותר פלוסים מהמועמדים האחרים.

 

בקיצור, המנהלת ממש התהפכה עליי שזה תפקיד מזעזע ואיך אני בכלל חושבת על זה, אחרי שציינתי שדיברתי גם עם מי שהייתה בתפקיד - שהיא חברה טובה שבחרה להתקדם אחרי שאיישה אותו למספר שנים

אחר כך ציינה שזו מחלקה איומה, עם שעות עבודה מטורפות

אני ממש מתלבטת.

לא יודעת אם אומרת את זה בגלל שהתפקיד באמת גרוע או כי היא רוצה להשאיר אותי אצלה

ציינה בסיום השיחה שאם כלכך קריטי לי לשנות ולגוון קצת היא יכולה להציע לי אצלה תפקיד אחר, שאני לא ממש מעוניינת בו.

 

איך מגיעים להחלטה? אוף מעצבן.

ממש התלהבתי מהמשרה הזאת ועכשיו ממש חוששת לטעות.

הייתי אוספת עוד מידע:ירושלמית במקור

גם לגבי התפקיד החדש שהיא יכולה להציע לך אצלה (תבקשי שהיא תציע),

אבל גם לגבי המשרה הכביכול לא טובה: למצוא עוד אנשים, בארגון ומחוץ לארגון, שיכולים לספר עליו ואיך הוא באמת...

אם היא ככה יצאה עלייךבאתי מפעם
זה נשמע שהיא במצוקה שתברחי לה ולא באמת כ''כ חוששת לחייך שאת הולכת לתפקיד קשוח. בנאדם לא יצא עלייך כשהוא דואג לך שיהיה לך קשה...
תצאי מנקודת הנחה שלמנהלת שלך יש אינטרסיםדיאן ד.

ולכן אל תסמכי על מה שהיא אומרת

 

הייתי מבררת עוד קצת

אפשר גם לעשות יתרונות וחסרונות לכל תפקיד כדי לנסות לקבל החלטה מושכלת.

ציינת שלפני כן היתה בתפקיד, מס. שנים, חברה טובהנייקייאחרונה

היא עשויה להיות מקור המידע הכי אמין שתוכלי לשמוע על המשרה.  תדברי איתה. תשתפי אותה ותתייעצי איתה.


מצטרפת לתחושה החזקה שהמנהלת הנוכחית פשוט לא רוצה לתת לך ללכת.  עכשיו היא תהיה בבעיה, אחרי שהמשרה ההיא, שלא הצליחו לאייש תקופה ממושכת, תתמלא בעובדת מעולה, והמקום שלך יישאר ללא איוש והמנהלת תצטרך להתאמץ מאוד כדי לאייש אותו.  

לגייס עובד טוב למשרה, זה ממש תיק לא פשוט למנהלים.  

לפרסם, לראיין מועמדים , לבחון, לברור, לבדוק, להתפלל ולקוות שמי שייבחר/תיבחר, אכן יהיה עובד מוצלח ומסור ואחראי.  וגם אז יש תקופת הסתגלות והכרות עם סביבת העבודה, ובתחילה העובד עוד לא כל-כך עצמאי וחלק לא מבוטל מהאחריות ממשיך ליפול על המנהל, עד שהעובד החדש הופך למיומן ועצמאי.


בהצלחה!!!

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שליאחרונה
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

כנל, אחלה סהכמאמינה-בטוב
לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעם
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
אני מקפלת ל2 ואז מגלגלת צפוףאמונה :)אחרונה

שנהיה גליל ארוך כזה

מרובעות מקפלת ל4 (שזה נהיה בצורה של צעיף) ואז מגלגלת

וכל המטפחות אחת על השניה במדף אחד- אבל ממש קל לשלוף גליל גם מלמטה וזה לא מבלגן את כל הערימה...

צריך קצת להתרגל לקפל ככה תמיד אבל מאז שהתרגלתי זה גם לא דורש ממני כ"כ

קיצר ממליצה!

ירידה מפרוזק אחרי חצי שנהאמאל7עה

חברות יקרות. חוויתי דיכאון וחרדה ולקחתי פרוזק. 40 מג למשך חצי שנה. ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב. וחושבת לרדת מזה.. כמובן שאתייעץ עם הפסיכיאטרית שלי. אבל תוהה מי מכן עברה את המסע וירדה בהצלחה מפרוזק.

3 שאלות...

1. איך ירדת... מה משך התקופה שירדת..?

2. איך הרגשת בתקופת הירידה מהכדור?

3. האם חזר לך החרדה והדיכאון לאחר תקופת ההסתגלות ללא הכדורים

מחכה לתגובות!!אמאל7עה
אני רק חיבוק גדול מאד! אלופה שאת!!! שיהיה בהצלחהאמהלה

על הדרך מקפיצה

לא מכירה, אבל מאחלת לך הצלחה רבהדיאט ספרייט
וסייעתא דשמיא בתהליך 
אניoo

לקחתי משהו אחר לחרדה במשך כמה חודשים והפסקתי

עם הזמן החרדה הפכה להיסטוריה ולא חזרה שוב

בעבר גם חוויתי דיכאון קל בלי טיפול תרופתי

גם הוא שייך להיסטוריה ולא מופיע יותר


בעיניי הדברים שצריך לטפל בהם לפני שמפסיקים לקחת תרופה:


1. בטריגר לחרדה/ דיכאון

אם הטריגר נשאר זה כנראה יחזור


2. מעבר לטריגר יש את סביבת החיים שאיפשרה לחרדה/ דיכאון להתפרץ

דברים/ הרגלים/ סביבה/ אנשים שגרמו לחיים להיות לחוצים/ מלחיצים/ מדכאים

אם לא משנים את הדברים הללו

הסיכוי שהדיכאון/ חרדה יחזרו גבוה


3. לחרדה ולדיכאון יש תסמינים

חלקם נפשיים וחלקם פיזיים

צריך ללמוד לתת מענה להם

כי הם כנראה יגיעו בהמשך

בלי קשר לטריגרים/ שינוי בסביבת החיים

לתסמינים יש חיים בפני עצמם

והופעה שלהם בחיים יכולה להיות טריגר בפני עצמו להתפרצות מחודשת של דיכאון/ חרדה


4. הבנה שכנראה יגיעו עליות ומורדות

לא לפחד מהם

ללמוד לזרום איתם


5. להאמין שאפשר לנצח את הדיכאון והחרדה

שאפשר לחיות בלעדיהם אם פועלים נכון

חשוב לעשות את זה בליווי של איש מקצועאולי בקרובאחרונה
אין לי ניסיון עם הכדור הזה ספציפית, אבל בגדול אני יודעת שלא אוהב להפסיק בבת אחת אז כדאי לעשות את זה בליווי פסיכיאטר, לפעמים הוא יגיד שבוע להוריד מינון ואז עוד שבוע להוריד מינון ככה עד שמפסיקים, לפעמים יום כן יום לא או כל מיני דברים כאלה. וחשוב גם לעקוב שלא חוזרת הסיבה שבגללה התחלת את הטיפול
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

מסכימה בהחלטאפונהאחרונה

ומוסיפה שבעיני זה בסדר שכולם שוכחים..

(גם אנחנו לא זכינו לגדל את אחד מילדינו)

אין להם שום חיבור וקשר עם הילד הזה

הזיכרון שלו הוא רק בלבבות שלנו.

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

חיסון גיל חודשיים וסדר יום לתינוקתחולמת להצליח

הבת שלי בת חודשיים ב"ה מתפתחת יפה,

הבעיה שלא תמיד אני מזהה מתי היא רעבה ומתי זה כאב בטן או עייפות ויוצא שלפעמים היא ערה 3 שעות ברצף,

זה הגיוני?

יש דרך לסדר לה את היום?


דבר שני, החיסון של גיל חודשיים,

יש לנו תור השבוע,

האחות עשתה לה כבר חלק מהחיסון שזה המחומש

ונשאר רוטב ועוד משהו.

יודעות אם כדאי לפצל גם אותם?

יש לה קצת ריפלוקס זוכרת שהרוטה יכול להחמיר את הריפחוקס..

ממליצה להתייעץ עם רופא האם מומלץ להביא רוטה כשישאמהלה

ריפלוקס. לי באופן אישי הרופא המליץ לא לעשות כשהיה חשד.

ואני מחסנת בד"כ את כל החיסונים.

יש לך את הפרבנר שזה נגד דלקת קרום המוח אין מה לפצל יותר ממש שפיצלת.

הרוטה זה טיפות שמקבלים בפה, אם החלטת להביא זה לא סותר את הפרבנר...

הבנתי, תודה!חולמת להצליח

אני אשאל את הרופא.

פשוט יש לי נסיון עם ריפלוקס עם ילדה אחרת שלי והיה ריפלוקס ברמה לא קלה, אז אין לי כח להגיע לשם שוב..

מקפיצה בקשר לסדר יום, אשמח לשמוע מנסיונכןחולמת להצליחאחרונה

אולי יעניין אותך