איך אתן מסתדרות בשבתות אצל הצד השני? עצות או סתם פריקהאמא שלה.
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:22
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:14
ולא לראשי בבקשה
אתחיל ואומר שהם מקסימים ונהדרים
הם אוהבים אותנו מאד,
וכנראה הבעיה בי
אבל קשה לי שם בשבתות.
לא נוח לי, זה לא הבית שלי, צריכה כל הזמן להיות לבושה ומאורגנת מא ועד ת.
להיות נחמדה חייכנית וחברותית, לשבת בשולחן שבת שעות!!!! גם בערב שבת, בשעות שבשבת בבית או אצל ההורים כבר מזמן ישנה ונחה. להתאפק לשירותים כל השבת כי אני מתפדחת לתפוס אותם יותר מדי זמן (עצירות, הריון וזה), או להתאפק כל הלילה כי למי יש כח להתלבש וכיסוי ראש והכל בשביל פיפי.
וגם כי כל האחיינים (כמות מכובדת בלי עין הרע) שבגמילה בהווה או בעבר משתמשים איתנו באותם שירותים, וזה קצת מגעיל אותי (אסטניסטית?)
ואז הבטן נפוחה וכואבת וכל השבת אני בתהיות אם ראו ו"עלו עלי" (עוד לא סיפרנו לאחים)

אין לי כח, אני עובדת ממש קשה. רביעי חמישי הם השיא. ובשבתות שאנחנו נוסעים לשם, לא מעודד שתכף שבת.

אני חייבת את המנוחה שלי. רוצה להיות בסביבה הטבעית שלי

ואנחנו נוסעים לשם המון, פעם בחודש בערך.
הם (ובעלי) מצפים שנהיה שם בדיוק כמו אצל המשפחה שלי..שמה לעשות, זה לא אותו דבר.
עושה מה שנוח לי.miki052
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 14:01
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:54

 

מזדהה עם כל מילה (כמעט)!!!אנונימיות
אין לי פתרון. גם אני יודעת שרב הבעיה כנראה בי.
אמנם אין אליינים אבל השירותים במרכז הבית ושומעים הכל אז לא נעים ולא נעים לתפוס להרבה זמן. ואני בחיים לא אצא ואפתח מקרר ואקח לעצמי מה שאני רוצה :-/.
באמת בעיה. אשמח גם לשמוע עצות
בעניין האוכלאמא שלה.
קבוע לוקחת ביסקוויטים בתיק..
כי גם אני לא אקח לעצמי מהמטבח.
גם אני מהמזדהות, ממש תארת כמעט כל מה שקשה לימק"ר
ועוד קצת
בהתחלה ממש הרגשתי צורך לכבד וללכת לשם הרבה, היום אני מבינה שגם השפיות שלי חשובה, הורדנו תדירות, ועדיין קשה לי כל פעם, אבל הי, זה פחות פעמים בשנה...
(ועכשיו בכלל מי רואה אותם )
חח אולי זה הפתרון..אמא שלה.
היינו שם לפני 3 שבועות. ביקשו שנבוא השבת גם.
צריכה אויררררר
תמצאי סיבה למה לא לבוא מק"ר
יש לכם כבר ילדים? סליחה שלא זוכרת..
ילדה וחצי ;)אמא שלה.
והיא בעיקר סיבת הגעגועים שלהם כמובן
אז הילדה יכולה להיות תירוץ במקרה כזה ;)נרות
כשהסעודה בערב כבר ארוכה לך מדי, את הולכת להשכיב את הילדה בחדר, מתאווררת קצת ונשארת לנוח כמה שאת צריכה.
ממש מזדהה! זה לא פשוט.. גם אצלי היה ככה בהתחלה, לאט לאט משתחררים.. ועדיין לא מרגישה שם לגמרי בבית🤷🏻‍♀️
העלית נושא רציני אמא חדשהה
נראלי להרבה נשים לא קל אצל הצד השני (בעלי תמיד שואל למה מצד הגברים שומעים פחות תלונות בנושא)
יש לי כמה רעיונות נקודתיים אבל באופן כללי מבחנה אותך ממש..
ממליצה להביא דברים לקרוא אם את אוהבת.. לשמור משו שממש בא לך לקרוא לשבת הזאת
ליזום יציאות עם בעלך תוך כדי השבת- אחרי הסעודה בערב, לפני או אחרי הסעודה בבוקר.. ואז קצת לצאת רק שנייכם להתאוורר
אפשר להביא אוכל שווה שבא לך שאפשר לשים בתיק או לחילופין להכין משו לכולם- אני גיליתי שכשאני מביאה משו זה הרבה יותר מחבר אותי
להביא בגד נוח שיהיה אפשר לצאת מהחדר גם באמצע הלילה- כובע נוח, חצאית קלה ונגיד לדאוג שהחולצה של הפיג'מה תהיה צנועה . להתאפק זה ממש לא אופציה נחמדה . ולגבי שירותים ארוכים- למצוא אולי זמן שכולם נחים? או לעשות וזהו? הם גם צריכים לפעמים בעצמם.. לדעתי האי נוחות שזה גורם יותר גרועה מהפאדיחה. באמת לא נעים עם האחיינים אבל אפשר לנקות שניה לפני או אם זה מגעיל אותך אולי בעלך ינקה?

נראלי הנקודה היא- שבעזרת השם לשנים רבות הם המשפחה שלך, וכדאי למצוא את הדרך הכי טובה איך יהיה לך נעים שם.. ומכטן החשיבה שלכם כזוג איך הופכים את זה להכי נסבל מבחינתך..
אם יש שם רק חדר שירותים אחד זה באמת מאתגר...רינת 29
אני דווקא נהנית מהמנוחה ביום שישי שלא צריך לבשל. אמנם יש נסיעה ארוכה אבל אני לא נוהגת.
מספרים על הריון מיד אחרי שרואים דופק ואז זה חוסך הרבה אנרגיות על הסתרה. אם אני עייפה בטירוף אני מרשה לעצמי בתחילת הריון להתנצל ולפרוש לפני סוף הארוחה.
עונה לךהמקורית
קודם כל, כל הכבוד על זה שאת נוסעת כל חודש. ועוד עם ילדים!
זה בהחלט פחות נוח מהבית אין מה לעשות, וקודם כל אני ממליצה לך לדבר עם בעלך. האם נח לו לנסוע כל חודש? האם אכפת לו להוריד תדירות?
סופו של דבר זו החלטה של שניכם ויכול להפריע לו אם זה לא שוה בשווה בין המשפחות.
במידה ולא, הייתי שוקלת להוריד תדירות ולהגיד להם שגם לצד שלך אתם נוסעים פחות. כל עוד ההורים שלך ושלו לא גרים באותה שכונה לא תהיה להם דרך לדעת (אלא אם כן וחמתך בלשנית שתבדוק עם הילדים). ואז אין מקום לציפייה ואכזבה.

לגבי חוסר הנוחות, באמת שזו הקרבה. אבל זה משו שאת עושה בשביל בעלך. בשביל ילדייך שיחוו את הסבא והסבתא. וזה מחיר אבל זה לא בלתי אפשרי. תנסי להקל על עצמך כמו להביא בתיק ספריי מים ואקונומיקה ואז לפני שאת נכנסת לשירותים תשתמשי בו ותנגבי עם נייר טואלט את האסלה וכבר פתרת לך בעיה אחת.
לגבי כיסוי ראש וכו - אין לי הרבה רעיונות רק ללבוש רחב או למצוא כיסוי שיהיה לך נח לשים לזמן שאת שם.

על עצמי יודעת לומר שאני כבר לא נוסעת לשבתות מחוץ לבית בכלל. מעדיפה אמצע שבוע ביקור קצר או ביקור לארוחה אחת בשבת אם גרים קרוב להורים ופתרתי לעצמי את כל הדילמות שעלולות לצוץ.
הגזמת...רינת 29
מן הסתם בעלה מתקשר בימי שישי להגיד להורים שבת שלום ואז הם שואלים איפה הם בשבת. ברור שלא לשקר במצב כזה.
בעיניך זו הגזמה. בעיני זה 'לשנות מפני השלום'המקורית
את מצפה שבעלה ישקר להורים שלו?רינת 29
אני לא מצפה לכלום. את קצת לוקחת את הענייןהמקורית
קשה מדי לדעתי.
החיים הם לא שחור או לבן ואנשים כל היום משקרים לגבי כל מיני סיטואציות ולא בהכרח בשביל השלום.
במקרה הנל, זה נהנה וזה לא חסר. כלומר היא נשארת בבית ומרויחה את המנוחה וההורים לא יודעים שהם לא רוצים לבוא אז זה לא פוגע בהם.
זה הכל.
סליחה, אבל זה שקראורי8
ולא בריא לבנות חיים על שקרים. ולא משנה שכל מיני אנשים משקרים. זה לא הופך את זה לבסדר. שקרים בתוך משפחה זה מתכון לחוסר אמון ומריבות עמוקות. חוץ מזה שמאוד קל לעלות על זה, אלא אם כן תוסיפי שקר על שקר וביום שישי תשקרי לגבי מקום הימצאך, ואחר כך תלמדי גם את הילדים לשקר ולא לספר שהינו אצל הסבתא השניה.
תראי את זה איך שאת רוצה. אני רואה אחרתהמקורית
לא הצלחת לרדת לסוף דעתי וזה בסדר לא כולם חייבים לקבל מכולם
שכל אחת תעשה מה שטוב
לא צריך לשקר. זה פשוט לא עניינםאודי-ה
אפשר להגיד שקשה בתקופה הזו לבוא הרבה.
נראה לך שהם ידעו כמה הם נוסעים לצד השני? לא חייבים לדווח כל דבר להורים.
בעיניי זה גם די הגיוני שלפעמים מעדיפים לנסוע לצד השני יותר. אני מקווה שבתור חמות לא אהיה חטטנית וצרת עין שאתערב לילדים שלי בחיים שלהם.
וואי אני מזה מבינה אותךחדשה ישנה
את נשמעת בדיוק מה שהרגשתי בשנים הראשונות.
עכשיו, ב''ה יש ילדים ואני הרבה יותר השתחררתי.
כן, לפעמים המטפחת מרושלת, העיקר השיער מכוסה. מותר לי גם להסתובב יחפה. אם באים פעם בחודש צריך ללמוד להרגיש בבית.
שנים לא העזתי לפתוח את המקרר והייתי מסוחררת בשבת בבוקר , היום אני כבר מעיזה להכין קפה, טוב לא אקח עוגה לבד, אבל קפה זה גם משהו

ובשביל הילדים אני כן מבקשת לקחת להם אוכל לפני הסעודה וכד', אז כבר במקום לשגע את חמותי שתוציא להם מהסירים אני כבר אומרת- אני לוקחת להם אוכל ובגלל שאני מחטטת בסירים אז אני כבר מרגישה יותר בבית...

וחוצמיזה, שאני עוזרת לפנות, להגיש , להכין סלטים , לשטוף רצפה במוצש אז זה עוזר לי להרגיש יותר בבית. וגם להם. אל תחשבי, גם חמותי עד לא מזמן הייתה מתוקתקת כל השבת ולמדה לצאת עם פיג'מה כי הרגישה שאני יותר מרגישה בבית . גם היא 'כלואה' כשיש כלה בבית. ..
כאילו אני כתבתי את זהGBF

אני גם לא אוהבת לנסוע לחמותי מהסיבות שהעלת, נוסעת אחת לחודשים ושיתפוצצו.

בהתחלה הם היו מתעצבנים עכשיו הם נרגעו.

 

לגבי האוכל, בעלי כל בוקר מגיש לי לחדר קפה ומלאי עוגות שיהיה לי עד הסעודות.

כמו כן, אני מביאה במזוודה שקית מופצצת חטיפים, פיצוחים שוקולדות וכו'.

 

ולגבי השינה, גם אצל חמותי הסעודות מאד ארוכות, פשוט לקוחת את הילד להרדים אותו ונחה בחדר עם ספר. שיגידו שאני סנובה, אני לא צריכה לשבת על השולחן במשך כמעט 4 שעות.

מבינה אותך ממש!הריון ולידה2
אני גם ממש קשה לי ללכת לחמותי שגרה ממש רחוק ובכלל נורא משעמם שם האחים שלו רובם לא דתיים וכמעט לא מגיעים .. בעלי רצה שנלך יותר כי היא אלמנה אבל ממש קשה לי ברמה שאני לחוצה עוד שבוע לפני שאני יודעת שנוסעים.. אז משתדלים לסוע פעם בחודשיים אני הסברתי לו שאני לא יכולה יותר מזה גם הנסיעה נורא ארוכה לשם וגם מאוד קשה לי לא מרגישה בנוח כל כך במשפחה שלו.. לצערי..
דהה לגמרי אבל רוצה להוסיף את הצד השני..באר מרים
שנים סבלתי משבתות אצל חמי וחמותי בדיוק מהסיבות שאת מתארת ויכולה להוסיף רבות אחרות..
ושוב, הם ממש אנשים טובים ומארחים ממש בשמחה אבל כמו שאמרת זה לא המשפחה שלי, ההרגלים שלי, לא נעים וכו..

אבל..

עם השנים והמשפחה שגדלה אנחנו מגיעים אליהם הרבה פחות..
ופתאום אני מסתכלת על זה אחרת...

כיום אין לי אפשרות לקחת חופש משבת ולנסוע להתארח. כמה שהיה לי קשה שם הגעתי בלי להביא כלום. האוכל מושקע ומגוון.. שפע עוגות ורצון טוב. היום כמה שארצה אין לי את האפשרות לנסוע אליהם עם כולם. המקסימום אפשר לשלוח אליהם 2-3 ילדים. ממש בא לי לפעמים את ההרפיה של לא להכין שבת ולהתארח..

והאמת, בסוד, (ואל תגלו לחמותי.. ) היום אני קצת מתחרטת ומתביישת שהייתי כל כך ביקורתית אליהם.
באמת השקיעו ורצו לשמח מכל הלב, לא תמיד בצורה שאני ציפיתי..

ובתור אמא לבנים מתבגרים.. מוצאת את עצמי לא פעם כבר חושבת איך בע"ה אארח את הכלות שלי והזוגות הצעירים ותוהה עד כמה אצליח לדייק את הרצונות והצרכים שלהם..

אז בכלל לא מפחיתה מהקושי.. ובכל זאת..
בול מה שחשבתי!רינת 29
תמיד מציגים את החמות כמרשעת אבל אולי אנחנו הכלות גם צריכות להתגמש ולקחת דברים יותר בקלות. תחשבו שיום אחד אתן תהיו חמותות בעצמכן ושום מאמץ שלכן לא ירצה את הכלה.
דווקא לא הוצגה כאם החמות כמרשעתמק"ר
בכל אופן אני לא חושבת שחמותי כזאת... מחכים לנו מאוד, אבל כמו שכבר כתבו פה, זה לא הבית שלי, לא ההרגלים (רגילה ובונה על לישון צהריים שבת, ושם אים כזה דבר, מתחילים סעודה מאוחררר והיא נמשכת עד בלי סוף, גם בקיץ... לא תמיד נעים לחתוך באמצע כי חמותי נעלבת... אי אפשר לצאת לשרותים באמצע הלילה, כלומר אפשר אבל מסובך ועוד... הרבה סיבות שיקשו על ההנאה משבת, מזדהה גם עם השירותים הלא נקיים ועוד).

וחושבת לעצמי שהתגובה של באר מים תגובה חשובה, אני אקרא אותה שוב
מגיבה לך ולבאר מריםאמא שלה.
אני לא חושבת שאיפשהו בהודעה שלי השתמע שחמותי היא מרשעת ונוראית, להיפך, כתבתי שהיא מקסימה ונעימה.
גם ההצעות שקיבלתי, לבוא עם אקנומיקה בתיק ממש לא רלוונטיות כי הבית שלהם נקי ונעים.
לא היתה שום כוונה להוציא עליהם כמשפחה או כיחידים או כבית שום רע.

אבל,
להתארח פעם בחודש שבת שלמה בבית שהוא לא שלי, עם הרגלים שונים משלי, זה לא נוח לי. אין לי את המנוחה שאני זקוקה לה בשבת בבית.
וזה לא משנה כמה הם יוצאים מגדרם לארח ושהאוכל יהיה טעים והמצעים והחדר מוכנים.
כמו שכתבתי, הבעיה היא בי,
בחוסר שחרור, במבוכה (וברור שעם השנים זה משתפר, ועדיין)
יש מי שיגידו, מה הבעיה לפתוח את המקרר של חמותי. אז אני לא מסוגלת. ומי שיגידו, מה הבעיה ללכת שם עם פיגמה,צנועה, ואני לא יכולה. ומי שתלך אצל חמותה בלי כיסוי ראש ומי שלא תתבייש לפרוש לישון באמצע הסעודה.... אז אני לא כל אלה. מקסימום נימוס. מינימום הנחות לעצמי, וזה מתיש.
ממש ממש לא בביקורת כלפיהם
את מקסימהרינת 29
לא התכוונתי אלייך באופן ספציפי אלא לכל מיני שרשורים בפורום הזה ובכלל לאווירה חברתית שקיימת בעולם.
הלוואי שתלמדי להרפות ולשחרר או למצוא דרך להנות איכשהו.
אז אולי את צריכה לטפל בעצמך?אורי8
להיות קצת פחות פרקפציוניסטית? קצת משוחררת יותר ופחות מנומסת? לא מכירה אותך ולא יודעת אם את חווה את זה בעוד דברים בחיים. אבל הקושי להרגיש בבית אצל חמותך נראה לי די אוניברסלי, הרבה חוות את זה בעוצמות שונות. אבל באופן טבעי לאחר כמה שנות נישואין ( כשהחמות נעימה ) נראה לי שרוב הנשים מרגישות בנח לפתח מקרר , ללכת לשרותים לכמה זמן שצריך או לשים חלוק צנוע בבית החמה. פסלת כאן כמעט כל הצעה, אפילו להביא חומר ניקוי ולנקות אחרי האחיינים כשאת מתפנה.
מציעה לחשוב, האם את חייבת להראות פיקס ולהיות שיא המושלמת תמיד בחיים? אפילו בבית של חמותך אחרי כמה שנים? אולי כדאי לשקול יעוץ כלשהו שיעזור להשתחרר קצת , להרשות לעצמך להיות פחות מושלמת. אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך, אז סליחה ואל תתיחסי, פשוט עלה לי ממש חזק ממה שכתבת.
אולי, לאיזה סוג של טיפול את מתכוונת?אמא שלה.
פעם חשבתי על זה באמת ביחס לקשר איתם. מאד הייתי רוצה להרשות לעצמי להיות קצת יותר משוחררת איתם ופחות נבוכה.
הם נורא נורא נורא מוצלחים כאלה (פעם כתבתי על זה פה, אני חושבת),
נורא גאים בילדים שלהם, המוצלחים החכמים היפים....
זה השדר שם כל הזמן, הילדים שלנו הם משהו מיוחד (אני מפרשת את זה: איזה מזל יש לכם, חתנינו וכלותינו)
הם כולן שם קטנות מימדים במיוחד ומשום מה זה גם הפך לאיזשהי גאוות יחידה, (אולי איזה אפליה מתקנת שיצרו לעצמם) זה נותן לי להרגיש שם מגודלת 🤔 למרות שאני בכלל ממוצעת מינוס.
אז אני גם לא אוכלת שם טוב ומתבישת.
אולי בגלל הנחיתות העצמית צריכה להרגיש איזשהי שליטה ודיוק בשאר התחומים שם.
אולי יעוץ כלשהו יעזור.
למרות שזה פוגש אותי רק שם, בשאר תחומי החיים אני לא ככה בכלל.
מאד משוחררת, קשובה לעצמי..
טיפול רגשי כלשהואורי8
שיעזור לך לשחרר, לא להרגיש מולם נחיתות, להעיז להיות מה שאת , בלי לעשות חשבון.
איפה היא אמרה שחמותה מרשעת?כי לעולם חסדו
היא לא רוצה להיות במקום שהיא צריכה להיגעל מהשירותים
נראה לי לגיטימי...
בדיוק מה שחשבתי, מה זה התגובות פה? אין לכן בנים??מיואשת******

אתן כל כך בטוחות שתהיו אחרות ומושלמות?

לא ברור לכן שיום אחד תרצו לראות את הבן שלכן והילדים שלו ולארח אותם ולהיות איתם

ואז הכלה לא יהיה לה נוח אז היא תקצץ בתדירות

אולי תשקר לכם

תלך יותר להורים שלה

תרים את האף על כל שטות

ועוד ועוד תיאורים שיש פה

 

וואו

מה זה יש פה תגובות מוגזמות, מגעילות, מתנשאות, ושוכחות לגמרי שההורים של הבעל הם ההורים, הסבא וסבתא של הילדים שלכן! ושגם לכן יש או יהיו בנים ולא, זה לא יהיה אצלכם אחרת . יהיה בדיוק אותו דבר כי זה טבע העולם גלגל סובב לו ולא כל כלה תאהב את האוכל שלכם, כולן תסבונה מחוסר פרטיות וכיסוי ראש, ולא בטוח שיהיה לכם שירותים נפרד בבית להקדיש לה.

 

שרשור מבאס ברמות אחרות. אבל ממש.

חח מיואשת אל תתבאסי, תשמחי על הבנות!אורוש3
ברוח טובה נשמה! מקווה שזה ברור לך!!
אבל בכלל לא זה הכוונה, אולי היו פה תיאורים של בנות ממקום אישמק"ר
בתור אחת שמאוד לא נוח לה אצל ההורים של בעלה, אבל מאוד... ועדיין אני הכלה שהכי הרבה מתארחת שם (יותר אפילו מהבנות שלהם, ומתארחת בלשון עבר...), יש דברים שמאוד מקשים עלי את השהות שם שבת שלמה, מאוד. ואף אחד לא רואה עלי ולא שומע ממני כלום בשעת האירוח. רק את בעלי שיתפתי, ורק איתו הגענו למסקנה על הורדת התדירות... (היינו שם כמעט כל שבת שניה).
כי מה לעשות ושם לא מקובל לקום באמצע הסעודה בכלל בכלל, ברמה שחמי קרה לי פעם לחזור לשולחן! ומה לעשות שהסעודות מתמשכות שם עד ועד בכלל... ומה לעשות שאוהבים להתווכח בסעודות על הכללל, ומילא להתווכח, זה נעשה בצעקות וצרחות והם נהנייםם עד הגג ואני לא יכולה לשמוע טונים גבוהים, זה עושה לי כאב ראש...
ועוד הרבה דוגמאות.... (למשל שלא מסכימים לנו בכלל בכלל שנעזור לארגן את החדר שלנו לפני, בכלל! ניסנו לבוא בהפתעה מוקדם וכ'ו ולא עזר, חמותי לא הסכימה. אבל באותה נשימה לא מארגנים לנו אותו ואני יודעת שהם לא חייבים לי כלום, אבל דמי בנפשך את הסיטואציה הבאה: 2 תינוקות, זוג הורים מותש, מגיעים כחצי שעה לפני שבת, לא נותנים לנו להכנס לחדר, כי אתם אורחים ואתם לא תארגנו לכם וכ'ו... אז הכל מחכה בחוץ, רק אחרי הדלקת נרות חמותי נותנת רשות להעלות הכל למעלה לחדר ואז את מגלה (בחושך וכבר הדלקת נרות) שהחדר הפוךךך, מה זה הפוך? ערמות של כביסה נקיה לא מקופלת על כל המיטה, ומה שאין מקום על המיטה ב3 סלים על הרצפה. רצפה דביקית ומלאה בפיצוחים וחבילות של חטיפים זכר ללילה אחד השבוע שגיסי הבחור ישן שם ואני אעצור כאן את התיאור... ואז להתחיל לארגן ולסדר הכל, ואם הקטנים לא נתנו לי אז זה רק בחצות הלילה אחרי הסעודה הארוכה ביחד עם בעלי... (חמי לא נותן לי אפילט להשכיב את הקטנים לישון בחדר באמצע הסעודה, שארדים אותם בעגלה...).
ניסנו בשבת האחרונה שלנו שם להתגנב לחדר בין החזרה מהתפילה בליל שבת לבין תחילת הסעודה לנסות לארגן את החדר, לקחנו מצעים מהארון (בעלי לקח, הוא יודע, בכל זאת חי שם...) ואני לא רוצה לתאר לכן את הכעס של חמותי כשגילתה. אתם עושים לי בושות, הכלה שלי לא תעבוד, וכמה שאני אסביר לה שבכיף ואני רוצה שגם לה יהיה מנוחה... לא עוזר (בכל מקרה אנחנו מסדרים בסוף, רק שזה באמצע הלילה).

וואו פרטתי פה יותר משרציתי. וההורים של בעלי אנשים מקסימים עם לב רחב וענק ואוהבים אותנו מאוד. ויש להם את הבאגים שלהם כמו לכל בני האדם...! גם ההורים שלי לא מושלמים וגם שם יש לי הרבה דברים של נוחים לי, אבל גדלתי שם, אני רגילה לזה וזה הבית שלי!

אני חושבת שההרגשות והתאורים פה של הבנות נומרליים ומוכנים מאוד, ואפשר להתמודד איתם בצורה יפה ומכובדת.
זה מה שפותחת ביקשה, עיצות איך להתמודד עם זה בצורה יפה.
אויש איזה קשה זה כשזה בא ממקום טובבאורות
אבל בסוף רק יוצר מועקה
אבל זהו בדיוק שהיא ביקשה עצות איך להתמודדמיואשת******
וכתבתי ״יש פה תגובות״
לא כולן
אבל יש פה תגובות שלא נותנות שום עצות רק מתלוננות ומתלוננות כמה שגם לה קשה ותבואי פחות. ועוד תגובות ממש לא יפות כל אחת על ההורים של בעלה

תכלס לכולנו פחות נול אתל ההורים של בעלים.
עצות אפשר לתת כמו שאני נתתי ועוד כמה. פרקטיות ומועילות.
תגובות של תבואי פעמיים בשנה ועוד כל מיני זה לא עצות.
סהכ הפותחת לא תיארה שום דבר חריג. אפשר לתת לה עצות ואפשר לעשות מזה איכסה ההורים של הבעל אל תלכי אליהם כמעט בכלל איזה מסכנות כולנו בקושי הולכות וכו.
תקראי עוד פעם תגובות ותראי איזה מנגינה עולה מחלק מהן.



ובנימה אישית למה שכתבת-1. הפותחת לא תיארה שום דבר דומה לזה בכלל. היא תיארה קשיים רגילים ונורמליים בבית שלא שלה. גם את תרצי שהבן שלך יבוא עם הילדים ביחד עם הבת שלך וילדיה כדי שהם יהיו ביחד ואז יהיו כמה ילדים קטנים שהולכים לשירותים וכו. חיים נורמליים של משפחה גדולה.
2. לגבי מה שאת מתארת אין כזה דבר לא נותנים לי להשכיב את הילדים או לקום מהשולחן. ב״ה חמים שתלטניים בצורה קיצונית כמו שאת מתארת הם לא נחלת הכלל ולא בעייתן של רב הבנות שהגיבו פה.
ממש מסכימה, שרשור מבאסאורי8
מאתמול במחשבות איך אני משפצת ומוסיפה עוד שרותים בבית( יש כבר 3) ואיך אנקה כל השבת את השרותים כשיהיו כלות , ומה אעשה שיהיה להן נח , העיקר שירצו לבוא. לא מסוגלת לחשב שלא אראה את הבנים שלי כמעט בגלל שלכלה קשה לבוא. וממש מבינה את הקושי, חווה אותו גם. אבל התשובה של תבואו פחות ( פחות מפעם בחודש ) קשה וכואבת לי.
המסקנה שלי שונה- החלטתי שצריך לחנך את הבנות שלנומיואשת******
ואני אחנך את שלי
שההורים של הבעל חשובים מאד
והקשר חשוב מאד
ושילמדו להקריב קצת נוחות
ולא להיות צעירות מפונקות שיתפכחו רק כשיהיו להם בנים גדולים אלא מההתחלה לבוא בגישה מעריכה ומכבדת יותר להורים של הבעל. לפעמים אני משתגעת מה שרשורים פה של מתי לגלות לאמא שלו או כמו השרשור הזה. כאילו האמא של הבעל היא סחבה. ילדה, גידלה חינכה, עכשיו הוא שלי ותלכי את לעזאזל
כן אני חריפה
אבל סליחה בנות יקרות, זה מה שחושב מי שקורא אתכן
ומי שחושבת שזה לא יבוא עליה בגדול כשלה בעצמה יהיו בנים טועה בענק.
אבל בענק
יום אחד תלכו לבקש מהחמות שלכן סליחה בדמעות.
אני אעשה כל שביכולתי שהבנות שלי לא יהיו כאלו.
תגובה מהממת!!לפניו ברננה!
אין עלייך. פשוט אוהבת לקרוא אותך. כל מילה בסלע.
נראה לי קצת הגזמת...באורות
להכנס לבית שונה זה קשה, ממש.
ודוגרי- גם לבעלי קשה בבית של ההורים שלי. כמה שאנחנו מרגישים שם בנח אני עדיין יודעת שקשה לו להיות שם הרבה. ככה שזה לא קשור רק לבנות, וזה גם לא קשור לפינוק- זה עניין של באסה להיות הרבה במקום שרק בחדר סגור אתה מרגיש בנח וממה שנראה פה יש כאלה שגם את זה אין להן.
השרשור הוא בין השאר תגובות פריקה ומותר לאנשים לא להרגיש בנח, זה לא ממש בשליטה. וכמו שאפשר לראות יש הרבה הורים שיוצרים את זה בעצמם. אז אולי טוב שבאמת נהיה מודעות לעתיד אילו דברים יכולים ממש להעיק על הכלות שיהיו בעז"ה ולנסות ליצור להן אווירה טובה כמה שאפשר.
נראה לי שזה צריך לבוא משני הכיוונים..לפניו ברננה!
אני בתור כלה צריכה לבוא פתוחה ולא עם ציפיות ואף מורם, לקבל אותה באהבה והערכה כי בזכותה יש לי את בעלי, ובתור חמות להיות רגישה ומתחשבת...
נכון, לגמריבאורות
אבל מפה ועד זה שכולן פה "מגעילות ומתנשאות..."
להגיד שהשירותים והאוכל מגעילים בעיני מישהי, זה לא התנשאות. זה פשוט קיים. אי אפשר לשלוט בתחושה, זה לא בא ממקום של עליונות אלא ממקום של סטנדרטים שונים. חלק מהתיאורים פה הם ממש מבאסים. וגם אם זה על הדברים הפשוטים לפעמים התסכול נובע דווקא בגלל הרצון להרגיש שזה בית שני שלך וכשאת עדיין מרגישה זרה ואורחת אחרי כמה שנים זה מאוד מעייף ומתסכל.
השאלה מה עושים עם התחושות הטבעיות האלה...אוריה12345
גם אני לא אוהבת להיות אצל חמותי, אוכל לא טעים לי, יש שם בעלי חיים ושערות בכל מקום ועוד ועוד. אבל אז מה? אלו ההורים של בעלי. זכותו להיות בבית הוריו וזכותם לראות את הבן והנכדים שלהם. כל עוד אין משהו דרמטי שפוגע באופן אמיתי לדעתי אין שום שאלה, בולעים כל צפרדע ובאים... (אחרי לידות יש הנחות...)
ברור נכוןמיואשת******
אבל את יכולה להיות חמות מאד רגישה ומתחשבת ויחד עם זאת יש לך בבית רק שתי שירותים. מה תעשי???
תעברי דירה בגלל זה במאות אלפי שקלים?
ואת יכולה להיות חמות מה זה רגישה ומתחשבת ולמלא מקרר במאכלים שהכלה אוהבת אבל אם היא מתפתחת לפתוח מקרר מה את אשמה
ואם בלילה היא מתבאסת ללכת לשירותים איל זה אשמתך ואם אצלך אוהבים סעודות ארוכות אז את יכולה לומר לה שמי שעייף ילך לישון אבל אם זה לא נעים לה לקום מה תעשי?
מאד מאד חשוב להיות חמות טובה (הו, הלוואי והיתה לי!!)
ויחד עם זאת צריך להבין שהבית של החמות אף
פעם לא כיף ונוח כמו הבית שגדלנו בו אבל בדרך כלל זה לא אשמתה, זה פשוט ככה... (ואך מילה על ליל הסדר... )
וואי ליל הסדר איזו נקודה רגישה😅באורות
אבל הנה נניח בדוגמאות שהבאת,
נניח לפתוח את זה מול הכלה- אני יודעת שזה קשה בבית חדש עם מסורת אחרת, והארוחות אצלנו ארוכות, תרגישי בנח לפרוש לספה אם קשה לך.
ליל הסדר צריך שרשור נפרד, חכי, נעשה בקרוב 🤣מיואשת******
וואי ליל הסדר זו תיבת פנדורה חחחאני זה א
אני איתךמק"ר
יש הבדל בין לומר אני לא מרגישה נוח לבין להמליץ לא להגיעמיואשת******
גם אני לא מרגישה נוח
נראה לך שלא? גם כתבתי את זה בתגובה שלי.
מותר לפרוק ולומר כמה לא נוח כל עוד זה לא מגיע עם המלצה של - תבואי פחות, תשקרי להם שגם לצד השני את לא מגיעה, וכו. כמו שהיו פה

לא נוח. ממש לא. אז יש תגובות מעשיות של איך להפחית את האי נוחות. ויש תגובות מגעילות ומתנשאות (לא כולן, כתבתי את זה מלכתחילה )
ולכן החינוך הזה צריך להיות גם לבנות וגם לבניםדפני11
חשבתי שאת באה להגיד משהו אחראמא שלה.
(לחנך את הבנות להיות רגישות
למי שנכנסת הביתה
למשל, היום בבית הורי, אנחנו נמצאים כרגע בחדר נוח מאד עם שירותים צמודים
ואני מודעת לכך שברגע שתגיע כלה ונגיע ביחד לשבת, אעיף את עצמי (אם אמא שלי לא תיזום ותבקש מעצמה) לאיזור חדרי השינה עם השירותים המשותפים לכולם.
כדי שיהיה לה נוח.
זה לא משהו שקורה שם למרות שגם שם יש חדר כזה. הבנות מקבלות אותו.

אצל ההורים שלי אני אתקע את השירותים (וגם בעלי, מה לעשות בנים פחות מובכים מזה) ולא אתפדח מזה,
ובכל מקרה אהיה במודעות לנקות אחרי הפעוטות הגמולים שלי ולא אשאיר אחריהם עקבות שמישהו אחר יצטרך לנקות או להגעל מהם.)

בכל מקרה
כתבתי פה כבר כמה פעמים
אני לא באה בטענות לחמותי, חלילה.
אני לא רואה את עצמי מפונקת וממש לא מתנשאת.

שבת בשביל כולנו היא מקור הכוח לכל השבוע אני חושבת.
וכל אחת שואבת את הכח שלה מדברים אחרים, אחת לא תבשל בשישי, תתארח בשבת ומבחינתה זה יהיה סוף השבוע המפנק בעולם,
ולשניה כל השבת להיות בעמדת אורחת, זה מתיש מדי.
ואותה אחת תטרח כל חמישי ושישי, ובשבת תקרוס בפיגמה בביתה-מבצרה, ומבחינתה זה מעין עולם הבא.

שבת היא לא תמיד הפתרון. אנחנו לא נצמצם שבתות בקרוב, אבל מי שמתאפשר לה להגיע יותר פעמים באמצע השבוע במקום שבתות, לא בטוח שזה רעיון כל כך גרוע. יש פתרונות יפים ומכובדים שיהיה נוח לכולם. אל תכעסי כל כך.
בעיני זה יכול להיות מובן גם לחמים, כמה וכמה פעמים הזמנו אותם אלינו לשבת ומעולם הם לא היו אצלנו, ותמיד בסוף אנחנו הגענו, כי חשוב לנו לראות אותם?

זה שאני חוזרת משם מותשת במוצאי שבתות זה לא מבחירה...ברור הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
בנות מתארות, שהמתח שהידיעה שהן שם בשבת גורם למריבה עם הבעל, ואני מזדהה, בהתחלת הנישואין כמעט לפני כל שבת אצלם הייתי מתעצבנת עליו נורא ומפתחת מריבה. עד שקלטתי שזה המתח הזה. והיום תודה לאל אני במקום אחר,
ויודעת לזהות את המתח הזה לפני שהוא הופך לפיצוץ על בעלי ללא-עוול-בכפו,
ולומדת, ומחפשת את הדרכים לנסוע לשם בלב שמח וקליל יותר
לא כתבתי את זה אלייך בכללמיואשת******
את ביקשת עצות וכתבת יפה, היו תגובות נורמליות שנתנו לך עצות נורמליות
והיו תגובות הרבה פחות נורמליות לדעתי.
ועל זה אני כועסת
אמצע שבוע זה סבבה. אבל זה לא מאפשר לכמה ילדים להיות ביחד ובהחלט זה חשוב להורים שילדים שלהם יהיו ביחד בשבתות. את
לא רואה שלאמא שלך למשל זה חשוב? היא לא רוצה שאחים שלך יגיעו?
תחשבי על אמא שלך אם אחים שלך יפסיקו להגיע לשבתות כי לכלות לא נוח.
איך היא תרגיש?

את צודקת שהעלית גם את הנקודה להיות רגישות יותר לכלה שמגיעה לבית של ההורים. פשוט אין לי בנים אז לא חשבתי על זה. נקודה טובה וחשובה מאד.
לקחתי לתשומת ליבי.

לי במשך שנים היה מאד לא נוח אצל ההורים של בעלי מכל הסיבות שפירטת ויותר.
וחוץ מזה אני שונאת לצאת לשבתות מהבית אפילו להורים שלי.
זה לא בדיוק שכיף וטוב לי ואני באה ממקום של חוסר הבנה. השבתות האלו קשות מאד. כתבתי לך את זה גם בתגובה למטה
ובכל זאת חלק מהתגובות שנכתבו לך מאד מאד מקוממות , מזלזלות בהורים של הבעל ומגיעות בגישה שגויה ובעיני, מרתיחה ממש.
כאילו ההורים של הבעל זה חובה שצריך לסמן וי וכדאי כמה שפחות ואין שום חשיבה על האמא שלו שרוצה לראות את כל הילדים ביחד ואת הנכדים שלה ועל הגבר שרוצה להיות בבית של ההורים שלו וכו. שום הבנה . כך בעיני זה נראה
מגיבה לך ולכל המתנגדותהמקורית
קודם כל, אמליץ לכן לקרוא שוב את התגובה הראשונית שלי. לא המלצתי לה לא להגיע המלצתי להפחית תדירות. ובסדר הדברים כתבתי את זה כאופציה אחרונה אחרי שנתתי עוד כמה אופציות מה שאומר מבחינתי לפחות - שאם אין ברירה אחרת וכל האופציות האחרות לא יעזרו לה, זו גם אפשרות. ומי שמתעצבנת על זה - בסדר גמור מבחינתי. זו דעתי. ויש פה מקום לכל הדעות.
דבר שני, לא התכוונתי להפחית תדירות רק בהקשר של החמות אפילו שכך אולי הבנתן מדבריי. אצלנו בכלל הפחתנו תדירות בנסיעה להורים שלי עד שהפסקנו לנסוע לחלוטין בשבתות וזה מאחר ואפילו חדר לישון אין שם וישנו בסלון על הרצפה משפחה שלמה אני בעלי תינוק בן שנה ובטן הריונית של שבעה חודשים בשמירת הריון עד שהחלטתי שדי. נכון שזה לא המקרה של הפותחת ולעומתי אפילו יכול להיות שהיא 'מפונקת' אבל כל אחת מותחת לעצמה את הגבול. זה היה הגבול שלי ואולי מה שהיא חווה זה הגבול שלה.
מאחר והוריי עלולים להיפגע מכך שאנחנו יותר אצל הצד שני מאחר ואין להםאיך לארח אותנו בצורה סבירה (כי להגיד לאחד האחים שלי לצאת מהחדר ללילה אחד זה לא בא בחשבון אפילו שאנחנו שומרים שבת והם לא) אז אני לא אומרת להם כל פעם שאני אצל חמתי מבחירה והחלטה וידיעה ברורה שזה מפחית להם את המצפון. ואני שלמה עם זה וזה כיבוד ההורים שלי.

בשורה התחתונה - התגובה שלי לא נבעה מתוך שנאת חמות מובהקת ורצון חהרחיק את הבעל מההורים חלילה. אני בעצמי משלמת מחיר על נסיבות כאלו ואחרות ומשתדלת לתמרן על הצד הטוב ביותר כדי לאפשר שהות עם 2 המשפחות, גם במחיר של יום חופש מהעבודה כדי לנסוע.
אל תשפטו ותחליטו שאתן יודעות מאיפה כל אחת מדברת.


וואו! את מדהימה ובאמת לא הכל שחור או לבן בחיים 😏כי לעולם חסדו
תודה רבה לא התכוונתי להגיב בשבילהמקורית
המחמאות אף על פי שזה ממש כיף, אלא כדי שאנשים יבינו שלא צריך להתלהם ולהגזים ולשפוט אחרים. וגם קצת להגדיל ראש בשביל הנוחות, כן.
אני מחכה לשבתות עם בעלי שחבל על הזמן. לנוח ולהנות ולהיות ביחד אחרי שבוע מפרך של עבודה. בעיניי לנסוע ולהתארח זה תיק גם בלי כל החוסר נוחות. רק לארוז ל4 אנשים ולפרוק אחרכך בשבילי זה כאב ראש. אז אני מוכנה להזיז דברים כדי שיהיה לי נוח ולא באלי להתנצל על זה.
לא חייב להיות בשבת אצל ההורים מבחינתי. ועוד אמרתי להפחית תדירות לא - לא ללכת בכלל כמו שאני עושה.
כמו שהשקר שלי או כמו שאני קוראת לו - השינוי בדיבור שלי, כל אחת איך שהיא רוצה לקרוא לזה, עושה את העבודה ועוזר לי לכבד את ההורים ולהעביר שבתות בכיף ובנחת , כל אחת תחליט לעצמה אם כן או לא כמובן עם הבעל והאם זה מספיק קיצוני בעיניהם או שווה בייניהם או לא. זו אופציה ולפעמים זה עובד ואף אחד לא מת מזה זה הכל.
סליחה שהגבתי לך על זה פשוט אני מרגישה שהשרשורפלצת הזה יצא מכלל פרופורציה. מכל מה שאמרתי (ואמרתי עוד דברים) נתפסו רק על זה.
ו
לא נתפסתי רק עלייך בכלל. וכל מה שאמרת על הקושימיואשת******
נכון גם לגבי
אני מחכה לשבתות עם בעלי בדיוק כמוך
ולנסוע להתארח בעיני זה ציק בדיוק כמו שאת מרגישה
ועדיין אני חושבת שהגישה שלך שגויה. זאת דעתי. אל תכנסי את כל הקושי לעצמך זה נשמע כאילו את חושבת שלכולם קל וכיף.
את מוזמנת לשנות דיבור ולשקר בשביל הכיף שלך, אני לא חושבת שזה יפה.
ובנוגע לכל אחת והגבול שלה, מקווה שתזכרי את המשפט הזה כשהבנים שלך יבואו פעם בחצי שנה להתארח ויסבירו לך שהגבול של הכלה עובר בזה שלא נעים לה לפתוח את המקרר אצלך. כל אחת והגבול שלה.
סליחה עד עכשיו הבנתי את הודעותיך וגישתך בצורה שונה, אבל אם נראה לך נורמלי לכתוב שאת משקרת להורים בשביל הכיף שלך ולא רואה צורך להתנצל, אז כנראה דעותינו בנושא שונות כל כך שאין על מה להמשיך דיון.
אין לי בעיה להמשיך לא להתדיין איתךהמקורית
כי גם את לא הבנת את דבריי מתחילתם ועד סופם ולכן את מגיבה ככה. גם בתגובה הקודמת לא הבנת .
מעדיפה לא להיכנס לפסים אישיים בסגנון של הכלה שלי או הכלה שלך.
הצביעות של ההיתפסות על השקר היא כלכך גדולה שזה לא ייאמן. מי ישמע ללכת למקוה שאישה הולכת היא לא משקרת למי שצריך? מי אמר שבשביל נוחות וכיף זוגי ומשפחתי אסור?? אין תדירות הלכתית מומלצת לשבתות אצל ההורים שאםשר לבוא ולהגיד אוי ואבוי.
ועזבי שזה לא באמת המקרה שלי כי זה לא שאני משקרת בשביל לבלות בבית אלא כי באמת מדובר בכלל בהוריי ובמקרה קצת אחר ולא בחמתי שאנחנו נמצאים אצלה הרבה יותר מאשר אצל הוריי אבל באופן היפותטי כנגזרת מהמקרה שלי -
זו הגישה שלי וזו משנתי. אחת תעדיף להגיד אמת ולסבול בשבת אחת ל3 במקום אחת ל4 או 5 ואני בכלל חושבת שעדיף להוריד תדירות ולשלם על זה ביום חופש באמצע שבוע .כל אחת והמחיר שהיא מוכנה לשלם .
תהיי החמות שאת יודעת וחושבת שצריך להיות בעז'ה ואני אהיה מי שאני יודעת להיות.
וטוב לי ככה לגמרי.
את מבינה שאמרו בפירוש שמותר לשקר בשביל מקווה?מיואשת******
מזה את משליכה על זה שמותר לשקר בשביל כיף זוגי ונוחות לא לארוז?

ושוב, מלכתחילה בכלל לא הגבתי אלייך מלכתחילה יש פה עוד המון תגובות מרגיזות בשרשור הזה ואני כתבתי את דעתי בכלליות על הנושא וחלק מהתגובות שעלו פה.
אני מבינה ומבחינתי זה דיון לגופו שלהמקורית
עניין ולא לגופו של אדם.
בוודאי שאני מבינה את העניין של המקווה לעומת זה אבל אני חושבת שבחיים צריך ללמוד לתמרן וכל אחת, כמו שאמרתי, מותחת לעצמה את הגבול.
כאופציה אחרונה כמו שציינתי כבר לפני במידה ואישה לא מצליחה להתגבר על הקושי על אף כל הטיפים וכו אז אני כן חושבת שיש לזה מקום. להפחית תדירות אם הבעל מסכים וללכת באמצע שבוע במקום וכן, כדי לא לפגוע בהם, או לצער אותם שהם לא באים, כן לשקר. מניין הבאתי את זה? אני לא פוסקת ולא נעליים אבל בהלכות כיבוד הורים יש עניין גם שלא להגיד להם דברים שעלולים לצער אותם. מבחינתי ולעניות דעתי זה נכנס לשם. אם אישה מרגישה שקשה לה בבית חמיה וחמותה ושוב, כאופציה אחרונה מבחינתי, אז כן. וזה לגמרי נכנס לקטגוריה של נוחות.
ועזבי שמבחינת אחת לשים כיסוי ראש או ללכת בצניעות זה כלום מבחינת נוחות לעומת אחרת, כן? אני מדברת על כל אחת והקושי שלה. ואני לא באה לחנך אף אחת ולהגיד לה - זהמה שקשה לך?? לעומת כיבוד הורים?? לא. זה סובייקטיבי. אני למשל הייתי צוכנה לסבול הרבה יותר וזה היה בסדר לאחרת יכול להיות שלא.
יפה מצידך מיואשת******
אני לגמרי כן אגיד למישהי- לשים כיסוי ראש בלילה שניה זה מה שקשה לך? לכן לא ללכת להורים של בעלך ולסבא וסבתא של הילדים שלך???
בהחלט. אגיד גם אגיד.
לא חייבים להקשיב לי
אבל זאת לגמרי יציאה מפרופורציות וחוסר הבנה של מה זה הורים של הבעל ובכלל לא בקטע של כיבוד הורים, בקטע של הבנה בסיסית שאשה שהיא אמא לבן אמורה לחשוב קצת מה יהיה בעתיד שלה ואיך היא תרגיש אם יעשו לה ככה. (ולי אפילו אין בן וזה עדיין בלתי נתפס בעיני. אתבייש בילדות שלי אם בגלל כזה דבר לא תלכנה להורים)

לא כל דבר הוא סובייקטיבי. יש נורמת התנהגות בסיסית.
לישון על רצפה בהריון זה לא נורמלי
לשים כיסוי ראש דקה בלילה זה כן נורמלי.
יש באמצע כל מיני דברים אבל זה די בקצוות. וכן, לפעמים צריך לומר (לא לך ולא לפותחת, באופן בכללי) לדעתי- זה מוגזם. זה מפונק , זה לא מידות טובות ולא מה שהיית רוצה שיעשו לך. ואין לי בעיה לומר את זה
אני אוהבת את הגישה שלך מאודהמקורית
ומסכימה איתה, רק שהניעור הזה לא עובד אצל כולם לצערי. עדיין יש נשים שירגישו שזה נורא בשבילן, וכשמדובר בחמות אז בכלל.. ויעידו כל התגובות שהיו פה.
ואשריהן כל בנות ישראל שעדיין הולכות למרות הקושי.
אני פשוט חושבת שאם התדירות יותר נמוכה בשבתות או בחגים שצריך ללון אז כן יותר קל להקריב את חוסר הנוחות.
או שתפני אותן למה שהגבתי יכנסו לשוקהמקורית
ויגידו "מה המשוגעת הזו חושבת לעצמה?? "
ומיד יזמינו את עצמן לשבת אצל החמות חחחח
חחחחמיואשת******
בגלל התגובות של הבנות פה כתבתי את הניעור הזה
ברור לי שהוא לא יעבוד לכולן ולא קסם או משהו
אבל מספיק שלפחות תחשובנה על זה.
שימי לב שכל מי שיש לה מתבגרים פה חושבת דומה לי... אלא אם כן פיספסתי משהו.
אני מבינה מזה שכשהילדים מתבגרים וגם אנחנו, מקבלים יותר פרופורציות על הנושא. אז אולי אני יוצאת זקנה מטיפה כזו, אבל לפעמים כדאי לחשוב על דברים מזוית אחרת אולי זה ישנה למישהי את התפיסה ואת החשיבה אפילו טיפונת.
כל הכבוד לך על מה שאת עושה אבלמיואשת******
תקראי גם את את התגובה שלך שוב
לא הסברת כל מה שאת מסבירה עכשיו, אלא המלצת לפותחת- שהיא לגמרי במצב נורמלי ושונה מאד משלך, המלצות קיצוניות כמו לשקר להורים, על בסיס הסיפור האישי שלך ובלי לפרט למה ומאיפה זה בא.
אז לא פלא שהתגובה שלך נשמעת ומרגישה מאד שלילי.

כל הכבוד על מה שאת עושה, השמע באמת מקרה לא פשוט, וממש לא קושי סטנדרטי של שבת אצל חמות או הורים. באמת כל הכבוד!!!זה מדהים וראוי להערכה שמצאת את הדרך המתאימה לכבד הורים ולהיות איתם בלי שאך אחד יפגע.

אבל לתת לפותחת שממש לא תיארה משהו כזה עצות יחסית קיצוניות לדעתי על סמך הסיפור שלך, זה לא הכי מתאים.
אני עדיין עומדת מאחורי דבריי. כל אחת והגבולהמקורית
שלה.
מסכימה!!אניאני1
מאוד מסכימה. גם לי המוווון דברים לא נוחיםחדשה ישנה
ולא נעימים אצל חמי וחמותי.
אני לא אפרט בכלל אאוטינג.
אבל לרגע לא חשבתי לא להגיע כי לא נח,
כשנוסעים להורים לא נוסעים לנופש. נוסעים לפגוש את מי שילד אותנו וגידל אותנו כל חיינו, להיות איתם יחד. ובשביל משפחה וגיבוש וכחבוד הורים צריך להתאמץ. לפעמים יותר ולפעמים עוד יותר
ועוד נקודה חשובה- כיבוד הורים זה לא רק כלפי חוץ- להגיע , לסדר, לעזור. זה בעיקר כלפי פנים -לחוש הערכה וכבוד אליהם.
הנקודה האחרונה בנוגע לכיבוד הורים ממש חשובהבאורות
מסכימה עם כל מילהדפני11
אבל ממש

ב"ה אני זכיתי ואמא שלי מאוד חינכה אותי לזה ובכל מיני שלבים בחתונה ובחיים העירה לי גם במקומות שהיה נראה לה שאני צריכה להיות יותר טובה אליהם.... הבעיה שלא כולן גדלו ככה ולא לכולן יש מי שידריך ויראה את הדברים בפרופורציות נכונות. ואז כשיש קשיים (ויש..) לא מצליחים להתמודד בצורה טובה ואז הפתרון הוא לבוא פחות... לצערי.
מצד שני אם באמת אין הדרכה נכונה זה כנראה הפתרון הטוב ביותר...
ולכן המסקנה שהגעת אליה היא היא המסקנה הכי טובה. ניסוח מדוייק ניסחת!
תודה מיואשת******
חיזקת אותי לחנך את הבנות
חייבת לומר לך שציפיה של פעם בחודש זה המון. כתבת כמה פעמים..לפניו ברננה!
לא שאלתי את אמא שלי, אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים, מבחינתי זה המון. אנחנו נוסעים להורים בסביבות הפעם בחודש וחצי ולא מתחשבנים על זה מדי (מזמן לא נסענו אז ניסע. כן משתדלים לשמור על איזון- פעם פה ופעם שם.) אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים אומר להיות בבית שבת כן- שבת לא. ואם רוצים לנסוע גם להורים או לחברים או שיש שבת חתן במשפחה זה יוצא פשוט לא להיות בבית בשבתות. לא מאפשר את הנחת שלנו בבית שלנו ולבנות את השבת שלנו... וכמה שזה מבאס לא לפגוש את ההורים שלי (וגם שלו..) גם לנו וגם להם, הזה פשוט מדי הרבה, זה לא מאפשר לבנות משפחתיות בבית שלנו.
(נשואה 3.5 שנים, שני ילדים.)
אני שומרת על קשר עם אמא שלי בטלפון וגם הילד שיודע לדבר מדבר איתה. הייתי מתקשרת גם לחמותי אבל בעלי חושב שזה מטריד ומעיק.. זו אמא שלו אז אני מכבדת את דעתו.. גרים קצת רחוק אז לא נוסעים לבקר באמצע שבוע, השירשור הזה עורר אותי שאולי כן חשוב לעשות את זה.
ממש מבינה שכשההורים גרים בערים שונות קשה לבוא פעם בחודשאורי8
מבאס אותי לחשוב על זה( כאמא) אולי הפתרון הוא ליסוע או להזמין אותם יותר באמצע שבוע?
מסכימה עם חדשה ישנהשריקה

ראיתי את מה שכתבת למעלה,

 

לחשוב על זה לא תראי את הבן שלך חודש - זה קשה כשאת חושבת על בחור או על נשוי צעיר.

כשיהיו לך כמה ילדים נשואים, ולכ אחד מהם יהיו בעז"ה כמה ילדים - את חושבת שתוכלי לארח כל אחד מהם בתדירות של פחות מפעם בחודש?

זה דורש המון המון כוחות.

 

וגם בשביל הזוג,

כזוג צעיר - הגיוני ליסוע יותר.

אבל חשוב לבנות את ההווי של שולחן שבת בבית.

את ההווי השבתי שלנו.

פעם בחודש לזוג עם כמה ילדים - זה המון.

זה אומר שהילדים גדלים עם סבא וסבתא,

אבל הם גם גדלים על השולחן שבת שלהם. ולא על השולחן שבת שההורים שלהם בנו.

ובעיני זה פספוס ממש גדול.

באמת כזה פספוס?באורות
מה הבעיה אם זה מתחלק ששתי שבתות בחודש הם בבית על שולחן השבת של ההורים שלהם?
אצלי בילדות ועד שלב יחסית מאוחר היינו נוסעים המון לסבים מצד אמא, ברמה של באמת פעם בחודש גם כשכבר הייתי בתיכון. הקשר שלנו עם סבא וסבתא האלה הוא חסר תחליף. ובאמת שהשנים עם הסבים ככ מוגבלות שמבחינתי לנצל אותן כמה שרק אפשר.
מארחים כמה זוגות ביחד. זה חלק. הכיףמיואשת******
אחרת האחים בקושי נפגשים והבני דודים וכו.
וללכת להורים פעם בחמישה שבועות נגיד משאיר לך 3-4 שבתות בבית לשולחן שבת
הלוואי שהילדים שלי היו גדלים על שולחן השבת של סבא שלהם יותר
וכמובן שאפשר לארח
כשיש הרבה זוגות וההורים מתבגריםשריקה

לא תמיד זה רק כיף.

לפעמים זה הרבה עול.

 

ולארח כמה זוגות ביחד - עוד יותר קשה להורים.

ואם יש 6-7-8 זוגות, זה יכול לצאת שכל שבת יש 2-3 זוגות, זה יכול לביות ממש הרבה.

 

 

ובחודש יש 4 שבתות

שבת אחת אצל כל צד משאירה שתי שבתות

 

אם זה עול להורים זה משהו אחרמיואשת******
אבל אם הם רוצים בעיני זה חובה לכבד ולבוא
ולא אמשיך להסביר כי אין לי כח
מי שמבין מבין
ומי שלא, תבין עוד איקס שנים (סליחה שזה נשמע מתנשא. אז יצאתי מתנשאת. לא קורה לי הרבה אבל התעייפתי )
שנים נסענו פעם ב3 שבועות בערךאורי8
2 שבתות בבית, אחת אצל סבא וסבתא( שניהם, הם באותה עיר). וב"ה בנינו לעצמנו שולחן שבת משלנו.
אנחנו בתור ילדים בילינו הרבה שבתות אצל ההורים של אמא שלייעל מהדרום
לק"י

(הסבתא מהצד השני נפטרה לפני שהורי התחתנו, והסבא כמה שנים אחרי).
ועד היום את ליל הסדר וראש השנה המשפחה שלי חוגגת שם, וכשאנחנו אצלם (עושים שנה שנה) אנחנו גם שם (אצל הדודים, כי גם הסבא והסבתא האלה נפטרו).

ובמשך תקופה עשינו כל שבת עם הבית של סבא וסבתא (זה היה בנסיבות מסויימות).
לא מרגישה שום פספוס.
לא יודעת, אולי להורים זה שונה.
אבל לא חושבת שהם הרגישו פספוס לנסוע לשבת-שתיים בחודש.

ועד היום הקשר שלי עם הדודים האלה הוא ממש טוב.
בחורף יש מוצאי שבתות ארוכותמיואשת******
אנחנו מזמינים או נוסעים להורים שלי
ישנים טוב בשבת
ונוסעים להורים במוצש

בקיץ לפעמים בימי שישי
מצריך מאמץ והתארגנות אבל אם רוצים עושים וזה מהדר
לפעמים בימי שישי ארוכים נפגשים בפארק
עם מחשבה והשקעה מוצאים דרך
ובכל זאת אין תחליף לשבת
לילדים לשמוע זמירות של סבא
לאכול אוכל של סבתא
לספר להם פרשת שבוע
זה נכס
אתם גרים קרוב יחסית?כי לעולם חסדו
שעה נסיעה כל צדמיואשת******
יכול להיות.. דורש שיח פתוח עם אמא..לפניו ברננה!
וגם, כאמאאמא שלה.
להיות גמישה גם את עם הילדים, לשאול אם מתאים שתגיעו אליהם איזה ערב,
היום ההורים שלנו יותר עסוקים ועובדים אולי מאשר הסבים והסבתות שלנו.
אבל אני מרגישה שמבחינתם, כמה שהם רוצים לראות אותנו ולהפגש, זו ציפיה של- תגיעו, אנחנו רוצים לראות אתכם!
הם מבחינתם לא יסעו במיוחד אלינו, מרחק של פחות משעה נסיעה. וזה חבל.
עם ילדים קטנים, להוציא החוצה, לנסוע שני כיוונים ולחזור בשעה סבירה, לא נרוויח יותר מדי זמן מהביקור.
ולעומת זאת אם ההורים יגיעו, גם אם יצאו בשעה ארבע ויגיעו בחמש, נוכל להינות האחד מהשני בכיף עד שבע וחצי, ומיד כשיצאו להתפנות להרדמת הילדים)
(ולא מדברת על הוצאות הנסיעות שלרוב ההורים יכולים
לעמוד בה יותר בקלות מאשר זוגות צעירים)

אז נכון, זו לא נסיעה שתתרחש פעמיים בשבוע הלוך-חזור, כי החיים עמוסים, אבל אם ההורים יעשו את המאמץ לקפוץ לביקור גם הם ערב אחד בחודש, בנוסף לשבת שנגיע אליהם, זה כבר יצמצם את החוסר במפגש.

לי מרגיש (משני הצדדים אצלנו, גם ההורים שלי, גם שלו) שהציפיה שנפגש תלויה רק בנו, אם נגיע או לא לשבת. וזו טעות.
ניסית להזמין אותם והם סירבו?מיואשת******
ולהסביר את מה שאמרת עכשיו ? כי את בהחלט צודקת.
הם לא רוצים?
^^^ כי הורים לא יזמינו את עצמם בדר"כיעל מהדרום
וואי אני. רק חושבת על תגובה לחמות שמזמינה את עצמהמיואשת******
היו פותחים פה שרשור של חצופה חסרת התחשבות!
גם אני הייתי מתה עם חמותי היתה מזמינה את עצמה וזה גם תמיד יוצא באיזה ערב הכי לא נוח בית מבולגן אימים או ליל טבילה
כן, בדיוק כמו שכתבתיאמא שלה.
הם עמוסים, עובדים (זוכרת שכתבת על זה פעם משהו, על העומס של ההורים בעבודה, נכון? זו היתה את?) אין זמן, נפגש בשבת...
וממש חבל לי.
בתור ילדה היינו רואים את סבא וסבתא לפחות פעם בשבוע, הבת שלי זוכה הרבה פחות.

ולמה בעצם זה נקרא להזמין את עצמם?
אם שואלים מראש, מתאים שנקפוץ איזה ערב השבוע? אנחנו הילדים שלהם...(זה קרה פעם אחת ויחידה עם חמותי, מאז שהילדה שלי נולדה, והיה ממש נחמד, הבת שלי היתה בעננים! עם ההורים שלי בכלל לא....)

וגם אם לא נעים "להזמין את עצמך", להגיד, אנחנו מתגעגעים, חשבנו להגיע לאיזורכם ולהפגש בפארק/פיצה/גימבורי.. ולתת לילדים לזרום או להזמין הביתה.
קצת יצירתיות ויוזמה, זה הכל...

אבל כרגע גם בהזמנה זה לא עובד לי, וקצת התיאשתי מזה... אז נוסעים לכל אחד מהם פעם בחודש, וזה מה יש, לצערי
נראה לי שלהציע לקפוץ לערב זה לא כמו לשבתיעל מהדרום
לק"י

לי אין בעיה שיציעו לבוא, וכמובן ידעו שאולי הם יקבלו סירוב.
אבל לרוב נראה לי שהורים נזהרים יותר לא "להדחף".
את כזו חמודהמיואשת******
סתם אני חייבת באמצע השרשורפלצת הזה לעצור ולומר לך שאת מקסימה. ואת רוצה ואת מנסה מה שאת יכולה ואת מעריכה את ההורים של שתיהן והקשר איתם וזה מרגש בעיני! ממש!!

עכשיו למציאות, אני אנסה קצת לכתוב עבור ההורים, אני מבינה שהם צעירים אם הם עובדים, אז תחשבי שהם עובדים, ובטח חייבים את זה לפרנסה ואולי עזרו לכם בחתונה או דירה, ויש עוד ילדים בבית? יש מתבגרים שהם צריכים לטפל בהם? השאלה אם באמת יש להם זמן או שבאמת הם עמוסים מאד מאד בטרדות החיים של אנשים מבוגרים עם ילדים מבוגרים ואת הרי ״מסודרת״ ומה לעשות שחייבים לדאוג לילדים שבבית לפני הקשר עם הנכדה...
אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי אבל רק מנסה להראות מהצד שלהם. אולי באמת זה קשה ועמוס ובמצב כזה הורים מצפים מזוג צעיר יחסית שיש לו פחות על הראש שישתדל יותר. כל החיים הם דאגו לך והם מצפים שאת תקחי יותר אחריות על הקשר עכשיו. שבי ותחשבי לעצמך בכנות האם באמת את יותר עמוסה מהם?

בקשר למה שהעלית שזה פחות תועלתי זה ממש נכון. הקטנים נרדמים בנסיעה, זה פחות מוצלח, בית שהם לא מכירים הכל נכון. אבל אם זו האופציה היחידה אז בכל זאת. תשקיעי.
אני אומרת את זה מכל הלב כי עם השנים והתבגרות ההורים מבינים כמה שאין לזה תחליף
ואת יודעת גם אם הקטנים פחות מוצלח, את בעצמך רואה את ההורים שלך וזה בפי עצמו חשוב כל כך

אפשר בהחלט לחשוב מה יכול לעזור בהזמנה שזה יקרה ייתר. אולי להיפגש בפארק כמו שהצעת אבל באמצע הדרך אליהם, אולי לומר הכנתי לכם ארוחת ערב חגיגית יעשה להם יותר חשק לבוא ? לפעמים צריך קצת יצירתיות.
אבל באמת חשוב לחשוב לפעמים איך זה נראה ומרגיש מהצד שלהם.

בקשר ללהציע, תשמעי אני לא אוהבת ששואלים כי אני בחיים לא אגיד לא להורים שלי ולפעמים זה כל כך לא נוח!!! אבל אין מצב שאסרב
לכן אני מעריכה שלא מבקשים אלא מחכים שאני אזמין.
מסכימה איתך ואת ממש מתוקה!כי לעולם חסדו
זה כל כך נכון שהקשר בין נכדים לסבא וסבתא הוא מאוד חשוב ובאמת אין לו תחליף. אשרייך על המאמץ והרצון!
שואלת אותך ואת הנשואות הוותיקות יותר, בלי קשר לנושא השרשורמק"ר
סתם מתעניינת, אתן באמת באות היום עם 8 ילדים פעם בחודש להורים???(שבת, להורים משני הצדדים)
כי במשפחה שלי וגם של בעלי הנשואים הוותיקים בקושי מראים פניהם בשבתות, ואני די מבינה את זה, יותר קל לארח מאשר לארוז ל10 נפשות ולנסוע ולהתארח עם כולם.
גם אצלנואמא שלה.
אנחנו מגיעים הכי הרבה, גם יותר מהבנות שלהם שנשואות קצת יותר מאתנו (ואף אחת עדיין לא הגיעה ל8 ילדים😅)
חחח גם במשפחה שלי לא מק"ר
סתם הניק אורי8 הביא לי את המספר 8... אבל גם 3 ו4 ילדים כבר מורידים תדירות, אפילו פעם ב4 חודשים באים
לסבא וסבתא שלי היינו מגיעים לשבת כל הבני דודיםכי לעולם חסדו
והיו גם כאלה עם 8 ילדים.
סה"כ לפעמים היינו גם 20++ ילדים בשבת/חג בבית לא ענק, אבל בהחלט נערכו לזה מראש. אם זה מבחינת שירותים נקיים כל הזמן (אני זוכרת את אמא שלי מנקה אחרינו), כבוד לזמן של כל אחד, סבתא שלי (שתהיה בריאה עד 120♡♡) הכינה מלאאא אוכל ואם היא ידעה שכלה מסוימת לה אוהבת מאכל מסוים, אז היא הכינה לה משהו אחר.

אבללל זה באמת ליגה אחרת ואני בטוחה באלף אחוז שרוב החמות ברבים 😅 או האימהות לא יעשו את זה.

לנו יש ילדה אחת בינתיים, ברוך השם ועדיין באופי שלי אני מממש אוהבת לארח ומעדיפה פחות להתארח. מוכנה בכיף לבשל וממש לא עוזר לי שמבשלים בשבילי אם אני לא מרגישה בבית. הכי כיף בבית!
פעם בחודש? הייתם באים ככה?מק"ר
לא. יותר מארחת כי לאמא שלי כבר קשהמיואשת******
אבל במשך ממש הרבה שנים באנו פעם בחודש או מקסימום חמישה שבועות. כן. היה מתיש מאד
ברגע שההורים עצמם לא רוצים זה כבר משהו אחר
והאמת הדירות המדויקת פחות חשובה בעיני מאשר הגישה באופן כללי וההבנה של רצון ההורים וההסתכלות על אמא של בן שלא עלינו רוצה לראות אותו מדי פעם בדיוק כמו אמא של בת...
ברגע שיש גישה נורמלית הכל משתנה
התדירות לא משמה עד שאת מגיעה לאמא שלי מק"ר
מצידה כל יום כל היום שיהיו אצלה, היא מתה על זה (אבל היא לא עובדת ויותר פנויה לארח, וגם יותר משעמם לה, הנכדים ממלאים אותה).
אנחנו כבר עם 9 ילדיםאורי8
גילוי נאות- ההורים שלנו באותה עיר, כך ששבת אחת מכסה את שניהם, ובכל זאת אנחנו מנסים לשמור על איזון באיפה ישנים. כשהיינו עם 3-5 ילדים נסענו שבת בערך פעם ב3 שבועות, לשניהם יחד. ולפעמים הם קפצו באמצע שבוע, או אנחנו( חצי שעה נסיעה). בשנתיים שלוש האחרונות קשה להם לארח את כולם, וגם לנו קשה ליסוע הרבה לשבתות, הילדים מדריכים בסניף, לבעלי יש תפקיד משמעותי בבית הכנסת, אנחנו עדיין באים לשבתות מידי פעם, לא יודעת לומר תדירות, כשמסתדר.
אבל שמנו לב שזה יוצר מצב לא טוב שלא מתראים הרבה והחלטנו להשתדל שלא יהיה מצב שלא ראינו אותם יותר משבועיים. או שמזמינים אותם לשבת/ אמצע שבוע, או שאנחנו קופצים עם הילדים. או שבאים לשבת אם זה נח לנו ולהם.
אני מודעת לזה שלי קל יותר כי יש לי עיר אחת ליסוע אליה.
פשוא כשאני מסתכלת מצד האמא , לא מסוגלת לחשוב שאראה את הבנים שלי רק פעם בחודש ואני לוקחת בחשבון שמה שאעשה מול ההורים שלי/ חמותי יש סיכוי רב שאקבל חזרה. חמותי וחמי נוסעים כל שבוע לביקור לאמא של חמי( מעל 90) . סבתא שלי ז"ל גרה צמוד אלינו כשהיתי ילדה, הלוואי שאצליח לכבד את הורי וחמותי כמו שהם כיבדו את הוריהם. אני גדלתי עם סבתא צמודה, אין את זה לילדים שלי, לפחות שהסבתות והסבים יהיו חלק מחייהם פעם בשבועיים.
מהמם! האמת שאני חשבתי שהפתרון בשלב זה זה להגיעמק"ר
באמצע שבוע, ברור שההורים שלי רואים את כולנו לפחות פעם בחודש (לדעתי לפחות פעם בשבועיים), אבל באמצע שבוע.
אז אם היית רוצה להיות אצל כל אחד מהם פעם ב3 שבועותשריקה

והם לא גרים באותה עיר?

 

זה אומר להיות בבית פעם ב3 שבועות.

שזה כלום.

 

 

וממילא יוצא שברגע שיש ילדים תדירות הנסיעות לשבת נמוכה יותר.

כמובן שאפשר גם באמצע שבוע - אבל זה תלוי במרחק.

 

 

זה היה אחד השיקולים שלנו בבחירת מקום מגוריםאורי8
במהלך השנים היו לנו מחשבות לעבור לכל מיני מקומות ושיקול המרחק מההורים היה משמעותי בהחלטה. לא רציתי לגור רחוק מידי בגלל שהיה לי קשה נפשית להיות רחוקה באופן שבו כל נסיעה היא פרויקט וחשבתי גם על העתיד, כשיזדקנו , בעזרת ה' ויצטרכו את עזרתנו, להגיע ממרחק רב, מאוד קשה.
וואי אני כל כך איתךמיואשת******
הגיוני כששני ההורים גרים באותה עירשריקה

לפעמים הם גרים רחוק ממש זה מזה...

 

בכל מקרה,

מעריכה ממש את הגישה שלך!

זה ממש מרגש שזה חלקאני זה א
מהשיקולים שלכם. אני מאוד רוצה להיות קרובה לאמא אבל לצערי יש סיבות שלא תלויות בי ולא מאפשרות. כילדה גם גרנו רחוק מסבא וסבתא אבל היינו נוסעיםמדי םעם לא הרבה שבתות אבל כן היינו ועדין בקשר מעולה. כשבגרנו היינו באים אפילו שבתות לבד בלי ההורים. ועד היום יש נכדים נשואים שמגיעים אליהם לשבתות..
עוד משהו שאני זוכרת שכשסבתא שלי היתה מגיעה(בתחבורה ציבורית) זו היתה ממש חגיגה..
לצערי אנחנו גם לא מגיעים המון לשבתות אבל כן נפגשים באמצע שבוע ומדברים בטלפון הרבה (גם הנכדים) הילדים מאוד אוהבים את ההורים שלי אפילו יותר מההורים של בעלי(כמובן שאני מלמדת אותם לכבד גם אותם) שגרים בחצר שלהם ומתראים יותר.. (למרות שלםעמים לא רואה את חמתי שבוע שלם עד שישי, נדיר כן אבל קורה) ואנחנו מזמינים אותם אלינו אחת לשבועיים לחמתי כבר קשה לארח והוחכים אליהם מדי פעם לסעודה כשכל האחים נמצאים..
את מתארת מצב שבו אתם גרים חצי שעה נסיעה מהם.כי לעולם חסדו
זה מאוד משמעותי בעיניי.
מנסה לענות..באר מרים
בהתחלה באמת באנו בתדירות יחסית גבוהה, והיינו כמה אחים/גיסים ביחד. וחגים או בחופש היינו נשארים כמה ימים.. ממש נופש.. (ואז גם הרשיתי לעצמי לקטר ולסבול מהאירוח..)

בהמשך הגענו על פעם משפחה אחת לשבת, ואז היה חדר להורים וחדר לילדים והאירוח היה קצת יותר ברווח. (זה השלב שהתחלתי להרגיש בבית ופחות במתח מהאירוח..)

היום כבר נהיה ממש קשה גם להם וגם לנו כשבאים.
מגיעים אולי פעם בשנה.. (וזה השלב שאני קצת מתגעגעת לאירוח של פעם ומבינה איזה פינוק זה היה..)

כיום:
בחגים אנחנו מזמינים אותם אלינו.
אבל נפגשים גם אמצע שבוע אצלם או אצלנו. לא פעם בחודש אלא פחות.. אבל מתאמצים. לפעמים אנחנו יוזמים ולפעמים הם.
ומשתדלים 3-4 פעמים בשנה לארגן מפגש משפחתי של כווולם כל פעם בבית אחר או במקום ציבורי.

גם הם הזדקנו וגם לנו קשה מאוד לארוז את עצמנו (יש לי יותר משמונה ילדים, ב''ה..)
אוי אני איתך לגמרי!!!!!!הלו??אתן עייפות י אתן בונות ביתשאלתהריון
ומגדחות ילדים!!ומה בסוף?את רוצה שהבן שלךתלא יבוא אליך.לשבת?רק ביקור קצר כי חייב??לא נותן חשק לגדל ילדים ולטרוח...
ממש מבינה את הקושיאורי8
אז ככה- חמותי אישה מקסימה , לא מתערבת בכלום. אבל בכל זאת באופן טבעי יותר נעים לי בבית שלי או אצל ההורים שלי ויש שם דברים שלא נוחים לי, במיוחד ,בתקופות עמוסות שרוצים את השבת בשביל לנוח. ובאמת לפעמים מתבאסת כשאנחנו ישנים שם.
מה שאני יכולה להציע שעוזר - זה לשחרר , להביא בגדים נוחים וצנועים שאפשר להסתובב איתם, לא חייבת להיות מתוקתקת כל הזמן, כובע נח, לצאת לשירותים. אולי את לא חייבת לשבת שעות בארוחה? אולי לנסות לחשב מה יעזור לך להרגיש שם נח יותר? שמיכה מהבית? ללכת לנוח הרבה זמן בצהריים? ולהפסיק להתפדח! תהיי בשרותים כמה שאת צריכה , תלכי לנוח כשאת צריכה, תנסי להתנהג שם יותר טבעי.

האמת , מתחילה להסתכל על זה קצת מהצד השני, כאמא לבנים( יש לי יותר בנים מבנות) מתבגרים, קשה לי המחשבה שהבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש לשבת כי לכלתו יהיה לא נעים אצלנו. ממש בא לי לבכות מזה, אוף.
נראה לי שכשאהיה חמות, אני מוכנה להוריד את הירח כדי שלילדים שלי ובני זוגם יהיה נח אצלי, שירגישו בבית וירצו לבוא. תראי , הם , בעזרת ה' המשפחה שלך לעוד הרבה שנים, אולי אפשר לנסות לחשב מה אפשר לשנות שם כדי שתרגישי בנח. מאוד קשה וכואב לי עם ההצעות של - תבואו פחות. פחות מפעם בחודש? רק מהמחשבה שבעוד כמה שנים הבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש נהיה לי דיכאון. משפחה וקשר עם סבא וסבתא זה דבר ממש חשוב בחיים. בשבעל זה את מגדלת ילדים? כדי שאחר כך בקושי יבואו ותישארי לבד?
אנחנו כבר ב"ה משפחה גדולה, באים פחות מפעם לשבתות להורים , אבל משתדלים להשתדל לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם, נראה לי שלהיפגש פחות מפעם בשבועיים זה קשר מאוד דליל עם סבא וסבתא.( כולל מפגשי אמצע שבוע).
טוב קודם כל חייבת להתוודותאני זה א
שלי אין נסיעות לצד שני. אנחנו גרים ביחידה בחצר של חמתי וגם בעבר גרנו בשכירות אבל באותה העיר.
פעם כל שבת היינו אוכלים אצלם בערב ולאט לאט התחלנו לאכול בבית ולפעמים לבוא אחיהם או להזמין אלינו. בהתחלה נורא נעלבו אבל הסברנו שאנחנו מעדיפים בבית.
ולענייננו גם להורים שלי פחות נוח לנו לנסוע לבעלי כמובן יותר קשה ממני אז פעם היינו נוסעים יותר.
אמא שלי נורא משתדלת להתחשב גם בבעלי וגם בגיסות/גיסים האחרים אבל באמת לוקח זמן לשני הצדדים להתרגל. תנסי למצוא את הטוב שבזה אולי להביא איתך חלק מהאוכל ואז יהיה לך יותרנוח לקחת גם לבד מאכלים.. ואפשר גם להגיד שקשה לכם לבוא בתדירות גבוהה ולקפוץ באמצע שבוע אם גרים קרוב יחסית. הרבה חיבוקעם ובהצלחה
מנסה לעזוררות א

יכולה ממש להבין אותך למרות שב"ה אצלי אין את הבעיה הזאת..(גרים ליד ההורים משני הצדדים)

 

חשבתי שאתם יכולים לבקש מהם למצוא בשבילכם דירה לשבת- אני לא יודעת אם זה מקובל איפה שהם גרים, אבל בהרבה מקומות מקובל לבקש דירה משכנים שנוסעים. ככה תהיו בדירה משלכם ותוכלי להתנהל יותר בנחת מבחינת השירותים והלבוש. (אני גם יודעת שלהיות בדירה זרה זה גם לא תמיד הכי כיף, אבל יכול להיות שזה יהיה לך עדיף מאשר לישון אצלם בבית)

 

אם את חושבת שהם יעלבו אולי אפשר שבעלך יאמר בעדינות שממש טוב לכם אצלם וזה לא אישי, פשוט בגלל שיש הרבה עומס של אנשים אתם רוצים דירה. 

 

עוד עיצה- שוב לא בטוח שזה רלוונטי לך, אבל אולי תבררו במשך השבע מי מגיע להורים שלו ואז תבואו בשבת שרק חלק נמצאים, ופחות עמוס. אני מניחה שגם בעלך רוצה לפגוש את האחים שלו אבל אם קשה לך בגלל העומס הוא בטח יבין. 

 

בהצלחה!! מאחלת לך שבמשך הזמן הדבר ישתנה ותרגישי שם יותר בנוח

מסכימה ממש לגבי הדירהאוהבת טבע
אנחנו היינו ממש מתאמצים למצוא דירה קרובה לשבת בה היינו אמורים להתארח. זה פותר את בעית הלילה, השירותים, וגם באופן כללי - למשל בבוקר, עד שהייתי באה.... כבר הייתי אחרי קידוש ומזונות שהבאתי מהבית, נמנום עד שעה מאוחרת... וכן הלאה ..
אשמח לייעוץ בהקשר הזהאניאני1
אני ממש מזדהה עם כל מה שנכתב על הקושי! גם לי זה אחד האתגרים הגדולים בזוגיות שלי-לבוא להורים שלו שבת.... אני גם נגעלת מהבית, המיטה לא נוחה לי ואני לא ישנה כמעט בלילות שם... ושלא לדבר על השירותים... בדיוק מה שכתבתן!!! מזדהה כל כך!!!

ניסינו כמה פעמים את הפתרון של לבקש דירה מהשכנים כשהם נוסעים. זה עבד לנו בחגים מעולה כי הם באמת מבוגרים ונסעו לילדים...
אבל בשבתות רגילות לא תמיד זה יוצא שהשכנים לא בבית כשאנחנו מגיעים...
ובעלי אומר לי שזה לא יפה לתזמן את השבתות שנגיע עם שבתות שהשכנים לא נמצאים, ורק אם זה יוצא במקרה נעים לו לבקש מאמא שלו את הדירה.
לי זה ממש ממש קריטי אבל מצד שני אני מבינה אותו שלא רוצה לפגוע בהורים שלו, במיוחד שאמא שלו היא אישה לוחצת ומאוד אוהבת שכולם נמצאים אצלה וסביבה כמה שיותר...
מה הייתן עושות?
מבקשות דירה למרות שזה יכול לפגוע??


ולגבי מי שכתבה על זה שהיא מגדלת ילדים לא כדי שאח״כ היא לא תראה אותם אני חושבת שזאת לא תפיסה נכונה... את מגדלת ילדים כדי שיהיה להם טוב!
ברור שאת משקיעה בשבילם עכשיו את כל כולך והיית רוצה שהם יהיו איתך לעולמים, אבל אם תחשבי על זה, זה הבריאות שבחיים שהילד פורש כנפיים ומקים בית חדש!! ואת רוצה שיהיה לו טוב עם אשתו ולכן מה שיעשה להם טוב זה גם מה שיעשה לך טוב!
וכן אם זוג מגיע בתדירות גבוהה מדי להורים שה צריך להדליק נורות אדומות כי זה גם לא מצב בריא...
לכן לדעתי צריך איזון לפי הצרכים של כל זוג. והתפקיד של החמות הוא מאתגר אבל ככל שהיא תשחרר יותר ותעצים את הבן שלה לעשות מה שנכון וטוב לו ככה הילד שלה יהיה קשור אליה ויעריך אותה יותר...
מה חמות רוצה שהילד שלה יקרע בין הרצון שלה לבין הרצון של אשתו? זה בררור שזה נןרא!!!
למה חמותך צריכה לדאוג לכם לדירה?אוהבת טבע
תמיד זה אנחנו דאגנו לעצמנו... לא חושבת שיפה לבקש ממנה לטרוח גם בשביל זה...
אני מאמינה שזוהי עיר ילדותו של בעלך, ומטבע הדברים הוא מכיר אנשים/שכנים/חברים ויכול לדאוג לדירה לבד
כי היא אוהבת להיות בשליטה...אניאני1
היא ממש תעלב אם פשוט נגיד לה שנישן בדירה של חבר או משהו... אני ממש הייתי רוצה...
אבל כשהיא משיגה דירה של השכנים זה בדכ כשבעלי שואל בעדינות אם משפחת ... לא בבית ונוכל לישון אצלם... וגם זה היא הבינה רק אחרי תקופה ארוכה שזה לא נגדה...
לא הבנת למה התכוונתיאורי8
וודאי שאני רוצה שיהיה לילדי טוב ושתהיה להם זוגיות טובה. ומבינה שילד פורש כנפיים, וזה מה שהם עושים,3 הגדולים שלי כבר ב- שרות לאומי, ישיבה ואולפנא עם פנימיות, ואני ממש מתגעגעת אבל מקבלת שהן נמצאים איפה שטוב להם. אבל לבוא פחות מפעם בחודש? נשמע לי הזוי. וכן, יש גם כיבוד הורים בעולם. לא רק הצרכים שלנו .
אם ממש קשה שבת, אפשר ליסוע פעם בשבועיים, באמצע שבוע ולבוא פחות שבתות, להזמין אליכם לשבת או אמצע שבוע,שכל אחד ימצא מה שנח לו. לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל תסתכלי עליהם ותחשבי בעוד X שנים( אצלי זה ,בעזרת ה', יכול להיות לא הרבה) אני אראה את בני היקר פעם בחודשיים וגם זה בקושי, כי לאשתו לא יהיה נעים אצלי, לי זה עצוב.
וחוץ מזה גם לילדים יש רווח עצום מקשר קרוב עם סבא וסבתא. והפסד גדול כשבקושי מכירים אותם. ואני ממש , ממש מבינה גם את הצד של הכלה, גם לי לא נח כ"כ אצל חמותי, ולאורך השנים תמיד הקפדנו להשתדל שיהיה שוויון, כמה שהצלחנו. הנכדים של ההורים שלי ושלהם באותה מידה.
את צודקתאניאני1
התכוונתי שלהשאיר את המחוייבות שצריך לבוא איקס שבתות בחודש זה לא מתאים לכל אחד...
אבל את צודקת שאפשר למצוא דרכים נוספות לשמור על קשר ולהיפגש! הלוואי שחמותי היתה מבינה את זה ולא מכריחה רק לבוא אליה לשבתות לא משנה כמה פעמים ביקרנו אותה באמצע השבוע!
לבוא פעם בחודש לשבת זה ממש הרבה.אוריה12345
אפשר וצריך להתאמץ על מפגשים באמצע שבוע אבל ממש לא מצליחה לחשוב על משפחות שנוסעות כל שבועיים לאחד הצדדים. לדעתי זה די חריג וציפיה לא ראלית.
(ואם יש לך ילדים גדולים אז אולי כדאי שתתכונני נפשית לזה שזאת לא ממש גישה רווחת)
מבינה שליסוע כל שבועיים לשבת זה קשהאורי8
מצד שני , תסתכלי על הילדים שלך ותאמרי לעצמך שבעוד x שנים תראי אותם פעם בחודש, לי זה מביא דיכאון( ואני אמא שמשחררת לפנימיה, אם הילד רוצה, ש"ל רחוק וכו. .), אני יכולה לבכות מלחשוב על זה.
אולי הפתרון הוא ביקורים הדדיים באמצע שבוע/ לא לגור רחוק מידי כדי שאמצע שבוע יהיה אופציה.
והאמת, לא נעים לי לומר, אבל כשהיינו זוג צעיר , זה היה פחות הראש שלי, זוכרת שסבתא שלי ניסתה לומר לי שלא כדאי לגור רחוק מידי, ושמשפחה זה חשוב ולא ממש הבנתי, היצי עסוקה בלבנות את הנפרדות שלנו כזוג.
היום כשיש לי כבר ילדים גדולים ( וגם קטנטנים). אני רואה את זה אחרת, בעבר חיפשתי להתרחק מאמא שלי כדי לבנות את המשפחה שלי באופן עצמאי, היום אפילו קצת חבל לי שאנחנו לא גרות באותה עיר, מה שהיה מאפשר קשר קרוב יותר.
למה באמת לשלוח לפנימייה זה לא מפריעl666
אבל לזוג את הפרטיות שלהם בסוף שבוע זה דיכאון?
גם חמותי ככה. בשבילי היה רווק לא הפריע לה לראות ממש פעם ב..., אבל כשהתחתן התחילו צרחות איך הוא עזב אותה, למה גר רחוק וכו'...
לדעתי זאת פשוט קנאה. היום יש טלפון , יש שיחות ווידאו בחינם אבל צריך להכריח זוג לבוא לשבת גם כשהם לא רוצים. זה באמת נעים לארח מישהו שלא רוצה לבוא?
אני חושבת שביעיה היא לא שירותים. אלא מסר. כאילו אימא רוצה לראות את הבן שלה אז בסדר היא מארחת גם את הכלה ואפילו משתדלת להיות נחמדה אבל היא בעצם רוצה לראות דווקא את הבן. בגלל זה כלות לא מרגישות בנוח.
וזה יכול להיות גם לאמהות של בנות ומול חתן
לא מתכוונת להכריח ולא מדברת על קיצוניותאורי8
א. לא שלחתי לפנימיה- איפשרתי למי שרצה מאוד ללכת.
ב. ברור שאין ציפיה שיבואו כל שבת
ג ברור שאין עניין להכריח, זה אף םעם לא טוב. יש עניין שיהיה קשר נעים וקרוב ולראות ילד שלך פעם בחודש זה עצוב( מוצר להיפגש גם באמצע שבוע)
ד חמותי אוהבת אותי ורוצה לראות אותי, אני יודעת את זה ובכל זאת לא תמיד נעים לי לישון אצלה, למה? ככה. אז מוצאים פתרונות. אבל להמעיט בקשר , זה פתרון עצוב וכואב
אז אולי זאת באמת הסתכלות שמשתנה עם הגילשריקה

אבל אם כחמות תזכרי איך את כשהיית צעירה רצית לבנות את הנפרדות שלך ולבנות את המשפחה שלך באופן עצמאי,

תוכלי לשמוח כאמא (ולא סותר את הקושי ואולי גם את הדמעות) על זה שהבן שלך נשוי וטוב לו,

על זה שהוא רוצה להיות בשבתות בבית עם אישתו, כי זה זמן איכות הכי מהמם בעולם

 

ברור שלחתן ילדים זה גם לא קל,

אבל אני יודעת מאמא שלי, שהיא שמחה שהילדים שלה בונים את המשפחות שלהם

שהם עצמאיים

שהם מסתדרים.

שטוב להם בבית שלהם! כמה זה יפה שזוג נהנה משבת בבית!

 

(סתם דוגמא, יש לנו מישהו במשפחה שנשוי 4 שנים ופשוט לא יודע לעשות שבתות לבד,

הם עדיין נמצאים אצל ההורים שבוע-שבוע, ופעם בכמה חודשים עושים שבת בבית.

אישית, אם הבן שלי היה מגיע אליי בכזאת תדירות זה היה או מדאיג אותי לגבי הזוגיות שלהם, או (וזה לדעתי המצב אצלינו במשפחה) מדאיג אותי מבחינת העצמאות של הבן שלי כאדם בוגר שיודע להחזיק את עצמו ואת המשפחה שלו.)

 

 

אז נכון שכצעירים צריך להגיע מספיק,

לכבד גם נפשית באמת בלב, כמו שכתבו פה, להעריך,

וגם בביקורים ובהתיעצויות וטלפונים וכו'

אבל גם ההורים צריכים לזכור איך הם רצו את השבתות שלהם ואת הזמן שלהם, ולשמוח שהילדים בונים את עצמם ואת המשפחות הנפרדות והחדשות. את הדור הבא.

אבל למה את לא חושבת שזה צריך לעבוד הפוך?מיואשת******
אולי כזוג תעיר להקשיב לנקודת מבט של אמא ולדעת שעוד כמה שנים (זה טס מהר) תרגישי כמוה גם?
אני בהחלט מקשיבה לאמא שלישריקה

ששמחה שהילדים שלה באים אליה

וגם שמחה מאד לראןת אותם נהיים עצמאיים

מכינים שבתות 

וכו'

 

 

ואני יודעת (יש מעלי כמה וכמה זוגות והייתי רווקה כשכבר היו כמה נשואים)

שזה קשה לה מאד שזוגות עם כמה ילדים מתנהגים כמו זוג צעיר שהרגע התחתן ומגיעים לשבתות בתדירות גבוהה.

 

אחיות שלי עם 3-4-5 ילדים -

אלו שגרות במרחק הליכה באןת לסעודה פעם בחודש+ 

אחת שגרה רחוק יותר - מגיעה לשבת פעם בכמה חודשים.

ההורים שלי מתארחים אצלה או שנפגשים ביום חול. או שהילדים באים לבד.

אבל לבוא לשבת פעם בחודש?

אמא שלי תתמוטט מזה.

אם כל אחד יבוא לשבת פעם בחודש?

סליחה, זאת הזיה.

אלא אתם מדברים על משפחות של 2-3-4 אחים. (מתכוונת למספר הילדים הנשואים)

 

זה גם תלוי בכמה האורחים עוזרים....יעל מהדרום
לק"י

יש כאלה שמביאים מצעים ושמיכות/ מסדרים בעצמם.
מביאים חלק מהאוכל.
עוזרים לסדר ולערוך שולחנות וכו'.

וכמובן, שזה תלוי גם בכוחות של ההורים. וכמה הם מעדיפים וצריכים שקט בשבתות.
נכוןשריקה

ועדיין,

אצל ההורים שלי אין פינוקים לנשואים

כולם עוזרים המון

 

ועדיין.

 

לא נשמע לי הגיוני שאמא שלי תארח כל שבת, למשך שבת שלימה משפחה או שתיים שלכל משפחה יש 3-5 ילדים.

והיא בכלל לא מבוגרת.

 

ברור שזה צריך להתאים לאמא שלךמיואשת******
כל אחת ומה שנוח להורים שלה
כל מה שאני מדברת זה על מצב שההורים כן רוצים והילדים לא באים כי לא נוח.
כל עוד התדירות מתאימה להורים וזה מה שנוח להם, אז מעולה. לא על זה דיברתי בכלל.

מה שקורה זה שדווקא כשיש 2 ילדים וקל עדיין להורים לארח, זה השלב בחיים שהזוג מחפש עצמאות בצורה חריפה קצת וזה גם שלב שהכלה בהריון ועם קטנים וקשה לה... באמת קשה. גם לי היה נורא קשה.
אז אני חושבת שגם ההורים צריכים לכבד עצמאות וגם הילדים צריכים לזכור שהזמן אס וההורים אוהבים ולבוא גם כשקשה ולהבין שיום אחד גם הם ירצו את הילדים שלהם בשבתות.
איזון, הקשבה, תיאום ציפיות והבנה לצד השני.
כמה אחים נשואים אתם?רינת 29אחרונה
אנחנו ארבעה וכולם נשואים ב"ה.
אח אחד מגיע רק בחגים (נגיד ליל הסדר פעם בשנתיים, סוכות וכדו') ועוד 2-3 שבתות בשנה.
השאר מגיעים בערך פעם בחודש וחצי (לפעמים ביחד) כך שרוב השבתות ההורים שלי לבד וזה ממממש מבאס אותם! הרבה פעמים היא עושה לי "רגשי" שאנחנו לא באים יותר.
עוד x שנים הם יהיו מבוגרים בע"ה, יהיו להם משפחות וילדים משלהאוריה12345
השיקולים משלהם. אני מתכננת להיות סבתא מעורבת, כמו הסבים והסבתות של הילדים שלי ולראות את הנכדים הרבה בע"ה. אצלנו גם עוזרים השוטף וחמי שכבר לא עובד מוציא את הילדים פעם בשבוע, בא מעיר אחרת במיוחד וזה מהמם. אבל לא מצפה מהם פעם בחודש לבוא אליי לשבת. אנחנו מאד מכבדים וקשורים להורנו אבל זה סטנדרט שלא היינו עומדים בו. ובאמת שלא רואה סביבי משפחות שנוסעות ככ הרבה.
מבינה ומזדהה קשות..ישועת ה' כהרף

הורדתי תדירות מההתחלה..

הסברתי לבעלי בפרוט רב את הקשיים שלי.. שאני עובדת קשה מאוד כל השבוע וזקוקה למנוחה הזו בשבת.. זה מה שנותן לי כח להתחיל את השבוע.. הוא ראה שאני סובלת (אפילו היה נתפס לי הגב מהמיטה שם.. זקוקה למיטה טובה...).

לא יכולתי להתנהל אחרת..

לא עמדתי בתדירות של פעם בחודש..

אצל הורי היינו בערך פעם בשבועיים.. אצלם, פעם בכמה חודשים..

הוא הבין את זה, לא היה על זה ויכוחים גדולים..

הוויכוחים הם בחגים.. שאז רוצה להגיע הרבה.. בזה אני מוותרת קצת.. יודעת מראש שהולך להיות לא קל (רק בגללי!! הם אנשים מקסימים, הרבה יותר מהמשפחה שלי.. רק התנאים בסיסיים.. )..

ואני לא מתחברת לצורך בשוויון שבנות מציגות כאן.. 

בגדול (יש יוצאי דופן לשני הכיוונים)- יש הבדל בין אשה לגבר, בין הצרכים של אשה לגבר, בין התנאים שאשה צריכה בכדי להרגיש בנוח לבין התנאים שגבר צריך, בהבדל כמה קשורים לבית ההורים..

לדוגמא (אצלי בכל אופן)- בעלי לא היה כ"כ קשור לביתו לפני החתונה, יצא מהבית בגיל מוקדם ולא חזר אליו (בגיל 12.5 יצא לישיבה ומשם המשיך עד לגיוס.. וישיבה גבוהה לאחר מכן..). גם בחגים לא הגיע הרבה.. פתאום, אחרי החתונה, צריך להיות שוויון בביקורים?! בגדול הוא רצה.. אך לאט, לאט, הוא ראה שזה הרבה פחות נוח לי.. ואני ממש סובלת.. וזה מכניס הרבה כעסים לזוגיות ומתחים והרפה..

וגם אני עושה ממש השתדלות להיות נחמדה, פחות לריב לפני ביקורים שם (לא באופן מודע, לקח לי שנים להבין שזה מה שאני עושה), להיות פחות ביקורתית כלפי התנהלות שונה משלי ולנסות לשחרר..

ואז.. ב"ה יש יותר ילדים.. ופחות נח ללכת.. (והם עדין נחמדים כ"כ ומזמינים אותנו הרבה יותר מהורי לדוגמא..)

אני אוהבת אותם!!

אבל, אצלי בבית.. בתנאים שלי..

מזמינה אותם כשאפשר ואז אפשר ללכת פחות כי כבר התראינו..

בהצלחה!

אולי אפשר למצוא דירה ריקה קרובה?נטע י.
שתהיה אסטתית ונקיה?
אני מארגנת לעצמי דירה ליד חמותי וכולם מרוצים.
נשואה עשור ולא ישנתי פעם אחת אצלם...
אבל הם לא נעלבים אצלך שאת לא רוצה לישון אצלם?אניאני1
איך הצלחת להסביר את עצמך בלי שייקחו קשה?
אצלם מאד צפוף ואין ככ מקום מיותרנטע י.
האמת שהם אנשים מאד טובים ומקבלים כל אחד כפי שהוא.
זה הגיוני להסביר שמדובר בזוג שצריך קצת פרטיות (ראו למשל סיפור השירותים).
אני חושבת שזו יכולה להיות סיבה מובנת. לא?
גם אצלם מאוד צפוףאניאני1
אבל מבחינת חמותי כל עוד לכל זוג יש חדר זה אומר שיש מקום בשפע... אפילו אם כל הילדים ישנים בצפיפות בסלון... ויש שירותים אמבטיה אחד לכולם!
היא קצת בהכחשה של זה שהבית שלה קטן...
אל תסבירי את עצמך.לפניו ברננה!
שבעלך ידבר עם ההורים שלו ויסביר אותך..
כבר בתור התחלה זה נשמע אחרת. (תחשבי על משהו שאמא שלך אומרת ומה יקרה אם חמותך תגיד אותו דבר. אותו רעיון..)
ושיסביר שזה לא הם אלא את.. ושקשה לך עם הרעש/זה שילדים נכנסים לקחת דברים מהחדר/ כל סיבה אחרת שתהיה מספיק טובה בלי להעליב.
אצלנו זה לא אופציהאמא שלה.
אולי לאחרות כן. תודה!

(ושוב אני מדגישה, הבעיה היא לא שהבית לא נקי!! הם אנשים נקיים ממש - גם יותר מאיתנו.. פשוט כשאנחנו חולקים חדר שירותים עם מליון ילדים מגיל שנתיים ועד גיל בית ספר, זה כבר פחות נעים.)
אז הבעיה בכלל עם הגיסים/ותאו ר
נראה שקושי משמעותי זה השירותים. אז צריך להעלות את זה להורים. מי שיש לו ילדים קטנים שלא מנקים בעצמם צריך להיכנס אחריהם לשירותים ולנקות!!! זה לא ברור מאליו?? וחוץ מזה כשאני נכנסת אצל הורים שלי אפילו אחיינים גדולים אז אני מנקה אפילו שלא כזה מלוכלך בכלל.
גם אצל חמי וחמותי זה ככהבאורות
הם ממש נקיים, פשוט בשבת עם מלא אחיינים השירותים נהיים דוחים ברמה מזעזעת.. (ברמת הקקי על האסלה, ההורים של האחיינים לא שמים לב, לא ברור לי איך)
אני לוקחת בדיסקרטיות את האקנומיקה ופשוט מנקה לי ולילדים שלי לפני כל שימוש. משתדלת במוצש גם לנקות להם.
ואגב פתרון נוסף טוב- מגבוני ניקוי, קל יותר לנקות איתם בשבת..
וואו כל כך כל כךךך מבינה אותךאנונימית לרגע1

מזכיר לי שפעם הלכנו לחמי וחמותי שבת,

והייתי בשירותים

ופתאום מישהו פתח את השירותים- כנראה אחד הילדים (גם אצלנו כמות גדולה של נכדים וכו)

והשאיר פתוח

ולא שמתי לב (לא משנה כרגע איך...)

ונשאר ככה פתוח

ואני בשלי.................

 

 

מצד שני, נשמע שאצלכם הם ממש רוצים שתבואו

אז מציגה לך את הצד שלי

אצלנו לרוב מסרבים

ולא משנה כמה אנחנו מספרית

גם כשהיינו זוג

וגם עכשיו עם כמה ילדים ב"ה, אותה תשובה לרוב- לא.

ולא משנה שאנחנו מציעים לעזור בהכנות וכו, לא עובד..

ומתבאסת שאין לי את האפשרות לשחרר, להגיע לשבת בלי לחץ

לאכול אוכל טוב ומושקע

אעפ שכשאני שם אני מרגישה שאני "עובדת" יותר קשה

משהו בלשחרר ולהתאוורר נורא חסר..

וברור שאי אפשר כלכלית בכל פעם לשלם עבור שבתות מחוץ לבית

אז כן- יש רצון לזה, למרות הקושי..

כך שמבינה אותך,

אבל גם מציגה לך את הצד השני

לדעתי יהיה הכי טוב אם תרווחו את זמני ההגעה שלכם

עוד מעט בע"ה תתרחבו- וזה יכול לקרות מהר מחשבת

ואז בכלל לא בטוח שהיא תוכל לארח בכזו קלות וביד כל כך פתוחה

פשוט תגיעו אחת לשלושה -ארבעה חודשים

תמיד אפשר להסביר בכך שאת עייפה, חלשה וכו..

לאט לאט ירפו מכם ותגיעו מתי שנח.

 

מבינה אותך, אבל מציגה לך אור אחר על המציאות הזו..

 

בהצלחה בכל החלטה שהיא!

צודקתבשורות משמחות
אבל מרגע שלמדתי מה לא לאכול כדי לא להגיע או להיתקע במצבים המביכים האלה.. אני פשוט לא סובלת מזה כבר, ולא אני לא מתביישת להגיד לחמותי א'-ב' שאת מכינה לצערי אני לא אוכלת ולא נותנת הסבר למה.
כדאי לך לנסות להתרוקן בשישי לפני שאתם יוצאחם לדרך ככה זה מפחית את הסבל בדבר באמת!
ועוד אפשר להתפנות באמצע הלילה כשכולם ישנים ואף אחד לא מודד לך כמה זמן את בשירותים, אני תמיד מסתובבת עם בקבוק מים גם אצל ההורים של בעלי ככה שאני בהריון אני בתכיפות בשירותים לקטנים אז כשיש גדולים באמצע הלילה אף אחד לא מתעורר כי מישהו פתאום קם לשירותים באופן מוזר.. התרגלו..
להגיע פחות או ללמוד לשחרר ולנהוג יותר בטבעיותrivki
אפשר לישון עם חלוק או טרנינג, אז צריך רק כיסוי ראש כדי לקום לשירותים. אפשר לשבת עם כולם רוב הסעודה, אח'כ להגיד יפה 'לילה טוב' וללכת לישון.
לא קראתי הכל, אבלפיג'מה
ההורים של בעלי הם חלק ממנו.
הם גידלו אותו, הוא מי שהוא היום הרבה בזכותם.
בדיוק כמו שאני רוצה לסוע הרבה להורים שלי, ככה גם הוא רוצה לסוע להורים שלו, לבית שלו, למשפחה שלו.
וזה ברור ומובן לי. ולכן, גם אם קשה (וואי, כמה קשה לפעמים), אני עושה מאמץ גדול לסוע לשם בשמחה ובכיף, כי אני רואה איך זה ממלא לו את המצברים, מוסיף לו שמחה, איך הוא נהנה להיות שם וכו'.
מעבר לזה, ההורים שלו לא צעירים, וחשוב לי שהם יזכו להנות כמה שאפשר מהילדים שלנו, וגם שהילדים שלנו 'ירוויחו' אותם. אז כן, חשוב לי להשקיע בשביל זה.
אז אני מנסה למצוא סיבות למה כיף לי לסוע לשם, ולמה כיף שם בשבת, ומנסה לתאם שנבוא לשבת כשגם הגיסות שאני אוהבת נמצאות, זה הופך את השבת ליותר כיפית כמובן.
ושלא תביני לא נכון - לא קל לי שם בכלל. קשה לי עם האוכל (תמיד במוצא''ש אני רעבה ממש), קשה לי עם הכלב שמסתובב בין הרגליים בבית ורק לי זה מפריע, קשה לי מההשוואה בין הבנות שלי לבני דודים שלהן, קשה לי עם הארוחות האינסופיות וכו'.
אז כן, לפעמים אני מתפרקת באמצע השבת. אז נכנסת לחדר, נושמת קצת, שותה קצת וממשיכה.
ובעלי יודע על הקושי שלי, ומאד מעריך את זה שאני מציעה לסוע, שאנחנו נוסעים בשמחה וכו. ההערכה שלו גם מאד עוזרת לי מראש ותוך כדי, כשקשה לי.
אז עם כל הקושי, שמתווסף לזה כמובן האי נוחות לצאת לשירותים בלילה, או השירותים שהם לא הכי נקיים, כי כל הנכדים משתמשים בהם וכו', זה שווה לי.
ולמדתי להרפות. לאפשר לעצמי להסתובב עם כובע של בית וכפכפים כמו שאני הולכת בבית. להביא את הנוחות שלי אליהם, ולאפשר לעצמי להרגיש כמה שיותר בנוח.
תכלס, בדיוק כמו שאמא שלי רוצה שהכלות שלה ירגישו בנוח אצלה, גם חמותי (המהממת, אגב) רוצה את זה. וזה מרגיש יותר בנוח לכולם שאני מרגישה זם בנוח... להכין שתיה, לפתוח מקרר ולקחת קוביית שוקולד וכו'.
מאז שהבנתי את זה, הרבה יותר קל לי ולנו.
כל הכבוד לך, חיזקת אותיאביול
אוי.ב"ה. תגובה מאלפת, ירבו כמוך בישראלמיואשת******


תעשי מה שאת.צריכה בלי לעשות חשבוןאביול
עבר עריכה על ידי אביול בתאריך י"ב בטבת תש"פ 10:29
עורכת כי היה נשמע קצת תוקפני.
אבל הכוונה שלי היא , שאת צריכה לעשות מה שנוח לך. צריכה לשירותים? אדרבה, זכותך לתפוס אותם לכמה זמן שאת צריכה, כמו כל אדם אחר שלא עושה חשבון לאחרים כמה זמן הוא בשירותים.
צריכה נלפרוש באמצע הארוחה? לגיטימי, תסבירי שאת מאוד עייפה ולא יכולה יותר...
את לא צריכה להצטדק כל הזמן, יש לך את הקשיים שלך ואת יכולה לדרוש אותם.
ואם עדיין קשה, מציעה אולי לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם אליכם.
בהצלחה!
דברי על זה עם בעלך עוד הערב...לפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"א בטבת תש"פ 22:03
שידאג להביא לך אוכל מהמקרר, לשאול אם את רוצה תה. להקל עלייך במה שאפשר. להרגיש שהוא לא שוכח אותך כשהוא שם. זה כבר ישנה לך את כל התחושה לגבי הנסיעות אליהם גם אם אובייקטיבית הדברים נשארו אותו דבר. (לא בביקורת.. ספרי לו על הקושי שלך ושאת ממש צריכה ומבקשת שלמרות שהוא מתגעגע למשפחה שלו ורוצה להיות איתם ידאג לך שלא תרגישי רע..) הייתי השבוע בשיעור על זוגיות וזה היה הדיבור שם.. גם אם לא קשור לקשיים שלך את צריכה יותר תמיכה שם כי את לא מרגישה בבית והוא כן.
לגבי שירותים אני לא דופקת חשבון. כמה שצריך. מה אכפת לי אם אתפוס. לא הולכת לשירותים שבאמצע הבית אלא בקומה למעלה. שתן באמצע הלילה- בכלל. זה מסוכן להתאפק, את לא רוצה דלקת!! אני ישנה עם חולצת שלושת רבעי ולרוב גם עם חצאית ייעודית לכך (שתהיה נוחה ולא תכביד) ואז שניה זורקת על עצמי כובע או את המטפחת אבל רק מצליבה אותה בלי לקשור. (ותלוי מי נמצא ובאיזה חדר אנחנו ישנים אבל לפעמים גם ישנה עם חזיה..)

לגבי המשפט האחרון, חייבת לומר לך- עכשיו תקראי אותו כאילו בעלך אמר אותו. תביני שזה צורך שלו, כמו שצורך שלך להגיע להורים שלך. לא יודעת אם הוא מרגיש לא נעים אצל הורייך, אבל הצורך שלו להיות אצל הוריו הוא צורך אמיתי, לא פחות מהצורך שלך. אולי תחליטו בהחלטה משותפת להוריד מינון של נסיעות להורים... כן, אנחנו עשינו את זה 😏

אנחנו היינו מתארחים המון (קצת שונה כי לי אין ממש משפחה)תפוחים ותמרים
ככל שהמשפחה התרחבה זה הפך למורכב יותר עד בלתי אפשרי. הם אנשים מקסימים, ולמרות שהיום, אחרי הרבה שנים, אני רואה גם את הצדדים היותר קשים - אני אוהבת אותם, ומבחינתי הם משפחה שלי.

וכן, למרות שהם כאלה מקסימים..... גם לי לקח זמן להיכנס בנחת לשירותים/לפתוח מקרר וכיוצא באלה. זה תהליך טבעי של בושה והסתייגות כלפי מי שאינו מוכר, עד שהוא הופך למוכר.

היה לי מאד קשה בהתחלה. הרגשתי כלואה שם. לא התחברתי להרגלים שלהם, למנטליות, לסוג השיח.
אבל-
לי למעשה אין משפחה מורחבת שנפגשת. אחות אחת. אמא שחיה לבד (הורים גרושים) - כלומר, אני אימצתי את החום, הקרבה, המשפחתיות של הצד שלו והלכתי לחלק מהמשפחה. אצלי זה מלא חסר עצום בנשמה. כך גם המסורת שלמדתי מהצד שלו (אצל אמא שלי ראש השנה הוא ערב החג בלבד וגם זה עונש בשבילה....).
נבניתי איתו ובזכותו, ובכלל זה המשפחה שלו.
מעניין שכולן מציינות את הקטע של לפתוח את המקרר לבדמק"ר
חשבתי שאני המוזרה היחידה
במיוחד שאף אחד לא מבין למה לא נעים לי, אין שם עוד כלות חוץ מאחת שכבר 12 שנה כלה שם אז היא כבר מרגישה יותר בבית.
עכשיו הצטרפה כלה חדשה ואנחנו חולקות ביחד את החשש
מאוד מבינה אותך. מאווווד!חדשה111111
חמי וחמתי אנשים טובים מאוד, מאוד! אני בקשר מעולה עם חמתי,מדברות המון בטלפון, הודעות.. ממש חברות.
מרגישה פתוח איתה ב"ה,ממש אמא שניה שלי.
אבל.....
פחות אוהבת ללכת לשם שבת מהמון סיבות
אני אוהבת להכניס שבת מוקדם (10 דקות לפני) ושם מכניסים מאוד מאוחר, תמיד יש עוד מה לעשות אף םעם לא מגיעים לשם ויש נחת ורוגע ואווירת שבת,וכיף ושמחה.
את נכנסת ישר לצעקות, לחץ ובלאגן.... וזאת הסיבה שאנחנו מגיעים 10 דקות לפני שבת.
(היו פעמים שהגענו מהבוקר לעזור ועדיין .... משהו בהתנהלות שם תקוע.)
השירותים לא נקיים בכלל, המצעים לא מחליפים, האוכל פחות אכיל בשבילי מוצאי שבת קבוע אנחנו בבית קפה הולכים לאכול.
ועוד.....
והם אנשים מדהימים! מדהימים! כלכך אוהבת אותם וכיף לי אצלם
אבל אז הולכת לשירותים ורואה מה הולך שם ונגעלת להתפנות ומרגישה צורך לבכות וללכת לבית בזה הרגע.

בעלי מדהים, קלט כמה קשה לי שם לבד והחלטנו שאחת לחודש וחצי נוסעים וגם בזה בתנאים מסוימים.
עוגות וקניוחים תמיד הבאתי איתי, תמיד. לפעמים מביאה גם סלטים שחמתי מבקשת שאעזור לה בהם.
בזמן מחזור לא נוסעים כי פשוט אין לי איפה לזרוק את הפדים כל הזמן, הפח או לא נמצא, או עמוס בצורה מטורפת!
בזמן מותרים גם לא.. אין דלתות בחדרים.(לא שבונים על משהו אבל לא באלי שיראו אותי ישנה עם בעלי מחובקים).
יוצא שרק בשבעה נקיים אנחנו יכולים לנסוע, אז תמיד זה סביב גם עם עבר יותר מחודש וחצי.
במזנים של היריון זה חודש וחצי בדיוק.

לגבי מקרר, אני םותחת חופשי כי פשוט נשאבים לזה... תמיד צריך שם עזרה בבישולים גם שמגיעים 10 דקות לפני.
השבת שהייתה היינו שם והיה כבר עשרה ל5 והחלות עוד היו בתנור.. ככה שתביני. (אין עליה חמתי ,תמיד רוצה שהכל יהיה לנו טרי וטוב)
פיגמה אני מרשה לעצמי לשים שם, כי תמיד צריך לעזור ולנקות ולפנות ולשטוף כלים וכו..

בעיקרון הבנת פחות או יותר. גם שם לא קל... אבל החלטנו שלא יותר מחודש וחצי וגם זה בתנאים מאוד בסיסיים .
מחזור, עבודה בשישי, ועוד...
אין דלתות??עלה למעלה
אצלנו זה הפוך. בבית של ההורים שלי אין דלתותבת מלך =)
גם אני וגם בעלי כבר צוחקים על זה. למרות שזה מטריד ומעצבן.

ואין מצב לא ללכת לשם..
אין דלתות??? אשרייך שאת נוסעת בכלל!באורות
בחיים לא הייתי מצליחה לישון בבית של חמי וחמותי בלי קצת פרטיות
יש דלת אבל הם לא נסגרות, כולם שבורות...חדשה111111
אנחנו ישנים עם דלת שרובה פתוחה.
היתה תקופה שישנו בלי דלת.
וואי תקשיבידפני11
את מדהימה!!!!
ואיזה הערככהוהתפעלות כלפי חמותך יש לך למרות כל התנאים.... שאזכה ללמוד ממך!! מרגשת!
כי חמתי מיוחדת...חדשה111111
היא כלכך משקיעה בילדים שלה ,בכלות והחתנים... שלא נשאר לה כסף להתייחס לאיך הבית נראה.
איך אפשר לכעוס או להתעצבן עליה?
בהתחלה היה לי מאוד קשה מאוווווד(!!!) רק אחרי 6 שנות נישואין הגישה שלי אחרת לגמרי,
בעלי "אכל" ממני בהתחלה הרבה מרור לצערי על זה.
כי פשוט לא יכולתי, וזה לא פשוט
באתי מבית ההפך לגמרי בהכל.
אבל למדתי להתייחס לנפשות שבבית, יותר מאשר לאוכל ,ולחוסר ניקיון שיש שם.
שטויות... אז אני מביאה עוגות וקינוחים, וחטיפים בתיק וזהו.
יש אווירה טובה, דיבורים,צחוקים, שירי שבת... זה כיף!
כל הכבוד לך, באמת ללמוד מזהבאורות
נשמע קשה נוראאמא שלה.
והפוך לגמרי מהמקרה שלי..
כל הכבוד לך. בהצלחה!!
אבל הם מדהימיםחדשה111111
באמת! חמתי אישה כלכך טובה שעושה למענינו רק טוב.. אני מתרגשת לדבר עליה! היא משהו מיוחד.. אני לומדת ממנה המון בהתנהלות הזוגיות שלה, ובחיים בכלל..
תיארת בדיוק מה שאני חווההריון ולידה2
תודה לך על פתיחת השירשור!

כתבו לך הרבה דברים יפים
יש לי הצעה לא שיגרתית לעניין השירותים בלילה
שנתיים הייתי מתוסכלת ומתאפקת בלילה עד שהתחלתי פשוט לעשות בחדר בכוס שתיה חמה גדולה בבוקר שופכים וזהו
יודעת שזה יגעיל חלק מכן אבל מאז שעושה ככה הוקל לי כל כך!

דבר נוסף , ממליצה מאוד ללכת פעם ב5,6 שבועות ולא יותר.. לנו זה עזר מאוד
וואי תקשיבי! אני גם חשבתי לעשות את זהההאניאני1
והתביישתי אפילו להגיד לבעלי!

איך את עושה את זה?
בעלך לא נגעל מזה? וזה לא עושה ריח?
חח אז את חייבת לנסותהריון ולידה2
בעלי לא נגעל מכלום בערך.
ולא עושה בכלל ריח..

לאט לאט אני מנסה להיות יצירתית ככה ממשיכים ללכת ולכבד ואני לא סובלת..
בעניין השירותים יש לי את הבעיה הזאת בכל מקום ממש לא רק שם..
ואווו...חדשה111111
עד כדי כך?
הייתה תקופה שחמתי בדיוק שיפצה את השירותים... ולא היה עדיין דלת שמו רק וילון כזה וביקשו מכל מי שנכנס שישים סימן או משהו בכניסה שידעו שיש שם מישהו.
ועדיין קמתי לשירותים בלילה...
לא יודעת.
אולי אני קיצונית אבל ככה אניאניאני1
זה ממש ממש מפריע לי ברמות קשות... ועוד שהבית פיצי וגם מהסלון רואים את השירותים ותמיד יש כאלה שישנים בסלון אז זה פשוט עושה לי רע...!!!
כיף לך שאת זורמת ולא עושה עניין מזה
הלוואי הייתי ככה
הכל בסדר כל אחת ואיך שהיא.חדשה111111
לא זורמת, בכלל לא..
שאנחנו קובעים ללכת לשם שבת אני עושה המון הכנות ביני לבין עצמי.
בתחילת הנישואין זה היה כמה ימים שהייתי עצבנית, ובשישי קבוע רבים, ובמוצאש רוצה לעוף מיד.
עשיתי המון עבודה עם עצמי... המון.
ולמדתי להכניס לעצמי לראש 24 שעות וניפגש עוד חודש פלוס... וזהו.
יש רגעים שאני בוכה בשבת על כמה קשה.. אבל מצד שני אני מרגישה כפוית טובה כי הם מאחרים מכל הלב... והנשמה! וכיף לי איתם.
בקיצור... התשגעתי
וואי וואי איזה תסביך דלתותבאורות
בלי דלת בשירותים אפילו??😱
חחח כן..חדשה111111
צחקנו על זה בדיוק לפני כמה ימים...
מה נעשה.. מסתדרים.
בהחלט מסתדרים 🤣תפוחים ותמרים
אני אשכרה צוחקת פה בקול... טירוף!חדשה ישנה
נו מה, אנשים, תביאו דלת מהבית! כל כך קשה??מיואשת******
חחחח איזה רעיון מעולהץ..חדשה111111
בדיוק בשיםוץ אצלנו לפני הכניסה לבית אולי אקח את הדלתות אליהם...

חחחח, עזבו שטויות.. זכיתי באמת!
רוצות לראות עד כמה?
על הבוקר מקבלת מחמתי הודעה
" מה שלום הנכדים המתוקים שלי? מבקשת לא לשלוח למסגרות קר מאוד בחוץ וחמים בבית
אוהבת,
סבתוש"
מתה עליה,מתה!!!!! היא נשמה טובה!!!
חחח את חמודהאורוש3
מתוקהאמא שלה.
היא, ואת!
לי זה נשמע גרוע יותר מלהתפנות בשרותים הכי מסריחים שישאורי8
מה את עושה עם הכוס אחר כך?היכונו
זה כוס חד פעמית כמובן לשתיה חמההריון ולידה2
שופכת בבוקר שקמה לפני שהבית קם..
די עד כדי כך?באורות
למה זה ככ מביך אתכן לקום לפיפי? גם לי זה לא נח אז אני פשוט מראש מביאה לי כובע נח, הולכת לישון עם חולצת פיגמה צנועה יחסית ושמה מראש חצאית רחבה ליד הדלת שאוכל לשים מעל המכנסיים. אנשים לא כזה בוחנים מה קורה אצל אחרים בלילה, זה הכי לגיטימי בעולם לקום לפיפי...
נכון, ככה אני עושה גם .מיואשת******
הרגעת אותי...היכונו
מה חשבת שהיא עושה עם זה בדיוק?כי לעולם חסדו
חחחחהיכונו
מנסה להבין...רינת 29
מה מפריע לך ללכת בלילה לשירותים?
זורקים משהו על הראש ונגמר הסיפור.
^^^ קושרת סתם מטפחת. לא מתחילה לעצב אותהיעל מהדרום
לי יש ללילה כאלו שבאות עם גומי שזה נראה כמו קשורמיואשת******
ולא צריך לעשות כלום. זה פשוט מעולה לבית/לילה
עצות פרקטיותמיואשת******

לא אכביר במילים על למה, כי זה בסיסי בעיני. זה ההורים שלך בעלך. לו זה לא אותו דבר אצל ההורים שלך, ולך יותר קשה אצלם. ואת אשה, מובן שקשה לך יותר פרטיות וצניעות. ובכל זאת זה ההורים שלו והבית שלו , ואם יש לך בנים או אם את רוצה כאלו, תנסי לחשוב קצת מכיוון אמא של בן מה תרצי שהוא יבוא.

זה מבחינת למה

 

עצות מעשיות- להביא אוכל במזוודה. כולל צלחות חד פעמיות, בקבוק שתיה שאת אוהבת, מפיות, כל מה שבא לך. אולי אפילו פינוק מיוחד שוקולד שווה נגיד שאת קונה אך ורק כשנוסעים להורים של בעלך (ולא שלך) שיפצה אותך.

צניעות- תקני חלוק פתוח מקדימה שכורכים סביב הגוף ונסגר עם חגורה ואז את ישנה בפיגמה הנוחה ורק כורכת אותו סביבך כשהולכים לשירותים. כנל מטפחת פושטית ונוחה.

 

שירותים- יש מגבונים לאסלה , נראה לי של סנו או משהו כזה . מגבוני אקונומיקה. יש כל מיני דעות איך להשתמש במגבונים בשבת אבל זה אפשרי כל אחת והנוהג שלה.

יש גם כיסויי אסלה חד פעמיים שקונים בחבילות. הכי קל. קחי ותשימי לך.

 

בקשר לשולחן שבת זה משהו שאת צריכה לעבוד על עצמך להרגיש יותר בנוח, לקום ללכת לספה, או לחדר, ולחזור אחרי זמן מה שנחת או קראת ספר. לקח לי גם זמן לעבוד על עצמי בקטע הזה . זכותם לעשות סעודה ארוכה זכותך שזה קשה לך, תתחילי לאט לאט לקום לפרקי זמן יותר ארוכים ולשלב בין הדרך שלהם לנוחות שלך.

בהצלחה!

מה שאני מצאתי שקצת עוזרקופלה
זה קניתי לי מכנס אלדין כזה שזה כמו חצאית רק נסגר סכומי בסוף הרגליים ככה זה ממש נוח יש לי אחד דק אחד לחורף. מסתובבת אחרהצ עם כובע פשוט נעים כזה ולא עם מטפחת..
מבינה אותךבוקר אור
אבל כמו שכמה בנות כאן אמרו- זה ההורים של בעלך..
אני גם לא תמיד מסתדרת שם, הם גם אמריקאים ורוב הארוחה מתנהלת באנגלית ואני ג ר ו ע ה באנגלית. לא אוהבת את האוכל שלהם, לא אוהבת להתלבש לשירותים, הנסיעה אליהם ארוכה ומעייפת. אבל מה שאני מצאתי שעוזר לי זה שחוזרים הביתה במוצ"ש מכינים אוכל שווה, וגם אם זורם לך אפשר לנצל את זה שיש בייביסיטר ולצאת עם בעלך לסיבוב נשמע לי ממש שווה;)
דברו מספיק על כל הזוויות. מוסיפה עצות פרקטיותאורוש3
אני הבאתי קופסת נעליים ומצאתי איפה לשמור שם. יש בה מברשות שיניים, דאטדורנט, מסרק קרם פנים ןכו'. מקל על האריזה ונח ונותן תחושה של בית.
בנוסף להביא ספריי לשירותים (רסס נגב של סנו, מרססים, מנגבים עם טישו ונקי).
אולי לשקול לפתוח עם האמהות לפעוטות שישימו לב אחריהם. באופן נעים.
חצאית נוחה וקלילה וכובע שקל לתקוע וללכת בלילה (תסלחו לי, לעשות בכוס??? במקום שניה לתקוע משהו וללכת נורמלי?).
מה העניין עם המקרר בנות?? צאו מזה. תתחילו לפנות ולהגיש ולעזור, תנסו להשתחרר ולהרגיש בבית. לא מדברת על דקה אחרי החתונה. מה עם ילד רעב לא תחפשו לו מה לאכול?? ברור שכן!
ללכת להשכיב אן להניק ולהרדם ולנוח באמצע, לרדת לספה, לקשקש עם הבעל, עם הגיסות בארוחה.
להכין מאכל שאוהבים. גם עוזר וגם טעם של בית.
אני מאמינה שעם רצון טוב וכבוד אפשר לחשוב יצירתי איך להנות יותר ולסבול פחות לרוב (לא מדברת על הסיפורים של החם שלא מרשה לקום מהשולחן ועל אין דלת בשירותים, מדברת על הדברים שהם כן בגדר הסביר והנורמלי).
אנחנו נוסעים המון. יש לזה מחירים בהחלט שכרגע לא הנושא אבל יש בזה כל כך הרבה טוב וקשר ואהבה! בשני הצדדים. באמת.
ולמי שממש נשואה טרייה חייבת להוסיף עידוד. מתרגלים!! אני התרגלתי לאוכל שונה מאוד, מבנה שבת שונה, שפה אחרת. באתי עם המון רצון טוב. ידעתי שזה סופר חשוב לבעלי מלכתחילה. הלב שלי היה פתוח. והיום אני אוהבת דברים שאם הייתן שואלות אותי לפני כמה שנים לא הייתי מוכנה לדמיין את עצמי אוכלת או עושה!
אני יודעת שזכיתי במשפחה מדהימה גם (בצד של בעלי) אז אולי זו לא חוכמה גדולה אבל מאמינה שזה גם מושפע מהגישה שאיתה מגיעים.
אלופה איזה תגובה מקסימה!וואוו
תודה מותקאורוש3
מצטרפת לזה שהעזרה מאוד משחררת ועוזרת להרגיש בנוחנועה נועה
לנו היתה תקופה שהיינו עם ילדה אחת ולא היתה לה מסגרת בימי שישי, אז היינו יוצאים מהבית בחמישי ועוזרים לחמותי (וגם לאמא שלי...) בימי שישי. אחרי שעוזרים לבשל ולאפות, וגם להוריד ולהגיש בשבת כמובן, כבר לא מתביישים לפתוח מקרר
כל-כך צודקת!חדשה ישנה
עם רצון טוב וכבוד אפשר!!
מזדהה עם הלב הפתוח 💜 זה כל כך חשובתפוחים ותמרים
אני נקלטתי במשפחה מאדדדדד שונה מזו שבאתי ממנה (בהכל בערך), מברכת ומודה על זה המון.
זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

יש עוד נתונים לבדוקנעמי28

מי חרדי, ולא רק לפי אזור מגורים.

למשל לפי בדיקה של מוסד לימודים אחרון בו למד. ישיבה/ סמינר וכו

זה מצמצם את ההטיות משמעותית

ובנוסף סקרים שנעשים כל הזמן שבו כל אחד מגדיר את עצמו.

הטענה על על הטיות שולית מאוד.

דווקא את הנתונים האלה הכי קל לבדוק ויש הכי פחות הטיות, מי שיכול לעשות את ההטיה הם אלה שעובדים בשחור שנפוצים יותר במגזר הזה.

והבנתי לגמרי את הטענה על הגיוס, את מדברת על גורמים וסיבות ללמה הם לא עובדים.

לחלוטין יכול להיות שהאשמה לא רק על החרדים, אני לגמרי חושבת שזה מורכב יותר, ואין לי אצבע מאשימה רק על צד אחד, באמת, זה לא שחור או לבן,

אבל את הנתונים הפשוטים של כמה מיסים נכנסים מהמגזר, זה לא משנה.

אם יש בעיה שמונעת מהם לעבוד למרות שהם רוצים, ברור צריך לפטור.

אולי באמת הפיתרון הוא לא רק בתקציבים. אולי הם נדחקים לפינה, צריך לקחת הכל בחשבון.

כל השרשור נפתח על כעס שמישהו ממורמר, והוא צודק, משהו במדינה הזאת חייבת להשתנות, בין יתר הדברים גם הנושא הזה.

אמא תקני לישמחה כפרוייקט

הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.

אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.

כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.

סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.

עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)

אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.

פליז תעשו לי סדר בראש

כשקראתי את הכותרתהשם שלי

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

וואי זה קטע, גמני כל הזמן סולקת😅המקורית

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

יש תקופות של הכנותאמאשוני

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

מרובים צורכי עמךשמחה כפרוייקט

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

וואי גם אני מרגישה ככה!אוהבת את השבת

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

השנקל שלי-קנמון

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

  • צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

  • עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

  • יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

רק לגבי החיסרון השלישיברונזה

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

תודה(:קנמון

כןoo

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

וואו איך אני מזדהה, אני גם ממש לא אוהבת לקנותשמשית123

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אולי שיין זה פתרון לפחות לחלק מהדבריםשמעונה

לא מוצאת את עצמי שםשמשית123אחרונה

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

מזדהה ממש... כרגע בחופשת לידה אז פחות נוראytrewq

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

נראה לי יש תקופות כאלו שפתאום כולם צריכים ביחדשיפור

מזדהה מאוד!יראת גאולה

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

לי עוזר לרכז רשימה על המקרר,ד' הוא האלוקים

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

תודה על הנרמולשמחה כפרוייקט

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

מוכר. סורי שאין לי עצותממתקית

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

מזדההרק טוב!

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

  1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

  2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

  3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

  4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

  5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

חזרה לעבודה אחרי 3 חודשים בחל"דניק חדש אנונימי

איך עושים את זה?? חייבת לחזור מסיבה כלכלית

בילדה הראשונה חזרתי אחרי 8 חודשים

אשמח לכל טיפ שעזר לכן להסתגל לעבודה ולשגרה מהר

ומי שהניקה איך עשיתן את זה עם שילוב תמל?

מתכננת לתת תמל למעון ושאחזור ב4+ להניק וגם בלילה הנקה

מפחדת שיהיה גודש איך עושים את זה

קחי בחשבון שלא תמיד עובד החצי חציאונמר

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

זהו אני לא רוצה לשאוב אצל הגדולה היתי שואבתניק חדש אנונימי

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

בלילה זה הספיק לך רק הנקה? או הבאת גם בקבוקניק חדש אנונימי

ח

בלילה תקופה היה רק הנקהאונמראחרונה

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אני חזרתי ושאבתי ולא הבאתי תמלעדיין טרייה

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

כן כדאי שאקח איתי משאבה לעבודהניק חדש אנונימי

ממש לא קשור לפורוםעוד מעט פסח

אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.

אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.

ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.

ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.

נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.

אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.

וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???

ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.

אשמח לעצות מכמות ומנוסות.

לא יודעת אם זאת עצה טובהכורסא ירוקה.

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

משתפת מאצליאפרסקה

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

זהoo

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

אני דווקא רואה שיש נטייה לאנשים מהשמאל לשפוךממשיכה

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

כנראה תלוי בראיהoo

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

מסתבר שאני כן.ממשיכה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

כן ימנית או כן רואה את התמונה?oo

גם אצלי ככה…חמדמדה

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

באמת היחס אמור להיות כמו למחלהאונמר

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

זה באמת קשה ומורכבוהרי החדשה

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

ניסחת יפה ממש. מצטרפת.אונמר

אמרת שעד המלחמה היית מסוגלת להסתכלשיפור

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

אני חושבתרקאני

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

אולי פשוט להגיד להם "בואו לא נדבר על פוליטיקה"?רינת 24אחרונה

זה ממש לגיטימי ואפשר לעשות את זה בצורה נעימה ואפילו חמודה…

בת שנה ועשר התחילה להתעורר בלילה🫪חמדמדה

קמה בערך בשבע

שנץ בגן 12-2

מתארגנים לשנת לילה סביב שש וחצי

שבע במיטות

בדרך כלל נרדמת מהר

אממה

העברנו לפני חודשיים בערך למיטת מעבר (וגם עברנו דירה אז היא בחדר ממש שלה, עד עכשיו היתה בחדרון שיוצא מהחדר שלנו)

בקיצור מתעוררת בערך ב12 אבל לפעמים גל לפני (היום נגיד, בעשר) ולאאאא חוזרתתתת לישוןןןן

שעות יכולה להחזיר אותה למיטה להיות לידה כמה דקית יותאים אחרי שנייה היא באה

לא עוזר כלום!!!

מה עושיםםם

להשכיב מאוחר יותר לא ניראלי יעשה טוב היא עייפה כבר ממש ברבע לשבע- שבע…

אופ…

שוקלת לסגור את הדלת של החדר שלה (היא לא מגיעה לידית) כדי שתתרגל שלא יוצאים, אבל מרגיש לי התעללות מה זה כלא

מקפיצה למשמרת בוקר 😂חמדמדה

מוכרקל"ת

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

לא הייתי סוגרת דלת דל חדרלב לבן

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

לא מניסיון ממשכנה שנטעה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

כן אבל אפשר לשבת לידה שעה וחצי וכל חמש דק להגיד להחמדמדה

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

את לא רוצה שהיא תעבור אליכם לחדר?Sheela

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

היא לא אוהבת לישון איתנוחמדמדה

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

אז אולי לדאוג להחשיך את הבית, לדבר בלחשיראת גאולהאחרונה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

נדיר שאני כותבת זאת נראה ליקופצת רגע

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

ממה שאנחנו רואים כן…חמדמדה

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

מקווה שזו תקופה שתעבור מהר והיא תחזור לישון טוב 🙏קופצת רגע

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

איזה מוזר, אצלי אין תזוזהשירה_11

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

יש סיכות כמו של פאהנופנופ

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

לי פעם אמרו לחפש סרט לפאות, ולדעתי זה מה שיש לי עדנפש חיה.

היום

אם את עושה קשירות נמוכותהשקט הזה

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

יש לי גם סרט לפאות זה לא עוזר לצעריאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ו' בתשרי תשפ"ז 12:09

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי תנסי להבריש את הסרט שיש לךנפש חיה.

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

יצא לי לכתוב פה כבר, לפעמים צריך לשנות את הכיווןכתבתנואחרונה

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

היינו שםשומשומונית

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

וואו, מאתגר! ואיזה כיף שלא היית בלחץ..קנמון

אנחנו עשינו, היתה בר מצווה נדירה והאוכל הכי טעיםאמהלה

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

לשניה הייתי בשוק שבישלת לברית.. חח..קנמון

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

כן. מותר להלחץנופנופ

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

ברור שלגיטימיהשקט הזה

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

לא...בשורות משמחות

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

לגיטימי להצטרף אליך כשהתל"מ הוא בדיוק ערב החג? ;)שפע ברכה

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

זה ממש רחוק ואת בטח תתכונני מראשעדינה אבל בשטחאחרונה

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

חח... לגמרי...שיפור

חח טובבבאונמר

בואי נגיד שעד שהוא יהיה בגיל של שוק העובדהנופנופ

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בגילו הייתי בחוג התעמלותחושבת לעצמיאחרונה

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

אולי יעניין אותך