המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך אתן מסתדרות בשבתות אצל הצד השני? עצות או סתם פריקהאמא שלה.
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:22
עבר עריכה על ידי אמא שלה. בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:14
ולא לראשי בבקשה
אתחיל ואומר שהם מקסימים ונהדרים
הם אוהבים אותנו מאד,
וכנראה הבעיה בי
אבל קשה לי שם בשבתות.
לא נוח לי, זה לא הבית שלי, צריכה כל הזמן להיות לבושה ומאורגנת מא ועד ת.
להיות נחמדה חייכנית וחברותית, לשבת בשולחן שבת שעות!!!! גם בערב שבת, בשעות שבשבת בבית או אצל ההורים כבר מזמן ישנה ונחה. להתאפק לשירותים כל השבת כי אני מתפדחת לתפוס אותם יותר מדי זמן (עצירות, הריון וזה), או להתאפק כל הלילה כי למי יש כח להתלבש וכיסוי ראש והכל בשביל פיפי.
וגם כי כל האחיינים (כמות מכובדת בלי עין הרע) שבגמילה בהווה או בעבר משתמשים איתנו באותם שירותים, וזה קצת מגעיל אותי (אסטניסטית?)
ואז הבטן נפוחה וכואבת וכל השבת אני בתהיות אם ראו ו"עלו עלי" (עוד לא סיפרנו לאחים)

אין לי כח, אני עובדת ממש קשה. רביעי חמישי הם השיא. ובשבתות שאנחנו נוסעים לשם, לא מעודד שתכף שבת.

אני חייבת את המנוחה שלי. רוצה להיות בסביבה הטבעית שלי

ואנחנו נוסעים לשם המון, פעם בחודש בערך.
הם (ובעלי) מצפים שנהיה שם בדיוק כמו אצל המשפחה שלי..שמה לעשות, זה לא אותו דבר.
עושה מה שנוח לי.miki052
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 14:01
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:57
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך י"א בטבת תש"פ 13:54

 

מזדהה עם כל מילה (כמעט)!!!אנונימיות
אין לי פתרון. גם אני יודעת שרב הבעיה כנראה בי.
אמנם אין אליינים אבל השירותים במרכז הבית ושומעים הכל אז לא נעים ולא נעים לתפוס להרבה זמן. ואני בחיים לא אצא ואפתח מקרר ואקח לעצמי מה שאני רוצה :-/.
באמת בעיה. אשמח גם לשמוע עצות
בעניין האוכלאמא שלה.
קבוע לוקחת ביסקוויטים בתיק..
כי גם אני לא אקח לעצמי מהמטבח.
גם אני מהמזדהות, ממש תארת כמעט כל מה שקשה לימק"ר
ועוד קצת
בהתחלה ממש הרגשתי צורך לכבד וללכת לשם הרבה, היום אני מבינה שגם השפיות שלי חשובה, הורדנו תדירות, ועדיין קשה לי כל פעם, אבל הי, זה פחות פעמים בשנה...
(ועכשיו בכלל מי רואה אותם )
חח אולי זה הפתרון..אמא שלה.
היינו שם לפני 3 שבועות. ביקשו שנבוא השבת גם.
צריכה אויררררר
תמצאי סיבה למה לא לבוא מק"ר
יש לכם כבר ילדים? סליחה שלא זוכרת..
ילדה וחצי ;)אמא שלה.
והיא בעיקר סיבת הגעגועים שלהם כמובן
אז הילדה יכולה להיות תירוץ במקרה כזה ;)נרות
כשהסעודה בערב כבר ארוכה לך מדי, את הולכת להשכיב את הילדה בחדר, מתאווררת קצת ונשארת לנוח כמה שאת צריכה.
ממש מזדהה! זה לא פשוט.. גם אצלי היה ככה בהתחלה, לאט לאט משתחררים.. ועדיין לא מרגישה שם לגמרי בבית🤷🏻‍♀️
העלית נושא רציני אמא חדשהה
נראלי להרבה נשים לא קל אצל הצד השני (בעלי תמיד שואל למה מצד הגברים שומעים פחות תלונות בנושא)
יש לי כמה רעיונות נקודתיים אבל באופן כללי מבחנה אותך ממש..
ממליצה להביא דברים לקרוא אם את אוהבת.. לשמור משו שממש בא לך לקרוא לשבת הזאת
ליזום יציאות עם בעלך תוך כדי השבת- אחרי הסעודה בערב, לפני או אחרי הסעודה בבוקר.. ואז קצת לצאת רק שנייכם להתאוורר
אפשר להביא אוכל שווה שבא לך שאפשר לשים בתיק או לחילופין להכין משו לכולם- אני גיליתי שכשאני מביאה משו זה הרבה יותר מחבר אותי
להביא בגד נוח שיהיה אפשר לצאת מהחדר גם באמצע הלילה- כובע נוח, חצאית קלה ונגיד לדאוג שהחולצה של הפיג'מה תהיה צנועה . להתאפק זה ממש לא אופציה נחמדה . ולגבי שירותים ארוכים- למצוא אולי זמן שכולם נחים? או לעשות וזהו? הם גם צריכים לפעמים בעצמם.. לדעתי האי נוחות שזה גורם יותר גרועה מהפאדיחה. באמת לא נעים עם האחיינים אבל אפשר לנקות שניה לפני או אם זה מגעיל אותך אולי בעלך ינקה?

נראלי הנקודה היא- שבעזרת השם לשנים רבות הם המשפחה שלך, וכדאי למצוא את הדרך הכי טובה איך יהיה לך נעים שם.. ומכטן החשיבה שלכם כזוג איך הופכים את זה להכי נסבל מבחינתך..
אם יש שם רק חדר שירותים אחד זה באמת מאתגר...רינת 29
אני דווקא נהנית מהמנוחה ביום שישי שלא צריך לבשל. אמנם יש נסיעה ארוכה אבל אני לא נוהגת.
מספרים על הריון מיד אחרי שרואים דופק ואז זה חוסך הרבה אנרגיות על הסתרה. אם אני עייפה בטירוף אני מרשה לעצמי בתחילת הריון להתנצל ולפרוש לפני סוף הארוחה.
עונה לךהמקורית
קודם כל, כל הכבוד על זה שאת נוסעת כל חודש. ועוד עם ילדים!
זה בהחלט פחות נוח מהבית אין מה לעשות, וקודם כל אני ממליצה לך לדבר עם בעלך. האם נח לו לנסוע כל חודש? האם אכפת לו להוריד תדירות?
סופו של דבר זו החלטה של שניכם ויכול להפריע לו אם זה לא שוה בשווה בין המשפחות.
במידה ולא, הייתי שוקלת להוריד תדירות ולהגיד להם שגם לצד שלך אתם נוסעים פחות. כל עוד ההורים שלך ושלו לא גרים באותה שכונה לא תהיה להם דרך לדעת (אלא אם כן וחמתך בלשנית שתבדוק עם הילדים). ואז אין מקום לציפייה ואכזבה.

לגבי חוסר הנוחות, באמת שזו הקרבה. אבל זה משו שאת עושה בשביל בעלך. בשביל ילדייך שיחוו את הסבא והסבתא. וזה מחיר אבל זה לא בלתי אפשרי. תנסי להקל על עצמך כמו להביא בתיק ספריי מים ואקונומיקה ואז לפני שאת נכנסת לשירותים תשתמשי בו ותנגבי עם נייר טואלט את האסלה וכבר פתרת לך בעיה אחת.
לגבי כיסוי ראש וכו - אין לי הרבה רעיונות רק ללבוש רחב או למצוא כיסוי שיהיה לך נח לשים לזמן שאת שם.

על עצמי יודעת לומר שאני כבר לא נוסעת לשבתות מחוץ לבית בכלל. מעדיפה אמצע שבוע ביקור קצר או ביקור לארוחה אחת בשבת אם גרים קרוב להורים ופתרתי לעצמי את כל הדילמות שעלולות לצוץ.
הגזמת...רינת 29
מן הסתם בעלה מתקשר בימי שישי להגיד להורים שבת שלום ואז הם שואלים איפה הם בשבת. ברור שלא לשקר במצב כזה.
בעיניך זו הגזמה. בעיני זה 'לשנות מפני השלום'המקורית
את מצפה שבעלה ישקר להורים שלו?רינת 29
אני לא מצפה לכלום. את קצת לוקחת את הענייןהמקורית
קשה מדי לדעתי.
החיים הם לא שחור או לבן ואנשים כל היום משקרים לגבי כל מיני סיטואציות ולא בהכרח בשביל השלום.
במקרה הנל, זה נהנה וזה לא חסר. כלומר היא נשארת בבית ומרויחה את המנוחה וההורים לא יודעים שהם לא רוצים לבוא אז זה לא פוגע בהם.
זה הכל.
סליחה, אבל זה שקראורי8
ולא בריא לבנות חיים על שקרים. ולא משנה שכל מיני אנשים משקרים. זה לא הופך את זה לבסדר. שקרים בתוך משפחה זה מתכון לחוסר אמון ומריבות עמוקות. חוץ מזה שמאוד קל לעלות על זה, אלא אם כן תוסיפי שקר על שקר וביום שישי תשקרי לגבי מקום הימצאך, ואחר כך תלמדי גם את הילדים לשקר ולא לספר שהינו אצל הסבתא השניה.
תראי את זה איך שאת רוצה. אני רואה אחרתהמקורית
לא הצלחת לרדת לסוף דעתי וזה בסדר לא כולם חייבים לקבל מכולם
שכל אחת תעשה מה שטוב
לא צריך לשקר. זה פשוט לא עניינםאודי-ה
אפשר להגיד שקשה בתקופה הזו לבוא הרבה.
נראה לך שהם ידעו כמה הם נוסעים לצד השני? לא חייבים לדווח כל דבר להורים.
בעיניי זה גם די הגיוני שלפעמים מעדיפים לנסוע לצד השני יותר. אני מקווה שבתור חמות לא אהיה חטטנית וצרת עין שאתערב לילדים שלי בחיים שלהם.
וואי אני מזה מבינה אותךחדשה ישנה
את נשמעת בדיוק מה שהרגשתי בשנים הראשונות.
עכשיו, ב''ה יש ילדים ואני הרבה יותר השתחררתי.
כן, לפעמים המטפחת מרושלת, העיקר השיער מכוסה. מותר לי גם להסתובב יחפה. אם באים פעם בחודש צריך ללמוד להרגיש בבית.
שנים לא העזתי לפתוח את המקרר והייתי מסוחררת בשבת בבוקר , היום אני כבר מעיזה להכין קפה, טוב לא אקח עוגה לבד, אבל קפה זה גם משהו

ובשביל הילדים אני כן מבקשת לקחת להם אוכל לפני הסעודה וכד', אז כבר במקום לשגע את חמותי שתוציא להם מהסירים אני כבר אומרת- אני לוקחת להם אוכל ובגלל שאני מחטטת בסירים אז אני כבר מרגישה יותר בבית...

וחוצמיזה, שאני עוזרת לפנות, להגיש , להכין סלטים , לשטוף רצפה במוצש אז זה עוזר לי להרגיש יותר בבית. וגם להם. אל תחשבי, גם חמותי עד לא מזמן הייתה מתוקתקת כל השבת ולמדה לצאת עם פיג'מה כי הרגישה שאני יותר מרגישה בבית . גם היא 'כלואה' כשיש כלה בבית. ..
כאילו אני כתבתי את זהGBF

אני גם לא אוהבת לנסוע לחמותי מהסיבות שהעלת, נוסעת אחת לחודשים ושיתפוצצו.

בהתחלה הם היו מתעצבנים עכשיו הם נרגעו.

 

לגבי האוכל, בעלי כל בוקר מגיש לי לחדר קפה ומלאי עוגות שיהיה לי עד הסעודות.

כמו כן, אני מביאה במזוודה שקית מופצצת חטיפים, פיצוחים שוקולדות וכו'.

 

ולגבי השינה, גם אצל חמותי הסעודות מאד ארוכות, פשוט לקוחת את הילד להרדים אותו ונחה בחדר עם ספר. שיגידו שאני סנובה, אני לא צריכה לשבת על השולחן במשך כמעט 4 שעות.

מבינה אותך ממש!הריון ולידה2
אני גם ממש קשה לי ללכת לחמותי שגרה ממש רחוק ובכלל נורא משעמם שם האחים שלו רובם לא דתיים וכמעט לא מגיעים .. בעלי רצה שנלך יותר כי היא אלמנה אבל ממש קשה לי ברמה שאני לחוצה עוד שבוע לפני שאני יודעת שנוסעים.. אז משתדלים לסוע פעם בחודשיים אני הסברתי לו שאני לא יכולה יותר מזה גם הנסיעה נורא ארוכה לשם וגם מאוד קשה לי לא מרגישה בנוח כל כך במשפחה שלו.. לצערי..
דהה לגמרי אבל רוצה להוסיף את הצד השני..באר מרים
שנים סבלתי משבתות אצל חמי וחמותי בדיוק מהסיבות שאת מתארת ויכולה להוסיף רבות אחרות..
ושוב, הם ממש אנשים טובים ומארחים ממש בשמחה אבל כמו שאמרת זה לא המשפחה שלי, ההרגלים שלי, לא נעים וכו..

אבל..

עם השנים והמשפחה שגדלה אנחנו מגיעים אליהם הרבה פחות..
ופתאום אני מסתכלת על זה אחרת...

כיום אין לי אפשרות לקחת חופש משבת ולנסוע להתארח. כמה שהיה לי קשה שם הגעתי בלי להביא כלום. האוכל מושקע ומגוון.. שפע עוגות ורצון טוב. היום כמה שארצה אין לי את האפשרות לנסוע אליהם עם כולם. המקסימום אפשר לשלוח אליהם 2-3 ילדים. ממש בא לי לפעמים את ההרפיה של לא להכין שבת ולהתארח..

והאמת, בסוד, (ואל תגלו לחמותי.. ) היום אני קצת מתחרטת ומתביישת שהייתי כל כך ביקורתית אליהם.
באמת השקיעו ורצו לשמח מכל הלב, לא תמיד בצורה שאני ציפיתי..

ובתור אמא לבנים מתבגרים.. מוצאת את עצמי לא פעם כבר חושבת איך בע"ה אארח את הכלות שלי והזוגות הצעירים ותוהה עד כמה אצליח לדייק את הרצונות והצרכים שלהם..

אז בכלל לא מפחיתה מהקושי.. ובכל זאת..
בול מה שחשבתי!רינת 29
תמיד מציגים את החמות כמרשעת אבל אולי אנחנו הכלות גם צריכות להתגמש ולקחת דברים יותר בקלות. תחשבו שיום אחד אתן תהיו חמותות בעצמכן ושום מאמץ שלכן לא ירצה את הכלה.
דווקא לא הוצגה כאם החמות כמרשעתמק"ר
בכל אופן אני לא חושבת שחמותי כזאת... מחכים לנו מאוד, אבל כמו שכבר כתבו פה, זה לא הבית שלי, לא ההרגלים (רגילה ובונה על לישון צהריים שבת, ושם אים כזה דבר, מתחילים סעודה מאוחררר והיא נמשכת עד בלי סוף, גם בקיץ... לא תמיד נעים לחתוך באמצע כי חמותי נעלבת... אי אפשר לצאת לשרותים באמצע הלילה, כלומר אפשר אבל מסובך ועוד... הרבה סיבות שיקשו על ההנאה משבת, מזדהה גם עם השירותים הלא נקיים ועוד).

וחושבת לעצמי שהתגובה של באר מים תגובה חשובה, אני אקרא אותה שוב
מגיבה לך ולבאר מריםאמא שלה.
אני לא חושבת שאיפשהו בהודעה שלי השתמע שחמותי היא מרשעת ונוראית, להיפך, כתבתי שהיא מקסימה ונעימה.
גם ההצעות שקיבלתי, לבוא עם אקנומיקה בתיק ממש לא רלוונטיות כי הבית שלהם נקי ונעים.
לא היתה שום כוונה להוציא עליהם כמשפחה או כיחידים או כבית שום רע.

אבל,
להתארח פעם בחודש שבת שלמה בבית שהוא לא שלי, עם הרגלים שונים משלי, זה לא נוח לי. אין לי את המנוחה שאני זקוקה לה בשבת בבית.
וזה לא משנה כמה הם יוצאים מגדרם לארח ושהאוכל יהיה טעים והמצעים והחדר מוכנים.
כמו שכתבתי, הבעיה היא בי,
בחוסר שחרור, במבוכה (וברור שעם השנים זה משתפר, ועדיין)
יש מי שיגידו, מה הבעיה לפתוח את המקרר של חמותי. אז אני לא מסוגלת. ומי שיגידו, מה הבעיה ללכת שם עם פיגמה,צנועה, ואני לא יכולה. ומי שתלך אצל חמותה בלי כיסוי ראש ומי שלא תתבייש לפרוש לישון באמצע הסעודה.... אז אני לא כל אלה. מקסימום נימוס. מינימום הנחות לעצמי, וזה מתיש.
ממש ממש לא בביקורת כלפיהם
את מקסימהרינת 29
לא התכוונתי אלייך באופן ספציפי אלא לכל מיני שרשורים בפורום הזה ובכלל לאווירה חברתית שקיימת בעולם.
הלוואי שתלמדי להרפות ולשחרר או למצוא דרך להנות איכשהו.
אז אולי את צריכה לטפל בעצמך?אורי8
להיות קצת פחות פרקפציוניסטית? קצת משוחררת יותר ופחות מנומסת? לא מכירה אותך ולא יודעת אם את חווה את זה בעוד דברים בחיים. אבל הקושי להרגיש בבית אצל חמותך נראה לי די אוניברסלי, הרבה חוות את זה בעוצמות שונות. אבל באופן טבעי לאחר כמה שנות נישואין ( כשהחמות נעימה ) נראה לי שרוב הנשים מרגישות בנח לפתח מקרר , ללכת לשרותים לכמה זמן שצריך או לשים חלוק צנוע בבית החמה. פסלת כאן כמעט כל הצעה, אפילו להביא חומר ניקוי ולנקות אחרי האחיינים כשאת מתפנה.
מציעה לחשוב, האם את חייבת להראות פיקס ולהיות שיא המושלמת תמיד בחיים? אפילו בבית של חמותך אחרי כמה שנים? אולי כדאי לשקול יעוץ כלשהו שיעזור להשתחרר קצת , להרשות לעצמך להיות פחות מושלמת. אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך, אז סליחה ואל תתיחסי, פשוט עלה לי ממש חזק ממה שכתבת.
אולי, לאיזה סוג של טיפול את מתכוונת?אמא שלה.
פעם חשבתי על זה באמת ביחס לקשר איתם. מאד הייתי רוצה להרשות לעצמי להיות קצת יותר משוחררת איתם ופחות נבוכה.
הם נורא נורא נורא מוצלחים כאלה (פעם כתבתי על זה פה, אני חושבת),
נורא גאים בילדים שלהם, המוצלחים החכמים היפים....
זה השדר שם כל הזמן, הילדים שלנו הם משהו מיוחד (אני מפרשת את זה: איזה מזל יש לכם, חתנינו וכלותינו)
הם כולן שם קטנות מימדים במיוחד ומשום מה זה גם הפך לאיזשהי גאוות יחידה, (אולי איזה אפליה מתקנת שיצרו לעצמם) זה נותן לי להרגיש שם מגודלת 🤔 למרות שאני בכלל ממוצעת מינוס.
אז אני גם לא אוכלת שם טוב ומתבישת.
אולי בגלל הנחיתות העצמית צריכה להרגיש איזשהי שליטה ודיוק בשאר התחומים שם.
אולי יעוץ כלשהו יעזור.
למרות שזה פוגש אותי רק שם, בשאר תחומי החיים אני לא ככה בכלל.
מאד משוחררת, קשובה לעצמי..
טיפול רגשי כלשהואורי8
שיעזור לך לשחרר, לא להרגיש מולם נחיתות, להעיז להיות מה שאת , בלי לעשות חשבון.
איפה היא אמרה שחמותה מרשעת?כי לעולם חסדו
היא לא רוצה להיות במקום שהיא צריכה להיגעל מהשירותים
נראה לי לגיטימי...
בדיוק מה שחשבתי, מה זה התגובות פה? אין לכן בנים??מיואשת******

אתן כל כך בטוחות שתהיו אחרות ומושלמות?

לא ברור לכן שיום אחד תרצו לראות את הבן שלכן והילדים שלו ולארח אותם ולהיות איתם

ואז הכלה לא יהיה לה נוח אז היא תקצץ בתדירות

אולי תשקר לכם

תלך יותר להורים שלה

תרים את האף על כל שטות

ועוד ועוד תיאורים שיש פה

 

וואו

מה זה יש פה תגובות מוגזמות, מגעילות, מתנשאות, ושוכחות לגמרי שההורים של הבעל הם ההורים, הסבא וסבתא של הילדים שלכן! ושגם לכן יש או יהיו בנים ולא, זה לא יהיה אצלכם אחרת . יהיה בדיוק אותו דבר כי זה טבע העולם גלגל סובב לו ולא כל כלה תאהב את האוכל שלכם, כולן תסבונה מחוסר פרטיות וכיסוי ראש, ולא בטוח שיהיה לכם שירותים נפרד בבית להקדיש לה.

 

שרשור מבאס ברמות אחרות. אבל ממש.

חח מיואשת אל תתבאסי, תשמחי על הבנות!אורוש3
ברוח טובה נשמה! מקווה שזה ברור לך!!
אבל בכלל לא זה הכוונה, אולי היו פה תיאורים של בנות ממקום אישמק"ר
בתור אחת שמאוד לא נוח לה אצל ההורים של בעלה, אבל מאוד... ועדיין אני הכלה שהכי הרבה מתארחת שם (יותר אפילו מהבנות שלהם, ומתארחת בלשון עבר...), יש דברים שמאוד מקשים עלי את השהות שם שבת שלמה, מאוד. ואף אחד לא רואה עלי ולא שומע ממני כלום בשעת האירוח. רק את בעלי שיתפתי, ורק איתו הגענו למסקנה על הורדת התדירות... (היינו שם כמעט כל שבת שניה).
כי מה לעשות ושם לא מקובל לקום באמצע הסעודה בכלל בכלל, ברמה שחמי קרה לי פעם לחזור לשולחן! ומה לעשות שהסעודות מתמשכות שם עד ועד בכלל... ומה לעשות שאוהבים להתווכח בסעודות על הכללל, ומילא להתווכח, זה נעשה בצעקות וצרחות והם נהנייםם עד הגג ואני לא יכולה לשמוע טונים גבוהים, זה עושה לי כאב ראש...
ועוד הרבה דוגמאות.... (למשל שלא מסכימים לנו בכלל בכלל שנעזור לארגן את החדר שלנו לפני, בכלל! ניסנו לבוא בהפתעה מוקדם וכ'ו ולא עזר, חמותי לא הסכימה. אבל באותה נשימה לא מארגנים לנו אותו ואני יודעת שהם לא חייבים לי כלום, אבל דמי בנפשך את הסיטואציה הבאה: 2 תינוקות, זוג הורים מותש, מגיעים כחצי שעה לפני שבת, לא נותנים לנו להכנס לחדר, כי אתם אורחים ואתם לא תארגנו לכם וכ'ו... אז הכל מחכה בחוץ, רק אחרי הדלקת נרות חמותי נותנת רשות להעלות הכל למעלה לחדר ואז את מגלה (בחושך וכבר הדלקת נרות) שהחדר הפוךךך, מה זה הפוך? ערמות של כביסה נקיה לא מקופלת על כל המיטה, ומה שאין מקום על המיטה ב3 סלים על הרצפה. רצפה דביקית ומלאה בפיצוחים וחבילות של חטיפים זכר ללילה אחד השבוע שגיסי הבחור ישן שם ואני אעצור כאן את התיאור... ואז להתחיל לארגן ולסדר הכל, ואם הקטנים לא נתנו לי אז זה רק בחצות הלילה אחרי הסעודה הארוכה ביחד עם בעלי... (חמי לא נותן לי אפילט להשכיב את הקטנים לישון בחדר באמצע הסעודה, שארדים אותם בעגלה...).
ניסנו בשבת האחרונה שלנו שם להתגנב לחדר בין החזרה מהתפילה בליל שבת לבין תחילת הסעודה לנסות לארגן את החדר, לקחנו מצעים מהארון (בעלי לקח, הוא יודע, בכל זאת חי שם...) ואני לא רוצה לתאר לכן את הכעס של חמותי כשגילתה. אתם עושים לי בושות, הכלה שלי לא תעבוד, וכמה שאני אסביר לה שבכיף ואני רוצה שגם לה יהיה מנוחה... לא עוזר (בכל מקרה אנחנו מסדרים בסוף, רק שזה באמצע הלילה).

וואו פרטתי פה יותר משרציתי. וההורים של בעלי אנשים מקסימים עם לב רחב וענק ואוהבים אותנו מאוד. ויש להם את הבאגים שלהם כמו לכל בני האדם...! גם ההורים שלי לא מושלמים וגם שם יש לי הרבה דברים של נוחים לי, אבל גדלתי שם, אני רגילה לזה וזה הבית שלי!

אני חושבת שההרגשות והתאורים פה של הבנות נומרליים ומוכנים מאוד, ואפשר להתמודד איתם בצורה יפה ומכובדת.
זה מה שפותחת ביקשה, עיצות איך להתמודד עם זה בצורה יפה.
אויש איזה קשה זה כשזה בא ממקום טובבאורות
אבל בסוף רק יוצר מועקה
אבל זהו בדיוק שהיא ביקשה עצות איך להתמודדמיואשת******
וכתבתי ״יש פה תגובות״
לא כולן
אבל יש פה תגובות שלא נותנות שום עצות רק מתלוננות ומתלוננות כמה שגם לה קשה ותבואי פחות. ועוד תגובות ממש לא יפות כל אחת על ההורים של בעלה

תכלס לכולנו פחות נול אתל ההורים של בעלים.
עצות אפשר לתת כמו שאני נתתי ועוד כמה. פרקטיות ומועילות.
תגובות של תבואי פעמיים בשנה ועוד כל מיני זה לא עצות.
סהכ הפותחת לא תיארה שום דבר חריג. אפשר לתת לה עצות ואפשר לעשות מזה איכסה ההורים של הבעל אל תלכי אליהם כמעט בכלל איזה מסכנות כולנו בקושי הולכות וכו.
תקראי עוד פעם תגובות ותראי איזה מנגינה עולה מחלק מהן.



ובנימה אישית למה שכתבת-1. הפותחת לא תיארה שום דבר דומה לזה בכלל. היא תיארה קשיים רגילים ונורמליים בבית שלא שלה. גם את תרצי שהבן שלך יבוא עם הילדים ביחד עם הבת שלך וילדיה כדי שהם יהיו ביחד ואז יהיו כמה ילדים קטנים שהולכים לשירותים וכו. חיים נורמליים של משפחה גדולה.
2. לגבי מה שאת מתארת אין כזה דבר לא נותנים לי להשכיב את הילדים או לקום מהשולחן. ב״ה חמים שתלטניים בצורה קיצונית כמו שאת מתארת הם לא נחלת הכלל ולא בעייתן של רב הבנות שהגיבו פה.
ממש מסכימה, שרשור מבאסאורי8
מאתמול במחשבות איך אני משפצת ומוסיפה עוד שרותים בבית( יש כבר 3) ואיך אנקה כל השבת את השרותים כשיהיו כלות , ומה אעשה שיהיה להן נח , העיקר שירצו לבוא. לא מסוגלת לחשב שלא אראה את הבנים שלי כמעט בגלל שלכלה קשה לבוא. וממש מבינה את הקושי, חווה אותו גם. אבל התשובה של תבואו פחות ( פחות מפעם בחודש ) קשה וכואבת לי.
המסקנה שלי שונה- החלטתי שצריך לחנך את הבנות שלנומיואשת******
ואני אחנך את שלי
שההורים של הבעל חשובים מאד
והקשר חשוב מאד
ושילמדו להקריב קצת נוחות
ולא להיות צעירות מפונקות שיתפכחו רק כשיהיו להם בנים גדולים אלא מההתחלה לבוא בגישה מעריכה ומכבדת יותר להורים של הבעל. לפעמים אני משתגעת מה שרשורים פה של מתי לגלות לאמא שלו או כמו השרשור הזה. כאילו האמא של הבעל היא סחבה. ילדה, גידלה חינכה, עכשיו הוא שלי ותלכי את לעזאזל
כן אני חריפה
אבל סליחה בנות יקרות, זה מה שחושב מי שקורא אתכן
ומי שחושבת שזה לא יבוא עליה בגדול כשלה בעצמה יהיו בנים טועה בענק.
אבל בענק
יום אחד תלכו לבקש מהחמות שלכן סליחה בדמעות.
אני אעשה כל שביכולתי שהבנות שלי לא יהיו כאלו.
תגובה מהממת!!לפניו ברננה!
אין עלייך. פשוט אוהבת לקרוא אותך. כל מילה בסלע.
נראה לי קצת הגזמת...באורות
להכנס לבית שונה זה קשה, ממש.
ודוגרי- גם לבעלי קשה בבית של ההורים שלי. כמה שאנחנו מרגישים שם בנח אני עדיין יודעת שקשה לו להיות שם הרבה. ככה שזה לא קשור רק לבנות, וזה גם לא קשור לפינוק- זה עניין של באסה להיות הרבה במקום שרק בחדר סגור אתה מרגיש בנח וממה שנראה פה יש כאלה שגם את זה אין להן.
השרשור הוא בין השאר תגובות פריקה ומותר לאנשים לא להרגיש בנח, זה לא ממש בשליטה. וכמו שאפשר לראות יש הרבה הורים שיוצרים את זה בעצמם. אז אולי טוב שבאמת נהיה מודעות לעתיד אילו דברים יכולים ממש להעיק על הכלות שיהיו בעז"ה ולנסות ליצור להן אווירה טובה כמה שאפשר.
נראה לי שזה צריך לבוא משני הכיוונים..לפניו ברננה!
אני בתור כלה צריכה לבוא פתוחה ולא עם ציפיות ואף מורם, לקבל אותה באהבה והערכה כי בזכותה יש לי את בעלי, ובתור חמות להיות רגישה ומתחשבת...
נכון, לגמריבאורות
אבל מפה ועד זה שכולן פה "מגעילות ומתנשאות..."
להגיד שהשירותים והאוכל מגעילים בעיני מישהי, זה לא התנשאות. זה פשוט קיים. אי אפשר לשלוט בתחושה, זה לא בא ממקום של עליונות אלא ממקום של סטנדרטים שונים. חלק מהתיאורים פה הם ממש מבאסים. וגם אם זה על הדברים הפשוטים לפעמים התסכול נובע דווקא בגלל הרצון להרגיש שזה בית שני שלך וכשאת עדיין מרגישה זרה ואורחת אחרי כמה שנים זה מאוד מעייף ומתסכל.
השאלה מה עושים עם התחושות הטבעיות האלה...אוריה12345
גם אני לא אוהבת להיות אצל חמותי, אוכל לא טעים לי, יש שם בעלי חיים ושערות בכל מקום ועוד ועוד. אבל אז מה? אלו ההורים של בעלי. זכותו להיות בבית הוריו וזכותם לראות את הבן והנכדים שלהם. כל עוד אין משהו דרמטי שפוגע באופן אמיתי לדעתי אין שום שאלה, בולעים כל צפרדע ובאים... (אחרי לידות יש הנחות...)
ברור נכוןמיואשת******
אבל את יכולה להיות חמות מאד רגישה ומתחשבת ויחד עם זאת יש לך בבית רק שתי שירותים. מה תעשי???
תעברי דירה בגלל זה במאות אלפי שקלים?
ואת יכולה להיות חמות מה זה רגישה ומתחשבת ולמלא מקרר במאכלים שהכלה אוהבת אבל אם היא מתפתחת לפתוח מקרר מה את אשמה
ואם בלילה היא מתבאסת ללכת לשירותים איל זה אשמתך ואם אצלך אוהבים סעודות ארוכות אז את יכולה לומר לה שמי שעייף ילך לישון אבל אם זה לא נעים לה לקום מה תעשי?
מאד מאד חשוב להיות חמות טובה (הו, הלוואי והיתה לי!!)
ויחד עם זאת צריך להבין שהבית של החמות אף
פעם לא כיף ונוח כמו הבית שגדלנו בו אבל בדרך כלל זה לא אשמתה, זה פשוט ככה... (ואך מילה על ליל הסדר... )
וואי ליל הסדר איזו נקודה רגישה😅באורות
אבל הנה נניח בדוגמאות שהבאת,
נניח לפתוח את זה מול הכלה- אני יודעת שזה קשה בבית חדש עם מסורת אחרת, והארוחות אצלנו ארוכות, תרגישי בנח לפרוש לספה אם קשה לך.
ליל הסדר צריך שרשור נפרד, חכי, נעשה בקרוב 🤣מיואשת******
וואי ליל הסדר זו תיבת פנדורה חחחאני זה א
אני איתךמק"ר
יש הבדל בין לומר אני לא מרגישה נוח לבין להמליץ לא להגיעמיואשת******
גם אני לא מרגישה נוח
נראה לך שלא? גם כתבתי את זה בתגובה שלי.
מותר לפרוק ולומר כמה לא נוח כל עוד זה לא מגיע עם המלצה של - תבואי פחות, תשקרי להם שגם לצד השני את לא מגיעה, וכו. כמו שהיו פה

לא נוח. ממש לא. אז יש תגובות מעשיות של איך להפחית את האי נוחות. ויש תגובות מגעילות ומתנשאות (לא כולן, כתבתי את זה מלכתחילה )
ולכן החינוך הזה צריך להיות גם לבנות וגם לבניםדפני11
חשבתי שאת באה להגיד משהו אחראמא שלה.
(לחנך את הבנות להיות רגישות
למי שנכנסת הביתה
למשל, היום בבית הורי, אנחנו נמצאים כרגע בחדר נוח מאד עם שירותים צמודים
ואני מודעת לכך שברגע שתגיע כלה ונגיע ביחד לשבת, אעיף את עצמי (אם אמא שלי לא תיזום ותבקש מעצמה) לאיזור חדרי השינה עם השירותים המשותפים לכולם.
כדי שיהיה לה נוח.
זה לא משהו שקורה שם למרות שגם שם יש חדר כזה. הבנות מקבלות אותו.

אצל ההורים שלי אני אתקע את השירותים (וגם בעלי, מה לעשות בנים פחות מובכים מזה) ולא אתפדח מזה,
ובכל מקרה אהיה במודעות לנקות אחרי הפעוטות הגמולים שלי ולא אשאיר אחריהם עקבות שמישהו אחר יצטרך לנקות או להגעל מהם.)

בכל מקרה
כתבתי פה כבר כמה פעמים
אני לא באה בטענות לחמותי, חלילה.
אני לא רואה את עצמי מפונקת וממש לא מתנשאת.

שבת בשביל כולנו היא מקור הכוח לכל השבוע אני חושבת.
וכל אחת שואבת את הכח שלה מדברים אחרים, אחת לא תבשל בשישי, תתארח בשבת ומבחינתה זה יהיה סוף השבוע המפנק בעולם,
ולשניה כל השבת להיות בעמדת אורחת, זה מתיש מדי.
ואותה אחת תטרח כל חמישי ושישי, ובשבת תקרוס בפיגמה בביתה-מבצרה, ומבחינתה זה מעין עולם הבא.

שבת היא לא תמיד הפתרון. אנחנו לא נצמצם שבתות בקרוב, אבל מי שמתאפשר לה להגיע יותר פעמים באמצע השבוע במקום שבתות, לא בטוח שזה רעיון כל כך גרוע. יש פתרונות יפים ומכובדים שיהיה נוח לכולם. אל תכעסי כל כך.
בעיני זה יכול להיות מובן גם לחמים, כמה וכמה פעמים הזמנו אותם אלינו לשבת ומעולם הם לא היו אצלנו, ותמיד בסוף אנחנו הגענו, כי חשוב לנו לראות אותם?

זה שאני חוזרת משם מותשת במוצאי שבתות זה לא מבחירה...ברור הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
בנות מתארות, שהמתח שהידיעה שהן שם בשבת גורם למריבה עם הבעל, ואני מזדהה, בהתחלת הנישואין כמעט לפני כל שבת אצלם הייתי מתעצבנת עליו נורא ומפתחת מריבה. עד שקלטתי שזה המתח הזה. והיום תודה לאל אני במקום אחר,
ויודעת לזהות את המתח הזה לפני שהוא הופך לפיצוץ על בעלי ללא-עוול-בכפו,
ולומדת, ומחפשת את הדרכים לנסוע לשם בלב שמח וקליל יותר
לא כתבתי את זה אלייך בכללמיואשת******
את ביקשת עצות וכתבת יפה, היו תגובות נורמליות שנתנו לך עצות נורמליות
והיו תגובות הרבה פחות נורמליות לדעתי.
ועל זה אני כועסת
אמצע שבוע זה סבבה. אבל זה לא מאפשר לכמה ילדים להיות ביחד ובהחלט זה חשוב להורים שילדים שלהם יהיו ביחד בשבתות. את
לא רואה שלאמא שלך למשל זה חשוב? היא לא רוצה שאחים שלך יגיעו?
תחשבי על אמא שלך אם אחים שלך יפסיקו להגיע לשבתות כי לכלות לא נוח.
איך היא תרגיש?

את צודקת שהעלית גם את הנקודה להיות רגישות יותר לכלה שמגיעה לבית של ההורים. פשוט אין לי בנים אז לא חשבתי על זה. נקודה טובה וחשובה מאד.
לקחתי לתשומת ליבי.

לי במשך שנים היה מאד לא נוח אצל ההורים של בעלי מכל הסיבות שפירטת ויותר.
וחוץ מזה אני שונאת לצאת לשבתות מהבית אפילו להורים שלי.
זה לא בדיוק שכיף וטוב לי ואני באה ממקום של חוסר הבנה. השבתות האלו קשות מאד. כתבתי לך את זה גם בתגובה למטה
ובכל זאת חלק מהתגובות שנכתבו לך מאד מאד מקוממות , מזלזלות בהורים של הבעל ומגיעות בגישה שגויה ובעיני, מרתיחה ממש.
כאילו ההורים של הבעל זה חובה שצריך לסמן וי וכדאי כמה שפחות ואין שום חשיבה על האמא שלו שרוצה לראות את כל הילדים ביחד ואת הנכדים שלה ועל הגבר שרוצה להיות בבית של ההורים שלו וכו. שום הבנה . כך בעיני זה נראה
מגיבה לך ולכל המתנגדותהמקורית
קודם כל, אמליץ לכן לקרוא שוב את התגובה הראשונית שלי. לא המלצתי לה לא להגיע המלצתי להפחית תדירות. ובסדר הדברים כתבתי את זה כאופציה אחרונה אחרי שנתתי עוד כמה אופציות מה שאומר מבחינתי לפחות - שאם אין ברירה אחרת וכל האופציות האחרות לא יעזרו לה, זו גם אפשרות. ומי שמתעצבנת על זה - בסדר גמור מבחינתי. זו דעתי. ויש פה מקום לכל הדעות.
דבר שני, לא התכוונתי להפחית תדירות רק בהקשר של החמות אפילו שכך אולי הבנתן מדבריי. אצלנו בכלל הפחתנו תדירות בנסיעה להורים שלי עד שהפסקנו לנסוע לחלוטין בשבתות וזה מאחר ואפילו חדר לישון אין שם וישנו בסלון על הרצפה משפחה שלמה אני בעלי תינוק בן שנה ובטן הריונית של שבעה חודשים בשמירת הריון עד שהחלטתי שדי. נכון שזה לא המקרה של הפותחת ולעומתי אפילו יכול להיות שהיא 'מפונקת' אבל כל אחת מותחת לעצמה את הגבול. זה היה הגבול שלי ואולי מה שהיא חווה זה הגבול שלה.
מאחר והוריי עלולים להיפגע מכך שאנחנו יותר אצל הצד שני מאחר ואין להםאיך לארח אותנו בצורה סבירה (כי להגיד לאחד האחים שלי לצאת מהחדר ללילה אחד זה לא בא בחשבון אפילו שאנחנו שומרים שבת והם לא) אז אני לא אומרת להם כל פעם שאני אצל חמתי מבחירה והחלטה וידיעה ברורה שזה מפחית להם את המצפון. ואני שלמה עם זה וזה כיבוד ההורים שלי.

בשורה התחתונה - התגובה שלי לא נבעה מתוך שנאת חמות מובהקת ורצון חהרחיק את הבעל מההורים חלילה. אני בעצמי משלמת מחיר על נסיבות כאלו ואחרות ומשתדלת לתמרן על הצד הטוב ביותר כדי לאפשר שהות עם 2 המשפחות, גם במחיר של יום חופש מהעבודה כדי לנסוע.
אל תשפטו ותחליטו שאתן יודעות מאיפה כל אחת מדברת.


וואו! את מדהימה ובאמת לא הכל שחור או לבן בחיים 😏כי לעולם חסדו
תודה רבה לא התכוונתי להגיב בשבילהמקורית
המחמאות אף על פי שזה ממש כיף, אלא כדי שאנשים יבינו שלא צריך להתלהם ולהגזים ולשפוט אחרים. וגם קצת להגדיל ראש בשביל הנוחות, כן.
אני מחכה לשבתות עם בעלי שחבל על הזמן. לנוח ולהנות ולהיות ביחד אחרי שבוע מפרך של עבודה. בעיניי לנסוע ולהתארח זה תיק גם בלי כל החוסר נוחות. רק לארוז ל4 אנשים ולפרוק אחרכך בשבילי זה כאב ראש. אז אני מוכנה להזיז דברים כדי שיהיה לי נוח ולא באלי להתנצל על זה.
לא חייב להיות בשבת אצל ההורים מבחינתי. ועוד אמרתי להפחית תדירות לא - לא ללכת בכלל כמו שאני עושה.
כמו שהשקר שלי או כמו שאני קוראת לו - השינוי בדיבור שלי, כל אחת איך שהיא רוצה לקרוא לזה, עושה את העבודה ועוזר לי לכבד את ההורים ולהעביר שבתות בכיף ובנחת , כל אחת תחליט לעצמה אם כן או לא כמובן עם הבעל והאם זה מספיק קיצוני בעיניהם או שווה בייניהם או לא. זו אופציה ולפעמים זה עובד ואף אחד לא מת מזה זה הכל.
סליחה שהגבתי לך על זה פשוט אני מרגישה שהשרשורפלצת הזה יצא מכלל פרופורציה. מכל מה שאמרתי (ואמרתי עוד דברים) נתפסו רק על זה.
ו
לא נתפסתי רק עלייך בכלל. וכל מה שאמרת על הקושימיואשת******
נכון גם לגבי
אני מחכה לשבתות עם בעלי בדיוק כמוך
ולנסוע להתארח בעיני זה ציק בדיוק כמו שאת מרגישה
ועדיין אני חושבת שהגישה שלך שגויה. זאת דעתי. אל תכנסי את כל הקושי לעצמך זה נשמע כאילו את חושבת שלכולם קל וכיף.
את מוזמנת לשנות דיבור ולשקר בשביל הכיף שלך, אני לא חושבת שזה יפה.
ובנוגע לכל אחת והגבול שלה, מקווה שתזכרי את המשפט הזה כשהבנים שלך יבואו פעם בחצי שנה להתארח ויסבירו לך שהגבול של הכלה עובר בזה שלא נעים לה לפתוח את המקרר אצלך. כל אחת והגבול שלה.
סליחה עד עכשיו הבנתי את הודעותיך וגישתך בצורה שונה, אבל אם נראה לך נורמלי לכתוב שאת משקרת להורים בשביל הכיף שלך ולא רואה צורך להתנצל, אז כנראה דעותינו בנושא שונות כל כך שאין על מה להמשיך דיון.
אין לי בעיה להמשיך לא להתדיין איתךהמקורית
כי גם את לא הבנת את דבריי מתחילתם ועד סופם ולכן את מגיבה ככה. גם בתגובה הקודמת לא הבנת .
מעדיפה לא להיכנס לפסים אישיים בסגנון של הכלה שלי או הכלה שלך.
הצביעות של ההיתפסות על השקר היא כלכך גדולה שזה לא ייאמן. מי ישמע ללכת למקוה שאישה הולכת היא לא משקרת למי שצריך? מי אמר שבשביל נוחות וכיף זוגי ומשפחתי אסור?? אין תדירות הלכתית מומלצת לשבתות אצל ההורים שאםשר לבוא ולהגיד אוי ואבוי.
ועזבי שזה לא באמת המקרה שלי כי זה לא שאני משקרת בשביל לבלות בבית אלא כי באמת מדובר בכלל בהוריי ובמקרה קצת אחר ולא בחמתי שאנחנו נמצאים אצלה הרבה יותר מאשר אצל הוריי אבל באופן היפותטי כנגזרת מהמקרה שלי -
זו הגישה שלי וזו משנתי. אחת תעדיף להגיד אמת ולסבול בשבת אחת ל3 במקום אחת ל4 או 5 ואני בכלל חושבת שעדיף להוריד תדירות ולשלם על זה ביום חופש באמצע שבוע .כל אחת והמחיר שהיא מוכנה לשלם .
תהיי החמות שאת יודעת וחושבת שצריך להיות בעז'ה ואני אהיה מי שאני יודעת להיות.
וטוב לי ככה לגמרי.
את מבינה שאמרו בפירוש שמותר לשקר בשביל מקווה?מיואשת******
מזה את משליכה על זה שמותר לשקר בשביל כיף זוגי ונוחות לא לארוז?

ושוב, מלכתחילה בכלל לא הגבתי אלייך מלכתחילה יש פה עוד המון תגובות מרגיזות בשרשור הזה ואני כתבתי את דעתי בכלליות על הנושא וחלק מהתגובות שעלו פה.
אני מבינה ומבחינתי זה דיון לגופו שלהמקורית
עניין ולא לגופו של אדם.
בוודאי שאני מבינה את העניין של המקווה לעומת זה אבל אני חושבת שבחיים צריך ללמוד לתמרן וכל אחת, כמו שאמרתי, מותחת לעצמה את הגבול.
כאופציה אחרונה כמו שציינתי כבר לפני במידה ואישה לא מצליחה להתגבר על הקושי על אף כל הטיפים וכו אז אני כן חושבת שיש לזה מקום. להפחית תדירות אם הבעל מסכים וללכת באמצע שבוע במקום וכן, כדי לא לפגוע בהם, או לצער אותם שהם לא באים, כן לשקר. מניין הבאתי את זה? אני לא פוסקת ולא נעליים אבל בהלכות כיבוד הורים יש עניין גם שלא להגיד להם דברים שעלולים לצער אותם. מבחינתי ולעניות דעתי זה נכנס לשם. אם אישה מרגישה שקשה לה בבית חמיה וחמותה ושוב, כאופציה אחרונה מבחינתי, אז כן. וזה לגמרי נכנס לקטגוריה של נוחות.
ועזבי שמבחינת אחת לשים כיסוי ראש או ללכת בצניעות זה כלום מבחינת נוחות לעומת אחרת, כן? אני מדברת על כל אחת והקושי שלה. ואני לא באה לחנך אף אחת ולהגיד לה - זהמה שקשה לך?? לעומת כיבוד הורים?? לא. זה סובייקטיבי. אני למשל הייתי צוכנה לסבול הרבה יותר וזה היה בסדר לאחרת יכול להיות שלא.
יפה מצידך מיואשת******
אני לגמרי כן אגיד למישהי- לשים כיסוי ראש בלילה שניה זה מה שקשה לך? לכן לא ללכת להורים של בעלך ולסבא וסבתא של הילדים שלך???
בהחלט. אגיד גם אגיד.
לא חייבים להקשיב לי
אבל זאת לגמרי יציאה מפרופורציות וחוסר הבנה של מה זה הורים של הבעל ובכלל לא בקטע של כיבוד הורים, בקטע של הבנה בסיסית שאשה שהיא אמא לבן אמורה לחשוב קצת מה יהיה בעתיד שלה ואיך היא תרגיש אם יעשו לה ככה. (ולי אפילו אין בן וזה עדיין בלתי נתפס בעיני. אתבייש בילדות שלי אם בגלל כזה דבר לא תלכנה להורים)

לא כל דבר הוא סובייקטיבי. יש נורמת התנהגות בסיסית.
לישון על רצפה בהריון זה לא נורמלי
לשים כיסוי ראש דקה בלילה זה כן נורמלי.
יש באמצע כל מיני דברים אבל זה די בקצוות. וכן, לפעמים צריך לומר (לא לך ולא לפותחת, באופן בכללי) לדעתי- זה מוגזם. זה מפונק , זה לא מידות טובות ולא מה שהיית רוצה שיעשו לך. ואין לי בעיה לומר את זה
אני אוהבת את הגישה שלך מאודהמקורית
ומסכימה איתה, רק שהניעור הזה לא עובד אצל כולם לצערי. עדיין יש נשים שירגישו שזה נורא בשבילן, וכשמדובר בחמות אז בכלל.. ויעידו כל התגובות שהיו פה.
ואשריהן כל בנות ישראל שעדיין הולכות למרות הקושי.
אני פשוט חושבת שאם התדירות יותר נמוכה בשבתות או בחגים שצריך ללון אז כן יותר קל להקריב את חוסר הנוחות.
או שתפני אותן למה שהגבתי יכנסו לשוקהמקורית
ויגידו "מה המשוגעת הזו חושבת לעצמה?? "
ומיד יזמינו את עצמן לשבת אצל החמות חחחח
חחחחמיואשת******
בגלל התגובות של הבנות פה כתבתי את הניעור הזה
ברור לי שהוא לא יעבוד לכולן ולא קסם או משהו
אבל מספיק שלפחות תחשובנה על זה.
שימי לב שכל מי שיש לה מתבגרים פה חושבת דומה לי... אלא אם כן פיספסתי משהו.
אני מבינה מזה שכשהילדים מתבגרים וגם אנחנו, מקבלים יותר פרופורציות על הנושא. אז אולי אני יוצאת זקנה מטיפה כזו, אבל לפעמים כדאי לחשוב על דברים מזוית אחרת אולי זה ישנה למישהי את התפיסה ואת החשיבה אפילו טיפונת.
כל הכבוד לך על מה שאת עושה אבלמיואשת******
תקראי גם את את התגובה שלך שוב
לא הסברת כל מה שאת מסבירה עכשיו, אלא המלצת לפותחת- שהיא לגמרי במצב נורמלי ושונה מאד משלך, המלצות קיצוניות כמו לשקר להורים, על בסיס הסיפור האישי שלך ובלי לפרט למה ומאיפה זה בא.
אז לא פלא שהתגובה שלך נשמעת ומרגישה מאד שלילי.

כל הכבוד על מה שאת עושה, השמע באמת מקרה לא פשוט, וממש לא קושי סטנדרטי של שבת אצל חמות או הורים. באמת כל הכבוד!!!זה מדהים וראוי להערכה שמצאת את הדרך המתאימה לכבד הורים ולהיות איתם בלי שאך אחד יפגע.

אבל לתת לפותחת שממש לא תיארה משהו כזה עצות יחסית קיצוניות לדעתי על סמך הסיפור שלך, זה לא הכי מתאים.
אני עדיין עומדת מאחורי דבריי. כל אחת והגבולהמקורית
שלה.
מסכימה!!אניאני1
מאוד מסכימה. גם לי המוווון דברים לא נוחיםחדשה ישנה
ולא נעימים אצל חמי וחמותי.
אני לא אפרט בכלל אאוטינג.
אבל לרגע לא חשבתי לא להגיע כי לא נח,
כשנוסעים להורים לא נוסעים לנופש. נוסעים לפגוש את מי שילד אותנו וגידל אותנו כל חיינו, להיות איתם יחד. ובשביל משפחה וגיבוש וכחבוד הורים צריך להתאמץ. לפעמים יותר ולפעמים עוד יותר
ועוד נקודה חשובה- כיבוד הורים זה לא רק כלפי חוץ- להגיע , לסדר, לעזור. זה בעיקר כלפי פנים -לחוש הערכה וכבוד אליהם.
הנקודה האחרונה בנוגע לכיבוד הורים ממש חשובהבאורות
מסכימה עם כל מילהדפני11
אבל ממש

ב"ה אני זכיתי ואמא שלי מאוד חינכה אותי לזה ובכל מיני שלבים בחתונה ובחיים העירה לי גם במקומות שהיה נראה לה שאני צריכה להיות יותר טובה אליהם.... הבעיה שלא כולן גדלו ככה ולא לכולן יש מי שידריך ויראה את הדברים בפרופורציות נכונות. ואז כשיש קשיים (ויש..) לא מצליחים להתמודד בצורה טובה ואז הפתרון הוא לבוא פחות... לצערי.
מצד שני אם באמת אין הדרכה נכונה זה כנראה הפתרון הטוב ביותר...
ולכן המסקנה שהגעת אליה היא היא המסקנה הכי טובה. ניסוח מדוייק ניסחת!
תודה מיואשת******
חיזקת אותי לחנך את הבנות
חייבת לומר לך שציפיה של פעם בחודש זה המון. כתבת כמה פעמים..לפניו ברננה!
לא שאלתי את אמא שלי, אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים, מבחינתי זה המון. אנחנו נוסעים להורים בסביבות הפעם בחודש וחצי ולא מתחשבנים על זה מדי (מזמן לא נסענו אז ניסע. כן משתדלים לשמור על איזון- פעם פה ופעם שם.) אבל פעם בחודש אצל כל אחד מההורים אומר להיות בבית שבת כן- שבת לא. ואם רוצים לנסוע גם להורים או לחברים או שיש שבת חתן במשפחה זה יוצא פשוט לא להיות בבית בשבתות. לא מאפשר את הנחת שלנו בבית שלנו ולבנות את השבת שלנו... וכמה שזה מבאס לא לפגוש את ההורים שלי (וגם שלו..) גם לנו וגם להם, הזה פשוט מדי הרבה, זה לא מאפשר לבנות משפחתיות בבית שלנו.
(נשואה 3.5 שנים, שני ילדים.)
אני שומרת על קשר עם אמא שלי בטלפון וגם הילד שיודע לדבר מדבר איתה. הייתי מתקשרת גם לחמותי אבל בעלי חושב שזה מטריד ומעיק.. זו אמא שלו אז אני מכבדת את דעתו.. גרים קצת רחוק אז לא נוסעים לבקר באמצע שבוע, השירשור הזה עורר אותי שאולי כן חשוב לעשות את זה.
ממש מבינה שכשההורים גרים בערים שונות קשה לבוא פעם בחודשאורי8
מבאס אותי לחשוב על זה( כאמא) אולי הפתרון הוא ליסוע או להזמין אותם יותר באמצע שבוע?
מסכימה עם חדשה ישנהשריקה

ראיתי את מה שכתבת למעלה,

 

לחשוב על זה לא תראי את הבן שלך חודש - זה קשה כשאת חושבת על בחור או על נשוי צעיר.

כשיהיו לך כמה ילדים נשואים, ולכ אחד מהם יהיו בעז"ה כמה ילדים - את חושבת שתוכלי לארח כל אחד מהם בתדירות של פחות מפעם בחודש?

זה דורש המון המון כוחות.

 

וגם בשביל הזוג,

כזוג צעיר - הגיוני ליסוע יותר.

אבל חשוב לבנות את ההווי של שולחן שבת בבית.

את ההווי השבתי שלנו.

פעם בחודש לזוג עם כמה ילדים - זה המון.

זה אומר שהילדים גדלים עם סבא וסבתא,

אבל הם גם גדלים על השולחן שבת שלהם. ולא על השולחן שבת שההורים שלהם בנו.

ובעיני זה פספוס ממש גדול.

באמת כזה פספוס?באורות
מה הבעיה אם זה מתחלק ששתי שבתות בחודש הם בבית על שולחן השבת של ההורים שלהם?
אצלי בילדות ועד שלב יחסית מאוחר היינו נוסעים המון לסבים מצד אמא, ברמה של באמת פעם בחודש גם כשכבר הייתי בתיכון. הקשר שלנו עם סבא וסבתא האלה הוא חסר תחליף. ובאמת שהשנים עם הסבים ככ מוגבלות שמבחינתי לנצל אותן כמה שרק אפשר.
מארחים כמה זוגות ביחד. זה חלק. הכיףמיואשת******
אחרת האחים בקושי נפגשים והבני דודים וכו.
וללכת להורים פעם בחמישה שבועות נגיד משאיר לך 3-4 שבתות בבית לשולחן שבת
הלוואי שהילדים שלי היו גדלים על שולחן השבת של סבא שלהם יותר
וכמובן שאפשר לארח
כשיש הרבה זוגות וההורים מתבגריםשריקה

לא תמיד זה רק כיף.

לפעמים זה הרבה עול.

 

ולארח כמה זוגות ביחד - עוד יותר קשה להורים.

ואם יש 6-7-8 זוגות, זה יכול לצאת שכל שבת יש 2-3 זוגות, זה יכול לביות ממש הרבה.

 

 

ובחודש יש 4 שבתות

שבת אחת אצל כל צד משאירה שתי שבתות

 

אם זה עול להורים זה משהו אחרמיואשת******
אבל אם הם רוצים בעיני זה חובה לכבד ולבוא
ולא אמשיך להסביר כי אין לי כח
מי שמבין מבין
ומי שלא, תבין עוד איקס שנים (סליחה שזה נשמע מתנשא. אז יצאתי מתנשאת. לא קורה לי הרבה אבל התעייפתי )
שנים נסענו פעם ב3 שבועות בערךאורי8
2 שבתות בבית, אחת אצל סבא וסבתא( שניהם, הם באותה עיר). וב"ה בנינו לעצמנו שולחן שבת משלנו.
אנחנו בתור ילדים בילינו הרבה שבתות אצל ההורים של אמא שלייעל מהדרום
לק"י

(הסבתא מהצד השני נפטרה לפני שהורי התחתנו, והסבא כמה שנים אחרי).
ועד היום את ליל הסדר וראש השנה המשפחה שלי חוגגת שם, וכשאנחנו אצלם (עושים שנה שנה) אנחנו גם שם (אצל הדודים, כי גם הסבא והסבתא האלה נפטרו).

ובמשך תקופה עשינו כל שבת עם הבית של סבא וסבתא (זה היה בנסיבות מסויימות).
לא מרגישה שום פספוס.
לא יודעת, אולי להורים זה שונה.
אבל לא חושבת שהם הרגישו פספוס לנסוע לשבת-שתיים בחודש.

ועד היום הקשר שלי עם הדודים האלה הוא ממש טוב.
בחורף יש מוצאי שבתות ארוכותמיואשת******
אנחנו מזמינים או נוסעים להורים שלי
ישנים טוב בשבת
ונוסעים להורים במוצש

בקיץ לפעמים בימי שישי
מצריך מאמץ והתארגנות אבל אם רוצים עושים וזה מהדר
לפעמים בימי שישי ארוכים נפגשים בפארק
עם מחשבה והשקעה מוצאים דרך
ובכל זאת אין תחליף לשבת
לילדים לשמוע זמירות של סבא
לאכול אוכל של סבתא
לספר להם פרשת שבוע
זה נכס
אתם גרים קרוב יחסית?כי לעולם חסדו
שעה נסיעה כל צדמיואשת******
יכול להיות.. דורש שיח פתוח עם אמא..לפניו ברננה!
וגם, כאמאאמא שלה.
להיות גמישה גם את עם הילדים, לשאול אם מתאים שתגיעו אליהם איזה ערב,
היום ההורים שלנו יותר עסוקים ועובדים אולי מאשר הסבים והסבתות שלנו.
אבל אני מרגישה שמבחינתם, כמה שהם רוצים לראות אותנו ולהפגש, זו ציפיה של- תגיעו, אנחנו רוצים לראות אתכם!
הם מבחינתם לא יסעו במיוחד אלינו, מרחק של פחות משעה נסיעה. וזה חבל.
עם ילדים קטנים, להוציא החוצה, לנסוע שני כיוונים ולחזור בשעה סבירה, לא נרוויח יותר מדי זמן מהביקור.
ולעומת זאת אם ההורים יגיעו, גם אם יצאו בשעה ארבע ויגיעו בחמש, נוכל להינות האחד מהשני בכיף עד שבע וחצי, ומיד כשיצאו להתפנות להרדמת הילדים)
(ולא מדברת על הוצאות הנסיעות שלרוב ההורים יכולים
לעמוד בה יותר בקלות מאשר זוגות צעירים)

אז נכון, זו לא נסיעה שתתרחש פעמיים בשבוע הלוך-חזור, כי החיים עמוסים, אבל אם ההורים יעשו את המאמץ לקפוץ לביקור גם הם ערב אחד בחודש, בנוסף לשבת שנגיע אליהם, זה כבר יצמצם את החוסר במפגש.

לי מרגיש (משני הצדדים אצלנו, גם ההורים שלי, גם שלו) שהציפיה שנפגש תלויה רק בנו, אם נגיע או לא לשבת. וזו טעות.
ניסית להזמין אותם והם סירבו?מיואשת******
ולהסביר את מה שאמרת עכשיו ? כי את בהחלט צודקת.
הם לא רוצים?
^^^ כי הורים לא יזמינו את עצמם בדר"כיעל מהדרום
וואי אני. רק חושבת על תגובה לחמות שמזמינה את עצמהמיואשת******
היו פותחים פה שרשור של חצופה חסרת התחשבות!
גם אני הייתי מתה עם חמותי היתה מזמינה את עצמה וזה גם תמיד יוצא באיזה ערב הכי לא נוח בית מבולגן אימים או ליל טבילה
כן, בדיוק כמו שכתבתיאמא שלה.
הם עמוסים, עובדים (זוכרת שכתבת על זה פעם משהו, על העומס של ההורים בעבודה, נכון? זו היתה את?) אין זמן, נפגש בשבת...
וממש חבל לי.
בתור ילדה היינו רואים את סבא וסבתא לפחות פעם בשבוע, הבת שלי זוכה הרבה פחות.

ולמה בעצם זה נקרא להזמין את עצמם?
אם שואלים מראש, מתאים שנקפוץ איזה ערב השבוע? אנחנו הילדים שלהם...(זה קרה פעם אחת ויחידה עם חמותי, מאז שהילדה שלי נולדה, והיה ממש נחמד, הבת שלי היתה בעננים! עם ההורים שלי בכלל לא....)

וגם אם לא נעים "להזמין את עצמך", להגיד, אנחנו מתגעגעים, חשבנו להגיע לאיזורכם ולהפגש בפארק/פיצה/גימבורי.. ולתת לילדים לזרום או להזמין הביתה.
קצת יצירתיות ויוזמה, זה הכל...

אבל כרגע גם בהזמנה זה לא עובד לי, וקצת התיאשתי מזה... אז נוסעים לכל אחד מהם פעם בחודש, וזה מה יש, לצערי
נראה לי שלהציע לקפוץ לערב זה לא כמו לשבתיעל מהדרום
לק"י

לי אין בעיה שיציעו לבוא, וכמובן ידעו שאולי הם יקבלו סירוב.
אבל לרוב נראה לי שהורים נזהרים יותר לא "להדחף".
את כזו חמודהמיואשת******
סתם אני חייבת באמצע השרשורפלצת הזה לעצור ולומר לך שאת מקסימה. ואת רוצה ואת מנסה מה שאת יכולה ואת מעריכה את ההורים של שתיהן והקשר איתם וזה מרגש בעיני! ממש!!

עכשיו למציאות, אני אנסה קצת לכתוב עבור ההורים, אני מבינה שהם צעירים אם הם עובדים, אז תחשבי שהם עובדים, ובטח חייבים את זה לפרנסה ואולי עזרו לכם בחתונה או דירה, ויש עוד ילדים בבית? יש מתבגרים שהם צריכים לטפל בהם? השאלה אם באמת יש להם זמן או שבאמת הם עמוסים מאד מאד בטרדות החיים של אנשים מבוגרים עם ילדים מבוגרים ואת הרי ״מסודרת״ ומה לעשות שחייבים לדאוג לילדים שבבית לפני הקשר עם הנכדה...
אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי אבל רק מנסה להראות מהצד שלהם. אולי באמת זה קשה ועמוס ובמצב כזה הורים מצפים מזוג צעיר יחסית שיש לו פחות על הראש שישתדל יותר. כל החיים הם דאגו לך והם מצפים שאת תקחי יותר אחריות על הקשר עכשיו. שבי ותחשבי לעצמך בכנות האם באמת את יותר עמוסה מהם?

בקשר למה שהעלית שזה פחות תועלתי זה ממש נכון. הקטנים נרדמים בנסיעה, זה פחות מוצלח, בית שהם לא מכירים הכל נכון. אבל אם זו האופציה היחידה אז בכל זאת. תשקיעי.
אני אומרת את זה מכל הלב כי עם השנים והתבגרות ההורים מבינים כמה שאין לזה תחליף
ואת יודעת גם אם הקטנים פחות מוצלח, את בעצמך רואה את ההורים שלך וזה בפי עצמו חשוב כל כך

אפשר בהחלט לחשוב מה יכול לעזור בהזמנה שזה יקרה ייתר. אולי להיפגש בפארק כמו שהצעת אבל באמצע הדרך אליהם, אולי לומר הכנתי לכם ארוחת ערב חגיגית יעשה להם יותר חשק לבוא ? לפעמים צריך קצת יצירתיות.
אבל באמת חשוב לחשוב לפעמים איך זה נראה ומרגיש מהצד שלהם.

בקשר ללהציע, תשמעי אני לא אוהבת ששואלים כי אני בחיים לא אגיד לא להורים שלי ולפעמים זה כל כך לא נוח!!! אבל אין מצב שאסרב
לכן אני מעריכה שלא מבקשים אלא מחכים שאני אזמין.
מסכימה איתך ואת ממש מתוקה!כי לעולם חסדו
זה כל כך נכון שהקשר בין נכדים לסבא וסבתא הוא מאוד חשוב ובאמת אין לו תחליף. אשרייך על המאמץ והרצון!
שואלת אותך ואת הנשואות הוותיקות יותר, בלי קשר לנושא השרשורמק"ר
סתם מתעניינת, אתן באמת באות היום עם 8 ילדים פעם בחודש להורים???(שבת, להורים משני הצדדים)
כי במשפחה שלי וגם של בעלי הנשואים הוותיקים בקושי מראים פניהם בשבתות, ואני די מבינה את זה, יותר קל לארח מאשר לארוז ל10 נפשות ולנסוע ולהתארח עם כולם.
גם אצלנואמא שלה.
אנחנו מגיעים הכי הרבה, גם יותר מהבנות שלהם שנשואות קצת יותר מאתנו (ואף אחת עדיין לא הגיעה ל8 ילדים😅)
חחח גם במשפחה שלי לא מק"ר
סתם הניק אורי8 הביא לי את המספר 8... אבל גם 3 ו4 ילדים כבר מורידים תדירות, אפילו פעם ב4 חודשים באים
לסבא וסבתא שלי היינו מגיעים לשבת כל הבני דודיםכי לעולם חסדו
והיו גם כאלה עם 8 ילדים.
סה"כ לפעמים היינו גם 20++ ילדים בשבת/חג בבית לא ענק, אבל בהחלט נערכו לזה מראש. אם זה מבחינת שירותים נקיים כל הזמן (אני זוכרת את אמא שלי מנקה אחרינו), כבוד לזמן של כל אחד, סבתא שלי (שתהיה בריאה עד 120♡♡) הכינה מלאאא אוכל ואם היא ידעה שכלה מסוימת לה אוהבת מאכל מסוים, אז היא הכינה לה משהו אחר.

אבללל זה באמת ליגה אחרת ואני בטוחה באלף אחוז שרוב החמות ברבים 😅 או האימהות לא יעשו את זה.

לנו יש ילדה אחת בינתיים, ברוך השם ועדיין באופי שלי אני מממש אוהבת לארח ומעדיפה פחות להתארח. מוכנה בכיף לבשל וממש לא עוזר לי שמבשלים בשבילי אם אני לא מרגישה בבית. הכי כיף בבית!
פעם בחודש? הייתם באים ככה?מק"ר
לא. יותר מארחת כי לאמא שלי כבר קשהמיואשת******
אבל במשך ממש הרבה שנים באנו פעם בחודש או מקסימום חמישה שבועות. כן. היה מתיש מאד
ברגע שההורים עצמם לא רוצים זה כבר משהו אחר
והאמת הדירות המדויקת פחות חשובה בעיני מאשר הגישה באופן כללי וההבנה של רצון ההורים וההסתכלות על אמא של בן שלא עלינו רוצה לראות אותו מדי פעם בדיוק כמו אמא של בת...
ברגע שיש גישה נורמלית הכל משתנה
התדירות לא משמה עד שאת מגיעה לאמא שלי מק"ר
מצידה כל יום כל היום שיהיו אצלה, היא מתה על זה (אבל היא לא עובדת ויותר פנויה לארח, וגם יותר משעמם לה, הנכדים ממלאים אותה).
אנחנו כבר עם 9 ילדיםאורי8
גילוי נאות- ההורים שלנו באותה עיר, כך ששבת אחת מכסה את שניהם, ובכל זאת אנחנו מנסים לשמור על איזון באיפה ישנים. כשהיינו עם 3-5 ילדים נסענו שבת בערך פעם ב3 שבועות, לשניהם יחד. ולפעמים הם קפצו באמצע שבוע, או אנחנו( חצי שעה נסיעה). בשנתיים שלוש האחרונות קשה להם לארח את כולם, וגם לנו קשה ליסוע הרבה לשבתות, הילדים מדריכים בסניף, לבעלי יש תפקיד משמעותי בבית הכנסת, אנחנו עדיין באים לשבתות מידי פעם, לא יודעת לומר תדירות, כשמסתדר.
אבל שמנו לב שזה יוצר מצב לא טוב שלא מתראים הרבה והחלטנו להשתדל שלא יהיה מצב שלא ראינו אותם יותר משבועיים. או שמזמינים אותם לשבת/ אמצע שבוע, או שאנחנו קופצים עם הילדים. או שבאים לשבת אם זה נח לנו ולהם.
אני מודעת לזה שלי קל יותר כי יש לי עיר אחת ליסוע אליה.
פשוא כשאני מסתכלת מצד האמא , לא מסוגלת לחשוב שאראה את הבנים שלי רק פעם בחודש ואני לוקחת בחשבון שמה שאעשה מול ההורים שלי/ חמותי יש סיכוי רב שאקבל חזרה. חמותי וחמי נוסעים כל שבוע לביקור לאמא של חמי( מעל 90) . סבתא שלי ז"ל גרה צמוד אלינו כשהיתי ילדה, הלוואי שאצליח לכבד את הורי וחמותי כמו שהם כיבדו את הוריהם. אני גדלתי עם סבתא צמודה, אין את זה לילדים שלי, לפחות שהסבתות והסבים יהיו חלק מחייהם פעם בשבועיים.
מהמם! האמת שאני חשבתי שהפתרון בשלב זה זה להגיעמק"ר
באמצע שבוע, ברור שההורים שלי רואים את כולנו לפחות פעם בחודש (לדעתי לפחות פעם בשבועיים), אבל באמצע שבוע.
אז אם היית רוצה להיות אצל כל אחד מהם פעם ב3 שבועותשריקה

והם לא גרים באותה עיר?

 

זה אומר להיות בבית פעם ב3 שבועות.

שזה כלום.

 

 

וממילא יוצא שברגע שיש ילדים תדירות הנסיעות לשבת נמוכה יותר.

כמובן שאפשר גם באמצע שבוע - אבל זה תלוי במרחק.

 

 

זה היה אחד השיקולים שלנו בבחירת מקום מגוריםאורי8
במהלך השנים היו לנו מחשבות לעבור לכל מיני מקומות ושיקול המרחק מההורים היה משמעותי בהחלטה. לא רציתי לגור רחוק מידי בגלל שהיה לי קשה נפשית להיות רחוקה באופן שבו כל נסיעה היא פרויקט וחשבתי גם על העתיד, כשיזדקנו , בעזרת ה' ויצטרכו את עזרתנו, להגיע ממרחק רב, מאוד קשה.
וואי אני כל כך איתךמיואשת******
הגיוני כששני ההורים גרים באותה עירשריקה

לפעמים הם גרים רחוק ממש זה מזה...

 

בכל מקרה,

מעריכה ממש את הגישה שלך!

זה ממש מרגש שזה חלקאני זה א
מהשיקולים שלכם. אני מאוד רוצה להיות קרובה לאמא אבל לצערי יש סיבות שלא תלויות בי ולא מאפשרות. כילדה גם גרנו רחוק מסבא וסבתא אבל היינו נוסעיםמדי םעם לא הרבה שבתות אבל כן היינו ועדין בקשר מעולה. כשבגרנו היינו באים אפילו שבתות לבד בלי ההורים. ועד היום יש נכדים נשואים שמגיעים אליהם לשבתות..
עוד משהו שאני זוכרת שכשסבתא שלי היתה מגיעה(בתחבורה ציבורית) זו היתה ממש חגיגה..
לצערי אנחנו גם לא מגיעים המון לשבתות אבל כן נפגשים באמצע שבוע ומדברים בטלפון הרבה (גם הנכדים) הילדים מאוד אוהבים את ההורים שלי אפילו יותר מההורים של בעלי(כמובן שאני מלמדת אותם לכבד גם אותם) שגרים בחצר שלהם ומתראים יותר.. (למרות שלםעמים לא רואה את חמתי שבוע שלם עד שישי, נדיר כן אבל קורה) ואנחנו מזמינים אותם אלינו אחת לשבועיים לחמתי כבר קשה לארח והוחכים אליהם מדי פעם לסעודה כשכל האחים נמצאים..
את מתארת מצב שבו אתם גרים חצי שעה נסיעה מהם.כי לעולם חסדו
זה מאוד משמעותי בעיניי.
מנסה לענות..באר מרים
בהתחלה באמת באנו בתדירות יחסית גבוהה, והיינו כמה אחים/גיסים ביחד. וחגים או בחופש היינו נשארים כמה ימים.. ממש נופש.. (ואז גם הרשיתי לעצמי לקטר ולסבול מהאירוח..)

בהמשך הגענו על פעם משפחה אחת לשבת, ואז היה חדר להורים וחדר לילדים והאירוח היה קצת יותר ברווח. (זה השלב שהתחלתי להרגיש בבית ופחות במתח מהאירוח..)

היום כבר נהיה ממש קשה גם להם וגם לנו כשבאים.
מגיעים אולי פעם בשנה.. (וזה השלב שאני קצת מתגעגעת לאירוח של פעם ומבינה איזה פינוק זה היה..)

כיום:
בחגים אנחנו מזמינים אותם אלינו.
אבל נפגשים גם אמצע שבוע אצלם או אצלנו. לא פעם בחודש אלא פחות.. אבל מתאמצים. לפעמים אנחנו יוזמים ולפעמים הם.
ומשתדלים 3-4 פעמים בשנה לארגן מפגש משפחתי של כווולם כל פעם בבית אחר או במקום ציבורי.

גם הם הזדקנו וגם לנו קשה מאוד לארוז את עצמנו (יש לי יותר משמונה ילדים, ב''ה..)
אוי אני איתך לגמרי!!!!!!הלו??אתן עייפות י אתן בונות ביתשאלתהריון
ומגדחות ילדים!!ומה בסוף?את רוצה שהבן שלךתלא יבוא אליך.לשבת?רק ביקור קצר כי חייב??לא נותן חשק לגדל ילדים ולטרוח...
ממש מבינה את הקושיאורי8
אז ככה- חמותי אישה מקסימה , לא מתערבת בכלום. אבל בכל זאת באופן טבעי יותר נעים לי בבית שלי או אצל ההורים שלי ויש שם דברים שלא נוחים לי, במיוחד ,בתקופות עמוסות שרוצים את השבת בשביל לנוח. ובאמת לפעמים מתבאסת כשאנחנו ישנים שם.
מה שאני יכולה להציע שעוזר - זה לשחרר , להביא בגדים נוחים וצנועים שאפשר להסתובב איתם, לא חייבת להיות מתוקתקת כל הזמן, כובע נח, לצאת לשירותים. אולי את לא חייבת לשבת שעות בארוחה? אולי לנסות לחשב מה יעזור לך להרגיש שם נח יותר? שמיכה מהבית? ללכת לנוח הרבה זמן בצהריים? ולהפסיק להתפדח! תהיי בשרותים כמה שאת צריכה , תלכי לנוח כשאת צריכה, תנסי להתנהג שם יותר טבעי.

האמת , מתחילה להסתכל על זה קצת מהצד השני, כאמא לבנים( יש לי יותר בנים מבנות) מתבגרים, קשה לי המחשבה שהבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש לשבת כי לכלתו יהיה לא נעים אצלנו. ממש בא לי לבכות מזה, אוף.
נראה לי שכשאהיה חמות, אני מוכנה להוריד את הירח כדי שלילדים שלי ובני זוגם יהיה נח אצלי, שירגישו בבית וירצו לבוא. תראי , הם , בעזרת ה' המשפחה שלך לעוד הרבה שנים, אולי אפשר לנסות לחשב מה אפשר לשנות שם כדי שתרגישי בנח. מאוד קשה וכואב לי עם ההצעות של - תבואו פחות. פחות מפעם בחודש? רק מהמחשבה שבעוד כמה שנים הבן שלי לא יבוא אפילו פעם בחודש נהיה לי דיכאון. משפחה וקשר עם סבא וסבתא זה דבר ממש חשוב בחיים. בשבעל זה את מגדלת ילדים? כדי שאחר כך בקושי יבואו ותישארי לבד?
אנחנו כבר ב"ה משפחה גדולה, באים פחות מפעם לשבתות להורים , אבל משתדלים להשתדל לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם, נראה לי שלהיפגש פחות מפעם בשבועיים זה קשר מאוד דליל עם סבא וסבתא.( כולל מפגשי אמצע שבוע).
טוב קודם כל חייבת להתוודותאני זה א
שלי אין נסיעות לצד שני. אנחנו גרים ביחידה בחצר של חמתי וגם בעבר גרנו בשכירות אבל באותה העיר.
פעם כל שבת היינו אוכלים אצלם בערב ולאט לאט התחלנו לאכול בבית ולפעמים לבוא אחיהם או להזמין אלינו. בהתחלה נורא נעלבו אבל הסברנו שאנחנו מעדיפים בבית.
ולענייננו גם להורים שלי פחות נוח לנו לנסוע לבעלי כמובן יותר קשה ממני אז פעם היינו נוסעים יותר.
אמא שלי נורא משתדלת להתחשב גם בבעלי וגם בגיסות/גיסים האחרים אבל באמת לוקח זמן לשני הצדדים להתרגל. תנסי למצוא את הטוב שבזה אולי להביא איתך חלק מהאוכל ואז יהיה לך יותרנוח לקחת גם לבד מאכלים.. ואפשר גם להגיד שקשה לכם לבוא בתדירות גבוהה ולקפוץ באמצע שבוע אם גרים קרוב יחסית. הרבה חיבוקעם ובהצלחה
מנסה לעזוררות א

יכולה ממש להבין אותך למרות שב"ה אצלי אין את הבעיה הזאת..(גרים ליד ההורים משני הצדדים)

 

חשבתי שאתם יכולים לבקש מהם למצוא בשבילכם דירה לשבת- אני לא יודעת אם זה מקובל איפה שהם גרים, אבל בהרבה מקומות מקובל לבקש דירה משכנים שנוסעים. ככה תהיו בדירה משלכם ותוכלי להתנהל יותר בנחת מבחינת השירותים והלבוש. (אני גם יודעת שלהיות בדירה זרה זה גם לא תמיד הכי כיף, אבל יכול להיות שזה יהיה לך עדיף מאשר לישון אצלם בבית)

 

אם את חושבת שהם יעלבו אולי אפשר שבעלך יאמר בעדינות שממש טוב לכם אצלם וזה לא אישי, פשוט בגלל שיש הרבה עומס של אנשים אתם רוצים דירה. 

 

עוד עיצה- שוב לא בטוח שזה רלוונטי לך, אבל אולי תבררו במשך השבע מי מגיע להורים שלו ואז תבואו בשבת שרק חלק נמצאים, ופחות עמוס. אני מניחה שגם בעלך רוצה לפגוש את האחים שלו אבל אם קשה לך בגלל העומס הוא בטח יבין. 

 

בהצלחה!! מאחלת לך שבמשך הזמן הדבר ישתנה ותרגישי שם יותר בנוח

מסכימה ממש לגבי הדירהאוהבת טבע
אנחנו היינו ממש מתאמצים למצוא דירה קרובה לשבת בה היינו אמורים להתארח. זה פותר את בעית הלילה, השירותים, וגם באופן כללי - למשל בבוקר, עד שהייתי באה.... כבר הייתי אחרי קידוש ומזונות שהבאתי מהבית, נמנום עד שעה מאוחרת... וכן הלאה ..
אשמח לייעוץ בהקשר הזהאניאני1
אני ממש מזדהה עם כל מה שנכתב על הקושי! גם לי זה אחד האתגרים הגדולים בזוגיות שלי-לבוא להורים שלו שבת.... אני גם נגעלת מהבית, המיטה לא נוחה לי ואני לא ישנה כמעט בלילות שם... ושלא לדבר על השירותים... בדיוק מה שכתבתן!!! מזדהה כל כך!!!

ניסינו כמה פעמים את הפתרון של לבקש דירה מהשכנים כשהם נוסעים. זה עבד לנו בחגים מעולה כי הם באמת מבוגרים ונסעו לילדים...
אבל בשבתות רגילות לא תמיד זה יוצא שהשכנים לא בבית כשאנחנו מגיעים...
ובעלי אומר לי שזה לא יפה לתזמן את השבתות שנגיע עם שבתות שהשכנים לא נמצאים, ורק אם זה יוצא במקרה נעים לו לבקש מאמא שלו את הדירה.
לי זה ממש ממש קריטי אבל מצד שני אני מבינה אותו שלא רוצה לפגוע בהורים שלו, במיוחד שאמא שלו היא אישה לוחצת ומאוד אוהבת שכולם נמצאים אצלה וסביבה כמה שיותר...
מה הייתן עושות?
מבקשות דירה למרות שזה יכול לפגוע??


ולגבי מי שכתבה על זה שהיא מגדלת ילדים לא כדי שאח״כ היא לא תראה אותם אני חושבת שזאת לא תפיסה נכונה... את מגדלת ילדים כדי שיהיה להם טוב!
ברור שאת משקיעה בשבילם עכשיו את כל כולך והיית רוצה שהם יהיו איתך לעולמים, אבל אם תחשבי על זה, זה הבריאות שבחיים שהילד פורש כנפיים ומקים בית חדש!! ואת רוצה שיהיה לו טוב עם אשתו ולכן מה שיעשה להם טוב זה גם מה שיעשה לך טוב!
וכן אם זוג מגיע בתדירות גבוהה מדי להורים שה צריך להדליק נורות אדומות כי זה גם לא מצב בריא...
לכן לדעתי צריך איזון לפי הצרכים של כל זוג. והתפקיד של החמות הוא מאתגר אבל ככל שהיא תשחרר יותר ותעצים את הבן שלה לעשות מה שנכון וטוב לו ככה הילד שלה יהיה קשור אליה ויעריך אותה יותר...
מה חמות רוצה שהילד שלה יקרע בין הרצון שלה לבין הרצון של אשתו? זה בררור שזה נןרא!!!
למה חמותך צריכה לדאוג לכם לדירה?אוהבת טבע
תמיד זה אנחנו דאגנו לעצמנו... לא חושבת שיפה לבקש ממנה לטרוח גם בשביל זה...
אני מאמינה שזוהי עיר ילדותו של בעלך, ומטבע הדברים הוא מכיר אנשים/שכנים/חברים ויכול לדאוג לדירה לבד
כי היא אוהבת להיות בשליטה...אניאני1
היא ממש תעלב אם פשוט נגיד לה שנישן בדירה של חבר או משהו... אני ממש הייתי רוצה...
אבל כשהיא משיגה דירה של השכנים זה בדכ כשבעלי שואל בעדינות אם משפחת ... לא בבית ונוכל לישון אצלם... וגם זה היא הבינה רק אחרי תקופה ארוכה שזה לא נגדה...
לא הבנת למה התכוונתיאורי8
וודאי שאני רוצה שיהיה לילדי טוב ושתהיה להם זוגיות טובה. ומבינה שילד פורש כנפיים, וזה מה שהם עושים,3 הגדולים שלי כבר ב- שרות לאומי, ישיבה ואולפנא עם פנימיות, ואני ממש מתגעגעת אבל מקבלת שהן נמצאים איפה שטוב להם. אבל לבוא פחות מפעם בחודש? נשמע לי הזוי. וכן, יש גם כיבוד הורים בעולם. לא רק הצרכים שלנו .
אם ממש קשה שבת, אפשר ליסוע פעם בשבועיים, באמצע שבוע ולבוא פחות שבתות, להזמין אליכם לשבת או אמצע שבוע,שכל אחד ימצא מה שנח לו. לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל תסתכלי עליהם ותחשבי בעוד X שנים( אצלי זה ,בעזרת ה', יכול להיות לא הרבה) אני אראה את בני היקר פעם בחודשיים וגם זה בקושי, כי לאשתו לא יהיה נעים אצלי, לי זה עצוב.
וחוץ מזה גם לילדים יש רווח עצום מקשר קרוב עם סבא וסבתא. והפסד גדול כשבקושי מכירים אותם. ואני ממש , ממש מבינה גם את הצד של הכלה, גם לי לא נח כ"כ אצל חמותי, ולאורך השנים תמיד הקפדנו להשתדל שיהיה שוויון, כמה שהצלחנו. הנכדים של ההורים שלי ושלהם באותה מידה.
את צודקתאניאני1
התכוונתי שלהשאיר את המחוייבות שצריך לבוא איקס שבתות בחודש זה לא מתאים לכל אחד...
אבל את צודקת שאפשר למצוא דרכים נוספות לשמור על קשר ולהיפגש! הלוואי שחמותי היתה מבינה את זה ולא מכריחה רק לבוא אליה לשבתות לא משנה כמה פעמים ביקרנו אותה באמצע השבוע!
לבוא פעם בחודש לשבת זה ממש הרבה.אוריה12345
אפשר וצריך להתאמץ על מפגשים באמצע שבוע אבל ממש לא מצליחה לחשוב על משפחות שנוסעות כל שבועיים לאחד הצדדים. לדעתי זה די חריג וציפיה לא ראלית.
(ואם יש לך ילדים גדולים אז אולי כדאי שתתכונני נפשית לזה שזאת לא ממש גישה רווחת)
מבינה שליסוע כל שבועיים לשבת זה קשהאורי8
מצד שני , תסתכלי על הילדים שלך ותאמרי לעצמך שבעוד x שנים תראי אותם פעם בחודש, לי זה מביא דיכאון( ואני אמא שמשחררת לפנימיה, אם הילד רוצה, ש"ל רחוק וכו. .), אני יכולה לבכות מלחשוב על זה.
אולי הפתרון הוא ביקורים הדדיים באמצע שבוע/ לא לגור רחוק מידי כדי שאמצע שבוע יהיה אופציה.
והאמת, לא נעים לי לומר, אבל כשהיינו זוג צעיר , זה היה פחות הראש שלי, זוכרת שסבתא שלי ניסתה לומר לי שלא כדאי לגור רחוק מידי, ושמשפחה זה חשוב ולא ממש הבנתי, היצי עסוקה בלבנות את הנפרדות שלנו כזוג.
היום כשיש לי כבר ילדים גדולים ( וגם קטנטנים). אני רואה את זה אחרת, בעבר חיפשתי להתרחק מאמא שלי כדי לבנות את המשפחה שלי באופן עצמאי, היום אפילו קצת חבל לי שאנחנו לא גרות באותה עיר, מה שהיה מאפשר קשר קרוב יותר.
למה באמת לשלוח לפנימייה זה לא מפריעl666
אבל לזוג את הפרטיות שלהם בסוף שבוע זה דיכאון?
גם חמותי ככה. בשבילי היה רווק לא הפריע לה לראות ממש פעם ב..., אבל כשהתחתן התחילו צרחות איך הוא עזב אותה, למה גר רחוק וכו'...
לדעתי זאת פשוט קנאה. היום יש טלפון , יש שיחות ווידאו בחינם אבל צריך להכריח זוג לבוא לשבת גם כשהם לא רוצים. זה באמת נעים לארח מישהו שלא רוצה לבוא?
אני חושבת שביעיה היא לא שירותים. אלא מסר. כאילו אימא רוצה לראות את הבן שלה אז בסדר היא מארחת גם את הכלה ואפילו משתדלת להיות נחמדה אבל היא בעצם רוצה לראות דווקא את הבן. בגלל זה כלות לא מרגישות בנוח.
וזה יכול להיות גם לאמהות של בנות ומול חתן
לא מתכוונת להכריח ולא מדברת על קיצוניותאורי8
א. לא שלחתי לפנימיה- איפשרתי למי שרצה מאוד ללכת.
ב. ברור שאין ציפיה שיבואו כל שבת
ג ברור שאין עניין להכריח, זה אף םעם לא טוב. יש עניין שיהיה קשר נעים וקרוב ולראות ילד שלך פעם בחודש זה עצוב( מוצר להיפגש גם באמצע שבוע)
ד חמותי אוהבת אותי ורוצה לראות אותי, אני יודעת את זה ובכל זאת לא תמיד נעים לי לישון אצלה, למה? ככה. אז מוצאים פתרונות. אבל להמעיט בקשר , זה פתרון עצוב וכואב
אז אולי זאת באמת הסתכלות שמשתנה עם הגילשריקה

אבל אם כחמות תזכרי איך את כשהיית צעירה רצית לבנות את הנפרדות שלך ולבנות את המשפחה שלך באופן עצמאי,

תוכלי לשמוח כאמא (ולא סותר את הקושי ואולי גם את הדמעות) על זה שהבן שלך נשוי וטוב לו,

על זה שהוא רוצה להיות בשבתות בבית עם אישתו, כי זה זמן איכות הכי מהמם בעולם

 

ברור שלחתן ילדים זה גם לא קל,

אבל אני יודעת מאמא שלי, שהיא שמחה שהילדים שלה בונים את המשפחות שלהם

שהם עצמאיים

שהם מסתדרים.

שטוב להם בבית שלהם! כמה זה יפה שזוג נהנה משבת בבית!

 

(סתם דוגמא, יש לנו מישהו במשפחה שנשוי 4 שנים ופשוט לא יודע לעשות שבתות לבד,

הם עדיין נמצאים אצל ההורים שבוע-שבוע, ופעם בכמה חודשים עושים שבת בבית.

אישית, אם הבן שלי היה מגיע אליי בכזאת תדירות זה היה או מדאיג אותי לגבי הזוגיות שלהם, או (וזה לדעתי המצב אצלינו במשפחה) מדאיג אותי מבחינת העצמאות של הבן שלי כאדם בוגר שיודע להחזיק את עצמו ואת המשפחה שלו.)

 

 

אז נכון שכצעירים צריך להגיע מספיק,

לכבד גם נפשית באמת בלב, כמו שכתבו פה, להעריך,

וגם בביקורים ובהתיעצויות וטלפונים וכו'

אבל גם ההורים צריכים לזכור איך הם רצו את השבתות שלהם ואת הזמן שלהם, ולשמוח שהילדים בונים את עצמם ואת המשפחות הנפרדות והחדשות. את הדור הבא.

אבל למה את לא חושבת שזה צריך לעבוד הפוך?מיואשת******
אולי כזוג תעיר להקשיב לנקודת מבט של אמא ולדעת שעוד כמה שנים (זה טס מהר) תרגישי כמוה גם?
אני בהחלט מקשיבה לאמא שלישריקה

ששמחה שהילדים שלה באים אליה

וגם שמחה מאד לראןת אותם נהיים עצמאיים

מכינים שבתות 

וכו'

 

 

ואני יודעת (יש מעלי כמה וכמה זוגות והייתי רווקה כשכבר היו כמה נשואים)

שזה קשה לה מאד שזוגות עם כמה ילדים מתנהגים כמו זוג צעיר שהרגע התחתן ומגיעים לשבתות בתדירות גבוהה.

 

אחיות שלי עם 3-4-5 ילדים -

אלו שגרות במרחק הליכה באןת לסעודה פעם בחודש+ 

אחת שגרה רחוק יותר - מגיעה לשבת פעם בכמה חודשים.

ההורים שלי מתארחים אצלה או שנפגשים ביום חול. או שהילדים באים לבד.

אבל לבוא לשבת פעם בחודש?

אמא שלי תתמוטט מזה.

אם כל אחד יבוא לשבת פעם בחודש?

סליחה, זאת הזיה.

אלא אתם מדברים על משפחות של 2-3-4 אחים. (מתכוונת למספר הילדים הנשואים)

 

זה גם תלוי בכמה האורחים עוזרים....יעל מהדרום
לק"י

יש כאלה שמביאים מצעים ושמיכות/ מסדרים בעצמם.
מביאים חלק מהאוכל.
עוזרים לסדר ולערוך שולחנות וכו'.

וכמובן, שזה תלוי גם בכוחות של ההורים. וכמה הם מעדיפים וצריכים שקט בשבתות.
נכוןשריקה

ועדיין,

אצל ההורים שלי אין פינוקים לנשואים

כולם עוזרים המון

 

ועדיין.

 

לא נשמע לי הגיוני שאמא שלי תארח כל שבת, למשך שבת שלימה משפחה או שתיים שלכל משפחה יש 3-5 ילדים.

והיא בכלל לא מבוגרת.

 

ברור שזה צריך להתאים לאמא שלךמיואשת******
כל אחת ומה שנוח להורים שלה
כל מה שאני מדברת זה על מצב שההורים כן רוצים והילדים לא באים כי לא נוח.
כל עוד התדירות מתאימה להורים וזה מה שנוח להם, אז מעולה. לא על זה דיברתי בכלל.

מה שקורה זה שדווקא כשיש 2 ילדים וקל עדיין להורים לארח, זה השלב בחיים שהזוג מחפש עצמאות בצורה חריפה קצת וזה גם שלב שהכלה בהריון ועם קטנים וקשה לה... באמת קשה. גם לי היה נורא קשה.
אז אני חושבת שגם ההורים צריכים לכבד עצמאות וגם הילדים צריכים לזכור שהזמן אס וההורים אוהבים ולבוא גם כשקשה ולהבין שיום אחד גם הם ירצו את הילדים שלהם בשבתות.
איזון, הקשבה, תיאום ציפיות והבנה לצד השני.
כמה אחים נשואים אתם?רינת 29אחרונה
אנחנו ארבעה וכולם נשואים ב"ה.
אח אחד מגיע רק בחגים (נגיד ליל הסדר פעם בשנתיים, סוכות וכדו') ועוד 2-3 שבתות בשנה.
השאר מגיעים בערך פעם בחודש וחצי (לפעמים ביחד) כך שרוב השבתות ההורים שלי לבד וזה ממממש מבאס אותם! הרבה פעמים היא עושה לי "רגשי" שאנחנו לא באים יותר.
עוד x שנים הם יהיו מבוגרים בע"ה, יהיו להם משפחות וילדים משלהאוריה12345
השיקולים משלהם. אני מתכננת להיות סבתא מעורבת, כמו הסבים והסבתות של הילדים שלי ולראות את הנכדים הרבה בע"ה. אצלנו גם עוזרים השוטף וחמי שכבר לא עובד מוציא את הילדים פעם בשבוע, בא מעיר אחרת במיוחד וזה מהמם. אבל לא מצפה מהם פעם בחודש לבוא אליי לשבת. אנחנו מאד מכבדים וקשורים להורנו אבל זה סטנדרט שלא היינו עומדים בו. ובאמת שלא רואה סביבי משפחות שנוסעות ככ הרבה.
מבינה ומזדהה קשות..ישועת ה' כהרף

הורדתי תדירות מההתחלה..

הסברתי לבעלי בפרוט רב את הקשיים שלי.. שאני עובדת קשה מאוד כל השבוע וזקוקה למנוחה הזו בשבת.. זה מה שנותן לי כח להתחיל את השבוע.. הוא ראה שאני סובלת (אפילו היה נתפס לי הגב מהמיטה שם.. זקוקה למיטה טובה...).

לא יכולתי להתנהל אחרת..

לא עמדתי בתדירות של פעם בחודש..

אצל הורי היינו בערך פעם בשבועיים.. אצלם, פעם בכמה חודשים..

הוא הבין את זה, לא היה על זה ויכוחים גדולים..

הוויכוחים הם בחגים.. שאז רוצה להגיע הרבה.. בזה אני מוותרת קצת.. יודעת מראש שהולך להיות לא קל (רק בגללי!! הם אנשים מקסימים, הרבה יותר מהמשפחה שלי.. רק התנאים בסיסיים.. )..

ואני לא מתחברת לצורך בשוויון שבנות מציגות כאן.. 

בגדול (יש יוצאי דופן לשני הכיוונים)- יש הבדל בין אשה לגבר, בין הצרכים של אשה לגבר, בין התנאים שאשה צריכה בכדי להרגיש בנוח לבין התנאים שגבר צריך, בהבדל כמה קשורים לבית ההורים..

לדוגמא (אצלי בכל אופן)- בעלי לא היה כ"כ קשור לביתו לפני החתונה, יצא מהבית בגיל מוקדם ולא חזר אליו (בגיל 12.5 יצא לישיבה ומשם המשיך עד לגיוס.. וישיבה גבוהה לאחר מכן..). גם בחגים לא הגיע הרבה.. פתאום, אחרי החתונה, צריך להיות שוויון בביקורים?! בגדול הוא רצה.. אך לאט, לאט, הוא ראה שזה הרבה פחות נוח לי.. ואני ממש סובלת.. וזה מכניס הרבה כעסים לזוגיות ומתחים והרפה..

וגם אני עושה ממש השתדלות להיות נחמדה, פחות לריב לפני ביקורים שם (לא באופן מודע, לקח לי שנים להבין שזה מה שאני עושה), להיות פחות ביקורתית כלפי התנהלות שונה משלי ולנסות לשחרר..

ואז.. ב"ה יש יותר ילדים.. ופחות נח ללכת.. (והם עדין נחמדים כ"כ ומזמינים אותנו הרבה יותר מהורי לדוגמא..)

אני אוהבת אותם!!

אבל, אצלי בבית.. בתנאים שלי..

מזמינה אותם כשאפשר ואז אפשר ללכת פחות כי כבר התראינו..

בהצלחה!

אולי אפשר למצוא דירה ריקה קרובה?נטע י.
שתהיה אסטתית ונקיה?
אני מארגנת לעצמי דירה ליד חמותי וכולם מרוצים.
נשואה עשור ולא ישנתי פעם אחת אצלם...
אבל הם לא נעלבים אצלך שאת לא רוצה לישון אצלם?אניאני1
איך הצלחת להסביר את עצמך בלי שייקחו קשה?
אצלם מאד צפוף ואין ככ מקום מיותרנטע י.
האמת שהם אנשים מאד טובים ומקבלים כל אחד כפי שהוא.
זה הגיוני להסביר שמדובר בזוג שצריך קצת פרטיות (ראו למשל סיפור השירותים).
אני חושבת שזו יכולה להיות סיבה מובנת. לא?
גם אצלם מאוד צפוףאניאני1
אבל מבחינת חמותי כל עוד לכל זוג יש חדר זה אומר שיש מקום בשפע... אפילו אם כל הילדים ישנים בצפיפות בסלון... ויש שירותים אמבטיה אחד לכולם!
היא קצת בהכחשה של זה שהבית שלה קטן...
אל תסבירי את עצמך.לפניו ברננה!
שבעלך ידבר עם ההורים שלו ויסביר אותך..
כבר בתור התחלה זה נשמע אחרת. (תחשבי על משהו שאמא שלך אומרת ומה יקרה אם חמותך תגיד אותו דבר. אותו רעיון..)
ושיסביר שזה לא הם אלא את.. ושקשה לך עם הרעש/זה שילדים נכנסים לקחת דברים מהחדר/ כל סיבה אחרת שתהיה מספיק טובה בלי להעליב.
אצלנו זה לא אופציהאמא שלה.
אולי לאחרות כן. תודה!

(ושוב אני מדגישה, הבעיה היא לא שהבית לא נקי!! הם אנשים נקיים ממש - גם יותר מאיתנו.. פשוט כשאנחנו חולקים חדר שירותים עם מליון ילדים מגיל שנתיים ועד גיל בית ספר, זה כבר פחות נעים.)
אז הבעיה בכלל עם הגיסים/ותאו ר
נראה שקושי משמעותי זה השירותים. אז צריך להעלות את זה להורים. מי שיש לו ילדים קטנים שלא מנקים בעצמם צריך להיכנס אחריהם לשירותים ולנקות!!! זה לא ברור מאליו?? וחוץ מזה כשאני נכנסת אצל הורים שלי אפילו אחיינים גדולים אז אני מנקה אפילו שלא כזה מלוכלך בכלל.
גם אצל חמי וחמותי זה ככהבאורות
הם ממש נקיים, פשוט בשבת עם מלא אחיינים השירותים נהיים דוחים ברמה מזעזעת.. (ברמת הקקי על האסלה, ההורים של האחיינים לא שמים לב, לא ברור לי איך)
אני לוקחת בדיסקרטיות את האקנומיקה ופשוט מנקה לי ולילדים שלי לפני כל שימוש. משתדלת במוצש גם לנקות להם.
ואגב פתרון נוסף טוב- מגבוני ניקוי, קל יותר לנקות איתם בשבת..
וואו כל כך כל כךךך מבינה אותךאנונימית לרגע1

מזכיר לי שפעם הלכנו לחמי וחמותי שבת,

והייתי בשירותים

ופתאום מישהו פתח את השירותים- כנראה אחד הילדים (גם אצלנו כמות גדולה של נכדים וכו)

והשאיר פתוח

ולא שמתי לב (לא משנה כרגע איך...)

ונשאר ככה פתוח

ואני בשלי.................

 

 

מצד שני, נשמע שאצלכם הם ממש רוצים שתבואו

אז מציגה לך את הצד שלי

אצלנו לרוב מסרבים

ולא משנה כמה אנחנו מספרית

גם כשהיינו זוג

וגם עכשיו עם כמה ילדים ב"ה, אותה תשובה לרוב- לא.

ולא משנה שאנחנו מציעים לעזור בהכנות וכו, לא עובד..

ומתבאסת שאין לי את האפשרות לשחרר, להגיע לשבת בלי לחץ

לאכול אוכל טוב ומושקע

אעפ שכשאני שם אני מרגישה שאני "עובדת" יותר קשה

משהו בלשחרר ולהתאוורר נורא חסר..

וברור שאי אפשר כלכלית בכל פעם לשלם עבור שבתות מחוץ לבית

אז כן- יש רצון לזה, למרות הקושי..

כך שמבינה אותך,

אבל גם מציגה לך את הצד השני

לדעתי יהיה הכי טוב אם תרווחו את זמני ההגעה שלכם

עוד מעט בע"ה תתרחבו- וזה יכול לקרות מהר מחשבת

ואז בכלל לא בטוח שהיא תוכל לארח בכזו קלות וביד כל כך פתוחה

פשוט תגיעו אחת לשלושה -ארבעה חודשים

תמיד אפשר להסביר בכך שאת עייפה, חלשה וכו..

לאט לאט ירפו מכם ותגיעו מתי שנח.

 

מבינה אותך, אבל מציגה לך אור אחר על המציאות הזו..

 

בהצלחה בכל החלטה שהיא!

צודקתבשורות משמחות
אבל מרגע שלמדתי מה לא לאכול כדי לא להגיע או להיתקע במצבים המביכים האלה.. אני פשוט לא סובלת מזה כבר, ולא אני לא מתביישת להגיד לחמותי א'-ב' שאת מכינה לצערי אני לא אוכלת ולא נותנת הסבר למה.
כדאי לך לנסות להתרוקן בשישי לפני שאתם יוצאחם לדרך ככה זה מפחית את הסבל בדבר באמת!
ועוד אפשר להתפנות באמצע הלילה כשכולם ישנים ואף אחד לא מודד לך כמה זמן את בשירותים, אני תמיד מסתובבת עם בקבוק מים גם אצל ההורים של בעלי ככה שאני בהריון אני בתכיפות בשירותים לקטנים אז כשיש גדולים באמצע הלילה אף אחד לא מתעורר כי מישהו פתאום קם לשירותים באופן מוזר.. התרגלו..
להגיע פחות או ללמוד לשחרר ולנהוג יותר בטבעיותrivki
אפשר לישון עם חלוק או טרנינג, אז צריך רק כיסוי ראש כדי לקום לשירותים. אפשר לשבת עם כולם רוב הסעודה, אח'כ להגיד יפה 'לילה טוב' וללכת לישון.
לא קראתי הכל, אבלפיג'מה
ההורים של בעלי הם חלק ממנו.
הם גידלו אותו, הוא מי שהוא היום הרבה בזכותם.
בדיוק כמו שאני רוצה לסוע הרבה להורים שלי, ככה גם הוא רוצה לסוע להורים שלו, לבית שלו, למשפחה שלו.
וזה ברור ומובן לי. ולכן, גם אם קשה (וואי, כמה קשה לפעמים), אני עושה מאמץ גדול לסוע לשם בשמחה ובכיף, כי אני רואה איך זה ממלא לו את המצברים, מוסיף לו שמחה, איך הוא נהנה להיות שם וכו'.
מעבר לזה, ההורים שלו לא צעירים, וחשוב לי שהם יזכו להנות כמה שאפשר מהילדים שלנו, וגם שהילדים שלנו 'ירוויחו' אותם. אז כן, חשוב לי להשקיע בשביל זה.
אז אני מנסה למצוא סיבות למה כיף לי לסוע לשם, ולמה כיף שם בשבת, ומנסה לתאם שנבוא לשבת כשגם הגיסות שאני אוהבת נמצאות, זה הופך את השבת ליותר כיפית כמובן.
ושלא תביני לא נכון - לא קל לי שם בכלל. קשה לי עם האוכל (תמיד במוצא''ש אני רעבה ממש), קשה לי עם הכלב שמסתובב בין הרגליים בבית ורק לי זה מפריע, קשה לי מההשוואה בין הבנות שלי לבני דודים שלהן, קשה לי עם הארוחות האינסופיות וכו'.
אז כן, לפעמים אני מתפרקת באמצע השבת. אז נכנסת לחדר, נושמת קצת, שותה קצת וממשיכה.
ובעלי יודע על הקושי שלי, ומאד מעריך את זה שאני מציעה לסוע, שאנחנו נוסעים בשמחה וכו. ההערכה שלו גם מאד עוזרת לי מראש ותוך כדי, כשקשה לי.
אז עם כל הקושי, שמתווסף לזה כמובן האי נוחות לצאת לשירותים בלילה, או השירותים שהם לא הכי נקיים, כי כל הנכדים משתמשים בהם וכו', זה שווה לי.
ולמדתי להרפות. לאפשר לעצמי להסתובב עם כובע של בית וכפכפים כמו שאני הולכת בבית. להביא את הנוחות שלי אליהם, ולאפשר לעצמי להרגיש כמה שיותר בנוח.
תכלס, בדיוק כמו שאמא שלי רוצה שהכלות שלה ירגישו בנוח אצלה, גם חמותי (המהממת, אגב) רוצה את זה. וזה מרגיש יותר בנוח לכולם שאני מרגישה זם בנוח... להכין שתיה, לפתוח מקרר ולקחת קוביית שוקולד וכו'.
מאז שהבנתי את זה, הרבה יותר קל לי ולנו.
כל הכבוד לך, חיזקת אותיאביול
אוי.ב"ה. תגובה מאלפת, ירבו כמוך בישראלמיואשת******


תעשי מה שאת.צריכה בלי לעשות חשבוןאביול
עבר עריכה על ידי אביול בתאריך י"ב בטבת תש"פ 10:29
עורכת כי היה נשמע קצת תוקפני.
אבל הכוונה שלי היא , שאת צריכה לעשות מה שנוח לך. צריכה לשירותים? אדרבה, זכותך לתפוס אותם לכמה זמן שאת צריכה, כמו כל אדם אחר שלא עושה חשבון לאחרים כמה זמן הוא בשירותים.
צריכה נלפרוש באמצע הארוחה? לגיטימי, תסבירי שאת מאוד עייפה ולא יכולה יותר...
את לא צריכה להצטדק כל הזמן, יש לך את הקשיים שלך ואת יכולה לדרוש אותם.
ואם עדיין קשה, מציעה אולי לקפוץ באמצע שבוע או להזמין אותם אליכם.
בהצלחה!
דברי על זה עם בעלך עוד הערב...לפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"א בטבת תש"פ 22:03
שידאג להביא לך אוכל מהמקרר, לשאול אם את רוצה תה. להקל עלייך במה שאפשר. להרגיש שהוא לא שוכח אותך כשהוא שם. זה כבר ישנה לך את כל התחושה לגבי הנסיעות אליהם גם אם אובייקטיבית הדברים נשארו אותו דבר. (לא בביקורת.. ספרי לו על הקושי שלך ושאת ממש צריכה ומבקשת שלמרות שהוא מתגעגע למשפחה שלו ורוצה להיות איתם ידאג לך שלא תרגישי רע..) הייתי השבוע בשיעור על זוגיות וזה היה הדיבור שם.. גם אם לא קשור לקשיים שלך את צריכה יותר תמיכה שם כי את לא מרגישה בבית והוא כן.
לגבי שירותים אני לא דופקת חשבון. כמה שצריך. מה אכפת לי אם אתפוס. לא הולכת לשירותים שבאמצע הבית אלא בקומה למעלה. שתן באמצע הלילה- בכלל. זה מסוכן להתאפק, את לא רוצה דלקת!! אני ישנה עם חולצת שלושת רבעי ולרוב גם עם חצאית ייעודית לכך (שתהיה נוחה ולא תכביד) ואז שניה זורקת על עצמי כובע או את המטפחת אבל רק מצליבה אותה בלי לקשור. (ותלוי מי נמצא ובאיזה חדר אנחנו ישנים אבל לפעמים גם ישנה עם חזיה..)

לגבי המשפט האחרון, חייבת לומר לך- עכשיו תקראי אותו כאילו בעלך אמר אותו. תביני שזה צורך שלו, כמו שצורך שלך להגיע להורים שלך. לא יודעת אם הוא מרגיש לא נעים אצל הורייך, אבל הצורך שלו להיות אצל הוריו הוא צורך אמיתי, לא פחות מהצורך שלך. אולי תחליטו בהחלטה משותפת להוריד מינון של נסיעות להורים... כן, אנחנו עשינו את זה 😏

אנחנו היינו מתארחים המון (קצת שונה כי לי אין ממש משפחה)תפוחים ותמרים
ככל שהמשפחה התרחבה זה הפך למורכב יותר עד בלתי אפשרי. הם אנשים מקסימים, ולמרות שהיום, אחרי הרבה שנים, אני רואה גם את הצדדים היותר קשים - אני אוהבת אותם, ומבחינתי הם משפחה שלי.

וכן, למרות שהם כאלה מקסימים..... גם לי לקח זמן להיכנס בנחת לשירותים/לפתוח מקרר וכיוצא באלה. זה תהליך טבעי של בושה והסתייגות כלפי מי שאינו מוכר, עד שהוא הופך למוכר.

היה לי מאד קשה בהתחלה. הרגשתי כלואה שם. לא התחברתי להרגלים שלהם, למנטליות, לסוג השיח.
אבל-
לי למעשה אין משפחה מורחבת שנפגשת. אחות אחת. אמא שחיה לבד (הורים גרושים) - כלומר, אני אימצתי את החום, הקרבה, המשפחתיות של הצד שלו והלכתי לחלק מהמשפחה. אצלי זה מלא חסר עצום בנשמה. כך גם המסורת שלמדתי מהצד שלו (אצל אמא שלי ראש השנה הוא ערב החג בלבד וגם זה עונש בשבילה....).
נבניתי איתו ובזכותו, ובכלל זה המשפחה שלו.
מעניין שכולן מציינות את הקטע של לפתוח את המקרר לבדמק"ר
חשבתי שאני המוזרה היחידה
במיוחד שאף אחד לא מבין למה לא נעים לי, אין שם עוד כלות חוץ מאחת שכבר 12 שנה כלה שם אז היא כבר מרגישה יותר בבית.
עכשיו הצטרפה כלה חדשה ואנחנו חולקות ביחד את החשש
מאוד מבינה אותך. מאווווד!חדשה111111
חמי וחמתי אנשים טובים מאוד, מאוד! אני בקשר מעולה עם חמתי,מדברות המון בטלפון, הודעות.. ממש חברות.
מרגישה פתוח איתה ב"ה,ממש אמא שניה שלי.
אבל.....
פחות אוהבת ללכת לשם שבת מהמון סיבות
אני אוהבת להכניס שבת מוקדם (10 דקות לפני) ושם מכניסים מאוד מאוחר, תמיד יש עוד מה לעשות אף םעם לא מגיעים לשם ויש נחת ורוגע ואווירת שבת,וכיף ושמחה.
את נכנסת ישר לצעקות, לחץ ובלאגן.... וזאת הסיבה שאנחנו מגיעים 10 דקות לפני שבת.
(היו פעמים שהגענו מהבוקר לעזור ועדיין .... משהו בהתנהלות שם תקוע.)
השירותים לא נקיים בכלל, המצעים לא מחליפים, האוכל פחות אכיל בשבילי מוצאי שבת קבוע אנחנו בבית קפה הולכים לאכול.
ועוד.....
והם אנשים מדהימים! מדהימים! כלכך אוהבת אותם וכיף לי אצלם
אבל אז הולכת לשירותים ורואה מה הולך שם ונגעלת להתפנות ומרגישה צורך לבכות וללכת לבית בזה הרגע.

בעלי מדהים, קלט כמה קשה לי שם לבד והחלטנו שאחת לחודש וחצי נוסעים וגם בזה בתנאים מסוימים.
עוגות וקניוחים תמיד הבאתי איתי, תמיד. לפעמים מביאה גם סלטים שחמתי מבקשת שאעזור לה בהם.
בזמן מחזור לא נוסעים כי פשוט אין לי איפה לזרוק את הפדים כל הזמן, הפח או לא נמצא, או עמוס בצורה מטורפת!
בזמן מותרים גם לא.. אין דלתות בחדרים.(לא שבונים על משהו אבל לא באלי שיראו אותי ישנה עם בעלי מחובקים).
יוצא שרק בשבעה נקיים אנחנו יכולים לנסוע, אז תמיד זה סביב גם עם עבר יותר מחודש וחצי.
במזנים של היריון זה חודש וחצי בדיוק.

לגבי מקרר, אני םותחת חופשי כי פשוט נשאבים לזה... תמיד צריך שם עזרה בבישולים גם שמגיעים 10 דקות לפני.
השבת שהייתה היינו שם והיה כבר עשרה ל5 והחלות עוד היו בתנור.. ככה שתביני. (אין עליה חמתי ,תמיד רוצה שהכל יהיה לנו טרי וטוב)
פיגמה אני מרשה לעצמי לשים שם, כי תמיד צריך לעזור ולנקות ולפנות ולשטוף כלים וכו..

בעיקרון הבנת פחות או יותר. גם שם לא קל... אבל החלטנו שלא יותר מחודש וחצי וגם זה בתנאים מאוד בסיסיים .
מחזור, עבודה בשישי, ועוד...
אין דלתות??עלה למעלה
אצלנו זה הפוך. בבית של ההורים שלי אין דלתותבת מלך =)
גם אני וגם בעלי כבר צוחקים על זה. למרות שזה מטריד ומעצבן.

ואין מצב לא ללכת לשם..
אין דלתות??? אשרייך שאת נוסעת בכלל!באורות
בחיים לא הייתי מצליחה לישון בבית של חמי וחמותי בלי קצת פרטיות
יש דלת אבל הם לא נסגרות, כולם שבורות...חדשה111111
אנחנו ישנים עם דלת שרובה פתוחה.
היתה תקופה שישנו בלי דלת.
וואי תקשיבידפני11
את מדהימה!!!!
ואיזה הערככהוהתפעלות כלפי חמותך יש לך למרות כל התנאים.... שאזכה ללמוד ממך!! מרגשת!
כי חמתי מיוחדת...חדשה111111
היא כלכך משקיעה בילדים שלה ,בכלות והחתנים... שלא נשאר לה כסף להתייחס לאיך הבית נראה.
איך אפשר לכעוס או להתעצבן עליה?
בהתחלה היה לי מאוד קשה מאוווווד(!!!) רק אחרי 6 שנות נישואין הגישה שלי אחרת לגמרי,
בעלי "אכל" ממני בהתחלה הרבה מרור לצערי על זה.
כי פשוט לא יכולתי, וזה לא פשוט
באתי מבית ההפך לגמרי בהכל.
אבל למדתי להתייחס לנפשות שבבית, יותר מאשר לאוכל ,ולחוסר ניקיון שיש שם.
שטויות... אז אני מביאה עוגות וקינוחים, וחטיפים בתיק וזהו.
יש אווירה טובה, דיבורים,צחוקים, שירי שבת... זה כיף!
כל הכבוד לך, באמת ללמוד מזהבאורות
נשמע קשה נוראאמא שלה.
והפוך לגמרי מהמקרה שלי..
כל הכבוד לך. בהצלחה!!
אבל הם מדהימיםחדשה111111
באמת! חמתי אישה כלכך טובה שעושה למענינו רק טוב.. אני מתרגשת לדבר עליה! היא משהו מיוחד.. אני לומדת ממנה המון בהתנהלות הזוגיות שלה, ובחיים בכלל..
תיארת בדיוק מה שאני חווההריון ולידה2
תודה לך על פתיחת השירשור!

כתבו לך הרבה דברים יפים
יש לי הצעה לא שיגרתית לעניין השירותים בלילה
שנתיים הייתי מתוסכלת ומתאפקת בלילה עד שהתחלתי פשוט לעשות בחדר בכוס שתיה חמה גדולה בבוקר שופכים וזהו
יודעת שזה יגעיל חלק מכן אבל מאז שעושה ככה הוקל לי כל כך!

דבר נוסף , ממליצה מאוד ללכת פעם ב5,6 שבועות ולא יותר.. לנו זה עזר מאוד
וואי תקשיבי! אני גם חשבתי לעשות את זהההאניאני1
והתביישתי אפילו להגיד לבעלי!

איך את עושה את זה?
בעלך לא נגעל מזה? וזה לא עושה ריח?
חח אז את חייבת לנסותהריון ולידה2
בעלי לא נגעל מכלום בערך.
ולא עושה בכלל ריח..

לאט לאט אני מנסה להיות יצירתית ככה ממשיכים ללכת ולכבד ואני לא סובלת..
בעניין השירותים יש לי את הבעיה הזאת בכל מקום ממש לא רק שם..
ואווו...חדשה111111
עד כדי כך?
הייתה תקופה שחמתי בדיוק שיפצה את השירותים... ולא היה עדיין דלת שמו רק וילון כזה וביקשו מכל מי שנכנס שישים סימן או משהו בכניסה שידעו שיש שם מישהו.
ועדיין קמתי לשירותים בלילה...
לא יודעת.
אולי אני קיצונית אבל ככה אניאניאני1
זה ממש ממש מפריע לי ברמות קשות... ועוד שהבית פיצי וגם מהסלון רואים את השירותים ותמיד יש כאלה שישנים בסלון אז זה פשוט עושה לי רע...!!!
כיף לך שאת זורמת ולא עושה עניין מזה
הלוואי הייתי ככה
הכל בסדר כל אחת ואיך שהיא.חדשה111111
לא זורמת, בכלל לא..
שאנחנו קובעים ללכת לשם שבת אני עושה המון הכנות ביני לבין עצמי.
בתחילת הנישואין זה היה כמה ימים שהייתי עצבנית, ובשישי קבוע רבים, ובמוצאש רוצה לעוף מיד.
עשיתי המון עבודה עם עצמי... המון.
ולמדתי להכניס לעצמי לראש 24 שעות וניפגש עוד חודש פלוס... וזהו.
יש רגעים שאני בוכה בשבת על כמה קשה.. אבל מצד שני אני מרגישה כפוית טובה כי הם מאחרים מכל הלב... והנשמה! וכיף לי איתם.
בקיצור... התשגעתי
וואי וואי איזה תסביך דלתותבאורות
בלי דלת בשירותים אפילו??😱
חחח כן..חדשה111111
צחקנו על זה בדיוק לפני כמה ימים...
מה נעשה.. מסתדרים.
בהחלט מסתדרים 🤣תפוחים ותמרים
אני אשכרה צוחקת פה בקול... טירוף!חדשה ישנה
נו מה, אנשים, תביאו דלת מהבית! כל כך קשה??מיואשת******
חחחח איזה רעיון מעולהץ..חדשה111111
בדיוק בשיםוץ אצלנו לפני הכניסה לבית אולי אקח את הדלתות אליהם...

חחחח, עזבו שטויות.. זכיתי באמת!
רוצות לראות עד כמה?
על הבוקר מקבלת מחמתי הודעה
" מה שלום הנכדים המתוקים שלי? מבקשת לא לשלוח למסגרות קר מאוד בחוץ וחמים בבית
אוהבת,
סבתוש"
מתה עליה,מתה!!!!! היא נשמה טובה!!!
חחח את חמודהאורוש3
מתוקהאמא שלה.
היא, ואת!
לי זה נשמע גרוע יותר מלהתפנות בשרותים הכי מסריחים שישאורי8
מה את עושה עם הכוס אחר כך?היכונו
זה כוס חד פעמית כמובן לשתיה חמההריון ולידה2
שופכת בבוקר שקמה לפני שהבית קם..
די עד כדי כך?באורות
למה זה ככ מביך אתכן לקום לפיפי? גם לי זה לא נח אז אני פשוט מראש מביאה לי כובע נח, הולכת לישון עם חולצת פיגמה צנועה יחסית ושמה מראש חצאית רחבה ליד הדלת שאוכל לשים מעל המכנסיים. אנשים לא כזה בוחנים מה קורה אצל אחרים בלילה, זה הכי לגיטימי בעולם לקום לפיפי...
נכון, ככה אני עושה גם .מיואשת******
הרגעת אותי...היכונו
מה חשבת שהיא עושה עם זה בדיוק?כי לעולם חסדו
חחחחהיכונו
מנסה להבין...רינת 29
מה מפריע לך ללכת בלילה לשירותים?
זורקים משהו על הראש ונגמר הסיפור.
^^^ קושרת סתם מטפחת. לא מתחילה לעצב אותהיעל מהדרום
לי יש ללילה כאלו שבאות עם גומי שזה נראה כמו קשורמיואשת******
ולא צריך לעשות כלום. זה פשוט מעולה לבית/לילה
עצות פרקטיותמיואשת******

לא אכביר במילים על למה, כי זה בסיסי בעיני. זה ההורים שלך בעלך. לו זה לא אותו דבר אצל ההורים שלך, ולך יותר קשה אצלם. ואת אשה, מובן שקשה לך יותר פרטיות וצניעות. ובכל זאת זה ההורים שלו והבית שלו , ואם יש לך בנים או אם את רוצה כאלו, תנסי לחשוב קצת מכיוון אמא של בן מה תרצי שהוא יבוא.

זה מבחינת למה

 

עצות מעשיות- להביא אוכל במזוודה. כולל צלחות חד פעמיות, בקבוק שתיה שאת אוהבת, מפיות, כל מה שבא לך. אולי אפילו פינוק מיוחד שוקולד שווה נגיד שאת קונה אך ורק כשנוסעים להורים של בעלך (ולא שלך) שיפצה אותך.

צניעות- תקני חלוק פתוח מקדימה שכורכים סביב הגוף ונסגר עם חגורה ואז את ישנה בפיגמה הנוחה ורק כורכת אותו סביבך כשהולכים לשירותים. כנל מטפחת פושטית ונוחה.

 

שירותים- יש מגבונים לאסלה , נראה לי של סנו או משהו כזה . מגבוני אקונומיקה. יש כל מיני דעות איך להשתמש במגבונים בשבת אבל זה אפשרי כל אחת והנוהג שלה.

יש גם כיסויי אסלה חד פעמיים שקונים בחבילות. הכי קל. קחי ותשימי לך.

 

בקשר לשולחן שבת זה משהו שאת צריכה לעבוד על עצמך להרגיש יותר בנוח, לקום ללכת לספה, או לחדר, ולחזור אחרי זמן מה שנחת או קראת ספר. לקח לי גם זמן לעבוד על עצמי בקטע הזה . זכותם לעשות סעודה ארוכה זכותך שזה קשה לך, תתחילי לאט לאט לקום לפרקי זמן יותר ארוכים ולשלב בין הדרך שלהם לנוחות שלך.

בהצלחה!

מה שאני מצאתי שקצת עוזרקופלה
זה קניתי לי מכנס אלדין כזה שזה כמו חצאית רק נסגר סכומי בסוף הרגליים ככה זה ממש נוח יש לי אחד דק אחד לחורף. מסתובבת אחרהצ עם כובע פשוט נעים כזה ולא עם מטפחת..
מבינה אותךבוקר אור
אבל כמו שכמה בנות כאן אמרו- זה ההורים של בעלך..
אני גם לא תמיד מסתדרת שם, הם גם אמריקאים ורוב הארוחה מתנהלת באנגלית ואני ג ר ו ע ה באנגלית. לא אוהבת את האוכל שלהם, לא אוהבת להתלבש לשירותים, הנסיעה אליהם ארוכה ומעייפת. אבל מה שאני מצאתי שעוזר לי זה שחוזרים הביתה במוצ"ש מכינים אוכל שווה, וגם אם זורם לך אפשר לנצל את זה שיש בייביסיטר ולצאת עם בעלך לסיבוב נשמע לי ממש שווה;)
דברו מספיק על כל הזוויות. מוסיפה עצות פרקטיותאורוש3
אני הבאתי קופסת נעליים ומצאתי איפה לשמור שם. יש בה מברשות שיניים, דאטדורנט, מסרק קרם פנים ןכו'. מקל על האריזה ונח ונותן תחושה של בית.
בנוסף להביא ספריי לשירותים (רסס נגב של סנו, מרססים, מנגבים עם טישו ונקי).
אולי לשקול לפתוח עם האמהות לפעוטות שישימו לב אחריהם. באופן נעים.
חצאית נוחה וקלילה וכובע שקל לתקוע וללכת בלילה (תסלחו לי, לעשות בכוס??? במקום שניה לתקוע משהו וללכת נורמלי?).
מה העניין עם המקרר בנות?? צאו מזה. תתחילו לפנות ולהגיש ולעזור, תנסו להשתחרר ולהרגיש בבית. לא מדברת על דקה אחרי החתונה. מה עם ילד רעב לא תחפשו לו מה לאכול?? ברור שכן!
ללכת להשכיב אן להניק ולהרדם ולנוח באמצע, לרדת לספה, לקשקש עם הבעל, עם הגיסות בארוחה.
להכין מאכל שאוהבים. גם עוזר וגם טעם של בית.
אני מאמינה שעם רצון טוב וכבוד אפשר לחשוב יצירתי איך להנות יותר ולסבול פחות לרוב (לא מדברת על הסיפורים של החם שלא מרשה לקום מהשולחן ועל אין דלת בשירותים, מדברת על הדברים שהם כן בגדר הסביר והנורמלי).
אנחנו נוסעים המון. יש לזה מחירים בהחלט שכרגע לא הנושא אבל יש בזה כל כך הרבה טוב וקשר ואהבה! בשני הצדדים. באמת.
ולמי שממש נשואה טרייה חייבת להוסיף עידוד. מתרגלים!! אני התרגלתי לאוכל שונה מאוד, מבנה שבת שונה, שפה אחרת. באתי עם המון רצון טוב. ידעתי שזה סופר חשוב לבעלי מלכתחילה. הלב שלי היה פתוח. והיום אני אוהבת דברים שאם הייתן שואלות אותי לפני כמה שנים לא הייתי מוכנה לדמיין את עצמי אוכלת או עושה!
אני יודעת שזכיתי במשפחה מדהימה גם (בצד של בעלי) אז אולי זו לא חוכמה גדולה אבל מאמינה שזה גם מושפע מהגישה שאיתה מגיעים.
אלופה איזה תגובה מקסימה!וואוו
תודה מותקאורוש3
מצטרפת לזה שהעזרה מאוד משחררת ועוזרת להרגיש בנוחנועה נועה
לנו היתה תקופה שהיינו עם ילדה אחת ולא היתה לה מסגרת בימי שישי, אז היינו יוצאים מהבית בחמישי ועוזרים לחמותי (וגם לאמא שלי...) בימי שישי. אחרי שעוזרים לבשל ולאפות, וגם להוריד ולהגיש בשבת כמובן, כבר לא מתביישים לפתוח מקרר
כל-כך צודקת!חדשה ישנה
עם רצון טוב וכבוד אפשר!!
מזדהה עם הלב הפתוח 💜 זה כל כך חשובתפוחים ותמרים
אני נקלטתי במשפחה מאדדדדד שונה מזו שבאתי ממנה (בהכל בערך), מברכת ומודה על זה המון.
בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

זה לא קשור לחסכנות או לאוהרי החדשה

אלא למה חשוב לך

ואם למישהי חשוב תזונה בריאה היא לא תכניס הביתה חטיפים. (או שתכניס במינון נמוך)


וכן תקנה פירות וירקות (אולי פשוט תקנה במידה ולא בשפע)

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

חיבוק גדול ומזדהה מתואמת

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...


אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...


שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

מהממתבאתי מפעם

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

מסכימה ממששוקולד פרה.

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?


והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.


ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?



הם מקבלים שונה, כמובן שכן!שושנושי

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה לא נקרא לקבל את השונהכורסא ירוקה

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

אבל כל העניין של סוג א וסוג ב הוא קלוקלשוקולד פרה.

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.


הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.


מסכימה איתכן.שושנושי
אני אשמח שתסבירי לי איך זה עובדשוקולד פרה.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

עונה לךשושנושי

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)


 

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  


 

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.


 

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.


 

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.


 

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.


 

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.


 

 

 

את כ"כ אותנטית וכנה. וואו!שוקולד פרה.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

קראתי שובשוקולד פרה.

ולא מצאתי היגיון בזה.

אם יש 2 אחים של מועמד- אחד עם קשה וריכוז והשני חזר בשאלה-

מה זה אומר עליו?

מה זה אומר על המשפחה?

למה זה אומר שהמשפחה לא טובה מספיק? או שהחתן סוג ב'?


את האמת שההיתפסות הזאת לכל מה שחיצוני,

והאישור החברתי בכל מחיר שיכול גם להכשיר שרצים קשים (הסתרות חמורות מאוד, נגיד של פגיעות מיניות)

זה נראה לי כל כך הופך רצון ה'.


כאילו כבר אין שום קשר לאמות המוסר האנושיות הבסיסיות. הכל נשפט לפי המעמד החברתי.

ככה תלמידי חכמים מגיעים למצב שבו הם דורשים עבור הזכות להתחתן איתם- מאות אלפי שקלים.

אני יודעת שזה יותר אצל הליטאים, ועדיין.

ממתי זה מוסר אנושי בסיסי?

ממתי זה ערך תורני?


ועוד זה נישא בפי כל, בלי שום בושה.


את האמת שלא ברור לי איך אפשר לחיות בתוך כללים מעוותים שכאלה.

ואני יודעת שאולי אני פוגעת בך או במישהי אחרת, אבל זה נשמע לי כל כך רחוק מצדק בסיסי, שאני חייבת למחות

אני רוצה לקוות איתךשושנושי

שההתנהלות שקיימת אצלנו,

וההתנהלות שקיימת בחלק מהציבור הליטאי ש ''קונים'' את החתן - אני רוצה לקוות איתך שמשובר בחלק קטן מכל הציבור.


אני לא רוצה לבאס אותך אבל מהיכרות עם חברות מחסידויות אחרות - זה דיי חוזר על עצמו.

מי יותר ומי פחות - הרעיון קיים. 

אבל למה לא משנים את הרעיון?שוקולד פרה.

איך יכולים בחורים להגיד- אני פוסל כל הצעה מתחת ל-500,000 ואין מישהו שיגיד על זה שזה חזירי?

שזה מבזה את התורה?


למה לשמר נורמות שמבזות את התורה?

מי שהוא בן תורה אמיתי צריך להידחות בשאט נפש מזה. מי שהוא ממשיך את הכיוון הזה- זו שחיתות מוסרית.

וואו, זה עולם שלא הכרתידיאט ספרייט

אם אפשר לשאול עוד שאלה.

הרי בסוף זיווג זה משמיים.

והקב"ה יש לו היכרות עם בני עמו ועם השיטה,

אז מה זה משנה בעצם אם זה פייר או לא פייר,

הרי בסוף תתחתני עם מי שהקב"ה הועיד לך.

ומי שהוא הועיד לך זה הוא הוא הועיד לך.

לא השיטה.

לא מה השכנה אמרה עלייך בבירור,

לא הטלפון שאת מחזיקה,

ולא איפה האחים שלך למדו

- ה' מזווג זיווגים לא השיטה.

אז מה זה בעצם משנה כמה הצעות נופלות אם הקב"ה הפיל אותן?

מקווה ששאלתי ברור ורק אם יבוא לך תעני.

מרגש מה שכתבת על השידוך שלךשושנושי
אני חייבת להתחזק באמונה! מקנאה במי שיש לה אמונה חזקה בלי תנאים 
בשידוכים נראה לי שזה מאסטשוקולד פרה.

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

וואו שושנושי חיבוק!!!❤️💕Doughnut

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

חיבוק ענק!!!ממתקית

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

איבחוןיהושבעט7

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

לא, אל תדאגישושנושי

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

איבחוןיהושבעט7
לא חשבתי אני מורה לחנ"מ התלמידים שלי על הספקטרום חלקם עם מגבלה שכלית.
אההה בסדר, ככה היה נשמע לי ממתקית
חיבוק 🤗אמאשוני

תני לעצמך זמן לעכל.. זה מטלטל מאוד.

תזכרי שהכי חשוב שתדעו איך לעזור ולהקל ולקדם את הילד שלכם.

כל השאר בע"ה יהיה בסדר ❤️

חייבת לציין שהבעיה לא רק אצל חרדיםהבוקר יעלה

אלא הרבה אנשים חוששים מהתיוג של אוטיזם לדוגמא.

אגב שמעתי כבר כמה אנשים שהעדיפו לעשות אבחון פרטי כדי לדעת מה הבעיה ואיך לפעול, אבל לא דרך הקופח כדי שלא יהיה רקורד ברשומות.

לצערי אין לי עצה טובה לתת לך, האמת היא שגם אותי היה מדאיג במגזר כזה מה יהא על הילד 😔 

חשוששים מהתיוג של אוטיזם כי הוא נחשב הלקות הכי קשהמתואמת

אבל אוטיזם בתפקוד גבוה שונה מאוד מאוטיזם בתפקוד נמוך, ובאמת לאט לאט מנרמלים את זה וזה כבר לא מפחיד כל כך.

הלוואי שזה יגיע לכל הציבורים...

הלקות הכי קשה - ביחס למה?שושנושי
רק מבחינת ביטוח לאומיתהילנה

אין לזה משמעות אמיתי מעבר לכך. וגם זה רק בישראל.

אוטיזם מתוקצב יותר גבוה ויותר שנים מפיגור שכלי למשל. לא בגלל שזאת האמת, בגלל יח"ץ יותר טוב שהביאו לחקיקה ולזכויות. אבל זה לא הלקות הכי קשה. ממש לא (אם בכלל יש איזשהו מדרג)

מתוקצב בעיקר בגלל לובי חזקמתיכון ועד מעון

באמת לא ברור למה אין השוואה למש"ה

נכוןתהילנה
לגמרי הזוי. ועוד יותר הזוי שבגלל זה אנשים מסיקים שזאת הלקות הכי קשה...
מבחינת ביטוח לאומי, בעיקרמתואמת

אבל גם מבחינת איך שזה נתפס בחברה...

וזה ממש לא נכון.

(יש לי חברה עם ילדה על הרצף בתפקוד גבוה ועם ילד עם לקות שהביטוי שלה הרבה יותר חמור - הילדה מקבלת 100% נכות, והילד, אחרי מאבקים, מקבל 50%...)

אבל אצל ילדים אחוזי הנכות עובדים אחרתבארץ אהבתיאחרונה

100% זה ממש לא הכי הרבה שאפשר לקבל.

יש כמה מדרגות של נכויות, 50%, 100%, 112%, 188%, ו235% (לא יודעת איזה מתמטיקה למד מי שהגדיר את זה ככה...🫣).

אוטיזם אולי מקבל אוטומטית הגדרה של 100% נכות, אבל זה עדיין לא אומר שזה הכי קשה.

לא חושבת שזו הגדרה שאפשר להגידבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ב' בתמוז תשפ"ו 23:05

יש לקויות ללא ספק יותר מורכבות מאוטיזם (מכירה את 'עדי' בירושלים? על"ה לשעבר... לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהלקויות שיש שם פחות קשות מאוטיזם).

אולי הכוונה ביחס לילד שאין לו לקות פיזית?


 

בכל מקרה, אני רואה היום הרבה שיח שבגלל מנסה לדבר על אוטיזם כ'שונות נוירולוגית' ולא 'לקות'. (מסכימה עם הגישה הזו חלקית. אני חושבת שביחס לתפקוד הגבוה יש בזה הרבה אמת. אבל לנסות להתייחס בצורה זהה לכל הקשת האוטיסטית זה לא ממש מדויק...)

יותר ממוגבלות שכלית?מתיכון ועד מעון
אני ממש חיבוק גדול והזדהות🩷אחת כמוני
בהצלחה רבהמתיכון ועד מעון

שהאבחון יהיה התרת ספקות והסבר מדויק

ושבעז"ה בעקבות האבחון תדעו לתת לו את המענה המדויק, ילד שמקבל מענה נכון צומח ומתפתח ומצמצם פערים.

מניחה שהפנו אותך לאבחון פסיכולוגי?

יש כאן מורות למתמ' / יועצות בתיכון?רוני 1234

אשמח להתייעץ:

לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.

במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.

האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏

לא מהמקצועות שציינתאמאשוני

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לדעתי אין כזו אפשרות בהתאמותמתיכון ועד מעון
באסהאמאשוני
מה ההבדל בין זה לבין מקצועות שפה?
הנחיות של חוזר מנכלמתיכון ועד מעון

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

סיבה טכניתרוני 1234אחרונה
במקצועות רבי מלל מאד קל להקליד אבל משוואות או גאומטריה הרבה יותר קשה (הצ'ט אמר לי שיש טאבלטים עם עט שיכולים לפתור את הבעיה אז בטח עוד 20 שנה זה יגיע למשרד החינוך)
למהתקומה

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

איזה אבחון עשית?מתיכון ועד מעון

פסיכודידקטי?

דידקטירוני 1234
זה לא מסמך קביל לצורך קבלת התאמות בבגרויותמתיכון ועד מעון

צריך אבחון פסיכודידקטי

את טועהרוני 1234

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

בדקתי שובמתיכון ועד מעון

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

 

עוד לא הגיש, האבחון בוצע לאחרונהרוני 1234
המאבחנת אמרה שאין הקלדה במתמ' ואמרו לנו את זה מראש גם בבי"ס.
אם לא הגישומתיכון ועד מעון

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אולי לא הסברתי מספיק ברוררוני 1234
הקלדה או שכתוב במתמ' בכלל לא על הפרק. לכאורה אין התאמה כזאת או לפחות לא עבורה.
אין התאמה כזו בכללמתיכון ועד מעון

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

היה מקרה דומה בתכנית "יהיה בסדר"אין יאוש315

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

הפותחת מדברת רק על מתמטיקהאורי8
בשאר המקצועות יש לה אבחון ואם ועדת ההתאמות תאשר תהיה לה הקלדה. פשוט אין התאמה של הקלדת תשובות במתמטיקה כי לכאורה יש במקצוע הזה פחות כתיבה. ולא כתיבה של אותיות. גם בכתיבת מספרים הכתב שלה לא קריא? בוחן שקורא את הבגרות לא יבין את הספרות שהיא כתבה? אני יועצת בתיכון. וגם הכתב שלי לא קריא. אבל עשיתי בגרויות כשעוד לא היו התאמות בעולם.  ותמיד אמרו לי שלא יקראו לי את הבגרויות. ( כנראה קראו... כי ב"ה היו לי ציונים טובים). פשוט סיגלתי לעצמי שיטה של לכתב לאט ואז הצלחתי לכתב ברור יותר. אולי במתמטיקה שתשקיע בלכתב ברור , זה פחות כתיבה ולרוב גם כשהכתב לא קריא , אם עובדים לאט אפשר להוציא כתב סביר . אולי אפשר לבקש הארכת זמן מוגדלת במתמטיקה בגלל הצורך להשקיע בכתיבה שתהיה ברורה? אני מניחה שהארכת זמן רגילה יש ל( מאוד,קל לקבל גם בלי אבחון(. אפשר לנסות לקבל הארכת זמן מוגדלת . יש בכל תיכון רכזת התאמות. תפני ליויצת או אליה ותבקשי שתשלח בקשה. 
נסית להקליד תשובות במתמטיקה?נופנופ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

 

 

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

 

תודה, בנתיים לא הצליחו לקרוארוני 1234
היא כבר נכשלה בכמה מבחנים בגלל זה
יש פתרוןנופנופ

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

 

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

 

 

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

 

 

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

 

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אז משום מה אמרו לי הפוךרוני 1234
הרכזת התאמות אמרה שיהיה לה שעתוק (קראתי לזה שכתוב/הקראה למעלה) רק במבחנים פנימיים ולא בבגרות. אדבר איתה שוב (הילדה סיימה עכשיו ט אז יש עוד זמן).

תודה רבה!

אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

לבן שלי יש - גם לו לא מציק בכללשושנושי

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

תודה!מתואמת

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

כן זה קשור למזג אוירבוקר אור

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

לגמרי קשור למזג אווירשושנושי

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אם לא מציק לה124816

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

לבת שלי יש, בהתחלה לא הציקמעיין34

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.


סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...


חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אמאל'ה בולשושנושי
אני באופן כללי לא מתנגדת לתרופות, אבל ספציפית במקרה של האטופיק המשחה רק החמירה את המצב. 
אני בכללי לא נגד טיפול חיצוני, מסתבר שהוא גם מזיקמעיין34
לא בטוח, אצלנו פתאום הייתה החמרהיראת גאולה
כאילו ממש פתאום, ולא מרחתי שום משחה שגרמה לזה. אולי היה טריגר שאני לא מודעת אליו.
תודה רבה לכולכן!מתואמת

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

אקווה קרם, קונים בבית מרקחתיראת גאולה

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

תודה רבה!מתואמת
אני גם ממליצה עליובוקר אור
ומוסיפה שגם הגענו פעמיים לסטרואידים ולילד שלום.. לפעמים אין ברירה.. 
לנו נתנו מרשם אליו עם אטופיק(אהבת עולם)

ממליצה גם על אמול במקלחת.

נכון, הוא מעולה!קנמוןאחרונה
אני קניתי שמן אמבט וקרם לחות של לה רוש פוזהיעל מהדרום

לק"י


אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

שנייה דעה שונה מכולן, לבת שלי המשחות הצילו את העורחמדמדה

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת


אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

תודה!מתואמת
ההבדל הוא שהבת שלך באמת סבלה... אז טוב שמצאתם איך לעזור לה!
כן זה היה פתרון יחיד שעבר ב"ה אני מברכתחמדמדה
את אותו רופא

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

וואו. טוב לדעתאחת כמוני

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

שוב תודה רבה לכולכן!מתואמת

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

לנו עוזר הסבון "אמול"כל הישועות
ומצטרפת להמלצות על אקווה קרם.
אותנו הציל הסבון הירוק של "אדרמה"קנמון

הוא יקר מאוד

אבל היחיד שעזר

(וניסינו מלא לפני).

אפשר לקנות אותו בבית מרקחת של כללית קצת יותר בזול מאשר בסופר פארם

ויש כל מיני אופציות באינטרנט לקנות בהנחה.


גם מריחה של קרמים חשובה. לשמור על הלחות של העור.


ואם את בעניין, אז אני לא זוכרת כבר מי היה איש המקצוע שגילה את אזננו שילד שסובל מאסטמה של העור, כדאי לו להמנע מ:

קמח לבן, מוצרי חלב ובוטנים (כולל במבה).

היה הבדל של שמים וארץ כשבאמת הורדנו את המוצרים הנ''ל (אפשר קמח כוסמין).

בסוף זו תופעה אלרגנית של הגוף. אז זה ממש הגיוני..

בריאות!

אשמח לכל טיפ לצלוח מקווה ללא הבעל🩷ניק חדש2

3 ילדים קטנים.

בייביסיטר שתגיע רק בשמונה או בתשע.

בעלי חוזר רק מחר בערב בע"ה. לא יצא לי דבר כזה.

הוא מוכן שאדחה אם לא נוח לי, ולא נוח לי. העניין שגם מחר אני עמוסה בערב עם משהו שקבעתי מזמן.

ושישי אין סיכוי

כנל מוצ"ש.

אמר שמבחינתו גם יום ראשון אבל מרגיש לי מוגזם.


בנוסף הרב אמר לו שאשים סכין או תהילים מתחת לכרית. מישהי מכירה את העניין?

מתי הילדים הולכים לישון?השם שלי
יהיה לך זמן להתארגן אחרי שהם ישנים?

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?


לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

איפה הם ישנים אוליניק חדש2

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

 

יש מקווה אחר?יהלוםנוצץ

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.


אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

יש. אוף מבאסניק חדש2

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

לגבי הסכיןכחל

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חולצה שלו לא תעלה עליניק חדש2

חחחחחחח

תודה אבל

חח עכשיו רואה שלא צריך ללבוש את זהכחל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

תודה🩷ניק חדש2
סכין חד פעמית או חולצה של הבעל.רק לרגע 1
מההה? סכין או תהילים?בת מלך =)
לא שמעתי על זה.. יש למישהי כאן הסבר לעניין? ציטוט ממקור כלשהו?

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

בשביל שמירה ממזיקים ח"ונפש חיה.

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.


אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

זה משהו קבלישלומית.
לא כולם נוהגים בזה 
הבייביסיטר שאמורה לישון פה איתיניק חדש2

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

וואי מחזקת אותך כן לנסות היוםSheela
כי נשמע ששום יום לא ככ נוח

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

אני עוד כמה דק יוצאתניק חדש2

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים אצאלהלההניק חדש2
היה פשוט סיוטניק חדש2

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אוףףףף❤️❤️❤️❤️וואלה באלה
מעריצה שלך!!!!🫂❤️סטודנטית אלופה
את מדהימה!!
אויש אבאלה סיוט!!! חיבוקקקקאוהבת את השבתאחרונה
אמןןן כל הכבוד לך איזה מלכה!Sheela
כל תחילת הריון הזוגיות שלנו נמדדת😔מעיין34

כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות,  הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.

הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,

אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.

אוף

פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר

מבאס ממש

אז אולי פשוט לא להסתיר?רוני 1234
שלום בית מעל הכל…
אין לי אומץ להתארח ושיטפלו בי כמו סיעודיתמעיין34

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

האמת אני איתך. ♥️המקורית
תודה🫶מעיין34
וכשאת לא בתחילת הריון?תהילנה

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

בגדול הם הבינו שאנחנו אוהבים את הביתמעיין34

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אז זה מצידםתהילנה

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

אני חושבת שלא נכון להסתירדיאט ספרייט

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

הכי נוח לא להסתירמעיין34

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

סליחה, אבל עם כל הכבוד למשפחהדיאט ספרייט

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הכוונה שמאתגר את כל המשפחה שלימעיין34

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת


 

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

את הפירמזיסית?רוני 1234
תרגישי טוב ❤️
מבינה אותך לגמרימחכה להריון

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

זו היתה השאיפה, עד שהזמינומעיין34
מותר לסרב בנימוס, רק אומרתהמקורית

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

מסכימהשיפוראחרונה
מה לעשות בירושליםהבוקר יעלה

יש למישהי רעיון מה לעשות עם ילדה בת שנתיים בירושלים בשישי בבוקר?

חוץ ממחנה יהודה? ואגב עד כמה עמוס שם? 

אולי גן חיותאחת כמוני
גן שעשועים נחמד ולא מוכר
מחנה יהודה לא מעניין ילדה בת שנתיים לדעתינעומית

יכות לעניין אותך, והיא תגיע איתך.

ג'ימבורי (פעלטון/ מתחם נוסף שאני לא זוכרת את שמו).

קיפצובה, אם היא בגובה המתאים

פארק טדי

האקווריוםרוני 1234
^^אצלי ממש ממש אהבו. הייתי עם ילדה בת שנה וקצתטארקו
וילד בן שש וחצי

בעיני מתאים מגיל שנה ומעלה

הייתי הולכת פשוט לפארק חמודאוהבת את השבת

אפשר עמק הצבאים ובכניסה יש שם גם פארם מתקנים חמוד.


אבל הכי שווה הכותל

ואפשר לנות של שקל וחצי לבחור כמה הפתעות;) י שבמרכזית ובדוידקה

אחדד את השאלההבוקר יעלה

לא מחפשת פעילות לילדה כי היא סה"כ בת שנתיים ודי זורמת,

ציינתי שהיא איתנו כדי שיהיה משהו מונגש ולא צפוף מידי אבל פחות גן חיות וכאלה..

משהו בשבילנו 😉 

אה 😅אחת כמוני

מחנה יהודה בשישי עמווווס

כותל, פארקים, 

חח באמת תהיתי למה להשקיע במיוחד לה בגיל הזהאוהבת את השבתאחרונה
הם נהנים מארגז חול...

הייתי הולכת לבית קפה חמוד ומביאה לה צעצועים/קופסת חיות או משו כזה....


לעצמי הייתי בוחרת בכותל ואז בית קפה בעיר איפהשהוא...

גיל 8 חודשים תעסוקה ושינהבכינוי אחר

הבת שלי בת 8 חודשים, היא איתי בבית ואני מרגישה שכבר קשה להעסיק אותה.

היא היתה עד לפני כמה זמן שוכבת על השטיח ומשחקת במשחקים ששמתי לה ובזמן האחרון היא משחקת קצת ומתעצבנת, רוצה שאני אהיה איתה.

איך מעסיקים בשאר הזמן?


ושאלה נוספת, מבחינת שינה,

כמה היא צריכה לישון במהלך היום?

מבחינת שינהכורסא ירוקה
זכור לי ששנת בוקר של שעה בערך באזור 9, אחכ שנצ של שעתיים או קצת יותר ונדמה לי שיש גם שנת ערב אבל לא בטוחה
אז זהובכינוי אחר
שהיא ישנה רק חצי שעה, גג שעה. יש דרך לשפר את זה שתישן יותר?
כנראה היא.לא צריכה את זה אם היא חיוניתכורסא ירוקה

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

היא זוחלת אחורהבכינוי אחר
פשוט בקטע של השינה אני רוצה גם לנוח במשך היום ולא תמיד מצליחה בגלל שהיא ישנה מעט 
אני מבינה..כורסא ירוקה

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..


אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

לגבי מנוחה שלךתהילנה
אני בתקופות כאלו הולכת לישון ברגע שהילדים ישנים. לפעמים זה בשבע וחצי בערב..  (אני עם 2 ילדים בבית. 1.10 ו- 9 חודשים.
כן אבל זה ממש קשה ליבכינוי אחר

לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,

אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר 

רעיונות לתעסוקהתהילנה
קודם כל אוכל- חתיכת גזר, מלפפון, תות, תפוח, עגבניה, מעסיקים אצלי שעות. וגם סוכריה על מקל וניל ג'לי, עוגיה וופלה...

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל


לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך


להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.


זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו


לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

תודה רבה! רק הערהבכינוי אחר

נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.

היא כרגע רק בשלב הטעימות

ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?

מה הבעיה?תהילנה

אשמח לדעת

אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll

כמובן עם השגחה.

מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?

נראה ליבכינוי אחר

הסוכריות זה מסוכן לתינוקות  בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.

מענייןתהילנה

לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.

תודה!

אמבטיה זה תעסוקה מצוינת לקיץאוזן הפילאחרונה

אפשר גם בלי מים

עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה

ואחכ שוטפים ומתנקים

ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים

זה מעייף וכיף,  לתינוקות שאוהבים אמבטיה

אולי יעניין אותך