כותב הרמב"ם בפרק א הלכה א הלכות תלמוד תורה,"כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך". ומצווה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו שנאמר "ושננתם לבניך"- (ו)מפי השמועה למדו (הר סיני) בניך' אלו תלמידך, שהתלמידים קרויים בנים שנאמר "ויצאו בני הנביאים" אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו? להקדים בנו לבן בנו, ובן בנו לבן חבירו."

אילו חלקים בתורה, שבכתב ובע"פ, האב חייב ללמד את בנו?

בגמרא במסכת קידושין דף ל. כתוב "עד היכן חייב האב ללמד את בנו תורה?" ענה רבי יהודה בשם שמואל שהאב חייב בדומה לזבולון בן דן שסבו לימדו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות.
שואלת הגמרא, הרי יש ברייתא שאב שלימד את בנו מקרא, אינו מלמדו משנה (ורבא אומר שם שמקרא זו תורה). עונה הגמרא ששמואל התכוון שהחובה ללמד תורה הוא כמו זבולון בן דן שסבו לימדו תורה, הינו שגם הסבא חייב! אבל לא כזבולון בן דן שלימד את נכדו אף דברים שלא היה חייב.
וכותב שם רשי " אין חובת בנו עליו אלא במקרא" זאת אומרת שהאבא חייב ללמד את בנו- רק תורה. כמו שכתוב בפשטוות בסוגיה "למדו מקרא אינו מלמדו משנה". וכן כתב הר"ן והראש.

אך האחרונים חלקו על הראשונים.
בתחילה אביא את עיקרי דבריהם, ואחר כך אכתוב בהרחבה.

היש"ש (פ"ק אות נו) מביא ראיה מהגמרא בקידושין דף כט: שחייבים ללמד אף משנה וגמרא. בגמרא כתוב שהאב קודם ללמוד תורה של הבן, אבל, רבי יהודה אומר שאם הבן חכם מהאב ובעל זיכרון טוב יותר (ובלשון הגמרא "זריז וממולח, ותלמודו מתקיים בידו") הבן קודם. ומביאה הגמרא ראיה מסיפור שרב אחא שלח את בנו רב יעקב לחדד שמועתו, ראה אביו, רב אחא, שבנו לא מוכשר כמוהו והפסיק את לימודו והלך הוא בעצמו.

מדייק הרש"ש מכך שהוא שלך את בנו "לאסוקי שמעתתא" לחדד את שמועתו- תורה שבעל פה- שהאב חייב ללמד את בנו משנה וגמרא. ששהרי אם אינו מחויב ללמד את בנו משנה וגמרא, לא יתכן שבנו קודמו אם בנו חכם ובעל זיכרון, שהרי האב מחויב ללמוד בעצמו! אלא בהכרח שהאב חייב ללמד את בנו משנה וגמרא, ולכן אם בנו חכם ובעל זיכרון טוב ממנו, בנו קודמו.

וכדבריו מבואר במהרש"א, קידושין כט. שכתב שהאב חייב ללמד את בנו אף משנה ותלמוד שהרי כתוב "ושננתם לבניך" ודרשו חזל דלעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. וממילא האב חייב ללמד בנו משנה ותלמוד...
 

ובשו"ע הרב (פ"א הלכה א קונטרס אחרון) מוכיח מהגמרא בברכות דף יג:, שהגמרא מפרשת "ולמדתם את בניכם לדבר בם" שהאב צריך ללמד את בנו תורה עד שגיע  בכדי שהוא יוכל לגרוס את למדו בעל פה. וכוונת הגמרא ודאי על משנה וגמרא שהרי תורה שבכתב אסור לומר בעל פה. ואם כן, מקור מגמרא זו לכך שהאב חייב ללמד את בנו משנה ותלמוד.

וכן כותב הברכת שמואל בקידושין (סימן כז) ואצטט את לשונו "הנה בדבר תלמוד תורה דבנים (לבנים), הנה (הרי) מבואר להדיא (במפורש) בקידושין דהחיוב (שהחיוב) הוא על כל איש ואיש מישראל לראות שבנו ובן בנו יהיו לתלמידי חכמים וגאונים בתורה, שנאמר (בקידושין דף ל.) "ושננתם לבניך" שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם לו אלא אמור לו מיד. הרי דנתחייב (שנתחייב) כל אדם ללמד לבנו כל התורה כמו שמלמדין בישיבות עם בן חברו (עם החברותא) מימות משה ועד עתה." המקור של הברכת שמואל הוא מהפסוק שהאב מחוייב לשנן לבנו ומהגמרא שמפרשת שדברי תורה צריכים להיות מחודדין בפה (הינו, בפיו של בנו), ובשביל זה ודאי צריך ללמוד משנה וגמרא בעיון עמוק.

סיכום: מחלוקת בין הראשונים (רשי רן וראש) אם האב חייב ללמד בנו רק תורה או (יש"ש מהרש"א שולחן ערוך הרב וברכת שמואל) שחייב אף משנה ותלמוד. הברכת שמואל הוא ה"מחמיר" ביותר, שהרי לא מדובר רק על יכולת גריסה בעל פה כמו שולחן ערוך הרב, אלא לדעת את עומקה של תורה שבעל פה. 
 

הטור מתרץ את הסתירה בין הסוגיות כך. (הסתירה- בגמרא בכט: נראה שחייב ללמד את בנו אף תורה שבעל פה, כדיוקו של היש"ש וכן כהבנת החזון איש שנביא בהמשך)
כותב הטור, מה שכתוב בגמרא מלמדו מקרא ואינו חייב ללמדו משנה וגמרא, מדובר במקרה שהשעה דחוקה ואין לאב כסף, ולכן מלמדו רק תורה. אבל כאשר אינו דחוק בממון, חייב האב ללמד בנו אף משנה ותלמוד הלכות ואגדות. 
ולכאורה הטור מחלק בגלל הסתירה בין הסוגיות ומיישב שהגמרא בדף ל. מדברת' במקרה שהשעה דחוקה, לעומת הגמרא בדף כט: שלא 'מדברת' במקרה שהאב דחוק בכסף.
(רשי כותב מפורש שהגמרא בדף כט: מדברת אף במקרה שהשעה דחוקה, ואעפכ חייב האב ללמד את בנו המשכיל ובעל הזכרון הטוב, תורה על אף שהשעה דחוקה. אך הטור חלק על הרשי אף בפרשנות הסוגיה בנוסף לכך שהאב בכלל חייב ללמד את בנו משנה וגמרא , שלא כדעת רשי.)

 ובחזון איש (אבה"ע קמח) מקשה בין הסוגיות. הגמרא (ל.) שכותבת שהאב אינו חייב ללמד בנו אלא תורה, לעומת הגמרא בכט: שכותבת שרב אחא שלח בנו לאסוקי שמעתתא- להעמיד שמועתו- היינו תורה שבעל פה, ולכאורה אם האב אינו חייב ללמד את בנו תורה שבע"פ אז וודאי שאף אם בנו חכם ובעל זיכרון, אין בנו קודמו, שהרי האב לא חייב ללמדו ואם כן, בנו אינו אלא כמו בן חברו שהאב לא חייב ללמדו.
וכן מביא החזון איש את הגמרא בקידושין ל. שהאב מחויב להיות אחראי על בנו מגיל 16 ועד 22, ובאבות כתוב בן 15 לגמרא, ממילא ודאי שהאב מחויב לדאוג לכך שבנו ילמד תורה. (אציין שרשי כתב שם בגמרא שהאב חייב ללמד את בנו תוכחה (מוסר) ולייסר אותו (להעניש) ולכאורה אין מדובר בתלמוד תורה.
ומביא החזון איש את תירוץ הטור לישוב הסוגיות, אך מקשה 3 שאלות. האחת, הגמרא לא תירצה, ולשיטת הטור יכלה, לתרץ את הקושיה בין הברייתא לשמואל (הבאתי את הגמרא בהתחלה) ולומר ששמואל דיבר כשאין השעה דחוקה, ולכן חייב ללמד את בנו ממש כזבולון בן דן, הינו ללמדו אף משנה ותלמוד הלכות ואגדות, והברייתא דיברה כשהשעה דחוקה. 
השנית, שמואל והברייתא לא הזכירו שהשעה דחוקה או לא דחוקה, וממילא נראה שאין קשר בין העניינים.
והשלישית, מניין לרמ"ה דבר זה. ונראלי עומק שאלתו של החזון איש שאין הכוונה מנין לו לומר כך בגמרא, שהרי זו השאלה השניה. אלא הטור ממציא חילוק שמיישב את הסוגיות אבל אין מקור בשס לקשר בין טירדת האב לגודל הציווי ללמד את בנו.
ולכן עונה החזון איש שבאמת האב חייב מדאורייתא ללמד את בנו רק מקרא, כמו שכותבת הגמרא בל. אבל מדין חינוך האב חייב בחינוך בנו שישמור דרכי ה' שהעיקר בזה זה לימוד התורה. וכן אם אבא חייב ללמד את בנו אומנות בגלל שזה קיום חייו הפיזים של הבן, כל שכן תורה שמוצאה מצא חיים. מצא ערכים- דת. (אם האב חייב שבנו יתפרנס בכדי שיחיה וזה הרי חסר כל משמעות דתית, ודאי שחייב ללמד את בנו תורה שזה בעיקר מה ששומר את בנו שילך בדרכי ה' ויקיים את המצוות, וממילא מצא חיים- סיבה לחיוות.)
נראה שהחזון איש לא קיבל את דעת רשי, שהרי רשי כותב "אין חובת בנו עליו אלא במקרא, מכאן ואילך ילמד הוא לעצמו" תוספת הדגש הזו נראה שאין על האב אפילו מצוות חינוך, אחרת אין צורך בהוספת מילים אלו. וכן הבין הערוך השולחן, ואביא את דבריו ביחס לשולחן ערוך הרב שם אמר את דברו.

ישוב הסוגיות על פי דברי הגרא
(חשוב לראות אותו בפנים, מכיוון שאני חולק בהבנת דברי הגרא עם תלמיד חכם גדול, אבל עדיין אכתוב את הבנתי. בכל מקרה, יסוד התירוץ מוסכם ביננו ולכן לא אפרט את הנקודות בהן אני חלוק.)
בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ד) כתוב שהאבא חייב להשכיר מלמד רק! לבניו. וכותב שם הגרא שהכוונה ב"חייב" הינו חייב בכסף. ומביא הגרא גמרא קידושין כט. שהגמרא מביאה חיובים שמוטלים על בית דין במקרה שהאב לא מילא את המצווה. כגון מילה. שבית דין מלים את הבן במקום האב. אך הגמרא לא כתבה שבית דין צריכים ללמד את הבן תורה אם אביו לא למדו מכיון שהכל (כל עם ישראל) מצווין ללמדו. [ואיני יודע מהו מקורדברי הגרא, שהרי הרמבם כתב דווקא על חכם מישראל, ודווקא על תלמידים, שהם מחויבים ללמד אותם ולא שכל אדם חייב ללמד כל אחד] אם כן למה התכוון השו"ע שהאב חייב? עונה הגרא שהכוונה שחייב בתשלום! חייב להוציא שכר בכדי ללמד את בנו, לעומת בן חבירו שאינו חייב להוציא עליו ממון.
מוסיף הגרא שהגמרא בקידושין בל. שכותבת שלמדו מקרא אינו מלמדו משנה, הינו בשכר. שהוא לא חייב ללמד את בנו משנה ותלמוד בשכר.
ממילא הגרא מיישב את הסוגיות שהגמרא בכט: מדברת על לימוד שלא בשכר (ורב אחא שלח את בנו ללמוד אצל אביי בחינם לדברי הגרא) והגמרא ב-ל. מדברת על לימוד תורה בשכר, לימוד תורה שהאב חייב להוציא ממון ללמד את בנו שזה חייב האב רק בתורה שבכתב.
אך 2 שאלותיו הראשונות של החזון איש קשות על הגרא. האחת, הגמרא יכלה לתרץ שבברייתא מדובר בשכ ולכן מחוייב ללמד רק תורה, ושמואל דיבר בחינם. (עיינו לחם משנה מה שכתב בזה, לא הספקתי.)
והשאלה השניה של החזון תקפה אף ביחס לגרא שהרי הברייתא ושמואל דיברו בסתם, אז אין להניח שהברייתא מדברת בשכר. אך השאלה השלישית מניין לגרא שיש חילוק בין תורה שחייב בשכר למשנה שלא, זו הרי גמרא מפורשת בנדרים שאין משלמים על תורה שבעל פה. (ז.א. יסוד הדבר נלקח מהגמרא, לעומת הרמ"ה שלכאורה ממציא תשובה מעצמו)

ישוב הסוגיות על פי המהרשא
קשה הרי מהברייתא בדף ל. שכתוב מפורש שאינו חייב ללמדו משנה ('הבאנו' את הברייתא לעיל), עונה המהרש"א שהברייתא נאמרה ביחס לבן בנו, שאותו חייב ללמד רק תורה, אבל את בנו חייב ללמד אף משנה וגמרא.
ולכאורה צריך ביאור בדברי המהרשא, הרי הפסוק ושננתם לבניך, דרשו חזל ביחס לתלמידיו של אדם שקרויים בנים, כמו שכתב הרמבם בפרק א בהלכה ב, ומקורו בגמרא בקידושין ל., והרמבם כותב שחיוב זה ללמד את התלמידים לא מוטל על כל אדם, אלא רק על חכם מישראל. אך תלמוד תורה שחייב האב את ללמד את בנו נלמד מהפסוק ולמדתם אותם את בניכם (רמבם הלכה א). וכן הקשה הפני יהושע בגמרא כט. ד"ה ללמדו תורה, שהגמרא הביאה את הפסוק ולמדתם אותם ולא ושננתם לבניך, מכיוון שהפסוק לא מדבר על בנים, אלא על תלמידים, כמו שרשי כותב בתורה שתלמידים קרויים בנים. ומוסיף הפנ"י שהפירוש הזה נראה לו מוכרח שהרי הגמרא דורשת גם "ושננתם לבניך" שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך. וזה לא שייך אלא בתלמידים  (שלא כמו הברכת ששמואל) שהרי הגמרא כתבה במפורש שלימדו מקרא אינו מלמדו משנה. וממילא בהכרח שושננתם לבניך נאמר על התלמידים,ולא על בנים ממש.
אמנם הרמבם הביא את הפסוק ולמדתם אותם כמקור לחובת האב ללמד את בנו אך הסמג, הסמק, הבהג, והיראים מנו את מצוות תלמוד תורה כשתי חיובים. האחד חובת האב ללמוד- "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"והשני ללמד את בנו שנאמר "ושננתם לבניך". גדר רחב להתגדר בו. 
עד כאן.
וכשנרד לשורש ההסבר של המרשא את דברי הגמרא יוקשה לראשונה מנין לו שהגמרא דיברה בבן בנו שאותו מלמד רק תורה, אך את בנו חייב האב ללמד אף משנה. לכאורה הגמרא דיברה גם בתשובה ביחס לבן, שחייב ללמדו תורה, ולא משנה ותלמוד.
אך באמת נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא, ואביא רק את המאירי וכן רשי (אך פרושו שונה כי אם במעט) שהגמרא שואלת עד כמה האב חייב ללמד את בנו בדורותיו, ז.א. כמה דורות האב חייב ללמד את בנו, עונה הגמרא עד נכדו, שואלת הגמרא שאלה נקודתית שאין חייב ללמד אותו משנה אלא מקרא (את מי? את הנכד, וזו הפשטות לבי הבנה זו של הגמרא). וממילא ברורים ומתוקים דבריו.

ישוב הסוגיות על פי השוע הרב
האב חייב ללמד את בנו בעצמו רק תורה, אבל משנה ותלמוד חייב לשלוח את בנו אצל מלמד (כמו רב אחא ששלח את בנו אצל אביי) ללמוד תורה. 
ובערוך השולחן תמה על דבריו והקשה שהרי רשי כתב בגמרא ב-ל. "אין חובת בנו עליו אלא במקרא, מכאן ואילך ילמד הוא לעצמו" משמע שאין האב חייב לשלוח את בנו ללמוד משנה ותלמוד אצל רב. וכן כתב הרן. (כמו רשי). 
ואכן, הערוך השולחן הרגיש בזה שרשי לא הבין כמוהו וכתב שהסמג פירש את הסוגיה בצורה שונה. (לא הספקתי השבוע לראות את הסמג מבפנים) 

הנציב בספרו מרומי שדה מתרץ שמה שנראה שהגמרא ב-כט: כותבת שהאב חייב ללמד בנו אף משנה ותלמוד, זה במקרה שהוא לא לימדו תורה שבכתב. ומדייק הנציב את הלשון של הגמרא "למדו מקרא אינו מלמדו משנה", שלשון זו קשה מאוד, היה צריך לומר "מלמדו מקרא ואין מלמדו משנה. אלא כוונת הגמרא שבמקרה שהוא לימד אותו תורה אינו מלמד משנה, אבל אם לא לימד אותו תורה, מלמדו משנה. ורב אחא ששלח את בנו לאביי ללמוד משנה ותלמוד, עשה זאת בגלל שלא לימדו תורה.
יוצא מדבריו שהאב חייב ללמד את בנו דבר חדש שעדיין לא למד הבן לפני.   
       

כתבתי את הסיכום עד כמה שידי השיגה הערב, ויש עניינים שלא כתבתי על דיוקם, מפאת הזמן והכוח.

וכן החסרתי, ואולי אף לא יקרה חסרון, בעניינים רבים השזורים לנושא זה, ובעזרת ה' אכתוב אותם בשבוע הבא או שלאחריו.

וכן, עניינים שכלל לא הצלחתי לרדת לעומקם.

לא מתייג לי, אנסה בשרשור.

ראש השנה

בעעע

לא אוהבת. ועוד חג של יומיים

חלום שלי לטוס לחו'ל לכל החגיםםם

ולתהות על קנקנו, אז מה זה הפורום הזה?

מלא אנשים שבאים להתארח ועושים מלא רעש ברחוב ומשאירים בלאגן ולכלוך...

לא כזה מגניב לבוא לפה

שמגיע לפורום נטוש ותוהה על טיבו

או- מישהו שמכיר אותה במציאות יודע מה שלומה?

תמסרו לי שנזכרתי והתגעגעתי