פורקת קצת אחרי שבת אצל ההורים של בעליתוהה לי
החלטתי ב"ה, סוף סוף,לא לדבר סרה על ההורים של בעלי באזני בעלי. תמיד הרגשתי צדיקה שאני אומרת לו רק מאית מהדברים, אבל גם זה לא היה לו נחמד לשמוע כמובן ובצדק!
אז אבא שלו מדבר לאמא שלו בצורה שהיא לפעמים ממש לא יפה ופטרונית, מתעצבן ביום שישי שהיא מתקלחת קרוב לשבת ומכניסה אוכל לתנור קרוב לשבת (כי כשבאנו והדלקנו את המזגן בחדר הוא הקפיץ את החשמל, אז הוא התעצבן עליה שבגללה גם התנור במטבח דולק וגם החימום במקלחת שלה, כאשר הסיבה האמיתית שהמזגן הזה קפץ זה שצריך להזמין חשמלאי והוא מתעצל), ובעיניי היא אישה בוגרת, שיכולה לעשות מה שבא לה, ובמקום להגיד תודה על כל הבישולים שלה, הוא מתעצבן עליה באזנינו וזה ממש לא נעים.
ובשבת עצמה הוא משתיק אותה מלא, קורה לה בשם שהוא קורא לילדים או לנכדים כשהם אומרים משו טפשי, ולא מקשיב לה.
וחוץ מזה שהוא אומר כל מיני דעות מוזרות ואי אפשר לדון איתו עליהם כי הוא לא מקשיב ובטוח שהוא צודק. לדוגמה שבגלל שאנשים מתחסנים בשפעת, הם מדביקים אותו בשפעת. אז ניסיתי להגיד לו שמדובר בחיידק מומת שלא יכול להדביק אבל הוא ממשיך בשלו.. אז נכון שלא דחוף לי להתווכח איתו, אבל זה מעצבן לשבת בשולחן שבת אותו הוא מנהל ולשמוע דברים כאלו בלי שום יכולת להגיב ורק להקשיב ולהנהן.
ועוד נקודה לא קשורה, היגיינה. הבית מלוכלך קצת, האמא מוצצת מלא עצמות שזה דוחה אותי ברמות, הם יכולים לאכול עם הידיים, להכניס את המזלג האישית לצלחת מרכזית. בקערת מרק שלי גיליתי שערה. ועוד ועוד.
והם אנשים נחמדים, וטובים, באמת. אבל את כל מה שפירטתי לא שיתפתי את בעלי, אז פורקת בפני אוזניכן הקשובות והמכילות..
תודה ושבוע נהדר לכולכן!
מקסימהאמא וגם

נשמע בהחלט כמו משהו שדורש התגברות...

תמשיכי לפרוק אצלנואם כל חי

את עושה ממש בחכמה

מצדיעה לך

זה לא פשוט להיות במקום שיש בו הרבה... איך לקרוא לזה? אתגרים?!

אותי קצת עודד השרשור הקודם שהיה בנושא השבתות, להבין שאני לא משוגעת עם הקשיים שלי בנוגע להתארחות

אז את בנורמליות

וכל הכבוד שלא שפכת בפניו

ותמשיכי גם הלאה

שמעי, באמת לא נעים בכלל...כל הכבוד לך שאת גיבורה ולא מקטרת לוואוו

לבעלך!!!

משתפת שלי קשה עם חמותי והערותיה.

אני מרגילה את עצמי פשוט להיות בעבודה עצמית לפני שהיא באה אלינו. העבודה היא לשתוק.(ומי שמכיר אותי יודע שזה קשה...אני דעתנית ודברנית....) לא להתווכח, לקבל, להקשיב לה ולהכיל. (כמובן אלא אם כן יש משהו מעשי שבאמת אני לא מסכימה איתו).

אין טעם להתווכח עם חמיך אם הוא מלא בעצמו.

תראי את המפגש איתם כהזדמנות לעבודת המידות של עין טובה, לימוד זכות, הקשבה וכבוד.

וואיתוהה לי
נשמע קשוח ממש, אם משהו היה מעיר לי ישירות הייתי מתפוצצת! לא מבינה איך את עושה את זה
תודה על התמיכה!
יקרהאביול
כל הכבוד לך על השתיקה.
אני באותו מצב והייתי שמחה להיות בעמדה שלך ולא לספר לבעלי... הלוואי שאצליח בע"ה.
וואו זה ממש קשהמיואשת******

כל הכבוד לך שאת לא מדברת באזני בעלך

ממש קשה מה שאת אומרת לי הכי מפריע שילדים יראו כזו התנהגות. לא נעים.

חיבוק, שולחת כוחות.

תודה רבה יקרותתוהה לי
חיזקתן!
וואי, היא נשמעת אישה שלא מכבדים אותה אין ייאוש בעולם
ספציפית, לגביי לקחת עם מזלג מהצלחת המרכזית ולאכול עם הידיים (טוב תלוי מה, אבל למשל עוף), זה עניין של תרבות וזה מצוי, זה לא כזה הזוי...(לא מדברת על השערה ועל העצמות). אותי באופן אישי זה לא כזה מגעיל. ואפילו אם המשפחה של בעלי היתה מתורבתת מדי לא היה לי נח..
ואני בנאדם אסטניסט, נקי ומסודר.
תודה על התגובהתוהה לי
יש באמת דרך לעשות את מה שאת מתארת באופן לא מגעיל, אבל שם האמא ממש נוברת עם המזלג בצלחת המרכזית, מחפשת חתיכות רצויות.. יכולה גם סוג של לשחק באוכל עם האצבעות בלי לשים לב. יום אחד היא עמדה ודיברה איתי ותוך כדי סידרה עם הידיים חתיכות של טורטיות ממולאות, וסידרה ויישרה ונגעה בכל חתיכה איזה עשרים פעם בלי לשים לב ולפני זה ראיתי שליקקה את האצבעות, וזה ממש ממש ממש מגעיל אותי בטירוף וכמובן שלא נגעתי בזה.
היא גם לא שמה לב כשמלוכלך לה מסביב לפה, ומלא פעמים יש לה לכלוכים משמעותיים כמו רוטב או חתיכות אוכל ליד הפה או על הסנטר והיא פשוט לא שמה לב.
אבל אני איכשהו מסתדרת עם זה (חוץ מהקטע של העצמות, מחריד!)
טוב שפרקת כאןגנינה
מצטרפת לפריקה
גם אני הייתי השבת עם המשפחה של בעלי
כלומר הם התארחו אצלנו
והיה סבבה סה''כ

חוץ מהקטע שלמרות שכל הבית היה ממש נקי. וסידרנו להם מיטה עם שמיכות כריות וסדינים נקיים.
ושכל האוכל היה מושלם ושהם באו על המוכן ולא הביאו בערך כלום.
פתאום במוצאי שבת חמותי מחליטה לנקות לנו את המקרר. היא לא ממש הקשיבה להתנגדות שלי וטענה שהיא נהנית מזה.
ובחייאת מה הקטע הדחוף לנקות לנו את המקרר.
אז היא ניקתה ותוך כדי היא זורקת הערות למה אתם מחכים להגיע למצב כזה. למה אתם לא מנקים מייד. ותקנו מגבונים של סנו ועוד כל מיני רעיונות והמלצות.
שגרמו לי להרגיש שאני לא נקייה מספיק.
וגם במהלך השבת היו לה הערות על מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעצב את הבית ואיזה ריהוט ליקנות ובאיזה צבעים.

ואוווף זה הבית שלי - שלנו.
מה את מתערבת?

סה''כ היא אישה ממש טובה ואנחנו מסתדרות.
אבל ההערות האלה ממש מעצבנות.
אוף מבאסהריוניתאנונימית
ופוגע
אמא שלי כזאת...מחי
בטח מחמות זה פוגע יותר
אבל לשמוע את זה מאמא כל הזמן על כל דבר זה סיוט, אז מבינה אותך מהכיוון הזה... תמיד משהו לא יהיה מספיק מושלם.
ובאמת יש כאלה שאוהבים לנקות מקררים (סבתא שלי קבוע כשמגיעה להורים שלי מתחילה לנקות את המקרר, זורקת חצי מהדברים ומעצבנת את אמא שלי ) אבל כשזה מגיע עם הערות זה כבר יותר מדי...
לגביי הריהוט, תגידי לה שתביא גם את הצ'ק ואז בכיף....אין ייאוש בעולם
אוישתוהה לי
ממש פוגע ולא נעים!
מה שמרגיע אותי באנשים כאלו שזה כזה ברור שהם נולדו עם חוסר טקט משווע, שזה בעיקר מעורר רחמים עליהם שהם מסתובבים בעולם עם אופי כזה.
נקודת המבט שלי -שבוע שעבר חמותי קפצה לביקורבריאות ונחת
כיבדתי אותה במרק ירקות אז אחרי האוכל היא שטפה את הכלים שאכלנו בהם ועל הדרך ניקתה לי את השיש והכיור.
סגרנו שהיא באה פעם בשבוע להמשיך עם מה שהתחילה
😁😁😁
אין לי בעיה שתנקהגנינה
אבל שלא תעיר הערות.

יש מצב שזאת הדרך שלה להרגיש יעילה ונצרכתחילזון 123

לא בצורה מודעת כמובן
אבל למשל גם חמותי לא מסוגלת לבוא וסתם לשבת אצלינו
היא אומרת, אני כבר פה, שלא יהיה שבאתי "סתם".... אני רוצה לעזור...
היא צריכה להרגיש שהיא באמת היתה ניצרכת
מן הסתם היא גם מתעלת את התחושה הזאת לדברים שמפריעים לה בעיניים יותר (וזה דברים שונים ממה שמפריעים לי...)
אני משתדלת ליזרום עם זה, כי בגדול זה כן עוזר לי שהיא עושה דברים, למרות שלא כל דבר שהיא תסדר יהיה לרוחי
ויש דברים שאני די אעשה אחריה שוב...

אבל אני משתדלת לא לקחת קשה מדי
ואם היא מגיעה אני משתדלת להחביא חלק מהכביסה לקיפול, כי זה רק מעצבן אותי איך שהיא מקפלת...
אבל גם אם לא החבאתי, מקסימום כשהיא הולכת מחזירה לסל הנקי...
או מנסה לבקש ממנה משהו מסויים שכן יעזור לי...

לגבי הכביסהאני זה א
גם חמתי אוהבת לקפל לי כביסה כשהיא באה לשמור על הילדים מדי פעם כשיוצאים בלילה..
אז או שאני מחביאה את הכביסה או שאנימפשוט מקפלת שוב כשהיא הוחכת. לפעמים זה מעצבן כי אז אני צריכה לקפל את הכביסה מהר לםני שתיראה(גרה בחצר שלה) אבל למדתי חהגיד תודה יפה ולא להתעצבן.
פעם אחרונה קיפלה לי כביסה כשהייתי במוקד עם הילד בשישי בצהרים ולא ידעתי איך אספיק להכניס לארון את הכביסה לםני שבת. ממש נלחצתי והתחלתי לקפל מהר ובנס הקטן שלי משך את הערמותשהיא עשתה פעם ראשונה ששמחתי שילד הורס כביסה מקופלת חחח
הכי מבינה אותך בעולם..חדשה כאן 1
גם אצל חמותי זה ככה..
ההיגיינה בבית לא הכי נעימה כבר שנים שהכל באותו מצב - ומשום מה בעלי יצא מסודר נקי אחד שדואג שהכל יהיה בבית מתותקתק ..
אצל ההורים שלו גם אפשר למצוא שיערות באוכל, הכל שם מתנהל בצעקות וריבים .. במידה ואוכלים שם לא מפנים את האוכל ועד שמפנים עם כל השאריות הכל בכיור.. הזבל יכול להישאר יומים ואף אחד לא יפנה תמיד שאני שם היא מבקשת סליחה כי זה בגלל שהם מבוגרים ובאמת שהם אנשים טובים והיא אוהבת לכבד את כולם .. לשבת הכינה להם ממולאים בלי תבלינים שהרוטב היה מים רותחים כי לא הצליחה לאלתר רוטב 😭 או שיש תפוחי אדמה רקובים ואף
אחד לא חושב לזרוק אותם והם נשארים ככה המון זמן .. או לא להעביר אקונומיקה בכיורים ואסלות 🥺 וככה גם הגיסות שלי חיות בבלאגן שאני הולכת אני לא נוגעת בכלום לצערי
והיא רק מחפשת לעשות טוב לכולם, היא מציעה שאחזור לעבודה והיא תשמור על הילדה אבל מודעת לבית המלוכלך והחוסר היגיינה בבית .. וכואב לי שהיא תזחל בריצפה שרואה פעם ב סמרטוט 😭 לפני שאני ובעלי נישאנו הייתי אוהבת להשתלבש להם על הבית ולארגן לה אותו והם היו מאושרים מזה בכלל לא הייתה מתנגדת ומתלוננת שאני מפריעה לה ..

אבל מצד שני .. אני גדלתי בבית הכי נקי בעולם (וקבלתי חינוך כזה) שהכל מתוקתק כמו חיילים אין דבר כזה מזלג בכיור ומגיל 8 ידעתי לעשות כבר הכל בבית מא עד ת אבל ... שיתפתי פה גם בשרשור אחר שאמא שלי אמרה לי היום אחרי ויכוח קצר של טוב את יושבת בבית אוכלת חינם ומקבלת כסף מביטוח לאומי אני צריכה לעבוד .. אחרי שילדות שלמה את מבזבזת ב לתקתק לה את הבית והסביבה זה המילים שהיא אומרת לי .. אז לפעמים הייתי מעדיפה לגדול בסירחון אבל שיעריכו ויאהבו אותי

זהו פרקתי גם🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️
וואי יקרהתוהה לי
נשמע מאתגר מאד! איזה הבדלים מהותיים יש בין 2 הבתים גם מבחינת הנקיון וגם מבחינת החמימות והקבלה.
קשה להתארח ככה כשהכל בלכלוך כזה, את גיבורה שהולכת לשם.
את מהממתחשוב לחייך
גם הורים טועים לפעמים .
את גדולה! ממש!המקורית
זה ממש ראוי להערכה ואני בטוחה שזה יחזור אלייך בכפל כפליים עם ילדייך שלך. מה שאת עושה למען השלום בבית.
וגם אצל חמתי מוצצים עצמות - איזה מנהג מוזר! (בעיני כאילו). גם אותי זה מגעיל אבל המכלול הוא כלכך טוב ששווה להתעלם מזה.
מנגד - בבית הוריי נוהגים להגיש שניצלים במרוכז וכל אחד בודק את הקראנץ' עם היד. כן כן. היום זה מגעיל גם אותי. ובהתחלה לא הבנתי מה בעלי רוצה ממני ולמה מבקש שאגיש לו בנפרד לפני שכולם אוכלים.


חחחחחתוהה לי
הצחקת אותי עם השניצלים! זה באמת מצחיק כמה כל בית וההרגלים שלו שנראים הכי נורמטיביים..
תודה על המילים החמות!
עצוב תמיד לשמוע על אשה כנועה ומושפלתהריונית ותיקה
כואב הלב .
תמיד מפליא אותי איך הילדים עומדים מנגד ? הם עיוורים?
איך אפשר לעמוד מנגד ולראות ולשמוע שאמא מושפלת, מוקטנת . לא ברור
מזדהה איתך!תוהה לי
אבל כדי לשים לב שהאמא מושפלת ושהאבא עושה עליה מלא מניפולציות של הקטנה, צריך לדעת לנתח אופי ושפה וסמנטיקה. אני לא חושבת שהילדים שמים לב להכל.
וגם יש פה שאלה גדולה יותר, האם ילד צריך לגונן על הורה, האם זה ישמח את אמא שלו ויעזור לה או רק ישפיל אותה יותר.. האם יש לילד בכלל את הכלים לגונן מפני אדם מניפולטיבי שבטוח שהוא אדם מאד חשוב ושכל מה שהוא עושה זה מצויין. אני חושבת שהוא קצת נרקיסיסט וכחלק מזה יש לו אפס מודעות איך הוא נשמע,מתנהג וחושב.
אישית כל פעם שהוא מקטין אותה בא לי לצעוק, או שמישהו אחר ימחה במקומי, ולרוב זה לא קורה.
לא יודעת אני רואה בזה חובה ואפילו הכרחהריונית ותיקה
בואי נזכור שלא מדובר בילדים קטנים אלא באנשים בוגרים שמבינים סיטואציות ויש להם את הכלים להבין שאמא מושפלת .
אם אני שמה את עצמי בסיטואציה לא יודעת אם הייתי מצליחה להחזיק את עצמי..... וזה לא בא ממקום של לחנך או להטיף או לצער את בעלך , זה בא ממקום של לראות עוולה ולא לגשת ולא לנסות לעזור , ממש כמו לראות אדם שרוע על הרצפה ברחוב ולא לגשת.
סורי על הכנות ... ובהצלחה
בתור מישהי שנמצאת שםהרקולסית
1. אבא משפיל את אמא ושום דבר שאני אעשה לא יהפוך אותה ללא מושפלת.
2. אני צריכה להסתכל פנימה ולראות איך טוב לי להגיב עבור הבריאות הנפשית שלי. לי כרגע טוב להבין שאמא היא לא באחריותי ושאין באפשרותי להציל אותה. (או כל שם אחר שתבחרי לקרוא לזה)
עצובהיכונו
צר לי שאת שםהריונית ותיקה
אנשים אלימים כנראה ישארו אלימים לא משנה מה נעשה *אבל* יש עוד דרכים לעזור ובגדול שום דבר הוא לא גזירת גורל - גן לא נישואים של 40 שנה.
כי לאיש לא מגיע לחיות כך. בטח לא לאמא.
וברור שאמא היא לא באחריותנו היא אשה בוגרת, זה עדין לטעמי לא נותן לגיטימציה לעמוד מהצד ולהשקיף על הסיטואציה , שהיא סיטואציה אלימה גם אם אין בה אלימות פיזית.
החצי הראשון נכוןהרקולסית
לאיש לא מגיע לחיות כך ותמיד אפשר לשנות
אבל
מבוגר אחד לא משנה מבוגר אחר. אם אדם מבוגר בוחר להשאר בסיטואציה לא בריאה (אחרי ולמרות דיבורים כאלה ואחרים), *אין לי מה לעשות בנידון*
מבינה שזה קשה לקבל.. ואולי זה לא מתאים לך. אבל העבודה של החיים שלי עד עכשיו היא לקבל ולהפנים את העובדות הללו
אני מבינה למה את מתכוונת ורוצה לחזק אותך בזה..לפניו ברננה!
משום מה נראה לי שזה לא המקום הנכון של בת מול ההורים שלה.
הרבה כוחות, זה בטח לא קל לראות דמויות שאת מעריכה מתנהגות ככה (משני הצדדים, גם האבא וגם האמא..) ⁦❤️⁩
תודה רבה רבה ❤הרקולסית
מצטרפת.תיתי2
זה לא תפקיד של בת מול אמא
אין בזה תועלת. רק הרס לבת.

אמא היא אמא
היתה שם לפנייך
יש לה בחירה
יש לה בחירה.
היתה לה בחירה לפני שנולדת
ומאז שנולדת
וזה מה שהיא בוחרת, עם כל הכאב.
חבל להשאב למערבולת של הבחירה הקשה הזאת, בתור בת.
אדם מבחוץ זה שונה לגמרי, הוא לא מעורב ולא מכניס את כל החיים שלו לתוך קונפליקט שנוצר לפני שנולד ושהוא נולד לתוכו.
מהמם תודההרקולסית
ממש התרגשתי ממה שכתבת ואיך... תודה על ההבנה!
וואי. כמה קשה. שולחת לך כוחותמיואשת******
ואני חושבת שאת צודקת זה לא התפקיד שלך ולא המקום שלך וטוב שאת עובדת על זה. מאחלת לך אושר ושלווה אמיתית
תודה לך!הרקולסית
תודה על ההבנה. ודווקא מרגישה שיש לי אושר ושלווה אמיתית! ממש זכיתי
בהצלחה! וליבי איתך באמת לא פשוט!הריונית ותיקה
תודה יקרה!הרקולסיתאחרונה
איזה קשה זה!תוהה לי
שולחת לך חיבוק
זו באמת שאלה מאד גדולה מה תפקיד הילד. ילד לא יכול להציל את ההורה, ולא תמיד יעזור למחות, לפעמים יכול בטח להזיק יותר.
מסכימה עם הריונית ותיקה שזו אלימות לכל דבר, רק שאלימות בין מבוגרים לא פשוט לעצור
תודה רבה על ההבנה הרקולסית
זה לא קל להתערבבאורות
אני מרשה לעצמי כי אני בכורה והקשר שלי עם ההורים שלי טוב, אז אם הם רבים באמצע ארוחה למשל ואחד מהם אומר מילים מגעילות אני אגיד משהו. (כמובן שיריבו בכיף בחדר..אבל אם הם רבים ליד השולחן אז לרוב אני לא נותנת לזה לעבור בשקט, אין לי עצבים לזה היום...)
יש הבדל בין ריבים - שזה בוודאי לא דורש התערבותהריונית ותיקה
לבין אלימות מילולית והשפלה חד צדדית
נכון..במקרה כזה סביר שהייתי מדברת עם האמא בצד..באורות
אם זה חם וחמות אז אומרת לבעלי שאולי כדאי להגיד משהו לאבא.
משחקי התפתחות לילדה בת שנה ושמונהאנונימית בהריון

אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,

יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?

 

קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!

גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה

כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות

מגנטיםדרקונית ירוקה

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

וואו תודה!!!אנונימית בהריון

ממש רשימה מרשימה 😊

לשטוף כלים זה לא מוקדם מידי בגיל הזה?אנונימית בהריון

היא מאד אוהבת מים 

כלי פלסטיקדרקונית ירוקה
אני שוטפת את הכלים השבירים והפעוט/ה שוטפים סכו"ם וכלי פלסטיק
אפשר טיפים איך לשטוף כלים עם ילד?מרימוש!
הוא ממש רוצה אבל אני אף פעם לא בטוחה איך יצא נקי
בן כמה הוא?יראת גאולה

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

חח בן 3מרימוש!
היום נתתי לו קצת כי הוא פשוט הודיע לי שזה מה שהוא עושה, ואז שטפתי שוב אבל לפחות הוא נהנה
לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תקחי סיר/ קופסה/ קערה גדולהאמאשוני

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

יו עוקבתכנה שנטעה
הבן שלי כמעט באותו גיל, בעיקר מעסיקים אותו משחקי עם מוזיקה. שהוא לוחץ וזה מנגן מנגינה, או ספר שירים שהוא לוחץ והספר מנגן בית בית, קסילופון וכו. קניתי לו גם קופסא כזאת עם צורות אבל הוא פשוט פותח מהחור הגדול ומוציא/מכניס את כל הצורות לא דרך החורים חחח כמובן שהכי אוהב גינה ואין מה לדבר... קיצר מסתכלת על התגובות
המפתח להתפתחות (זה שם של משחק, מאוד נחמד)מתואמת

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

😂😂 איזה תיאוריםיעל מהדרום
לק"י

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

חחחח מדוייקרקאניאחרונה

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגנטיםאיזמרגד1

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

מגדל טבעותיראת גאולה
משחקי השחלה ביתיים - למשל קיסמים (או עדיף גפרורי יצירה לא צבעוניים) לקופסת תבלינים ריקה או כרטיסי אשראי ישנים לתוך קופסת מטרנה עם חור מתאים במכסה.
לתת לה לשחק בקצףSeven
אני נותת לילדים בקצף גילוח אולי לגיל הזה הייתי נותת קצפת הזו שמוכרים המוכנה התחושה הזו ממש כיפית להם
אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית

כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום. 
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים? 

ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.


תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.


תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.


אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.


מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !


ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולה

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

ברכת המזון זה מדאוריתאטרכיאדה
לצערי לא מספיק מתפללתעוד מעט פסח
ברכת המזון ממש מדאורייתא, בוודאי שכן (קורה אחת ל... שאני שוכחת, ומלקה את עצמי על זה ממש).
יש ברכת המזון מקוצר נוסח בן איש חי!נפש חיה.
כן אם אני מברכת. זה רק זהממתקיתאחרונה
ברכת המזוןשלומית.

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

בדיוק כמוך. אין לי עצות. לאחרונה מברכת ברכת מזוןהדרים
בעמידה תוך כדי שטיפת כלים או עם התינוק כי מרגישה שאם אחכה לרגע שאשב פשוט לא אברך לעולם . על תפילות לצערי בכלל אין מה לדבר
ברכת המזון ממש חשוב לי לברךענבלית

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

העניין עם הילדים זה סתם תירוץ שלי...ממתקית

יותר עצלות.

ב"ה כן. ברור שלפעמים יש שכחה ופספוסיםיעל...

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)


ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

ברכת המזון זה חובה . ותפילה -חובה לפחות ברכות השחראור עולה בבוקר

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

לא מצליחה בכללתהילנה

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

ברכת המזון זה דאורייתא. אם אין אפשרות לברךפרח חדש
אז לדעתי להקפיד לאכול רק לחם מזונות
שאלות על ילד בן 6חולמת להצליח

1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,

הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_  וח-ר-_

מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)

וגם אמר לי אני אהרוג אותך.

ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה

שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.

יש לכן רעיון?


2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,

כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים

וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,

הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)

מה עושים?

עונה על 1ואילו פינו

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..


אולי לפנות למרכז חוסן?פילה
נשמע שהוא לחוץ מהמצב ובגלל זה מתבטא גם בצורה כזאת
מה זה אומר מרכז חוסן?חולמת להצליח
למי פונים?
לגבי 1טארקו

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.


זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת


זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..


אהבתי ממש, כמה חכםDoughnut
ומה אם הילד חושב שהמילה הזו זו בדיחת השנה?שושנושי
אותה תגובהטארקואחרונה
זו מילה של שירותים, אם אתה צריך להגיד אותה אתה יכול ללכת להגיד אותה בשירותים

כמו מנטרה.

אם זה בסדר לנצלשבאתי מפעם

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים של שירותים, בדיוק כמו שכתבה טארקואוזן הפיל

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

להגיב יום אחר כך כבר אין טעם...מתואמת

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אין טעם להגיב ישירות על העבר. יש טעם על העתידאמאשוני

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.


מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

נכון, מסכימה. לדבר על עצם הרעיון שלא מדברים כךמתואמת
זה תמיד אפשר. וכמובן הכי טוב לעשות את זה בצורה סיפורית כמו שכתבת.
הייתי מתמקדת אם הייתי מצליחה בלתת מקום לרגש112233445566

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

אצלנוכורסא ירוקה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.


לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.


לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

לגבי שני התיאורים- גישה של תקשורת מקרבתאמאשוני

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.


אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.


בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?


בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.


לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

נשמע ששני הדברים קשורים זה בזה...מתואמת

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.


בהצלחה...

חמותי לאחרונה זורקת הערות על חינוך ילדיםאנונימית בהו"ל

מול כולם

בצורה הכי לא נעימה שיש

היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל

אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש

ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה

לאחרים היא לא עושה את זה

ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!

פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?

אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת

מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר


 

מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו

שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה 

ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות

והם ישבו ושתקו...

עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ

והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים

תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה

מה הייתן עושות במקומי עכשיו שבועיים אחרי שזה קרה?אנונימית בהו"ל
וואו אמאלה!💕Doughnut

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

הקטע הוא שהשיתוף היה מזמן ממשאנונימית בהו"ל

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️Doughnut
וואו 😳 חיבוק גדול!!! ממש לא פשוט ❤️באתי מפעם

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

בת כמה היא?מקרמה

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

רציתי גם לכתוב את זה...יעל מהדרום
אמאלה כמה זה נכוןסטודנטית אלופה

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

אני חושבת שהייתי שולחת הודעהשוקולד פרה.

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.


את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

זה אופייני לה? או שפעם הייתה עם טאקט?גפן36
זה תסמין ראשוני של כל מיני דברים שממש כדאי לתפוס בקטן
זה לא הערות על חינוך ילדיםאמאשוניאחרונה

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.


מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.


חיבוק גדול!!


לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

רק פה אני יכולה לפרוק את זההריון ולידה

חמותי חולת הניקיון במוצש נכנסת אלינו לחדר שישנו בו, לוקחת מהמיטה את המגבת של המקלחת של בעלי (חשבה ששלי) כדי לכבס . מעל המגבת היה מגולגל תחתונים משומשות, טייץ קצר וסוגר מחשוף. משום מה היא לא ראתה . יוצאת מהחדר והתחתונים פיזית נופלים על הרצפה ומסתבכים לה בנעל בית. היא מרימה את שלושת הבדים לשים במכונה ואני לוקחת לה בזריזות מהיד.

היא לוקחת את השואב ושוטפת את הרצפה באיזור שזה נפל בו.

לא מצליחה להתאושש מהפדיחה. גם ככה אני מרגישה שהיא חושבת שאני הבן אדם המבולגן בעולם!!!!

מרגישה מוטרדת. זה התחתונים שלי!! המשומשים!!

גם ככה אני עם דימוי גוף מזעזע עכשיו

והיה לי יום קשה שם במקרה

אוף!!!!!!

שבעלך ידבר איתה ויגידהמקורית

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

הם לא היו זרוקים🫣 הם היו מגולגלים עמוק בתוך הטייץהריון ולידה

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

סליחה הסמנטיקה לא נכונההמקורית
התכוונתי מונחים בחוץ. כנראה לא הבנתי נכון את הסיטואציה

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים


אוף ממש לא נעים!חשבתי שאני חזקה

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!


אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

היא נכנסה באמצע שהתארגנת?הבוקר יעלה

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

יצאתי לרגע מהחדר ותפסה על זה טרמפהריון ולידה
וואי, זה ממש לא לעניין. באיזה קטע היא נכנסת???יעל...

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

וואי איזה מציקחילזון 123

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

 

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

♥️♥️ אווצ'לומדת כעת

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

וזה עוד יושב עלייך יומיים אחרי... חיבוק❤️❤️לפניו ברננה!

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

חיבוק!!אמאשוני

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?


אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..


אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).


שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.


לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.


מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.


לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

חיבוקרק רגע קט
האם יש דרך לנעול את הדלת של החדר שלכם?
חיבוק!אבי גיל

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.


פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אמאלה איזה תיאוראוזן הפיל

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

וואו איזה בושה112233445566

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את ממש לא האדם המבולגן בעולםשוקולד פרה.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

איזה כיף שנולדתןהריון ולידהאחרונה

תודה לכל אחת ואחת, כל כך הייתי זקוקה לאמפתיה הזאת ולפריקה. מי ששאלה על מפתח, זה הממד

משום מה היא מרגישה איתי יותר בנוח מכלות אחרות ואני לא מדמיינת אותה מעיזה להיכנס כשחלקן שם בלי רשות

אני מנסה להרגיע את עצמי שזה יותר פדיחה שלה משלי ושגם אני נתקלתי בחזיות שלה אבל עדיין מתקשה לעכל את האירוע. ולא נראה לי רלוונטי שבעלי ידבר איתה כי זה אולי יעכיר קצת את הקשר וגם כי הוא לא ממש מבין את הבושה שלי אבל גם די התעלם כשסיפרתי לו כי אין לו מה להגיד על זה

עדיין לא מאמינה שזה המקרה שלי

@שוקולד פרה. איזה כיף לו שאת ככה ואיזה כיף לכלות העתידיות שלך בע"ה!

@אמאשוני זה קצת שונה, ספיציפית במקרה הזה זהלא היה העניין וגם היא הציעה שנישאר (אחרי לידה ועוד) אם אפרט עוד כבר יהיה לי אאוטינג אבל מבינה מזה שכתבת שוט הפעם זה לא היה העניין בכלל. 

 

סתם אובסססיה להפעיל ברגע זה את המכונה ולא עוד כמה דקות כמו שבעלי הציע לה שיעשה בעצמו

זה היה מהיר.לומדת כעת
🤣🤣🤣גוגי גוגי
כן כן. אני לא בנויה לקצב המסחרר הזה 😅לומדת כעת
בניתי על להשאיר את הבית מבולגן למחר
וואי ממש וגם התעכבתיבתאל1

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

ממשרקאני

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הילד בכה לרגעoo

הוא בנה על חופש יותר ארוך


אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים


טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

אמאלה המאפס למאה הזה,שגרה ברוכה

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

זה ממש בלבלה. לפחות הודיעו מספיק מוקדם בערביעל מהדרום
לק"י

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

משרשרת אותך לשרשור דומה😅יעל מהדרום
לק"י

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

וואי בולרקאני

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

איזה כיף לנו!אמאשוני

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

♥️♥️♥️♥️אורוש3
ראיתי- בסך הכל הפסקת האש התרחבה לכל הארץ....
♥️♥️♥️♥️מכחול
תודה! אין מילים...
אני ממש לא מסוגלת לעמוד בטלטלות האלהמתואמת

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אפשר בלי חששבתאל1

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

תודה רבה!מתואמת
אני מרגישה שלילדים שלי החזרה קשה יותר מההתחלהבארץ אהבתי

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

גם אצלי היה להם קשה להשלים עם החזרהאורוש3
לא יודעת אם שמתן לב אבל הנחיות פיקוד העורף זה עדפרח חדש

מחר ב6 בבוקר 😶

אז אל תהיו מידי שאננות 😆

אי אפשר לדעת מה יהיה אחכ..

לא. זה משש בבוקר של היום עד מחר בשמונה בערביעל מהדרום
אוקי צודקת.. טיפה השתפר 🤣 עדיין מלחיץ משהופרח חדש
זה לא כזה משנהאמאשוני
כשיש צורך מעדכנים גם כשיש החמרה וגם כשיש הקלה.
ברור. אבל זה שההנחיה היא כרגע בפרקי זמן ככ קצריםפרח חדש

אומר שהמצב פה ממש ממש עדין ( לא שצריך את פיקוד העורף כדי להבין אבל זה ממחיש)

נכון. זה לא נבואה בטוחה, זה רק השערות שלהםיעל מהדרוםאחרונה
סקר-התמודדות עם עומס החייםנחת-רוח
עבר עריכה על ידי נחת-רוח בתאריך כ"ד בסיוון תשפ"ו 16:59

 


 

סקר-


 

1. איך אתן מרגישות מול העומס בחיים שמתגבר עם הילדים -העבודה-הבית וכו...?


 

2. מה עוזר לכן להצליח? יש שלב שהתרגלתן פשוט?ומצליחות להרגיש סבבה עם היום יום הדורש?


 

3. האם גדלתן בבית שנתן לכן כלים,או מפגש חיובי והכנה לחיים על שלל דרישותיהן?

מה צריך כהורה לדעתכן כדי לתת לילדים כלים והכנה לחיים?


4. האם אתן מגדירות את עצמכן עם אופי איטי-רגוע או מעשי-תקתקן-זריז?

 

5. מה אתן אוהבות בעצמכן דווקא בגלל מי שאתן?

 

עונהמצפה88
1. היו שנים שזה היה קשה מאוד, בעיקר כשגם למדתי וגם עבדתי וגם היו הריונות וילדים קטנים. כבר כמה שנים שאני מאזנת את העבודה כי הגעתי לשלב שב"ה אפשר לקצור את הפירות ולעבוד בהיקף נמוך יותר אך עדיין בשכר סביר לגמרי.

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.


3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.


4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

אהבתי את הלא לעשות עניין ממה שהחיים דורשיםנחת-רוח

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים


פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

גם אצלי זה לא בא טבעי, כנראה גם כי זה מה שראיתימצפה88
בבית. לפעמים עוזר לעצור לשאול מה אני צריכה עכשיו, או להזכיר לעצמי שהכול נובע מבחירות שלי, או להיעזר בבעלי לעשות סדר עדיפויות ברור כדי להפחית עומס כי הוא טוב בזה
וואי, שאלה שנוגעת בבטן הרגישה...מתואמת

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

תשובותoo

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן


2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי


3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו


מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל


וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית


4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית


5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

1. כרגע לא בתקופה של עומס ב"הכולנה

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.


3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.


4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅


5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

מרגישה נפלאאמאשוניאחרונה

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)


עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.


מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.


לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)


לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.


אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.


לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

הייתן מצפות מבת שלוש ותשע חודשים להצליח ישר את זה:חמדמדה


יש ארבע לוחות וזה בעצם מטריצות כזה, כרטיסיות שמשלבות (נגיד שורות של חפצים עמודות של מבפרים וכרטיסיות של שלוש בובות ארבע ספרים וכו ושמים כל כרטיסיה ב'תא' הנכון)

על הקופסא כאמור כתוב 2+ אבל הבת שלי היום שיחקנו פעם ראושנה והיא מזה הסתבכה חח

הצליחה לבד חלק אבל ממש ראיתי שזה מורכב לה

מה אומרוצ?

זו מיומנות שהיא צריכה ללמודדרקונית ירוקה

הגיוני שיהיה מסובך בהתחלה. ברגע שהיא תקלוט את זה את תראי שהיא מצליחה בלי בעיה גם בדברים דומים.

אני משחקת עם הבת שלי שבדיוק בגיל הזה מה במשבצתעדיין טרייה

שזה אותו עיקרון רק עם יותר דרגות קושי.

בהתחלה היא ממש הייתה צריכה הכוונה בשביל להבין את הקטע של המטריצה אחרי כמה משחקים התחילה להיות טיפה יותר עצמאית וגם ברמות הכי נמוכות זה מאוד לא אינטואיטיבי להם הקטע של למלא מטריצה (לעומת שורות בודדות).

נדמה לי שמטריצות זה רק לגיל 4 או 5יראת גאולה

לא בטוחה שאני זוכרת, אבל ממש לא לגיל שנתיים.

בגיל שלה את יכולה ללמד אותה לסדר רק לפי צבע או רק לפי צורה, מספרים עדיין לא נדרש בגיל שלה (אפשר למיין בין 1 ל2). אח''כ תראי איך זורם לה, יש ילדים שאחרי שיקלטו את הקטע כן יוכלו לעשות מטריצה שלמה.

אבל עדיין יהיה לה שימושי וכיף לסדר רק לפי קריטריון אחד של צבע או צורה.

היא כתבה בת 3.9יעל מהדרום
ראיתי, אני חושבת שעניתי לעניין 🤭יראת גאולה
כתבתי שזה ממש לא לגיל שנתיים כי על האריזה כתוב שנתיים.
אהה😅 הגזימו קצת באמת..יעל מהדרוםאחרונה

לק"י

 

הסתכלתי שוב בהודעה הפותחת, וראיתי שהיא כתבה לגבי השנתיים+

אז זה בכלל פדיחה שלי🤭

ממש לאאמאשוני

זה לוח מבלבל ממש.

יש את המשחק של הצורות בצבעים עם הלוח התכלת.

ההסתכלות על כל חלק, פעם כצורה ופעם כצבע היא אינטואיטיבית ברגע שנתרגלים את זה,

שזה הרעיון גם במשחק הזה.

לא הייתי מצפה ממנה להשלים את הלוח.


את יכולה לערבב את הכרטיסים ולבנות לה שני לוחות נפרדים:

אחד לפי צבע

והשני לפי צורה


וכל פעם ממיינים את כל הקלפים לפי אחד הקטגוריות ולא ביחד.


אחרי שהיא מצליחה את זה,

אפשר את הקטגוריות להכין בתור כרטיסים בשתי ערימות.

ערימת חפצים

ערימת צבעים


ואז צריך להרים פתק של חפץ

ופתק של צבע

ולחפש איזה כרטיס עונה גם על החפץ וגם על הצבע.


זה דומה למשחק למה כובע אם את מכירה והוא מיועד לגיל 4.


בקיצור נשמע לי תואם גיל.


עוד רעיון לחזק את ההסתכלות על חפץ מסויים בשתי קטגוריות שונות, זה חרוזים להשחלה.


פעם משחילים עיגולים ולא משנה הצבע

אח"כ משחילים ריבועים וכו


פעם אחרת, משחילים קודם כחולים לא משנה הצורה ואת ירוקים וכו'.


אח"כ מעלים רמה.

לפי צורה. קודם עיגולים אבל כן משנה צבע:

עיגול אדום, עיגול ירוק, עיגול כחול

ריבוע אדום, ריבוע ירוק, ריבוע כחול

משולש אדום, משולש ירוק, משולש כחול.


ואז השחלה בסט כללים הפוך:

קודם משחילים את כל הכחולים:

עיגול, ריבוע, משולש.

ואז את האדומים:

עיגול, ריבוע, משולש

ואז את הירוקים:

עיגול ריבוע משולש.


ואז עולים עוד רמה.

מכינים כרטיסים של צבעים וכרטיסים של צורות,

ואז מרימים שני כרטיסים אקראיים מכל ערימה ומשחילים את החרוז שעונה על שתי הקטגוריות.

(שזה בעצם העיקרון של משחק המטריצות, רק הויזואליה מבלבלת)

טוב היא בסדר חח עכשיו בעלי חזר והיא ביקשהחמדמדה

לעשות איתו ועשתה ממש יפה והוא לא עוזר כמוני😅

אולי כי זה היה פעם ראשונה לקח לה זמן לתפוס את הקטע

ממש לאמקקה
זה לגיל יותר גדול. בגיל הזה רק לאחר הדגמות חוזרות ונשנות

אולי יעניין אותך