מסגרות תורניות לבנים - בפרט ירושליםנחמה
בס"ד,
 
אנני יודעת אם זה המקום, אבל זה חייב התייחסות, "משפחה"...
ובכן,
אנו הורים לבן שסיים בשנה קודמת חטיבת ביניים בירושלים, אנו , כלומר ההורים והבן, שאנו מעונינים במסגרת תורנית, הרבה יותר, ולכן החלטנו, או ישלץ, או מורשה, או הישיבה הקטנה ליד "הר המור" - נו... שכחתי את שמה, הבעיה' של הבחור שלנו, שהוא מאד עדין ורגיש, וחברה לא טובה, או חברה מחוספסת מאד משפיעה עליו,
ובכן, החלטנו, לוקחים אברך או בחור ישיבה לתיגבור, יעלה אשר יעלה, הבחור חייב לפרוח. לפרוח גם נפשית וגם לימודית, אח"כ יחליט, בגרות, מקום, העיקר לבנות את האישיות כעת.
ובכן,
פנינו ממש מוקדם לישלץ, ואכן, הוא עבר את המבחנים ובהצלחה, אבל, כאשר עבר את הראיון, הוחלט, שהוא מאד עדין, והמעמסה של הלימודים תקשה עליו, "לא מקבלים" תנסו מקום אחר, "חברה, נקח תגבור" - "לא בא בחשבון", אפילו המכתב כבר נשלח.
טוב, מה נעשה ???
פנינו למקום אחר, ישיבת ... נו... שכחתי, הישיבה של הרב טאו, ליד הר המור, היינו שם, הילד התרשם מאד, מהחברה', מהמקום, מקום מרוחק מכל היצר הרע, ילדים מתוקים מהישובים, חומר תורני. אבא, אמא, ממש מתאים לי, אני מתפלל להתקבל.
טוב בן, הוא קיבל שעורי בית ללמוד, אבל... כאשר אבא, התקשר לישיבה לשאול אם אפשר לבחון אותו בחלקים, העיקר שיתחיל עם המבחן, השיבו לנו, "חברה, חבל עליו, הוא לא יעמוד בזה, המסגרת מתחילה לקבל אופי חזק יותר, הקיצר, לא מקבלים אותו.
האופציה האחרונה, מורשה, אבל כאן היה משהו שהיקשה עלינו, ועד שהגענו ובקשנו, "חברה אין מקום"....
יש לנו בעיה במשפחה (אחיו של הנער שלנו עבר טראומה של התעללות, וביננו היקר צריך תמיכה בבית, כלומר צריך להיות קרוב ללא פנימיה) ולכן הוא צריך מסגרת תורנית קרובה.
א    י    ן......
המסגרות התורניות מלאות עד אפס מקום.
יש רק רחוק מהבית.
פנינו לרבנים רבים - וכולם ככולם, אמרו בפרוש,
א. יש באמת בעיה בנושא, אין ישיבות , יש חוסר.
ב. ישנם הרבה נעים כמוהו שיושבים בבית.
 
ובכן, כאן אני פונה אל ההורים שבניהם יושבים בבית, והיו רוצים מסגרת תורנית:
חברה, תגיבו כאן, צריך לעשות משהו בנושא.
אני לא רואה את הבן שלי יושב בביית, כי אם לא אדבר, ולא אעשה כלום, הוא ימשיך לשבת בבית. לאף אחד לא יהיה אכפת.
 
ועוד משהו,
ישנה ישיבה חדשה שפתח אדם צדיק ממרכז הרב, הרב הלל רייניס, הבעיה היא שהמסגרת שלו נפתחת במבשרת בתוך ישיבת "קול מבשר" - מסגרת ממ"ד. שלא מתאים לנו, אנו מבקשים מסגרת תורנית נטו, מסגרת שתתן לבן להתקדם מממ"ד, בלי לתת לו הרגשה של "חוסר" - או משהו כזה.
 
אני מבקשת מהורים נוספים הנמצאים בבעיה שלנו, להגיב כאן, או לומר לי איפה בדיוק ומה לעשות הלאה. ניסינו הכל, תאמינו לי, ועוד משהו, יש לי הרושם שהמסגרות מפסידות את הבן שלי ולא הוא אותן, אבל מה לעשות שהוא צריך מסגרת תורנית, חברים תורניים ממשפ' תורניות, ורבנים עדינים ועם לב זהב, שבאים לתת ולא רק לקבל משכורת ??? (סליחה על הביטוי, כי אם הרבנים יודעים שהבן בבית ואף אחד לא עושה כלום, אז איזה מן רבנים אלה ???)
 
ובכל אופן תודה על ההקשבה, ועכשיו לעשיה.
הורים מודאגים
בברכת אהבת ה' ישראל והארץ
שאלהנחשונית
אני לא יכולה לעזור, אבל יש לי שאלה חשובה כדי להבין את המצב: הרי הלימודים בישוביות כבר התחילו בר"ח אלול, לפני שבוע. אז איפה הוא נמצא ומה הוא עושה בשבוע האחרון?
מרתון של התקשרויותנחמה
בס,ד,
כל הזמן אנו בהתקשרויות עם גורמים שמתקשרים איכשהו במסגרות החינוך
הבחור נמצא בבית,
בינתיים לומד עם חברים ועם עביו
אבל כעקרון בלי מסגרת
ואין משפיע
ואין איכפתיות מצד אף גורים
ולא יהיה פלא שלא יהיה בקצב למודיו עם בניגילו
למי עוד אפשר לפנות ????
הורים כואבים מאד
עוד שאלהנחשונית
מי הרב שלכם? הוא יודע מה המצב כרגע, שהילד בבית? אולי תלכו לבקש ברכה ועצה מרב גדול, אחד מגדולי הדור. תעשו לכם רשימת מקומות שעדיין באים בחשבון, וטבלה: בצד אחד רשימת עקרונות עליהם אתם לא מוכנים להתפשר בשום אופן, ובצד שני, על מה אתם כן מוכנים להתפשר. ואולי מתוך זה יעלה ויצוץ משהו. אם יהיה לו הסעה / טרמפ קבוע כל יום הלוך חזור לישיבה מחוץ לירושלים אבל עדיין קרוב מאוד, אולי זה יתאים? מה עם ישיבות קטנות בהתנחלויות?
רחוק מדי - תנאי פנימיהנחמה
בס"ד
 
אוי נחשונית, את כל כך מתוקה, וטובת לב, הרבה רבנים שמעו אותנו, והתשובה שקיבלנו היא, שיש בעיה רצינית בנושא זה, ושהבן שלנו לא היחיד. (אולי הייחיד עם הבעיה הנתונה, שצריך את התמיכה של הבית בגלל....) כל הרבנים בשכונה יודעים. גם הציעו לנו למרות הכל רחוק מהבית וזאת מחוסר ברירה, שפשוט יהיה מה להציע. אבל מאחר ושמעתי שיש הרבה נערים עם הבעיה הנתונה, חשבתי שכאן יגיבו הורים נוספים, ויחדיו נחשוב איך לפעול ולהפעיל לחץ.
אבל כולם משום מה שותקים או מוותרים.
לנו קשה לוותר על מה שאנו חושבים.
כי רחוק, הוא צריך להיות רחוק מתמיכה ביתית, ואנו רוצים שיפרח נפשית, לא שייך לבזבז זמן על נסיעות, גם כך הוא ודאי יהיה עייף מהלימודים, וזמן הנסיעות זה זמן למנוחה וחזרה על הלימודים.
מצד שני,
רק תורני, יפרח אותו.
תארי לך, שהוא מאד אוהב חברה, ומרוב שלא היה לא טוב, הוא מוצא לו את הזמן למנוחה מחברה.
ה' יעזור לנו.
אין ברירה נחמה..לפעמים חייבים להתפשראלעד
הבן יושב כבר שבוע בבית ללא מסגרת ועם הורים דואגים, וזה ודאי לא מוסיף לו בטחון עצמי. לכן אני מעיז להציע כן לשלוח אותו למוסד מרוחק ולשמור איתו על קשר דרך ביקורים ושיחות טלפון. אני משוכנע שכך יקל עליו להתפתח מבחינה חברתית ואישיותית.
בהצלחה (ואני מחכה לשמוע גם תגובות של אנשי חינוך)
אלעדי צודק, מניסיוני חייבים להתפשרחיל'ה
לי יש ניסיון בענין. גם אנחנו גרים באיזור ירושלים. הבן שלי ישב בבית חצי שנה בגלל שלא היתה לו מסגרת, ואני עובדת במוסד חינוכי וידעתי שאפילו שפנינו לאנשי חינוך, רבנים וכו' וכו', שאנחנו, בעלי ואני צריכים לטפל בזה ואף אחד לא יפתור לנו את הבעיה. והיינו חייבים להתפשר, כי החלטנו שלשבת בבית זה ממש גרוע. אז חשבנו (עם הבן) מה האופציות, והלכנו מישיבה לישיבה, לפעמים ממש בתחנונים, ובסוף הצלחנו בסייעתא דשמיא להכניס אותו לישיבה שיש לי הכרת הטוב גדולה שקלטו אותו, ובפירוש התפשרנו על הרמה הדתית והלימודית. אבל החלטנו שב"ה הבית חזק, ואנחנו נעזור לו, ונחזק אותו, וזה עדיף על לשבת בבית.  וראינו ממש שזה היה בידי שמים, כי משם ר"מ מיוחד כיוון אותו הלאה למקום המתאים לו אחרי תיכון.
נראה לי, שאם צריך להתפשר, עדיף שלא פנימיה, כי יש השפעה גדולה יותר של הבית על הבן כאשר הוא יום יום בבית. ויש באיזור ירושלים, מוסדות רבים שהם פחות תורניים, ויום הלימודים שם פחות ארוך, ואפשר למצוא לו חברותא בישיבה בערב.
בהצלחה גדולה לכם, ה' יעזור , ותפילות על הבנים תמיד עוזרים, ובמיוחד בחודש אלול ששערי שמים פתוחים!
אכן, אבל עם הבעיה האישית שלנו, מלאי חששות.נחמה
בס,ד,
 
ראשית, תודה על התגובות שלכם,
עושה מאד טוב שיש אנשים שמגיבים, למרות שאנו כמעט לבד, כי התגובות של הרבנים "אנו מודעים לבעיה, אתם לא היחידים"... התשובה הזאת לא עוזרת לנו בכלל.
 
אומנם כמעט התפשרנו על ריחוק.
אבל....
מאחר והבן הגדול עבר התעללויות, טראומה נוראה, שגם כך אנו לבד,
יש לנו חששות מכולם, כי אם רב ראה מה שהבן עבר והעלים את הדבר ועדיין מעלים אותו, ומסביר לכולם שבסה"כ לא היה "כלום"... איך אפשר לסמוך על בעלי סמכות ??? או על מדריכים ?? או על חברה ??? כאשר אתה שולח את הבן רחוק מהבית ???
תבינו אותנו... קשה לנו לתת אימון... וברור שלא כולם אותם הדבר, ומובן הוא שיש לנו הרבה, והרבה מאד "יהלומים" - בתוך העם הקדוש הזה, ובתוך הזרם שלנו... אבל "פסו אמונים מבני אדם" - להבטיח שהבן יפול עם כאלה או אחרים.
 
למשל, בביה"ס שלנו, לפני שנה היה לו רב צעיר - "מתנה מבורא עולם" - שהעלה אותו על דרך המלך, וגרם לו להכיר את עצמו ואת הפוטנציאל הגדול הטמון בנפשו ובנישמתו.
בשנה האחרונה, נתנו להם להם רב, בעל פוטנציאל אחר, שבפרוש "הפיל אותם ובמיוחד אותו" -לשפל.
אין לנו יותר כח נפשי במיוחד לעמוד בכך.
 
אנו וגם הוא מעונינים שישן בבית ולא לעביר לילות בחששות מה קורה עם הבן עכשיו שאין השגחה...
אביו חולה מכל המצב, (שלא לדבר עלי כאם..)
אבל לדעתי,
למיטב ידיעתי, יש עוד הרבה כאלה, מדוע שותקים ???
זה נורא, נורא זו מילה קטנה, מפריעה לנו, אבל אין לנו כוחות נפש נוספים לדאגה.
אז אולי אם יש איזה רב, או אישיות בעלת סמכות , שאולי יפריעה לה קצת המצב, ושיש לה גם מעט יראת שמים, לעשות מעשה....
אנו עדיין במגעים עם אנשים, אבל אין לי אמונים בכלום,
נוכחתי לדעת, שלאף אחד לא איכפת מה שלא נוגע לו אישית, וחבל.....
תסליחי לי שאני מתערבתמאמע צאדיקה
כי אני לא אמא ולא מבינה כלום בחינוך...
אבל נראה לי שאתם -כהורים- בטראומה מפרשיה של ילד אחד
ולכן משליכים את כל החששות שלכם על ילד אחר- וחונקים אותו מדאגה.
 
כתבת שהוא ילד חברתי -הוא יפרח בפנימיה!!!
את רוצה לדעת מה קורה איתו? תקדישי זמן בשבת הצהריים לשמוע ממנו סיפורים פשוטים מהווי הפנימיה....
את רוצה שהוא יהיה בבית כל לילה?
אז תארגני לו הסעה. שלושת רבעי שעה נסיעה זה לא נורא ואיום... זה עדיף על פני ישיבה בבית- זה בטוח.
ותתני לו לגדול, ולהתחזק, ולתפוס עמוד שידרה-- החיים הגדולים לא יעטפו אותו בצמר גפן- כמוכם.
 
 
לגבי מצוקת הישיבות-
את לא צריכה רבנים כרגע.
את צריכה תורם. כבד. רציני. שיהיה מעוניין להשקיע הרבה כסף בפתיחת ישיבה חדשה.
ואז לא יהיה קשה למצוא מנהל וצוות שיתאימו לרוחך.... (רק אל תשלחי לשם את ילדייך- אל תחללי את כל המוסד לפי החליל של הילד שלך....)
לדעתי יש פה 2 בעיות.moson
  1. מי שמחפש מסגרת תורנית מחפש חממה שלא תיתן לגורמים לא מתאימים להיכנס - הבעיה מתחילה מה קורה כאשר אתה מוגדר (לעיתים שלא בצדק) כגורם כזה. לדעתי אולי כדאי לשקול אם מסגרות שלכאורה נחשבות "לא תורניות" כמו ישיבה בתוך ממ"ד יכולות להתאים - אולי גם הקרטריונים שלפיהם גם הם לא איכותים ולא ברמה מתאימה שגוים.
  2. ילד צריך להתמודד עם קשיים - למעט מקרים קיצונים (כמו שהזכרת שהיה עם ילד אחר שלך) - ילד צריך לדעת להתמודד ולא שיעטפו אותו בצמר גפן. בסופו של דבר אי אפשר להגן על ילד כל החיים וחוץ ממקרים קיצוניים ילד בד"כ ניבנה מהתמדדות עם קשיים. שנה שעברה הבן שלי היה בגן עם מספר ילדים אלימים כשלצוות לא כ"כ היתה אפשרות להתמודד (במסגרת ציבורית אם ההורים לא תומכים בצוות קשה מאוד להתמודד) - הילד שלי למד איך להתמודד איתם ותאמיני לי שבסופו של דבר לעמוד על שלך מול ילד כזה בסופו של דבר זה רק מחזק את הבטחון העצמי.
רציתי להגיב, לכם, אבל לא זו היתה הכוונה...נחמה
בס"ד,
ל"צדיקה אחותך" - אמרת אמת, אנו בטראומה, ובמיוחד אני כאם, ולצערי יש על מה, ולא הייתי מאחלת לאף אמא שבנה או ביתה יעברו מה שבני הגדול עבר, ולדעתי כמה שאני בטראומה, כך הוא גיבור ששרד את הכאבים.
ונכון, אני לא רק בטראומה, אני כואבת, כועסת, מאוכזבת, ויותר מכל איבדתי אימון בהכל..
אינני צריכה להצטדק, אבל למרות הכל אנו מחפשת את המסגרת התורנית לבן הקטן, כי למרות הכל, כאשר יש דרך ארץ ומידות ויראת שמים, אין או כמעט שואף לאפס בעיות חבריות. להפך יש אינטגרציה. ואולי זה הופך ל"חממה" - אבל לא זו כוונתינו, לצערי או לשמחתי , אנו משפחה מאד רגישה ועדינה, ולדעתי לפני שעל בני לעבור התמודדיות "רגילות" במדינותינו המחוספסת, עליהם לפרוח ולעבור התחזקות נפשית ורוחנית כאחד. וזאת אנו מחפשים.
לא יודעת אם לזה יקרא "עטיפת צמר גפן" - אבל לזה אולי יקרה חיזוק וטיפוח לפני הכניסה לחיים באמת, ועוד, יש לנו גם בת נשואה הגדולה מהם, ואומנם היתה במסגרת מחשלת לפני שיצאה למשימות חייה'.
לא ניראה לי שאם אנו מחפשים מסגרת תורנית, אני מחפשים חממה. אני מחפשים את הלימוד הקדוש, את המוסר, את יראת השמים את המידות הטרומיות.
ובעזרת ה' , מקווה אני שנעבור את הנסיון הזה בהצלחה, ובורא עולם יזמן לנו את אשר מתאים לבנינו, אבל התקופה שאינו בלימודים כואבת מאד, ואינני חושבת שנוסף לכאב, ששואף למוסר, ניתן להטיף לנו מוסר על כך שאנו שואפים להעניק לבנינו את הטוב ביותר.
ההפך הוא הנכון, אם זו בעיה כללית, לדעתי יש לפתוח מסגרות נוספות בכדי לספק את הצורך הנכון לאותם נערים הזקוקים לזה.
הבעיה כאובהד.
א. אני מסכים איתך שצריך מאד להיזהר מהאמירה שהתמודדויות מחשלות. הרבה פעמים התמודדויות בשלבים מוקדמים מדי - כולל גן - מותירות צלקות או חוסר ביטחון בהמשך וכד'. כמובן, תמיד אפשר לעבוד ולתקן.  גם צמח רך מגדלים בחממה. רק כשהוא גדל וחסון - מסירים את הניילונים.
ב. הנושא של ישיבות קטנות חיוני מאד. אני עצמי ניסיתי לעורר השנה לפתיחת מוסד חדש כזה עם רמה תורנית גבוהה מאד מצד אחד - שמצטיינים ירצו להתקבל אליו - ומאידך, עם קליטה של כל מי שחשקה נפשו בתורה ואינו במצב של לקלקל את האחרים.  בשביל זה צריך כחות עזר לסייע לנצרכים לכך בתחומים השונים, לימודיים ורגשיים, וכמובן - צריך כסף...
ג. לגבי בנכם - לא פירטת אם הוא לכיתה ט' או י'.  אם הוא ל-ט', יש מקום להתעניין בשומריה, יוצאי עצמונה של גוש קטיף. הרב ראובן נתנאל, ראש הישיבה, יהודי חם יקר ומבין ענין. חבר'ה טובים - רק כיתה ט' - ולא כ"כ הרבה.  אפשר לדאוג שהבן יחזור כל שבת הביתה, ובנוסף - לקחת פעם באמצע השבוע ולהחזיר בבקר. אמנם מאמץ. אפשר לבדוק גם בשעלבים (הרב שמואל אריאל). חבר'ה - ילדים טובים, אוירה טובה, התחשבות בסדר היום בעומס. צריך לברר סדר כנ"ל.
לענ"ד, אם יהיה מדובר בחזרה בשלב זה כל שבת+ פעם באמצע השבוע, וכמו כן - פלפון צמוד, ולהגיד לילד שאם רוצה לדבר על משהו יתקשר חופשי או ישלח ס.מ.ס (תסדרו תכנית מתאימה עם חברת הסלולרי), כך שסה"כ לא ישהה יותר משני לילות רצוף בישיבה, יש סיכוי שדבר זה יעזור גם לכם להירפא מהטראומה.
ד. לגבי הגדול - אינני יודע לפני כמה זמן היה הענין.  יש מקום לשקול להודיע למוסד בו היה שאם לא תהיה הודאה מפורשת בחטא, בירור ותיקון בכל צורה שאפשר - אתם תוציאו את זה החוצה (אתם לא חייבים להתכוין באמת שזה מוחלט אצלכם...).
לפעמים זו הדרך היחידה שמאלצת לפעול. גם פעולה חד משמעית כזו, עשיית הצדק וטיפול ראוי במופרעים שהתעללו - יכולה לתרום ל(קצת יותר) ריפוי אצלכם ואצל בינכם.  חיזקו ואימצו.
נ.ב. הרב מוטי טאו יהודי מאד עדין ויקר. יתכן שאם תסבירו לו אישית במה מדובר, את הרקע והנסיבות המיוחדות, יסכים לקלוט אותו בעומס פחות. למשל, שני סדרים, וסדר ערב ישלים בבית (אגב, חלק מהחבר'ה שם בהחלט "אנרגטיים").
תודה ד' , רב תודות על הלב המבין....נחמה
בס"ד,
 
א. הבן הקטן צריך כיתה ט', ואנו מאד לא מפונקים, וממש תודה על ההצעות, השאלה היא אם יש לך רעיון מי יכול פרט לנו לשוחח עם הרב מוטי טאו, כי כולם רוצים רמה גבוהה, אבל אם יש ילד שהוא בעל רמה טובה, אבל ממש טובה, אבל צריך להדביק הספיק ??? אף אחד לא מעונין לקחת סיכון להשקעה, אם בכלל נזכיר את המילה "סיכון" - כי הבן הקטן מאד מוכשר, וחכם (לא פחות לאחיו הגדול) אבל תבין, הדימוי העצמי קובע כאן מאד, (אמרו לנו הרבה מומחים, אף אחד לא יבין אותכם...)
ב. לגבי הגדול, הענין היה במשך 7 חודשים לערך, לבחור שעבר כבר התעללויות נפשיות, צחקו עליו, בהיותו קטן, חטפו מידיו מבלי לבקש ממנו, כאשר רצו לצחוק עליו, להרביץ לו,לקחו אותו לשרותים (כמו בכל המצבים) ואותו ממ"ד אגב נסגר, וב"ה שכך...
בישיבה שעבר התעללות נפשית מינית ועוד, שאינני רוצה להזכיר, עבר שבעה עד 8 או תשעה חודשים קשים מאד, לא חשבנו בחלומות הקשים ביותר שלנו על דבר כזה, מי העלה על דעתו כאלו דברים ??? (בחיים, אבל בחיים לא) בעוד בישיבה ? בירושלים ?? אויי.... אויי.... רצינו לעשות "עשיית צדק" עם האשמים (בחור עם בעיה נפשית, וכולם שם כולל הרב, אומרים בפרוש שהם יודעים ולא מעונינים לשתף פעולה)
 
אבל לגבי מסגרות, הבן שלנו לא היחיד, אבל לצערי, כולם יושבים בשקט ושותקים אולי, לנו זה כואב, לנו זה מפריע, ואנו לא רוצים שימשיך הפער, ואנו רוצים שיהיה קרוב אלינו בכדי להיות במעקב צמוד, כי אנו לא מאמינים יותר באף אחד ובשום דבר.
(ותאמין לי, גם אני כאם צריכה רב חזק שיתן לי שעורים באמונה ובטחון, שגם את זה אבדתי בגלל זה..)
 
אבל שווה בדיקה מה שהצעת...
תודה לך
 
דבר אחד כן, אני חוזרת שוב, אם יש משהו שיכול לדבר עם הרב מוטי טאו, לדעתך, תוכל לרשום לי במייל הפרטי, שמופיע...
יישר כח
מבינים ומזועזעיםד.
א. לא נכון ש"אף אחד לא יבין אתכם". מבינים לגמרי. וודאי הדימוי העצמי קובע, וזו כמעט העבודה העיקרית בחינוך. וגם אתם צריכים להאמין בעצמכם וביכולתכם, אע"פ שאפשר מאד להבין את משבר האמון שפקד אותך כתוצאה מהיתקלות בדברים כאלו.
אנו חייבים תמיד לשנן לעצמנו שהאמת הפנימית שאנו מכירים בה היא העיקר. ולא לתת לאף חריגות - בין בגלל אילוצים, בין בגלל מופרעויות - לערער אותה.  להיפך, לכם יש את היסוד העיקרי. אתם מבינים ומרגישים מה נורמלי, מה ראוי להיות. מכם צריכים ללמוד. ולא שאתם , חלילה, תחלשו בגלל היתקלות בדברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת שאתם חיים אותה בתוככם, ואשריכם שכך.
ב. להדביק הספק אין שום בעיה עם חברותא לבבי וסבלני. זה פשוט הבל הבלים.
ג. לגבי הגדול - מזעזע. מזעזע. מזעזע. נורא ואיום. ראשית - צריך לרפא אותו. אני מציע לכם לפנות (עכשיו!) לחיים ולדר מבני ברק, מטפל בדברים כאלה בלב מבין ועוזר. תלכו איתו. אל תזניחו.
אין דבר כזה שהמוסד "לא מעוניינים לשתף פעולה". את זה אתם תחליטו. אם אתם חושבים שטובת הבן היא לא "לעשות צדק" אז לא; ואם אתם כן רוצים - תודיעו לאנשי המוסד הרלוונטיים שאתם נותנים להם שבועיים לפני העלאת הענין בפני גורמים מוועדת החינוך של הכנסת (שוב - אין לכם שוב מחוייבות באמת לעשות דווקא כך. אתם יכולים למשל לשלוח ס.מ.ס לאורלב להסביר בקצרה ולומר שהמוסד לא מוכן לשתף פעולה... תוך יומיים כולם ישתפו..  אם תרצו - אתן לכם את מס' הסלולרי שלו לדוא"ל).
מופרעים יכולים להגיע גם "לישיבה" "בירושלים", לצערנו. וזה מזעזע אתכם בצדק. אם כי גם המופרע יתכן שיתרפא. עכשיו העיקר זה הילד שלכם.
התעללות נפשית בביה"ס בגיל הרך היא דבר מחריד.  במוסד שאני מנחה אותו - שלחתי מכתב לכל הילדים בחופשה, שאם מישהו חושב שאולי הצוות לא מסתכלים עליו נכון, לא רואים את מעלותיו - אקדיש לכך זמן בתחילת שנה"ל שכל הרוצה יבוא ויאמר. שלא "יפול" לנו ילד שמרגיש שלא מתייחסים אליו בחיוב הראוי.  קל וחומר שצריך פקיחת עין מתמידה על מה שבין הילדים.  ככלל, מורה צריך לדעת שאין דבר כזה "הילד לא צודק" כאשר הרבים נגדו. צריך גם לעודד את הילדים לספר לאבא ואמא על כל בעיה. וההורים, אין ברירה, צריכים להיות עקשנים בתביעת הטיפול אם הם חושבים שלא נעשה מה שצריך להיעשות.
ד. מעקב צמוד - אפשר גם ע"י סלולרי במקום בו סבירות גבוהה מתוך היכרות קרובה, לאוירה נורמלית. לעקוב בערנות אך ב"חכמה" שלא להכניס לילד חרדות בגלל חרדתכם המאד מאד מובנת.
 
בקשו פגישה עם הר' מוטי. תסבירו לו את מה שכתבתם כאן. אולי תציעו נסיון לשלושה חודשים לראות אם הילד מצליח "לעלות על הגל" בלימוד מצד אחד, ומצד שני בתנאים של עומס לא מוגזם, כפי שכבר הצעתי. תגידו לו שהנסיון יהיה הדדי, שהרי אם הילד יראה שאינו מסתדר עם הרמה והעומס - ממילא לא ירצה.  העיקר בנסיון כזה הוא לא ללחוץ את הילד בכלל אלא להגיד גם לו "בא ננסה".
בלי נדר, כיוון שאני מכיר את ר' מוטי, אנסה להשיגו ולדבר עמו. מן הסתם יזהה במי מדובר. בהצלחה ובהשתתפות.
 
תשובה לד'נחמה
בס,ד,
 
תודה לך ד' על ההצעה לעזרה.
ובכן,
רציתי לשאול, מה קורה לא רק אם אין שיתוף פעולה עם הישיבה שבינתיים התפרקה, לראה שהתפרקה רק חודש לאחר שהוצאנו את הבן היקר שלנו.
השאלה דרך איפה איפשר להתלונן נגד המשפטרה, שלדעתינו לא עשתה די, ושהפושע מסתובב חופשי בשכונתו, וזה מפריע ביותר...
 
שנית, אולי באמת, ננסה התקשרות עם הרב מוטי טאו, כאשר אנו כבר מוכנים לתת לבן תיגבור מהישיבה הסמוכה, הר המור.
 
נראה לי שמתוך התמחותך במקצועך, יש לך טיפים טובים להעביר לנו, אשמח לשמוע עוד, כאשר הטיפים הללו כבר נראים.
 
ושוב תודה לך.
 
ואנו מצידנו היינו גם היום אצל רב גדול ומוכר, אבל לא נראה שיהיה לעזר כמו הרצון הטוב שלו.
 
ובכן,
על שעלבים חשבנו, אבל מאחר ויש לנו את הבעיה של הבן הגדול, יקשה עלינו הדבר לשלוח את הבן רחוק מהבית. גם עבור הבן וגם לנו.
 
ובכן, בכל מקרה, אשרייך ויישר כוחך על ההצעות והטיפים ועל הרצון לעזור לאנשים שאינך מכיר כלל.
ה' ישלם שכרך,
וימלואו משאלות ליבך לטובה, בשנה הקרובה, יהי רצון
ההורים מערכים כל הטוב
וכואבים
תשובה.ד.
תלונה על המשטרה: נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. תתקשרו, תסבירו במה מדובר, ואח"כ תכתבו להם עם פירוט הזמן בו התלוננתם, אצל מי התלוננתם וכו'. בשביל כבוד שמו ית' כדאי שתציינו שמדובר בנער חריג בהתנהגות זו במוסד שם, ושהמוסד התפרק חודש אחרי שהוצאתם את הבן (קשה לא לראות בכך יד ה'. כדאי להגיד גם לבן שכאשר מקום מטפל ומנער מקרבו את הרע, המקום יכול להישאר נקי מזה. אך אם המקום לא מקיא, אז הנה הוא "התפוצץ" מבפנים. הקב"ה פירק אותו. אולי זה יעזור לו קצת). 
ב. כרגע חשבתי להתקשר לר' מוטי והסתכלתי רק כדי לרענן אצלי את פרטי המקרה.  כיוון שאתם מתכוונים לגשת - יתכן שזה יצא טוב יותר מאשר טלפון שלי על "מקרה" אך לא על מישהו שאני מכיר אישית.  אם תחשבו שאני יכול לעזור בכך - הודיעוני ואעביר לכם מס' טל. שלי.
ג. "אנשים שאיני מכיר" - כל ישראל אחים. ואת מצבו של הילד אני מרגיש. גם אני הייתי עסוק עד לפני לא הרבה זמן במציאת ישיבה קטנה עבור בני.
ה' יצליח דרככם. אשמח לעזור במה שאוכל ביכולתי הדלה.
שלום ושבוע טוב ומבורךנחמה
בס"ד,
קראתי בעיון את כתבך,
אכן, ביחס לישיבה, הסברנו לבחור שלנו, שהישיבה, וגם הממ"ד ששם קרו לו המקרים ה"לא נעימים" בלשון המעטה, ניסגרו. אנו מקוים שגם הוא יראה יד ה' בכך.
ברכותינו לכך שאכן מצאתם ישיבה קטנה לבנכם, יהי רצון שיצליח בכל.
האמת היא, שיש לנו קשר כלשהו עם מקורב לרב טאו - האבא, אבל מכיון שהוא מתוך המערכת, הוא לא מעט מזדהה עימה, וזה קשה. בעלי שוחח עימו והציעה לו שישוחח עימי, כדי לשכנע אותי שאם רבנים אמרו שלבן יהיה קשה, סימן שיש דברים בגו', תחילה, לא רציתי לשוחח עימו, אבל לאחר מחשבה שניה', יש לי רצון להסביר לו "שאין דבר העומד בפני הרצון" - פתגם ידוע, שכאשר רוצים לקבל נער נעים הליכות, וזאת רק בכדי שלא ילך ל"איבוד" - יש אפשרות להתגמש, בע"ה, צעד לפנינו,
אבל בינתיים, אנו חושבים על חיפוש אלטרנטיבות נוספות, משהו בדומה לזה, ואם אני לא טועה, אומנם יש מסגרת בתוך הרובע, אולי מוכר לך ??
ובכל אופן, תרשה לנו להודות לך על הרצון לסייע, כי באמת, ממש אמת, אנו צריכים הרבה פרוטקציה, כאשר לא מכירים רבנים שמוכנים לסייע, הולכים לאיבוד במדינה זו.
וחבל על כל יום שהבן שלנו בלי מסגרת.
הוא אומנם נמצא במכון מאיר, ששם מבקר הבן הגדול עם חברותא, אבל אין בזה פתרון,
כך שאם תשמע על משהו כמו שלום בניך, חשוב שזה יהיה קרוב כאן בירושלים, תורני חרדלי.
נודה לך על הרצון לסייע, ממש כך, כה יתן לכם ה' וכה יוסיף לכם על הרצון.
בברכת שבוע טוב ומבורך
מה קורה? תעדכנו אותנו אם יש משהו חדש? גם אם לאאנונימי (פותח)
גם אם לא כולנו הגבנו כולנו עם המשפחה..דואגים ומקווים לטוב..
לרוחלה והשאר...נחמה
בס"ד,
 
לא נשמות יקרות ,
מצאנו משהו בירושלים, אבל לא בזרם שלנו, שחורים, חוזרים בתשובה, אומנם הרבה יותר זול, הרבה יותר מצומצם, עובדים לפי הנפש של הנער ולא לפי הספק, ואפילו נראה לנו שהבן הרשים אותם.
אבל אולי בלית ברירה.
 
קשה לנו מאד, אנו מרגישים ש"הקהילה פלטה אותנו"...
הרגשה נורא לא נעימה ולא טובה.
 
הבן מאד מתוח ו... לא רגוע, אבל אנו נותנים לו את ההרגשה שזה לא אשמתו, אלא אשמת המסגרות, שמחפשים את העילוי, ולא מוכנים להשקיע בבנים.
 
רוצים בנים על מוכן, שהאבות ילמדו אותם והרב יתן את הציון.
מצער , כואב,
ראיתי אפילו כתב על כך בעיתון בשבע,
חבל שהרבנים לגמרי לא מתרגשים מהמצב
 
לדאבון לבינו...
 
אם משהו יודע משהו או יכול לסייע..?????
 
אנו כאן לקבל סיוע, כולל פרוטקציות, זה לבנות ולהציל נפשות.
ממילא קשה לנו עם הבן הגדול
הוא אומנם מתקדם תהומות, מקסים, אבל קשה לו, ולנו
 
תודה לכולם על הדאגה
 
בברכת אהבת ה' ישראל והארץ
נחמה יקרה!בדולח
כל הכבוד לכם על עצם העלאת הנושא לגבי הבן הבכור יש לי הרגשה שאתם משליכים את מה שקרה לו לבן השני מסיפורך הבנתי ותקני אותי בשמחה שהתעללות נעשתה על ידי נער בעל בעיה נפשית ומכאן שבנך נפל קרבן לבעית הבחור אני מניחה כי היו עוד נערים שסבלו וברור לי שהנהלת הישיבה מדחיקה כי לא נעים לה שהם צירפו תלמיד כזה דבר ראשון אתם צריכים לרוקן את הנשמה לא להזכיר לילד הקטן כלום ממה שקרה לאח שלו אחרת אתם סתם מחדירים פחד לבן הקטן וחבל
אכן, בדולח,נחמה
בס"ד,
איננו מזכירים כמעט דבר, כי הבן הכואב מזכיר, הוא גם ניזכר עקב זאת את אשר עוללו לו גם בבית ספר יסודי, שגם הוא ניסגר, וגם שם עשו לבן הגדול דברים מגונים פרט לאונס.
 
אבל הבן הגדול שבור, עם התנהגות כפייתית ומרגיזה. אנו בד"כ מרגיעים אותו, מעשירים אותו עם כל מיני העשרות,ו זאת פרט לאהבה מורעפת עליו.
 
אבל זה משליך על הבן הקטן, הוא כועס, לפעמים מאוכזב, לפני שנתיים היה לו מורה מקסים, שנתן גם לו וליתר הכיתה פידבק חיובי, וזה מאד עזר לבן הקטן לעבודת המידות, אבל היום גם עקב כך שהוא עדיין לא במסגרת, זה גם מתסכל אותו, למרות שאנו מרגיעים ומסבירים לו שהבעיה לא אצלו, אלא במערכת.
יפהבדולח
בן כמה הבן הגדול? והאם יש מצב שתשלחו אותו להוציא את זה לא מספיק האהבה והאפתיה שלכם כי הורה זה לא איש מקצוע אחרי זה הוא יגדל למבוגר פחדן ולמה? מה הוא חטא? בקשר לבן הקטן תחפשו לו חונך שילמד איתו וילמד אותו לא רק בישיבה והרבה חום אהבה ואמפתיה מתי זה קרה לבן הגדול?
נו ומה עם ישיבה חרדית.יוני ע
אם זה עונה לצרכים של הילד אז מה הבעיה?
אלא אולי גם אתם מהסוג הממוגזר שאומרים הכל רק לא אחיי מהמגזר השני????
נשמה, לא הכל מתאיםנחמה
בס"ד,
ראה, כאשר ראינו ישיבות אחרות, קודם ביקשו להחליף בגדים,
שהאבא יחבוש מגבעת,
שהאמא תשנה את ליבושה.
לא הלכנו להתחפש, הלכנו לגבש לבנינו מסגרת,
מסגרת היום זה דעה, זה השקפת עולם
 
מצאנו מסגרת עם אנשים מקסימים,
מסגרת של חוזרים בתשובה, ולאו דווקא ספרדים,
גם אמריקאים, גם ספרדים, גם ... הכל
אבל,,, חוזרים בתשובה,
חברה נחמדים, שלא מבקשים לשנות בגד, אבל איננו יודעים איך הילד יצליח שם עם חברה כאלה,
אי אפשר לבלבל את הילד בכל מיני השקפות,
לשנות ליבוש בכדי למצוא מסגרת,
כך, מוצאים לבן את המסגרת עם השפקת חיו, ואז הוא לומד, ופורח...
ומוצא את התמיכה בבית, בדעותיו, בעמדותיו, וגם בתורתו.
אינך יודע מה קורה היום בחוץ,
 
אבל לעניות דעתי, לפי מה שבדקנו,
המגזר שלנו קשה מאד,
אף אחד אינו מוכן להשקיע למען השני,
כמה שפנינו לרבנים, למסגרות, בקשנו, הבטחנו תיגבור, דבר מובן מואליו,
כולם "קירות" - התשובה במאה ה- מאה אי אפשר, קשה, כאילו מדובר באנשים עם איזו מחלה,
 
והרבה רבנים אמרו לנו - יש עוד הרבה נערים במצב שלכם - תעודת עניות למגזר שלנו,
מצד אחד אנו אא', באמת אוכלוסיה יוצאת מן הכלל, טובים, גומלי חסדים, עדינים, אצילים, ומה לא ???
מצד שני, אם אתה לא ממש מכיר אותו, מצידך שייטבע, מה איפכת לך ???
איפה...
לפעמים בעלי היקר מאחר מביה"כ, איפה אתה, אני שואלת
הלכתי לעשות חסד
הלכתי להיות מתווך לשלום, עם מי עם אחיך ??
לא,שכן,
כך משלים בין שכנים הרבה,
זוהי הגמילות חסדים האמיתית,
לעזור לאנשים, ולישון בלילה בהרגשה טובה, שגם הוא יושן טוב, שנפתרה לו בעיה סבוכה,
 
איך בכלל רבנים יכולים לישון, לא לשון טוב, לישון בלילה כאשר יש נערים מחוץ למסגרות ??
וממשיכים את השיגרה כאילו כלום לא היה ??
או בעיות, של שלום בין שכנים, או בעיות אחרות דומות,
לא לכתוב ספר, לא ללמוד, לא להעביר הרצאות, להשכין שלום, זה קודם קול...
את יודעת מה דעתי האישית...כךיוני ע
תמיד אני נמצא בשני המגזרים וממש כיף לי ממש אז צריך לשים כיפה שחורה אז מה . וכי זה עושה אותי פחות ציוני? ואשתי מתלבשת ממש רגיל .
כל הבעיות הללו בד"כ אצל אחינו החרדים האשכנזים , הספרדים בד"כ באמצע עם נטיה לכאן או לכאן לכן אני בטוח שתוכלי למצוא לבניך ישיבה ספרדית טובה גם בלי שינוי כללי לכל המשפחה.
יתכן שרק בעבורו יהיה שינוי לבוש דבר שמצדיק את המטרה , כמו בצבא שכולם מסודרים עם מדים ואגב זה טוב ישנה פחות תחרות. ב ה  צ  ל  ח  ה .
ראשית, תודה על התמיכה..נחמה
בס"ד,
 
אני רוצה לספר לך משהו,
יש לי בת נשואה, ויש לה ב"ה 3 בנים, הגדול בן 7, ובאמת לומד בת"ת ספרדי, והם רצו מסגרת יותר דתית, בו נומר חרדית, ש"ס , מצאו מסגרת, חתני, חובש כיפה כחולה גדולה שמכסה את ראשו כמו הברסלבים, וזקן שלו שתבין, לא נגע סכין.
וכאשר רצה לרשום את הבן לישיבה חרדית ספרית זו, אמרו שלא מוכנים לקבל את הבן, כי אביו בלי מגבעת, מדובר על האבא.
אנו לא רוצים להיות מחופשים, אנו כמו שאנו,
רוצים שכבדו את רצוננו, כאשר נפשינו ונשמותינו כמו כל עם ישראל.
יש ישיבה שצריכים לתת לנו תשובה, ובע"ה , נתפשר, גם על הרמה נתפשר, מה נעשה
עדיף כך מאשר לשבת בבית
בברכת שנה טובה
ותודה שוב על התמיכה
מקור חיים, אורות יהודה, נווה שמואלאנונימי (פותח)
שלום, וסליחה על תגובה מאוחרת..נחמה
בס,ד,
כל פעם שראיתי את התגובה של זברה, רציתי לענות, וממש לא יכולתי, לחץ, ראש נפוח,
לא יודעת עוד מה,
הפעם, אחרי בירכת כוהנים, יותר קל לי,
ובכן, מקור חיים בירושלים, באי המסגרת, כבר לא כל כך דתיים כמו שבגוש, הרבה יותר בני עקיבא, אנו חרדים ממש, בקטע הזה, הבן עם פיאות, וכיפה שהלוואי שתגדל יותר.
בגוש, הלחץ חזק, והוא שוב, אינו רוצה פנימיה, מקסימום לחלק את השבוע חלק בית וחלק פנימיה,
אורות יהודה, נוווה שמואל, שוב, רחוק,
בשבועות אלה, חזרנו לנועם שוב, כי שמענו שעשו סלקציה,
אבל כנראה שהם חפצים להעניש אותנו, ולא מעונינים לקבלינו חזרה.
מצד שני, יש עוד מסגרת ירושלמית,
שהלוואי שיענו ללחץ מסויים,
יהי רצון שנתבשר ונבשר בשורות טובות בזכות הימים הקדושים הללו
כנראה שאנו עוברים ניסיון לגמרי לא קל.
ה' יעזור, כי אחרי הכל, השינוי הוא למענו שמו באהבה.
התכוונתי למקו"ח בכפר עציון...  ויש גם את סוסיאנונימי (פותח)
ישל"צ,חורב, קרית ארבע..
בהצליה!
תודה לכם על הדאגה,נחמה
בס"ד,
ערבנו את משרד החינוך
ועירית ירושלים
עכשיו זה רצון ה'
בע"ה, אשמח לבשר לכם כאן בשורות טובות
אתם יקירים מאד
ותודה על הגיבוי....
נחמה- משו התעדכן?מאמע צאדיקה
יש דיונים - הנושא נמצא בטיפול העיריה ומשרד החינוךנחמהאחרונה
בס,ד,
פנינו חזרה לבי"ס נועם, המנהל רוצה להעניש אותנו שחיפשנו מסגרת תורנית יותר, וממש לא רוצה לקבל את הבן חזרה.
עשינו טעות שלא רשמנו אותו גם לנועם ולעוד מקומות.
 
בע"ה הבטיחו לנו שעות תיגבור , אני מקווה שלפחות זאת יקבל בינתיים, שאנשים מקצועיים ילמדו את הבן בינתיים.
 
כנראה שגם האנשים הנוגעים בדבר, היו עושים הרבה יותר עם המקורבים להם, עבירונו, כאנשים שבאים דרך הצונורות המקובלים, עושים הכל בעצלתיים,
 
הבן בינתיים הולך עם אחיו למכון מאיר,
מהחברה הוא נשבר, כלומר, הוא אומר, עדיף לי ללמוד כך לבד עם מורים, וחברים ? אמא ממש לא צריך, מספיק לי את החברים שלי כאן בקהילה,
זה נורא כואב לי לשמוע זאת, אבל אנו תומכים , מפרגנים, וממשיכים לנדנד לנוגעים בדבר,
 
אבל אני כבר דואגת לשנה הבאה.
ומחפשת עם אישי היקר פרוטקציה...
בפירוש..
יש לכם משהו שיכול להשפיע על ישיבות בירושים ?
במיוחד במורשה ???
אשמח לשמוע.
ובכן,,,
תודה על ההתעניינות "צדיקה אחותך",.
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך