אבל בשר הוא אבן יסוד בכל בית

לא יהיה בשר כי אין בשר

זאת דעתי. באמת.

אבל מ"חסרון משמעותי" ועד לפסול קטגורית יש מרחק.

למה חסרון משמעותי? כי זה לוקח איזשהו עקרון מוזר ומיותר ומכביד על החיים. זה לא "לא אוהבת בשר ולכן אוכלת חלבי", שזה סבבה. גם "יש מאכלים שלא באים לי טוב" זה סבבה. אבל כשזה מתחיל להיות עקרונות, אני לא אוהב אנשי עקרונות. כל מה שלא חייב להגביל אותנו, אפשר לשחרר

זה גם מכביד על האדם עצמו (וזה לא נעים לחיות לצד אדם שמכביד על עצמו סתם), וגם מכביד על הסביבה

מי שלא אוכל בשר כעקרון, זה חסרון, וזה מכביד על עצמו והסביבה

אני לא רואה בזה מעלה מוסרית. רמה מוסרית גבוהה זה לתת 20% מהרווחים שלך לצדקה, או לוותר על דבר יקר לך בשביל מישהו שצריך אותו יותר ממך.

מאד עצוב שצמחונות זה *ה*משמעות שמישהו יוצק לתוך החיים שלו

אני לא מכביד על הסביבה, אני משתמש בה בצורה סבירה (לצערי אכן תעשיית הבשר היא קצת לא סבירה מבחינת ההתנהלות שלה, ואילו היתה לי דרך להשפיע על זה הייתי עושה. כמו הרבה דברים אחרים שאני משתמש בהם על אף שהם מנוגדים לדרך החיים שאני מאמין בה)

בדיוק כמו אדם שללבוש שחור לבן זה מהותי בעיניו (אם זה יפה בעיניו או נוח כדי להתאים לסביבה אין לי בעיה עם זה)

כל דבר שאדם נותן לו משמעות יותר ממה שיש לו, זה בעיני בעייתי (כמובן יש טווח מסוים)

וגם מפריעה לי המחשבה שזאת רמה מוסרית גבוהה. אבל זה ויכוח אידאולוגי

מי שמודע לעיקר וטפל - שיעשה מה שבא לו. קשה לי להאמין שאדם סביר מסוגל להגביל את עצמו ברמה קיצונית כל כך, ועדיין להיות מודע באופן מלא לזה שההגבלה הזאת היא "טפל"

אני אמרתי שמי שצמחונית או טבעונית כעיקרון, אני לא אוהב את זה וזה חסרון בעיני אבל לא אפסול.

ותחליפים דורשים השקעה כלכלית, ומאמץ, וטרחה לאדם עצמו ולסובבים אותו

אם זה בגלל שהיא מרגישה יותר בריאה ככה, אתמוך בזה יותר ממה שהיא עצמה משקיעה

לחתוך רק בגלל זה, למרות שבטבעונית זה מוריד מספיק בשביל שמבחינה הסתברותית הסיכוי גבוה

אני צמחונית. לא מאידאלוגיה פשוט מגעיל אותי שמה שבצלחת שלי זה חיה 

ובבוא העת בעז"ה זה יהיה מאוד לא נחמד אם יפסלו אותי בגלל ההעדפות שלי בענייני אוכל. 

אם אני אפגוש בחור שלא מחבב אוכל מסויים מסיבה מסויימת זה לגמרי לא חסרון.

ואני לא מדברת על מישהו שזה אידאלוגיה מבחינתו כי זה כבר תלוי בן אדם

(כמובן כל עוד זה לא מגיע לקיצוניות שמפריעה לחיים סבירים)

כשאני אומרת אדם עם אידאלוגיה אני לא אומרת שזה לא טוב, וזה גם מה שהדגשתי, תלוי בן אדם. כי אני מכירה אנשים צמחונים מאידאלוגיה שממש לא נעים לאכול לידם בגלל ההטפות. או כאלו שזה ממש משפיע להם על החיים בכיון בעייתי ולהפך, שלא אוכלים מעקרון וזה ממש סבבה.

דברים שהם לא מצוות עושים כי "בא לי".

ולא להיפך, בשניהם.

בכל מקרה התשובה שלה אכן היתה לעניין

בכל אופן, אני לא רואה שום מצוה בלהיות צמחוני, ולכן אני לא אוהב אנשים שעושים מזה אידאולוגיה.

אני כן רואה מצוה בלהניח תפילין ולתת צדקה, ולכן אני לא אוהב אנשים שעושים מזה אידאולוגיה - כי זה כבר מצוה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.