זה בהקשר אחד...
כאילו יש מצבים שלא משנה כמה חברים יהיו מסביבך, אתה תרגיש עדיין חסר כזה...
ושקולטים שרק שמדברים עם ה' החסר הזה מתמלא, אתה מתחיל לפתח בזה סוג של תלות, ואז שאני עם חברים או ליד אנשים או משהו אני מרגיש שבגלל הסביבה יש סוג של הדחקה כזאת של ה' מהשיח (שלי), כאילו
"חכה שניה ה' אני עם חברים" אז לא, אני רוצה שכמו שאני מערב אותו בערך בהכל כשאני לבד, אני רוצה שהוא יהיה מעורב גם בשיח הרגיל עם כולם, אני יודע שזה נשמע תלוש והזוי קצת חחח אבל זה סתם תחושה כזאת של "הלוואי".
וכן את צודקת ב100% לגבי חברים אמיתיים, ברוך ה' יש לי הרבה חברים טובים, אבל ה' זיכה אותי בחבר אמת אחד ממש בחינת דוד ויהונתן, והיו זמנים שלא הערכתי את זה מספיק וח"ו יכלתי להפסיד את זה, באמת חשוב שאם יש את זה להעריך ולשמור על זה, וגם בכללי לשמור על כל החברים, אני חושב שדיבוק חברים זה בחינת כנסת ישראל ממש חזקה...