אני לא חושבת שזה יכול להדרדר יותר |ידפרצוף|

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

אני לא חושבת שזה יכול להדרדר יותר |ידפרצוף|מפוחית

אז כן,
ישנתי לתומי
ופתאום,
אני מתעוררת
קר לי
לי!
אני מוציאה עוד שמיכה ומדליקה את המזגן.
אני!
מחפיר
|שפל רוח|

את כאילו מקובעת על עצמך גם לגבי טמפרטורות?בוז

למה להתבייש בזה שקר לך?
לא מעייף לרדת לכאלו רזולוציות גבוהות של דיעות לגבי עצמך? לא עדיף לזרום ודי?

א, אני מקובעת כמעט על הכל.מפוחית

וכן זה מתיש.
אבל זה איכשהו חלק ממה שהגדיר אותי תמיד, פשוט הזוי לי שעכשיו משו שהיה חלק בסיסי מהתיאור שלי אחרת עכשיו.
זה דפוק
אבל מה אפשר לעשות?

מה זה "התיאור שלי"בוז

את כאילו מראש לא נותנת לעצמך להשתנות/לזרום עם החיים ועוד נוזפת בעצמך על זה... את גרה במקום מאד קר, תני לעצמך להתכרבל!

יש דברים בך שלעולם לא ישתנו, וטובים שכך! הם אכן חלק ממה שאת מגדירה כעצמך. אבל לגבי כל השאר? תזרמי... תבחני אופציות חדשות...

אולי זה כי אני רואה אתזה כחלק מתהליך של הזדקנותמפוחית

זה כמו שאדם שמזדקן לא ישמח עם זה שהברך שלו כבר לא מתפקדת כמו קודם.
זה יבאס אותו
וככל שזה יחמיר זה יטריד אותו יותר.
ויזכיר לו עד כמה הוא מזדקן.
אני תמיד גרתי במקומות קרים, עכשיו זה באמת אחרת..

אני מקווה שאת אומרת את זה בצחוקבוז

את ממש לא זקנה. לאנשים זקנים יהיה בקור כאבי פרקים, אולי...

לכולם קר כשקר!!! גרת במקומות קרים כל החיים? אני די בטוחה שההורים/אחים שלך היו מדליקים חימום כשהיה קר מידי, ובגלל שלא את היית צריכה לעשות את זה לא שמת לב בכלל, מה ששונה עכשיו כשאת דואגת לעצמך.

הזדקנות יחסית לפחותמפוחית

זה מאפיין של המשפחה שלנו, אנחנו אנשים שלא קר לנו.
אבא והאחים ואני עוד כמה מהאחיות.
רק לאמא קר במשפחה.
וככה זה היה כל החיים
גם כשהייתי בתיכון, בהשוואה לשאר הבנות שהתלוננו על הקור בפנימייה, אני ישנתי כרגיל עם ציפית בלבד גם כשהיינו תקועות בשלג הגדול סופשבוע שלם.
כי ככה זה
לא היה קר לי
ושנאתי חימום
עכשיו אני עדיין שונאת חימום
אבל רואה בו רוע הכרחי