כמו זה;
מרבית האנשים מתים מבלי להזיז דבר למעט העפר שנדרש לכסות אותם.
על טבעי.
או זה;
נשמתו הסתובבה בעולם שישים, שבעים או אף שמונים שנה, וצעדי'ה עלי אדמות היו כה קלילים, שלא השאירו שום רושם.
דוד זריצקי
כאילו
הטבע האנושי הוא לרצות שיזכרו אותנו.
משפטים כאלה מרגישים לנו טראגיים,
למות בלי להשאיר זכר זה עגום כמעט כמו למות בטרם עת.
איזה סטנדאפיסט אמר פעם, יש את הביטוי מת אבל לא נשכח, איזה עגום זה במקרה ההפוך, נשכח אבל לא מת.
זה משעשע משו, אבל עדיין
לוחץ לנו בדיוק בבפנים שלנו
בזכרון העמום שטבוע בנו שכל הקונספט הזה של למות הוא שגוי ולא מועיל.
ובצורך הקיומי שלנו להשאיר זכר, כי אחרת מה עשינו פה בכלל.
אוףף
המוח שלי עדיין עיסתי משו
מה שיוצר מצב כזה;



אבל לפחות הוצאתי אתזה מהראש...
מי שהבין אני מתרשמת..

הצחקתם אותי...