.
בנות. גיליתי היריון אחרי כמה הפלותאנונימי (פותח)
.
הייאין ייאוש בעולם
לאיזה בירור גנטי את מתכוונת? קריוטיפ? בירור רגיל אצל האחות בקופה או בירור ספציפי בעקבות מומים בהריון קודם?
אם זו בדיקת קריוטיפ, תתנחמי בכך שברוב המקרים זו אינה הבעיה, אלא רק בכ3 אחוזים מהמקרים של הפלות חוזרות.
המון בהצלחה וכוחות גדולים.
אכן לא פשוט הפחד וחוסר הוודאות האם יצא מההריון ילד או שיברון לב..
מציעה לך ללכת לטיפול כלשהוא שיתן לך מנוחה לנפש בתקופה הזו, משו שעושה לך טוב, אומרים שזה גם מועיל להצלחת ההריון.
שוב בהצלחה ובידיים מלאות
היי יקירה. חיבוק חם חם!!ציפי כהן
יש כאן דאגה על הבדיקות שלא הספקת לסיים,
שמחה על ההריון החדש
חשש מההריון החדש, פחד להתחבר אליו בגלל ההפלות שעברת.
יש גם כאב על האובדנים הקודמים, והיה חוסר רצון להתמודד עם ההשלכות הרגשיות שלהם. זה כאב מדי.
יש אשמה על הכניסה להריון, על כך שאולי לא שמרת מספיק ולא חישבת נכון את זמן הביוץ,
ועכשיו אולי גם ייאוש, או רק עייפות- מההתמודדות מול הריונות ותקוות ואכזבות.
יקירה, לפני הכל- בליל כזה של רגשות זה מציף מאוד ומבלבל מאוד. יש המון כיוונים ומחשבות ותהיות, וקשה לדעת לאן לקחת את כל זה... אז חיבוק חם!
אני רוצה לומר לך שאינך אשמה. נשמע שעשית את המאמצים כדי לעקוב, שאת מודעת לגוף שלך ושאת שמה לב.
קורות טעויות בחישוב, וגם הגיוני שהגוף יוצא מעט מהסדרים הקבועים שלו ומבלבל אותנו... גם זה קורה. מותר לטעות. וזה קרה. זה בסדר יקרה.
בעיניי מה שנכון עכשיו זה להתמקד בהריון הנוכחי, בהווה, ולראות מה צריך לעשות עבורך ומה טוב להריון הנוכחי.
בעיניי הכי חשוב להתייעץ עם הרופא, לומר לו את המצב, לבקש תרופות לפי מה שהוא חושב שנכון, ולהמשיך עם זה.
לגבי התקשרות רגשית להריון- זה מובן לי מאוד שאינך רוצה להתחבר או להרגיש או אפילו לזכור שיש הריון.
זה טבעי מאוד.
הפחד קיים, החששות ממה שיקרה, הכל קיים וזה הגיוני. זה באמת מפחיד.
אני מציעה לעבוד כרגע על דרכי הרגעה כמו נשימות, דמיון מודרך של משהו נעים (לאו דווקא קשור להריון, פשוט שיהיה לך נעים וטוב בפנים), להשיג תמיכה רגשית שתתמוך בך ותהיה עבורך (אני מתכוונת לחברות, משפחה ואנשים שאת יודעת שטובים לך. ואפשר כמובן טיפול אבל לא דווקא).
בגדול, בעיניי, לאחר שתעברי תקופה מסוימת בהריון- תוכלי יותר להתחבר אליו. אבל ההתחלה אכן קשה.
ולבסוף , לאחר שתעברי את התקופה הקשה ותתייצבי מעט- שווה לעבד את ההפלות שעברת. כדי לעבור הלאה.
אבל זה רק אחרי שההריון יסתיים בטוב, שהכל יהיה בריא וחי ואוהב ונינוח...
חיבוקים וחיזוקים!
לכי לרופא וקבלי את התמיכה התרופתית להריון הזה.
מחזיקות לך אצבעות!!
תודה על מילותייך יקירה! משתדלת...ציפי כהן
אחיות? חברות? אולי קולגות...? למי את מרגישה בנח לספר וגם לקבל תמיכה והבנה? ואולי כרגע יספיק לך לשוחח על זה עם בן הזוג?
האמת, כמובן, אנחנו כאן תמיד. ופה הכי יבינו אותך. את מוזמנת תמיד.
הבעיה פה היא שזה וירטואלי, ולא אישי, וגם לא תמיד כולנו נמצאות פה ולא תמיד כולן מתיחסות או עונות.
אז זה אחלה מקום לשתף, אבל אני מאוד בעד למצוא לך מקום ביומיום שבו תוכלי לפרוק ולשתף לאדם שאת מכירה ויכול להיות תמיכה ברגעי משבר.
אם לא תמצאי בסביבתך, ותרגישי שאת זקוקה לליווי והרגעה ביומיום שלך- חפשי לך מטפלת רגשית שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה באופן מיטיב ומרגיע.
או אולי מטפלת הוליסטית כלשהי שיכולת לתת חיזוק לגוף ולנפש.
חפשי לך תמיכה. מגיע לך.
עידכון הפותחתאנונימי (פותח)
היום הייתי אצל הפרופסור ומסתבר שהבדיקת קרישיות השניה שניתנה לי מהמטולוג מתבצעת גם בהיריון. אין שום בעיה לעשות אותה בהיריון רק הבדיקות האחרות של הפקטור וכו לא באמת מתאימות. קבעתי תור מחדש... אך זה חשוב לפעם הבאה לשאול רופא ולא לסמוך רק על פורומים.. נקודה לכולנו למחשבה... לא באה בטענות אלא מלמדת את עצמי שאין כמו לשאול בעל מקצוע.
הרופא נתן לי זריקות פרגניל משהו כזה... כל יומיים שלושה עד לשאר בירורים... ביקש שאחזור לביקורת עוד חודש ימים. מישהי מפה לקחה זריקות כאלה והן עזרו לה? מסקרן לשמוע.
תודה שאתן כאן

תובנה חשובה. ברור שלא להסתמך על הפורום בעניינים רפואיים!!ציפי כהן
אני מבינה שלא הלכת לבדיקה של הקרישיות?
לא הבנתי זאת ממך... שמחה שעוד אפשר.
אנחנו פה לתמוך ולתת חיזוקים ועצה טובה. אבל תלכי לאנשי מקצוע כדי לקבל החלטות באמת.
טוב שכתבת.
בהצלחה עם הבדיקות והזריקות למיניהן!
הייאין ייאוש בעולם
עניתי מהחווייה ומהידע שלי. אם היו עונות לך עוד הרבה מילא (ולצערי הפורום לא כל כך פעיל, עדיף לכתוב ב'הריון ולידה' אם רוצים לשמוע כמה חוות דעת), אבל לא מסתמכים על נסיון של מישו אחד.
מה גם שבאופן אישי הייתי מעדיפה לעשות או את כל בדיקות הקרישיות או כלום, לא היה מרגיע אותי לעשות רק את אלה שמותרות בהריון.
הרבה הצלחה וידיים מלאות
יקירתי, את נהדרת ואת עונה לפי מה שאת מכירה מנסיונךציפי כהן
כמו שאני מדגישה פה לא פעם: אנחנו לא רופאות ולכן אין להסתמך על הדברים פה כדברים שקובעים משהו, כי לכל אחת הגוף שלה וכל מקרה לגופו (תרתי משמע...)
אני מעריכה את התשובות שלך כמעט לכל אחת, את השותפות שלך ואת הרצון הטוב.
זה מקסים בכל פעם מחדש!!
מנסיוני, בפורום מעין זה לא קל להישאר הרבה.
זה פורום שרוצים להיות בו זמן מה, לצורך תמיכה, עידוד, חיבוק או מידע- ואחר כך עוברים הלאה לדברים המשמחים של החיים... למשל בפורום הריון ולידה...
לעיתים קורה שיש לנו צורך להישאר,להיתמך, להרחיב את מעגל החברות והתמיכה בשלבי אבל שונים. ואז אנחנו נשארות.ים יותר בסביבת פורום בסגנון הזה.
אני לא יודעת מה לאחל לעצמינו... שנעבור הלאה ושהפורום לא יהיה מלא חברה ופעילות? או אולי- שניצור פה חבורה ונוכל לשוחח בה לאורך זמן על מגוון ההתמודדויות סביב אובדן הריון? ומה אם יהיו הריונות או דברין נוספים של החיים שישנו את הדברים בהם נהיה עסוקות.ים?
הרבה מחשבות.
הייתי רוצה לאחל לנו-
א. שלא יצטרפו אלינו חברות.ים חדשות.ים כי זה תמיד כה עצוב.
ב. שאם יצטרפו- שיקשיבו לעצמם וידעו מתי טוב להיות פה ומתי להמשיך למקומות אחרים
ג. שתמיד יהיה לאן לחזור אם יש צורך. אנחנו כאן ואני אמשיך להיות כל עוד אוכל. אני יודעת שהחברה פה אינה קבועה, ולרוב גם מאנונימי. בשבילי זה בסדר. אני מבינה את הצורך להיות פה לזמן מה ואז להמשיך.
ד. הייתי רוצה שגם תהיה כתובת עבור מי שכן רוצה מקום יותר קבוע. וזה יוצר בי מחשבה, אולי, על הצורך בקביעת מפגש, שיהיה מעבר לוירטואלי. שניפגש לערב ונוכל לשוחח.
אלה מחשבותיי...
@@אין ייאוש בעולם אשמח שתגידי לי מה את חושבת על הדברים.
חיבוקים ואהבה
העניין הואאין ייאוש בעולם
זה פורום שלרוב נמצאים בו לזמן מה ואחכ ממשיכים לדברים המשמחים של החיים בפורום הריון ולידה.
אבל לא כולנו הגענו לחלק המשמח...
חלקנו עוד עמוק ב'זמן מה' הזה שפעמים רבות נמשך זמן רב בגלל הצורך בבדיקות אחרי הפלות.
אז האם בימים אלו רק אני נמצאת עוד ב'זמן מה' הזה?
אני חושבתבאפל
תמיד יש משהו שנשאר פה כי קשור לפורום הזה.
ואני פה, כי לי עזרו ממש כשהייתי צריכה, ועכשיו, אני קצת יכולה אולי לעזור. ( יותר ב"הפלה מאוחרת"/ הפסקת הריון/ לידה שקטה בשבוע "מוקדם"), אז כשיכולה, מגיבה.
בעז"ה שכולן יעברו הלאה (בצורה מסוימת..)
ולא יהיה צורך בעידוד או תמיכה בנושאים כאלה.
היו לך ילדים? אולי זה קשור לזה שאינלי ילדים עדייןאין ייאוש בעולם
תודה מקסימות על התגובות
טוב לי לשרוץ כאן, אבל לא לבד
אין ייאוש בעולם
גם אני עדיין ב"זמן מה" הזה...תשוב תחייני
והאמת שאני מבינה אותך.
אני כבר באוטומט נכנסת לכאן כל יום לקרוא,
אבל אני לא מצליחה כל כך להגיב...
מרגישה שאין לי מה לומר....
חשבתי לעצמי למה בעצם הפורום הזה קצת שומם ביחס לפורומים של נושאים אחרים. והגעתי לתובנה שאולי זה שההתעסקות כאן היא כולה בחסרון וכאב זה מקשה על יצירת אווירה אחרת...
כי תכלס רוב ההודעות כאן הן כאלו שמשתפות ברגעים כואבים במיוחד וחוץ מלשלוח חיבוק ואהבה (שכמובן זה הרבה וזה מדהים) אין לאן לפתח את זה..לא נוצרים דיונים וכדו...
תוהה לעצמי אם יש דרך שזה יהיה אחרת...
בנתיים שולחת לך חיבוק חם!❤❤❤❤
ואגב, אולי שווה לך לחפש קבוצת תמיכה או טיפול, יש משהו מנחם ומחזק בלפגוש (פנים מול פנים) אנשים שעוברים חוויות דומות...
היי יקירות. קראתי אתכן ואני שומעת את הצורך בפורום חברתיציפי כהןאחרונה
ממשיכה לחשוב.
בינתיים, אם נרצה להמשיך לדון- כדאי שנפתח לכך שרשור חדש.
ובכל מקרה, יש לי מה לכתוב על מגוון הנושאים שעלו פה, ואפתח שרשור חדש בזמן שיהיה לי מעט יותר זמן ושקט בראש ובלב כדי להניח בנחת את המחשבות.
חיבוקים לכל אחת שזקוקה, בתקוה לתחושת שלווה ושמחה ומציאת מקום טוב עבורכן ❤
מחשבות קשותאנונימי (פותח)
ילדתי את הבן המת שלי השבוע
אני במחשבות נוראיות
הוא היה כזה מתוק ושלם ותינוק אמיתי שהרגשתי פתאום שעשיתי טעות ואולי לא הייתי צריכה לעשות שום דבר ופשוט לחכות.
אני יודעת שמציאותית זה לא משנה כי הוא היה מת ברחם בהמשך או יותר גרוע- נולד חי סובל ומת אחרי שבועות/חודשים.
אבל משהו בזה שאני עשיתי משהו אקטיבי ובגללו התינוק שלי מת פשוט הורג אותי מבפנים
אני חושבת עליו בלי הפסקה, הוא כבר לא איזה עובר עלום, היו לו פנים מתוקות ושקטות והחזקתי אותו ואני כועסת נורא שלא יכולתי להמשיך להחזיק
פתאום אני מבינה את כל הסיפורים הקריפיים האלו על אמהות שלא הצליחו לשחרר ועשו כל מיני דברים הזויים
אני פשוט מרגישה שהיה לי ילד. ונשבר לי הלב נשבר ואני לא יכולה להסביר את זה באמת לאף אחד
זה ממש מובןoo
המחשבות
והכעס
זה אובדן
אולי אפילו כפול
על שהוא איננו
ועל שהיית צריכה לבחור בזה
תני לעצמך את הזמן להתאבל לכעוס ולחשוב
חיבוק גדולמתיכון ועד מעון
המחשבות שלך מובנות מאוד.
ממליצה ממש ללכת לעיבוד של החוויה, יכול מאוד לעזור
איזה אובדן עצוםכל היופי
צער ענק.
לבי איתך.
כן, היה לך ילד.
ואת עשית את הבחירה הנכונה בשבילו כאמא, את מה שיכולת לעשות בשבילו - גידלת אותו אצלך בבטן וכשהבנת שהוא יסבול עשית מה שאת יכולה בשביל שלא יסבול, אפילו ש*לך* זה יצר תחושה קשה מאוד.
❤️🫂
אני לא מכירה אותך אבל עם דמעות בעיניים, בטח שנשבר לך הלב.
איבדת ילד. זה נורא.
כן חושבת שכדאי לשתף מישהו גם מחוץ לפורום בעולם האמיתי.
לבכות ביחד, לקבל חיבוק. הבדידות מקשה על זה עוד יותר.
תודה על המיליםאנונימי (פותח)
אני משתפת אבל אני מרגישה שאנשים לא מצליחים להבין את זה. את זה שזה היה ילד שלי ולא רק חלום. שזה שהוא נולד מת לא משנה את החוויה שלי שאיבדתי אותו ממש. מרגישה שאנשים יותר רואים את הכאב של אובדן ההריון. והחלום שהתנפץ אבל מתייחסים לזה כמו עובר, הכי הרבה אל מערכת היחסים שהיתה בינינו כשהוא היה עובר וההיקשרות אליו והפרידה מהחלום
אבל אני אבל עליו ממש. על הגוף הקטן שנלקח ממני. על הפנים שהבטתי בהם. על זה שרציתי להחזיק אותו עוד ועוד ועוד ולא היה אפשר
על זה שהוא ממש היה. אבל בו זמנית גם לא.
ולכן האשמה. כי הוא היה כל כך תינוק ולא עובר בדקה הזאת שהחזקתי אותו, שרק אז הבנתי שהפסקתי לו את החיים באופן יזום.
וברור שזה בשביל שלא יסבול. וברור שהיה קשה יותר אם היה נולד לתוך סבל ואת אחרי שסבל. וכנראה שאז הייתי יותר מאשימה את עצמי. אבל עדיין. אני חתמתי על מסמך ששם קץ לחייו. והייתי שם כשזה קרה. ובחרתי בזה.
וזה לא נותן לי מנוח.
תודה גם לשאר המגיבות היקרות על התגובה זה עוזר לי לפרוק את זה ולשמוע הד בצד השני.
וברור שאלך גם לטיפול ועיבוד בשלב מסויים.
אני אגיד רק לגבי תגובה של אנשיםכל היופיאחרונה
להרבה אנשים קשה להיות ליד הצער.
אז הם ינסו לברוח ממנו (נגיד להעביר נושא או להתחמק ממך), או לעבור למישור שיותר קל להם להתמודד, למשל לתת עצות או לעזור פיזית, או להקטין אותו, כמו להגיד "לפחות יש לך (זוגיות, ילדים, את בריאה" וכו') או להגיד שזה לא היה תינוק אלא רק אובדן של חלום.
וזו הדרך שלהם להתמודד.
את נשארת עם הצער הגדול שלך וזה לא פשוט.
כי חלק מהאבל ומההתמודדות איתו היא להכיר בו ולהרגיש אותו, ולא שיבטלו אותו או יקטינו אותו.
ואני מבינה את רגשות האשמה, ואני לא יודעת אם מה שאני אומרת עוזר.
אבל את עשית באמת באמת את מה שהיה נכון בשבילו.
הוא עבר את המסע הזה כאן בעולם מסיבה מסוימת, הנשמה שלו הייתה טהורה והייתה כנראה צריכה רק לחלוף פה בעולם כך.
תחשבי אחרת, אם הוא היה נולד וסובל, גם היית מרגישה רגשות אשמה. נכון?
האימהות מולידה איתה בור של רגשות אשמה... וזה טבעי ומעיד בעיקר על הלב הטוב שלך והרצון שלך להיות האמא הכי טובה בשבילו.
וזה מה שעשית, למרות שקשה לך להרגיש את זה.
שולחת לך חיבוק מרחוק.
במה קורה?אנונימי (פותח)
בנות הסיפור שלי כואב ממשש...
התחתנתי לפני שלוש שנים..
ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..
חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..
כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..
בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..
אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...
אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..
💗💗💗שימושית
אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי
אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.
💗💗💗💗💗💗
אוי יקרהכל היופי
איזה כואב זה 🫂🫂
בטח שאת שבורה ומפורקת.
זה כואב כל כך ❤️
תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.
הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל
הלב שלי גמור
אני בשבוע 20
לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18
שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות
לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)
הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.
חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.
מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?
הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)
אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה
אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית
ואור מהר מהר
חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28
חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)
לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה
)
הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה
לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)
יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️
אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים
כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל
אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי
נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע
לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.
מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.
תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)
ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה
באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי
(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)
באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו
), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️
מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל
נשמע ממש קשוח.
תודה על התגובות והעזרה
אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)
זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..
אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..
בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.
(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)
כותבת לך גם כאןאפונה
אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.
גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).
מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.
כןאפונה
האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.
אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.
אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.
סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)
לגבי הילדים שבבית
הגדול בן חמש וחכם מאוד
מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל
לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .
את יכולה לספר לואפונה
שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...
אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.
גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).
בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.
חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.
את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)
כלומר לא לספר מיד
אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)
אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע
כך שמוזר לי אם זה קשור
יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון
שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור
גם אני לא יודעתאפונה
רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,
ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.
היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.
שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.
שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.
השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.
לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.
לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)
אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.
הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)
אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח
וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי
(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)
שימושית
מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר
אמן!אנונימי (2)
זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל
(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)
וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה
חיבוק ענק יקרהאפונה
את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...
זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.
זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️🩹
הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...
התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)
על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)
מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)
זה באמת יכול להיותאפונה
דרך ארוכה מאד.
יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון
אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...
הייתי מנסהאפונה
התמקדות (focusing).
צריך לראותאפונה
מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.
בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...
את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)
כי זה מרחיק?
אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?
כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.
אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.
אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)
אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.
אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.
אני הצטערתיאפונה
כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).
תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..
את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.
סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון
עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...
לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...
אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.
אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...
אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד
כשעשיתי מי שפיראפונה
כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.
אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.
דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.
מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.
אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.
תודה על התגובהאנונימי (4)
אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.
כשהייתי ילדהאנונימי (5)
בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה
היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש
וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן
נתן לנו לשאול קצת שאלות
לנו זה היה מאוד טוב
תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי
ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר
אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת
אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה
שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן
היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר
אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה
יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון
אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.
אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.
כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר
כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה
לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.
אבדן הריון גרידהJoyS
היי
עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק
(נצפה עם דופק בשבוע 6…)
זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו
כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך
היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס
ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.
כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.
אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.
לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה
וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך
חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו
שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות
אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.
(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)
לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...
אני רק חיבוקעדי7
איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה
עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?
הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.
בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.
איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.
בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...
שק הריון בלי עוברmiren301
היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.
ציטוטקmiren301אחרונה
רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..
היי שאלה דחופהTst
עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה
יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים
דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה
האם מישהי חוותה האם זה תקין ?
יומים אחריי שאיבה דימום קלTst
וכאבי מחזור
האם זה בסדר ? משהי מניסיון