צריך להבין שאף אחד לא מחכה לי, ואם אני מרגיש צורך להתחתן הצורך גובר עם השנים. והסיכוי להצליח קטן עם השנים - מהרבה סיבות, ואוכל לפרט. ולכן ככל שהגיל עולה אפשר פחות לסנן. האם השאלה שלה היא בררנות? אין לי דעה בנושא. אבל ברור שבגיל מסוים צריך לוותר על שאיפות שבגיל צעיר יותר היה אפשר להתעקש עליהן

כך גם אני מתייחס לזה

יכול להיות שבטווח של עשר השנים הראשונות זה פחות בא לידי ביטוי. אבל בגיל 30+ ובטח 40+ לדעתי זה משמעותי מאד. המטרה היא לא למצוא אהבת אמת בגיל 60. במטרה היא להספיק לחיות חיים זוגיים (וזה בלי לדבר על ילדים). שמעתי משפט ואני מסכים איתו "אין אף אדם שבשביל להתחתן איתו שווה לחכות 20 שנה"

שאם הייתי מגיעה לגילאים האלו, ממש לא הייתי מוותרת על אהבה. בלי אהבה בעיניי אין בכלל זוגיות, אין כלום. 

כן מסכימה איתך שהייתי מוותרת על חלומות כמו רמה רוחנית מסוימת או אידיאל של בית שהייתי רוצה להקים.

שורה תחתונה יש שני עניינים בעיניי, אחד  הרצון להקמת בית בסגנון מסוים ואיך הייתי רוצה שהאבא לילדים שלי ייראה, ודבר שני זה איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה. ואני תוהה לעצמי במה הייתי מתפשרת יותר. וחייבת להגיד שיש מצב הייתי מתפשרת על סגנון הבית...

אני מבין את האמירה כאמירה עקרונית

מבחינה מעשית, מאד יכול להיות שהעקרון הזה סתם תוקע את האדם בלופ שהוא לא יכול לצאת ממנו (מה אם יש לי בעיה לפתח אהבה?).

ברור שאין שאיפה לוותר או להתפשר. על כלום. אבל אם יש רשימה של יעדים, ויש אופציה להשיג חלק מהם, ויש סבירות מסוימת שאופציות אחרות לא יתנו יותר מזה - אז עדיף רבע ציפור ביד מאשר חצי ציפור על העץ

ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" נאמר גם כאן. והוא נכון במיוחד כאן. אנשים במצב של צורך מוכנים לוותר ולהתפשר על דברים שהם לא חלמו לוותר עליהם כשהיו שבעים ונינוחים. צריך לזהות מתי מדובר בוויתור מתוך יאוש - שהוא לגיטימי אבל מסוכן - לבין ויתור מתוך הבנה של המציאות, שהא בריא; אבל ברגע שיש מודעות מלאה למצב, אפשר להתפשר על הכל (כשצריך)

אם האדם נראה לך, עניינית, כאופציה מתאימה, אז לכאורה יש מקום לנסות שוב.

בסדר, הוצאת את העצבים... עשית את שלך.

אבל הרי באמת יתכן שמישהו "יבהל" פתאום ויבטל. יש דברים כאלה.

אז סביר שכדאי לבדוק, אלא יותר במתינות.

מה שכן, אם את מחלטה לבדוק מחדש - אז באמת מחדש. לא לנטור כל הזמן על הפעם הקודמת, ולא להעלות את זה כ"קלף".

פרקת כבר מה שרצית. אם בודקים - אז בלב נקי.

הפחד ש"עם כל אחד זה לא באמת וודאי" - עלול להכשיל.

זו לא "הגרלה". אחרי שרואים שהנתונים העקרוניים מתאימים, וגם ההרגשה האישית ביחס לאדם טובה - הרי שיש בחירה. עם "וודאי" או לא - תלוי הרבה בהתנהלות אחרי שנישאים, על הבסיס שיש התאמה ראשונית ונעימות זה עם זה. תבחרי בטוב, ותעבדי עליו.

בהצלחה רבה לך, חושבת עלייך... הלוואי ותמצאי את שאהבה ליבך

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳