כפי הידוע לחלקכם, מחבר שיר מקסים ונפלא זה, הוא הראי"ה קוק (נדפס בתחילת 'אורות הראי"ה' שב'חמישייה'). השיר מתאר את האמירה האידאולוגית הגדולה של עם ישראל, שאותו הוא מתעתד לגלות ולהטמיע בעולם ובתודעת האנושות וחייה. כשעם ישראל היה נתון בשיעבוד מצרים, גם כל המשמעות הרוחנית והבשורה הגדולה שהוא מתעתד להביא לעולם, היו גנוזים ומכוסים מבלי יכולת לצאת אל הפועל.
בשלב זה, תחילת ההתעוררות של תהליך היציאה ממצרים, הפיזית והרוחנית, כביכול מציג משה בפני פרעה את המגמה הגדולה אליה שואף עם ישראל, לקראת איזה שלב היסטורי הם עומדים כעת - החלפת התפיסה המצרית, האנוכית, הקטנונית, והמטריאלסיטית, המלאה קלקול ורשע [המתוארת בשורות הראשונות בשיר], בתפיסת העולם הרוחנית של ישראל, מימוש הרצון האלוהי בעולם.
מטרת האדם בחייו גדולה יותר מעולם המושגים של פרעה ועמו; [כמתואר באריכות מאמצע העמוד הראשון]; לא לחינם נתן 'אמן חכם' באדם, נשמה כה גדולה ועמוקה, השואפת למרומי מעלה - כי אם כדי שיעמול האדם לתת לה לחם חוקה ולהוציא כוחה אל הפועל; השיר מתאר את תעודת האדם בעולם, מלמטה למעלה - כינון מערכות צדק ומשפט בסדרי החברה, השלמת האדם את נפשו בחכמה ודעת אלהים, לחקור עד עמקי משמעות ההוייה, 'על יוצר כל להתענג, ולשבוע זיו מנועם רצונו'.
"עדי יגיע אלי גבול שם אלוה להאסר בת מרום בבית כלאה", כל הנ"ל היא תעודת האדם בעולם הזה, עד הגיע הגבול שקבע הקב"ה שהנשמה 'בת מרום' תהיה אסורה בגוף 'בית כלאה'; אז ייפתח לאדם שער לחיים חדשים - חיי אמת, אלו הם החיים האמיתיים, הטרקלין שאחרי הפרוזדור. שם, בעולם הרוחני, היא תכלית האדם. ותכלית האדם בעולם [הזה] - היא הרוחניות, שתביאנו לשם.
"אך לא כן נחזה בהמון רבה" - אומר משה לפרעה: העם שלך לגמרי לא בכיוון. אנחנו באים להוביל כאן מגמה אחרת, לרומם את המבט של האנושות. וכאן מתאר השיר [מאמצע העמוד השני עד סוף השיר] כיצד נראית המציאות במצרים, שהיא משקפת בעצם את התנהלות העולם ללא הופעת עם ישראל - שחיתות מוסרית וחברתית, החשכת אור הנשמה והשלכתה אחרי גו.
-----------------
כמובא בספרים, ימי השובבי"ם הם ימים של תיקון. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל דור, ולכל יחיד, בתקופה זו בשנה יש סיוע אלוהי לעבודה אישית על היחלצות ויציאה מה'מצרים' שלו, ממצריו המגבילים את נפשו מלפרוש את כנפיה ולהוציא כל כוחותיה אל הפועל.
אף אנו נאמר ל'פרעה' שבתוכנו, המבקש לכלוא את הנפש במצרים של קטנות - את הנאום ששם הרב בפי משה; להיות זכורים ומודעים ליעד הגדול והעליון שעומד בפנינו, לכל יחיד ולכלל ישראל כולו, ולכוון על פיו את אורחות החיים.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שדמותו גילמה בעיני רבים את דמות האדם הקרוב אל השלימות, ששאף כל ימיו אל היעד הגדול והאמיתי, מתוך ענווה אמיתית והתמסרות לכלל ישראל.
