לדלג ל6:05

לדלג ל2:00

אפילו פרופסור ניר שביב חזר בו בשפה רפה תחת לחץ כבד של "הארץ".
אתה לא מדען, אתה לא נכנס למקורות הנכונים, ואתה לא טורח ללמוד לפני שאתה מדבר.
תבקש לשוחח עם דני רבינוביץ' (אם כי בוא נהיה כנים, יש לו דברים יותר טובים לעשות).

לפי אבי דיכטר אם הילודה היתה כמו שהם מציגים הם היו יכולים להיכנס לספר השיאים של גינס. אני ראיתי דוח הערכת מצב של כמות המשפחות בקלקיליה וכמות הנפשות ואז אתה רואה שההערכות מדברות על שלושה ילדים במשפחה ממוצעת.

לגבי הכנרת מה תגיד על ההערכות שהבצורת תמשך והכנרת תתיבש לגמרי?

אמרו שאם לא יהיו חורפים גשומים ולא יהיו מתקני התפלה הכנרת תתייבש.

וגם אף אחד (רציני) לא טען שכולנו נמות משפעת חזירים/עופות.

היתה תכנית להתפיל מים לתוך הכנרת ובזמן שהיא הייתה אמורה לצאת לפועל העריכו שהכנרת תרד הרבה מתחת לקו השחור. וכל הזמן בתקופת השפעת השוו את זה למגפות קטלניות אחרות

כמו שאמרתי- חששו לאפשרות הזאת, ובצדק, לא אמרו חד משמעית שהכנרת תתייבש.

אבל אני מסכים שבאופן כללי לא מומלץ להאמין ל Ynet..

ובאופן כללי- ברור שאפשר למצוא מחקר על כל דבר, השאלה היא מה הרוב אומרים.

לא אומר שהרוב תמיד צודק, אבל כן צריך לחשוש.

דווקא בא להם בטוב השקר הספציפי הזה, שחורף תשנ"ב (1992) הביא ברכה וסכר דגניה נפתח ומאז אנחנו בתהליך הדרגתי של נסיגה (בתור עונש כביכול על הסכמי אוסלו ועל כך על כך שמאז שאנחנו נותנים מים לירדנים הכנרת מתייבשת) כלומר:

• מעולם לא עלינו הרבה אז
• מעולם לא חזרנו להיות כל כך למעלה (עד הקו האדום העליון)
• מעולם לא היינו כל כך קרובים לקו השחור.

רק חבל שדווקא בפעם שהתקשורת וגדולי שונאיה מסכימים, היא השקר הכי בולט של התקשורת (לענ"ד בדרך היא חוטאת בדיסאינפורמציה ולא בשקר ממש). מה לעשות שלהיות קרוב לקו השחור זה בעייתי אבל לא הכי נמוך כי הקו שחור הומצא בדיוק באזור שהכנרת הגיעה אליו בתשס"א (2001), ובתשנ"ב עלינו 4 מטר, בהחלט המון, אך בתשס"ג (2003) עלינו 5 מטר, מטר אחד יותר. ומה קרה שנה לאחר מכן? הכנרת בשנת תשס"ד (2004) הגיעה לקו באדום העליון וסכר דגניה נפתח שוב. והיא הייתה קרובה אליו בתשע"ג (2013). שיקרו לנו 3 פעמים בשביל שנאמין שהכנרת מתייבשת וגדול שונאי התקשורת האמינו. ואם אתה חושב שאני מחרטט אתה מוזמן להיכנס לאתר רשות המים ולראות בעצמך:

אגן הכנרת

בתשס"ג ותשס"ד סכר דגניה לא נפתח

ואני חושב שפחות מתאימה המילה אוהבים ויותר מתאימה המילה נמשכים

אם כי לגבי התחממות להרגשתי זה נכון... לא בקיא אבל מרגיש ככה.

אבל סתם ככה הייתי שמח שאנשים ירגעו קצת עם התעשיה.

בספריה שאני תמיד יושב בה יש איזה אימרה שכתובה על אחד הקירות.. 

"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו, רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף."

כבר הובהר כמה זה מגוחך, כמה זה אבסורדי, כמה זה מנותק מעובדות ומאינפורמציה, ובכל זאת יש כאן כביכול המשך לגיטימי (על אף שסהרורי לחלוטין) למילמולים, לשטויות ולזימזומים.

אמרתי לך עם מי אתה צריך לדבר.
מובן שפחות נשמע הגיוני שהוא יבזבז זמן עליך ועל קישקושיך.

הוא טוען שהעבר מוכיח שאוהבים להמציא ולפרסם איומים על האנושות.. וכנראה ככה זה גם עכשיו.

מי ממציא מה?
האנשים ב - NOAA וב - NASA משקרים?
דני רבינוביץ' משקר (בזמן שכל העולם האקדמי מסיר בפניו את הכובע על מחקריו ועל חשיבות תובנותיו, חוץ כמובן ממה שאמר עליו ניר שביב, עד שנאלץ לחזור בו ולהודות שהוא השוגה ורבינוביץ' הצודק)?
לפי מה החלטת ש"ככה זה גם עכשיו"?
סתם כי נוח לך לייצר לעצמך תמונה שקרית של המציאות?
סתם כי אתה מפחד לצאת "מחבק עצים" בבית הכנסת שלך?
מה שהכי הזוי זה, שפותח הדיון עוד מתלונן שכאשר הוא יוצא מהמאורה, לדבר עם אנשים ממש סביב, ולהפסיק להתקרנף בתוך החוגים המשובללים הפנימיים עם שיח הטוקבקיזם ההזוי, פותחים עליו עיניים.
אולי כדאי היה שיתחיל לחשוב למה באמת זה כך.
אולי כי פסוודו מדע זה משהו שיש חוגים חברתיים שבקרבם זה פחות אהוד.
אולי כי הדיון הזה מחפש לייצר את אותה אווירה טרוריסטית דיאלקטית, אבל נתקל בהתנגדות הראויה לו, שעדיין מפתיעה את הביריונים.

למה לא קרא כלום כשעברנו לשנת 2000? למה מעט מאוד אנשים מתו משפעת חזירים ושפעת העופות? וכמעט כולם זקנים עם 80 מחלות? אפשר לשאול אותם שאלות על אותם דוגמאות ובנוגע לבאג 2000 מומחים מפורסמים מכל העולם טוענים שזו המצאה שנועדה לעשות כסף 

אם כי אני בטוח שגם היום יש איומים שממציאים... נסכים, שצריך לא להיות פתי וגם לא לזלזל בהכל.

אתה צריך להרגע קצת לפני שאתה קופץ לתקוף

וגם כשאתה מחליט לעשות את זה..  בינתיים אתה פה הבריון שכופה את דעתך.

כאדם שאף פעם לא מקבל דברים כמובן מאליו, ישר רצתי לבדוק מי האדם הזה שאתה כל כך בטוח בו...

ציטוט מויקיפדיה

"בשנת 2002 יצא ספרו המשותף עם ח'אולה אבו בכר, "הדור הזקוף". הספר דן בדור השלישי של הערבים בישראל,

כדור שלא חושש להילחם על זהותו הלאומית הפלסטינית"

זהות לאומית פלסטינית?!  כבר שקר גס אחד.

באמת, תודה. אני חייב לך big time.
לא יכולתי לבקש המחשה טובה יותר למה שהציג הדיון ההזוי הזה.
כלומר, בטח אם קרובת משפחה שלך בהריון תבקר בכנסת ישראל ותחוש ברע, אתה לא תהיה מוכן שיבדוק אותה הגיניקולוג ח"כ ד"ר אחמד טיבי, כי הוא חושב כל מיני מחשבות לא משמחות בענייני הערבים.
מה אתה חושב, שדני רבינוביץ' לא יודע להפריד בין דיעותיו הפוליטיות לעובדות ולתוצאים של מחקריו המדעיים?
היו פיסיקאים ומתמטיקאים גרמנים ששירתו את המשטר המתועב מכל, אז מה, המשפטים המתמטיים שהם הוכיחו לא נכונים? הצפנות האניגמה שלהם לא היו אמיתיות?
אני חושב שבעוד דור או שניים, נניח שלושה, כשסוציולוג יבדוק איך קרה שעולם אינטלקטואלי פיספס את הסדר החשיבתי ואת הצורך הנחוץ לדון כראוי באתגרים גדולים ומדעיים, הדיון הקטן הזה כאן בדף הזה יכול לשמש נקודת התחלה יפה מאוד.

ואם הוא משקר לגבי העבר הידוע, אני בטח לא סומך עליו לעתיד.

אתה שואל שאלות רטוריות - כאילו ברור שאם הוא מדען אז כל מדע שהוא אומר זה נכון..

לא אחי, הוא יכול גם לשקר. 

ויש לא מעט אנשים שטובים בתחום מסויים ועדיין משקרים בו... מכל מיני סיבות.

אחי לדוגמא הוא מדריך כושר,

והוא מכיר מדריכים מומחים שממציאים תרגילים שלא עוזרים כדי להוציא כסף בלי להשקיע

אגב, אני לא אומר שאין התחממות מסויימת, אבל אנשים שבכלל לא אכפת להם לקחו את זה כדי לנגח אחרים ולהגיד לאחרים מה לעשות לפי האינטרסים שלהם

פולקסווגן שיקרו על זיהום אוויר, תחנות דלק שיקרו (תראה את התחקיר של רפי גינת על קומבינת הדלק) תנובה שיקרו ושמו סיליקון בחלב. ועוד ועוד ועוד. למה שלא ישקרו על העניין הזה? ובמיוחד כשהשקר עוזר להמשיך לממן מחקרים בעניין (להסתיר את הטעות שעשו כפי שאמר בצדק ניר שביב, וחיפשתי בגוגל ולא מצאתי את טענתך על כך שחזר בו...)

לא מצאת?
לעזור לך?

מודה שממך ציפיתי ליותר. למשל ללמוד, לטרוח, להתעמק, אפילו לקרוא את "הכוכבים המקררים" של קולדר וסוונסמארק, שבו כמובן שביב משחק תפקיד ניכר (ואני חוזר ומציין בפעם השלישית שהצליחו בסופו של דבר להביא אותו להודות שטעה, וזה במקרה הטוב).

אני חושב שקראתי את הספר האמור עשר פעמים לבד, עד שהצלחתי בעצמי סוף כל סוף למצוא את הפירכא הלוגית. אף אחד פה לא עשה שום מאמצים מהסוג הזה. ממך הייתי מצפה לפחות למאמץ מסדר הגודל הזה.

סתם לזרוק את מה שזרקת כי לא נוח לך לעמוד מהצד, גם כשיש כאן בסך הכל אנטי-דיון, זה לא מה שהייתי מקווה שתעשה. מי כמוך אמור לטלטל את הראש ולגלגל את העיניים בצער, כשהתגובה לביקורתי על ה"איפכות לא מסתברות" של גיא זוהר היתה משהו בסגנון "מה? התאגיד זה צחוק מהעבודה?" שזה כאילו לטעון שגם אם בסופו של דבר זו עדיין איזו תקשורת שמאלנית-אספרסו תל-אביבית ושלא לומר ממלכתית ומטעם, מין דיפ סטייט אבל "בסדר", מכל מקום היא ה"מקצועית" שלנו כאן בארצנו הקדושה. אז וואלה, זהו שלא, כי המסגרת כולה מביכה ורשלנית, הממומנת בכספי משלם המיסים רק לצורך כל מיני "הפקות" של חוכמולוגים מטעם עצמם, מזוהר וכרמית סרוסי ועד גם לאלו שנניח שהם כן כוס התה שלך או שלי, למשל אבישי עברי, אבל הכל תמיד בסתם קשקשת מתבכיינת, טוקבקיסטית, לא רצינית.

היה עדיף הפרטה טוטאלית של שוק התקשורת הדיגיטלית, ושכל אחד יפיק מה שנראה לו באיזה מימון שהוא רוצה, אבל בשקיפות: שאם אתה מכחיש השפעה דרמטית של התעשייה האנושית על האקלים וממומן מטעם חברות אנרגיה ודלקים (או fracking), שזה יהיה בגילוי נאות ולא בשקרים, הערמה והסתרה. ואחר כך עוד מאשימים באיזו שייכות ל"תעשיית (!) שקרים" דווקא את מי שדורש שקיפות, בפרט - מהתעשייה... או שזו "דת (!)", כשהשם היחיד שעולה לי בראש בהקשר הזה היא מישל באכמן, שבזמנו על במת הקונגרס הבהירה שאין שום בעיה אקולוגית או הנוגעת לקיום האיזון הגלובלי, כי הרי "העולם כבר נושע בידי המשיח (שר"י) לפני אלפיים שנים"...

אנחנו חושבים שלאלו שאינם שומרים תורה ומצוות קוראים "חילונים". זה טעות. חלק גדול מהם שומרים מצוות פשוט של דת אחרת.

ואני תוהה על האנשים שממשיכים לקחת את עניין ההתחממות הגלובלית כמובנית מאליה

אלה טענות שמלכתחילה היו שטויות, ואנשים רציניים לא טענו אותן.

לחלק היה בסיס מלכתחילה, אבל קרו התפתחויות לא כ"כ צפויות. (עליה בילודה היהודית, התפרקות ברית המועצות)

בושא של ההתחממות, המומחים לא טוענים שיש התחממות שתוכל למדוד אותה משנה לשנה, אלא (מויקפדיה) - "תחזיות של מודלי אקלים שנסקרו בדו"ח מצביעים על כך שבמהלך המאה ה־21, טמפרטורת פני השטח העולמית עתידה לעלות ב־0.3-1.7°C עד ל־2.6-4.8°C, " ובכל זאת, זה משמעותי מאוד לכל מיני דברים, 

מי שעומד מאחורי באג 2000 לא רציני? או מתיימר להיות כזה? ורשות המים שטענו שהכנרת תתיבש לגמרי באופן בלתי נמנע, הם גם לא רציניים?

אז נעשו מאמצים למנוע אותם מראש, בגלל שהתייחסו עליהם ברצינות, וייתכן שהמצב היה בעייתי מאוד אם לא היו מתייחסים אליהם.

חלק גדול מהמים בשימוש היום הם מותפלים]

לא מוכר לי שמישהו טען שהכינרת תתייבש לגמרי, וזה נשמע לי בלתי הגיוני בעליל שרשות המים טענה כזה דבר.

המקסימום ששמעתי זה דיבורים ירידת מפלס כזו שתגרום לפגיעה חמורה באיכות המים.

הבאת כתבה שטענה טענות מעורפלות, תוך כדי יצירת אווירה מפחידה. אבל צריך להתייחס לעובדות ולא לאווירה שהכתב ניסה ליצור.

גם מומחים יכולים לטעות, בפרט על דברים שאין עליהם כ"כ נסיון, ולפעמים כשמומחים מזהירים מסכנות הם מגזימים קצת בכוונה, כדי שיטפלו בהם. יש גם דברים שמלכתחילה יש בהם גורם של אקראיות, והמומחים שמזהירים להיערך גם לתרחיש הפסימי צודקים.

לא שמעתי על מומחים אמיתיים שטוענים שאין התחממות. שמעתי על כאלה שטוענים שזה חלק מתהליכים שלא בשליטת האדם, או שהיא לא כ"כ משמעותית, או שהיא חלק מתהליך מחזורי. 

צריך ביקורתיות בריאה, לסנן טענות של גורמים לא רציניים, וכן סתם אווירה שתקשורת יוצרת, וגם לדעת שלפעמים מומחים טועים, אבל אין סיבה לזלזל בצורה גורפת באזהרות של מומחים.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

שיהיה.

אז שיעשו לפי הלוח המוסלמי.

לא מובן מדוע מלחמה בין מוסלמים ליהודים צריכה להתייחס ללוח הנוצרי...

האם מאותה סיבה נמנעת מללמוד אנגלית?

בין שימוש פרקטי לבין ציון ארועים לפיו.

בעיניי לפחות.

כנ"ל כט בנובמבר ועוד

לק"י

לתאריך עצוב.

זה שיקול

בחילוני?

לק"י

במסגרות החינוך מציינים את זה או יום/ יומיים אחרי שמחת תורה או במשך כל השבוע.

לא יודעת מה יום הציון המדוייק

ובשמחת תורה על הלועזי.

שמחת תורה לא

יום כיפור זה יום שבו כל המדינה נחה, אין אזרח אחד במדינה שלא מרגיש שהיום יום כיפור, בין אם הוא הולך לבית כנסת או רוכב באופניים בנתיבי איילון.

בנוסף מלחמת יום כיפור פרצה דווקא ביום כיפור, מתוך מחשבה של אויבינו שביום הקדוש שלנו ייקח לנו הכי הרבה זמן להגיב למתקפה, שכן כל המדינה מושבתת.

כלומר גם מבחינה פנימית וגם חיצונית, הייתה משמעות עצומה לעובדה שזה דווקא יום כיפור.

בשמחת תורה זה ממש לא כך. עבור רוב החילונים זה לא שונה מכל שבת רגילה, כלומר יום שבו לא הולכים לעבודה אבל אין לו ייחוד כלשהו מעבר לכך. גם מבחינת אויבינו, הם לא כיוונו דווקא ליום שבו אנשים רוקדים עם ספרי תורה או דווקא ליום שבו מתפללים על הגשם, זה לא עניין אותם. כלומר מבחינה חיצונית, הבחירה שלהם בשמחת תורה היא מקרית בשונה מהבחירה שהייתה לפני 50 שנה ביום הכיפורים שהייתה מאוד לא מקרית.

זה התבטל או שזה סתם שמועות?

רק מראה שלא היה להם דחוף דווקא שמחת תורה

שמחת תורה זה לא יום שאנשים רוצים לזכור בתור יום אבל

..

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

יפה.

תורת החסידות מאוד מתעסקת בזה.

בסוף שינוי גישה זה בכל הרבדים בחיים- זאת העבודה האמיתית.

עצות פרקטיות?

התחזקות באמונה, במיוצד בענייני פרנסה. רבינו (רבי נחמן) מדבר על זה הרבה.. אם תרצה אפנה למקורות.

ובכללי זה להיות יותר בתודעה כזאת של קבלה, כי ה' יתברך תמיד תמיד משפיע-

השאלה היא איפה האדם מונח?

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

צריך לבחור רק אחד, העדפה הכוונה אחד על פני האחר, כלומר כשיש לך רק אופציה אחת.

עם משפחה יש הרבה הזדמנויות,

עם חברים יש פחות.

לפחות ככה זה אצלי

משפחה שלמה בדרך כלל זה חיבור בין אנשים שההעדפות שלהם קיצוניות בהבדלים. למשל תינוק בן שנתיים ומתבגר בן 14.

כשזה משפחה, עדיף לפצל, בדרך כלל.

כשזה חברים - עדיף לבחור חברים עם העדפה דומה לאותו סוג של טיול.