אני כותב לך את המעט, שאני יודע כמטופל שהתאשפז פעם מרצון וזה לא תחליף להתייעצות מקצועית.
קודם כל אתם חייבים עזרה מקצועית להעריך באופן ראשוני ושטחי את המצב של בנכם, מה שנקרא בעגה המקצועית "הערכת מסוכנות" - כלומר עד כמה הוא מסוכן לעצמו ולאחרים והאם יש סימנים של פסיכוזה.
אם מדובר בקטין, פונים לפסיכיאטר לילדים ולנוער, אפשר באופן פרטי, אפשר דרך הקופה באופן ציבורי לחלוטין ואפשר באמצעות הביטוחים המשלימים. מאחר והקטין לא משתף פעולה, הייתי פונה בשלב ראשון לפסיכיאטר פרטי, כדאי למנוע רישום במערכת הציבורית ללא הסכמת הקטין וגם בגלל הדחיפות והזמינות.
אם מדובר בבגיר שלא משתף פעולה, פונים לפסיכיאטר רגיל פרטי (אי אפשר לקבל טיפול ציבורי ב"שמו").
הפסיכיאטר לא רק יעריך את המסוכנות, אלא גם יכול להנחות אתכם איך בכל זאת לנסות לגרום לבנכם לשתף פעולה עם טיפול, יתכן ויהיו לו רעיונות שלא חשבתם עליהם.
במידה והפסיכיאטר ואתם תגיעו יחד למסקנה שאין מנוס מאשפוז כפוי (הליך קשה ועלול לגרום לנזק נוסף - ומצד שני יכול להציל חיים!!! ולהתחיל את ההחלמה) אז יש מסלולים שונים לעשות את זה, במיוחד אם מדובר בקטין והפסיכיאטר יכול לעזור לכם להעריך, מה יהיה פחות טראומטי לקטין.
בקיצור, עזרה וייעוץ מקצועיים - אתמול!.