אני כותב לך את המעט, שאני יודע כמטופל שהתאשפז פעם מרצון וזה לא תחליף להתייעצות מקצועית.

קודם כל אתם חייבים עזרה מקצועית להעריך באופן ראשוני ושטחי את המצב של בנכם, מה שנקרא בעגה המקצועית "הערכת מסוכנות" - כלומר עד כמה הוא מסוכן לעצמו ולאחרים והאם יש סימנים של פסיכוזה.

אם מדובר בקטין, פונים לפסיכיאטר לילדים ולנוער, אפשר באופן פרטי, אפשר דרך הקופה באופן ציבורי לחלוטין ואפשר באמצעות הביטוחים המשלימים. מאחר והקטין לא משתף פעולה, הייתי פונה בשלב ראשון לפסיכיאטר פרטי, כדאי למנוע רישום במערכת הציבורית ללא הסכמת הקטין וגם בגלל הדחיפות והזמינות.

אם מדובר בבגיר שלא משתף פעולה, פונים לפסיכיאטר רגיל פרטי (אי אפשר לקבל טיפול ציבורי ב"שמו").

הפסיכיאטר לא רק יעריך את המסוכנות, אלא גם יכול להנחות אתכם איך בכל זאת לנסות לגרום לבנכם לשתף פעולה עם טיפול, יתכן ויהיו לו רעיונות שלא חשבתם עליהם.

במידה והפסיכיאטר ואתם תגיעו יחד למסקנה שאין מנוס מאשפוז כפוי (הליך קשה ועלול לגרום לנזק נוסף - ומצד שני יכול להציל חיים!!! ולהתחיל את ההחלמה) אז יש מסלולים שונים לעשות את זה, במיוחד אם מדובר בקטין והפסיכיאטר יכול לעזור לכם להעריך, מה יהיה פחות טראומטי לקטין.

בקיצור, עזרה וייעוץ מקצועיים - אתמול!.

לאמא יקרה מאד , 

קודם כל שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים , באמת לא מצב פשוט . 

אנחנו מתמודדים עם ילד בן 10 שכבר כמה שנים מדבר ככה ( אך לא ממש ברור לנו אם הוא באמת מבין את מה שהוא אומר) 

הצלחתי לשווק לו טיפול אצל פסיכולוגית פעם בשבוע כחוג - הסברתי לו שזה הזמן הפרטי שלו . 

אמרתי לו שזה חוג להעצמה אישית - שייתן לו כוח להתמודד עם אתגרים בחיים . 

בינתיים הוא די נהנה שם . ואני יותר רגועה כי יש איש טיפולי בתמונה. 

אני חושבת שזה מאד תלוי גיל . לילדים בוגרים יותר היה לי קשה לשווק את זה כך.  

לדעתי את חייבת לפנות לגורם טיפולי ( בלעדיו) ולקבל הנחייה יותר מקצועית מה לעשות . הכובד שיש על הכתפיים כשמנסים לבד להתמודד הוא גדול מדי . 

בהצלחה רבה , 

אמא יקרה קשה להתייחס בלי לדעת מה הגיל.

תנו כמה שיותר חום אהבה הכלה קבלה. בכל גיל.

אם הוא במסגרת חינוכית נסו להוועץ עם אנשי המקצוע במסגרת

בדרך כלל אמירות כאלה נאמרות על רקע של תסכול ויאוש.

ידוע לכם מה מתסכל או מייאש אותו?

הציעו לו עזרה פתרונות ואיש מקצוע גם בעניין הזה

יש לי בן דוד שדיבר בדיוק ככה על החיים שלו, ואמא שלו (דודתי), שהיא האדם הכי מופלא וגומל חסדים שאני מכיר, עשתה הכל בשביל להציל אותו.

לקחה אותו לבתי מלון ובתי הבראה, הציע הלו חופשה בחו"ל (הוא סירב), הרשתה לו לגדל כלב (למרות שהיא לא אוהבת כלבים), וזה כמובן מלבד אהבה באמת אינסופית שהיא הרעיפה כלפיו.

לפני כשנתיים הוא יצא מהבית "לנוח כמה ימים באילת", הגיע לחורשה שוממה, ושם הוא שם קץ לחייו, בגיל 20.

אסור לזלזל באמירות כאלה של ילד, צריך לעשות הכל בשביל להציל אותו. לא לוותר. ואם הוא לא מוכן לקבל טיפול - אז אפילו בכפייה (אם הוא עדיין קטין אז זה קל יותר מבחינה חוקית, אבל גם בגיר אפשר לאשפז בכפייה).

בהצלחה!

מה שכמובן צריך לטכס עצה איך להביא אותו לטיפול וגם מה שאת עושה נכון (אהבה וכו') - 

אולי תגידי לו, תדמיין רגע שהיית מרגיש שמח, מלא חיים ורעיונות טובים ויצירתיות ואמונה - היית שמח בחיים האלה.

אז תיקח "הלוואה" מהעתיד..  לא מעטים עברו מה שאתה - ובסוף התבגרו, נרגעו, התייצבו, חיים בשמחה, ושמחים שחיים.

ואח"כ, גם תנסי: בהיות שאפשר להיעזר להגיע למצב כזה, ע"י טיפול. לפעמים אפילו כדור פשוט משפיע על משהו במח, ואז קל יותר להגיע למצב כזה. אז שווה לנסות. לפעמים אדם חושב שיש לו כל מיני "מסקנות" ובעצם זה לא נכון. זו השפעה של חומרים/חוסר חומרים במח שגורמים להיות פחות עם יכולת להרגיש את שמחת החיים שרוצים. שווה לנסות..

הלוואי שישפיע עליו.

הצלחה רבה. ה' יעזור.

חשוב שהוא ירגיש שהוא יכול לשתף אתכם בכל דבר.

בשביל זה את צריכה להיות המבוגר שלא נבהל, עם עמוד שדרה. להיות אמפתיים ולא ביקורתיים.

אני לא יודעת מה גילו, אבל אם הוא קטן תבדקי איך את מגיבה לאמירות האלה שלו...אולי הוא קלט שיש שם רווח בשבילו (לא בטוח שרלוונטי אבל תבדקי)

שיהיה לכם רק טוב ורגוע תמיד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....