אם לא תעבדי על זה בדברים הקטנים, מה תעשי בהבדלים יותר מהותיים?

כשהם יגדלו בעז"ה ואם אחד מאוד יצליח בחיים והשני הרבה פחות ח"ו, אז מישהו יפצה אותו?

למה להראות לו שמגיע לו פיצוי? אם את מרגישה שיש לו פחות זמן איתך,תארגני לו זמן איתך.אבל ממש לא מתוך פיצוי.

בעצם הפיצוי את מראה לו שמגיע לו משהו,יתכן והוא בכלל לא מרגיש ככה

אני דווקא כן בעד לפנק המון, רכות ופינוק כשאפשר מעניקים לילדים חוסן וכוחות נפש לעמוד איתן כשצריך להתמודד ואין מקום לפינוק

אני גם בעד לשים רגשות על השולחן (במיחוד לילדים בנים..)

לשאול: אתה חושב שזה כיף להיות חולה? למה? גם אתה רוצה להישאר עם אמא בבית במקום גן?

ואז להסביר: כמה טוב שבריאים, למנות יחד איתו אילו דברים נחמדים היה מפסיד אם היה היום בבית במקום בגן

ואז לקנח ב: אבל בגלל שאתה חשבת שזה כיף, אני רוצה סתם לעשות לך כיף, ולכן נקנה משו במכולת בדרך לגן ואתה תבחר משו אחד מכוווווווווווול המכולת, מה שאתה רוצה!!!

אבל המחשבה שלך בכל זאת מרעננת ויחודית

זו המשמעות של הורות להכין את הילד לחיים האמיתיים

אם תנסי לפצות כל הזמן את לא תצאי מזה

הוא יקבל מתנה ואחיו לא,אז תרוצי לקנות לו מתנה? פעם הוא מקבל ופעם השני

וודאי שלא ניתן להשוואה בין ילד לאדם בוגר.

אז נכון שאני לא אמא, אבל אני עדיין זוכרת את הצורך שלי בהשרדות כשחוויתי משהו דומה כילדה ומה שזה גרם לי להיות בהמשך.

ואם אמא מעבירה לילד שיש מה לקנאות באחיו,זה מה שירגיש.

ואמרתי לה שאם היא מרגישה שחסרה לו האמא,אז שתפנק אותו ותתן לו זמן.אבל לא מתוך פיצוי.

אדם בוגר היה פעם ילד,ואיך שתתיחסי אליו כילד ,ככה יגדל כמבוגר.

תחשבי אמא ל5ילדים וכל פעם שילד חולה היא תצטרך להשאיר את שאר הילדים יום בבית כדי לפצות אותם?!

אם מתחילים עם פיצוי,זה לא יגמר לעולם.

אנחנו כהורים צריכים לתת חוסן לילדים לנו.

זו דעתי

כי היא דיברה על הילד הבריא

את יכולה לראות בבית שיש שם ילד חולה סרטן למשל,אח אחד שלו ירגיש הילד הכי מקופח ושאר האחים יבינו את המצב ויזרמו.

זה מאוד תלוי בילד עצמו ובנקודת מבטו. ומאוד מאוד במה שההורים משדרים.

אני רואה על עצמי,דברים שאני לקחתי ממש קשה מבית ההורים,אחים שלי לא מבינים מה אני רוצה מהם בכלל כשאני מדברת איתם על זה. הם בכלל לא ראו את זה קקושי.

ולכן,הגעתי למסקנה שזו עבודה שלי עם עצמי, הבנתי מאיפה מגיע הקושי הזה ואני עובדת עליו. פעם כעסתי על הורי והיום אני מבינה שזה שלי לגמרי.גם אני לא אמא מושלמת ובטוח עושה טעויות עם הילדים שלי, כי אני בן אדם,אבל אני לא מנסה לפצות אותם כל היום.אם מרגישה שטעיתי אני מתנצלת וזהו.ואם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד.עשיתי כמיטב יכולתי.

בהצלחה לך

למרות שאני כן חושבת שלפחות בתגובה הראשונה אמרת דברים מענינים וחכמים

אבל העובדה שזה נובע מתסביך קצת מטשטש את העדינויות שנדרשות

למשל הניסוח "אם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד" קצת צורם לטעמי

כלומר זה נכון אולי לגבי אנשים בוגרים שזרים לנו

אבל על בני משפחה קרובים (אפילו בעל למשל) או על ילדים וקל וחומר ילדים שלנו לטעמי זה טיפה קיצוני

אם המטרה לחסן לחיים הרי שחשוב מאוד שהם ירגישו אהובים בטירוף ובמקביל מחוזקים מאוד

לכן אם את מסבירה הייטב עד שמבינים שאת צודקת את מחסנת, אבל אם "זה בעיה שלהם" את מערערת

רק מעירה עוד משו בקטנה

דעי לך שילדים ובפרט בתקופות שהפיתויים רבים יצליחו יותר להשאר בתלם אם הם חשים מוצפים באהבה (ולא, זה שאת חשה מציפה לא יעזור לצערי)

ילד שפוזל לצדדים זמנית עשוי להמנע אם יחשוב על הצער של אמא המתוקה והמסורה שלו

פזילה קטנה עלולה להתפתח לדירדור במדרון חלקלק

הצלחה בהכל

אני אמא מאוד חמה ואוהבת, הרבה יותר חמה ממה שקיבלתיי בילדותי

כל היום הם איתי (אני לא עובדת),ולהפך התסביך שלי גרם לי להיות עצבנית ומרירה (כמו הרבה אנשים שמתסתובבים עם תיסבוכים מכמה שההורים לא אוהבים אותם/עשו להם רע), דווקא ההבנה שלי שהם לא התכוונו לזה וזה שטיפלתי בזה,גרמו לי לצאת מהתסביך הזה,והיום אני אמא רגועה בהרבה הרבה יותר.

זה שכתבתי שזו בעיה שלהם,זה לא שאני מסובבת את ראשי וזה לא מעניין אותי הכאב שלהם.רק אני שלימה עם העמדה שלי ומסבירה להם אותה,ויודעת שהתכוונתי ועשיתי רק טוב

ואני יודעת שהדעה שלי על הכתב נשמע קר. אבל אני ממש לא כזו.

אני כן טיפוס שכלתן, וחושבת שזה חשוב לאמא להיות רגשית,רגישה,חמה,אוהבת, וגם לפעמים שכלתנית.

לא לחשוב רק מהבטן.

וכשאת כתבת על לפנק,לפנק. זה באמת מאוד חשוב. אבל במידה. גם לפנק יותר מידי זה לא בריא.

ילד צריך להרגיש שהבית הוא העוגן שלו,אבל הבית צריך גם לבשל אותו לחיים.

לשים רגשות על השולחן,במיוחד בנים כמו שכתבת (כי החברה לא מעודדת אותם לזה),אני ממש מסכימה איתך.

לגבי לקנות במכולת, אני מעדיפה לקנות משחק קטן ולא אוכל, כדי שלא ילמדו להתפנק ולהשתחרר ע"י אוכל (עוד משהו שלמדתי)

ומה שכתבת על פיתויי הדור, שוב כמו שכתבתי קודם,ילדי מוצפים באהבה גם לדעתם, לא רק לדעתי. מבנה שהתשתמע שאני אמא קרה,אבל זו צורת המחשבה שלי,וממש לא מה שאני משדרת. אני הכי מכילה ,אבל גם מה שלימה עם מה שעושה. 

בהצלחה גם לך (ודרך אגב, לכולנו יש תסביכים מהילדות, מי יותר ומי פחות. זה מה שעושה אותנו למי שאנחנו)

רק היה באמת נשמע שאת לוקה באיך לשדר אותה לילדיך

לפי התגובה האחרונה עוד יש לי מה ללמוד ממך - אשריך!

כשראיתי שאני בעייתית בתגובתי לילדים,הלכתי לטפל בעצמי.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אבל מרגישה שאני בדרך הנכונה

כל החיים אני אלמד

תודה על הפירגון

בהצלחה גם לך

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....