אם לא תעבדי על זה בדברים הקטנים, מה תעשי בהבדלים יותר מהותיים?
כשהם יגדלו בעז"ה ואם אחד מאוד יצליח בחיים והשני הרבה פחות ח"ו, אז מישהו יפצה אותו?
למה להראות לו שמגיע לו פיצוי? אם את מרגישה שיש לו פחות זמן איתך,תארגני לו זמן איתך.אבל ממש לא מתוך פיצוי.
בעצם הפיצוי את מראה לו שמגיע לו משהו,יתכן והוא בכלל לא מרגיש ככה
אני דווקא כן בעד לפנק המון, רכות ופינוק כשאפשר מעניקים לילדים חוסן וכוחות נפש לעמוד איתן כשצריך להתמודד ואין מקום לפינוק
אני גם בעד לשים רגשות על השולחן (במיחוד לילדים בנים..)
לשאול: אתה חושב שזה כיף להיות חולה? למה? גם אתה רוצה להישאר עם אמא בבית במקום גן?
ואז להסביר: כמה טוב שבריאים, למנות יחד איתו אילו דברים נחמדים היה מפסיד אם היה היום בבית במקום בגן
ואז לקנח ב: אבל בגלל שאתה חשבת שזה כיף, אני רוצה סתם לעשות לך כיף, ולכן נקנה משו במכולת בדרך לגן ואתה תבחר משו אחד מכוווווווווווול המכולת, מה שאתה רוצה!!!
אבל המחשבה שלך בכל זאת מרעננת ויחודית
זו המשמעות של הורות להכין את הילד לחיים האמיתיים
אם תנסי לפצות כל הזמן את לא תצאי מזה
הוא יקבל מתנה ואחיו לא,אז תרוצי לקנות לו מתנה? פעם הוא מקבל ופעם השני
וודאי שלא ניתן להשוואה בין ילד לאדם בוגר.
אז נכון שאני לא אמא, אבל אני עדיין זוכרת את הצורך שלי בהשרדות כשחוויתי משהו דומה כילדה ומה שזה גרם לי להיות בהמשך.
ואם אמא מעבירה לילד שיש מה לקנאות באחיו,זה מה שירגיש.
ואמרתי לה שאם היא מרגישה שחסרה לו האמא,אז שתפנק אותו ותתן לו זמן.אבל לא מתוך פיצוי.
אדם בוגר היה פעם ילד,ואיך שתתיחסי אליו כילד ,ככה יגדל כמבוגר.
תחשבי אמא ל5ילדים וכל פעם שילד חולה היא תצטרך להשאיר את שאר הילדים יום בבית כדי לפצות אותם?!
אם מתחילים עם פיצוי,זה לא יגמר לעולם.
אנחנו כהורים צריכים לתת חוסן לילדים לנו.
זו דעתי
כי היא דיברה על הילד הבריא
את יכולה לראות בבית שיש שם ילד חולה סרטן למשל,אח אחד שלו ירגיש הילד הכי מקופח ושאר האחים יבינו את המצב ויזרמו.
זה מאוד תלוי בילד עצמו ובנקודת מבטו. ומאוד מאוד במה שההורים משדרים.
אני רואה על עצמי,דברים שאני לקחתי ממש קשה מבית ההורים,אחים שלי לא מבינים מה אני רוצה מהם בכלל כשאני מדברת איתם על זה. הם בכלל לא ראו את זה קקושי.
ולכן,הגעתי למסקנה שזו עבודה שלי עם עצמי, הבנתי מאיפה מגיע הקושי הזה ואני עובדת עליו. פעם כעסתי על הורי והיום אני מבינה שזה שלי לגמרי.גם אני לא אמא מושלמת ובטוח עושה טעויות עם הילדים שלי, כי אני בן אדם,אבל אני לא מנסה לפצות אותם כל היום.אם מרגישה שטעיתי אני מתנצלת וזהו.ואם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד.עשיתי כמיטב יכולתי.
בהצלחה לך
למרות שאני כן חושבת שלפחות בתגובה הראשונה אמרת דברים מענינים וחכמים
אבל העובדה שזה נובע מתסביך קצת מטשטש את העדינויות שנדרשות
למשל הניסוח "אם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד" קצת צורם לטעמי
כלומר זה נכון אולי לגבי אנשים בוגרים שזרים לנו
אבל על בני משפחה קרובים (אפילו בעל למשל) או על ילדים וקל וחומר ילדים שלנו לטעמי זה טיפה קיצוני
אם המטרה לחסן לחיים הרי שחשוב מאוד שהם ירגישו אהובים בטירוף ובמקביל מחוזקים מאוד
לכן אם את מסבירה הייטב עד שמבינים שאת צודקת את מחסנת, אבל אם "זה בעיה שלהם" את מערערת
רק מעירה עוד משו בקטנה
דעי לך שילדים ובפרט בתקופות שהפיתויים רבים יצליחו יותר להשאר בתלם אם הם חשים מוצפים באהבה (ולא, זה שאת חשה מציפה לא יעזור לצערי)
ילד שפוזל לצדדים זמנית עשוי להמנע אם יחשוב על הצער של אמא המתוקה והמסורה שלו
פזילה קטנה עלולה להתפתח לדירדור במדרון חלקלק
הצלחה בהכל
אני אמא מאוד חמה ואוהבת, הרבה יותר חמה ממה שקיבלתיי בילדותי
כל היום הם איתי (אני לא עובדת),ולהפך התסביך שלי גרם לי להיות עצבנית ומרירה (כמו הרבה אנשים שמתסתובבים עם תיסבוכים מכמה שההורים לא אוהבים אותם/עשו להם רע), דווקא ההבנה שלי שהם לא התכוונו לזה וזה שטיפלתי בזה,גרמו לי לצאת מהתסביך הזה,והיום אני אמא רגועה בהרבה הרבה יותר.
זה שכתבתי שזו בעיה שלהם,זה לא שאני מסובבת את ראשי וזה לא מעניין אותי הכאב שלהם.רק אני שלימה עם העמדה שלי ומסבירה להם אותה,ויודעת שהתכוונתי ועשיתי רק טוב
ואני יודעת שהדעה שלי על הכתב נשמע קר. אבל אני ממש לא כזו.
אני כן טיפוס שכלתן, וחושבת שזה חשוב לאמא להיות רגשית,רגישה,חמה,אוהבת, וגם לפעמים שכלתנית.
לא לחשוב רק מהבטן.
וכשאת כתבת על לפנק,לפנק. זה באמת מאוד חשוב. אבל במידה. גם לפנק יותר מידי זה לא בריא.
ילד צריך להרגיש שהבית הוא העוגן שלו,אבל הבית צריך גם לבשל אותו לחיים.
לשים רגשות על השולחן,במיוחד בנים כמו שכתבת (כי החברה לא מעודדת אותם לזה),אני ממש מסכימה איתך.
לגבי לקנות במכולת, אני מעדיפה לקנות משחק קטן ולא אוכל, כדי שלא ילמדו להתפנק ולהשתחרר ע"י אוכל (עוד משהו שלמדתי)
ומה שכתבת על פיתויי הדור, שוב כמו שכתבתי קודם,ילדי מוצפים באהבה גם לדעתם, לא רק לדעתי. מבנה שהתשתמע שאני אמא קרה,אבל זו צורת המחשבה שלי,וממש לא מה שאני משדרת. אני הכי מכילה ,אבל גם מה שלימה עם מה שעושה.
בהצלחה גם לך (ודרך אגב, לכולנו יש תסביכים מהילדות, מי יותר ומי פחות. זה מה שעושה אותנו למי שאנחנו)
רק היה באמת נשמע שאת לוקה באיך לשדר אותה לילדיך
לפי התגובה האחרונה עוד יש לי מה ללמוד ממך - אשריך!
כשראיתי שאני בעייתית בתגובתי לילדים,הלכתי לטפל בעצמי.
יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אבל מרגישה שאני בדרך הנכונה
כל החיים אני אלמד
תודה על הפירגון
בהצלחה גם לך
חופשיה לנפשימי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
