אם לא תעבדי על זה בדברים הקטנים, מה תעשי בהבדלים יותר מהותיים?

כשהם יגדלו בעז"ה ואם אחד מאוד יצליח בחיים והשני הרבה פחות ח"ו, אז מישהו יפצה אותו?

למה להראות לו שמגיע לו פיצוי? אם את מרגישה שיש לו פחות זמן איתך,תארגני לו זמן איתך.אבל ממש לא מתוך פיצוי.

בעצם הפיצוי את מראה לו שמגיע לו משהו,יתכן והוא בכלל לא מרגיש ככה

אני דווקא כן בעד לפנק המון, רכות ופינוק כשאפשר מעניקים לילדים חוסן וכוחות נפש לעמוד איתן כשצריך להתמודד ואין מקום לפינוק

אני גם בעד לשים רגשות על השולחן (במיחוד לילדים בנים..)

לשאול: אתה חושב שזה כיף להיות חולה? למה? גם אתה רוצה להישאר עם אמא בבית במקום גן?

ואז להסביר: כמה טוב שבריאים, למנות יחד איתו אילו דברים נחמדים היה מפסיד אם היה היום בבית במקום בגן

ואז לקנח ב: אבל בגלל שאתה חשבת שזה כיף, אני רוצה סתם לעשות לך כיף, ולכן נקנה משו במכולת בדרך לגן ואתה תבחר משו אחד מכוווווווווווול המכולת, מה שאתה רוצה!!!

אבל המחשבה שלך בכל זאת מרעננת ויחודית

זו המשמעות של הורות להכין את הילד לחיים האמיתיים

אם תנסי לפצות כל הזמן את לא תצאי מזה

הוא יקבל מתנה ואחיו לא,אז תרוצי לקנות לו מתנה? פעם הוא מקבל ופעם השני

וודאי שלא ניתן להשוואה בין ילד לאדם בוגר.

אז נכון שאני לא אמא, אבל אני עדיין זוכרת את הצורך שלי בהשרדות כשחוויתי משהו דומה כילדה ומה שזה גרם לי להיות בהמשך.

ואם אמא מעבירה לילד שיש מה לקנאות באחיו,זה מה שירגיש.

ואמרתי לה שאם היא מרגישה שחסרה לו האמא,אז שתפנק אותו ותתן לו זמן.אבל לא מתוך פיצוי.

אדם בוגר היה פעם ילד,ואיך שתתיחסי אליו כילד ,ככה יגדל כמבוגר.

תחשבי אמא ל5ילדים וכל פעם שילד חולה היא תצטרך להשאיר את שאר הילדים יום בבית כדי לפצות אותם?!

אם מתחילים עם פיצוי,זה לא יגמר לעולם.

אנחנו כהורים צריכים לתת חוסן לילדים לנו.

זו דעתי

כי היא דיברה על הילד הבריא

את יכולה לראות בבית שיש שם ילד חולה סרטן למשל,אח אחד שלו ירגיש הילד הכי מקופח ושאר האחים יבינו את המצב ויזרמו.

זה מאוד תלוי בילד עצמו ובנקודת מבטו. ומאוד מאוד במה שההורים משדרים.

אני רואה על עצמי,דברים שאני לקחתי ממש קשה מבית ההורים,אחים שלי לא מבינים מה אני רוצה מהם בכלל כשאני מדברת איתם על זה. הם בכלל לא ראו את זה קקושי.

ולכן,הגעתי למסקנה שזו עבודה שלי עם עצמי, הבנתי מאיפה מגיע הקושי הזה ואני עובדת עליו. פעם כעסתי על הורי והיום אני מבינה שזה שלי לגמרי.גם אני לא אמא מושלמת ובטוח עושה טעויות עם הילדים שלי, כי אני בן אדם,אבל אני לא מנסה לפצות אותם כל היום.אם מרגישה שטעיתי אני מתנצלת וזהו.ואם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד.עשיתי כמיטב יכולתי.

בהצלחה לך

למרות שאני כן חושבת שלפחות בתגובה הראשונה אמרת דברים מענינים וחכמים

אבל העובדה שזה נובע מתסביך קצת מטשטש את העדינויות שנדרשות

למשל הניסוח "אם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד" קצת צורם לטעמי

כלומר זה נכון אולי לגבי אנשים בוגרים שזרים לנו

אבל על בני משפחה קרובים (אפילו בעל למשל) או על ילדים וקל וחומר ילדים שלנו לטעמי זה טיפה קיצוני

אם המטרה לחסן לחיים הרי שחשוב מאוד שהם ירגישו אהובים בטירוף ובמקביל מחוזקים מאוד

לכן אם את מסבירה הייטב עד שמבינים שאת צודקת את מחסנת, אבל אם "זה בעיה שלהם" את מערערת

רק מעירה עוד משו בקטנה

דעי לך שילדים ובפרט בתקופות שהפיתויים רבים יצליחו יותר להשאר בתלם אם הם חשים מוצפים באהבה (ולא, זה שאת חשה מציפה לא יעזור לצערי)

ילד שפוזל לצדדים זמנית עשוי להמנע אם יחשוב על הצער של אמא המתוקה והמסורה שלו

פזילה קטנה עלולה להתפתח לדירדור במדרון חלקלק

הצלחה בהכל

אני אמא מאוד חמה ואוהבת, הרבה יותר חמה ממה שקיבלתיי בילדותי

כל היום הם איתי (אני לא עובדת),ולהפך התסביך שלי גרם לי להיות עצבנית ומרירה (כמו הרבה אנשים שמתסתובבים עם תיסבוכים מכמה שההורים לא אוהבים אותם/עשו להם רע), דווקא ההבנה שלי שהם לא התכוונו לזה וזה שטיפלתי בזה,גרמו לי לצאת מהתסביך הזה,והיום אני אמא רגועה בהרבה הרבה יותר.

זה שכתבתי שזו בעיה שלהם,זה לא שאני מסובבת את ראשי וזה לא מעניין אותי הכאב שלהם.רק אני שלימה עם העמדה שלי ומסבירה להם אותה,ויודעת שהתכוונתי ועשיתי רק טוב

ואני יודעת שהדעה שלי על הכתב נשמע קר. אבל אני ממש לא כזו.

אני כן טיפוס שכלתן, וחושבת שזה חשוב לאמא להיות רגשית,רגישה,חמה,אוהבת, וגם לפעמים שכלתנית.

לא לחשוב רק מהבטן.

וכשאת כתבת על לפנק,לפנק. זה באמת מאוד חשוב. אבל במידה. גם לפנק יותר מידי זה לא בריא.

ילד צריך להרגיש שהבית הוא העוגן שלו,אבל הבית צריך גם לבשל אותו לחיים.

לשים רגשות על השולחן,במיוחד בנים כמו שכתבת (כי החברה לא מעודדת אותם לזה),אני ממש מסכימה איתך.

לגבי לקנות במכולת, אני מעדיפה לקנות משחק קטן ולא אוכל, כדי שלא ילמדו להתפנק ולהשתחרר ע"י אוכל (עוד משהו שלמדתי)

ומה שכתבת על פיתויי הדור, שוב כמו שכתבתי קודם,ילדי מוצפים באהבה גם לדעתם, לא רק לדעתי. מבנה שהתשתמע שאני אמא קרה,אבל זו צורת המחשבה שלי,וממש לא מה שאני משדרת. אני הכי מכילה ,אבל גם מה שלימה עם מה שעושה. 

בהצלחה גם לך (ודרך אגב, לכולנו יש תסביכים מהילדות, מי יותר ומי פחות. זה מה שעושה אותנו למי שאנחנו)

רק היה באמת נשמע שאת לוקה באיך לשדר אותה לילדיך

לפי התגובה האחרונה עוד יש לי מה ללמוד ממך - אשריך!

כשראיתי שאני בעייתית בתגובתי לילדים,הלכתי לטפל בעצמי.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אבל מרגישה שאני בדרך הנכונה

כל החיים אני אלמד

תודה על הפירגון

בהצלחה גם לך

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.