יש בי פחד לא נורמלי לא להתקבל לאן שאני הולכת אליו, כי אני נראית חסרת ביטחון עצמי. ובכלל, אין לי פרצוף שבא בטוב בעין ולא פרצוף של מישהו שמתלהב ושמוכן להקריב שנתיים מהחיים בשביל משהו אינטנסיבי בטירוף. או רק שנה אחת, אבל גם אינטנסיבית.
אני מפחדת מכל התקופה הזו כל-כך ואני לא רוצה אותה. שילכו במקומי לסיירות וראיונות ושיעשו לי את כל העבודה, שיקראו לי אחרי שהתקבלתי, אם בכלל, וזהו.
אני לא כזאת שתלך ותתקשר לבנות שירות, או לרכזות, אני פשוט לא. אני אחפש קצת באינטרנט ותו לא. (אני עם רשימה של עשר מקומות, היא צריכה להצטמצם ל5 או 4.)

להסניף ריח של מרכך כביסה. כל היום כל היום.
זה מרגיע אותי, זה מושלם.

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.