ממה עוד אפשר להתפטר?

30+ מגבות זה סביר למשפחה ?

כמה מצעים צריך להחזיק?

אולי באמת אחשוב על כיוון כזה , צריכה הכוונה ..תודה!

או שגג משתמשים בה עוד פעם-פעמיים ..

העקב אכילס שלי בכביסות זה הגרביים - טונות של גרביים , והרבה ללא זוגות לא יודעת איך זה כל הזמן נעלם , קונה המון חדשים.

התפטרתי מהמון בגדים מיושנים וכאלה והשארתי את האיכותיים וגם העונה הזו קניתי  כואב לי למסור.

אולי לאחסן במחסן או משהו?

תגידו ובגדים שהן במידה קטנה לפני הריונות , אתן שומרות ? (נגיד בגדים יקרים)

תודה על העצות , נקווה שאוכל להתגבר ולנפות מה שלא צריך ...

הקטן שלי מלכלכך המון - אני יכולה להחליף לו 3 סטים של מצעים בלילה וכנ"ל בגדים.

שאר הילדים 2 סטים ביום - אחד של הבוקר והשני אחרי המקלחת

ואני ובעלי זורקים לכביסה כשזה מתלכלכך משמעותית.

לגבי הסלי כביסה - יש והם כבר מלאים לכן העברתי לשקים .

אחד עם טיטול בלילה , קם בבוקר עם ריחות..

הגדול כבר כמעט לא לובש פיג'מות , ישר את בגדי הגן .

אני תמיד שמה בכביסה את הבגדים שלהם , הם משחקים בחול ונוגעים בכל דבר , ונמרחים על הריצפה בגן ועוד דברים שלא בא לי לדעת שהם עושים חחח.

אכן , יש לי קצת פובייה מחיידקים ומחוסר הגיינה , מודה שאני מסתובבת עם האלכוג'ל אחריהם כל הזמן חחח 

זה בהחלט רעיון טוב ...

גם לקטנים קטנים 14 מספיק?

איפה יש מקום לכמות הזאת?? בין אם בכביסה ובין אם בארון..

לבת שלי יש כשלושה סטים של בגדי בית.
ויש לה נגיד שבעה בגדים לחורף, חלק חמים יותר וחלק פחות, משתמשת בהתאם לתחזית. וחלקם עם חצאית "משותפת" לשניים או שלושה סוודרים.
ועוד שלושה בגדי שבת או בגדים קצת יותר יפים, ללבוש כשהיא אמא של שבת..
היא לא מלכלכת בגדים. אוכלת דברים מלכלכים עם סינר, למשל, דני..

יש לה שלוש פיז'מות, שני סטים של מצעים.

ואני מכבסת מגבות גדולות כל שבוע, מצעים כל שבועיים, וחשבתי שאני נקייה..

ותחתונים , גרביים ?

החשש הזה שיחסר פתאום משהו.

כאילו אנחנו חיים בעולם מקביל ..לא מאמינה שרובכם מסתדרים עם מעט בגדים 

אני קצת בשוק האמת חחח הייתי בטוחה שיזדהו אותי ויגידו שאני סתם מתלוננת ושאצלכם יותר גרוע מזה ושזה טבעי

התחלתי לנפות מהארונות וזה כלכך כייף  כבר יצאו לי 4 שקים והיד עוד נטויה...

כשיש מייבש - יוצא בפועל שאנחנו לובשים כל איזה יומיים אותו בגד (אפילו לא מגיע לארון, מהערמה בספה ישר לובשים שוב...)
זה עדיין נחמד שיש קצת יותר בגדים לגיוון, אבל ממש לא בקטע שיכול להיות חסר בגדים

כוונתי שכשיש מעט בגדים אז לא צריך כל יום להפעיל מכונה ?
 

אני פשוט לא עומדת בקצב מכונה 6 או 7 שלי להיום

אבל כשיש פחות בגדים אז לא מצטבר כ"כ כביסה מלוכלכת (כי צריך אותם...)
וגם מצטבר פחות הרים של כביסה נקיה...

שלא תחשבי, גם אצלי יש הרבה כביסה

(הבעיה שלי זה יותר הקיפול וההחזרה לארון, תמיד יש הר של כביסה מכובסת...)
אבל בכל אופן הילדים שיש להם יותר בגדים לוקחים מהארון ואז מצטבר עוד ועוד.
אלו שיש להם פחות אז לוקחים את הנקי וזהו.

נגיד שאת מכבסת מצעים של ילד ומחזירה באותו היום בערב לאותה המיטה. זה חוסך לך בלאגן ומקצר קצת את התהליך.
ואז לא צריך ככ הרבה סטים לכל אחד. נגיד אחד ועוד אחד להחלפה

אני ממש מסכימה !

פה מצאתי את המוזה לצאת מהמצב ...התחלתי כבר במיונים ב"ה 4 שקים כבר לגמ"ח .

לגבי המצעים - זה ילד שלא הרגיש טוב ושילשל כמעט שבועיים רצוף וזה הצריך להחליף הכול מהכול ,מקווה שזה יעבור לו בעז"ה.

מצעים שלי ושל בעלי - פעם בשבוע ,

כנ"ל- הגדולים

הקטנה - פעמיים בשבוע תלוי בזליגות מהטיטול .

וזה יוצר אצלי תחושה לא נעימה לישון על מצעים שכבר לא ריחניים , וגם עולים עליהם ילדים עם בגדים מהגן לפעמים (סיוט) 

זה באמת מאוורר את הבית ואת הנפש..

נשאר לי עוד 10 שקים לערך ,

המכונה עובדת על טורבו כנ"ל המייבש.

מקווה עד הלידה בעז"ה להשאיר לבעלי סל כביסה ריק 

אולי תעשו לי סדר ,

נגיד כמה מגבות צריך למשפחה שאטוטו תהיה 7 נפשות? 

כמה סטים של מצעים (כולל ציפיות ,סדינים ) ?

לתינוק שרק נולד , 14 סטים מכל דבר זה סביר נכון ? כי מלכלכים המון הרי.

לגבי הבנים השארתי להם 5 סטים לכל אחד ליום יום ,

4 פיג'מות לכל אחד .

6 ג'קטים נגיד ?

אצל הבת זה קצת יותר , כי היא בת יחידה אז אוהבת להלביש אותה וגם לא בדיוק יודעת כמה להשאיר ,5 יספיק ונגיד 5 סטים לשבת וחגים ?

תודה למי שיהיה כוח לכתוב 

בכל חדר יש שידה+ארון גדול .

כנראה הבעיה היא שזורקים כל רגע לכביסה עוד משהו .

אבל...

יש למשל שמיכות כאלו הרכות וגם הקטנות של הילדים לפחות 12-14 , כולם טובות לא יודעת אם להשאיר או למסור.

נעליים כמה זוגות ילד צריך ?

אני אולי אעשה איזשהו איפוס בראש להבין איך צריך שיהיה.

נגיד 15 מגבות זה טוב?

יש לי לערך 30 ציפיות לכרית.

ציפות לשמיכה גדולה יש לי לפחות 12 ואוהבים בעיקר אולי 6 .

סדינים כנ"ל ולא אוהבים את כולם ..אבל חבל למסור הם ממש טובים .

לילדים יש 20 לערך סדינים כל הגדלים מעריסה , לול ומיטת תינוק ומעבר...זה נשמע סביר נכון?

ו3 ציפות לשמיכות פוך קטנות

לכל אחד פוך וגם שמיכה רגילה וגם נעימה מי שרוצה.

קשה לי לוותר על כל הדברים האלה..

זה נורא אם אשאיר את זה? ורק בגדים אמסור ?

זאת לא הגישה הנכונה למסירות.

את צריכה למצוא מקום שנעים לך למסור שם, שאת יודעת שמה שבמצב טוב אנשים שצריכים ישמחו לקבל ולהשתמש.

לגבי מצעים - זה לא הולך אצלך בסטים? לפחות של נוער ומבוגרים? זה הרבה יותר יפה ומסודר בעיני. גם מבחינת כביסה וגם מבחינת כמויות.

אצל תינוקות אכן הסדינים בשימוש בנפרד בדרך כלל, אבל לגדולים אצלי לפחות הסדין הוא חלק מהסט, או שיש סדינים לבנים ואז צריך קצת פחות.

שמיכות דווקא הייתי שומרת אם הן טובות. אבל לא להשתמש בבת אחת בכמה סוגי שמיכות על המיטה - זה נראה לי בלגן אימים, אי אפשר לסדר את המיטות כמו שצריך, ותכלס- עוד משהו לכבס..

בוחרים שמיכה לפי העונה וזהו. בחילופי עונות לפעמים יוצא שיש שתי שמיכות בו זמנית בשימוש, אבל זה לזמן מינימלי. בשאר הזמן השמיכות שלא בשימוש נמצאות מסודרות ומכובסות במקומות האחסון שלהם.

את תראי שככל שיהיו לך פחות דברים, תספיקי לכבס יותר, ואז תוכלי להוציא יותר ויותר..

כשיש כמות נוראה כזאת ולא מכבסים בזמן אז באמת צריך 20 סדינים..

פשוט צריך "לגלגל" פחות בגדים ומצעים.

וכשיש פחות דברים הבית מסודר יותר ואז תכלס גם נקי יותר. זה לגבי האיסטניסיות..

דרך אגב גם אני לא אוהבת שיושבים על מיטות נקיות עם בגדים מהגן. מה שכן, אני יודעת שהצד העליון של הציפה הוא הצד ה"מלוכלך" שמשמש גם לישיבה. וככה בפנים נשאר נקי. בטח זה נשמע הזוי למי שלא חולה במחלת הלכלוך המדומיין..

תודה על השיתוף

כמה זוגות נעליים יש לכן וכמה לכל ילד?

או נגיד כמה בשמים ושמפואים וקרמים אתן קונות ?

אני מנסה לחשוב אולי אני באמת צריכה לעשות סוויץ' רציני .

 שפע ברכה לכולכן!

אז טיפים שלמדתי מהאמא המאורגנת שלי ומיישמת עכשיו אצלי

א. גרביים אני קושרת בגומייה דקה ורק ככה מותר לשים בכביסה ואז כמקפלים לא צריך לחפש כי זה ביחד, אני אסטניסטית וזה מתנקה מעולה, בחיים לא יצא גרביים מסריחות

ב. ממיינת את הכביסה לכל ילד. הגדולים, בני 6  והלאה כבר לומדים לקפל בעצמם ולהכניס לארון(מי שלא יודע להכניס מסודר אני מכניסה אבל הוא מקפל) חוסך לי הרבה זמן, וגם מלמד עצמאות ושמירה על סדר

ג. עושים זמן משפחתי של קיפול וחלוקה  מיד למקום, אני יושבת לקפל עם חלק מהילדים והשאר ישר מכניסים לארונות, לרוב עושה אתזה בזמן שאנחנו עוד לא נותנים להם ללכת לחברים וזה העזרה היומית.

ד. משתדלת מאוד מאוד מצעים ומגבות לקפל מיד כשאני מורידה(לפחות אתזה, זה שניה קיפול וחוסך המון המון מקום, ואם יש זמן ממשיכה לקפל את כל מה שהורדתי ומיד שמה לגדולים על מיטות שכניסו לארון(ועל הדרך זה לימוד איך לשמור על ארון מוסדר, ואני עוקבת מדי פעם מה קורה שם) ולקטנים מכניסה בעצמי.

ה. העיקר לא לאגור, לא בגדים נקיים, לא מלוכלכים, ולא סתם אלף בגדים, וגם כשעושה החלפת ארונות תמיד ממיינת כל שוב ונותנת זורקת מה שלא צריך, בארון יש רק את מה שלובשים וצריך !

בהצלחה

הרעיון של הגרביים מיוחד ,

איזה גומיות את ממליצה? 

נגיד הגומיות הקטנות האלו של הצמות?

ואיפה לקשור בחלק העליון /תחתון?

מהכביסות, יש לי קופסא ליד הסל כביסה וכל אחד מחבר לפני שהוא זורק

לקטנים כשאני שמה להם את הבגדים בכביסה אני מחברת, מה שלא חיברתי לא מכניסה לשל כביסה אלא שמה ליד הרצה וזה מחכה שאכניס מכונה ואז שמה מיד ומכניסה

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה