שאני מקיאה מיצי קיבה בבוקר, וכשהחמוד רץ אלי עם שוקולד שהוא מצא ואני מצליחה להגיד לו לא, תאכל קודם קורנפלקס עם חלב ואז את השוקולד והוא מקשיב, ואני מרגישה שאני קצת מתפקדת...
שאני מצליחה להכניס מכונה, ואז היא יושבת שם שעות, עד שלמישהו יהיה כח, זמן, רצון, פניות או קצת שימת לב להעביר אותה למייבש...
שאני מצליחה לזכור להפשיר כמה שניצלים מתובלים מהמקפיא, אבל עד שהם מפשירים כבר נגמרו לי כל הכוחות, והם יושבים שם מטפטפים לאיטם, מחכים ליד גואלת... ואנחנו שוב אוכלים פיצה. או קורנפלקס עם חלב. או כלום.
שגיסה אכפתית הזמינה אותנו לשבת (או שבעלי הזמין את עצמנו, תכלס אני לא יודעת מה באמת היה), וזו הקלה עצומה, אבל אני מפחדת שהכל יהיה לי מגעיל ודוחה שם, ואני אוהבת לחבק רק את האסלה שלנו, לא של אחרים.
שנמאס לי מהפלאפון, אבל אין משהו אחר לעשות, וסתם לשכב במיטה ולבהות זה מדכא עוד יותר.
ואני אפילו לא היפראמזיסית, אני סתם אשה מבוחלת קשות בשליש הראשון, וזה יעבור בעזרת ה' בעוד איזה חודש (חודש? חודש?? חודש??? ה' תעשה לי נס שיהיה פחות) אבל עד אז אני צריכה לשרוד איך שהוא.
תודה על המקום לפרוק
שאני מצליחה להכניס מכונה, ואז היא יושבת שם שעות, עד שלמישהו יהיה כח, זמן, רצון, פניות או קצת שימת לב להעביר אותה למייבש...
שאני מצליחה לזכור להפשיר כמה שניצלים מתובלים מהמקפיא, אבל עד שהם מפשירים כבר נגמרו לי כל הכוחות, והם יושבים שם מטפטפים לאיטם, מחכים ליד גואלת... ואנחנו שוב אוכלים פיצה. או קורנפלקס עם חלב. או כלום.
שגיסה אכפתית הזמינה אותנו לשבת (או שבעלי הזמין את עצמנו, תכלס אני לא יודעת מה באמת היה), וזו הקלה עצומה, אבל אני מפחדת שהכל יהיה לי מגעיל ודוחה שם, ואני אוהבת לחבק רק את האסלה שלנו, לא של אחרים.
שנמאס לי מהפלאפון, אבל אין משהו אחר לעשות, וסתם לשכב במיטה ולבהות זה מדכא עוד יותר.
ואני אפילו לא היפראמזיסית, אני סתם אשה מבוחלת קשות בשליש הראשון, וזה יעבור בעזרת ה' בעוד איזה חודש (חודש? חודש?? חודש??? ה' תעשה לי נס שיהיה פחות) אבל עד אז אני צריכה לשרוד איך שהוא.
תודה על המקום לפרוק
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...