לקרוא לזה תחושה אישית בלבד די לא הוגן כלפי אנשים עם צרות אמיתיות, אובייקטיביות - ויש צרות אמיתיות, אובייקטיביות. לבטל את זה ולטעון שהכל בראש נוגד כל אינטואיציה בסיסית ומרגיש איכשהו חסר שיוויון.
לשים הורה שכול באותו סל עם נערה מצוברחת - טוב, זה פשוט לא נכון.
אולי ההבדל נעוץ בפער שבין מסכנות לתחושת מסכנות. אדם יכול להיות מסכן אובייקטיבית (15+ נקודות בסולם סלט) ולהרגיש נפלא - והוא ראוי להערכה, כי ברור שבשביל להשיג את התחושה הזאת הוא עבד ועובד קשה. לעומתו יכול להיות אדם בלי שום נקודות חובה ולהרגיש זוועה - ובאופן זהיר אפשר לומר שזאת קצת אשמתו. אולי כגודל הפער בין המסכנות האובייקטיבית לתחושת המסכנות גודל החוסן הנפשי של האדם, ובהתאם כמות ההערכה המגיעה לו.
תודה על המקום לסדר לי דברים בראש 
