בתענית אסתר - מתענים על אסתר.

בתענית אסתר - מתענים על אסתר.חסוי מאוד

אסתר מסרה את העוה"ב שלה עלינוחסוי מאוד

כידוע "וכאשר אבדתי אבדתי" בעוה"ז ובעוה"ב.

אולי לכן אנחנו מתענים (למרות שפשוט שמי שמוסר נפשו על עמ"י זוכה לעוה"ב. אבל בכל זאת אנחנו מתענים כדי להשריש גודל מסירות נפשה בלבנו).

זאת אמירה? שאלה?נפש חיה.

אמירהחסוי מאוד

שאין לי מושג אם היא נכונה אבל ככה מסתבר לי...

אם זה היה שאלה מן הסתם היה סימן שאלה, לא?

תענית אסתר לפי הידוע לינפש חיה.

אכן לזכר אותה תענית שהיהודים וגם אסתר ונערותיה צמו

ובאמת מסירות הנפש של אסתר -
להיקשר עם מלך גוי וברגע אחד לנתק את עצמה מעמה
[כשהיא יודעת שזהו שלב שייתכן שבגללו הגיעה למלכות]
(וכאשר אבדתי- אבדתי, בזה ובבא)

מפעימה.

בדיוק קראתי את הספר של אורנה בורדמן, ממש בנשימה אחת (התחלתי בצהריים סיימתי עכשיו)

וכמו שאמר@חסוי מאוד זה באמת ניצוץ שמאחר לנו כל שנה ומראה לנו מהו כוח של מסירות נפש למען העם.

אשתי קראה. אני טרם.חסוי מאודאחרונה

הפשט הוא אכן כמו שאמרת.
אבל יש כ"כ הרבה דרושים על הרעיון שאמרתי שאני מרגיש כאילו מה שאני אמרתי זה הפשט היותר נכון
ר' צדוק למשל משווה בין אסתר לשמשון, שאמר "תמות נפשי עם פלשתים". "נפשי" דווקא - כי ויתר כביכול על עוה"ב שלו.
וכן דיבורים על משה רבינו ע"ה, ששבר את הלוחות - את התורה, כדי להציל את עם ישראל.

ועל מה אנחנו מדברים? על הגופים של בני ישראל.
אסתר מוסרת את העוה"ב עבור עם ישראל ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" ו"השתחוו לצלם".
משה שובר את הלוחות ומבקש "מחני נא" עבור עם ישראל שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה. שהשטן קיטרג "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז". שסגדו לעגל הזהב ממש למרגלות הר סיני (וכמשל חז"ל לכלה המזנה תחת חופתה רח"ל).
שמשון מוסר את עוה"ב שלו עבור עם אשר "איש הישר בעיניו יעשה".