מה קורה אם הגבר שלי מסיים את האישות מוקדם ממני?
יש לכם.ן רעיון איך לעזור לו?
מאוד מביך אותי לדבר איתו או לכתוב כאן אבל ממש מרגישה שזה מוריד מהקשר שלנו במקום הזה כי חוץ מזה הוא בעל מדהים ואבא שאין כמוהו!!
סליחה על ההבכה, ממש חייבת לשאול ואין לי כ"כ איפה כי לא כזה מרגישה בנוח לשאול אף אחד על זה.
איתו דווקא מאוד אפשר לדבר.
רק אני לא ממש מצליחה וגם הוא לא מצליח לגרום לעצמו לשפוך אחרי זמן ארוך יותר.
הוא שופך אחרי דקה בתוכי בערך וברור שזה מתסכל גם אותו
ניסינו את העניין הזה אבל אני חושבת שזה רק גורם לו להתעוררות שרק עושה לו להגיע לשיא מהר יותר
תרופות? לא חשבתי על זה.
יש מכשירים שעוזרים?
מן הסתם לא צריך תרופות, אלא בעיקר מודעות ותשומת לב.
שעושה אותה אדם בשם יונתן קליין (לא הספקתי לראות לעומק-אבל נראית מעניינת), תנסו אולי בחיפוש גוגל
הוא יר"ש?
אי אפשר לכתוב תגובות ללא עדות מהימנה לאמיתות הדברים.
יישר כח על הנכונות להציף את הנושא.
לדעתי טוב היה אם הנוסח של השאלה יהיה בלשון רבים "האם יש לכם רעיון איך לעזור לנו", כי האתגר הוא גם שלך. זה לא שהוא ורק הוא צריך לעבוד, בזמן שאת תחלקי לו ציונים. אבל בכל מקרה טוב שפנית, זה מראה שאת משקיעה בענין.
חשוב להבחין בין שני מקרים שונים, שיהיה ברור מה השאלה, לפי זה ניתן יהיה לדייק את הפיתרון.
סליחה מראש אם זה בוטה מדי, אבל גם אשתי ואני מנסים למצוא פיתרון וכנראה כאן זו המסגרת להקים קבוצת תמיכה או למידה משותפת. אם לא אז המנהלים של הקבוצה מוזמנים למחוק.
שאלה אחת היא בזוג שבו בדרך כלל הרעיה מעונגת אחרי הבעל, אבל מעונגת. אמנם הבעל מסיים קודם, אבל גם הרעיה מסופקת. זה שאלה אחת.
שאלה שניה היא בזוג שבו בדרך כלל הרעיה אינה מסופקת, לא אחרי הבעל, לא יחד עימו ולא לפניו. זה שאלה שניה.
לגבי השאלה הראשונה עדיין אין לנו תשובה ברורה. גם אשתי ואני מחפשים בנרות. מהתגובות שענו רוב הקוראים עולה הפיתרון שבמהלך המשחק המקדים משקיעים הרבה בעבודה על הדגדגן ומנסים לתזמן את החיבור לזמן שבו הרעיה קרובה לשיא. האתגר בזה הוא שבגלל שינוי התנוחה והעדר הזרימה, הרעיה מתקשה להתרכז בהנאה שלה. כמו כן בזמן שבו מתארגנים לחיבור, עשויה לרדת רמת העוררות שלה.
ייתכן שניתן להיעזר בשמן ארומטי, רעייתי ואני עשינו כברת דרך בענין. אחד הדברים שמשחררים את האישה ומעוררים אותה זה שמן ילנג ילנג. קונים אותו בביתטבע או מזמינים באתרים סיניים. מטפטפים מספר טיפות על המים במבער, מדליקים את הנר ולאחר זמן מה החדר מקבל את הניחוח שעוזר לרעיה להרפות ולהתעורר. אולי גם שמנים אחרים יתרמו, עדיין לא ניסינו. אגב,
אם לא אהוב הניחוח של הילנג, ניתן להוסיף שמנים אחרים.
בזכות תשומת לב מלאה לעונג של הרעיה, אולי גם מהיעזרות בשמן ארומטי בימי חול, עלתה איכות העונג של הרעיה וכמותן. אבל עדיין זה קורה בנפרד, טרום החיבור עצמו. מה שנתן לנו פתרון לשאלה במצב השני. כך שעברנו ממצב שבו הרעיה כלל לא הגיעה לעונג משמעותי, למצב שבו כמעט בכל מפגש מיני היא מעונגת. למעט מקרים שבהם היא לחוצה מסיבות אחרות או קרובה למחזור, בכל מפגש אנחנו מצליחים להביא אותה לשיא אחד לפחות, בדרך כלל גם יותר. עד שהיא מבקשת לחדול. לא לכל הזוגות זה אפשרי, אבל מנסים להתמקד בהנאה של הרעיה, בעיקר בעבודה על הדגדגן וסביבו.
אבל עדיין אין לנו תשובה לשאלה הראשונה, כיצד לתזמן את מועד העינוג של הרעיה לרגעי החיבור. נשמח לתגובות של קוראים מנוסים.
מהקבוצה כאן למדנו על העזרקאין, עדיין לא ניסינו.
עכשיו אני חושב לשלב גם מוזיקה מתאימה.
כמו כן מן הסתם תורמת גם מסגרת המאקרו של הנישואין והחיים. רעיה שמרגישה שבעלה שותף מלא במשימות, באתגרים ובחיים שלה תוכל להשתחרר טוב יותר. רעיה שמרגישה שהיא שולטת בחיים וביום יום תוכל להתמסר טוב יותר להנאה שלה לזמן מה.
בשעתו למדנו גם באתר של ארגון יהל, אבל כרגע לא זמין לי. סליחה. אני צריך כבר לחזור לעבוד.
הקוראים האחרים מוזמנים לשתף את האחרים מניסיונם.
לא ניסיתי עדיין אבל הבנתי שיש ממליצים על זה.
וכן, ככל שיש יותר פעמים בהם אתם מקיימים חיי אישות כך יש פחות רגישות לאקט ..
בהצלחה
תודה רבה על העצה עם מריחת תרופת האמלה.
לגבי מה שנכתב: "ככל שיש יותר פעמים בהם אתם מקיימים חיי אישות כך יש פחות רגישות לאקט.."
עדיין לא הבנתי, הרגישות של מי יורדת, האם של הבעל או של האשה?
אם מעלים את התדירות, האם זה תורם לאיכות ההנאה של האשה או פוגע בהנאה שלה? האם מזרז את ההנאה שלה או מעכב אותה?
און17גם צריך לשים על ניילון נצמד,עד הטיפול
אני זוכרת נכון?
ברשותכם/ן שאלה נוספת:
האם יש צורך להתאמץ להגיע למצב שבו בת הזוג מסופקת גם תוך כדי החיבור. או שניתן לשמוח בחלקנו, שהיא מגיעה לסיפוק מלא שלה רק בנפרד לפני החיבור?
אציין שאשתי מרוצה בכל מצב. גם מהמצב הנוכחי, שבו היא מגיעה לסיפוק מלא עוד לפני החיבור. אגב, היא היתה מרוצה גם בשעתו במצב שבדרך כלל היא לא הגיעה להנאה מלאה אף פעם. רק אני הוא זה ששואף לפנק ולענג ולספק אותה יותר ויותר.
השאלה היא מנסיונכם, האם כדאי להעיר את תשומת ליבה שניתן לחתור למטרה של הנאה משותפת גם בזמן החיבור, או להשאיר את המצב הנוכחי כמו שהוא? האם לזוגיות טוב יותר הזרימה בקצב הטבעי, מה שיקרה ביחד יקרה, אם יקרה יחד, או שכדאי להציב יעד כזה? שוב כרגע היא איננה ממש מודעת לקיומו ובוודאי לא מבקשת להתאמץ בשבילו.
תודה מראש לכל העונים והעונות
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו
עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.
תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.
תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.
תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.
את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם
ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.
זה פשוט לא יעבוד.
מראש אני אומרת לך-וותרי!
אחרת תהיי מתוסכלת.
כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)
יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו
לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין
בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים
בעייתית
אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.
המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.
זה לא העניין של הבלאגן,
זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים.
ההתנהגות שלו בבית בבית
מושפעת מהיחסים שלכם?
אולי הוא עושה דווקא?
אפילו לא במודע..
ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית
ולכן זה משדר גם לילדים.
אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..
טיב היחסים ביניכם כמובן...
בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים
מכמה סיבות אפשריות
אחרי שמבינים את זה
ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.
קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.
אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...
מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש
אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה
ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...
שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)
ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.
אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.
מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר.
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?
אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.
החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם.
או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק
או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.
הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?
לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
