ההבנה שהחלום לא צריך להיות בר השגה, אלא רק כיוון, מאפשרת לא לרדוף אחריו אלא להתמקד בהתקרבות לכיוונו

אם החלום הוא חלום בר השגה, הוא לא חלום, הוא תוכנית פעולה

גם הדרך, יש דרך שאנחנו מעוניינים בה ויש דרך שלא... יש לנו לפעמים חלום לחיות בדרך מסוימת...

כשיש לנו חלום, אנחנו צריכים לזהות מה ממנו ניתן לתרגם לתוכנית פעולה ולהגשים אותו, ומה לא.

את החלקים שניתן לתרגם לתוכנית פעולה - כדאי לתרגם לתוכנית פעולה, שתיקח בחשבון גם את המשאבים שיש לנו - ובכלל זה משאבים נפשיים - וגם את המחירים שנשלם.

את החלקים שיישארו כחזון או יעד לא ממומש - חלום - באמת משאירים בתור חץ מכוון, שהוא תמיד גבוה יותר ממה שאנחנו יודעים איך להגיע אליו, וחשוב לזכור שזה התפקיד שלו.

אצלי המצב הוא כזה שיש לי מעט מאד חלומות לא ממומשים - כי את מה שאני יודע שאני יכול, אני מתכנן ועושה, ואת מה שאני לא יכול לעשות, אני בודק למה אני שואף לשם. 

אני מבין מההודעה שבה פתחת, שלך יש חלומות שאת מרגישה התקדמות לכיוון היעד שלהם, אבל את נזרקת ממשימה אחת לבאה בלי אפשרות לנוח. הפירוק של החלום למשימות ולחזון מאפשר לחוות את זה כדרך עם תחנות ואפשרות להשען אחורה בזמן שאת שולטת בהגה, במקום ריצה עם ראש זרוק קדימה ורגליים שרצות אחריו

האימון האישי עובד על פי הנחות עבודה שונות.

מותר לו.

כי אתה כתבת שהאימון "לוקח בחשבון הנחות יסוד שונות". לי זה נשמע כמו "האימון מודע לעובדות שאתה שוכח". ולכן ציינתי שאני לא "שוכח" אותן, פשוט יש לי דרך פעולה אחרת שטובה לי. נסיונותי עם מאמנים לא הביאו אותי לתחושה ששיטת האימון מועילה לי, ולכן אני משתמש בשיטות אחרות, ובעיני שיטת האימון והנחות העבודה שלה מפריעות לי ולא מקדמות אותי בדרך כלל. אני חושב שחשוב להשמיע את הקול הזה, ולכן השמעתי אותו.

אם אתה חושב שאני טועה אתה מוזמן לשכנע אותי. אשמח להבין דברים חדשים. אבל כרגע זה הידע שלי והתחושה שלי.

ולעצם הנושא - מה שכתבת כאן זה ברור מאליו, שיש דברים שמחר אוכל לעשות אותם והיום לא. וידע הוא אחד הדברים שמאפשרים את ההתקדמות הזו - גם ברור מאליו.

ובסך הכל כשאני מנסה למצוא את נקודת ההבדל בין מה שהגבת למה שכתבתי, אני חושב שמדובר בדברים די דומים, אולי מנוסחים אחרת.

אם אתה חושב שיש נקודת הבדל מהותית, ומרגיש שזה יועיל לקוראים וביחוד לשואלת, אתה מוזמן לפתח את הדיון

אי אפשר לתכנן פעולה בלי לקחת בחשבון משאבים.

גם לימוד של כלים חדשים תלוי במשאבים שלנו שפנויים ללמידה

"משאבים" זה המונח הכי כללי שיש. שכולל את כל מה אדם משקיע. מההשקעה הנפשית ועד היכולת האישיות שלנו

ממש לפנות זמן לנוח, או לדברים שמבחינתך הם מנוחה?

שעות קבועות בשבוע לעצמך; לקבוע עם חברה לצאת בערב מסוים; לעסוק במשהו אמנותי (לצייר או לנגן)

מאחל המון הצלחה, וכזאת שלא תגרום לך לתוצאות לוואי שליליות

שלא שמחים במטרה קטנה יותר שכרגע היא היכולות שלנו.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל