ביקור שהוא בבחינת נדיר. מסורת שקופצת לביקור רק לכבוד ט"ו בשבט שאומר להתראות עד תשפ"א בע"ה.
שווה קריאה
קטע מקסים מתוך 'אור הלבנה' (עמ 131)
"ט"ו בשבט מקביל במעגל השנה לט"ו באב. יום המיוחד לענייני שידוכין
"ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא ענייך וראה מה אתה בורר לך"
ט"ו באב חל בדיוק 40 יום קודם בריאת העולם. בכ"ה אלול, בסוד "40 יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני"
אלא שיש מחלוקת תנאים אם העולם נברא בתשרי או בניסן ולשיטת ר' יהושע שבניסן נברא העולם,
(כלומר האדם שהוא נזר הבריאה) ט"ו בשבט מסמל את יום ה-40 שקודם ליצירה.
ביום זה אפשר להתחבר ביתר קלות ל"בת קול"
לידיעה, ולאמונה ש'יש שם מישהו בשבילי' גם אם הוא לא התגלה בפועל.
עניין זה משתקף גם בלבנה העומדת במילואה ביום זה ובחגיגה של האור הפוטנציאלי שעוד לא התממש בפועל.
ביום זה ניתן לחוש ב- "שרף העולה באילנות"
להרגיש בפנים את התקווה קטנה שלא נס ליחה, ולא התייבשה והתנוונה בימי החורף הקשים.
התקווה ששבה ועולה ומבשרת את בואו של עתיד טוב יותר,
עתיד שעדיין אינו נראה בפועל ואולי עוד יבואו לפניו ימי חורף קרים, אך החגיגה של ט"ו בשבט היא
חגיגת האמונה בטוב, חגיגה לתקווה, שהיא בסופו של דבר בע"ה- תצמיח את הפירות"
וזה מתקשר לקטע מקסים נוסף:
הרבה דברים אנחנו יכולים ללמוד מן הצמח הקטן והפשוט.
מאותו גרעין שפורץ ממעבה האדמה ומפלס לו את דרכו באיטיות אך בביטחה כלפי מעלה.
הוא לא עובד עם סטופר, הוא לא מנסה להספיק הכל בין רגע,
והוא לא עסוק כל הזמן בשאלה - "מה יהיה?", "מתי כבר יהיה הסוף?", "למה הם לא ממלאים את תפקידם כמו שצריך?"
מה שמעניין אותו זה דבר אחד בלבד-
לצמוח!
~~~~~~~
זה העניין של ט"ו בשבט. סבלנות ומתינות שנובעות מתוך רגיעה פנימית ואיטית
רגיעה שחשה ומרגישה את התהליכים הפנימיים, ולא עסוקה כל הזמן במדדים חיצוניים ובתוצאות.
וזה לענ"ד אחד מהאתגרים שלנו בתור דור שהתרגל לעמוד עם סטופר ולבקש הכל כאן ועכשיו, אבל הצמח שלנו לא בנוי ככה.
הוא צריך זמן.
ט"ו בשבט זה הזיכרון שיש כל כך הרבה דברים מתחת לפני השטח שאין לנו מושג שהם קיימים
זרעים עצומים שעדיין מחכים לנבוט. אם רק נתמיד להשקות ולטפל בעדינות ואהבה.
ובע"ה כמובן שהפירות עוד יגיעו, אבל הם כלום לעומת כל התהליך שהעץ עבר.
אך טוב וחסד.
לילה מבורך!
"אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר:
הסתיו שלי הסתיו שלי כולו ירוק
הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק
והוא פריחה פריחה פראית במורדות
והוא צמיחה צמיחה רכה על פני שדות."
