זה לילה מאד מיוחד.

תמוה קצת בעיניי שלא מצליחים להגיע לפחות ללילה כזה מוכנים.

במקרי קיצון זו אכן שאלה אחרת.

הסיפור על יהושע לא קשור להעמדת השמש, אלא לזמן המצור על יריחו, שהארון לא היה במקומו ולכן נאסרו באותו לילה בתשה"מ

כי היינו בריב.. לי היה קשה להיפתח בריב..
ובפעם האחרונה שכן קיימנו בליל טבילה מרגיש לי זוגיות כלכך אחרת , כאילו זה השפיע ומשפיע על כל הזוגיות ב"ה.
אני יודעת שזה קשה לפעמים , אבל אם אפשר להתגבר ,זה כאילו מטעין לאחכ. בזכות השכינה ששומרת..
המון בהצלחה . 

נראה לך הגיוני שההלכה דורשת ביצוע אקט טכני ללא רצון (אפילו נשמע כמו סוג של אונס)

רובינו טובלות ברגע שמתאפשר

סתםםםם

אני עושה את זה כי אני רוצה, כי כבר לא יכולה לחכות.

רק רציתי להעיר את תשומת ליבך שדחיית מקווה זה לא ממש מקובל כמו שהיה נראה לי שאת חושבת

אולי אני טועה

מקווה זה סיוט

אבל,לדחות לא עוזר. תצטרכי לעשות את זה בכל מקרה

את האמת שאף פעם לא יצא לי יו"ט שני או ערב לילי הסדר למזלי

ימי שישי לעיתים נדירות

לא עבד

עושה הכל מהר מהר ועפה משם

לא בא לי לעשות אמבטיה ב5 בערב

לא בא לי לצאת רטובה מהמקווה כשקפוא בחוץ

לא בא לי לעמוד עירומה מול אישה שאני לא מכירה

לא בא לי שהיא תבדוק אותי

לא בא לי להיכנס למים שהיו בו כבר כמה נשים לפני

אבל,זה מה שה' ציווה,ולכן אני עושה את זה

ועפהההההההה

ואת האמת,שהיום בודקים הרבה פחות מפעם

אבל ככה נהוג אצלינו

את באמת שואלת מה ההבדל בין מקווה לבריכה?

בבריכה אני עם בגד ים ואין אף אחת שבודקת אם כל איבר ואיבר במים

הכל בסדר,לא חייבים לאהוב את כל מה שעושים

אני עושה כי צריך

זה לא קשור לעזרה של הבעל (והוא תמיד עוזר)

וזה לא קשור לבלנית

פשוט מין שנאה לדבר הזה

לא יודעת איך להסביר

בכיף הייתי מוותרת על זה

לא מדבר אלי כל הפירמוט והמלאכים שמלווים,לא מרגישה שום קדושה,לא בזמן הטבילה ולא אחרי

כיף לך שאצלך זה אחרת

וואלה יש אנשים שנהנים מבנג'י. אין לי רצון לחוות את זה. לא מקנאה בהם.

נראה לי כל כך מופרך להנות מהדבר הזה שלא חשה שום קנאה. סתם חוסר הבנה מוחלט.

(בעלי שותף מלא וחוזר מוקדם וכו והבלניות אצלינו בסדר גמור)

אם משהו שאני עושה כל חודש וחייבת לעשות,וממש סובלת ממנו,יש נשים שנהנות מזה. בא לי גם

זה לא בנג'י,בנג'י אני ונראה לי שאף אחד לא עושה כל חודש וגם לא חייב

תודה על הדוגמא

כי זה בדיוק מחדד

מבחינתי לא רוצה לשטוף כלים לעולם, לא רוצה להנות מזה- רוצה לא לעשות את זה

כנל מקווה

אני אקנה במי ש(נגיד) יגידו לה שלא צריכה לעולם ללכת

לא אקנא במי שנהנית

ככה אני

שלעולם לא תצטרך ללכת (אבל,הבנתי למה התכוונת בדבריך)

ואני כן הייתי שמחה להנות ממשהו שאני כ"כ סובלת ממנו

אם לא,זה היה ממש בלתי נסבל

כנראה שגם לא הייתי הולכת

אתפלל על זה עוד

וזה גם פתח לנושא רחב בהרבה.

בהרבה מקרים חלקים בתורה נראים לנו מוזרים ישנים או לא רלוונטים. בכלל חוקים ומצוות בם דבר פחות אופנתי כיום וכשמדובר על ענייני הקודש והמקדש הם רחוקים מאיתנו מאוד.

ניתן להתעלם מכל זה ולהמשיך הלאה כמו שהציע לך מופסה אבל זה מייצר קושי בקשר לה' לתורה ולמצוות. ולכן אני חושב שמקומות אלו הם מקום להעמיק את ההבנה שלנו בתורה.

מדוע נידה ולידה מטמאים ? ובכלל מה זה טומאה וטהרה. אלו שאלות טובות הדורשות לימוד והעמקה

 וגם יש להם תשובות שונות בחסידות קבלה או אצל בעלי המוסר.  וכל אחד ומה שהוא מתחבר אליו. אבל ההשקעה והלימוד משתלמים.

מקורות אולי בשרשור אחר....

ובנוסף לא מאמין בתשובות פורום ...(בעיקר נחמד כדי לבזבז את הזמן...)

כדי שזה שלימוד ישפיע הוא צריך להיות אישי ומעמיק 

"חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה"

אין תחליף ללימוד עצמי בטח שלא כמה מקורות שאמצא בחיפוש קצר. תקבעי לך חברותא עם בעלך או חברה טובה. 

תחפשו בספרים שאתם אוהבים ללמוד (הרב קוק, חסידות,מוסר, קבלה, אמונה, מדרש ) 

יש פה די הרבה : The Sefaria Library

אפשר לחפש שיעורים באינטרנט באתרים רבים שוב לפי הטעם.

או לחפש ספרים של רבנים בדורנו שעוסקים בכך ויש כמה. 

אבל בסוף אין תחליף לעשה לך רב... כיום גם את זה אפשר באינטרנט....

אין בזה תרופת פלא. קשר למצוות ושמחה בהן בטח למצוות קשות כמו צניעות טבילה תפילות וכדו' לא מגיע ללא השקעה יום יומית. כמו בזוגיות אם מזניחים את הקשר כל דבר קטן מתחיל לעצבן...

ואכן זה לא תמיד עוזר... אני עדיין שונא את שמחת תורה... 

בא לא נשכח שגם מאישות נטמאים שניהם אז...

ומה עם טומאת מת? שרצים יש כיום פחות וגם צרעת...

אבל בכללי אנחנו כל הזמן טמאים...

אכן יש לנו עוד לאן להתקדם בכל מה שקשור לעליה בקודש..

ואני חושב שגם מושגים של מוות וחיים זה לא מדוייק מספיק. אמנם ידוע התרוץ שלידה היא הפסד חיים לאם אבל עדיין זה קשה.

דבר נלמד מהפכו ולכן צריך להסתכל על כל השלשה קדושה חולין-טהור טומאה. 

את הקודש אמנם קשה עוד יותר להגדיר אבל נספק בכך שזה איפה שרצון ה' מתגלה לנו בכלי חומרי. 

החולין הוא כלי המוכן לגילוי הקודש אם יקדישו אותו הוא יתעלה אל הקודש. 

והטומאה הוא בכל מקום בא החומר מסתיר לנו את אור ה'.

לצערנו חלקים רבים בחיינו החומריים מסתרים לנו את קרבת ה' ורצונו. כמה מאיתנו אכלים על טהרת הקודש? כמה מאיתנו זוכים לקדושה בחיי האישות? אנו חיים את חיינו למלא את תאוותנו החומריות והרגשיות. תאוות נמוכות יותר או עליונות יותר (גם גידול ילדים זה צורך...) על כן ישנה טומאה בזרע בלידה וגם במוות. איננו צדיקים שבמיתתם קרואים חיים אבל גם לא רשעים. אלא יש בנו גם מזה וגם מזה. על כן חיינו הם מאבק תמידי בין הטהרה לטומאה. 

ומי שאחראי על החיים בעולם נפגש עם זה יותר. לצערכן או לשמחתן או גם וגם...

אכן המוות הוא אבי אבות הטומאה כי הוא המקום בו מתגלה הכשלון האנושי בהשגת הנצחיות בדבקות בנותן החיים. אולם כך הם חיינו. ודווקא מתוך המוות צומחים לחיים חדשים בתחיית המתים כך גם שאר הטומאות מאפשרות לנו לבחור בחיים ולקדש אותם מתוך בחירה.

גם ההרחקה הזוגית נובעת מאותו עניין. כשם שהצום מגלה שאנו שלוטין בתאוות האכילה ומתוך כך יכולים לקדש אותה כך גם בצום הזה אנו שולטים בתאווה הזוגית החומרית והרגשית כאחד.

כן.מעדיפה להיות עם הילדים,מאשר לעשות אמבטיה. זו שעה הכי לחוצה בבית. ואין להשיג בייביסיטריות אצלינו לשעות כאלה.

אני שונאת כל שניה מיותרת שאני במקווה,אז לעמוד ולייבש שם שיער? לא עלה בדעתי

נכון מכוסים במגבת ולא ערומים לגמרי,ועדיין זה ממש לא נעים

משתדלת להיות ראשונה ולא תמיד זה הולך

אבל,נראה לי שמעולם לא דחיתי.

בבית

בעלי ב99% מהמיקרים איתם בבית כשאני מתקלחת

אני לא טיפוס שמחפש לברוח מהבית כשקשה

ניסיתי לברר, לא הגעתי למסקנה ברורה. אני בעיקר לא אוהבת את כל ההסתרה שיש סביב הנושא.

אני חושבת שאם מלכתחילה כולם היו מדברם על זה,ומקווה היה חלק מהחיים הנורמליים,ולא היו מנסים להסתיר ולהתלחשש על זה. היה לי ולכולנו יותר קל עם זה.

אין אצלינו חלוק רחצה

סתם נגררנו לנושא הזה

אני ממש בסדר עם זה,התרגלתי לזה שאני לא אוהבת את המקווה וזה בסדר

לא חייבים לאהוב

אני גם לא אוהבת את החודש שלפני פסח,עם כל הלחץ. התרגלתי.זה מה יש

וזה בסדר

זה לא אורות לכולם, ולא מקום נהדר להיות בו, ולא, אנחנו לא מכוסות זה ממש אשליה שלך. תנסי פעם לשים משהו במים של המקווה ולהסתכל מלמעלה ותביני שאת חשופה לגמרי.

וזה גם לא עילה לבירור נפשי מעמיק למה אני לא אוהבת לצאת מהבית בשיער רטוב ולהיחשף לפני אשה כלשהי ולהיכנס למים שהיו בהם נשים לפני (לא מחליפים כל יום מים במקווה. מבירור אישי. מאה אחוז)

הסיבה היחידה שמשמחת אותי בללכת למקווה היא לחזור ממנו.

זה המצווה הכי קשה ומגעילה שיש לדעתי.

וזה ממש בסדר שאני ואחרות נרגיש ככה. 

אהבתי במיוחד את:הסיבה היחידה שמשמחת אותי בללכת למקווה היא לחזור ממנו

קלעת בול

שמנסות ללמד אותי איך להתחבר לזה וכו. 

האמת שעצם ההצעות האלו ללכת וללמוד כל מיני רק מעצבנות ומרחיקות אותי יותר. מי שלא מבינה לא תבין. וגם השקעתי פעם בלימוד וזה רק עצבן אותי יותר.

אבל בכל זאת תודה שאת חושבת עלי 

את יכולה לעשות את האמבטיה ערב לפני באריכות

וביום הטבילה רק מקלחת קצרה.

או שאת יכולה לבטול יותר מאוחר, לא ב5, אלא בערב אחרי שכולם ישנים.

לגבי לא לצאת רטובה כשקפוא - אפשר לייבש את השיער לפני שיוצאים

לגבי לא לעמוד עירומה - את לא צריכה בשום שלב לעמוד עירומה מול הבלנית!

להיכנס למקווה, והיא רק רואה שהשיער שלך בתוך המים - זה כל התפקיד שלה! זהו! לוודא שטבלת כדין וכל השיער במים!

לא בא לי שתבדוק אותי - כנ"ל לגמרי! 

לא בא לי להכינס למים שכמה נשים היו לפני - המקווה הוא בערך מקור המים הכי נקי שיש.

יש כל הזמן תחלופה של המים.

מנקים אותו יום יום וכמה פעמים ביום

וכמובן - נכנסות לשם נשים במצב הכי נקי שלהן.

גם אם לא הצלחת להיות הראשונה - זה הכי נקי שיש.

בטח יותר מבריכה שכל הקטנטנים עושים שם פיפי וכו'...

זה מה יש

אני לא יהנה מזה

ולא מנקים את זה יום יום,ובטח שלא מספר פעמים ביום

בהצלחה רבה בהכל בכל מקרה 

מעריכה את הניסיון

וקצת מקנאה בך

אז יופי

אומרת שוב

אני בטוחה שאת בן אדם נפלא

אבל הודעה של- רק לעשות סוויצ בראש והכל יהיה לכן דבש מתוק, היא ממש מעצבנת

אני שמחה בשבילך, תקבלי את את העובדה שעבורי זה סיוט ומגעיל ברמות. 

זה לא אומר שאני אצטרך טיפול זוגי בעתיד ואני לא צריכה טיפול רוחני ושינוי בראש בהווה

מותר לי להרגיש ככה . זה לא מתנה שאני מקבלת מאלוקים זה מתנה שאני נותנת לו. מצווה שאני מקיימת כי היא מצווה. וזהו.

לא צריך לתקן אותי,ולא לרחם עלי. תודה 

אהבתי את זה שיוצא לך החשק לחיות... גם לי לפעמים. 

אני חושבת (וגם יודעת) שאנחנו ממש ממש לא היחידות. רק פה יהיה לנשים לא נעים לכתוב את זה. זה נתפס כאילו משהו לא בסדר או בזוגיות שלך עם בעלך או ברמת הרוחניות שלך

אז לא.

יש מצבים של זוגיות דבש, ורוחניות סבבה, ובכל זאת מקווה זה סיוט של החיים ואין מצב שאני אטבול בליל הסדר או תאריכים הזויים כאלו. ובבקשה אל תכתבו לי עכשיו הודעות ארוכות על איך אני יכולה לשפר את החוויה וכמה זה לא בסדר לדחות. אין צורך, תודה.

מוזר כשמישהי תכתוב פה על זה שקשה לה לכבד הורים מכל מיני סיבות לא יגידו לה הרצאות על כמה זה אור ונפלא ואיך כדאי לה להתארגן בצורות שונות כדי שהיא תחווה את המצווה בצורה מדהימה. יש מצוות קשות. יש אנשים שקל להם לעשות חסד, יש אנשים שקשה. יש אנשים שנותנים צדקה בכיף וברוחב ויש אנשים שעובדים על זה. יש אנשים שלכבד הורים מקיז מהם דם.
יש גברים שקשה להם ומתיש אותם ומעצבן אותם ללכת להתפלל במנין. ויש נשים ששונאות ללכת למקווה. הן לא צדיקות פחות (אולי יותר) ושום דבר ככל הנראה לא ישנה את זה. תקבלו את זה.

צריך אולי לחשוב מחדש עליהן.

הן לא צריכות לקחת יותר משעה-שעתיים גג.

אולי את חושבת שצריך לעשות הרבה יותר ממה שצריך? ולכן זה מעיק?

אולי את מייחסת לזה לחץ או חרדות חלילה?

אולי ההתארגנות לוקחת לך המון זמן?

אולי כל מה שמסביב?

על כל סעיף מכאן אפשר לטפל 

כדי להגיע ברוגע ובשמחה למקווה

גם אם זה יום שישי, גם אם זה מוצ"ש, גם ערב חג - זה לא צריך להיות מעיק כלל.

באמת שיש המון מה לעשות כדי שזה ישתפר, חבל לסבול יקרה!

ועוד כל חודש מחדש, 

נראה לי מכמה תגובות פה שלפחות חלק מהדברים פתירים או לפחות ניתן לצמצם את הסבל.

לפי מה שנראה חלק מהנשים פה לוקחות "ברצינות מידי" את ההכנות למקווה אני מציע לשאול שוב רב או לחזור על החומר. אין צורך להתנקות בהסטריה במשך שעות ובצורה מעייפת. ברוב הדבריים רמת הנקיות של אישה ממוצעת היום כנראה מספיקה לטבילה עם עוד מעט הכנות "מיעטו ואינו מקפיד אינו חוצץ" איני פוסק ולכן לא אכנס לפרטים הלכתיים אבל זה לחלוטין לא אמור לקחת הרבה זמן או לעייף. 

חלק מהדברים כמו ציפורניים או הסרת שיער לנוהגות ניתן להקדים ליום יומיים קודם וזה בהחלט מקצר תהליכים.

גם הבלנית היא בן אדם (גם אם זה לא תמיד נראה ככה) אפשר להגיד לה שלא תתערב וגם לכעוס ולאיים בללכת אם זה לא עוזר. פעם פעמיים והיא כנראה תלמד לעזוב אתכן בשקט. אפשר כמובן גם לדבר עם רב המקום ולהתלונן על התנהלות לא נעימה. 

מעולם לא שמעתי על בלנית שבודקת את הנשים בכל המקוואות שאשתי הלכה עד היום לא היה מעבר לשאלות האם עשית כך או אחרת. וזה הבלניות הפחות נחמדות. בטבילה נכנסות רק אחרי שהיא כבר במים.  אז בהחלט ניתן לבקש ולדרוש התנהגות אחרת.

אני מדבר מנסיוני בשנות הנשואים וממה שלמדתי בישיבה ובמכון פועה

כן אני מניח ששם זה אחרת... אבל לא רחוק מבני ברק יש את תל אביב או גבעתיים רמת גן. 

עושה הכל די זריז,כבר המון שנים בעסק הזה

ולא מפריעה לי הבלנית כ"כ

זה כל היום הזה בכללותו,יום מעצבן

לא יודעת להסביר

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.