*אשתו של בעלי*
ושהדתיים לא יפריעו לנו כל לילה עם כל ה7 ברכות האלה... זה לילה מאד מיוחד.
תמוה קצת בעיניי שלא מצליחים להגיע לפחות ללילה כזה מוכנים.
במקרי קיצון זו אכן שאלה אחרת.
לצמוח ולהצמיחהסיפור על יהושע לא קשור להעמדת השמש, אלא לזמן המצור על יריחו, שהארון לא היה במקומו ולכן נאסרו באותו לילה בתשה"מ
כי היינו בריב.. 
לי היה קשה להיפתח בריב..
ובפעם האחרונה שכן קיימנו בליל טבילה מרגיש לי זוגיות כלכך אחרת , כאילו זה השפיע ומשפיע על כל הזוגיות ב"ה.
אני יודעת שזה קשה לפעמים , אבל אם אפשר להתגבר ,זה כאילו מטעין לאחכ. בזכות השכינה ששומרת..
המון בהצלחה .
נראה לך הגיוני שההלכה דורשת ביצוע אקט טכני ללא רצון (אפילו נשמע כמו סוג של אונס)
רובינו טובלות ברגע שמתאפשר
סתםםםם
אני עושה את זה כי אני רוצה, כי כבר לא יכולה לחכות.
רק רציתי להעיר את תשומת ליבך שדחיית מקווה זה לא ממש מקובל כמו שהיה נראה לי שאת חושבת
אולי אני טועה
מקווה זה סיוט
אבל,לדחות לא עוזר. תצטרכי לעשות את זה בכל מקרה
את האמת שאף פעם לא יצא לי יו"ט שני או ערב לילי הסדר למזלי
ימי שישי לעיתים נדירות
לא עבד
עושה הכל מהר מהר ועפה משם
לא בא לי לעשות אמבטיה ב5 בערב
לא בא לי לצאת רטובה מהמקווה כשקפוא בחוץ
לא בא לי לעמוד עירומה מול אישה שאני לא מכירה
לא בא לי שהיא תבדוק אותי
לא בא לי להיכנס למים שהיו בו כבר כמה נשים לפני
אבל,זה מה שה' ציווה,ולכן אני עושה את זה
ועפהההההההה
ואת האמת,שהיום בודקים הרבה פחות מפעם
אבל ככה נהוג אצלינו
את באמת שואלת מה ההבדל בין מקווה לבריכה?
בבריכה אני עם בגד ים ואין אף אחת שבודקת אם כל איבר ואיבר במים
הכל בסדר,לא חייבים לאהוב את כל מה שעושים
אני עושה כי צריך
רקלתשוהנ
זה לא קשור לעזרה של הבעל (והוא תמיד עוזר)
וזה לא קשור לבלנית
פשוט מין שנאה לדבר הזה
לא יודעת איך להסביר
בכיף הייתי מוותרת על זה
לא מדבר אלי כל הפירמוט והמלאכים שמלווים,לא מרגישה שום קדושה,לא בזמן הטבילה ולא אחרי
כיף לך שאצלך זה אחרת
סוסה אדומהוואלה יש אנשים שנהנים מבנג'י. אין לי רצון לחוות את זה. לא מקנאה בהם.
נראה לי כל כך מופרך להנות מהדבר הזה שלא חשה שום קנאה. סתם חוסר הבנה מוחלט.
(בעלי שותף מלא וחוזר מוקדם וכו והבלניות אצלינו בסדר גמור)
אם משהו שאני עושה כל חודש וחייבת לעשות,וממש סובלת ממנו,יש נשים שנהנות מזה. בא לי גם
זה לא בנג'י,בנג'י אני ונראה לי שאף אחד לא עושה כל חודש וגם לא חייב
תודה על הדוגמא
כי זה בדיוק מחדד
מבחינתי לא רוצה לשטוף כלים לעולם, לא רוצה להנות מזה- רוצה לא לעשות את זה
כנל מקווה
אני אקנה במי ש(נגיד) יגידו לה שלא צריכה לעולם ללכת
לא אקנא במי שנהנית
ככה אני
סוסה אדומהשלעולם לא תצטרך ללכת (אבל,הבנתי למה התכוונת בדבריך)
ואני כן הייתי שמחה להנות ממשהו שאני כ"כ סובלת ממנו
מיואשת******סוסה אדומהאם לא,זה היה ממש בלתי נסבל
כנראה שגם לא הייתי הולכת
אבל היא מוזמנת לקרוא גם. אתפלל על זה עוד
וזה גם פתח לנושא רחב בהרבה.
בהרבה מקרים חלקים בתורה נראים לנו מוזרים ישנים או לא רלוונטים. בכלל חוקים ומצוות בם דבר פחות אופנתי כיום וכשמדובר על ענייני הקודש והמקדש הם רחוקים מאיתנו מאוד.
ניתן להתעלם מכל זה ולהמשיך הלאה כמו שהציע לך מופסה אבל זה מייצר קושי בקשר לה' לתורה ולמצוות. ולכן אני חושב שמקומות אלו הם מקום להעמיק את ההבנה שלנו בתורה.
מדוע נידה ולידה מטמאים ? ובכלל מה זה טומאה וטהרה. אלו שאלות טובות הדורשות לימוד והעמקה
וגם יש להם תשובות שונות בחסידות קבלה או אצל בעלי המוסר. וכל אחד ומה שהוא מתחבר אליו. אבל ההשקעה והלימוד משתלמים.
מקורות אולי בשרשור אחר....
ובנוסף לא מאמין בתשובות פורום ...(בעיקר נחמד כדי לבזבז את הזמן...)
כדי שזה שלימוד ישפיע הוא צריך להיות אישי ומעמיק
"חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה"
אין תחליף ללימוד עצמי בטח שלא כמה מקורות שאמצא בחיפוש קצר. תקבעי לך חברותא עם בעלך או חברה טובה.
תחפשו בספרים שאתם אוהבים ללמוד (הרב קוק, חסידות,מוסר, קבלה, אמונה, מדרש )
יש פה די הרבה : The Sefaria Library
אפשר לחפש שיעורים באינטרנט באתרים רבים שוב לפי הטעם.
או לחפש ספרים של רבנים בדורנו שעוסקים בכך ויש כמה.
אבל בסוף אין תחליף לעשה לך רב... כיום גם את זה אפשר באינטרנט....
אין בזה תרופת פלא. קשר למצוות ושמחה בהן בטח למצוות קשות כמו צניעות טבילה תפילות וכדו' לא מגיע ללא השקעה יום יומית. כמו בזוגיות אם מזניחים את הקשר כל דבר קטן מתחיל לעצבן...
ואכן זה לא תמיד עוזר... אני עדיין שונא את שמחת תורה...
בא לא נשכח שגם מאישות נטמאים שניהם אז...
ומה עם טומאת מת? שרצים יש כיום פחות וגם צרעת...
אבל בכללי אנחנו כל הזמן טמאים...
אכן יש לנו עוד לאן להתקדם בכל מה שקשור לעליה בקודש..
ואני חושב שגם מושגים של מוות וחיים זה לא מדוייק מספיק. אמנם ידוע התרוץ שלידה היא הפסד חיים לאם אבל עדיין זה קשה.
דבר נלמד מהפכו ולכן צריך להסתכל על כל השלשה קדושה חולין-טהור טומאה.
את הקודש אמנם קשה עוד יותר להגדיר אבל נספק בכך שזה איפה שרצון ה' מתגלה לנו בכלי חומרי.
החולין הוא כלי המוכן לגילוי הקודש אם יקדישו אותו הוא יתעלה אל הקודש.
והטומאה הוא בכל מקום בא החומר מסתיר לנו את אור ה'.
לצערנו חלקים רבים בחיינו החומריים מסתרים לנו את קרבת ה' ורצונו. כמה מאיתנו אכלים על טהרת הקודש? כמה מאיתנו זוכים לקדושה בחיי האישות? אנו חיים את חיינו למלא את תאוותנו החומריות והרגשיות. תאוות נמוכות יותר או עליונות יותר (גם גידול ילדים זה צורך...) על כן ישנה טומאה בזרע בלידה וגם במוות. איננו צדיקים שבמיתתם קרואים חיים אבל גם לא רשעים. אלא יש בנו גם מזה וגם מזה. על כן חיינו הם מאבק תמידי בין הטהרה לטומאה.
ומי שאחראי על החיים בעולם נפגש עם זה יותר. לצערכן או לשמחתן או גם וגם...
אכן המוות הוא אבי אבות הטומאה כי הוא המקום בו מתגלה הכשלון האנושי בהשגת הנצחיות בדבקות בנותן החיים. אולם כך הם חיינו. ודווקא מתוך המוות צומחים לחיים חדשים בתחיית המתים כך גם שאר הטומאות מאפשרות לנו לבחור בחיים ולקדש אותם מתוך בחירה.
גם ההרחקה הזוגית נובעת מאותו עניין. כשם שהצום מגלה שאנו שלוטין בתאוות האכילה ומתוך כך יכולים לקדש אותה כך גם בצום הזה אנו שולטים בתאווה הזוגית החומרית והרגשית כאחד.
כן.מעדיפה להיות עם הילדים,מאשר לעשות אמבטיה. זו שעה הכי לחוצה בבית. ואין להשיג בייביסיטריות אצלינו לשעות כאלה.
אני שונאת כל שניה מיותרת שאני במקווה,אז לעמוד ולייבש שם שיער? לא עלה בדעתי
נכון מכוסים במגבת ולא ערומים לגמרי,ועדיין זה ממש לא נעים
משתדלת להיות ראשונה ולא תמיד זה הולך
אבל,נראה לי שמעולם לא דחיתי.
בבית
בעלי ב99% מהמיקרים איתם בבית כשאני מתקלחת
אני לא טיפוס שמחפש לברוח מהבית כשקשה
ניסיתי לברר, לא הגעתי למסקנה ברורה. אני בעיקר לא אוהבת את כל ההסתרה שיש סביב הנושא.
אני חושבת שאם מלכתחילה כולם היו מדברם על זה,ומקווה היה חלק מהחיים הנורמליים,ולא היו מנסים להסתיר ולהתלחשש על זה. היה לי ולכולנו יותר קל עם זה.
אין אצלינו חלוק רחצה
סתם נגררנו לנושא הזה
אני ממש בסדר עם זה,התרגלתי לזה שאני לא אוהבת את המקווה וזה בסדר
לא חייבים לאהוב
אני גם לא אוהבת את החודש שלפני פסח,עם כל הלחץ. התרגלתי.זה מה יש
וזה בסדר
זה לא אורות לכולם, ולא מקום נהדר להיות בו, ולא, אנחנו לא מכוסות זה ממש אשליה שלך. תנסי פעם לשים משהו במים של המקווה ולהסתכל מלמעלה ותביני שאת חשופה לגמרי.
וזה גם לא עילה לבירור נפשי מעמיק למה אני לא אוהבת לצאת מהבית בשיער רטוב ולהיחשף לפני אשה כלשהי ולהיכנס למים שהיו בהם נשים לפני (לא מחליפים כל יום מים במקווה. מבירור אישי. מאה אחוז)
הסיבה היחידה שמשמחת אותי בללכת למקווה היא לחזור ממנו.
זה המצווה הכי קשה ומגעילה שיש לדעתי.
וזה ממש בסדר שאני ואחרות נרגיש ככה.
אהבתי במיוחד את:הסיבה היחידה שמשמחת אותי בללכת למקווה היא לחזור ממנו
קלעת בול
מיואשת******שמנסות ללמד אותי איך להתחבר לזה וכו.
האמת שעצם ההצעות האלו ללכת וללמוד כל מיני רק מעצבנות ומרחיקות אותי יותר. מי שלא מבינה לא תבין. וגם השקעתי פעם בלימוד וזה רק עצבן אותי יותר.
אבל בכל זאת תודה שאת חושבת עלי 
את יכולה לעשות את האמבטיה ערב לפני באריכות
וביום הטבילה רק מקלחת קצרה.
או שאת יכולה לבטול יותר מאוחר, לא ב5, אלא בערב אחרי שכולם ישנים.
לגבי לא לצאת רטובה כשקפוא - אפשר לייבש את השיער לפני שיוצאים
לגבי לא לעמוד עירומה - את לא צריכה בשום שלב לעמוד עירומה מול הבלנית!
להיכנס למקווה, והיא רק רואה שהשיער שלך בתוך המים - זה כל התפקיד שלה! זהו! לוודא שטבלת כדין וכל השיער במים!
לא בא לי שתבדוק אותי - כנ"ל לגמרי!
לא בא לי להכינס למים שכמה נשים היו לפני - המקווה הוא בערך מקור המים הכי נקי שיש.
יש כל הזמן תחלופה של המים.
מנקים אותו יום יום וכמה פעמים ביום
וכמובן - נכנסות לשם נשים במצב הכי נקי שלהן.
גם אם לא הצלחת להיות הראשונה - זה הכי נקי שיש.
בטח יותר מבריכה שכל הקטנטנים עושים שם פיפי וכו'...
זה מה יש
אני לא יהנה מזה
ולא מנקים את זה יום יום,ובטח שלא מספר פעמים ביום
וסבבה לגמרי, זו גם דרך התמודדות (:נגמרו לי השמותבהצלחה רבה בהכל בכל מקרה
מעריכה את הניסיון
וקצת מקנאה בך
אז יופי
אומרת שוב
לצמוח ולהצמיחאני בטוחה שאת בן אדם נפלא
אבל הודעה של- רק לעשות סוויצ בראש והכל יהיה לכן דבש מתוק, היא ממש מעצבנת
אני שמחה בשבילך, תקבלי את את העובדה שעבורי זה סיוט ומגעיל ברמות.
זה לא אומר שאני אצטרך טיפול זוגי בעתיד ואני לא צריכה טיפול רוחני ושינוי בראש בהווה
מותר לי להרגיש ככה . זה לא מתנה שאני מקבלת מאלוקים זה מתנה שאני נותנת לו. מצווה שאני מקיימת כי היא מצווה. וזהו.
לא צריך לתקן אותי,ולא לרחם עלי. תודה 
לצמוח ולהצמיחמיואשת******אהבתי את זה שיוצא לך החשק לחיות... גם לי לפעמים.
אני חושבת (וגם יודעת) שאנחנו ממש ממש לא היחידות. רק פה יהיה לנשים לא נעים לכתוב את זה. זה נתפס כאילו משהו לא בסדר או בזוגיות שלך עם בעלך או ברמת הרוחניות שלך
אז לא.
יש מצבים של זוגיות דבש, ורוחניות סבבה, ובכל זאת מקווה זה סיוט של החיים ואין מצב שאני אטבול בליל הסדר או תאריכים הזויים כאלו. ובבקשה אל תכתבו לי עכשיו הודעות ארוכות על איך אני יכולה לשפר את החוויה וכמה זה לא בסדר לדחות. אין צורך, תודה.
מוזר כשמישהי תכתוב פה על זה שקשה לה לכבד הורים מכל מיני סיבות לא יגידו לה הרצאות על כמה זה אור ונפלא ואיך כדאי לה להתארגן בצורות שונות כדי שהיא תחווה את המצווה בצורה מדהימה. יש מצוות קשות. יש אנשים שקל להם לעשות חסד, יש אנשים שקשה. יש אנשים שנותנים צדקה בכיף וברוחב ויש אנשים שעובדים על זה. יש אנשים שלכבד הורים מקיז מהם דם.
יש גברים שקשה להם ומתיש אותם ומעצבן אותם ללכת להתפלל במנין. ויש נשים ששונאות ללכת למקווה. הן לא צדיקות פחות (אולי יותר) ושום דבר ככל הנראה לא ישנה את זה. תקבלו את זה.
צריך אולי לחשוב מחדש עליהן.
הן לא צריכות לקחת יותר משעה-שעתיים גג.
אולי את חושבת שצריך לעשות הרבה יותר ממה שצריך? ולכן זה מעיק?
אולי את מייחסת לזה לחץ או חרדות חלילה?
אולי ההתארגנות לוקחת לך המון זמן?
אולי כל מה שמסביב?
על כל סעיף מכאן אפשר לטפל
כדי להגיע ברוגע ובשמחה למקווה
גם אם זה יום שישי, גם אם זה מוצ"ש, גם ערב חג - זה לא צריך להיות מעיק כלל.
באמת שיש המון מה לעשות כדי שזה ישתפר, חבל לסבול יקרה!
ועוד כל חודש מחדש,
מיואשת******נראה לי מכמה תגובות פה שלפחות חלק מהדברים פתירים או לפחות ניתן לצמצם את הסבל.
לפי מה שנראה חלק מהנשים פה לוקחות "ברצינות מידי" את ההכנות למקווה אני מציע לשאול שוב רב או לחזור על החומר. אין צורך להתנקות בהסטריה במשך שעות ובצורה מעייפת. ברוב הדבריים רמת הנקיות של אישה ממוצעת היום כנראה מספיקה לטבילה עם עוד מעט הכנות "מיעטו ואינו מקפיד אינו חוצץ" איני פוסק ולכן לא אכנס לפרטים הלכתיים אבל זה לחלוטין לא אמור לקחת הרבה זמן או לעייף.
חלק מהדברים כמו ציפורניים או הסרת שיער לנוהגות ניתן להקדים ליום יומיים קודם וזה בהחלט מקצר תהליכים.
גם הבלנית היא בן אדם (גם אם זה לא תמיד נראה ככה) אפשר להגיד לה שלא תתערב וגם לכעוס ולאיים בללכת אם זה לא עוזר. פעם פעמיים והיא כנראה תלמד לעזוב אתכן בשקט. אפשר כמובן גם לדבר עם רב המקום ולהתלונן על התנהלות לא נעימה.
מעולם לא שמעתי על בלנית שבודקת את הנשים בכל המקוואות שאשתי הלכה עד היום לא היה מעבר לשאלות האם עשית כך או אחרת. וזה הבלניות הפחות נחמדות. בטבילה נכנסות רק אחרי שהיא כבר במים. אז בהחלט ניתן לבקש ולדרוש התנהגות אחרת.
אני מדבר מנסיוני בשנות הנשואים וממה שלמדתי בישיבה ובמכון פועה
כן אני מניח ששם זה אחרת... אבל לא רחוק מבני ברק יש את תל אביב או גבעתיים רמת גן.
עושה הכל די זריז,כבר המון שנים בעסק הזה
ולא מפריעה לי הבלנית כ"כ
זה כל היום הזה בכללותו,יום מעצבן
לא יודעת להסביר
אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית
בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית
גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה
איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן
וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)
למה שתחשבי שזה יהיה בעיה?...
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)
אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.
אבל תודה, אשמח לעוד תגובות.
הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend
היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.
אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).
הבעלים של הצימר מקסימים.
יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.
או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )
יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).
זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך
ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).
לא יודעת לגבי תחב"צ.
אנחנו נהנינו מאוד וממליצה
תהנו המון
איזה כיף ❤️
700 ללילה
נראה מאד יפה
כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.
(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)
אשמח להמלצות בכיוון.
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
בטופס 1301, בנספח שממלאים על השקעות בשוק ההון לפי טפסי 867, יש אפשרות לסמן שההכנסה היא מרכוש שהיה בבעלותך שנה לפני הנישואין - וזה כולל מניות או תיק השקעות.
ואז לייחס לבן הזוג חישוב בנפרד או לבת הזוג חישוב בנפרד על הרווחים בשוק ההון.
כך שאם מי מבני הזוג נכנס לנישואים עם הון מסויים, ואפשר להוכיח את מקור ההון, אם פקיד השומה יבקש הוכחות - אפשר לנצל הטבת מס זו בפקודת מס הכנסה.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
