בעצם אתה לא מאמין בחסידות.

אז האגדה אומרת שבודהה.

אני לא "לא מאמין בחסידות".
בכל מקרה, את חושבת שזה מה שאדה"ז אומר בתניא?

פשוט היום איזה עו"ס קליני פקפק בפניי ביסודות השיטה ובהיתכנות לממש אותה.

צדיק וטוב לו לא הכוונה ש"טוב לו"
המילה טוב מתייחסת ליצר הרע.
אצל צדיק ורע לו, יצר הרע לו, אבל הוא כפוף ובטל לגמרי לטוב.
אצל צדיק וטוב לו, היצר הפך לטוב גמור, מאתכפיא נעשה אתהפכא. מעכשיו, כל רצונותיו הם רצונות של קדושה. מרכבה לרצון האלוקי. לזה יהודי צריך לשאוף, אבל זה בלתי אפשרי. יהודי פשוט יכול להגיע לבינוני בתור התחלה. להיות צדיק אפשר אולי בהמשך.

ומה זה להיות בינוני? להיות מואס ברע. לבטל את התאוות. לעשות מה שהקב''ה רוצה.

התכוונתי לומר שבעה"ת לא כותב שלצדיק אין רצון. זו הקטנה של הצדיק וטוב לו לענ"ד. הוא כותב שאין בו יצה"ר, הוא לא נמשך לרע. אבל מה עם הטוב? הוא רוצה טוב יותר.
כמו שלימד הרב קוק על הקב"ה, להבדיל. הרי אלוקים הוא מושלם ("היש המושלם ביותר שניתן להעלות על הדעת" כלשון אנסלם מקנטרברי). אבל לא ייתכן שלמושלם תיעדר ההשתלמות, ההתעלות, הרצון להתפתח; אחרת הוא כבר לא יהיה מושלם. כלומר, שלמותו של אלוקים מלמדת גם על הרצון שלו להתעלות. אגב, זה מסביר את בריאת העולם. לאלוקים לא חסר כלום, הוא מושלם. אז למה בכל זאת הוא ברא משהו שהוא לא הוא? זו ההשתלמות (שבעצם נעשית על ידינו).
אותו הדבר נכון לומר על הצדיק וטוב לו שדבק בקב"ה. אדם שדבק בקב"ה צריך להיות מלא ברצון, לא כבוי.
צדיק, כמו משה, מסתכל על העולם ומתמלא ברצון לתיקון המלא שלו.
ולענייננו, לא ממש נירוואנה.

א. עניינית, מה שאתה מתאר זה עבודת של יישות ועצמיות שזה באמת יותר הרב קוק
אצל חב"ד זה יותר ביטול, שזה לא נירוואנה, אבל יותר קרוב

ב. מה שהדליק אותי, צריך לא להבין את מה שכתבת על שלמות והשתלמות בצורה שטחית
לפי מה שאתה כותב ד' היה מוכרח לברוא את העולם, כי אם לא הוא לא מושלם...

הראי"ה אמר שהוא שונה מהחסידות החדשה בזה שהוא "בונה האומה". יש כאלו שנוטים להגיד שזה הבדל מזערי, אבל זה הבדל תהומי לענ"ד, והוא מתבטא בין השאר בזה.

ב. הממ זו באמת סוגיה מורכבת מאוד. אני גם לא חושב שיש לי משנה סדורה בנושא. לא למדתי מספיק.
לענ"ד הוא משתלם בכל מקרה (אחרת הוא לא יהיה אלוקים כי המושלמות תיפגם, וזה ייצור סתירה לוגית). הבריאה עצמה לא מוכרחת. זה רצון חופשי. בכל מקרה, ההשתלמות מסבירה בדיעבד את הבריאה ומעניקה לה פשר כלשהו. יש הגיון בזה שלקב"ה יש רצון. והדברים מורכבים מאוד כאמור. צריך בשביל זה לקרוא קצת יותר מקבלת הראי"ה של הרב אביב"י. אבל בגלל שמדובר בכמעט אלפיים עמודים צריך גם זמן... אז בינתיים שטחיות זו הברירה היחידה.

יישר כח

אם זה מעניין אותך תחפש את המאמר של הרב הלל צייטלין בספרן של יחידים, הקו היסודי בקבלה של הרב קוק או משהו כזה
רק בקיצור אני יעיר, שמה שהרב אמר שההבדל בינו לחסידות זה שהוא בונה האומה, הכוונה היא לענ"ד שבמחלוקת בין החסידים לליטאים הרב מסכים לעיקרון הבסיסי של החסידות, בפועל הוא מאוד שונה כתוצאה מזה שאנחנו בדור של גאולה.
טכנית אפשר לטעון שאם בעל התניא למשל היה חי היום הוא גם היה מסכים עם הרב קוק, כמובן שחב"ד חולקים על זה
וברור גם שהרב צבי יהודה לא מסכים לזה, אבל יש חולקים(מן הסתם אתה מכיר את המאמר של צביקי הירש בסוף כנפי רוח על בין החסידות לרב קוק)

ב. קודם כל אלוקים לא מחוייב ללוגיקה שלנו!
וההבנה שלי בכל הטעמים לבריאת העולם, זה שהם תכליתות ולא סיבות, כי אנחנו לא יכולים להבין שום סיבה של ד' או בכללי לדבר על העצמות, וגם על כל סיבה שלא תהיה אפשר להקשות, אז גם פה, המטרה של העולם(ולא הצורך/סיבה של ד') זה להשיג שלמות ע"י השתלמות שלנו, ככה אני מבין...
קצת דומה לביטוי בחב"ד על המימרא התאווה לעשות לו דירה בתחתונים, ש"על תאוה לא שואלים שאלות" כמובן שזה סגנון חבדניקי חריף אבל העיקרון דומה

וחייב להעיר שלא זכיתי כ"כ להבין את הנחת היסוד של הרב, שחלק מהשלמות זה השתלמות, דווקא לי נראה הפוך, התכלית והשלמות שלנו זה העוה"ב ושם אין השתלמות והתקדמות?
אז אם יש לך הסבר טוב אשמח
אשריך!

לא יודע עד כמה הראי"ה הזדהה עם החסידות. הוא שונה מהם בהרבה דברים. אם דיברת על תפיסת האלוקות, אז תוכל לעיין בקובץ א צה-צז. הראי"ה מדבר שם על איזשהו שילוב. אבל אני לא יודע עד כמה זה משכנע ואפשרי בפועל. וצע"ג.

אישית אני לא ממש אוהב את זה שיש כאלו שמנסים לטשטש את ההבדלים בין הראי"ה לחסידות. זה בולט מאוד בחלקים החסידיים בציונות הדתית ולא ברור שיש להם יותר מדי על מה לסמוך.

ב. אלוקים מחוייב ללוגיקה. אתה חושב שאלוקים יכול להתאבד? שהוא יכול להפוך לבשר ודם עד כדי שמישהו ישרוף אותו והוא לא יהיה? אני לא. וכך גם רבותינו הראשונים כולם, וזה לא מקרי.

אני לא מדבר על העצמות כשהיא לעצמה, אני מדבר על העצמות כפי שהיא נתפסת על ידי כסובייקט. לא רואה בזה בעיה (לא של הגשמה ולא של חוסר היגיון).

אולי גם בעוה"ב יש התקדמות. צדיקים אין להם מנוחה גם בעולם הבא.

של הרב הנזיר שאומר שאנחנו לא מאמינים בפאנתאיזם=הכל אלוקות אלא הכל באלוקות, שזו הגישה החסידית
לא משו משולחנו לקוטי תורה ושפת אמת (ביפו היה לו בסטנדר ליקוטי תפילות)
הוא הלך עם לבוש חסידי, למרות שאביו היה מתנגד
גם מה שהבאת, שאני בונה האומה
המשפט של בעל התניא שהרב היה אומר בפורים "לא רוצה את הגן עדן שלך ולא רוצה את העולם הבא שלך רוצה רק אותך"
בקיצור ברור שהרב היה יותר חסיד מליטאי
וברור שיש גם המון הבדלים, כתוצאה מהדור

ב. אני יצטט, אורות התשובה טז א1
"ואחרי הידיעה הבהירה, שהשאלה על-דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחק בורא כל, אדון כל החקים, וסבת כל הסבות, מקור החכמה ובונה התבונה, ברוך הוא, הננו נכונים להבין שיש מקום גם לההשקפה של בחירתו של האדם וחופשו וגם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהויה"
והדוגמאות שהבאת הם לא קשורות זה כמו השאלה האם אלוקים יכול לברוא אבן וכו'

למדת דעת ועבודת אלוקים? העצמות כפי שהיא נתפסת אצלך זה אומר הגילויים שזה בעצם לא העצמות...

"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"
"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"

וגם יש עליהן מחלוקות בין תלמידי הרצי"ה וגם בין החוקרים. ובגלל אופי הכתיבה של הראי"ה סביר מאוד ששני הצדדים צודקים, ושהיו שלבים שמתאימים לכאן ולכאן.
גם לגבי החסידות, זו סוגיה מסובכת מאוד. אותי היא גם לא ממש מעניינת כי נראה לי ששיטתם שגויה מעיקרה. יש ספר עב כרס מאוד (חדש יחסית) של החוקרת ד"ר ציפי קויפמן על תפיסת האלוקות של החסידות. בהקדמה שם היא מסבירה עד כמה לא ברור שניתן לסווג את החסידות לפי גישות שבחסידות אף אחד לא שמע עליהן ועל הניואנסים שבהן. ואני חושב שהיא צודקת. לחסידות יש אמירות, ונסיון לצמצם אותן לפאנאנתאיזם/אקוסמיזם/'שיטה' אחרת משולל יסוד ממשי. זה נחמד לחוקרים אבל ממש לא תמיד מצביע נכון על מה שאמרו בחסידות.

הרבה פעמים בישיבות של תלמידי הרצי"ה מתעלמים מהעובדה שהראי"ה בעצם היה מקובל, ושכל פסקה שלו גדושה בכינויים אין-ספור, כמו שהוכיח הרב אביב"י מעל לכל ספק. אז אמנם ייתכן שראשי הישיבות אינם מומחים לקבלה (גם אני לא), אבל זה לא מצדיק את ההתעלמות מהדבר הבולט כל כך בכתביו. ולענ"ד זה גם גורם לבלבול בין הרב קוק לבין החסידות. ואין לי אלא להפנות את כת"ר לספריו המאלפים של הגאון הרב אביב"י, שאגב, אם אני לא טועה, טוען שהראי"ה לא הלך בזה אחרי חב"ד ובכלל די מצמצם את הקשר שלו לחסידות.

ב. כן, דעתו של הרב הייתה 'אחדות ההפכים', שהסתירות מתאחדות בשורשן האלוקי. אמנם אני קטן, אבל אני לא יכול לקבל את שיטת הראי"ה בזה (אף על פי שאני מאוד רוצה). אלו רעיונות שהגיעו מהתיאולוגיה הנוצרית. וטוב, אולי מתישהו אשתכנע שאלו לא רעיונות חסרי משמעות.
אני חושב שהדוגמאות שהבאתי מייצגות נאמנה את התזה.

עוד לא למדתי את המאמרים הנ"ל. בכל מקרה, אני לא חושב שיש בעיה לדבר על אלוקים, כי גם מי שמדבר על אלוקים מדבר רק על אלוקים כתופעה ולא על אלוקים כשהוא לעצמו. בדיוק כמו שאני לא יכול לדבר על תפוח אדמה כשהוא לעצמו, אלא רק על תפוח האדמה בעולם התופעות. זה בסיסי. קאנט.

ברור שיש צד של מתן שכר. הוא לא שולל את הצד השני. מה שהבאת לא סותר את דבריי אלא בסה"כ מראה צד אחר.

אלא בטוח.

מאחל רק טוב גבר

מאחל שתהיה שנה טובה בהרבה

מה שלומך?

מה שלומך???

לסדרות או תוכן כלשהו קליל ומצחיק...

סרטונים קצרים - אנדרדוס, ברדק, אלה של האקדמיה ללשון העברית

מקווה שהשבת איכשהו עברה סביר?

הנה עוד אחד