חייבת לציין שלא מסכימה עם כל מה שכתוב, ובד"כ לא כל התופעות המתוארות מופיעות כולן ביחד אצל אישה אחת,
אבל תמיד הפריע לי שדיברו על לידה עד רגע יציאת התינוק, אף אחד לא הכין אותי למה מתרחש אחרי...
(צינזרתי קצת דברים שנראו לי פחות מתאימים לפורום, אבל הפוסט הזה מפורסם במלואו בפייסבוק למי שמתעניין)
ד"ר גיא טווינה, גינקולוג במקצועו, מנהל המרכז לבריאות האישה בב" ש, כתב את אחד הפוסטים היפים בנושא, מזווית של רופא ובן-זוג.
מומלץ בחום לקרוא ולשתף.
תישאר איתי שנייה. למה, אשתי יצאה, אתה הרופא שלה, לא? נכון, אני הרופא שלה, ובשל כך - הפעם אני צריך אותך.ֿ
שומע ידידי, זה לא נוצץ. כשהיא נקלטה להריון, במסגרת כל ההתרגשות, היא לא הבינה מה ממתין לה. האמת, שהבכור שלי בן 16.5 שנים, ועד היום אנחנו לא יודעים מה ממתין לנו.
עבדו עליכם, כי מישהו הגדיר שמשכב לידה נמשך שישה שבועות ואז הכל חוזר למצב הטרום הריוני. אז זהו, שעבדו עליכם. כלום לא חוזר לקדמותו, בטח לא לאחר שישה שבועות. ֿ
למה אתה מתכוון, הרי ראיתי באינסטגרם ובפייס כל מיני נשים שהורידו תוך שבועיים את כל מה שעלו והן אחרי חודש כבר רצות עם בטן שטוחה...
אני מתכוון, ידידי, שאשתו היקרה ילדה פעם ראשונה לא מזמן, שגם כאן עבדו עליכם, והכל מראה עיניים מכור ומסוכן. בכלל הרשתות החברתיות הן דבר גרוע בדימוי הגוף הנשי, בטח ובטח לאחר לידה. שלא תעז לומר דברים כאלו לידה, שלא תפנה אותה לאיזה דוגמגישה שעלתה קילו וחצי בהריון וירדה עשרה קילוגרם בכניסה לחדר לידה. אל תגרום לה להרגיש חרא.
אז מה אתה אומר לי בעצם, שאני לא אקבל את אשתי בחזרה?
כנראה שלא... כלומר - זה תלוי בך ובה, והרבה תלוי בך. אסביר לך - ההורמונים שהיו ברמות של מאות אלפים ליחידת מדידה צונחים ליחידות בודדות, על זה - הגוף לא חוזר לעצמו - שרירי הבטן נפגעים, רצפת האגן נפגעת, הציצים האלו - מסכנות - הן פשוט סובלות, הכל שם מפוצץ מחלב והפטמות מפרקות אותן מכאב.
דוק, אתה מדכא אותי, לא שמעתי מחברים שזה ככה...
אז זהו בדיוק, לא מספרים או מתעלמים. אסביר לך - אשתך היקרה עבדה והייתה פעילה, ועכשיו מישהו תיחמן אותה ואמר לה קחי חופשה לשלושה חודשים... רק שלא אמרו לה שזה הכל כלול עם תינוק בוכה וצורח ומשתגע מגזים, ציצים גדושים שלפעמים נסתמים ומזדהמים, אי שליטה על סוגרים ובריחת שתן בכל עיטוש ושיעול, ועל זה לשבת בביית בפיג׳מה מעאפנה, בזמן שכולם ממשיכים לרמות ברשתות החברתיות, ומייצרים מצג שווא של חיים ובילויים...
אה, אז אתה אומר לי שלא תהיה לבד.. סבבה - אמא שלי ואמא שלה יתחלקו בלהיות איתה. תקשיב לי - אוי ואבוי לך, אני אעיף לך כאפה - אתה נורמאלי? אמא שלה תקדח לה כל היום שהיא ילדה שלישייה תוך כדי קניות בשוק והניקה אותם בדרך הבייתה באוטובוס, ואמא שלך תסתכל עליה בעיניים יורות גיצים ורק תעיר לה שאתה, הבן היקר שלה עובד קשה, אז אם היא בביית - שתקום ותנקה ותבשל... עזוב - אל תביא אותן.
טוב... תשמע, משהו אישי - אנחנו גברים, אתה יודע טסטוסטרון וכל מיני, ויש שם מישהו למטה עם מוח משלו, שצריך... נו, אתה יודע... הבנתי שאחרי שישה שבועות אפשר כרגיל. תנשום עמוק ידידי, אי אפשר כלום. אתה מבין, הדבר האחרון שיש לה זה חשק . ועל זה, דימוי הגוף שלה כל-כך פגוע, כל האזור כואב מהתפרים, ותעלת הלידה זוכרת בזיכרון כאב את התינוק שעבר שם. הציצים שלה גדושים והתינוק צורח, והיא לא ישנה מאז תחילת ההריון בערך.
אבל ידידי, אני רוצה לומר לך עוד משהו - הרבה זוגות מתפרקים כאן. אתה תעבוד, תגיע הבייתה והיא תחכה מסמורטטת ותמסור לך את התינוק בשביל שהיא תוכל להתקלח, ואתה תכעס ותאמר לה שהיא הייתה כל היום בביית ואפילו לא הכינה לך לאכול. אחי, לשבת בביית זה סבל. שום עבודה שאתה עובד לא שווה לשיעבוד שהיא עוברת.
מה, בגלל שאתה רופא נשים, אז אתה מבין ויודע?
כן ולא ידידי. אני יודע לא רק בגלל שאני רופא, ואני נתקל בזה בכל יום, ומספיק לי מבט בעיניים שלהן בשביל להבין... אני יודע כי הייתי שם שלוש פעמים עם אשתי, שלוש פעמים ארוכות וקשות מאוד. ואספר לך עוד סיפור - מישהו גאון ברפואה הצמיד לכל מחלה את המילה ״הריוני״. סכרת הריונית, נשמע מגניב ומסתיים לאחר תשעה חודשים? אז זהו שלא, 70% מהן יפתחו סכרת קבועה בטווח של עשר שנים. דיכאון לאחר לידה, יכול להפוך לדיכאון לכל החיים, לפסיכוזה ולמוות. אל תזלזל בזה.
דיכאון קבוע? מה הבעייה, יש ציפרקלס.... ולמה אתה מחייך דוק, מה יש לך? אני מחייך ידידי, כי אם היית שולח אותי לרופא המשפחה לקבל ציפרלקס הייתי מעיף לך בעצמי איזה משהו שיעיף לך איזה שן. אתה חושב שכל השינויים ההורמונאלים והגופניים והרגשיים שהיא עוברת ניתנים לטיפול על ידי כדור? אתה טועה...
תיכף תגיד לי שלא תניק בכלל, ושהתינוק לא יקבל מה שהוא צריך כי היא עייפה... כן. שלא תניק. אם המחיר להשתעבדות זה מה שהיא עוברת, והיא גם ככה ברצפה, אז שלא תניק. הסיכוי שלו להיות טייס לא יורד כשהוא עובר לסימילאק.
טוב. נכנעתי. תסביר לי ד״ר טווינה מה לעשות. אני מקשיב ולומד.
מצויין ידידי, ככה: אל תפסיק לאהוב אותה. אל תעיר לה, תבין אותה. שלא תעז לומר כמה אתה עובד קשה כשהיא בביית. תנסה שיהיו בסביבתה אנשים כשאתה לא נמצא, ובטח לא אימך שהיא חמתה האוהבת. תדרבן אותה לצאת מהביית כשאתה שם, לשתות קפה עם חברה. תשכנע אותה לדבר על כל תחושה, שלא תתבייש. שתשתף אותך בהכל. גם בבריחת שתן וצואה שלה, תזכור שהיא לא רצתה את זה. תבקש ממנה לבוא ולשתף אותי כרופא, יש לי המון אפשרויות ומעגלי טיפול לעזור לה. אם אתה חושב שהיא לא מטפחת את עצמה, לא אוכלת ולא יוצאת מהמיטה ורק בוכה - תדליק את כל המערכת בשניות בשביל להציל את חייה. היא לא חייבת להניק, תדבר איתה על תחליפים. תעזור לה לקבל את עצמה אחרי כל מה שעברה. אל תלחץ אותה, כשיחזור לה החשק אתה תדע, ובטח אל תשחרר מילה לא במקום.
אני רואה זאת כל יום, מספר פעמים ביום כרופא. הייתי שם שלוש פעמים כבעל. אני פונה אליכם גברים - בנות הזוג שלכן לא ידברו על זה, וזו לא בעאסה זמנית. זה הורס את חיים והנפש, מפריד ביניכם, וגם הורג אותה מבפנים תרתי משמע, עד שהיא לא תוכל יותר. ליידיז - תדברו על זה, אנחנו כאן לעזור לכן עם הקללה עם השם המכובס ״דיכאון לאחר לידה״. תפנו, תדברו, תצעקו, תזעקו לעזרה. אל תבכו לבד. זה לא מגיע לכן.
אשמח אם תשתפו לטובת העלאת המודעות.
) יותר מדי כוחות שאין לה אז מותר להפסיק. זה לא אסון.
ואגב הוא כתוב לדעתי בפניה לגברים