היה שלב שבכל פעם שהתקרבנו למיטה, הוא היה מתחיל לצרוח.
במהלך היום השתדלנו לשים אותו במיטה עם משחקים (ונשארנו לידו) אחרי כמה זמן הוא הסכים גם בלילה להיכנס למיטה בלי לצרוח.
ואנחנו גם נותנים לו לישון עם משחק / דובי
להשכיב בכוח במיטה ולומר לתינוק ש"עכשיו כולם ישנים" לשכב על הרצפה לידו ולעשות את עצמך ישן. תמיד עובד
חסרון: יעיל מידי. היו פעמים שנרדמתי בעצמי
לרוב זה באמת לא הצגהואם המילה "כח" לא מתאימה נראה לי סתם מיותר לדון בטרמינולוגיה
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
בת 8 חודשים,
היא אוהבת ביצה,
נתתי לה גם לטעום דג סלמון
וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.
אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.
מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?
כרגע אסור לה מוצרי חלב.
תודה 🙏
אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.
מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים.
אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)
ואחכ גם מנה של פירות טחונים
בננה מעוכה
אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים
התקן ושני פסים
אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא
השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?
דימום בינוני
ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים
ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה
ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈
לק"י
ואז מגלים שזה לא.
ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.
אני בשוק שדבר כזה קיים
הכי לא מצחיק שיש
ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?
אמאל'ה, זה הזוי.
לא יודעת אם יצליח לצאת. הוא נמצא במקום ממש חור מרוחק.
עוד לא עשיתי הפסק, אבל מתישהו שיהיה ההפסק, הטבילה יוצאת במועד על הפנים , מה גם שאני מנסה להכנס להריון כבר 4 חודשים ולא הלך בנתיים.... מה עושים עם הטבילה? מה עושים עם ההריון? יש לכן נסיון/ תובנות? כמובן שינסה לצאת אבל זה מורכב מאוד. וגם אם יצא, לא בטוח בכלל שזה הביוץ...
אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.
אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.
מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.
לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.
ממש ממש מתסכל....
תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...
חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע...
אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה
אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף
אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)
אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים
ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב
יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?
ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?
את רוצה גם למנוע הריון?
ומתלבטת על התקן לא הורמונלי
הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).
כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.
ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.
לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.
בהצלחה❤️
ואז ב"ה במעקב הריון אצלו
הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה
אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים
הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים
במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.
אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר
ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים
דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.
ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן
האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו
ב"ה
לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת
עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן
עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי
מאד מאד מרוצה
לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים
אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!
והרי החדשהבשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום
שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...
תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים
ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
עם כדור או בלי כדור,
כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין
בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...
מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
