זה לא ספציפי להורות, אבל צף פעמים רבות מאוד יחד איתה: אני אדם עייף, יחסית. יש גם רקע שמכניס לחץ נפשי למשוואה (OCD; מטופל היטב במשך שנים).
יש לנו שני ילדים מתוקים - בת שנתיים וחצי, ובן חצי שנה. ואנחנו משתדלים להיות הורים טובים עבורם.
הם פשוט מצריכים הרבה (מאוד) אנרגיה מצידנו. מצאתי את עצמי במצב שבו כל מיני התפתחויות של הילדים (למשל - שינה מסודרת במיטה, גמילה מחיתולים...) מחכות הרבה לתורן, כי אני לא רוצה להעמיס על עצמי בבת אחת יותר "פרוייקטים" משאוכל לשאת. בכנות, אני די מפחד מאפיסת כוחות. כבר היינו קרובים לשם, וזה לא נעים בכלל.
אלא מה - הילדים זקוקים לנו. ובין האפשרויות להסתדר למרות המצב ולנסות לשנות אותו, למרות שאני מומחה באפשרות הראשונה, הגענו למסקנה שגם את השניה צריך לבחון.
אני מניח שעייפות אצל הורים היא לא דבר נדיר (כשנתעלם ממדידה שלה על הסקאלה). יש לכם במקרה תובנות או עצות בעניין - איך להרים את קיבולת הכוח / סיבולת המצוקה?
בתודה רבה מראש.
