גיסתי חלתה במחלה ( לא עלינו), עברה שנה של טיפולים וניתוח וב"ה החלימה.

המשיכה לקחת כדורים כדי שהמחלה לא תחזור. חלק מהתופעות של הכדורים הן שהווסת מפסיקה.

יום אחד היא מדברת בטלפון עם אחותה ומרגישה שמשהו נתפס לה בבטן ואומרת לאחותה שהיא מרגישה את התחושות האלה רק שהיא בהריון.

עשתה בדיקת הריון- חיובי ביותר. לפי החישוב שלה היא בחודש ראשון או שני.

אסור היה לה להיות בהריון, זה היה מסוכן בשבילה וגם בשביל העובר בגלל הכדורים שלקחה( שמסתבר שאם לוקחים אותם בחודשים הראשונים של ההריון יכולה להיות לעובר בפגיעה משמעותית באיברים בגוף).

הלכו לועדה להפסקת הריון, אישרו להם במידי.

בבדיקה באולטרה סאונד גילו שהיא לא בחודש שני אלה בחודש רביעי!!!

החליטו שלפני שהם עושים הפסקה הם מתייעצים עם רופא מומחה ועם רבנים. הרופאה בדקה אותה ואמרה לה שההריון לא מסכן אותה ולגבי העובר, לא ניתן לדעת מה יהיה.

אחרי ברכות מרבנים גדולים והתייעצויות החליטו להשאיר את ההריון וב"ה נולדה בת בריאה  ומתוקה!!!!

מה רבו מעשיך ה'

שנשמה צריכה לרדת לעולם, היא תרד...

אולי עשיתי לעצמי אאוטינג אבל לא נורא, זה שווה את פרסום הנס

קרובת משפחה שלי חלתה בגיליאן ברה בתחילת ההריון, זה מחלה קשה אבל ב"ה יוצאים מזה בדר"כ.

הגוף שלה היה כמעט משותק, הלעיטו אותה בתרופות, היא בקושי אכלה וממש רזתה.

כל מי שראה אותה לא האמין שיכול לצאת תינוק בריא.

ב"ה לקראת סוף ההריון היא החלימה ועברה שיקום .

מעבר לכל דמיון היא ילדה בזמן תינוק במשקל תקין, בריא ושלם.

פשוט ניסים בעיניים.

מכירה סביבי נשים שכ"כ בטוחות ויודעות מתי ההריון יגיע.שזה משגע אותי.

זה מגיע עד לרמה של מישהי עם משפחתון בבית שכשהגיעו אמהות לרשום לשנה הבאה,בחודש טבת,אז היא הודיע להן שהיא תצא בפסח לחופשת לידה. הם חיפשו את הבטן,כי עוד 3 חודשים פסח. אז היא אומרת להם,לא,פסח בשנה הבאה.

היא סיפרה לי את זה בכזו טבעיות.

אני מרחמת עליהן שהן לא מבינות איזה נס זה הריון

את מקסימה על ההבנה שלך שזה נס,פשוט נס!!!!

באחד ההריונות יחד עם גילוי ההריון גיליתי משהו לא נעים.

גולה ענקית בצוואר. הרופאה נבהלה מאוד ,שלחה אותי לפרוספסור, והוא שלח לביופסיה ואולטרסאונד...באלגן.

הראש לא הפסיק לעבוד.

חשבתי שזהו. ה' ישמור סיימתי פה.

בכיתי המון, ביקשתי מבורא עולם שישמור עלי למען ילדיי ובעלי. שאני צעירה.

שיכנעתי את בורא עולם שחבל עלי.

כל זה במהלך הבדיקות.

לא היה רגע שנהנתי מההריון , (אני מאלה שנהנות, כמובן אחרי שליש ראשון )

חשבתי רק על זה.

בכל בדיקה של ההריון, אמרתי מי יודע מה יהיה.

אשאר פה, לא אשאר? מה יהיה עם הילדים והבייבי  ,מה יהיה עם בעלי.

וזהו.

כך חלף לו השליש הראשון בלב כבד, עם המתנה לתוצאות.

על הדרך ראו שיש לעובר נקודה אקוגנית בלב, אמרו אולי תסמונת דאון,

ואני , לא יודעת היכן לשים את עצמי.

הייתי מביטה בילדיי מחבקת ומנשקת אותם כל הזמן. ובוכה (כמובן לא כשהם ראו אותי)

עד שהחלטתי לשנות כיון.

התחלתי לשנן עם עצמי ולומר שהכל בסדר. יהיה טוב. והגולה זו רק ציסטה ריקה ויהיה בסדר.

התפללתי המוןן. והשתדלתי להתמיד במחשבות חיוביות. זה היה קשה מאוד.

אחרי חדשיים של המתנה הגיעו התוצאות.

ישתבח שמו לעד. אמרו שזה כלום. ורק בקטע אסטטי אפשר יהיה להוריד לאחר הלידה.

תודה לבורא עולם.

ואז...סוף סוף התפנה הזמן להנות מההריון, נזכרתי בתוצאות של הללו של הנקודה האקוגנית, ושיכנעתי את עצמי שיהיה בסדר (בדיעבד הבנתי לאחר מעשה שאם זה ממצא יחיד אין מה לדאוג, אך בפועל באותם רגעים לא ידעתי)

הכנתי את עצמי להכל,

בעצם חשבתי המון איך זה לגדל ילד תסמונת וכ"ו

ה' ישמור.

הגיע הלידה, כשהיא יצאה הנסיכה שלי, צעקתי למיילדת "תסתכלי עליה ,היא נורמלית? היא רגילה? היא לא הבינה מה אני רוצה.

אמרה לי יש לך בת מהממת.

היום אני אחרי הטיפול בצ'סטה שאיננה כבר, ועם הנסיכה הנוספת שנולדה בריאה ושלימה.

זה הריון שלא ישכח ממני לעולם.

אך זה הריון בו למדתי להעריך את החיים, את הדקות, ימים, שבועות,חודשים, ושנים שיש לנו בעולם הזה, לתת לילדים לבעל, לחבק, לאהוב , להעניק.

כי לא ידע אדם את עיתו.

ולהודות. להודות לבורא עולם על הכל.

תודה לך אבא שאתה שומר עלי. תמיד!

רק בריאות ושמחות תמיד!!!

התורים ארוכים מאוד.

עד לביצוע הביופסיה עצמה המתנתי חודש, וחודש נוסף לתוצאות.

לא היה קל .

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡